שיישרף השוק

אז מה רוצה “מנהיג העולם החופשי”?

האם הוא מעוניין להחזיר את ארה”ב למודל של כלכלת ייצור אוטרקית, בנוסח ברית המועצות, או לשמור על אופייה ככלכלת שירותים עתירת ידע וטכנולוגיה? 

ואפרופו מפעלים — האם הוא רואה בעיני רוחו פסי ייצור של נעליים תוצרת ארה”ב שמתופעלים על-ידי הילביליז חסרי השכלה עם כובעי MAGA, או אולי דווקא על-ידי רובוטים מזוינים בבינה מלאכותית מתוצרת אילון מאסק?

האם תכנית המכסים שלו היא אמצעי, דהיינו, לגרור מדינות לשולחן המשא ומתן דרך טקטיקה של הצבת עובדות; או שמא מדובר בתכלית העומדת בפני עצמה: להחזיר לאחור עשרות שנות גלובליזציה כדי לעודד ייצור מקומי בארה”ב?

האם הוא מבקש להיראות כמי שמרצה את בוחריו ועומד בהבטחת הבחירות — או שכל זה בעצם מהלך אסטרטגי מתוחכם שנועד להקריס את כלכלת ארה”ב למיתון כדי לכפות על הפד הורדת ריבית שתאפשר למחזר את החוב הלאומי בתנאים נוחים יותר?

אין לי מושג. אני לא משוכנעת שלמישהו יש מושג. וככל שאני מעמיקה בשאלות האלה, אני מבינה עד כמה בעצם זה לא משנה.

כי לדעתי, מה שגרם לשוק המניות האמריקני לרדת 11% ביומיים ולמחוק שווי שוק מצטבר של 6 טריליון דולר חורג בהרבה מאי-הוודאות סביב מדיניות המכסים הזו וההשפעה ההרסנית שלה על הכלכלה הריאלית והפיננסית (ובכלל זה הצפי לפגיעה בצמיחה ולעלייה באינפלציה).

מה שפירק את השוק זה העובדה שהאדם החזק בעולם כיום הולך ומצטייר כבבואה של רודן סובייטי.

ולא, לא בגלל השאיפות הפרוטקציוניסטיות, או התיעוב הגלוי כלפי הבורגנות ובעלי הנכסים, או האידיאליזציה של האוטרקיה, של מיקור הפנים ושל הייצור החרושתי, או ההערצה המופגנת כלפי תכנון מרכזי והתערבות ממשלתית.

לא. מה שהופך את טראמפ לתאום ברז’נייב ודומיו הוא ההתבססות על הונאה ככלי לעיצוב מציאות.

הרי אי-אפשר לצמצם את מערכת הסחר העולמית לשני נתונים – גירעון סחר אל מול הייצוא לארה”ב – לצייר את ההפרש ביניהם כ”מכס”, ולהטיל בתגובה “מכס הדדי”.

זו דרך פשוט מגוחכת לבדוק את הוגנות הסחר בין המעצמה העשירה בתבל לבין משהו כמו קמבודיה. או לסותו. או האי ההוא שרק פינגווינים מתגוררים בו. זה עד-כדי-כך מגוחך שיש סימנים לכך שהתכנית הזו נהגתה על-ידי צ’אט GPT.

אבל הנה, הוא אשכרה עשה את זה. הוא לחץ על הכפתור. האיש שכביכול “חושב כמו ביזנס מן”  מחק בבת אחת את מערכת הסדרי הסחר העולמיים שסייעה לארה”ב להפוך לאומה העשירה בתבל.

פעם אפשר היה לצפות להתנהלות כזו ממנהיגי דיקטטורות קומוניסטיות ומרפובליקות בננות. היום זה מסתמן בתור הסטנדרט המנהיגותי בארה”ב. זו הונאה ממש, וחוסר אחריותיות מוחלטת כשהיא נחשפת.

מכסים הם המקבילה הכלכלית לסוכר: מומחים תמימי דעים שזה פתרון גרוע. זה מדכא צמיחה, זה מגביר אינפלציה, וזה כנראה ההיפך המוחלט ממה שדרוש למשק בסכנת סטגפלציה (=מיתון+אינפלציה).

אבל הסיפור גדול מהטלת מכסים. הסיפור הוא על דמותה של ארצות הברית של אמריקה בעידן טראמפ. האירוע הנוכחי מקרין ומאיים על ערכים כמו חופש הביטוי, הליך הוגן, שלטון החוק, איזונים ובלמים, חופש אקדמי, עליונות המדע, חירות הפרט – כל הדברים שהפכו את ארה”ב למה שהיא. שקיעתם פירושה שקיעה אמריקנית. ושם, בדיוק כמו אצלנו, יש מי שמקדם את הרגרסיה הזו בברכה.

