בית » חיים פשוטים » הנשק המלוכלך של תרבות הצריכה

הנשק המלוכלך של תרבות הצריכה

כותבת לי שגית:

היי סולידית, ממש לאחרונה הגעתי איכשהו לבלוג שלך, ומאז אני נהנית לקרוא בו על בסיס יומיומי.

הדילמה שלי היא בנושא מתנות. אני אישית מעדיפה לא לקבל מתנות בהקשר של אירועים וחגים, פשוט לא אוהבת את זה, למעט מקרים בודדים. אני משתדלת לומר את זה כשאני מרגישה בנוח, למרות שרוב האנשים לא מקבלים את זה, ולעיתים אני נמנעת מלומר את זה מחשש שהנמען ייעלב.

מצד שני, כל מי שאני מכירה כל כך אוהב לקבל מתנות, כך שאני לא יכולה להימנע מלתת אותן, למרות שבעיני זה בזבוז טוטאלי של זמן ושל כסף.

במשפחה שלי הודעתי שאני לא מעוניינת לקבל מתנות לימי הולדת. הם אמנם נעלבו אך הפסיקו לתת לי. מצד שני אף אחד לא נתן לי פטור מלתת מתנות, וכדי לא להיות הכבשה השחורה במשפחה יותר ממה שאני כבר,  אני ממשיכה לבזבז כסף על מתנות להורים, לאחים, לאחיינים, לחגים וכן הלאה.

אין לי פתרון מעשי שגם ישאיר אותי אהודה ברמה מינימלית מבלי שאחשב לקמצנית ללא כישורים חברתיים, וגם יחסוך לי את הכסף והטרחה. אשמח אם תתייחסי בבלוג מתישהו לנושא המתנות , אבל תקחי בחשבון את האנשים הממוצעים… 🙂

החלפת מתנות בחברה אולטרא-צרכנית היא אחד האתגרים המורכבים ביותר הניצבים בדרכו של החסכן האגרסיבי.

בהענקת מתנות אין פסול לכשעצמה. המנהג הזה מלווה את האנושות משחר קיומה ונתפס בצדק הן כדרך להביע נדיבות וחיבה כלפי אוהבים, בני משפחה וידידים, והן כמנגנון יעיל לכינון ושמירה על יחסים תקינים בין בני אנוש.

זה לא אומר שהעובדה שהמנהג הזה השתרש עמוק כל כך בהוויה האנושית קשורה לטוב לב, לנדיבות או לאלטרואיזם.

כשאדם מקבל מתנה, הוא נעשה מחויב כלפי נותן המתנה. אנשים אוהבים להרגיש כשאחרים חייבים להם. זה מעלה את תחושת הערך העצמי שלהם, מאפשר להם לבטא את מעמדם החברתי ומעלה את קרנם בעיני עצמם ובעיני הסביבה. הענקת המתנה משרתת מניעים תועלתניים ואנוכיים של המעניק.

הדרך היחידה שבה יכול מקבל המתנה “לפרוע את חובו” כלפי המעניק היא לקנות לו מתנה שערכה לא יפחת מהמתנה שקיבל. עקרון ההדדיות, שעומד ביסוד החובה הבלתי-כתובה שחלה על מקבל המתנה להשיב לנותן המתנה כגמולו, הוא המנוע המרכזי שמזין ומשמר את מנהג החלפת המתנות לאורך הדורות.

עקרון ההדדיות יוצר סימטריה, שמבטיח שנותן המתנה יהפוך בבוא העת למקבל המתנה וחוזר חלילה. בלוח השנה יש כמה מועדים קבועים שנועדו בין היתר להבטיח את ש”היפוך התפקידים” הזה יתרחש בין אם נרצה ובין אם לאו: ימי הולדת, ימי נישואין, חגים וכן הלאה.

הכללים החברתיים ברורים, נוקשים וכמעט בלתי ניתנים לכיפוף. בנסיבות נורמליות, מצופה מכל אדם

(1) לתת מתנות,

(2) לקבל מתנות

ו-(3) לעמוד בעקרון ההדדיות.

אדם שאינו עומד בכללים הללו יתויג עד מהרה ככפוי טובה, קמצן ואנוכי, תכונות שיגרמו לו להידרדר לשולייהּ הפרועים של ההיררכיה החברתית.

תרבות הצריכה מנצלת את החובה הנורמטיבית לקבל ולתת מתנות על יסוד עקרון ההדדיות. צילום: Jennifer C ברישיון CC.

החובה הנורמטיבית לקבל ולתת מתנות היא “דלת אחורית” דרכה מסתננת תרבות הצריכה.  צילום: Jennifer C ברישיון CC.

כשמנהג אנושי קדום, המושתת על מוסכמות חברתיות ויצרים אנושיים שקשה מאוד לשנות, פוגש חברה חומרנית, בזבזנית עד טירוף, שמייצרת יותר מדי וצורכת יותר מדי, התוצאה לא יכולה להיות חיובית.

השילוב בין תרבות המתנות לצרכניזם הנבער יוצר מכבש לחצים חברתי אימתני, המחייב את הפרט לנהוג בניגוד לרצונו ולבזבז משאבים מיותרים על אנשים אחרים, מבלי שהוא יכול לפטור את עצמו מהחובה הזו.

האתגר כאן מורכב, משום שבעוד שהגמילה מצרכניזם היא החלטה אישית שאדם נחוש יכול לקבל בינו לבין עצמו, קשה הרבה יותר לשנות ערכים, ציפיות, דעות ודפוסי התנהגות של אנשים אחרים.

במובן זה, תרבות המתנות היא הפצצה המלוכלכת של תרבות הצריכה.

היא מנצלת את ה”חובה הנורמטיבית” שחלה על בני אדם משחר ההיסטוריה לתת ולקבל מתנות, ומשתמשת בה כ”דלת אחורית” כדי ליצור ולטפח את המשוואה המוטעית לפיה בזבוזים = אהבה, ושככל שההוצאה הכספית גדולה יותר, כך החיבה שתביע המתנה תהיה עזה יותר ומקבל המתנה יעריך אותה יותר.

כך היא מחייבת אתכם להמשיך לצרוך גם לאחר שנגמלתם מצרכניזם בעצמכם; היא כובלת אתכם לבזבז – לא למענכם, אלא למענם ובשמם של אחרים; להקריב מעצמכם למען תאוותיו החומריות של הזולת.

האילוץ הזה כובל גם אנשים שמנסים בכל כוחם לחסוך ולדבוק במשמעת פיננסית. הם נקלעים למרוץ חימוש צרכני ששוחק את נפשם וארנקם – הכל בשם הצו החברתי שמחייב את כולנו להביע חיבה דרך הכיס.

כרוניקה של בזבוז ידוע מראש

כחסכנית מינימליסטית שמנסה לתמרן בחברה אולטרא-צרכנית, הנחות המוצא שלי בכל מה שקשור להענקת וקבלת מתנות פשוטות למדי.

ראשית, אני מודדת את איכות החיים שלי במונחים של יעילות – כלומר, במידת היכולת להפיק תועלת מרבית מכמה שפחות משאבים. זהו העקרון הבסיסי שלאורו עיצבתי את סגנון חיי.

כך, בין היתר, הרגלתי את עצמי לרצות מעט. מכיוון שיש לי מעט מאוד תאוות צרכניות, התוצאה היא שיש לי מעט דברים והרבה כסף. לרוב האנשים יש הרבה מאוד תאוות צרכניות, ולכן יש להם הרבה דברים ומעט כסף.

אם חשקה נפשי במוצר כלשהו שעולה פחות מ-40,000 שקל (פלוס מינוס) – אין שום דבר בעולם שימנע ממני לקנות אותו. (*) במילים אחרות, מכיוון שאני יכולה לקנות כל דבר שאני צריכה ורוצה בקלות רבה, המשמעות היא שנכון להיום יש לי כל דבר שאני צריכה ורוצה.

