בית » עצמאות כלכלית » עצמאות כלכלית – בלוף או מציאות?

עצמאות כלכלית – בלוף או מציאות?

הרעיון שאדם יכול להמיר סל נכסים תנודתי (כמו תיק השקעות עצל) ולהפכו לתזרים מזומנים נצחי שיממן את כל הוצאותיו עד יומו האחרון נראה לרבים פשטני ואף מופרך מכדי להיות מציאותי.

לא יתכן, הם אומרים, שאדם יחצה סף מסוים של חיסכון, ומרגע זה יוכל להתנתק מתלוש המשכורת ולממן את סגנון חייו באמצעות משיכת תקופתית מהנכסים שצבר. הסיכונים, כך נטען, פשוט רבים מדי.

“לדעתי את מנסה לשווק חלום,” כותב גולש הפורום shimshim. “לא ברור לי כלל איך ניתן להבטיח כל שנה תשואה (או) הכנסה פסיבית של 3 אחוזים […] הרי אם בשנה מסויימת סך תיק ההשקעות ירד ב 10 אחוז — באותה שנה לא תהיה תשואה חיובית כזו! כמו כן מה עם יוקר המחיה? החישוב שלך לא לוקח בחשבון אינפלציה שנתית…”

שאלה זו מפקפקת בעצם האפשרות לשמור על עצמאות כלכלית (המתבססת על הכנסה הונית) לאורך זמן. אף שהיא במקומה, השאלה מבטאת מספר טעויות קונספטואליות, שחשוב לי לתקן בפוסט הנוכחי.

לא צריך תשואה פנומנלית 

יש מי שסבור, בטעות, שמרגע שאדם נעשה עצמאי כלכלית לפי כלל ארבעת האחוזים או שלושת האחוזים, עליו להשיג תשואה שנתית ממוצעת של 4% או 3% בהתאמה כדי לוודא שהתיק שלו ישרוד לאורך זמן.

זה אולי מצלצל נכון מבחינה אינטואיטיבית, אבל מתמטית יש כאן כשל. מרגע שהשווי הנקי שלכם עולה על סף מסוים (25 עד 33 שנים בהתאמה), התשואה הריאלית השנתית הממוצעת (לא כולל מיסים, אינפלציה, עמלות ודמי ניהול) הנדרשת כדי להבטיח שהכסף לא ייאזל – קטנה בהרבה.

אם ההוצאות שלי הן 40,000 ש”ח בשנה, וחסכתי 1,000,000 ש”ח, זאת אומרת שהשווי הנקי שלי מסתכם ב-25 שנות חיסכון צבור. בנקודה זו, על מנת שהכסף יספיק לי ל-50 שנה, עלי להשיג תשואה שנתית ריאלית נטו  של 2.53% בשנה בלבד.

אם שיעור המשיכה שלי הוא 3% (33 שנות חיסכון צבור), אזי כדי שהתיק ישרוד ל-50 שנה, אוכל להסתפק בתשואה של 1.77% בלבד אחרי אינפלציה. שיעור משיכה של 2% (50 שנות חיסכון צבור) פירושו שהתשואה הריאלית (שוב, אחרי מסים ואינפלציה) יכולה להיות 0%, ועדיין יישאר לי מספיק כסף ל-50 שנה.

הטבלה הבאה מסכמת את התשואה הריאלית הדרושה ל-X שנים כפונקציה של שיעור המשיכה Y:

שיעור משיכה שנתי שנות חיסכון צבורות תשואה נדרשת ל-20 שנה תשואה נדרשת ל-30 שנה תשואה נדרשת ל-40 שנה תשואה נדרשת ל-50 שנה
10.00% 10 7.76% 9.31% 9.76% 9.92%
9.09% 11 6.53% 8.25% 8.78% 8.97%
8.33% 12 5.46% 7.34% 7.95% 8.17%
7.69% 13 4.51% 6.55% 7.22% 7.49%
7.14% 14 3.67% 5.85% 6.59% 6.89%
6.67% 15 2.92% 5.22% 6.03% 6.37%
6.25% 16 2.23% 4.66% 5.53% 5.9%
5.88% 17 1.61% 4.15% 5.07% 5.48%
5.56% 18 1.03% 3.68% 4.66% 5.1%
5.26% 19 0.5% 3.25% 4.28% 4.75%
5.00% 20 0% 2.85% 3.94% 4.43%
4.76% 21 ‎-0.46% 2.48% 3.61% 4.14%
4.55% 22 ‎-0.89% 2.14% 3.31% 3.87%
4.35% 23 ‎-1.29% 1.81% 3.04% 3.61%
4.17% 24 ‎-1.67% 1.51% 2.77% 3.38%
4.00% 25 ‎-2.03% 1.22% 2.53% 3.16%
3.85% 26 ‎-2.37% 0.95% 2.3% 2.95%
3.70% 27 ‎-2.7% 0.7% 2.08% 2.75%
3.57% 28 ‎-3.01% 0.46% 1.87% 2.57%
3.45% 29 ‎-3.3% 0.23% 1.68% 2.39%
3.33% 30 ‎-3.58% 0% 1.49% 2.23%
3.23% 31 ‎-3.85% ‎-0.21% 1.31% 2.07%
3.13% 32 ‎-4.11% ‎-0.41% 1.14% 1.92%
3.03% 33 ‎-4.35% ‎-0.6% 0.98% 1.77%
2.94% 34 ‎-4.59% ‎-0.78% 0.82% 1.64%
2.86% 35 ‎-4.82% ‎-0.96% 0.67% 1.5%
2.78% 36 ‎-5.04% ‎-1.13% 0.53% 1.38%
2.70% 37 ‎-5.25% ‎-1.3% 0.39% 1.26%
2.63% 38 ‎-5.46% ‎-1.46% 0.26% 1.14%
2.56% 39 ‎-5.66% ‎-1.61% 0.13% 1.03%
2.50% 40 ‎-5.85% ‎-1.76% 0% 0.92%
2.44% 41 ‎-6.03% ‎-1.9% ‎-0.11% 0.81%
2.38% 42 ‎-6.22% ‎-2.04% ‎-0.23% 0.71%
2.33% 43 ‎-6.39% ‎-2.18% ‎-0.34% 0.61%
2.27% 44 ‎-6.56% ‎-2.31% ‎-0.45% 0.52%
2.22% 45 ‎-6.72% ‎-2.43% ‎-0.56% 0.43%
2.17% 46 ‎-6.89% ‎-2.56% ‎-0.66% 0.34%
2.13% 47 ‎-7.04% ‎-2.68% ‎-0.76% 0.25%
2.08% 48 ‎-7.19% ‎-2.79% ‎-0.86% 0.17%
2.04% 49 ‎-7.34% ‎-2.91% ‎-0.95% 0.08%
2.00% 50 ‎-7.49% ‎-3.02% ‎-1.04% 0%

מקור: akratic.com/ere

ל”שיעור המשיכה הבטוח” יש יותר מפרשנות אחת

“שיעור המשיכה הבטוח” הוא קונספט מרכזי בספרות העוסקת בפרישה ובתכנון פיננסי, אולם יש לו שני יישומים שונים ובלתי תלויים.

האחד הוא מענה לשאלה הבסיסית כמה כסף צריך כדי לפרוש. שיעור המשיכה, במובן זה, משמש להמחשת מושגים מליציים כמו “עצמאות כלכלית” ולהפיכתם ליעדים פיננסיים קונקרטיים ומוגדרים כמותית.

כלל האצבע הנהוג בהקשר זה הוא “כלל ארבעת האחוזים”: אדם נחשב לעצמאי כלכלית ברגע שחסך סכום הגדול פי 300 מסך הוצאותיו החודשיות (או פי 25 מסך הוצאותיו השנתיות). וריאציה שמרנית ובטוחה יותר היא כלל שלושת האחוזים, לפיו אדם נעשה עצמאי כלכלית כאשר הוא חוסך 400 חודשי מחיה (33 שנות מחיה).

מנקודה זו ואילך, אותו אדם יוכל, תאורטית, להפסיק לעבוד, לגדוע את תלותו בתלוש המשכורת ולממן את שארית חייו באמצעות משיכת כספים תקופתית מתיק ההשקעות שלו

היישום השני, והמורכב יותר, של “שיעור המשיכה הבטוח” נוגע לתהליך משיכת הכספים בפועל.

כאן “שיעור המשיכה הבטוח” הוא פשוטו כמשמעו: כמה כסף יכול הפורש למשוך מתיק ההשקעות מדי שנה, מבלי לחשוש שחסכונותיו ייאזלו בטרם עת (כלומר, בטרם ייפח את נשמתו).

במקור, כלל ארבעת האחוזים קובע כי יש למשוך בשנה הראשונה לפרישה סכום השווה ל-4% מהתיק, ובשנים שלאחר מכן למשוך סכום זהה בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. באופן זה יוכל הפורש להנות מהגנה מאינפלציה וכן להבטיח שתיק ההשקעות שלו ישרוד לאורך זמן.

בעשור האחרון גוברות הטענות לפיהן כלל ארבעת האחוזים מסוכן מדי ב”נדיבותו”, ודאי עבור פורשים צעירים שאופק הפרישה שלהם ארוך מאד.