מהיר ועצבני

אז השווקים ירדו במהירות ובעוצמה שלא נראתה מאז משבר הקורונה ב-2020 (ולפני כן במשבר הסאב-פריים ב-2008 וביום שני השחור ב-1987). הם ממשיכים לרדת בטרום-מסחר בעודי כותבת שורות אלה.

זו תזכורת לכך שסיכון פיננסי יכול להתממש במהירות, במיוחד כשהסיכון הפעם הוא מעשי ידי אדם.

ועם כמה שאני לא רוצה להפחיד או להלחיץ אף אחד, אני מאמינה שכל עוד טראמפ לא ימצא סולם שיוריד אותו מהעץ כשהאגו שלו שלם (או שיקבל סולם כזה מאחת המעצמות הכלכליות המתחרות), השוק הזה יתקשה למצוא תחתית.

במבט שנתי, השוק נראה לעת עתה שטוח יחסית. אפשר לומר שפשוט מחקנו את האופטימיות היתרה שאחזה בשווקים בשנתיים האחרונות (שהניבו, כזכור, תשואות דו-ספרתיות ב-2024 וב-2023, אבל מי זוכר את זה), וכעת השוק טועם קצת מטעמה של המציאות.

אבל אם אנחנו באמת בפתחו של סדר עולמי חדש ברוח עידן הטרום-גלובליזציה כמו בשנות השלושים של המאה הקודמת, אז מה שראינו עד כה הוא בבחינת תגובת-חסר.

כדור הבדולח שלי כמובן לא צלול יותר משלכם, ועדיין לא אופתע אם נרד מכאן אפילו 30%- או 40%- נוספים. העובדה שזה עדיין לא קרה מלמדת לדעתי שהשוק עדיין לא הפנים את עוצמת הנזק הפוטנציאלי לשולי הרווח של החברות, לאמון המשקיעים ולצמיחה העולמית —  או שהוא פשוט לא מאמין שטראמפ ילך עד הסוף.  

ירידה גדולה מ-50%- אינה בלתי-סבירה, ותעמיד אותנו בסביבה שרוב המשקיעים החיים כיום לא ראו מעולם.

ומה עכשיו?

היכן כל זה משאיר אותנו, כמשקיעים לטווח ארוך?

לפני הכל, חשוב להבין “על מה חתמנו”.

הסיבה שמניות, כנכס סיכון, מסוגלות להניב תשואה חיובית דו-ספרתית בשנה נתונה, היא משום שהשקעה בהן כרוכה גם בסיכון שהתשואה הזו תהיה שלילית בשנה נתונה. הדברים האלה שלובים זה בזה.

השוק, כמאמר הפתגם, נוטה לטפס במדרגות – ולצנוח במעלית ללא כבל. זה קורה לעתים קרובות בהרבה מכפי שאפשר לדמיין. ועם כמה שאני מעדיפה לראות את תיק המניות שלי צבוע בירוק כהה, אני מבינה שללא הסיכון הזה, התשואה ממנו הייתה זהה לתשואה שמניב פיקדון בנקאי.

ועם כל זה, אני עדיין שורית על שוק המניות האמריקני. למדתי מהגדולים ביותר שלא להמר נגד מעצמת העסקים הגדולה בתבל, על חדשנותה, עושרה, יעילותה ותאוות הממון הבריאה שלה.

מורגן האוסל נוהג לכתוב שכל משבר בשווקים נתפס בדיעבד כהזדמנות. אני מאמינה שגם הימים האלה עוד יתוארו כהזדמנות השקעה היסטורית עבור אותם משקיעים שיש להם את היכולת הפיננסית והמנטלית להמשיך להשקיע אל תוך הטירוף הזה.

זה נכון ביתר-שאת אם ניקח בחשבון שששוק דובי מעשי ידי אדם תלוי בהמשך נוכחותו של אותו אדם בזירה.  

אבל אני בהחלט סבורה שיחלוף זמן עד שמשקיעים יקצרו את הייבול במקרה זה. את הנזק שנעשה עד כה אי-אפשר לתקן במחי ציוץ.

בינתיים, הדבר החשוב ביותר הוא להימנע ממצבים שקולעים אותך למכור בכפייה אל תוך שוק שלא מפסיק לדמם. אין דבר גרוע יותר ממכירה כפויה.

מכירה כפויה עלולה להתרחש, למשל, אם התמנפתם והשקעתם כסף של אחרים, בשעה ה”אחרים” דורשים כעת להגדיל את הביטחונות להלוואה (“מרג’ין קול”). זו אחת הסיבות שקרנות גידור רבות מוכרות כעת מכל הבא ליד – הן פשוט חייבות להמיר מניות למזומן, בכל מחיר.

סיבה אחרת למכירה כפויה היא אם השקעתם במניות כספים שאמורים היו לשמש אתכם בשוטף (עד שנה) – וכעת אין לכם ברירה אלא למכור מניות כדי להיפגש עם הכסף.