מכאן שכל המוסיף בהכרח גורע. כל “מתנה”, כל מוצר חדש שיתווסף “בעל כורחו” לאוסף המוגבל של המוצרים שכבר בבעלותי, הוא בהכרח משהו שלא רציתי מספיק כדי לקנות בעצמי. כך, כל מתנה שאקבל היא בהגדרה סרח עודף, בזבוז מיותר.

קבלת המתנה בהכרח גוזלת ממני משאבים. ככל מוצר שאינני רוצה בו, יהיה עלי לבזבז זמן כדי להשתמש בו, לבזבז אנרגיה כדי להיפטר ממנו ו/או לבזבז מקום כדי לאחסן אותו.

באופן אישי, המתנות השנואות עלי ביותר הן אלה שמבזבזות לי זמן – במיוחד הטרנד העדכני המציע “חוויות” ארוזות כמתנות (לדוגמה, יום כיף בספא שקר כלשהו). אילו הייתי רוצה חוויות כאלה, הייתי “קונה” אותן בעצמי, נכון?

וזה אולי שיאו של תיאטרון האבסורד. אי אפשר לקנות מתנות לאדם שיש לו כל מה שהוא רוצה. כל הוצאה כספית על מתנה עבור אדם כזה היא בהגדרה בזבוז שתכליתו בזבוז. ככל שסגנון חייו של מקבל המתנה יעיל יותר, כך קשה יותר לקנות לו מתנה ראויה.

אני לא מפלצת תאוותנית שזקוקה לזבח חומרי כלשהו לפחות פעם בשנה כדי להשביע את תאבונה.  אם יש לי יום הולדת, מספיק לי שתרימו טלפון. ספציפית, אחיה גם אם לא תעשו זאת. אני לא רוצה שתקוששו כסף כדי לקנות לי משהו שבחרתי, באופן אישי, שלא לקנות בעצמי.

אם מישהו רוצה לתת מתנה ספונטנית כהבעה כנה ואמיתית של תחושותיהם – זה נפלא ובעיני דרך נהדרת להביע רגש והערכה.

אבל אני שונאת, מתעבת, את הדחיסה המלאכותית של תרבות המתנות לשבלונות טקסיות-קלנדריות שהופכות אנשים, בתאריכים מסוימים בשנה, לרובוטים נטולי מחשבה הפועלים בכוח מנוע רב עוצמה מדגם “לא נעים לי” ומזמרים בקול מונוטוני: “יש לך יום הולדת ולכן מחובתי לקנות לך זבל טהור לציון תקופתי של חיבתי כלפיך.”

כאילו שצריך להמתין למועד מסוים בשנה כדי להיות נחמד למישהו.

כמה שאני אוהבת אותך. צילום: TheDoctorMo, ויקיפדיה. ברישיון CC

תראה כמה שאני אוהבת אותך. צילום: TheDoctorMo, ויקיפדיה. ברישיון CC

אז מה הפתרון?

למרבה הצער, אין פיתרון קסם שיאפשר לכם להתנתק מתרבות המתנות באופן מושלם (כלומר, מבלי שיחשבו עליכם שאתם מיזנטרופים קמצנים ומטורללים). הסיבה היא שאתם לא תלויים כאן רק בעצמכם, אלא בהרכב האישיות המסוים של חוג המקורבים שמצפה לתת ולקבל מכם מתנות.

לפי אתיקת הנימוסין של הסולידית, אדם שמסרב לקבל מתנות פטור אוטומטית מהחובה לתת מתנות. כך הבזבוז נחסך מכולם – וכולם מרוצים.

מכאן שעל פניו, האסטרטגיה פשוטה ביותר להתנתק מהטירוף הצרכני המיותר הזה היא לכונן מעין ברית אי-התקפה עם אלה מבין חבריכם ובני משפחתכם שיהיו מוכנים להקשיב, ולבקש בנימוס שלא לקבל ולא לתת מתנות בחגים, באירועים ובימי הולדת.

הבעיה עם האסטרטגיה הזו היא שיש לא מעט אנשים שעבורם החלפת מתנות, בדיוק כמו שופינג לשם שופינג, היא בגדר תחביב של ממש, מנגנון להבעה עצמית, או בילוי שמסב הנאה צרופה ואותנטית הממלאת חוסרים בחייהם.

אתם יודעים, מסוג הטיפוסים שאוסף כסף מכל העובדים במשרד כדי לקנות מתנות פרידה מתוך ציפיה כנה שכל אדם יידבק ביצר ההתלהבות שלהם וירצה להתנהג כמותם.

אם חוג המקורבים שלכם כולל אנשים כאלה, מוטב שלא להעלות מולם את נושא המתנות.  אתם עלולים לפגוע ברגשותיהם, לא רק משום שחסמתם ערוץ מרכזי להבעת חיבה כלפיכם, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שאתם מסרבים להיכנס למלכודת ה”טובה תחת טובה”.

אז מה עושים במקרה שבו אין ברירה אלא לתת מתנה? 

ובכן, בכל מה שקשור ל”מתנות נימוסין”, יש לי העדפה מובהקת למוצרים מתכלים, במיוחד כאלה שהכנתי בעצמי:  דברי מאפה, שוקולד, אלכוהול לסוגיו, סבונים טובים, ריבות, רטבים, זרעים לשתילה וכן הלאה.

מתנות מתכלות מאפשרות לי לשמור על רוח האירוע, להסב הנאה (ולו זמנית) למקבל המתנה, להביע שמץ של הערכה, אלטרואיזם והקרבה למען הזולת (בכל זאת, לוקח זמן להכין ריבה!) —  וכל זה מבלי לצאת “דוד קמצוץ”,  מבלי לגהץ את האשראי באופן כפייתי ומבלי לסתום את הארונות והבוידעמים של הדודות והחברות שלי בג’אנק מיותר שלא ייעשה בו שימוש.

אני בדרך כלל משתדלת לוודא שהמזווה שלי יכלול “סטוק” של “מתנות חירום”. לדוגמה, כשאני מכינה כמויות גדולות של ריבת אפרסקים או משהו דומה, אני מאפסנת 5-6 צנצנות ואורזת אותן יפה בדיוק לצורך כך. עד עכשיו אף אחד לא התלונן כשקיבל ריבה וכרטיס ברכה. ההיפך – יש ביקוש לעוד.

ריבת אפרסקים. 5-6 כאלה וסגרתם את הפינה. צילום: Barbara Samuel. ברישיון CC

ריבת אפרסקים. 6-5 כאלה וסגרתם את הפינה. צילום: Barbara Samuel. ברישיון CC

קבוצה אחרת של מתנות הן מתנות חוויותיות. הכוונה כאן היא לא לכרטיס כניסה לספא שקר כלשהו או שובר לקורס צניחה – אלו כאמור מתנות רעות משום שהן בהגדרה גוזלות זמן מהמקבל וכסף מהנותן. מתנות חווייתיות טובות הן דברים קטנים שמעידים על השקעת מחשבה, מאמץ ואיכפתיות כלפי מקבל המתנה מתוך כוונה לחסוך לו זמן ומשאבים.

לדוגמה, במקום לקנות ואזה מכוערת לדודה, אני יכולה לשתול לה פלפלים בגינה, או להציע להעיף מבט על תיק הההשקעות והחסכונות הפנסיוניים שלה כדי לוודא שלא גוזרים אותה בדמי ניהול.

