"לא לאכול חסכונות"

[whybe]

בת הזוג שלי אמרה את המשפט הזה במהלך שיחה על סגנון חיים. יוצא שאנחנו לא מסכימים על _כל_ נושא העצמאות הכלכלית, פרישה מוקדמת, איך שלא נקרא לזה. מבחינתה מוקדם זה מקסימום מקסימום גיל 60. אני - כמה שיותר מוקדם יותר טוב. בינתיים אני נמנעתי מלדבר על הנושא כי בפעם הקודמת והיחידה שזה קרה, הייתי תחת הרושם שאני אועף מהבית אם זה יעלה שוב, התברר ככמעט נכון. בינתיים נתתי למצב הפיננסי להזנח כדי שהיא לא תחשוב שאני קמצן. אז - בגדים וחפצים חדשים לתינוק - יש בערימות (הזמנות אינטרנט לא נגמרות). חשבון חשמל של 900 שח - קיבלנו. האישה והילד נסעו לחול בלעדי - נסעו. כסף שסתם שוכב בעוש - יש המון כי אנחנו לא מדברים על מה לעשות איתו.. ופה הבעיה: אני לא מצליח / מנסה לבטא את הרצונות שלי בנוגע לכסף שלי/ שלנו בצורה שתזיז דברים. אני מדוכא וזה משפיע על ההתנהגות שלי.

 

[c881]

נסיון אפשרי - להכניס חלק מהכסף לפקדון יומי, ככה שלא יראו אותו בעו"ש. ממשכורת הבאה, להחליט על סכום מסויים שמופרש אוטומטית לחסכון/חשבון השקעות חיצוני לפני שמתחילים לצרוך (שים לב שלא "לבזבז").
אולי אם היא תראה פחות בעו"ש היא תעצור לבד.


נ.ב.
נראה שכדאי לגשת למגשר/יעוץ חיצוני, כי כרגע אתה בדרך להיות מודר מכל החלטה/הבעת דעה בבית.

נ.נ.ב.
אני וזוגתי הרבה יותר מתואמים ממכם ועדיין יש פעמים שהיא מתקשרת אלי מהחנות - הילדה רוצה X, הילד רוצה Y...
אני - אז למה התקשרת?
היא - זה לא נראה לך מוגזם?....
אני - כמה פעמים כבר יש לה יומולדת? שאלת אותה והיא ביקשה תיקני. פעם באה תציבי לה אפשרויות ספציפיות.

וכן, יש תקופות של הזמנת בגדים, היא והילדים טסו לפני 3 שנים לחו"ל... הכל.
אבל זה בא מדיבור והחלטה משוטפת.
אמרת שהיא מקסימום מוכנה לפרוש בגיל 60? מעולה.
(אני לא חושב שאוכל לפרוש לפני עם 4 ילדים) אבל, בגיל 60, עד גיל 62 לא מקבלים קצבת זקנה, לפני גיל 67 לא מושכים פנסיה, אנחנו נצטרך X בחודש כדי לחיות... יש לנו 30 שנה לחסוך - נשים בקופה בצד 100/200/1000... כל חודש ושלום על ישראל.

 

[c881]

בזמנו ייעצתי לזוג שלא הסכים על תקציב.
האשה הרגישה רע עם לבוא ולדווח לבעלה כל יום כמה היא מוציאה מצד אחד, מצד שני לא היתה מוכנה להיות זו שרושמת את ההוצאות (שידווח לה).
הצעתי להם "תקציב ערבי"/"תקציב מעטפה" -
כמה את חושבת שאת צריכה בחודש? 5000/6000/8000?
תוציאי מהחשבון את ה-X ותחיי עם זה.
סוף החודש - אם נשאר לך כסף - אפשר לחסוך את הסכום או להגיד לבעלך - חשבתי שאני צריכה 8000, הוצאתי רק 7000.
אני צריכה רק 6000 החודש (מושכת את ה-1000 הלאה).
הכנסתי לחסכון 1000, החודש אני לוקחת 7000.
את העודף אני חוסכת ויש מה לחסוך, גם החודש לוקחת 8000 שח...
אם תתקעי באמצע החודש - תחליטי מה עושים... חודש הבא מגדילים את התקציב, בודקים איך זה ש-8000 לא מספיק וכו'.

 

[נולי]

ופה הבעיה: אני לא מצליח / מנסה לבטא את הרצונות שלי בנוגע לכסף שלי/ שלנו בצורה שתזיז דברים. אני מדוכא וזה משפיע על ההתנהגות שלי.

