האם תל אביב שווה את המחיר?

[קמצן מורשה]

בתור מישהו שגר רוב חייו בתל אביב, שנתיים ברמת גן וכרגע בגבעתיים לדעתי גבעתיים היא האופציה הכי אטרקטיבית.

אין ספק שאין על תל אביב מכל הבחינות אבל המחיר לא בהכרח מצדיק את העניין.

אני גם עובד באזור עזריאלי ומגיע תוך 15 דקות הליכה לעבודה מכצנלסון שבגבעתיים - יותר מהר מהצפון הישן בתל אביב לדוגמה והשכירות זולה יותר משמעותית.

 

[ת.אוקהם]

החסכון מתבטא במישור אחר. רוב האנשים שלא בפורום הסולידית נוטים להשוואות עם הסביבה. הילדים שלי בישוב לא חלש בשרון מרגישים פחות מקופחים מכך שהם לא טסים פעמיים בשנה מילדים של חברים בצפון תל אביב שלהוריהם סדר עדיפות דומה לשלי (ואז ההורים מתפשרים או שהם מראש הבעיה).

נקודה מעניינת. גם אני שמעתי סיפורים מחברים שגרים בשכונות מבוססות על ילדים שצוחקים על ילדים אחרים בגלל שאין להוריהם ג'יפ...
לאחרונה עברנו לעיר מבוססת יותר (בגלל חינוך) וזה נושא שמאוד מטריד אותנו.
בעיני זו אינה רק בעיה כלכלית אלא גם בעיה ערכית.

 

[קמצן מורשה]

בתור מישהו שגר רוב חייו בתל אביב, שנתיים ברמת גן וכרגע בגבעתיים לדעתי גבעתיים היא האופציה הכי אטרקטיבית.

אין ספק שאין על תל אביב מכל הבחינות אבל המחיר לא בהכרח מצדיק את העניין.

אני גם עובד באזור עזריאלי ומגיע תוך 15 דקות הליכה לעבודה מכצנלסון שבגבעתיים - יותר מהר מהצפון הישן בתל אביב לדוגמה והשכירות זולה יותר משמעותית.

 

[גרהם]

נקודה מעניינת. גם אני שמעתי סיפורים מחברים שגרים בשכונות מבוססות על ילדים שצוחקים על ילדים אחרים בגלל שאין להוריהם ג'יפ...
לאחרונה עברנו לעיר מבוססת יותר (בגלל חינוך) וזה נושא שמאוד מטריד אותנו.
בעיני זו אינה רק בעיה כלכלית אלא גם בעיה ערכית.

בהחלט בעיה ערכית.בפרט לסולידים אצלם רמת ההוצאות הנמוכה היא מבחירה.
זו סוגיה משמעותית בחינוך שתלווה כמובן בהמון גורמים. חשוב להפנים שככל שגיל הילד עולה, השפעת הסביבה גוברת וקבוצת השווים משצעותית יותר ויותר. הגיפ זו דוגמה קלה בעיני. יותר קשה לעמוד מול הרגלי צריכה ובילוי של בני העשרה שאינם לרוחך כהורה אבל הם תרבות הפנאי והפעילות המשותפת של הנערים.
אני שמח שבחרתי לגור בסביבה הטרוגנית בעיקר מהסיבה הזו.

 

[בת העמק]

אני שמח שבחרתי לגור בסביבה הטרוגנית בעיקר מהסיבה הזו.

תקוות שווא
גידלתי את ילדיי בישוב קהילתי זרוק ונידח לתפארת המדינה. הולכים יחפים, לובשים סמרטוטים והבילוי האולטימטיבי זה להסתובב ביער מסביב או לשחק דגליים.
הילדה גדלה לבחורה צעירה שדי שונאת קניות ומאד אוהבת לגור ולשוטט בטבע. הילד גדל לגבר תל-אביבי טיפוסי שחובב לייף סטייל, קניות, מסיבות וחופשות סקי מדוגמות.
בכל זאת אני מסכימה איתך, @גרהם , שעדיף להרחיק אותם מחברה עתירת השוואות ריקניות.

 

[גרהם]

תקוות שווא
גידלתי את ילדיי בישוב קהילתי זרוק ונידח לתפארת המדינה. הולכים יחפים, לובשים סמרטוטים והבילוי האולטימטיבי זה להסתובב ביער מסביב או לשחק דגליים.
הילדה גדלה לבחורה צעירה שדי שונאת קניות ומאד אוהבת לגור ולשוטט בטבע. הילד גדל לגבר תל-אביבי טיפוסי שחובב לייף סטייל, קניות, מסיבות וחופשות סקי מדוגמות.
בכל זאת אני מסכימה איתך, @גרהם , שעדיף להרחיק אותם מחברה עתירת השוואות ריקניות.

