קודם כל, תמיד כיף לקרוא את התגובות המפורטות והמנומקות שלך
תודה!
במחנה הימין היום, מקובל ששמאל הוא ליברל שפחות מתייחס למסורת ולדת.
נכון, נפתלי בנט חובש כיפה, אבל כתפיסה המפלגה שלו קידמה מדיניות "שמאל" בנושאי דת ומדינה.
הגדרה מעניינת מאוד,
ואני חושב שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותה נכתבת שחור על גבי לבן.
אבל אני לא בטוח שכלל מחנה הימין הנוכחי מודע להגדרה הזו, בטח שלא כלל הציבור...
הטיעון כלפי הממשלה הקודמת היה שהשמאל הסכים לאחדות רק עם מי שנוח לו\מוותר על עמדותיו.
עם אבי מעוז הם לא היו יושבים, נכון?
ממילא, זה לא רצון אמיתי לאחדות, אלא לאחידות.
זה לא ממש אחידות -
גם בנושא דת ומדינה יש הבדל עצום בין בנט למרצ למשל.
אבל מעבר לזה - זכורות לי דוגמאות היסטוריות של ישיבה משותפת של השמאל עם הימין, כולל אנשי ימין שאני מניח שאתה לא רואה אותם כ"מוותרים על עמדותיהם".
למשל ב
ממשלת ישראל ה28, ישבו ביחד למשך כשנה מרצ, ש"ס והמפד"ל,
וזה היה בתקופה שהרב דרוקמן היה
מספר 2 במפד"ל.
אני מניח שדעתך על הרב דרוקמן שונה מדעתך על בנט, צודק או לא?
**
אגב, מעניין שדיברת כאן על אחידות, כי אני נוטה להאמין שחלק מבעיות הממשלה הנוכחית מגיע מאחידות גבוהה מדי.
אני שואל את עצמי כבר תקופה איך זה שהחלקים בקואליציה שאינם מחפשים תועלת
אישית מחברותם בממשלה (שיפוץ בריכות, טיסות יקרות לחו"ל, מינוי חברים ועוד) -
איך גם הם מוכנים לעשות הכל כדי שהממשלה תמשיך בכיוונה הנוכחי?
סתם כדוגמא, איך סמוטריץ' שדיבר
במצע שלו על:
תקציב המדינה הוא הביטוי הגבוה ביותר של סדרי העדיפויות הלאומיים של הציבור ונבחריו,
ומשום כך עליו להיקבע מתוך כובד ראש ואחריות מוסרית.
האחריות המוסרית אינה מוגבלת לציבור הבוחרים בדור הנוכחי אלא עליה לקחת בחשבון גם את טובתם ושגשוגם של דורות העתיד.
אנו סבורים כי אמנם הגירעון הגבוה בשנת 2020 היה הכרח בל יגונה כתוצאה ממשבר הקורונה, אולם לא יהיה נכון להמשיך במתווה הקיים גם בשנה הנוכחית.
מתוך דאגה לדורות העתיד, שעל כתפיהם תיפול מעמסת החובות,
אנו נפעל להחזרת מתווה הירידה ביחס החוב-תוצר במהירות האפשרית.
מתווה אחראי ושקול שבו נזהרת המדינה בשימוש בכספי ציבור שלא לצורך,
יאפשר גם את יציבותה הכלכלית בהווה ותגביר את אמון המשקיעים במדינה.
איך זה שאותו סמוטריץ' מאשר תקציב כל כך שונה,
שאינו מוריד את יחס החוב-תוצר,
אינו "זהיר בשימוש בכספי ציבור שלא לצורך" (לפי דברי סמוטריץ' עצמו - שניסה לדרוש מביבי סגירת משרדים, וסורב),
אינו "מאפשר את יציבותה הכלכלית" של המדינה,
ובטח שלא "מגביר את אמון המשקיעים"?
וזה לא רק עכשיו אחרי המלחמה, אלא גם לפני כן...
אז אפשר לומר שהוא התקפל בפני ביבי, השרים החרדים, דרישות המגזר שלו עצמו ועוד, והעדיף להפר את המצע
(אגב, לא הפרה של הצהרת בחירות ערטילאית כמו בנט, אלא הפרה של מצע כתוב).
אבל לפי הראיונות שלו נראה שהוא גם מאמין בתקציב הזה,
וזה קשה ליישוב לאור המצע ולאור הראיונות לפני הבחירות.
הסיבה היחידה שאני יכול להעלות בדעתי לזיגזג הזה היא שהוא מוקף בבועה.
נראה שכמעט כל מי שהוא בא איתו במגע משדר לו שיש דברים (כמו כסף קואליציוני למטרות מסוימות)
שחשובים יותר מדירוג האשראי, יותר מתחמושת לצבא, יותר מבריאות הציבור, ואפילו יותר מאחדות העם.
אז פלא שאותם דברים הופכים בעיניו לשיקול ראשי להישאר בממשלה שלפי הערכים שלו לפני הבחירות הוא היה אמור לרצות להפיל?
ויש גם עוד שיקול -
אם אתה הסמן הימני/דתי בממשלה מגוונת, אפשר להציג כל דבר כהישג לבוחרים.
אבל בממשלה שכולה תמימת דעים בנושא מסוים, צריך
להקצין עמדות באופן ניכר כדי להראות "הישגים", גם אם הקצנת העמדות הזו באה על חשבון האחדות או מטרות אחרות.