הטענה הבסיסית היא שהכלל נשען על “אנומליית השגשוג”: הוא מסתמך על ביצועיו הגרועים ביותר של שוק המניות המשגשג בתולדות האנושות (ארה”ב) בתקופה בה העולם חווה צמיחה חסרת תקדים (המאה ה-20), ומנסה להשליך את ממצאיו של עבר לא רלוונטי לגבי עתיד שונה בתכלית. (*)

עיקר החשש כיום נובע מסביבת הריבית האפסית שמאפיינת את כלכלות המערב בשנים האחרונות, וכפי שתוזכרנו כולנו לאחרונה – גם את הכלכלה הישראלית.

בקצרה, בסביבת ריבית אפסית, התשואה מהשקעה בשווקי המניות והאג”ח צפויה להיות נמוכה יותר מבעבר, ומכאן שתיק השקעות עצל “קלאסי” (מניות/אג”ח) צפוי לצמוח באופן איטי יותר, מבלי שיוכל להוות בסיס בר קיימא למשיכת סכומים קבועים מדי שנה בשנה.(**)

השילוב של תוחלת תשואה נמוכה משוק ההון יחד עם העלייה בסיכון רצף התשואות הנובעת ממנה, הביא מומחים רבים להמליץ על הקטנת שיעור המשיכה הבטוח ל-2% בלבד.

ד”ר ברנשטיין כותב, לדוגמה, כי “מתחת לגיל 65, שיעור משיכה של 2% הוא חסין-אש; 3% עשוי להיות בטוח; 4% פירושו נטילת סיכון. מעל 5% הסיכון שתמותו עניים חמור ביותר.”

בשורה התחתונה, “שיעור המשיכה הבטוח” — בפרשנותו האחת כ”כלל ארבעת האחוזים” — הוא מדד טוב להערכת מרחקו של פלוני מעצמאות כלכלית; אך כאסטרטגיה משיכה מהתיק עבור אדם שפורש בגיל 30 או 40 בסביבת ריבית אפסית — נראה שנס ליחו ובטל קורבנו.

קיבעון הוא אסון

אבל גם אם נקטין את שיעור המשיכה ל-3%, כפי שרמז shimshim  בשאלתו – מה מבטיח לי תשואה כזו מדי שנה בשנה? מי אמר שהשוק המשוגע ירצה לשתף פעולה עם תכנית הפרישה שלי – ועוד לתקופה של 50 שנה ויותר?

ובכן, התשובה פשוטה: כלום ושום דבר.

איש לא יכול לחזות את ביצועי השוק, את סביבת הריבית או את קצב האינפלציה ב-50 השנים הקרובות. הנתונים הללו קשורים כולם לעתיד העולם בכללותו – וכידוע, העולם ב-2015 שונה משמעותית מהעולם ב-1965.

כל דיון ב”שיעור משיכה בטוח” הוא בהכרח דיון תאורטי, המנסה להקיש מהעבר לגבי העתיד הלא נודע. מכאן ששיעור המשיכה “הבטוח” היחיד הוא 0%.

כאמור, השגיאה הגדולה ביותר שפורש צעיר יכול לעשות הוא ליישם את כלל ארבעת האחוזים – ואפילו את כלל שלושת האחוזים – כאסטרטגיית משיכה “עיוורת”.

מדובר לכל היותר בכללי אצבע, שבלונות סטטיות וסטריליות שזוקקו ממחקרים אקדמיים, שמקפלת בתוכן מספר הנחות יסוד שאינן רלוונטיות כמעט לאף אחד מקוראי האתר הזה:

  • הפורש לעולם לא ירוויח שקל נוסף לאחר פרישתו
  • הפורש לעולם לא יוכל לשנות ולסגל את אורח חייו הכלכלי לנסיבות המשתנות
  • הפורש יוסיף למשוך כסף מתיק ההשקעות שלו ולהצמידו למדד באופן קבוע, לא משנה מה קורה בעולם שסביבו

אך בני אדם אינם רובוטים, כשם שהחיים אינם גיליון אקסל. אחד מהעקרונות המפתח הנדונים בבלוג הוא היכולת לפתח חוסן, גמישות ואנטי-שבירות לנוכח המציאות המשתנה. ככל שאורח החיים גמיש יותר ונטול התחייבויות, כך קטן הסיכון שהכסף ייאזל לפני יומנו האחרון.

במילים אחרות, אנחנו מתמודדים כאן עם סיכון, ומחובתנו לנהל אותו.

המשמעות היא שכל משיכת כספים מתיק ההשקעות חייבת להיעשות כחלק מאסטרטגיה דינאמית, גמישה, המתחשבת בסביבת הריבית, ברמות המחירים בשוק, בקצב האינפלציה, בזמן שחלף מאז יום הפרישה, ומעל לכל — בצרכים וברצונות הספציפיים של הפורש הצעיר.

הפתרון: אסטרטגיית משיכה דינאמית

עצמאות כלכלית היא לא אירוע סינגלוארי, שלאחריו אפשר לנהל את החיים במעין “טייס אוטומטי”. זהו תהליך מתמשך של הסתגלות, הכולל תיקונים ולעתים אף “חישוב מסלול מחדש”.

הפנמת הרעיון הזה חשובה לכל אדם שמעוניין להיות עצמאי מבחינה כלכלית – והיא קריטית לאדם שמעוניין להישאר עצמאי מבחינה כלכלית.

הדרך הטובה ביותר ליישם את הסתגלנות והגמישות הזו היא במסגרת אסטרטגיית משיכה דינאמית, הנסמכת על שלושה רבדים לפחות.

(א) משיכת הכספים על פי אחוז קבוע, ולא סכום קבוע, מתיק ההשקעות:

אנשים טועים כשהם מניחים שעליהם לחסוך Y ש”ח כדי לייצר הכנסה בגובה X ש”ח; הסיבה לכך היא ש-Y בהכרח מושקע בסביבה תנודתית וערכו משתנה מיום ליום. הטעות, כפי שמעידה שאלתו של shimshim, נובעת מהציפיה לקבל סכום זהה מדי שנה בשנה.

במקום למשוך סכום שקלי קבוע ולהתאימו לאינפלציה בשנים שלאחר מכן, גישה גמישה בהרבה היא למשוך אחוז קבוע מהתיק.  אם, לדוגמה, אמשוך 3% מהתיק בתחילת כל שנה, אוכל להבטיח שלא משנה מה יקרה בשוק, 97% מהתיק ישרוד.

הרעיון פשוט: השוק עלה בשנה נתונה? מצוין, 3 האחוזים שמשכתי יניבו סכום גדול יותר בשנה שלאחר מכן. השוק התמוטט? 3 האחוזים יניבו סכום קטן יותר – כעת יש להדק חגורה, למשוך פחות, ובמידת הצורך (מקרה חירום) להשתמש ברווחים הצבורים עוד מהשנים הקודמות.

יתרונה של גישה זו בכך שהיא מאלצת את הפורש להגיב לסביבה המשתנה. לדוגמה, רק אוויל מושלם היה מושך סכום זהה גם כשהשוק מתרסק ב-50% כמו ב-2008/09.

(ב) שמירה על יכולת להקטין הוצאות באופן דרמטי גם לאחר הפרישה:

היכולת להגיב למשברים באמצעות גמילה מצרכניזם, הקטנת הוצאות והסתפקות במועט היא מרכיב חיוני בכל אסטרטגיית פרישה דינאמית – ובפרט כזו המסתמכת על משיכת סכום משתנה מתיק ההשקעות מדי שנה בשנה.

אנשים מופתעים לגלות שאחרי הפרישה ממרוץ העכברים הוצאותיהם השוטפות קטנות בחדות.  לדוגמה, גם אם תבחרו להמשיך להחזיק רכב פרטי לאחר הפרישה, תגלו שאין לכם צורך לנסוע בו מדי יום ולעמוד שעות בפקקים, או לבזבז הון תועפות על ארוחות עסקיות, בגדי עבודה, אירועים, סידורים לילדים ושאר הוצאות נלוות לקרייריזם המודרני.

כמובן שאם אתם בונים על אורח חיים צרכניסטי עמוס בקרוזים לקאריביים ולאנד-קרוזרים בחניה, הגמישות הכוללת שלכם פוחתת, ה”משקולות” נעשות כבדות יותר ואסטרטגיית משיכה דינאמית כבר לא תתאים לכם. במקרה כזה, לא יהיה לכם מנוס אלא לאמץ שיעור משיכה סטאטי נמוך.

(ג) ייצור הכנסה נוספת לאחר הפרישה:

ייצור הכנסה נוספת, שאיננה תלויה ואיננה קורלטיבית לביצועי שוק המניות, מאפשרת להקטין את שיעור המשיכה מהתיק, ועל ידי כך למתן את שני הסיכונים המשמעותיים שניצבים בפני הפורש: הסיכון המיידי של רצף התשואות והסיכון ארוך הטווח של האינפלציה.

זו אחת הסיבות שאני כותבת בבלוג הזה על פיתוח תחביבים ומיומנויות שיאפשרו לפורש לא רק להקטין את הוצאותיו, אלא גם לייצר הכנסה צדדית כעסק עצמאי מניב, פסיבי למחצה, שתבזר את מקורות ההכנסה שלו ותקטין את תלותו המוחלטת בשוק ההון.

יהיו מתלוננים סדרתיים שיאמרו שזה בלוף – שפתיחת עסק קטן או ייצור הכנסה פירותית כלשהי לאחר ה”פרישה” מבטלים את הרעיון של עצמאות כלכלית הלכה למעשה. שיגידו מה שהם רוצים. אני אמנם פנסיונרית, אבל אין לי שום כוונה לשבת 50-60 שנה בכיסא נדנדה או בקופת חולים.  אדם שהיה נחוש, אינטליגנטי ועשיר מספיק כדי להגיע למצב המאפשר לו לפרוש בגיל 30 יתקשה מאוד שלא לייצר הכנסה נוספת לאחר “פרישתו”.