(על אותו משקל הייתי שמחה אם מישהו היה מנקה לי את הבית או מתכנת איזה מחשבון ג’אווה מגניב לאתר שלי.  אבל משום מה אף אחד לא מציע לי מתנות כאלה 🙂 )

מעל לכל, אני משתדלת לא לקנות מתנות גרועות. אם הנסיבות מחייבות אותי לקנות מוצר פיזי כלשהי, אני מבררת מראש עם המקבל המיועד מה הוא באמת צריך.אם התשובה הגיונית בעיני (רוב האנשים למרבה הצער לא כל כך טובים בהבחנה בין צרכים לרצונות) אקנה לו את הפריט, ובלבד שמדובר במוצר נייד, קל משקל ורב-שימושי, שיביא יותר תועלת (במונחים כספיים) מנזק.

מעבד מזון –  כן, פלייסטיישן – לא.

אני מסרבת בתוקף לתת כסף מזומן למתנות נישואין או חגיגות בר מצווה, ושיישרף העולם (לצערי בשנה שעברה זה די נכפה עלי). הכסף הזה בדרך כלל הולך ברובו לכיסיו של בעל האולם שאירח את החינגה התאוותנית-מעמדית המיותרת הזו, ואין לי עניין מיוחד לפרנס את התעשיה הזו.

כשמדובר בחתונה או בר מצווה של אדם שבאמת איכפת לי ממנו, אני לא נותנת כסף מזומן. במקום זה, אני קונה כמות של יחידות השתתפות בקרן מחקה מדד ת”א 100 ומבקשת מהבנק שיעבירן במסלקת הבורסה על שם חתן/כלת השמחה. זה מבטיח לי במידה רבה שהכסף לא ילך לבזבוזי סרק. כך אני הופכת את אהוביי לקפיטליסטים בעל כורחם.

ומה לגבי קבלת מתנות?

אם יש מישהו שמתעקש לקנות לי מתנה ושואל מה אני רוצה באופן ספציפי, אני בדרך כלל מבקשת שיקנה לי gift cards באמאזון או בחנויות אחרות. תווי הקניה הללו אינם מוגבלים בזמן ותוקפם לא פג לעולם, וככך אני שומרת את האופציה להשתמש בהם כדי שבבוא העת אוכל להזמין עבורו מתנה באמאזון מבלי שזה יעלה לי כסף. 🙂

אני בדרך כלל (*) לא מסרבת לקבל מתנות אפילו כשאינני זקוקה להן (נותר לי בכל זאת שמץ של אינטליגנציה רגשית). אם הדודות שלכם ממשיכות לקנות מתנות יקרות גם אחרי שנתתם ריבת אפרסקים, כנראה שאין הרבה מה לעשות חוץ מלקחת את הבּוּבל הזה ולנסות למכור אותו באיביי או ביד2 (קראו למשל מה רוי_ל עושה עם הבובלים שלו – בהחלט מעורר השראה!).

(*) האוכלוסיה היחידה שממנה אסרב בתוקף לקבל מתנות היא מאנשים ששקועים במינוס טובעני. נדמה לי שזה לא מוסרי לבקש מאדם שיקריב את משאביו הפיננסיים עבור מה שאני מחשיבה כבזבוז תהומי.

בשורה התחתונה: אפשר להיות חסכן אגרסיבי גם מבלי להתנזר כליל מהענקת מתנות לאחרים ומבלי להיות מנודה חברתית. החוכמה היא לנתק את הזיקה שבין הבעת חיבה להוצאה כספית, להעדיף מתנות ספונטניות על פני מתנות “קלנדריות”, להעניק מכישוריכם ומזמנכם ולא מכספכם, ובעיקר לשכנע את הסביבה שאינכם רוצים וצריכים דבר (על מנת לעקר את העוקץ מעקרון ההדדיות).

איך אתם מתמודדים עם האתגר?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

82 תגובות

  1. אבא שלי נוהג לאמר: שונא מתנות יחיה. הרבה שנים חשבתי שהוא קמצן, עד שבבגרותי הבנתי: את הכסף סופרים במדרגות… והיה לו מספיק כסף מכל חסכונותיו (כמובן לא רק מאי-קנית מתנות; גם מהשקעה בחוכמה בבורסה גם כשזה לא היה באופנה) על מנת לסייע לכל הילדים שלו להתחיל את חייהם הבוגרים ברגל ימין. את השיעור הזה למדתי היטב.

    לעניין המתנות: הסולידית עושה ריבות (גם אני מוכן לקבל!!), אני לחברים קרובים כותב ברכה מצחיקה מהלב על כרטיס ברכה, ולעתים שוזר להם עוד סיפור קצר או תמונה שלנו יחד או שצילמנו פעם. זה לא עולה הרבה כסף (בטח שלא כמו קניית חפיץ טרנדי מיותר כזה או אחר), ומביע הרבה יותר.

    נ.ב. קשור בעקיפין: אני גם משתדל להימנע מחתונות, למעט של חברים קרובים או כאלה שמכילות טקסים שנערכים לרוחי, ואלה נדירות למדיי. ההימנעות מאוד עוזרת – גם לעור התוף וגם לחשבון הבנק… אני נוהג בשקיפות ומודיע על כך לכל מי שמכיר אותי – אני מסביר שבחתונה שלי כולם הכירו את כולם, ואני מתכוון להיות רק בחתונות בהם אני מכיר את רוב / כל המוזמנים. זה מצמצם מאוד את הרשימה.

      • את בטח התכוונת למחשבוני ג׳אווסקריפט. הנה קישור למספר מחשבונים שיש באתר שלי, אם תרצי, את יכולה לאמצם כ ׳מתנה׳ (ללא התחייבות

    • כללית, מתנות זה טוב, זה נושא המחזק חברות ואהבה בין אנשים גורם לנותן להשקיע מחשבה ואכפתיות ורגישות כלפי המקבל. וגורם למקבל לחוש אהוב, ווהמקבל זוכה במשהו שהוא יותר מאשר היה מפנק את עצמו.
      וכמובן שטוב שש טקסים, טוב שיש חג ושבת ויום טוב ויום הולדת. למרות שהדבר גורם לצפיפות בכבישים, עודף של ניירות צלופן בפח האשפה, ושינוי הרגלי התזונה.

      כאמור מתנות זה טוב, וגם טקסים, החטא הוא בצרכנות החומרנית, ואת זאת יש לדכא. עלינו להעדיף הענקת וקבלת “מתנות התנהגות” ולא מתנות של חומר. ואין הבדל אם החומר הוא ריבה או וואזה. על שניהם נכון לוותר ולהעדיף להעניק חיבוקים ונשיקות. סיוע בשיפוץ הבית, שליחת ההורים לסוף שבוע כאשר הנותנים נשארים עם הילדים בבית. מבצע נקיון בגינה כולל פתיחת סתימות בביוב. הסעת הילדים לחוגים כדי שלהורים יהיה יום שקט וכך הלאה.

      למזלנו ביתנו נמצא באיזור תיירות מבוקש, כך שאנו מפנים אותו עבור המתחתנים כמקום לירח דבש, ואת הטנדר שלנו אנו משאילים לזוגות העוברים דירה, כך אנו פטורים מהענקת מתנות חומריות לזחברים, וכמובן גם חוסכים להם את “המנה” באולם האירועים, אנו באים לבקר אותם לפני או אחרי, כאשר גם להם וגם לנו יש פנאי להקדיש זה לזה

    • ועל זה נאמר, דע מאין באת ולאן אתה הולך.
      החכם באדם היה נוהג לומר זאת ולא אביך (ספר משלי). אולי יש משהו שחכמינו הבינו לפני אלפי שנים ולא סיפרו לנו?