אתה מבקש עצה, או רק לפרוק?

כי יש לי עצות, אבל יכול להיות שהן תהיינה אגרסיביות מידי בשבילך..
אז רק אם תאשר.

 

[whybe]

אתה מבקש עצה, או רק לפרוק?

כי יש לי עצות, אבל יכול להיות שהן תהיינה אגרסיביות מידי בשבילך..
אז רק אם תאשר.

קצת משניהם...

אין לי בעיה עם ביקורת ישירה. אם את יכולה לעשות את זה בלי שפה מעליבה אני אשמח. בעצם בכל מקרה אני אשמח

 

[c881]

אני - הוא.
אם העלבתי מצטער, לא התכוונתי.

 

[אנא-אל]

אל תסכים לסתימת פיות ואגרסיביות.
אני יכולה רק לחלוק מנסיוני עם אחותי, שניסיתי המון דרכים שנכשלו, מפאסיביות עד אגרסיביות. עד שאזרתי אומץ והפסקתי לפחד ממנה, והתחלתי להעמיד אותה במקום בצורה אסרטיבית. בד בבד עם לחשוב על פתרונות שטובים לשתינו ולראות איפה אני יכולה להשתפר ולהתגמש מצדי. רוב העבודה השקעתי בלשנות את עצמי מאשר אותה.
זה ניסוי ותהייה. וזה תהליך ארוך ומורכב (ומתסכל מאד) של יצירת נתיבי תקשורת. אבל כשיש פירות הם די מתגמלים.

שוב, אין שום סיבה שבעולם שתאסור עליך לדבר. אם היא לא מסכימה זה בסדר וצריך למצוא פשרה.

בסופו של יום תצא מנקודת הנחה שהיא אוהבת אותך ורוצה שתהיה שמח ולא מתוסכל. גם אם זה קבור מתחת למתחים וכעסים.
כי אם זה לא ככה אז זו כבר בעיה רצינית.

 

[yishai]

אנחנו משתמשים ב ynab הגדרנו תקציב באופן משותף - ברגע שנגמר הכסף בסעיף הוצאה מסוים - לא מוציאים יותר.
לא צריך לריב וכו - יש אפליקציה לכל אחד בפלאפון והאחריות לבדוק מה המצב בסעיף הוצאה היא עליו.

 

[אנא-אל]

@yishai אחלה פתרון ל

האשה הרגישה רע עם לבוא ולדווח לבעלה כל יום כמה היא מוציאה מצד אחד, מצד שני לא היתה מוכנה להיות זושרושמת את ההוצאות (שידווח לה).

 

[efrat]

אני יכולה להגיד דבר כזה את רוב האנשים החלטות דרסטיות לטווח הארוך מאוד מפחידות. למשל להצהיר בגיל 30 פלוס שאתה רוצה לצאת לפנסיה כמה שיותר מוקדם גורמת לסטרס של איך נסתדר ? מה מעכשיו אני צריכה להיות בעוצר כלכלי כי העצלן הזה לא רוצה לעבוד ? אבל מה יהיה עם הילדים ? איך נשלם על אוניברסיטה / מכונית / שיעורים פרטיים בשביל להתקבל לאוניברסיטה וכו׳.
לעומת זאת חזרה על אותה המנטרה מספר רב של פעמים בתיזכורים עדינים גורמת לכל העניין להראות טבעי ועובדתי במקום כל פעם לנהל דיון מחדש.
אפשר מידי פעם להזכיר את המילים או ידעת שחשבון ההשקעות גדל בx ? הרווחנו /y וכו׳. עוד דבר שראיתי שעובד זה תקציב ביזבוזים מוחלט שאין לך שום מילה עליו ואתה אפילו לא שואל מה הוא. למשל לקבוע (סתם זורקת מספר) 2000 שקל דמי אנטי מסכנות לאישתך שבהם היא עושה קונה מה שבא לה ואתה לא מביע דעה אומר מילה או מביע עניין. היא עושה איתם מה שהיא רוצה ואם נשאר לה עודף היא ממשיכה לעשות עם זה מה שהיא רוצה בלי לדווח.