בשורה התחתונה

ככל שהפורש גמיש יותר, מסוגל לחסוך יותר, להוציא פחות ולבצע אופטימיזציה בכל פרמטר בחייו, כך סכום הכסף שהוא צריך למשוך מתיק ההשקעות שלו קטן. כפועל יוצא, שיעור המשיכה שלו יקטן אף הוא, וכך תפחת גם תלותו בתיק ההשקעות שלו. במילים אחרות – יכולתו להישאר בלתי-תלוי כלכלית עולה.

לעומת זאת, נרקומן-צריכה טיפוסי, שתולה את רמת האושר שלו בתשלום לאחרים עבור מוצרים וחוויות, ושלא מתכנן להרוויח עוד שקל בחייו לאחר הפרישה, יתקשה מאוד לאמץ אסטרטגית משיכה דינאמית.אותו אומלל ייאלץ להקטין את שיעור המשיכה שלו למינימום, ומכיוון שאין לו עניין לעשות זאת באמצעות הקטנת הוצאותיו, לא תהיה לו ברירה אלא להמשיך למכור זמן למעסיקו עד ששיעור המשיכה שלו יקטן ל-3% ומטה. אדם שכזה עלול להיכלא במלכודת מנטאלית שתמנע ממנו לפרוש כליל. 

באיזה צד של המתרס אתם רואים את עצמכם?

(*) במובן זה, כלל ארבעת האחוזים הוא קצת כמו לשאול “מהו הזמן האיטי ביותר שרשם אצן ג’מייקני בן 20 בריצת 100 מטר”, ולהגדירו בתור התוצאה הגרועה ביותר שאותו אתלט צפוי להשיג ב-20 השנים הקרובות.

(**) כשהריבית נמוכה מאוד תשואות האג”ח יורדות לרמה אפסית, ומכאן שלמחירי השוק שלהן אין הרבה לאן לטפס. מנגד, שוק המניות רק הולך ומתנפח מכספי משקיעים שמחפשים בייאושם תשואה גבוהה יותר. התוצאה היא הערכת יתר של שוק המניות הרבה מעבר לשוויו האמיתי, שסופה, כבדרך כלל, קריסה והתרסקות חזרה לממוצע ההיסטורי. מומחים  טוענים שבמבט לפנים (30-20 שנה), ניתן לצפות לתשואה ריאלית שנתית ממוצעת של כ-5% ומטה מהשקעה במניות ולתשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 2% ומטה מהשקעה באגרות חוב ממשלתיות.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

76 תגובות

  1. מסכים ב 100%
    יש קווים מנחים שאנו פועלים על פיהם אבל לא אמורים ללכת עם הראש בקיר ולהיצמד לחוקים.
    הגמישות והשכל הישר הן תוספות רצויות או איך שנאמר:
    If you do not bend, you break.
    תודה על עוד פוסט נהדר.

  2. ההבדל בין עיסוק עצמאי או עבודה “רישמית” אינו גדול בעיני – זו “השתכרות שלא מהשקעות אישיות אלא ממשלח יד עיסוק או עבודה”
    כמו שנאמר לא פעם גם העצמאי עובד ויש לו לפעמים הרבה בוסים מעצבנים (לקוחות)

    הגישה של שימור אפיק ההשתכרות שלא מהשקעות הוא אחד העקרונות של הארי בראון
    את בוודאי מכירה את 16 חוקי הזהב שלו (לא הצלחתי לשמר אינדטציה):

    Your Career

    Rule #1: Your career provides your wealth.

    You most likely will make far more money from your business or profession than from your investments. Only very rarely does someone make a large fortune from investments.

    Your investments can make your future more secure and your retirement more prosperous. But they can’t take you from rags to riches. So don’t take risks with complicated schemes in the hope of multiplying your capital quickly. Your investment plan should be aimed, first and foremost, at preserving what you have—preserving it from investment loss, government intervention, or mismanagement.

    בנוגע למשיכת באחוזים, דווקא ככול שאתה חסכן היכולת שלך לחסוך בצריכה יורדת, מעניין לשכנע בעל דירה שתשלם לו רק 70% משכר הדירה בגלל שהתיק שלך גימגם (או לערייה או לחברת החשמל וכד’)

    משיכה חצי דינאמית יותר הגיונית כלומר, לקבוע הוצאה קבועה (עד כדי אינפלציה) ולמשוך רק אותה, השנים הטובות של התשואות יצרו רשת בטחון לגרועות , ביננו אם אתה מוציא בשנה 50 אלף ש”ח שזה 3.33% מתוך 1.5 M ש”ח והשקעה קפצה ב 5% בסוף שנה היו בחשבון 1.525 M ש”ח אין הגיון למשוך שנה אח”כ 3.33%
    (51 אלף ש”ח) זה הפרש קטן אבל דווקא בשנים של תשואה גבוהה אין סיבה לעודד “צרכנות” בשם עיקרון משיכה דינאמית

    • בראון צודק כמובן. אילו הייתי נשארת לעבוד, הייתי כנראה עשירה הרבה יותר. אך הנקודה שאני מנסה להעביר בבלוג הזה הוא שמרגע שאדם מסגל לעצמו אורח חיים מסוים, הוא כבר לא זקוק לכסף נוסף. ליתר דיוק, התועלת השולית של כסף נוסף היא משנית עבורי, ואם אני צריכה להקריב את זמני כדי להשיג את הכסף הנוסף (ע”ע קריירה) אפשר לומר שהנזק השולי רק גדל ביחס לתועלת.

      • כל אחד והעדפות שלו כמובן, אבל לדעתי הנקודה שלו היא שעבודה/עיסוק/משלח יד הוא אמצעי חשוב למנגנון שרידות כלכלית לפחות כמו להשקיע 25% במזומן ו 25% בזהב … זה אפיק ההשקעה הנוסף במודל שלו וכמו שהוא מציין כנראה המשמעותי יותר.

        אבל אם אני מבין את הפוסט את בעצם אומרת שגם בתחזית יום הדין הקרן שלך תעלם בעוד כ 50-60 שנה מה שבכל מקרה נמצא בקורלציה של תוחלת חיים מכובדת בימנו, וגם כאן עם תחזית פסימית של השקעות

        מה שזה אומר שהפורש הפאסיבי חייב לסמן לעצמו את גרף הנכסים לעומת תחזית פסימית ואם הוא יורד קרוב מדי למצב כזה זה אינדיקטור חזק שעליו לשנות משהוא בחייו
        לחסוך יותר/לבדוק את מודל ההשקעה שלו/”לשפר את תזרים המזומנים ממשלח יד” (עבודה )

        אני אישית חושב שהערכת מספר השנים של ניצול ההון עם תשואת מינימום צריכה להיות על בסיס משיכה קבועה של רמת שרידות מינימלית תוך התחשבות באמת הבסיסית שרזה (חסכן) ירזה פחות באחוזים וגם אבסולוטית מאדם שמן (צרכן)
        כאשר הכוונה לא להביא את הרזה להתפגרות מתת-תזונה ..

        ולכן התנאי ליציאה לפרישה הוא לא רק הוצאה שנתית כפול 25 אלא גם ההבטחה שבתרחיש רע של תשואה נמוכה תוך הצטמצמות הכסף “יעלם” אחרי גיל 90
        (כל אחד יכניס את הפרמטרים החביבים עליו לתוחלת חיים, תשואות והוצאות מינימום)

        ברגע ששני התנאים מתקיימים מצבו של הפורש (הפאסיבי) מצויין כי הוא בגבולות רשת הבטחון

  3. מבחן התוצאה הוא הקובע, ולא טבלאות וקבצי אקסל.
    המצב הוא שאף אחד מגולשי הפורום לא הגיע לשום “עצמאות כלכלית”. גם את לא – פשוט הפכת משכירה לעצמאית.

    • *facepalm*
      האם קראת את הפוסט?

      • קראתי, ואני מסכים עם shimshim, שטען שאת משווקת חלום.
        ריבוי של טבלאות ואקסלים – לא יהפכו את רעיונותייך למציאות.

      • דורין , יופי של פוסט. שכחתי שמדובר בכלכלת פרישה ולא על שירה.
        אני מזכיר לך שהגבתי פה משהו פעם על המוסר ההשכל שיש
        להפיק מסיפורו של סארטר על האנטישמי והיהודי.

  4. “יהיו מתלוננים סדרתיים שיאמרו שזה בלוף – שפתיחת עסק קטן או ייצור הכנסה פירותית כלשהי לאחר ה”פרישה” מבטלים את הרעיון של עצמאות כלכלית הלכה למעשה”

    אני כנראה מהמתלוננים הסדרתיים.
    יש הבדל בין עצמאות כלכלית לבין פרישה
    זה בהחלט לא מבטל את הראיון של עצמאות כלכלית, אבל לקרוא לזה פרישה זה פשוט להגיד שחור על משהו שהוא לבן.

    • אם אדם בתחושב שלו מרגיש טוב יותר ופחות עוב על ידי ניהול עסק עצמאי והוא מעיד על כך אז הוא כנראה מרגיש פחות עובד

      תקרא לזה “עבודה בעצימות נמוכה” כנראה שבין עובד ללא עובד יש כמה דרגות ביניים
      וכמובן גם עצמאי יכול להיות עבד ולפעמים יותר מהעובד זה אישי לכל אדם ומקרה.
      מי שישקר לעצמו ויגיד שהוא נהנה מפתיחת עסק עצמאי כשהוא לא לא יחזיק הרבה זמן כמו שלא נהנה מלהיות עובד.
      עובדתית נראה לי שהיא נהנת ממשלח היד שלה ומבחינתה אין זו “עבודה” ואי אפשר “להחליט עליה” כמו שהילדים שלי אומרים 🙂

      • איפה פה הלייק!?
        “אי אפשר להחליט עליה!” חחחחחח !! 🙂 🙂 גדול!