      • המלך שלמה בעצה הנ”ל מזכיר את מחבר הספר “המיליונר מהדלת ממול” שנהרג בתאונת מכונית ספורט …
        לפעמים “הסנלדר” הולך חף

      • ואפרופו אבותנו,
        אני בטוח שהרמב”ם שהיה בעד דרך המיצוע (שביל הזהב האריסטוטלי) היה מזהיר את המתלהבים מלאמץ מדיניות אנטי-מתנות בצורה לא מבוקרת

  2. בעולם של ימינו, לכולם יש הכל, והרבה פעמים – יותר ממה שצריך. זה הופך את מנהג הענקת המתנות למיותר לחלוטין. במיוחד כשהמתנה מגיעה בגלל נורמה ולא בעלת שום אופי אישי – למשל בחגים. נותנים כי ‘צריך’ ולא באמת כי ‘רוצים’. אם אנשים מעניקים מתנה כי הם חשבו אישית על מקבל המתנה, ולא בגלל שכולם נותנים בחג – זה מצב קצת יותר טוב – כי יש פה מניע אישי.

    גרועות עוד יותר הן המתנות שאין בהן שום נגיעה אישית – ואחרי שבועיים לא תוכלו לזכור מי נתן את המתנה או למה.

    המנהג הזה בימינו אנו הוא פג תוקף ורק מביא לצריכה מיותרת לחלוטין ומעניק דבר אחד בלבד – מעשיר את יצרני המוצרים ואת שרשרת גוזרי הקופונים.

    אני הפסקתי להביא מתנות כבר לפני כמה שנים. בהתחלה קצת לא נעים, תגיות כמו ‘קמצן’ או ‘חסכן’ עולות – אבל זה די מהר דועך. שווה לעמוד בלחצים החברתיים.

  3. החלק הכי מעיק זה באמת האירועי חתונות.

    כל עיוותי השפה הדוחים שמשתמשים בהם, זה גם ממש מניפולטיבי. לקרוא לצ’ק “מתנה”. או לקרוא לאנשים שבאים “אורחים” או “מוזמנים”.
    הרי אם אתה נותן למישהו כסף למתנת יומולדת הוא יחשוב שאתה סתם מעפן כי לא השקעת מחשבה. משום מה אותו כסף בחתונה שלו מקובל לחלוטין.
    אם מישהו *מזמין* אותך לארוחת צהריים, אתה מצפה שהוא ישלם, ולא שאתה תשלם על כל הארוחה. אותו דבר אם מישהו *מארח* אותך. לא מצופה ממך לשלם על הוצאות האירוח.

    מבחינה מוסרית, אם זה מישהו שבאמת אכפת לך ממנו, הדבר הכי נכון לעשות היא להתקשר ולתאם ציפיות עם ה”מזמין”. להתקשר ולהגיד “אני לא נותן כסף באירועים אז אולי תעדיף שאני לא אבוא”. אם הבן אדם מתעקש שתבוא ושלא תיתן לו שקל – מברוק. מצאת בן אדם אחד מוסרי בישראל.

    האלטרנטיבות לזה פשוט לא טובות יותר. אם אתה מתקשר כדי להמציא שקר למה אתה לא יכול לבוא – אתה יוצא לא מוסרי כי שיקרת למישהו שאכפת לך ממנו (אגב, רוב האנשים ש”מזמינים” אותך לחתונה שלהם לא באמת כאלה קרובים וזה בסדר גמור לשקר להם. זה עדיף על להגיד להם את האמת, הרי גם ככה לא אכפת להם מהאמת)

    ואם אתה נותן כסף מבלי שרצית, גם אז אתה מתנהג בצורה לא מסרית. הרי זה יגרום לך לנטור טינה כלפי אותו אדם אם לא באמת רצית לשלם עליו.

    • כל כך מדויק. הפסקתי להגיע לחתונות אלא אם מדובר באדם קרוב במיוחד. זה עונש, זה עולה הון לארוחה מבאסת עם קינוחים פרווה שהם פשע נגד האנושות, והאירועים הללו הם פשוט הצגת בזבזנות מטופשת, שנועדה ליצור “יום מיוחד ובלתי נשכח” שנראה בדיוק כמו 700 חתונות משעממות אחרות שבהן היית.

  4. מבלי לגרוע מניתוחך, אני כן רוצה להוסיף 2 היבטים חיוביים של מתנות שלא התייחסת אליהם:
    1. מתנה יכולה לפתוח לך צוהר לעולם שלא הכרת, לדבר שלא נחשפת אליו. למשל, לפני כמה חודשים קנו לי את הספר “הסוד הקדמוני” שהשפיע באופן ניכר על אורח חיי. ולא, לו סתם היו מספרים לי על השיטה בלי לקנות לי את המתנה, לא היה לזה אותו האפקט.
    2. יש אנשים שבהווייתם הם פאסיביים והמתנה למעשה מהווה עבורם טריגר. למשל, אם תקנה להם כרטיסייה לסרטים בבית קולנוע, הם ילכו ובאמת יהנו, אבל לא יחשבו לעשות כן מיוזמתם או אם יחשבו, יתעצלו. מכאן שהמתנה תרמה להם והסבה להם הנאה.

  5. אני גם שונא לקבל מתנות.זה גם הסבר למשפט שונא מתנות יחיה (מי שמקבל מתנות יקרות חייו אינם חיים הוא צריך לתת מתנות בזמנים הכי קשים שאין לו כסף לתת) .אני כשלעצמי שונא ימי הולדת (למה חוגגים את התקרבות למוות?).אבל עדיין אני מרגיש שאם אני מגיע לחתונה או בר מצווה אני מחוייב לתת הרבה כסף מקווה להצליח להתנתק מזה.

  6. מחזיראור

    שלום לכולם?
    התגעגתם?
    מישהו בכלל זוכר אותי?
    אז אני אספר שלא מזמן נולד לי בן קטן.. מה שהציף אותנו במתנות לבכור, וסתם לי את הבית הקטן שלנו. היו פה כמה ימים שאי אפשר היה לזוז מרוב משאיות.
    למכור את המתנות אני לא אמכור.. אבל הגענו להסכמות שהמשאיות עוברות לגור אצל הסבים.. בתקווה שיגמר גם להם המקום בבית והם יפסיקו לקנות צעצועים כדי שיהיה אצלם.
    בגדול, מבחינת קבלת מתנות גם אני לא כל כך שש לקבל.. אבל כשכבר חייבים לקבל אני נוהג לבקש משהו שתיכננתי לקנות או לעשות בכל מקרה, וככה כולם שמחים.
    כל סכיני המטבח הם מתנות, כנל הבושם שלי, מחול תמיד מביאים לי נקניקים גבינות ותבלינים מיוחדים וליום ההולדת האחרון ביקשתי ארוחה בכתית שעוד לא מימשתי.
    כמעט כל מי שאני בקשר איתו יודע להתייעץ איתי לפני קניית מתנות והבודדים שקונים לי חפצים שאני לא זקוק להם לא מספיק קרובים כדי לשים לב שהעברתי את המתנות הלאה לתרומה.
    כמובן שמוצרים הומייד כמו ריבות יתקבלו בברכה גדולה!
    מבחינת נתינת מתנות לי אישית אין שום התנגדות.
    למעשה.. זה התחום היחיד בחיי בו אני דווקא נהנה מאוד משופינג.
    לרוב אני משתדל לקנות משהו שהחוגג צריך/רוצה. אבל אם אני לא יודע מה, אני לא בוחל בכסף מזומן או מתנה מחנות אהובה עם פתק החלפה. אני נהנה להוציא כסף על מתנות ליקירי וזה מושך אותי יותר ממחשבות על פרישה מוקדמת.
    אני גם לא מרגיש שזה מתפקידי לחנך אנשים להשתחרר מתרבות הצריכה.
    רוב האנשים סביבי לא יהנו ממתנות “ערכיות” לצערי, ואני נותן מתנות כדי לשמח ולא כדי להטיף או להעביר מסרים בעקיפין..
    מבחינת אירועים אני גם ככה לא הולך למי שלא יקר לליבי, ולמי שכן יקר לליבי אתן צ’ק מכל הלב. שוב.. החלטה שלו לעשות אירוע ואני לא מרגיש צורך לחנך.

