משתמש מחוק
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 25/1/15
- הודעות
- 204
- דירוג
- 635
תמיד נמשכתי למינימליזם ולחיסכון, וראוותנות ובזבזנות היתה ממני והלאה. אולי זה עניין של חינוך ואירועים מסוימים בילדות (בהחלט היו לי כאלה) ואולי נטיות מולדות. אבל כך או אחרת, אני חושב שאני יכול לשים את האצבע על אירוע ספציפי שמעבר להרגשה פנימית, בו נהיה לי ברור שאני רואה דברים אחרת במישור הרלוונטי לענייננו (ישנם גם מישורים נוספים, אבל זה לא העניין כרגע).
לפני כעשור נשלחתי מטעם האוניברסיטה, כסטודנט, לג'נבה לאחד מארגוני האו"ם יחד עם סטודנטים נוספים מאוניברסיטאות שונות. הכל סודר ומומן ע"י אותו ארגון מראש, כולל סידורי טיסה, לינה ותקציב ארוחות ותחבורה. אחרי שהגענו לשם, קיבלנו מכתבים מאותו ארגון, איתם הונחינו לסור לבנק הקרוב ולקבל כנגדם את התקציב הנ"ל. הגענו לבנק, ולנגד עינינו המשתאות (של סטודנטים תפרנים לתואר ראשון, כן?), ספרו לכל אחד מאיתנו ערימת יורו במזומן בסך השווה לכ - 3,500 ש"ח (לשהות של פחות משבוע, כשהמלון והטיסות כבר משולמים).
לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה, אבל מסיבות אחרות לחלוטין. לכל שאר הסטודנטים התגלגלו העיניים כמו בסרטים מצוירים עם סימנים של דולרים (או יורו במקרה הזה), ובכל ימי השהות (אחרי ההרצאות) הם הלכו למסעדות בלי חשבון, קנו מזכרות, בגדים, נעליים וכו'.
אני, לעומת זאת, הסתכלתי על זה כעל הזדמנות. לא נכנסתי לאף מסעדה, אלא הלכתי לסופר הקרוב וקניתי חומרי גלם לסנדוויצ'ים וקצת חטיפים, ופה ושם קניתי איזה מאפה. חייתי כל אותו שבוע בכיף, בלי להרגיש שחסר לי משהו, בלי להיכנס למסעדה. לא נכנסתי גם לחנויות מלבד פעם אחת, בה קניתי לאשתי שעון סוואטש נאה במחיר של חצי ממה שהיה עולה בארץ (במין חנות מפעל שלהם), איתו היא הולכת עד היום, עשור לאחר מכן.
חזרתי לארץ עם רוב הכסף בכיס, והרגשתי די מרוצה מעצמי על ההתנהלות הזו (שהיום עם הניסיון היתה כנראה יעילה אף יותר).
אני זוכר את זה עד היום כארוע מכונן, בו ראיתי איך בפועל, בהינתן ההזדמנות, היחס שלי ושל כל השאר לכסף היה פשוט הפוך.
אני חושב שההבדל המרכזי ביני לבין כל השאר, הוא שכל השאר ראו את הסיטואציה כ"משחק חד פעמי" המנותק מכל הקשר הרציף לחייהם היומיומיים, בעוד שאני ראיתי הכל כמכלול - כלומר מבחינתי הכנסה היא הכנסה היא הכנסה, בין אם מעבודה, זכיה, ירושה, החזר מס או סיטואציה מיוחדת כזו. אצלי, בניגוד לשאר, דינו של כסף המגיע במפתיע הוא להצטרף לשאר, לא חלים עליו כללים אחרים.
ואצלכם? יש איזה אירוע כזה?
לפני כעשור נשלחתי מטעם האוניברסיטה, כסטודנט, לג'נבה לאחד מארגוני האו"ם יחד עם סטודנטים נוספים מאוניברסיטאות שונות. הכל סודר ומומן ע"י אותו ארגון מראש, כולל סידורי טיסה, לינה ותקציב ארוחות ותחבורה. אחרי שהגענו לשם, קיבלנו מכתבים מאותו ארגון, איתם הונחינו לסור לבנק הקרוב ולקבל כנגדם את התקציב הנ"ל. הגענו לבנק, ולנגד עינינו המשתאות (של סטודנטים תפרנים לתואר ראשון, כן?), ספרו לכל אחד מאיתנו ערימת יורו במזומן בסך השווה לכ - 3,500 ש"ח (לשהות של פחות משבוע, כשהמלון והטיסות כבר משולמים).
לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה, אבל מסיבות אחרות לחלוטין. לכל שאר הסטודנטים התגלגלו העיניים כמו בסרטים מצוירים עם סימנים של דולרים (או יורו במקרה הזה), ובכל ימי השהות (אחרי ההרצאות) הם הלכו למסעדות בלי חשבון, קנו מזכרות, בגדים, נעליים וכו'.
אני, לעומת זאת, הסתכלתי על זה כעל הזדמנות. לא נכנסתי לאף מסעדה, אלא הלכתי לסופר הקרוב וקניתי חומרי גלם לסנדוויצ'ים וקצת חטיפים, ופה ושם קניתי איזה מאפה. חייתי כל אותו שבוע בכיף, בלי להרגיש שחסר לי משהו, בלי להיכנס למסעדה. לא נכנסתי גם לחנויות מלבד פעם אחת, בה קניתי לאשתי שעון סוואטש נאה במחיר של חצי ממה שהיה עולה בארץ (במין חנות מפעל שלהם), איתו היא הולכת עד היום, עשור לאחר מכן.
חזרתי לארץ עם רוב הכסף בכיס, והרגשתי די מרוצה מעצמי על ההתנהלות הזו (שהיום עם הניסיון היתה כנראה יעילה אף יותר).
אני זוכר את זה עד היום כארוע מכונן, בו ראיתי איך בפועל, בהינתן ההזדמנות, היחס שלי ושל כל השאר לכסף היה פשוט הפוך.
אני חושב שההבדל המרכזי ביני לבין כל השאר, הוא שכל השאר ראו את הסיטואציה כ"משחק חד פעמי" המנותק מכל הקשר הרציף לחייהם היומיומיים, בעוד שאני ראיתי הכל כמכלול - כלומר מבחינתי הכנסה היא הכנסה היא הכנסה, בין אם מעבודה, זכיה, ירושה, החזר מס או סיטואציה מיוחדת כזו. אצלי, בניגוד לשאר, דינו של כסף המגיע במפתיע הוא להצטרף לשאר, לא חלים עליו כללים אחרים.
ואצלכם? יש איזה אירוע כזה?