  5. את מנסה להתווכח איתם על הגדרת מושג, חבל על הזמן שלך.
    לפי דעתם פרישה זה אומר שלא עושים כלום אבל לפי דעתך פרישה זה לעשות מה שבא לך גם אם מה שבא לך זה להרוויח כסף מבלוג אינטרנטי או הוצאת ספר (במקרה של ERE).
    לדעתם, אם היית פורשת ומטיילת בעולם ומרוויחה מבלוג הטיולים או מקבלת כסף על תמונות שצילמת את עדיין לא פרשת. בקיצור, זה ויכוח עקר.

    בכל מקרה, תודה על הפוסט האינפורמטיבי.

  6. לגבי הציטוט של ברנשטיין: “מתחת לגיל 65, שיעור משיכה של 2% הוא חסין-אש; 3% עשוי להיות בטוח; 4% פירושו נטילת סיכון. מעל 5% הסיכון שתמותו עניים חמור ביותר.”

    אני משער שהדברים נכתבו לגבי ארה”ב ומשיכה פטורה ממס מתוכנית IRA (וזה נכון לכל/רב האתרים,ספרים וכתבות בנושא שקוראים). בארץ אין IRA ויש מס ריווחי הון שכרגע עומד על 25% (ומי יודע מה יהיה בעתיד). המס האפקטיבי על משיכות יהיה קצת נמוך יותר אבל עדיין מאוד משמעותי (15% -20%).
    זה אומר שלמעשה כשקוראים על “כלל ה4%” לגבי ארה”ב, זה אומר שצריך ליישם “כלל 3 וקצת אחוז” לגבי ישראל. אם נניח שבארה”ב בטוח לפרוש כשיש לך פי 300 ההוצאות החודשיות שלך בIRA אז בארץ זה יותר לכיוון פי 400. ואם ברנשטיין אומר שבכלל ה4% יש סיכון אז זה אומר שבארץ יש לכלל ה-3% סיכון.

    בנוסף ברנשטיין לא חשב על פורש צעיר אלא על פורש “רגיל”, אז אם אמר שב 4% יש סיכון לגבי פורש רגיל כנראה שלגבי פורש צעיר הסיכון גדול יותר.

    בסופו של יום לדעתי בארץ משקיעים פסיביים צריכים תיק עם פי 400 ההוצאות החודשיות לפני שיכולים להתחיל לשקול פרישה.

  7. בצעתי בדיקת רגישות
    תשואה 3.5
    תשואה נמוכה 2
    גיל פרישה 45
    גיל פרישה מהעולם 90
    הפחתת הוצאות בתשואה של 2 אחוז – 1/3

    התוצאה שתיק המינימום הוא 85% מהתיק הפסיבי
    ברור שככל שהפורש מזדקן המרווח משתפר
    כאשר יורדים לסביבת 93% מהתיק כדאי לבצע ״תכנון מסלול מחדש״
    הגדלת הכנסות /עבודה/ שינוי מודל השקעה

    הנקודות לזהירות
    אומנם המרווח משתפר עם הגיל אבל שוק העבודה קצת אכזרי למבוגרים גם אם הם עצמאים
    ככל שיש לך יותר הוצאות יותר קל לך יותר לחסוך

    • תיקון – החישוב של תיק הבסיס היה גם על בסיס אכילת הקרן (בטעות)
      בפועל המרווח הוא כ 33% שזה בצורה מפתיע קורלטיבי להפחתת התשואה ב כ 1/3 ל 2%
      וההוצאות יקטנו באותו פקטור בכדי לשרוד עד גיל 90

  8. “עצמאות כלכלית” זה בלוף שקוסם לרוב האנשים המיואשים או המתוסכלים מחייהם.
    בדיוק כמו אופציות בינאריות או הימורים, שגם הם פונים לקהל מיואש שמחפש עצמאות כלכלית.
    במציאות – אף אחד לא מצליח.

    • האתר הזה אכן מיועד בעיקר לקרייריסטים שנקעה נפשם מהמצב הנוכחי. הוא מציע פיתרון המתמקד באופטימיזציה רדיקאלית של סגנון החיים דרך חיסכון אגרסיבי ומעבר הדרגתי מהכנסה פירותית להכנסה הונית. מילת המפתח כאן היא חיסכון — תחסוך יותר, יהיה לך יותר כסף. הנסיון להמשיל את העקרון המתמטי הבסיסי הזה להימור או למזל שקול להמשלת פיזיקה לאסטרולוגיה. הוא חסר ערך ובעיקר מעיד על יכולת רטורית נמוכה יחסית.

  9. גלית
    עצמאות כלכלית מצריכה איסוף נתונים, תכנון פיננסי, תחכום וזהירות
    זו בוודאי לא משימה פשוטה ומרבית האוכלוסיה אין לה את היכולת האינטלקטואלית האופי והידע הפיננסי בכדי לממש את הגישה
    בהחלט לא כל אחד יכול לבצע זאת
    לומר שזה כמו אופציה בינארית או הימורים זה דמגוגיה או בורות

  10. ע. מדי – כאשר אף אחד לא מצליח – זו הוכחה שמדובר בבלוף, חלום, או הונאה. אתה לא יכול לעטוף בלוף בכל מיני נוסחאות וטבלאות ולהפוך אותו למשהו חכם ורציני.

  11. ע. מדי – תן לי בבקשה רשימה של 10 אנשים ש”יצאו לפנסיה” בגיל 30 – 35 ומאז חיים על תיק ההשקעות.
    בלי עבודה נוספת כבלוגרית עצמאית כמו הסולידית, בלי אקזיט של 50 מיליון, ובלי ירושה מהסבתא.
    אה – וחיים נורמלי, לא בקמצנות על כל גרוש.
    אני ממתינה.

    • שלום גלית
      אני אענה לשני הפוסטים שלך ביחד

      1. השקעה פסיבית אינה שונה מהותית מאופן ההשקעה של כל שאר גופי הפנסיה בעולם, ולכן אם את קוראת לכל עמיתי קרנות הפנסיה בלופרים, אולי את צודקת אבל לא נראה לי שהתכוונת לזה באמת

      2. מי שלא מבין “נוסחאות” עדיף שלא יכנס לנושא, כלכלה מלאה נוסחאות / הסתברויות וחישובי סיכון ורווח אלטרנטיבי .אני אגלה לך סוד, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים חיים מכך, תעשי בגוגל אקטואריה ואולי תלמדי משהוא חדש

      3. הבלוג והפורום אנונימי ואף אחד לא חייב לך כלום, כולל מתן שמות. אם היית מתאמצת היית מוצאת עדויות של קוראים שהם שם או בדרך לשם, כמו כן אם תעשי ERE בגוגל תגלי שיש מספיק בני אדם שפרשו בשיטה זו

      4. אני יכול לחשוף את מה שכבר חשפתי בפורום, אנחנו בני 45 + 2 ילדים, יש לנו דירה בבעלותנו בגוש דן ללא משכנתא שנרכשה בכוחות עצמנו בזכות החסכונות שלנו, יכולנו לפרוש השנה אבל טוב לנו בעבודתנו ובכל מקרה בכדי להגדיל את רשת הבטחון אנו החלטנו להמתין עוד שנתיים בכדי להגדיל את החסכון המצטבר. אנו לא חוסכים 50% אבל לא גם לא במינוס, אנחנו חיים היטב כולל נסיעות לחול ובתי מלון ומסעדות, חוגים לילדים ומכוניות אבל במינון שלא הכניס אותנו למינוס אף פעם.

      במקום “להמתין” תנסי ללמוד, ואם לא מתאים לך את חופשיה לא לקרוא ובטח לא לממש מה שאת לא מבינה/מאמינה בו. מי שלא יודע להפריד בין מידע וניתוח נתונים לבין אידאולוגיה מגיב כמוך

      בכלל הייתי מציע לך לשתות כוס מים לפני שאת שולחת 2 פוסטים לוחמניים (כנראה) ללא בקרה עצמית או מידע
      ואם יש לך בעיה עם סגנון החיים של הסולידית (אלהורית, חסכון אגרסיבי, פרישה בגיל 35, חובבת עצמאות באופן אידאולוגי ) ואת רומזת שהיא שקרנית אז “be a man” ותכתבי לה בפנים ועל תערבי אותי אני לא הדובר ו/או העורך דין שלה (ובטח לא חי כמוה)

      • מדי, תרגיע
        הסולידית די לוחמנית בניסוחיה שלה, כך שהיא ‚מזמינה’ תגובות לוחמניות ☺ זה חלק מהמשחק…
        ועכשיו גם אני הולך לשתות כוס מים (או בירה)

    • ה”טענה” שאת מעמידה כמעט לא הוגנת לאור העובדה שלאנשים יש נטיה עזה לשמור על אנונימיות בכל הקשור להתנהלותם הפיננסית, ואני מכבדת את זה. החברה הישראלית עדיין לא ערוכה להתמודד עם אנשים שפורשים מעבודתם בגיל צעיר. מאותם שיקולים בדיוק אפילו אני שומרת בקנאות על פרטיותי ולכן נמנעת שיטתית מלחשוף מרכיבים מסוימים בזהותי (כמו השווי הנקי שלי, לדוגמה) או להרחיב את פעילותי “בעולם האמיתי” מחוץ לבלוג הזה.