    הבעייה המתקרבת ובאה היא החברים דל הילדים. הגדול הגיע לגיל שהוא מתחיל ללכת לימי הולדת. בסביבה שלנו מקובל לתת מתנות סביב ה 40-50 שח לילד.. שזה לא מעט כשיש 30 חברים בגן.. שאת רובם אני לא סובל ולא את ההורים שלהם. מצד שני אני לא רוצה לגזור עליו בידוד חברתי..
    עצות יתקבלו בברכה. וגם ריבות.

    • ראשית, מזל טוב.
      לעניין המתנות בגן הילדים – בזמנו התארגנו כל ההורים בגן וקנינו ביחד מתנה אחידה כמספר ילדי הגן. זה היה זול יותר וחסך את הטרחה הגדולה של התרוצצות בחנוות צעצועיםבמהלך השנה. נסה להעלות את הרעיון הזה.

      • אמא אחת

        משעשע איך שאלה הקשורה לילדים מגייסת את כולנו להשיב .. בכל אופן, התוספת שלי על כל העיצות המועילות היא להציע לילד שבמקום מתנות טיפשיות שיבקש מהילדים להביא סכום כסף סמלי (עד 20 ש”ח נשמע לי מספיק) ואת הכסף לתרום למטרה שהוא מאמין בה( בכדי להבטיח שזה יקרה הוספנו באותיות קידוש לבנה על ההזמנה…) לא בטוחה שעובד בגיל 4 (כנראה צריך להיווכח כמה סיבובי ימי הולדת איזה זבל מצטבר בחגיגות האלו) אבל מנסיון עובד מכתה ד’ בערך (זה הגיל שבו אנחנו התחלנו עם הרעיון הזה) . על הדרך הילד חוטף קצת “ציונות וערכים” ואם עושים יומולדת משותפת עם עוד ילד אפשר ללכת ביחד אחר כך לתרום (בצער בעלי חיים מאוד התרגשו מהעניין כשהילדים הגיעו לתת מעטפה של כסף) נכון, אפשר לבקר את הרעיון של סולדיריות קהילתית דרך תרומה (לתת כסף לא פותר אותך מלתרום מעשית לקהילה) אבל עדיין יש בזה משהו טוב ויפה ובטח מוצלח ליותר מאשר מימון עובדים סיניים באיזה “מפעל זיעה” במחוז גואן ז’ו.

    • מתנות לימי הולדת של ילדי הגן/ הכיתה…. לי יש 4 ילדים 3 מתוכם כבר מחליפים מתנות, ואלו הטיפים שלי לצמצום:
      1. לקנות מתנה במשותף עם ילד נוסף.
      2. להחזיק בבית סטוק מתנות יפות וזולות (10-15 ש”ח למתנה). אפשר למצוא דברים מקסימים בשוק הפשפשים (כלי נגינה, קישוטים לחדר וכו’) בחנויות יד שניה (ממליצה מאוד על “הבית של דידי”) ובחנויות צעצועים בשכונות חרדיות (לא תאמינו איזה מציאות). וכמובן רכישה במבצעים 1+1 וכו’.
      3. לתת מתנה “הום-מייד” – למשל קופסת נעליים מקושטת ועליה שלט תיבת האוצר של…. או חרב מושקעת עשויה עץ ועטופה בנייר נוצץ…. או לתפור תיק לבובה, משטח “דשא” למשחק פליימוביל וכו’. האינטרנט מלא רעיונות מתנות כאלו מעולות לגיל הגן ויש בהן לדעתי ערך מוסף.
      4. יש אתר מתנות שבו כל מתארח יכול לתרום כחפצו, והמזמין יכול להגביל את סכום המתנה (למשל ב-15 ש”ח), ובסכום שנצבר חתן יום ההולדת יכול לרכוש מגוון מתנות. תגגל קצת ותמצא את האתר בקלות. (אני אישית לא אוהבת את הפיתרון הזה אבל הוא בהחלט חסכוני).

      מסכימה שזו הוצאה מכבידה… במיוחד בגילאי ביה”ס היסודי, אשמח להמלצות נוספות…

    • לגבי מתנות בגן: 40-50 ש”ח!!! אצלנו בפרפריה זה 10-20 ש”ח. אגב התבאסנו מזה עד שהבת שלי קיבלה דברים זולים ונפלאים שלא ידעתי על קיומם לפניכן. אז לפעמים זה סבבה.
      לגבי המשפחה: הורים שלי והורים של אישתי גם לא אוהבי מתנות גדולים ואז אנחנו מסודרים. אך יש חלקים במשפחה שזה באמת תחביב בשבילהם ומושקע מאמץ נרחב שהתחביב לא יתפשט עלינו. כפי שדורין ציינה – צריך לעשות זאת בחכמה.

      אגב, מחזיראור – אתה חסר בפורום. לא מקובל!

    • בקשר למתנות בגן
      http://www.arvindguptatoys.com/toys-from-trash.php

      לא מעט רעיונות זולים וטובים להכנת צעצוע יפה לבד

    • עצה לגבי מתנות לילדים מהגן: למחזר. כאשר הילד שלך יחגוג יום הולדת, ויקבל 30 מתנות, אתה מסכם איתו מראש שהוא בוחר 15 שהוא הכי אוהב, ואת ה-15 האחרות אתם שומרים בצד בשביל לתת לילדים אחרים שחוגגים יום הולדת. מנסיוני, מלאי מתנות כזה מספיק לשלושת רבעי שנה בערך

      • תמי, זה מעולה, ומקובל. כדאי גם לערוך רשימה מסודרת של המתנות ונותניהן. הרי לא תרצי שבמהלך המיחזור תגיע מתנה ממוחזרת אל מי שנתן אותה..
        אם הדודה מתעקשת לקנות לילדים בגדים יקרים ב”גולף”, למשל, לא להסס, ולהמיר לפריטים שחסרים בבית..

        • אני לא עורכת שום רשימות. אף אחד לא יזכור מה הוא נתן למי כעבור 30 מתנות וארבעה חודשים, כפול מספר הילדים במשפחה….
          והיה אם ובכל זאת כן, נו, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם איזו אמא פולניה מהגן תעשה לי פרצוף. אפשר לחשוב…

        • אז זהו, אני בדיוק תהיתי אם זה מוסרי. לתינוק שלי יש כמויות עצומות של בגדים שקיבלנו יד2. ובכל זאת הסבתא מתעקשת לקנות לו בגדים חדשים (לא מצליחה להתאפק בפני המבצעים). מצד שני, אני זקוקה לפריטי לבוש שונים והבית זקוק למס’ פריטים. האם מוסרי להחליף?! (מה גם שהבגדים נקנים תמיד במידות שכבר אוטוטו קטנות על התינוק. וכל ההסברים על כך שהוא צריך מידה יותר לא עוזרים…)

  7. אהבתי את המתנה של מדד תל אביב… פעם הבאה אני בא לחתונה עם אג”ח מדינה!

  8. שיעשת אותי עם ברית האי התקפה 🙂
    אני לא גרה בישראל, כך שהצורך לקנות מתנות לאנשים אחרים נמנע ממני ברובו.
    אחת לשנה אנחנו קונים במשפחה מתנה אחד לשני (אבא-אמא-ילד אחד), בדרך כלל מתנה שימושית.
    למעט שנה שעברה, בה קיבלתי מבן הזוג יום כיף בספא שקר כלשהוא, שעלה הון תועפות, אבל בסופו של יום אמרתי לו- שהיה מאוד כיף, אבל אני לא חוזרת על הבזבוז הזה לעולם.
    עם הילד זה כרגע סיפור אחר וכואב.