בקשר לשים את המזומנים בחיסכון, אנשים נורא נבהלים לראות את הפלוס 200 אלף שלהם יורד ל8000 שקל. אפשר לעשות את זה בשלבים, למשל אם החלטת שתיק ההשקעות יהיה 50% מניות והשאר באגחים ופקם (סתם זורקת מספרים רנדומלים), אז קח 50% אחוז מהכסף סגור אותו במניות וזהו. כמובן תוך כדאי הסכמה שזה כסף שלא נוגעים בו לXשנים הקורובות. אחרי חודש חודשיים אישתך תתרגל למצב הקיים (היא רואה פחות כסף בחשבון) והוא מפסיק להיות קיים מבחינתה ואז שוב עושים דיון ועולים שלב.
גם אנשים שלא מתעניינים בכלל בכלל בכלל בשוק ההון ולא מבינים כלום רוצים לשמוע מידי פעם בשיחה של רבע שעה מה הכסף שלהם יכול לעשות בשבילם ולמה.
אחותי למשל היא בזבזנית שאין דברים כאלה, כמה פעמים דיברנו ואמרתי לה את חוסכת בחודש 300 שקל (שזה מחריד ) אותם את חוסכת בהוראת קבע ! עמלה ובתחילת כל חודש (אחרי שנכנסת המשכורת) למה שלא תחסכי אלף שקל אחרי המשכורת באופן עצמי (פיקדון אינטרנט) לא תשלמי עמלה הכסף יהיה זמין כל שבוע למקרה שאת תקועה וככה אם את צריכה טיפול לרכב או טסט או חופשה יהיה לך. אחרי שנתיים !!!!! שאנחנו מדברות על זה (מידי פעם אנשים שונאים שחופרים להם) היא דיווחה לי שהחיסכון שלה הגיעה ל13 אלף שקל ! ועכשיו היא יכולה לטוס להוואי אבל זה סיפור אחר.
לדעתי האישית טיפטוף איטי בכל מיני שיחות אקראיות (לא לזעום אחרי קבלת חשבון מטורף) שנוסעים חזרה מההורים והילד ישן מאחורה לספר על מאמר או אחרי שיחת משכנתא של חברים להסביר למה זה לא רעיון טוב לקנות דירה להשקעה. דברים כאלה לאט לאט זה חודר.

 

[adamshalev]

במשפט הפותח הכוונה שלה הייתה שלא לפרוש ולחיות מחסכונות? כי אם היא בעד לשמור על החסכונות זה טוב, תסביר לה שאם תשקיעו אותם יהיה לכם עוד יותר בעתיד בשביל לנצל לצריכה. הרי מטרת ההשקעה היום היא לטובת צריכה בעתיד.
אני נוטה להסכים שהרבה כסף בעו"ש מסנוור, בייחוד למישהו שאין לו הרגלים של התנהלות כלכלית "בוגרת".
בעו"ש צריך להיות רק מספר משכורות לכל היותר בשביל הוצאות שוטפות. השאר צריך להיות בתיק ההשקעות, יהיה אשר יהיה.

אני לא חושב שהמטרות שלכם כל כך שונות זה מזו, רק הדרך ליישמן. תעבדו על זה.
אל תשכח שגם אתה לא יודע מה העתיד צופן לך, וגם היא לא יודעת מה היא תרצה בעוד 10 שנים מהיום. אנשים משתנים.

כהערת צד - יכול להיות שהדבר הנכון עבורכם זה לנהל את הכספים שלכם בנפרד, עם תקציב משותף למשק בית, ילדים וכד'. יש אנשים שמתנהלים ככה וזה בסדר גמור. אתה חופשי לחסוך ולהשקיע כמה שתרצה \ תוכל, והיא חופשיה לבזבז מהשכר שלה כמה שהיא תרצה.

 

[TunaGolem]

@efrat
מבלי להבין בתחום, ההרגשה שקבלתי מהפוסט הארוך והמנומק שלך, היא שאת ממליצה על שטיפת מח.

אני מקווה שאני לא פוגע בך.

 

[efrat]

מבלי להבין בתחום, ההרגשה שקבלתי מהפוסט הארוך והמנומק שלך, היא שאת ממליצה על שטיפת מח.

אני מקווה שאני לא פוגע בך.

אתה לא פוגע, מה שאני ממליצה הוא שינוי איטי במשך תקופת זמן ארוכה על מנת להגיע למטרה.