      אני לא אוספת שמות של אנשים שנוהגים בדיוק כמוני רק כדי שאוכל “לתקף אמפירית” את הרעיונות שאני מקדמת. אני לא אנתרופולוגית או סוציולוגית, לא כפופה לכללי כתיבה אקדמיים ולא מנסה לערוך כאן ניסוי מדעי.

      אם זה לא ברור, אני גם לא מנסה לשווק או למכור כאן שום דבר. בבלוג הזה אני מספרת לאנשים מה *אני* עושה, מבלי להכריח או לכפות את דעותי, ומבלי להבטיח הרים וגבעות. הבלוג הוא במידה רבה שירות לציבור שניתן בחינם אין כסף לאנשים שגולשים הנה מרצונם וצורכים את התכנים “כפי שהם”, ללא אחריות מכל סוג.

      כתבתי כאן פוסט שלם בניסיון לתקן ולהשיב על השגות בסיסיות שהועלו בתגובה לתכנים. לצערי במקום להתייחס אליהן עניינית העדפת להגיב כפי שהגבת. לאור זאת, אני בספק אם תוכלי להפיק תועלת כלשהי מהאתר שלי. מנגד, אין לי ספק שהתגובות שלך מייצרות דינאמיקה שלילית ומעט מאוד ערך מוסף.

    • עמוס מהמרכז

      גלית,
      זאת דמגוגיה להשוות השקעות להימורים, ראי גרפים לתקופות של 3 שנים ומעלה לתיקים סולידיים (בראון או 50/50 מניות אגח) לתקופה של 50 שנה אחורה ותראי שיפוע חיובי בכול הזמנים!
      השיטה דורשת הבנה כלכלית, מתמטיקה ברמה מינימלית, ואישיות מסוימת.
      אין הרבה כאלה מפני שרוב האוכלוסייה אינה מבינה בשוק ההון וצורכת במחיר של כול משכורתם.

    • בנימין

      ישנו בלוג של עדו מרוז לחיות קצת אחרת והוא מפרט איך הוא פרש מהעבודה וחי מהבורסה כבר שנים הרבה
      לכל מי שיש ספק שאפשר! יכנס ויקרא.

  12. ״אורח חיים גמיש ונטול התחייבויות״.
    פוסט נהדר.

  13. קראתי את האקסל שפותח את הפוסט הזה. הוא מתאים יותר לאקטואר של חברת ביטוח מאשר לתוכנית פעולה של אדם מהישוב.

    המציאות של בונה אקסל כזה תראה כנראה כך:
    בנית לעצמך בגיל 35 חסכון לתפארת ואקסל המראה כי מובטח לך תזרים ל 45 שנה. אתה פורש לך לדרכך.
    והנה חלפו להם 35 שנה ואתה בן 70 מביט באקסל ורואה שאכן נותרו לך 10 שנים. ומה אז?
    בגיל 35 בני 70 אולי נראים לך חצי מתים. אבל בגיל 70 לא מתחשק לך לפרוש לצמיתות מהעולם בתוך 10 שנים. אתה הרי מרגיש טוב, נהנה מהחברים והנכדים והחיים לא כל כך רעים. אתה נלחץ, לא ישן בלילות ומתחיל לחיות כמו כלב. חוסך מפיך ומקרוביך, לא נרדם בלילות, בודק שלש פעמים ביום את חשבון הבנק. בקיצור מזדקן בכיף….

    בקיצור, אדם צעיר בשיא כוחו ויכולתו המוציא את עצמו במתכוון משוק העבודה לפני גיל 50 ממיט על עצמו נזק בילתי הפיך.

    אני מאמץ בחום את עקרונות האתר בנוגע לחסכון והשקעה. אבל אלו נועדו בעיני להשגת חופש בחירה בעבודה, ולהגן עליך למקרה של פרישה לא רצונית. אסור בעיני שישמשו כחלק מתוכנית פעולה לפרישה מוקדמת בגיל 35….

  14. כלכלה זה עניין של טעמים
    כל אחד יגדיר את תוחלת החיים שלו ואחוז החסכון ו אפילו את מודל החסכון
    לפי העדפותיו
    הפוסט מציג תאור שניתן להתאמה לפי האופי והטעם של כל אחד

    • בנוסף למה שע.מדי ציין(לייק גם לתגובה למעלה )
      ————————————————————————
      ציטוט
      “עצמאות כלכלית היא לא אירוע סינגלוארי, שלאחריו אפשר לנהל את החיים במעין “טייס אוטומטי”. זהו תהליך מתמשך של הסתגלות, הכולל תיקונים ולעתים אף “חישוב מסלול מחדש”.
      ————————————————————————
      1.)מי שמתמקד במטרות יטה לא לראות את התהליך.

      2.)לכל מי שנהנה מהעבודה של חמישה ימים בשבוע 48-50 שבועות אני מאחל הצלחה.
      מבחינתי זה דבר שלא ניתן ללמד/ללמוד כמו פנים יפות (שבהחלט אני ניחן בהן 😉 )

      3.) YossiN , אין לי בעייה עם חריצות. אני רוצה שלא תיפול רוחם של העצלנים למקרא תגובתיך.
      לדעתי “עצמאות” ו”עצלנות” כן יכולות ללכת ביחד עם סיגול של עצלנות חרוצה או חריצות עצלנית.
      אם יהיה ביקוש לדבר אולי אפתח סדנאות בתור תחביב מכניס לפרישה.

  15. כרגיל, מאמר מרתק ומאלף כאחת

    חשוב להדגיש בנושא הסיכון לכאורה שהוא “מוחלק” על פני הזמן. בחסכון ארוך טווח, יש שנים שבוודאות נפסיד כסף (בנוסף למשיכות) ושנים אחרות שבהן נרוויח סכומים ניכרים. ההתבוננות צריכה להיות על הטווח הארוך ולהתעלם מ”רעשי ביניים”. זה דורש כמובן שינוי הרכב תיק ככל שהגיל עולה והיכולת לספוג שינויים מהסוג הרע יורדת.

    כמובן שיהיו שנים שבהן נוציא יותר מהמתוכנן מאחר ובחיים קורים דברים… סיכונים אלו ואחרים מחייבים בנוסף להפרשה הדרושה מתמטית גם קיום של שולי בטחון לאותם מקרים והפתעות שעלולות להגיע.

    הנקודה המרכזית בפוסט והנכונה מאוד היא ש”עצמאות” ו”עצלנות” הן מילים מנוגדות. הרצון בעצמאות מחייב אותנו בבקרה מתמדת, פיקוח על מעשינו וכד’. אין מצב ואיננו יכולים להרשות לעצמנו לחיות על “טייס אוטומטי”. הפריבילגיה הזו לא קיימת לאנשים החותרים לעצמאות (כלכלית/ פסיכולוגית/ חברתית וכד’).

    הסיכון אשר לא דובר דיו בפוסט הוא הסיכון ה”ביולוגי”. תוחלת החיים עולה, היא צפויה לעלות עוד ככל שהרופאים משחררים כשפים חדשים מהמעבדות שלהם. כך, למשל, סולידית יקרה, אם הבנתי נכון את בשנות ה- 30 המוקדמות לחייך. המשמעות היא שאת צריכה לתכנן על 60 השנים הבאות + מקדמי בטחון למקרה ש”חלילה” תנצחי את הסטטיסטיקה.

    ושוב תודה

  16. קפבלנקה

    תודה על עוד פוסט מעניין.
    לדעתי, מומלץ לכל אדם שפורש בהתבסס על כך שכספיו יספיקו לשארית ימיו לקחת מקדם ביטחון גדול מאוד. מאוד. קשה לכמת לכדי מספר אבל השאיפה לדעתי צריכה להיות ששיעור המשיכה יהיה כזה שלא יפגע בשווי הריאלי של הקרן ברמת סבירות קרובה לודאית.
    מסכים גם שפורש צעיר ומוכשר יתקשה שלא לייצר כל הכנסה פירותית בהמשך חייו, אבל גם על הכספים הללו לא הייתי בונה מכיוון שאם כן, לא מדובר לחלוטין בפרישה דה פקטו ובחירה אישית.
    את כלל הידוק החגורות ומשיכה כאחוז מהתיק בכל תרחיש אני לא אוהב מהטעם הפשוט שאין סיבה למשוך יותר ממה שצריך בשוק שורי או פחות ממה שצריך בשוק דובי. לאנשים שמושכים, נניח, 60,000 בשנה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם משמעותית מהסכום הנ”ל גם אם שווי התיק נחתך ב – 30% באותה שנה.
    גם על כספי הפנסיה הבסיסית מהמדינה לא הייתי בונה, זה עוד מרווח ביטחון.
    לדעתי האדם הממוצע, כרווק, צריך משהו בסביבות ה – 80,000 לשנה, עם שווי תיק של 4,000,000 אני חושב שאפשר להרגיש די בנוח לפרוש גם בגיל צעיר.
    הסכום השנתי הנ”ל מספיק בהחלט לצרכים וגם לקצת רצונות. אני בעד שיהיה די בכדי לממן גם רצונות מידי פעם.
    כמובן שאפשר לחיות גם מ – 40,000 בשנה ולפרוש עם 1M, אבל להערכתי זה א) מעט מסוכן. ב) חסכנות חמורה מידי וקשה מנשוא למרבית האנשים.
    כמו כן, הורה או אדם שירצה ילדים בעתיד זקוק ליותר.