    רעיון נוסף שמוצא חן בעיני ואני משתמשת בו בעת הצורך, הוא חנויות יד שניה. אני גרה בבלגיה, ויש כאן לא מעט חנויות שמוכרות מוצרי יד שניה במחירים מגוחכים (בין סנטים לאירו בודדים). הם מקבלים את כל החפצים כתרומות ולכן המחיר נמוך מאוד. כך אפשר לקנות ספר נחמד במחיר של אירו או שניים, או חפץ שימושי/נוי אחר במחיר מאוד נמוך. לא כולם אוהבים את זה, אבל מצד שני אני כמעט ולא קונה מתנות.

    וריבות זה מעולה. אני מעדיפה ריבה או צנצנת עם עוגיות על פני מתנות אחרות.

  9. לי יש קבוצת חברים מגובשת יחסית ככה שסיכמנו בינינו כבר בערך בגיל 18 19 להפסיק עם קנייה הדדית של שוברי קניות וג’אנק לסוגיו השונים באופן סיבובי בימי הולדת. אמנם לקח כמה שנים להבין שזה טמטום. התנדבתי להיות הראשון שלא מקבל מתנה ובזה יצאנו ממעגל השטות הזה.
    מה שכן, עכשיו יש חתונות ובריתות וזה האמת אין לי פתרון קבוצתי, מלבד החלטה אישית לוותר על אירוע

  10. קשה אך אפשרי: להתעקש לקבל כמתנה אך ורק גיפט-קארדס ותלושי קניה, ולהשתמש בהם ורק בהם כדי לממן מתנות לאחרים.

  11. אחלה רעיונות!
    בדיוק אנחנו יושבים על המדוכה בענין המתנות לדור הצעיר של המשפחה שבגר ועכשיו הוא בשלב ה- 20+.
    עד עכשיו, גם אצלנו, העקרונות המנחים היו:
    1. לשאול את הנמען מה הוא צריך ואז לקנות לו את המוצר היותר משודרג ממה שהוא אולי היה קונה לעצמו.
    2. תמיד אפשרות החלפה
    3. אחרי שכבר יש לכולם הכל: מוצרים מתכלים, לא תופסים מקום בבית ומחליפים הוצאות שוטפות, אבל בכל זאת שיהיה בהם את הקצת יותר ממה שהיית בוחר לעצמך (קפה טוב במיוחד וכו’).
    4. אם לא מוצר מתכלה אז משהו שהופך לנכס פוטנציאלי כמו למשל: סדנת נגרות, קורס כלשהו (אפשר קורס השקעות…)
    5. הכי נהדר, להראות במתנה ששמת לב במה הבנאדם חושק אבל לא יעיז לבקש.

    לענין מקור המנהג, אני תמיד חשבתי שבמקור זה היה מיועד לזה שכשיש הוצאה גדולה ליחידה קטנה (זוג מתחתן) הקהילה מתגייסת לעזרתה. ע”ע חרדים. פה יש רעיון כלכלי יפה ומוצדק לטעמי, רק שהיום הוא שינה את עורו והפך מעזרה אמיתית להעברת כספים לבעל האולם, כפי שאמרת.

  12. מאוד נכון.
    מעדיף להביא לרוב האנשים מתנות מתכלות (אוכל) אלא אם יש משהו שאני יודע שהם ממש צריכים ואוהבים והוא בתקציב סביר. רענן שקד רשם פכם שמגיל מסויים לרוב האנשים יש את רוב הדברים שהם רוצים ועולים פחות מ-350 ש”ח. באמת אין טעם לפוצץ לאנשים את הבית בעוד חפצים – אז אם להביא מתנה – צנצנת ריבה יפה, שוקולד, או כל מאכל שמתאים לאדם/לארוע.

  13. כל מילה זהב.
    בדיוק מה שאני מרגיש. שונא לתת מתנות וגם לקבל מיותר. יש לי יותר מדי דברים ולא חסר דבר…
    הלוואי שנפסיק עם שטות הזו במיוחד לקראת פסח… מתנות מיותרות לאנשים שלא צריכים אותן…

  14. העניין הוא שאת כבר נותנת מתנות, בעצם כך שאת כותבת את המאמרים האלה.
    לכן אנחנו כבר מרגישים מחוייבים לתת לך בחזרה בכל מקרה.
    אז, אם תשלחי לי במייל איזה מחשבון ג׳אווה את צריכה לאתר – יש לך אותו.

  15. לא ילך!! תופעת המתנות והצ’קים באירועים ושמחות חזקה יותר מאיתנו. לאף אחד אין באמת כח להתמודד נגד הרינונים על היותו “קמצן” ושאר הליכלוכים מאחורי הגב. הבעיה הזו נפוצה ושורשית מאד בחברה שלנו. רק קמפיין ציבורי שלילי מאסיבי לאורך תקופה ארוכה יכול לקעקע את תרבות הבזבזנות הזו . צריך ליצור נורמה חברתית שתקל על המסרבים נוחות נפשית לכך.

    • אנחנו עשינו אירוע לתינוק (שהיה גם במקום חתונה). אירוע ברית/ה/פדיון הבן עולים 1/2 מחתונה למרות שהתוצאה ממש זהה!!! (למעט חופה כמובן). כך שכל האירוע (שישי צהריים) עלה כ-40,000 ש”ח. ומומן ע”י הסבתא וההורים משני הצדדים.
      מהחברים שלנו ומצעירי המשפחה ביקשתי לא להביא “מתנות” (=כלומר צ’קים) וכמובן שכולם הביאו חוץ מ-2-3 קרובים שבאמת הפנימו את המסר. האחים שלי היו אחראים על הצילום. לאיפור והפעלת ילדים לקחתי שתי חברות מהממות שהן בעלות מקצוע מוכשרות. את ההזמנה עיצבה גיסתי.
      רציתי שאנשים יבואו בלי הקטע הזה של הצ’קים והחישובים. זה פשוט מביך אותי לקבל צ’קים ואז ללכת להפקיד אותם! גם מתנות שצריך להחליף זה די נורא.
      המתנות שהכי שמחתי מהן זה באמת גיפט קארד שאפשר לנצל לא רק לתינוק אלא גם להוריו ולביתו… ולא תופס מקום בבית עד שמנצלים אותו.

  16. גלילית

    ספרים!
    במשפחה המורחבת שלי היה נהוג להביא ספרים לבר/בת מצווה. הבעיה היתה שהביאו ספרים משעממים בדרך כלל. במשפחת בעלי נהגו לתת מזומן וכך בעל השמחה יכל לבחור מה הוא רוצה לרכוש.
    עכשיו, כשהילדים בגרו, אני קונה להם ספר על כלכלה או על פסיכולוגיה שקשורה אליהם. ויוצאים לטבע לפיקניק בימי הולדת או מסעדה בחורף.
    כאחת שגם מכינה ריבות וגם מגדלת ירקות אורגנים בגינה, הבאת לי עוד רעיונות מעולים. תודה דורין 🙂

    • הבעיה עם ספרים כמתנה היא שצריך לקלוע לטעם המדויק של מקבל המתנה. אני חושבת שבני אדם מעריכים את עצמם הערכת יתר במידת יכולתם לעשות זאת. לדוגמה, בעיני מתנה נהדרת זה לקנות לבן אדם ספר השקעות ולצפות שיתחיל להשקיע. אבל בעצם מדובר בהקרנה של התפיסות והטעמים שלי על אחרים — אם זה באמת היה מעניין אותו כל כך, הוא היה רוכש את הספר בעצמו. לא כולם מעריכים תאוות ידע.