אין לי אשלייה שילדיי יחזיקו בערכים זהים לשלי כשיתבגרו. אם הפער הכי גדול יהיה בנושא הצרכנות, דיינו.

 

[האחד]

זה עניין של חינוך. אנחנו אמנם לא גרים בתל אביב אלא בשכונה מבוססת בטורונטו, וקרה לי לא פעם שאחד הילדים בא ואמר שאיזה ילד בכיתה הוא עשיר, שאלתי למה, אז מסתבר שאותו ילד עשה רשימת מלאי של כל מה שמוכיח שהם עשירים. מעבר לכך יש כאן לא מעט א שים שנוסעים במכוניות די יקרות ומנקרות עיניים, הרבה מעבר לגיפים בארץ.
מה שאני מסביר לילדים הוא שכיום אי אפשר לדעת מי באמת עשיר ומי עשיר בהלוואות. מי חכם ושומר על הכסף ומי טיפש ומבזבז את כל ההכנסה שלו כדי לנקר עיניים. היה לבן שלי בכיתה ילד שגר באחד הבתים היקרים יותר בשכונה, לאבא שלו היו בנטלי ומקלארן, הם היו הולכים למשחקי ספורט בתא פרטי, הבן שלי בזמנו הלך איתם כמה פעמים והיה אכול קינאה. בשלב כלשהו הם עברו מהשכונה והשמועה אמרה שקנו אחוזה. לפני כחודש הבת שלי נפגשה עם חברה שגרה בדיור ציבורי (משהו כמו שיכון עמידר) בעקבות גירושין של הוריה, ואת מי ראתה שם בשיכון הציבורי? את אחותו של אותו ילד. מסתבר שהאבא שהיתה לו חברת השקעות עשה מעשה מיידוף, ומשם חיי הפאר (חיפשתי כתבות ואפילו תיארו את המכוניות שהיו לו וראיתי מדי בוקר), ברח לדרום אפריקה והשאיר את האמא והילדים מרוששים ועם חובות. כמובן שזה היה רגע אדיר של אמרתי לכם.
אני תמיד אומר לילדים שלי, אל תקנאו באנשים שלובשים בגדים יקרים, קונים מותגים, טלפונים יקרים, נוסעים במכוניות יוקרה ואפילו גרים בבית מפואר, כי אף אחד מאלה לא מעיד על מה באמת יש להם, האמת נמצאת בחשבון הבנק ואת זה לא רואים

 

[Delver]

אני תמיד אומר לילדים שלי, אל תקנאו באנשים שלובשים בגדים יקרים, קונים מותגים, טלפונים יקרים, נוסעים במכוניות יוקרה ואפילו גרים בבית מפואר, כי אף אחד מאלה לא מעיד על מה באמת יש להם, האמת נמצאת בחשבון הבנק ואת זה לא רואים

ואם לאותם אנשים יש את כל אלו וגם חשבון בנק מנופח, אז מותר לקנא? איך מחנכים ילדים לסיפוק ממצב נוכחי?

 

[גרהם]

ואם לאותם אנשים יש את כל אלו וגם חשבון בנק מנופח, אז מותר לקנא? איך מחנכים ילדים לסיפוק ממצב נוכחי?

קנאה היא רגש טבעי ולא צריך להפוך אותו למלוכלך. מחנכים בדוגמה אישית. אם ההורה מאמץ גישה של הסתכלות על היש ולא על האין ולא עוסק בהערצת (או שנאת) העשירים, לילד יש נקודת פתיחה מעולה.

 

[האחד]

סיפוק במצב הנוכחי הוא דבר רע כי הוא גורם לנו בעצם לא להתקדם ולא להתפתח. אישית אני מקנא באנשים עשירים וגם הייתי רוצה להיות שם ולכן אני עושה כל מה שביכולתי כדי להגיע לשם. אני לא אומר שאת צריכה להיות קנאה חולנית אבל אין שום פסול ולרצות יותר. בארץ מה שקורה היום הוא פשוט שנאת עשירים ויש הרגשה כאילו ההמון היה משחזר את המהפכה הצרפתית עם הגיליוטינה אם היה יכול. יש הבדל גדול בין קנאה לשנאה.

