לאחרונה חשבתי על זה עם חברה. דיברנו על הסיטואציה הבאה: גומרים לממן דירה להשקעה, שמיועדת לילדים כך שלכל אחד מהם יש חצי מליון שח חסוכים. הילדים קטנים, יש לפחות עוד עשר שנים עד שיצטרכו את הכסף, ולדעת ההורים זה מספיק כסף לתת לכל אחד מהילדים ואין צורך לחסוך להם מעבר לכך. הדירה נותנת תשואה, וגם יש את החסכון ה"רגיל" שהזוג רגיל לחסוך. בסך הכל, יש חסכון של 10-15 אשח בחודש. יש לזוג דירה ללא משכנתא, ועבודות מכניסות שהם לא מעוניינים לעזוב בעשרים השנים הקרובות. מה לעשות עם החסכון החודשי? ממשיכים? מבזבזים? רבים מהחברים שלי נמצאים במצב קרוב או דומה.
אני חושבת שיש דברים שבגיל מסוים הם פינוק ובגיל אחר הם כבר לא פינוק אלא עליה משמעותית בשביעות הרצון ובאיכות החיים. למשל, טיסה בחברה מסודרת, בשעות נוחות מבלי לאבד לילה. לשכור רכב בחו"ל גם כשאפשר אולי להתנייד בתחבורה ציבורית כי יותר קל מבחינת סחיבת תיקים להכניס לרכב בחניה ולשלם על חניה. לקנות רכב קצת יותר חדש שבנסיעות ארוכות יחסית נוח לשבת בו ולא נתפס הגב. לשלם על שירות שלוקחים את הרכב מהבית לטסט ומחזירים. קרובי משפחה יחסית מבוגרים אבל אמידים מזמינים את הילדים והנכדים למסעדה ביום שישי או שבת במקום לבשל. קשה להם לבשל, ולהוציא 1500 על ארוחה כזו פעמיים בחודש זה משתלם כדי לראות את המשפחה. אחר כך באים אליהם רק לקפה ועוגה והנכדים משחקים קצת. מדובר באנשים שלא היו חולמים בעבר להוציא 3000 ש"ח בחודש על מסעדות, אבל לסבתא נמאס לעמוד במטבח ולבשל וכולם נהנים נורא מאוכל טוב. הסוג השני של הבזבוזים זה קנייה של חפצים. את זה אני לא מצליחה להבין. אנשים שפתאום מוציאים המון כסף על בגדים, על רהיטים ושיפוצים.
אני זוכרת את עצמי עם ילדים קטנטנים, צעירה בעשרים שנים ועם אנרגיות, אחרי שקמתי בחמש בבוקר, לצאת לטיול ולארוז אוכל שעמדתי עד מאוחר להכין, שיהיה מזין אבל גם זול. תשמעו, זה הרבה עבודה, והיה גם כיף נורא. היום לפעמים אנחנו כבר נוסעים בלי ילדים ועדיין בלי נכדים, אותם זוגות חברים של פעם, אבל גם בוחרים מסעדה יותר יקרה ומזמינים מראש מקום לארוחת צהריים מפנקת, ועושים את זה בכלל בלי לחשוב כמה זה יעלה ואיך אפשר להוזיל. אנחנו עדיין נוסעים גם עם תרמוס קפה ועוגה שהכנו בבית (למען האמת, זה אפילו עדיין הרוב הגדול של הפעמים), זה לא סותר בכלל וזה לא אומר שאני לא נהנית גם מזה, אבל אם לא בא לי להכין, ויש מסעדה טובה בסביבה, אני בכלל לא עושה חשבון ושיהיה בכיף. כסף מאפשר לי לבחור, וכשלא היה לי כסף, היו לי פחות אפשרויות, זה הכל