      • בשביל זה יש פתק החלפה. לא קלעת לטעמו: הוא ילך לצומת ספרים הקרובה אל מקום מגוריו, ויחליף

      • איני רואה כל טעם וצורך לקנות ספרים. אלא אם מדובר בספרים שימושיים שאקרא בהם יותר מפעם אחת.
        אך כיוםת באינטרנט אפשר למצוא כמעט הכל ולכן אין צורך כמעט בספרים שימושיים.
        לגבי ספרי קרואה – ישנן ספריות ללא כל עלות. נכון שלא תמיד יש בהן את הספרים החדשים. אז נחכה…

  17. חיוך גדול עלה על פניי עם הופעת הריבה. כל שנה אני מכין כ-20 ק”ג ריבת משמשים ועוד כל מיני. מעבר לכך שזאת מתנה מתכלה ואישית, יש לה גם תאריך תפוגה די אינסופי.
    את נושא החתונות פתרתי פשוט עם אי-הגעה (ילדים קטנים זה תירוץ מצוין, אשתמש בו כל עוד אפשר). אם מדובר בחברים טובים, מודיעים מראש שלא מגיעים ושולחים מתנה (נטו רווח לזוג). קרובי משפחה רחוקים או עמיתים לעבודה? פשוט לא יכולים וזהו. כאן נכנס גם התירוץ של “אין אוטו” 🙂
    מתנות לאחיינים וכיו”ב – בורכתי באישה עם ידי זהב ודימיון יצירתי, לא צריך לשלם לשום ליצן מבולבל, היא תמיד תמצא משהו שיגרום לילדים לפעור את פיותיהם בתדהמה ובזול.

  18. אני דווקא כן אוהב לקבל מתנות, אבל מסכים שהמתנות המקוריות הן משהו מקורי תוצרת עצמית.
    לגביי המעגל החברתי, כצרכניסט כפייתי לשעבר עם הרבה ג’אנק, וג’אנק יקר, מצאתי פתרון בפשוט “להוריש” דברים כמתנות ימי הולדת (לפטופ פה, אוזניות שם). אני מכוסה לשנתיים הקרובות, ועד אז אני מקווה ללמוד להכין ריבות גם. D:

  19. שונא לקבל מתנות (הכי שונא לקבל חולצות)
    לא קונה מתנות בכלל לאף אחד וממש לא מזיז לי מה חושבים עלי. להרים טלפון ולהגיד מזל טוב ולנהל שיחה של 5-10 דקות זה הרבה יותר משמעותי בעיני
    עם החבר הכי טוב שלי יש לנו הסכם אי-קניית מתנות משותף – זה נקרא קיזוז (כמו בכנסת)

    כל מה שאני צריך אישתי קונה לי (פעם אחרונה זה היה ספר שרציתי. כולל חולצות)

    אירועים המוניים זה הכי בעייתי – שם הסכומים הכי גבוהים. אני בעצם משלם בשביל לסבול שלש שעות ולאכול רע. סוג של מזוכיזם. אם יש חבר שלא מזמין אותי לחתונה שלו אני נותן לו כסף רק בשביל הכרת התודה על שחסך ממני את כאב הראש הזה

  20. דורין, הרעיון של קניית תעודת סל כמתנה הוא מעולה. איך בפועל עושים את זה?

    • בדיוק כמו שקונים כל נייר ערך אחר. אתה יכול לעדכן את בעל השמחה שאתה מחזיק את הניירות אצלו כדי להימנע מאירוע מס. או שאתה יכול כאמור לגשת לפקיד ולהעביר את ניירות הערך על שם בעל השמחה (ייחשב לאירוע מס).

  21. אני בכיף אבנה לך מחשבון ג’אווה (מה שזה לא יהיה) במתנה 🙂
    צרי עימי קשר.

  22. הדרך שלי להתמודד עם הבעיה:

    1. מתנות עבורי: קל יחסית – לא מבקש ולא רוצה מתנות. ביום הולדת שלי, כשמתעקשים:

    עדיפות ראשונה – מבקש לתרום לעמותה, בדרך כלל עמותה כמו “למען הכלבים שבצל” או עמותה אחרת למען בעלי חיים לפי בחירת נותן המתנה.
    וכן, קיבלתי את הרעיון מ-The Human Fund
    אבל אצלי באמת האנשים תורמים 🙂
    עדיפות שניה – מבקש משהו שאני באמת צריך, למשל נעלי הליכה חדשות אם הישנות התבלו לגמרי.
    עדיפות שלישית – מתנה לא בזבנית מבחינה אקולוגית שאני יודע שאנצל, כמו כרטיסיה ל-10 סרטים.

    2. מתנות לאחרים: זה כמובן החלק הבעייתי יותר. אני משתדל:
    א. להתחבר עם אנשים שלא עורכים אירועים ראוותניים באולמי שמחות שאליהם מצופה להגיע עם צ’ק ענק – זה הנזק העיקרי.
    ב. אם כבר יש ארועים כאלה אני מנסה להימנע מהם (ולעיתים עדיין לתת מתנה צנועה יותר), מוכן לשלם מחיר מסוים של תיוג כ-“לא חברתי” או “קמצן”.
    ג. מתנות יום הולדת לחברים ומשפחה – לקנות במתנה משהו שמקבל המתנה באמת צריך, ורצוי מאוד יד שניה למי שפתוח לזה. לשמחתי היום לפחות בקרב המכרים שלי, יש יותר נכונות לקבל מוצרים יד שניה והבנה שיש בזה תועלת סביבתית.
    ד. ילדים – אין מה לעשות, אני מרגיש שאני חייב לקנות לאחיינים שלי צעצועים חדשים במתנה, אבל אני עושה את זה רק פעם-פעמיים בשנה: בימי הולדת ומדי פעם בחג כמו פסח או ראש השנה. לעומת זאת אני נפגש איתם כמעט כל שבוע ואנחנו משחקים ביחד – ואני תמיד מסכים להיות גרגמל ולא הדרדס. לדעתי זה שווה הרבה יותר :).

  23. איך אני שונאת שקונים לי מתנות ואיך אני עוד יותר שונאת להעניק מתנות (בעיקר בגלל הזמן הדרוש למצוא ולרכוש אותן).
    היחידה שלא הצלחתי לגמול אותה מזה היא גיסתי ובאמת שלוש פעמים בשנה אני צריכה לקנות מתנות לה ולשני ילדיה.
    וזה סיוט
    דורין, מה עם מדריך פרקטי לעבודה בשוק ההון? יש מצב שאת כותבת כזה? הכסף שלי יושב בינתיים בקרנות השתלמות (עצמאית) בדמי ניהול של 0.7 אחוז (בינתיים לא הצלחתי להשיג פחות)….זאת מתנה שאשמח לקנות לעצמי!

  24. תודה, חיכיתי לפוסט הזה!

  25. ברווזון

    לפני כמה חודשים כמתנת יום הולדת העברתי לחברה את “שיעור בחופש כלכלי” של הסולידית!
    היה נהדר והיא ממש התרגשה מהמחשבה שהשקעתי בה.

  26. אחלה פוסט
    אני משתדל להיות פרקטי
    לראות מה אותו אדם צריך ולנסות לענות לו על הצורך במתנה
    בדכ זה עובד

  27. אני מעניקה פה ושם מתנות חינם מגניבות ללקוחות שלי, בתור אקט שיווקי. אגב, נהנית מכל רגע! מבחינה רוחנית, זה פותח דלת. אבל – חייבים להרגיש משוחררים (לא לצפות לקבל דבר מה חזרה) ולא מחויבים, רק אז זה עובד 🙂

  28. פוסט מעניין.
    בהחלט דילמה תרבותית ששווה להשקיע עליה איזו “שיחת ועידה” עם בני המשפחה והחברים.