 

[האופטימית]

אני ממליצה על למצוא מטרה משותפת. אם זה לא פרישה מוקדמת מבחינתה אז מה כן?
קח אותה לערב רומנטי איפשהו ותעשו שיחת חלומות. מה היא הייתה עושה אם לא הייתה בעיית כסף בכלל? טיול של שנה בחו"ל? מנקה פעם בשבוע? על מה היא חולמת? מה היא רוצה? מה יעשה לה טוב?
ברגע שיש את המטרה שלה יהיה הרבה יותר קל לרתום אותה למשימה ולנסות לחשוב ביחד איך שניכם יכולים להשיג את המטרות שלכם. בכלל כשתהיה לה מטרה שהיא רואה מול העיניים יהיה לה קל יותר לפתח הרגלים של חיסכון. אולי תשימו בצד חצי לחלום שלך וחצי לחלום שלה? אולי תחליטו על תקציב אישי שכל אחד מוזמן לעשות בו מה שהוא רוצה, לחסוך או להתפרע? לא משנה מה, חשוב שזה יהיה משהו שמגיע מתוך מקום קשוב אליה, לרצונות שלה ולצרכים שלה ולא רק להתייחס למטרה שאתה קבעת לעצמך. תראה לה איך אתה עוזר לה להגיע למטרות שלה, אז יהיה לה גם יותר קל לעזור לך להגיע לשלך.

 

[whybe]

במשפט הפותח הכוונה שלה הייתה שלא לפרוש ולחיות מחסכונות? כי אם היא בעד לשמור על החסכונות זה טוב, תסביר לה שאם תשקיעו אותם יהיה לכם עוד יותר בעתיד בשביל לנצל לצריכה. הרי מטרת ההשקעה היום היא לטובת צריכה בעתיד.

כהערת צד - יכול להיות שהדבר הנכון עבורכם זה לנהל את הכספים שלכם בנפרד, עם תקציב משותף למשק בית, ילדים וכד'. יש אנשים שמתנהלים ככה וזה בסדר גמור. אתה חופשי לחסוך ולהשקיע כמה שתרצה \ תוכל, והיא חופשיה לבזבז מהשכר שלה כמה שהיא תרצה.

לגבי חשבונות נפרדים / משותפים - היה לחץ די גדול מצידה כבר כשעברנו לגור יחד לשתף חשבונות. אני לא הסכמתי כל עוד לא היינו נשואים ונאלצתי להתקפל אחרי שהתחתנו - לא הסכימה לשמוע על פתרונות אחרים, לא הסכימה לשמור על חשבונות נפרדים. מבחינתה, משק בית אחד - חשבון אחד. מבחינתי אני מרגיש מוגבל בפעילות חופשית בחשבון בכסף שהוא גם שלי. הדבר היחיד שעוד יש לי זה כרטיס אשראי חוץ בנקאי ופייפאל שלא מפורט בחשבון. אני לא עושה את זה מתוך כוונה להסתיר, פשוט לא רגיל לתת דין וחשבון על כל הוצאה ולא מרגיש בנוח לשאול רשות לכל הוצאה. ברור לי שזה לא תקין.

לגבי הציטוט בכותרת, כל פעם שפותחים חסכון / מוכרים נכס ומשתמשים בו למחיה לפני גיל 60 זה לאכול חסכון. מודלים של מימון תקופות ללא עבודה בהווה על ידי חסכונות (שלי לבד לפני שהיו לנו חשבונות משותפים, לצורך העניין) לא מתקבלים על הדעת. פרישה שלי אוטומטית אומר שהיא תאלץ לעבוד כפול כדי שנשמור על רמת מחיה דומה. אין שום תפיסה של כסף עושה כסף או הכנסה פסיבית או חוק 4%-3% או כל דבר כזה. אני רואה אותנו עושים טעות אחר טעות ואין לי ביצים לומר די. רק מהפחד.

 

[אנון נימוס]

בני כמה אתם ? אם אתם 25-30, אז במקום לדבר על פרישה מוקדמת, תדבר על חסכון משתלם ורשת בטחון כלכלית, קשה לי להאמין שאשתך מסרבת לעוד בטחון כלכלי, במקביל תנסה לצמצם הוצאות ביחד (בשביל הילדים, שאפשר היה לתמוך בהם)
אולי לאט היא תזרום יותר טוב מאשר ב"מכה"
אולי עמותות כמו פעמונים יכולה לסיע לכם (למרות שאתם לא נשמעם בפשיטת רגל)

 

[daat99]

אני ממליצה על למצוא מטרה משותפת. אם זה לא פרישה מוקדמת מבחינתה אז מה כן?
קח אותה לערב רומנטי איפשהו ותעשו שיחת חלומות. מה היא הייתה עושה אם לא הייתה בעיית כסף בכלל? טיול של שנה בחו"ל? מנקה פעם בשבוע? על מה היא חולמת? מה היא רוצה? מה יעשה לה טוב?