    • די ברור שאדם עם מכפיל חסכון של 50 שנות מחייה יכול לפרוש. (לדוגמתך 4 מליון ש”ח ל 80 אלף ש”ח בשנה).

      בשביל זה מספיק פוסט של שלש שורות שנראה בערך כך: קנה 3 דירות במליון ש”ח האחת ותשכיר כל אחת ב 3 אלפים ש”ח לחודש (בערך 90 אלף ש”ח הכנסות אחרי מס). שמור עוד מליון באג”ח להוצאות בלתי צפויות ואתה מסודר.

      הבעיה הגדולה בפוסט הזה היא שהוא מציע מודל השוחק את ערכה הריאלי של קרן החיסכון. כשזה נעשה בגיל צעיר 30-40 זו בעיני התנהגות בלתי אחראית העומדת בסתירה מוחלטת לשאר המסרים של האתר הזה.

      • אני רואה זאת אחרת הפןוסט מדגים שגם בתנאים קצוניים של ירידת תשואה למשך 50 שנה ויותר הקרן תאכל יותר לאט מ 50 שנה
        ובתנאי שהחוסך ידע להקטין הוצאות
        זה הדגמה לרשת בטחון בתנאי קיצון כדי לנמחיש את יציבות השיטה

    • איך בדיוק פורש צעיר יוכל לייצר הכנסה נוספת?
      הרי אם הוא לא עבד במשך נגיד 20 שנה ופתאום הוא רוצה לעבוד במה הוא יוכל לעבוד? הרי הוא מעל גיל 50, חסר מקצוע (גם אם היה לו מקצוע הרי חוסר עבודה במשך 20 שנה ימנע ממנו לחזור למקצוע). לכל היותר יוכל לעבוד עבודה פשוטה בשכר מינימום.

      • אני מציע לך הסבר לך הסבר אלטרנטיבי
        אם תחסוך 50 אחוז מההכנסה נטו במשך בערך 10 שנים תהיה לך רשת ביטחון בכדי להחליט אם בא לך לפרוש
        לבצע הסבה מקצועית או להמשיך כאשר אתה יודע שגם אם תעבוא משבר מקצועי או אישי תהיה לך הכנסה בטוחה

        הישראלי הממוצע עובד בין גיל 25 ל 65 , בימנו אין ביטחון תעסוקתי וכמו שציינת מגיל 50 האבטלה גדלה
        בנוסף במשך 40 שנות עבודה יש אפשרות לא זניחה לתקופת אבטלה לא קצרה

        גם אם לא נראת הסבירות שאפשר לפרוש בגיל צעיר כל אחד צריך להערך לכך ועדיף שכשזה יקרה לא תגלה שאתה גם מבוגר וגם חסר חסכונות

        בשביל רשת בטחון לא חייבים ירושה או אקזיט או שוגר-דדי
        אני חושב שזה צריכה להיות ה take home message של הפוסט :כמו בצופים ״היה נכון״
        מה רמת החסכון והאם להתחשב בהפרשות הפנסיוניות כחלק מהחסכון זה תלוי בך (רמז זה מקל על החסכון)
        אבל קודם כל תתחילו לחסוך פאסיבית זה הצעד לעמידות פיננסית שהיא תנאי לעצמאות כלכלית

      • שטויות, היום יש אינטרנט וממש אין צורך בעבודה בתאגיד כדי לייצר דברים בעל ערך.
        לדוגמה: מתכנת יכול להחליט שהוא מצטרף או פותח פרוייקט קוד פתוח, פרוייקט מוצלח יכול לקנות לו שם, יכולות וקשרים יותר מ 20 שנות עבודה כבורג בחברה גדולה.

        • בלי להתיחס לתגובה הילדותית משהוא (שטויות)
          ההסבר שניתן מסביר את התועלת שכל אחד יכול להפיק מחסכון לקראת פרישה מוקדמת
          גם אם הוא אינו מתכנת
          ואינו מעורב במיזמים אינטרנטיים

          מתוך הכרותי העמוקה את שוק התוכנה והייטק
          המיזמים הנל אינם תחליף להכנסה בין אם כעצמאי או עובד שכיר

          • התגובה הייתה אל aaa.
            הם לא תחליף להכנסה כיוון שאין בהם כמעט הכנסה אבל הם יוצרים הזדמנויות למציאת עבודה במידת הצורך.

  17. אנשים עצלנים לעולם לא יגיעו לפרישה כי הם רוצים לא לעשות כלום וזה נורא יקר

  18. בגדול הכל יכול להיות מכונת לנוסחא כאשר
    הפרמטרים הם תוחלת חיים
    תשואה אופטימית
    תשואה פסימית
    הוצאה סבירה
    אחוז הבצפ להוצאה הסבירה
    גיל הפרישה
    הפרמטרים הנך מגדירים את סבירות שרידות המודל
    בהנחה שהאדם לא משקר לעצמו (אופטימיות יתר) הוא יכול הבין מה נדרש ממנו כלכלית כדי לפרוש בגיל מסויים
    רמת החסכון זו שאלה נוספת ובהחלט אדם יכל להעדיף חיים נוחים ולדחות פרישה לגיל מבוגר יותר

    ההערה לגבי פנסיה בסיסית לא ברורה לי
    אם מדובר בביטוח לאומי אני מקבל
    שאר גופי הפנסיה אינם מדינתיים אלא גופי השקעות פרטיים שמספקים בעיקר תשואה וגידור סיכון תוחלת חיים
    אפשר לאהוב או לא את מודל ההשקעות ודמי הניהול אבל בדכ הם לא שונים מהותית מתשואת השוק שאליה הם מכוונים
    גם משקיע עצמאי הוא בית השקעות אולי הוא בעד הלקוח אבל גם הוא טועה
    אני בעד ביזור סיכונים ןמבחינתי גופי פנסיה הם פתרון לא רע

  19. סוניה קוק

    היתרון של הפוסט שלך בורי שאני משתמשת בקריאה בו כקטליזטור לחשיבה ולא כמקום עם אינפורמציה מדויקת. …או בדוקה אבל טוב מאוד שאת נמצאת כאן תןדה

  20. רוצים עצמאות כלכלית ? אין בעיה – תשכירו את הדירה שלכם ומייד תחסכו גם את תשלום כל החשבונות.
    עכשיו בעזרת השכירות שתקבלו + החסכון בתשלום החשבונות, שהשוכרים ישלמו, צאו לטייל בעולם, שנה שנתיים, עד שימאס לכם… ובחלק גדול מהמקרים עוד ישאר לכם עודף …

    • כן? ואיפה נגור?

      • אני השכרתי דירת 4 חדרים בת”א ב- 9000 ש”ח וחסכתי בחשבונות עוד 3,000 ש”ח ובסכום של 12,000 ש”ח בחודש טיילתי שנה וחצי בעולם וישנתי מצויין … תפתח את הראש חבוב !!!

        • יעל – תקראי את משל הנמלה והצרצראח”כ תעשי קצת חישובים מתמטיים ותנסי להעריך איפה תטיילי בעולם בגיל 55 אם תמשיכי בקצב הזה

          • אז זהו, שאני כבר אחרי גיל 55 …

          • ע.מדי, תוכל בבקשה להסביר מה הכשל לדעתך בהשכרת הדירה באופן הזה?

  21. הנחת הבסיס של דורין ורוב המגיבים כאן היא שמהות החיים היא מיקסום האושר או צמצום הסבל(שני צדדים של אותה מטבע).

    החיים מזמנים לנו כל מיני סוגים של ארועים שלא ממש תלויים בנו את חלקם אנחנו מסווגים כחיוביים ואנחנו רוצים לאמץ לחיינו וחלקם שלילייים אותם אחנו רוצים לדחות מחיינו(זה אינדבדואלי יתכן שזה עבודה תחת בוס יתכן שזה חיים ברמת חיים נמוכה או אובדן סמלי סטאטוס או אובדן כספי או רגשי ויש כמובן עוד הרבה דוגמאות)

    כל מי שחושב שיש לו יכולת לשלוט על הארועים החיצוניים (הכלכליים או לא כלכליים) שיקרו בחייו בסך הכל מנסה להרגיע את פחדיו אבל לא ממש יכול לדעת מה יקרה בזמן אמת.

    ברגע שאין סיווג של ארוע כשלילי או חיובי רק אז ניתן למעשה לקבל כל ארוע שמזדמן לחייך ואין זה ממש משנה אם נפרוש, נעבוד, ניסע לטייל בעולם יהיה לנו מספיק כסף או לא שהרי האדם הוא יצור סתגלן ויכול להסתגל לכל מציאות שנקראית לחייו. גם מיליארדר שהתרושש יכול לחיות כהומלס ואפילו אם ירצה להיות באמת מאושר.

    שבת שלום

  22. הסולידית היא אישה דגולה עם ידע עצום היכול להועיל לכל אדם. יחד עם זאת, מדובר בבלוף ענק. המלך עירום ואיך לא מבחינים. הבלוף פשוט: לחיות מ 3000- 4000 שח זה חיי עוני מחפיר. כסף = חופש. חיי עוני= עבדות! עדיף להיות עבד עד השעה 16:00 בלי יום שישי ומלוא זכויות (חופש, מחלה וכו) מאשר להיות עבד 24 שעות. הרי רק הסיפור של תעשיית המזון של הסולידית זאת עבודה בפני עצמה. מה עם חופש לנפש כמו חו”ל, בתי קפה וכו.. עדיף לי מותי מחיים כאלה.