 

[גרהם]

סיפוק במצב הנוכחי הוא דבר רע כי הוא גורם לנו בעצם לא להתקדם ולא להתפתח

חוסר סיפוק קבוע זה מצב רע שפוגע באדם בכל אספקט. אפשר למצוא אתגרים רבים שאינם רק כספיים כתמריץ להתקדמות והתפתחות.

 

[איש(3718)]

תקוות שווא
גידלתי את ילדיי בישוב קהילתי זרוק ונידח לתפארת המדינה. הולכים יחפים, לובשים סמרטוטים והבילוי האולטימטיבי זה להסתובב ביער מסביב או לשחק דגליים.
הילדה גדלה לבחורה צעירה שדי שונאת קניות ומאד אוהבת לגור ולשוטט בטבע. הילד גדל לגבר תל-אביבי טיפוסי שחובב לייף סטייל, קניות, מסיבות וחופשות סקי מדוגמות.
בכל זאת אני מסכימה איתך, @גרהם , שעדיף להרחיק אותם מחברה עתירת השוואות ריקניות.

אני לא חושב שצריך לחנך ילדים לסגפנות, אני חושב שצריך לחנך ילדים לחיות במסגרת האמצעים שלהם, ולסמוך על עצמם בלבד לשם כך.
אם השגת את זה, הצלחת.

 

[בת העמק]

אני לא חושב שצריך לחנך ילדים לסגפנות

לא חינכתי אותם לזה, גם אני וגם הסביבה שגדלו בה פשוט לא מתעניינים בצרכנות. רכבי יוקרה מצחיקים אותי, מותגים גורמים לי להנשאות, בתים גדולים מדי ומעוצבים מדי מעוררים בי תוגה ועל דפי הצרכנות העמוסים כאן בפורום כבר הבעתי את דעתי מדי פעם (שואב ששינה לך את החיים? בושם מדהים? בחייאת).
המסר שלי, גם בדיבור וגם במעשה- החיים יפים ומעניינים מדי בשביל לבזבז את הזמן המועט כדי להתעסק בקניות או בשופוני.

 

[munmun]

מנהדסים עבדו שנים כדי לייצר מוצרים איכותים ומתקדמים, מה בדיוק מצחיק בלראות אחד כזה?
בורות, מוצרים סינים עלובים, וחאפרים - זה מצחיק.

 

[האחד]

משום מה מבלבלים רכב יקר עם רכב יוקרה. אישית אני בז למותגים, אבל גם אני וגם אישתי רכשנו רכב שהם יקרים למדי גם בסטנדרט קנדי. אישתי תמיד רצתה טראק וגדול ככל האפשר שיתאים למטר וחצי גובה שלה, אז היא קנתה f250 שעולה 70k$ והיא נהנית מכל רגע שהיא נוהגת בו כי היא מרגישה גדולה וחזקה בכביש. אני קניתי קאמרו ss שעולה כפול מפרייבט רגיל. יכולתי לקנות במוו במחיר שלו אבל קניתי אותו בשביל הכיף ולא כדי לנסוע במותג נוצץ. קשה להסביר את ההנאה בלחיצה על דוושת הגז עד הסוף כשלאוטו יש 450כס, את הפניות שאני עושה איתו, את הזריזות שלו.
בארץ מכוניות יקרות מתחבר עם ערסים ועבריינים, אבל זה ממש לא ככה מחוץ לישראל, אפשר לראות כאן זקנים נוסעים בקורבט. מותר להנות מהנהיגה, אין בזה שום פסול כל עוד לא מחים לקנות אוטו יקר רק בשביל המותג. תמיד אהבתי מכוניות ספורט וגם בארץ היתה לי רנו מגאן קופה ידנית עם מנוע 2 ליטר בת 10 שמאד אהבתי. היא לא היתה שווה הרבה אבל נהניתי ממנה מאד. עכשיו אני יכול לקנות מכוניות יותר בזול ממה שהן עלו בארץ וגם יש לי אמצעים להרשות לעצמי לקנות מכונית יקרה יותר, אז למה לא? מה שכן, אין לי כוונה למכור אף אחת מהמכוניות לפחות 8 שנים, מצידי להישאר עם הקאמרו גם 20 שנה.

 

[אורי ג.]

. תמיד אהבתי מכוניות ספורט וגם בארץ היתה לי רנו מגאן קופה ידנית עם מנוע 2 ליטר בת 10 שמאד אהבתי.