נשמע לי כמו רעיון לא רע למאמר בבלוג שלך!

 

[האופטימית]

נשמע לי כמו רעיון לא רע למאמר בבלוג שלך!

תודה על הפרגון
האמת שכתבתי את תוכנית 7 השלבים לרתום את בן הזוג לחיסכון כלכלי, אולי אני אוסיף באמת פוסט נוסף ספיציפית על דייט חלומות.

 

[פיטר]

לגבי חשבונות נפרדים / משותפים - היה לחץ די גדול מצידה כבר כשעברנו לגור יחד לשתף חשבונות. אני לא הסכמתי כל עוד לא היינו נשואים ונאלצתי להתקפל אחרי שהתחתנו - לא הסכימה לשמוע על פתרונות אחרים, לא הסכימה לשמור על חשבונות נפרדים. מבחינתה, משק בית אחד - חשבון אחד. מבחינתי אני מרגיש מוגבל בפעילות חופשית בחשבון בכסף שהוא גם שלי. הדבר היחיד שעוד יש לי זה כרטיס אשראי חוץ בנקאי ופייפאל שלא מפורט בחשבון. אני לא עושה את זה מתוך כוונה להסתיר, פשוט לא רגיל לתת דין וחשבון על כל הוצאה ולא מרגיש בנוח לשאול רשות לכל הוצאה. ברור לי שזה לא תקין.

לגבי הציטוט בכותרת, כל פעם שפותחים חסכון / מוכרים נכס ומשתמשים בו למחיה לפני גיל 60 זה לאכול חסכון. מודלים של מימון תקופות ללא עבודה בהווה על ידי חסכונות (שלי לבד לפני שהיו לנו חשבונות משותפים, לצורך העניין) לא מתקבלים על הדעת. פרישה שלי אוטומטית אומר שהיא תאלץ לעבוד כפול כדי שנשמור על רמת מחיה דומה. אין שום תפיסה של כסף עושה כסף או הכנסה פסיבית או חוק 4%-3% או כל דבר כזה. אני רואה אותנו עושים טעות אחר טעות ואין לי ביצים לומר די. רק מהפחד.

רק בענייני כספים קיים אצלך הפחד או גם בנושאים אחרים כמו חינוך הילד, חלוקת מטלות הבית, וכיו"ב? אם כן, אז זכור שכלכלה היא רק היבט אחד של חיים משותפים והפתרון אצלך לדעתי צריך להיות מערכתי בנוגע לכל חיי הזוגיות שלכם.

 

[מתכנת]

@whybe
יכול להיות שיעזור לך לעטוף את המטרה בנימוקים "יותר מקובלים": (אפשר למנף את זה כמעט לכל סוג של משרה)

אני מסביר שהרבה מאוד מתכנתים עם קריירה מצליחה איבדו את פרנסתם בגיל 40-50 כי כך השוק הזה בנוי, מי יודע אולי אז אהיה מובטל ולכן חובה עלי לשמור כסף ליום סגריר ולא לחיות ברמת חיים לפי השכר הנוכחי כי הוא לא מובטח לנצח, מצאתי שזה טיעון שדי משכנע אנשים. (מה גם שזה נכון)

כאשר סיפרתי שבגיל 40 מתכנן להפסיק לעבוד ולכן כעת חוסך, משקיע וכו' וכו' אנשים מרימים גבה פותחים זוג עיניים ומקבלים סחרחורת מלחשוב על הרעיון של להפסיק לעבוד באמצע החיים, ומה תעשה אחר כך תשתעמם? ועוד מקבץ שאלות שאין טעם לצטט.
מאידך כאשר השתמשתי בנוסח השני (אפילו באותה הזדמנות תוך כדי ההלם פתאום החלפתי טיעון) אנשים כבר מהנהנים בראשם בהבנה מהולה סימפטיה וצער[*] (בלי לקלוט שסיבבתי אותם כאשר הטיעון הראשון הוא העיקרי, כבר משתכנעים שזה נובע מאילוץ ולכן נערך ומתכונן לפרישה מוקדמת)
תשאלו מה ההבדל הרי כך או כך אפסיק לעבוד מה משנה מי היוזם? לא יודע. סוג של קיבעון מחשבתי שכל עוד הנשמה באף ומתאפשר לעבוד זה מתבקש.