    • אלי
      מה שצריך לעניין אותך זה תוך כמה שנים תוכל לחסוך מספיק כסף בכדי לפרוש לפי רמת ההוצאות שמתאימה לך
      אני לא רואה חובה לאמץ את אורח החיים האלטרנטיבי של הסולידית

      מן הסתם ככל שחוסכים יותר מגיעים לפרישה מוקדם יותר
      נקודת האיזון תלויה בך

    • אלי, בחייך
      הסולידית, כמו כולנו, מכניסה פנימה המון הנחות הנובעות מגישתה וערכיה. כך, למשל, היא בוחרת שלא לעשות ילדים
      קח את העקרונות, ועשה את ההמרה למה שנכון לך

      אגב ל „בלי בית קפה טוב מותי מחיי”, אני עם „בלי הילדים טוב מותי מחיי” (וילדים זה מאוד! יקר) מנצח בקלות ☺

  23. המודל המוצע מתאים לאנשי קבע שממילא פורשים בגיל 43, מקבלים פיצויי פרישה בממוצע של 2.5 – 4 מיליון ש״ח (רס״ן – אל״מ) ופנסיה תקציבית שנעה בין 11-35 אלף). לאחרים שהם הורים לילדים ולא בקבע ורוצים לפרוש נדרש סכום משיכה של 20 נטו עד לעזיבת הילדים את הקן

    • המודל המוצע מתאים למי שאינו סבור שקנאה ויללנות הן דרכים קונסטריקטיביות לשיפור מצבו הכלכלי.
      המודל המוצע מתאים למי שאינו מנפח את חייו בהתחייבויות מיותרות עד שהם הופכים לצפלין של בזבזנות (ע”ע 20K בחודש) שרק מחכה להתפוצץ כמו ההינדנבורג.
      המודל המוצע מתאים למי שיודע לומר די.

      • אני חולק עליך

        כל מי שמעוניין לנצל את החסכון שלו עבור שיפור מצבו בפרישה או הקדמת הפרישה יכול לנצל את התובנות שקשורות בצד ההשקעה הפסיבית

        מן הסתם יש צורך לחסוך
        🙂

        משפחה “בזבזנית” שמוציאה 20k לחודש אבל חוסכת 5k יכולה לשפר את התנהלותה
        אני אפילו חושב שאם ההצלחה יבוא התיאבון ואז הם ינסו לרדת ל 15k ולחסוך 10k שזה כבר כמעט 50 אחוז חסכון

        רומא לא נבנתה ביום אחד

  24. את האמת ….

    אני בן אדם שעובד במקום מסודר וגדול ומרוויח טוב שנים שהכסף שלי בבנק היה תקוע בפקמ

    לא הבנתי כלום בזה והייתי שומע לפקיד בבנק , מאז שנחשפתי לבלוג הזה משהו כמו שנה פלוס ובכמה צעדים

    פשוטים שמפורטים פה בפוסטים התיק שלי הניב סכום יפה מאוד

    תכלס צריך להגיד תודה לסולידית שמשתפת אותנו בכל החוכמה שלה ויפה שעה אחת קודם !

  25. מאחר ויצאתי מרצוני לגימלאות בגיל 42, וכמנהגי, המשכתי בצורה כלכלית מתונה ולא בזבזנית, קראתי ספרים על השקעות ומאמרים וכדומה; אל הבלוג של הסולידית התוודעתי במקרה, לפני כשנה וחצי, מתוך חיפוש של אופנים נוספים ושונים של השקעות, ומאחר והבלוג של הסולידית מאד מדבר אלי, החלטתי לאמץ את התאוריה שלה, הבנתי שאופן ההשקעה שלי עלה ברמות גבוהות ויעילות, ממליצה עליו גם מעבר לכך, אני גם רואה בזה חשיבות לטובת הכלל, כאשר ההשלכות שלהם נוגעות בכל שטחי החיים הכלכליים והאישיים.
    יש לקחת בחשבון שחשוב לפתוח את העיניים לאנשים שיחשבו במבט חיובי על הדברים ויישמו אותם הלכה למעשה.
    אמנם התאוריה של הסולידית לא מתאימה לכל אחד, מבחינה פסיכולגית, אנשים שמכורים לבזבזנות ונהנתנות, וכוחנות, רוצים להכות את השוק עכשיו, או התנגדות אוטומטית לתיאוריה חדשה, למרות שמוכיחה שיש בכך הצלחה, וכדומה, אך אינם מסוגלים לשנות את השקפת עולמם, שזה למעשה לטובת עצמם, משפחתם וכלל הציבור.
    היה פילוסוף גרמני בשם ניטשה, לפיו שני כמה סוגי עצמה מרכזיים, בין בני אדם, לא על כולם אני מסכימה, אבל על שניים מהם אני שמה את ידי שהם תקפים להיום ואולי לתמיד:
    הוא טען שיש שני סוגי עצמה:
    עצמה שלילת ועצמה חיובית; אכתוב את זה בקיצור, מאחר ולא רוצה להיכנס להתפלספות מיותרת, שזה עשוי לייגע אנשים שלא אוהבים את זה.
    לדעתו עצמה שלילית היא עצמה לעושר, לכוח,חומריות, פרסום וכדומה.
    עצמה חיובית היא עצמה שיש בה עושר רוחני, ויש בה עושר אתי(מוסרי) וכדומה. (יש להניח שכל קוראי הבלוג יודעים על מה אני מדברת, יש כאן חבורה מרתקת של אנשים משכילים ויצירתיים)
    מצד אחר ניטשה מקדש את הקדוש או ה- martyr האמן והפילוסוף; כאן לדעתי אין צורך שאדם יגיע לידי קדושה שבהקרבה מכוונת של עצמו, פילוספים אמרו דברים שונים, ויש תיאוריות שהופרכו, אותו דבר לגבי האמן, אנחנו כולנו אנושיים, בפיו של ניטשה “אנושיים אנושיים מדי”, הוא בעצמו אמר את זה, כאשר הפילוסופיה שלו שואפת להרוס את העולם ולברוא עולם חדש תחתיו עולם מוסרי, שיגרום לבני אדם להתעלות מעל עצמם, אך אין לנו כבני אדם מעמד של קדושים, קדוש הוא מי ששייך לממלכת האל.
    לצערנו הנאצים הבינו את דבריו לא כפילוסוף, אלא כמשאלה, טיעון דומה טענן אייכמן להגנתו, לגבי תורת המוסר של קאנט, אם איני טועה בענין הציות,בולשיט…

  26. שלום סולידית
    קראתי את ספרו של הארי בראון והבנתי את תפקוד התיק בזמן של PROSPERITY ובזמן של INFLATION ובזמן של DEFLATION אבל לא כל כך הבנתי את הפרוש הכלכלי של המושגים הבאים – RECESSION ו – DEPRESSION וכיצד מתנהג התיק של בראון בכל אחד מהם.
    תודה על ההסבר .

  27. הי הסולידית,
    כאן הבלתי רגילה…
    חייבת לשאול אותך שאלה (ותהיי בטוחה שהיא מגיעה מתוך הערכה, כי אם לשפוט על פי התוכן בבלוג שלך – יש מקום להערכה, ואפילו כתבתי עלייך בבלוג שלי בהקשר של שיווק אלגנטי ולא מתאמץ).
    אבל מעניין אותי לדעת – כבר קרה בעבר שהבורסה התמוטטה, האם את מוכנה לתרחיש כזה? או שאת חושבת שקטסטרופות מהסוג הזה לא יקרו יותר?
    תודה מראש,
    הבלתי רגילה.

    • מותר להגיב למרות שאינני הסולידית?

      ברור שהבורסה קרסה ותקרוס גם בעתיד.
      השאלה היא טווח הזמן- כמה זמן אתה מעריך יעבור עד שהבורסה תתגבר על המשבר. לפי זה אתה קובע כמה כסף לשריין באפיקים אחרים

    • אני לא הסולידית אבל זה מראה שלא קראת את הבלוג כמעט בכלל.
      חלק גדול מהכתבים מוקדשים לניהול ופיזור סיכונים. לא כל הכסף מושקע במניות ולא כל הכסף מושקע בשקלים או דולרים או מטבעות פיאט אחרים.

  28. הי סולידית,

    יש משהו מאוד חשוב שלדעתי מתפספס בחישובך הנ”ל:
    מה עם בלת”מים? אירועים בלתי צפויים, שגם שאינם צפויים, צפוי שיקרו בזמן כזה או אחר במהלך חייו של אדם.
    אירועים כגון: חס וחלילה מחלה הדורשת טיפול / תרופות, ילד שנולד, שלמרות שאינו מניב הכנסה כלל, הוצאותיו במקרה הטוב הן כשל אדם בוגר, ועוד לא התחלתי לדבר על נסיעה לחו”ל מדי פעם, או סתם פינוק אפילו זול (כפי שרשמת, אנחנו לא רובוטים…)
    אם הבנתי נכון את התאוריה שלך, הרעיון הוא לחסוך עד נקודה מסוימת, בטוחה במידה כזו או אחרת, ואז להפסיק לחסוך ולהתחיל “לנגוס” בחיסכון, כלומר לעשות ההפך מלחסוך (אני נמנע מלכתוב לבזבז, למרות שזו ההגדרה המתאימה כאן)
    במצב כזה, כאשר תזדקקי לחיסכון, בעקבות אירוע לא צפוי, אשר מאוד צפוי שיקרה בשלב כלשהו, תהיה לך אחת מהאפשרויות: 1. לחזור לעבוד, כדי לגשר על הפער, שהרי חישבת משיכות כך שיספיקו בדיוק עד המוות (ונניח שמישהו יודע מתי זה יקרה) 2. להישאר ללא כסף, עם כל ההשלכות.