המסקנה מכאן היא שהתמונה הפיננסית האישית שלכם חשובה בהרבה ממה שמתרחש כעת בשוק.

 דאו שיש לכם כריות ביטחון (למשל בקרנות כספיות או בפקדונות נזילים) בהיקף של כמה חודשי מחייה – כדי שלא תצטרכו למכור מניות.

ודאו שהכיסוי הביטוחי שלכם הולם, כדי שלא תהיו תלויים במשיכה מתיק ההשקעות אם תתרחש קטסטרופה.

ודאו שהחובות שלכם, אם ישנם, בשליטה – ושיש לכם דרך לשרת אותם על בסיס ההכנסה השוטפת, מבלי להידרש למימוש נכסים.

ודאו שאתם עדיין חוסכים בשוטף – החיסכון לא רק מעבה את שולי הביטחון לחירום, אלא גם מאפשר לכם להזרים עוד כסף לשוק במחירים אטרקטיביים. כששואלים אותי מהיכן יש לי כסף להמשיך לקנות, התשובה פשוטה: אני מוציאה פחות ממה שאני מכניסה.

אם עדיין לא מיפיתם את התמונה הפיננסית שלכם, תוכלו להסתייע בכלים כמו רייזאפ (למעקב תזרימיי), קאבר (למעקב נכסי-ביטוחי) וכמובן גיליון השו”ב הפיננסי.

כמובן שהזמן הטוב ביותר להתכונן לאירועים מסוג זה הוא לפני שהם מתרחשים – לקח ממשל החגב והנמלה — אבל הרבה יותר קל להתמודד עם ירידות בשווקים בידיעה שיש בסיס תזרימי ונכסי איתן.

לתפוס סכין נופלת

אשר אלי, אני מתכננת לקנות מניות בימים אלה – ואקנה כל הדרך למטה.

אני נוטה להיות מושקעת ב-100% במניות. אני לא מאמינה בייחוד פלח מזומן בתיק “לעת מצוא”.

אז אני קונה בכל פעם עת שמזדמן לי כסף מזומן ובכל פעם שאני מקבלת דיבידנדים ולא משתמשת בהם לצריכה.

כל קנייה כזו מגדילה את האחזקות שלי, ומכאן גם את ההכנסה השוטפת שתיק ההשקעות שלי צפוי להניב.

במונחי שווי שקלי, תיק ההשקעות שלי ספג בינתיים מהלומה כבדה בהרבה מאשר בתקופת הקורונה — פשוט מכיוון שהתיק שלי גדול משמעותית מפי שהיה לפני 5 שנים.

אבל אני מבינה שההפסד הזה הוא על הנייר בלבד. אני מבינה שהמספר הזה מייצג לכל היותר את התמורה הכספית שאקבל היום אם אמכור את כל התיק – וכאמור, אין לי שום כוונה למכור מניות אל תוך שוק מדמם, לנעול את ההפסד ולהפוך אותו לממשי.

מכאן שהמספר הזה חסר משמעות. הוא כל כך חסר משמעות שהעדפתי להסתיר אותו באפליקציית המסחר שלי.

הירידות כעת פוגעות בשווי התיק שלי היום, אבל כמי שמתכננת להמשיך לקנות מניות, הן מסייעות מאד למאזן שלי בעתיד. היכולת לשאת את הדיסוננס הזה היא המפתח.  

אני כמובן לא רוצה לראות ירידה של 50%- בשווקים — אבל אני בהחלט מוכנה לה אם נגיע לשם. ירידה כזו מתרחשת בממוצע אחת ל-18 שנים. ברוטלית ככל שתהיה, אני לא מתכוונת לפסוח על עסקה נדירה כזו.

אני לא מאמינה שאצליח לתפוס את התחתית, ואין לי בכלל יומרות כאלה.  

זה ממילא לא עובד כך. בשונה מהרושם שניתן להסיק מהגרף, זה לא שביום בהיר אחד השוק לפתע מואר בירוק ומבשר “הסכין הגיע לקרקעית, מכאן עולים”.

כשמדובר בתזמון התחתית, רוב האנשים קונים מוקדם מדי, מאוחר מדי, או שאינם קונים כלל.

אז אני לוקחת בחשבון שבהחלט יתכן שאקנה מוקדם מדי, כך שהשוק ימשיך ליפול גם אחרי שאקנה.  

אני בסדר עם זה. במונחים של ניהול חרטות, אעדיף לכעוס על עצמי בטווח הקצר על כך שקניתי מוקדם מדי מאשר לכעוס על עצמי בטווח הארוך על כך שלא ניצלתי את הנפילות כדי להשקיע מלכתחילה.  