הא! הייתה לי גם כזו, חרא של אוטו.

 

[האחד]

זה היה מודל 99 והיה אחלה אוטו. אחי קנה אותו מהבעלים המקורי כשהאוטו היה בן 5 ואחרי כמה שנים קניתי אותו ממנו האוטו היה מלוקק ונראה כמו חדש. חוץ מטיפולים לא היו לי שום בעיות איתו. זה היה דגם שהבנתי שהיו בודדים ממנו בארץ כי זה לא היה מנוע 2 ליטר סטנדרטי

 

[ת.אוקהם]

מנהדסים עבדו שנים כדי לייצר מוצרים איכותים ומתקדמים, מה בדיוק מצחיק בלראות אחד כזה?
בורות, מוצרים סינים עלובים, וחאפרים - זה מצחיק.

הרכב עצמו לא מצחיק, מה שמצחיק (יותר נכון עצוב בעיני) זה האנשים שירדפו אחרי הזנב של עצמם כל החיים כדי שכולם יראו שיש להם רכב כזה (סמל סטטוס).

קשה להסביר את ההנאה בלחיצה על דוושת הגז עד הסוף כשלאוטו יש 450כס, את הפניות שאני עושה איתו, את הזריזות שלו.

במקרה שלך לא נשמע שזה סמל סטטוס אלא משהו שבאמת מסב לך הנאה וזה סיפור קצת שונה.

אני אישית לא מתעניין ברכבים כלל אבל אני בהחלט חושב שאדם צריך להשקיע בדברים שמסבים לו הנאה (הוצאתי לא מעט כסף בחיי על טיולים בחו"ל למשל).

 

[בת העמק]

אני אישית לא מתעניין ברכבים כלל אבל אני בהחלט חושב שאדם צריך להשקיע בדברים שמסבים לו הנאה (הוצאתי לא מעט כסף בחיי על טיולים בחו"ל למשל).

מסכימה חלקית. יש משהו מתעתע במושג "הנאה" ומומחי שיווק ומכירות למדו לעשות מזה הרבה כסף. בסופו של יום, ואחרי ניקוי רעשי הרקע, אדם צריך מעט מאד כדי להנות בחייו. השוואות לאחרים ושטיפת מוח בפרסומות/אתרים/אינסטגרם גורמים לאנשים לחשוב שאם רק יהיה להם את X, הם יהיו מאושרים. שניה אחרי זה הם מבינים שצריך גם את Y,Z כדי להיות מבסוטים וכן הלאה.

 

[האחד]

בסופו של דבר זה תלוי באדם הספציפי. אני אתן לך דוגמא. תמיד רציתי למבורגיני, החלום שלי היה למבורגיני. מאז שקניתי את האוטו שלי שעולה עשירית מלמבורגיני הגעתי לרוויה. למעשה יכולתי להוסיף עוד כ15 אלף ולקנות את אותו האוטו אבל עם 600 סוסים, אבל כאן נכנס ההגיון לפעולה, ואמרתי שחבל על הכסף כי זה לא שאני משתתף במירוצים אז בשביל עוד חצי שניה ב0 ל100 אין טעם.
זה נכון שמומחי שיווק עובדים קשה כדי לגרום לנו לרצות עוד, אבל כאן צריך לפעול עם הגיון. הרי כל תעשיית האופנה בנויה על זה, שנה שעברה הבגד הזה היה הכי יפה בעולם, והשנה בושה ללבוש אותו.
עוד דוגמא מהחיים. הבת שלי הזמינה טישירט ב65$. עכשיו, אני הייתי נגד זה וכבר שנה היא מנדנדת לי, אבל עכשיו היא עובדת וזה הכסף שלה אז אמרנו לה שאם זה מה שהיא כל כך רוצה שתזמין למרות ההתנגדות שלנו.
אתמול הוא הגיע. מה אני אגיד? הייתי בהלם. לא יודע למה ציפיתי בשביל מחיר כזה, אבל זה היה פשוט טישירט לבן שכמותו אפשר לקנות כאן בפחות מ10$ עם איזה לוגו של איזה ראפר. אמרתי לאישתי שהיא שילמה 10$ על החולצה ו55$ על הציור. אותי זה עיצבן אבל הבת שלי היתה בעננים.
קשה להסביר מה גורם אושר לאנשים שונים, ואני לא חושב שיש נכון או לא נכון, כל עוד אנשים פועלים במסגרת האמצעים שיש לי ולא חורגים