    אודה מאוד לתשובתך,
    תומר

    • אני אענה את דעתי
      אם תוסיף להוצאות איזה פקטור של בטחון נגיד 20% אז אתה ממוגן בצורה יפה
      דרך אגב יכול להיות שכבר עכשיו חלק מההוצאות הן לשם הקטנת סיכון
      ביטוחים סיעודיים ו רפואיים הם בדיוק לשם כך
      בנוגע לבילויים גם כאן הכל תלוי בכם

      ברור שכל תוספת תוכפל ב12×30 ותגרור יותר שנות חסכון עד לפרישה

  29. סולידית – התחלתי לרשום תגובה ארוכה על כמה פעולות כבר ביצעתי בכל התחום הפיננסי שלי ושל אישתי (פנסיות, משכנתא, קופ”ג, קרה”ש, תיק השקעות ועוד ועוד), בין השאר בהשראת הבלוג שלך. אבל החלטתי שזה לא כל כך יעניין את הציבור
    אז רק רציתי לאמר ת-ו-ד-ה ענקית. זה כיף לקרוא את הפוסטים שלך שדוקרים בדיוק איפה שכואב
    (המגיב עונה להגדרה “צפלין של בזבזנות” לפי מדרש הסולידית – אך רואה בעצמו בחור סולידי למדי שפשוט אוהב לטייל בחו”ל ומוכן לחיות כמו כלב שנה שלמה בשביל לחסוך לזה כסף)

    • הציבור מתעניינת

      דווקא מעניין. אני מניחה שכמוני גם קוראים אחרים אוהבים לקרוא סיפורים סולידיים ודוגמאות פרטיות של אנשים שמאמצים את השיטה.

  30. היי דורין
    רוב התיק שלי בקרנות מחקות של אג”ח ממשלתי בארץ (טווח קצר, בינוני וארוך,שקלי וצמוד. הכל מהכל).
    אני חושש מאוד עקב הורדת הריבית האחרונה שכרגע מחירי האג”ח כבר לא יכולים לעלות יותר.
    קראתי את הכתבה הזאת (אני יודע שתגידי שמדובר ברעשי רקע) אבל בכל זאת האם אין משהו צודק בכתבה ?
    ההתלבטות שלי היא האם כדאי להמשיך להסתכן עם האגח או פשוט לשבת על מזומן.
    תודה על תשובתך
    http://www.themarker.com/markets/marketmoney/1.2576903

  31. בועז כהן

    אפרופו הכנסה פאסיבית, מתי יוצא הספר שלך? 🙂

  32. שימי עפיפונים

    הי סולידית יקרה,
    מזמן לא הגבתי כאן, גם בתור פורש צעיר הייתי עסוק מעל הראש בכל מיני סידורים וארגונים של החיים…

    יש לי רעיון בשבילך: את צריכה לעשות שעורי קואוצינג בתחום הזה. גם ככה את נהנת לדבר על הדברים, לדעתי תפיקי מזה המון סיפוק בזה שתעזרי לאדם ספציפי להתקדם לעבר החופש הכלכלי. (וגם על הדרך עוד הכנסה…)

    אני מניח שאת יודעת שההמלצה הכי טובה לאדם שרוצה להשיג מטרה מסויימת, זה ללכת להתייעץ עם מישהו שכבר עשה את זה, ויכול להכווין אותו איך להתקדם. איזה מטרות להגדיר. לקחת אותו יד ביד אל המטרה, להראות לו, כאן יש בור, תזהר, כאן יש אבן, תדלג מעליה…. וכולי.

    ייעוץ כזה אין לו מחיר, זה מקפצה מטורפת לעבר השגת המטרות.

    לדוגמא אני שילמתי 1200 שקלים בחודש למשך 6 חודשים, רק כדי להפגש עם מישהו כל חודש פעם אחת במשך שעה וחצי, כדי ללמוד ממנו איך הוא עושה את ההשקעות שלו, וזה הטיס אותי למעלה, שווה כל אגורה.

    סידור כזה יכול להיות לך ממש טוב, ליווי של אדם במהפך שהוא מתכוון לעשות, למשך מספר חודשים. כסף טוב ביחס לזמן שמושקע, וגם הנאה וסיפוק מובטחים.

    שיהיה בהצלחה !

    שימי עפיפונים

  33. פוסט מאלף.

    באווירה הכלכלית הגלובלית הנוכחית צריך המשקיע הסולידי לקחת בחשבון תשואה אפסית ראלית לאורך זמן.
    אגרות החוב מבטיחות תשואה אפסית ל 10 השנים הקרובות.
    שוקי המניות נסחרים במכפילים גבוהים המבטיחים תיקון כלומר תשואה שלילית או אפסית לאורך זמן.

    לכן כשאני מתכנן פרישה אני לוקח בחשבון תשואה אפסית לאורך זמן.
    המשמעות: להתקיים X שנים בהוצאה שנתית של Y ש”ח אני צריך הון של XY.
    זה אומר 50 שנים במשיכת 2%, 40 שנים במשיכת 2.5% ו 30 שנים במשיכת 3.3%

    מה שאומר מבחינתי כי ללמוד לחיות עם פחות הוצאות יש חשיבות רבה הרבה יותר מאשר ללמוד איך להגדיל את ההכנסות.
    אם אני מצליח להקטין את ההוצאות שלי ב 2,000 שקלים לחודש אני מקטין בכך את ההון הדרוש לי בסך של 1,200,000 שקלים…

  34. 50+40+30=120 שנה בפרישה
    בהנחה שפרשת בגיל 30 אתה בונה רשת בטחון לחיים עד גיל150 ?

    זה מאוד מוגזם ומצריך הון אסטרונומי, ריאלית זה כמו להגיד אני לא פורש
    נניח שהמשיכה הממוצעת היא 2.5% התוצאה היא שהמשיכה תספיק לך לכ 40 שנים שזה הרבה פחות מממה שכתבת

    או שלא הבנתי או שלא הסברת את עצמך נכון או שיש לך טעות בתכנון וחבל שתגלה אותה בגיל 75

  35. היי דורין
    זה רפאל, פוסט חמישי מהסוף 🙂 עם הלינק מאתר דה-מרקר
    אשמח אם תעני לי בבקשה

    • תקרא חומר נוסף של הסולידית בדבר פיזור השקעות, קביעת מטרות השקעה, דרגות סיכון וכד. בקצרה, לשים את כל הכסף באגח כרגע זה לא רעיון טוב מהסיבות שהובהרו בכתבה.

  36. חסר כאן משהו: התרחיש בנוי על תחזיות לעד 50 שנה. אם אדם פורש בערך בגיל 30 אז מדובר על כך שיחיה עד גיל 80 שזה פחות מתוחלת החיים הממוצעת (תוחלת זו כוללת גם מקרי מוות לפני גיל 30 כך שאם אדם הגיע לגיל 30 והוא בריא, תוחלת החיים שלו תהיה כנראה יותר מ-85). בנוסף בגלל שתוחלת החיים עולה כל הזמן יש להניח שתוחלת החיים של בני 30 כיום תגיע עד גיל 100.
    חוץ מזה מי שדואג לעצמו צריך לבנות על המקרה הגרוע ביותר, כלומר למרות שתוחלת החיים תהיה בסביבות 100 אדם צריך להכין את עצמו למקרה שיגיע לגיל 120 – 130. לכן צריך לוחות חישוב ל-100 שנה בערך.

  37. בהמשך לשאלותיי בפוסט אחר:

    כתבת כאן:
    “אם ההוצאות שלי הן 40,000 ש”ח בשנה, וחסכתי 1,000,000 ש”ח, זאת אומרת שהשווי הנקי שלי מסתכם ב-25 שנות חיסכון צבור. בנקודה זו, על מנת שהכסף יספיק לי ל-50 שנה, עלי להשיג תשואה שנתית ריאלית נטו של 2.53% בשנה בלבד.”

    (עכשיו אני רואה שבאמת כתבת “תשואה שנתית ריאלית”. כלומר, אחרי אינפלציה, מסים וכו’)

    אז לפי הדוגמה הנ”ל:

    – בשנה הראשונה יהיו לי (ריאלית) 1,025,300 ש”ח, מתוכם אמשוך 40,000 ש”ח. נשארו לי 985,300 ש”ח.
    – בשנה השניה יהיו לי (ריאלית) 1,010,228 ש”ח, מתוכם אמשוך 40,000 ש”ח. נשארו לי 970,228 ש”ח.
    – בשנה השלישית יהיו לי (ריאלית) 994,775 ש”ח, מתוכם אמשוך 40,000 ש”ח. נשארו לי 954,775 ש”ח.

    – בשנה העשירית יישארו לי 835,083 ש”ח.
    – בשנה העשרים יישארו לי 623,357 ש”ח.
    – בשנה השלושים יישארו לי 351,536 ש”ח.
    – בשנה הארבעים יישארו לי 2562 ש”ח.

    (תודה לאקסל)

    אז נראה לי ש-2.53% בדוגמה הנ”ל יספיקו ל-40 שנה.
    נכון?

  38. לסולידית שלום,
    נהנה מהלוג שלך.האם תולי להנות אותי לקריאת מידע על ניהול סיכונים בתחום ההשקעה בניירות ערך?
    תודה

השאר תגובה