שוק המניות האמריקני, בדרך כלל, נוטה לתגמל סבלנות. גם אם לא אתזמן את התחתית במדויק, ואקנה מוקדם מדי, אני מאמינה שאוכל לקצור תשואה חיובית לאורך זמן.

בגיל 40 אני כבר לא משקיעה צעירה, אבל עדיין לא משקיעה מבוגרת. יש לי מספיק זמן להמתין עד שהשוק יתאושש – ואם בעוד 30 שנה מהיום אתחרט על כך שקניתי מניות אחרי ירידה של 50%- מהשיא – סימן שיש לי בעיות גדולות בהרבה.  

אני נזכרת בדבריו המהדהדים של צ’רלי מאנגר המנוח: “אם אינך מוכנה להגיב בשלוות נפש לירידות שערים בשיעור של 50%- פעמיים או שלוש במאה שנים, אינך מתאימה להיות בעלת מניות, ואת ראויה לתשואות הבינוניות שתקצרי.”

התזרים הוא המלך

מטרת העל שלי כמשקיעה – ושום מטרה פיננסית לא מתקרבת אליה בחשיבותה בשלב זה של חיי — היא לבנות זרם הכנסה אמין, יציב וצומח, שיכסה את הוצאות המחייה שלי עם מרווח ביטחון נאה.  

אני משתדלת לדבוק במטרה הזו, ביתר-שאת, כשהשווקים יורדים בחדות.

ההכנסה שמניב תיק השקעות בשווי 1,000,000 ש”ח לא משתנה גם אם שווי התיק נחתך ל-500,000 ש”ח.  

הסיבה לכך היא שבעוד שהשוק יכול “לתקן” את שערי המניות שלי, הוא אינו יכול לתקן את כמות המניות שברשותי. כמות המניות היא שקובעת את זרם הדיבידנד שאקבל מדי חודש.

 זרם ההכנסה הזה לא רק שמקטין את התנודתיות של התיק, אלא בנוסף מעמיד לרשותי כסף טרי, בדולרים, שאותו אני יכולה להשקיע מחדש במחירים נמוכים יותר, ועל-ידי כך להגדיל את כמות המניות שלי ואת ההכנסה העתידית מהתיק.

כך, במקום להיבהל מהירידות ומהשינויים בשווי התיק – נתון שאינו רלוונטי כל עוד אין לי כוונה למכור — אני מנצלת את הירידות לטובתי, מגדילה את כמות המניות שברשותי, נועלת תשואת דיבידנד גבוהה יותר, ומגדילה את זרם ההכנסה.

במילים אחרות, אני יכולה להיות אדישה במידה רבה לתנודות בשערי המניות, מכיוון שהעצמאות הכלכלית שלי איננה פועל יוצא של שווי נכסיי – אלא של התזרים מנכסיי.

מובן שאם ניקלע למיתון ממושך תהיינה חברות שיקפיאו, יקצצו או יבטלו את הדיבידנד שהן מחלקות. לכן, אני משתדלת לשמור על פיזור נאות בתיק, ולהתמקד בחברות איכותיות, מובילות בתחומן, עם דירוג אשראי גבוה, היסטוריה ארוכת שנים של חלוקת דיבידנד ויכולת להתגבר על קשיים. מבלי להמליץ על השקעה ספציפית, הנחת המוצא שלי היא שגם במיתון עמוק אנשים ימשיכו לצרוך ניקוטין, לבשל בגז ולשלם עבור ביטוחי הרכב שלהם. החברות בענפים הללו ימשיכו להרוויח ולחלוק את רווחיהן עם בעלי המניות.

מזכיר האוצר דייב בסנט כבר שיקף את גישתו הכללית של הממשל הזה לשוק המניות כשאמר ש-10% העליונים מקרב אזרחי ארה”ב מחזיקים ב-88% מהמניות. לשון אחר, לא מהבייס – לא מעניין. מצידם – שיישרף השוק. 

ובכן, מר בסנט. אין לי חובות, יש לי כריות ביטחון נזילות לחירום, יש לי ביטוח מפני תרחישים קטסטרופליים, ההוצאות שלי פחות או יותר קבועות, תיק המניות שלי ממשיך לייצר הכנסה שמכסה אותן (למרות הירידות), ואני לא צופה רכישות גדולות שיחייבו אותי לממש את התיק.

רוצים לשרוף את השוק? מצדי שיישרף.   

לפינת המבצעים: מיטב טרייד מוזילה את סכום המינימום לפתיחת חשבון ל-5,000 ש”ח עד ליום 10.4.2025.אקסלנס טרייד מוזילה את סכום המינימום ל-10,000 ש”ח עד ליום 30.4.2025.

 הפוסט מוקדש לזכרו של יוסי קצורין ז”ל, קורא ותיק, חבר, מנטור ומודרטור בפורום הסולידית מאז הקמתו. יהי זכרו ברוך.

המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.