  29. “קונה כמות של יחידות השתתפות בקרן מחקה מדד ת”א 100 ומבקשת מהבנק שיעבירן במסלקת הבורסה על שם חתן/כלת השמחה”.
    נדמה לי שזה הדבר הכי גאוני שנתקלתי בו לאחרונה. איך לא חשבתי על זה בעצמי. !!! (תודה על הרעיון).
    ואם חושבים על הרעיון קצת יותר לעומק אפשר להבין שלמעשה מי שמקבל כזאת מתנה ירצה להגדיל את הרבית דריבית (אם הוא חכם ומבין קצת בקרנות) וימשיך להשקיע בעצמו. מתנה שמגדילה את עצמה.
    (אהבה מתמשכת 🙂

  30. בלוג נפלא, מעשיר ומחכים כתמיד, ובעיקר, מראה לי שאני לא לבד במערכה, לא המצאתי את הבעיה ויש עוד כמה (לא מעט) שמתחברים לגישה אחרת בנושא שהוא כמעט טאבו .
    לסולידית, תודה רבה אישית 🙂

  31. טעות סופר – התכוונתי לרשום פוסט (ולא בלוג) – במידה וניתן לתקן בעריכה ..

  32. בחתונות אני מביא ביטקוין, עד עכשיו אנשים מרוצים

  33. מעביר לאשתי שתחיה לקריאה, אולי יחסוך לי את כל הוויכוחים שיש לי אתה בכל פעם שהולכים לבקר מישהו ו”מוכרחים” לקנות לו מתנה.

  34. איך נותנים מתנה מסוג תל אביב 100 לקטין? למשל לבר מצווה?

  35. ג’ורג’ הומנס, סוציולוג מן הפן הכלכלי, הציע תיאוריה מעניינת, והנה היא בקצרה, ממש בקליפת אגוז –
    יחסים בין בני אדם הם יחסי חליפין.
    הבסיס לקיום יחסי גומלין בין אנשים הוא החליפין במשאבים והכדאיות הכלכלית שלהם.
    חישובי רווח והפסד הם לב הסדר החברתי.
    מערכת חליפין רציונלית תשאף להיות מועילה לכל הצדדים.
    המשאבים יכולים להיות חומריים וא- חומריים.

    נראה לי שיישום מנהג המתנה לאור התיאוריה הזאת יכול להתבצע בקלות.

  36. היי, נזכרתי גם בחוק המתנה, קראו, הוא פשוט, מדויק, ואחר כך תעיינו בפסקי דין רלבאנטים, ותראו איזו סמטוחה יכולים לעשות בתי המשפט מחוק כל כך יפה.
    אז מתנה אינה עניין כלכלי, היא עניין שמקיף את כל ההוויה האנושית, כי כל העולם משפט:))

    חוק המתנה, תשכ”ח-1968
    ס”ח תשכ”ח, 102.

    1.

    מהות המתנה

    (א)

    מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.

    (ב)

    דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.

    (ג)

    מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.

    2.

    מתנה לאלתר

    מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

    3.

    חזקת הסכמה

    חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה.

    4.

    תנאים וחיובים

    מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מלעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו.

    5.

    התחייבות לתת מתנה

    (א)

    התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

    (ב)

    כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

    (ג)

    מלבד האמור בסעיף-קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.

    6.

    דרכי ההקניה

    הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת המסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

    השאר לא חשוב.

    • מזדהה מאוד ולרוב מצליחה להחלץ, או באמת ייצור עצמי, ארוחה או בייבי סיטר לזוג שאתם רוצים לפרגן לו זמן. אנחנו לא גרים בישראל רוב הזמן, ככה שנראה שכולם כבר התרגלו או התייאשו. אני תוהה מה לגבי ילדים. יש לי כמה כאלה והם הגיעו למסקנה שיש להם הכל. מה גם שאורח החיים הנוודי שלנו, מחייב צמצום רב. ואם כבר מישהו רוצה להביא מתנה, שיביא כסף לחשבון חיסכון. זה כולל את פיית השיניים. גם זה נראה לי קצת חמדנות יתר..

  37. העניין מאד מייגע; לא סובלת חתונות ראוותניות, לא בר מצווה שדומה לחתונה ראוותנית, לא אוהבת מתנות, אם כי זה בלתי נמנע, להתנגד לכך באופן מלא, עשוי לפגוע בנותן המתנה, לא אוהבת מסיבות יום הולדת; אז לפחות בתוך המשפחה; הגעתי לידי פשרה כלשהי, שגם היא לא נוחה, כי הרי יש לי כל מה שצריך, ואם חסר לי משהו, אני קונה אותו על לפי טעמי, אך כשצריך לקבל או לתת מתנה, כאילו חייבים, חייבים, אני מבקשת מראש כמתנה מוצר אחד מתכלה אשר שייך למזון; כמו לדוגמא, בקבוק שמן איכותי, או בקבוק יין לבן חצי יבש, או ספר שאני רוצה לקרוא, או בקבוק ליקר מעניין לאוסף של בן זוגי, וזהו.
    מצד שני המתנות שאנחנו נותנים הם תמיד כסף, גם בתוך המשפחה וגם באירועים של שמחות משפחתיות של חברים.
    ושיעשו עם הכסף מה שרוצים, מצדי שיקנו בזה עוד אביזר שאף אחד מהם לא צריך… אמנם זה כמו לזרוק כסף לפח, אבל שיהיה.
    עדיף להפסיק את המנהגים של מתנות ובכל אירוע של שמחה לברך את בעל השמחה בגלויה יפה ופרח.
    יש לנו אחת שמאד אוהבת לקבל מתנות פיזיות, מאחר וכשהיא צריכה לתת מתנה למישהו, היא מעבירה את המתנה הזאת הלאה.
    ככה זה משמח אותה שהיא לא צריכה להוציא כסף על מתנה וחושבת שכולם פראיירים.
    לפני שעברנו לסידור החדש, מעניין באיזה בתים נמצאות המתנות שלנו, או שגם אותן העבירו הלאה…

  38. מומחה לקנוניות

    להביא או אוכל טעים או כסף זה מה שחסר לרוב האנשים.

    במקום לקנות משהו ב 50 ש”ח אפשר להביא מתנה 20 ש”ח.
    בעולם של היום שיש מחסור בכסף אין דבר מוערך יותר מכסף מתנה.

  39. לא ברור מה הקשר בין קבלת/נתינת מתנות ובין חברה אולטרה צרכנית.
    נדמה לי שהקונספט קיים מתקופת התנך …

    הנקודות שכדאי לשים לב אליהן לפני שרצים אם האינסטינקט החסכני ושורפים קשרים אישיים ומשפחתיים על מזבח דת החסכנות:

    1. מה באמת העלות של המתנות שאתה (שנתית) נותן מתוך של ההוצאה השנתית שלך, יש לי בכל זאת הרגשה שזה ממש זניח גם אם אתה מתפרע …
    2. מה המחיר בחברתי שאתה משלם , צריך לזכור שגם נימוס (או צביעות ) זו צורה חיונית להתנהלות חברתית, למי שחשוב לו העניין

    בקיצור כל אחד ישים את עצמו בשני הצירים יבין מה תחומי הסבילות האישית שלו, לפעמים החסכנות הנ”ל לא משפרת לא את העולם ולא את מצבך הכלכלי אבל כן עולה לך בצורה עקיפה שאינה כלכלית

    כמובן שאם מצבך כזה שתקציב המתנות שלך יערער את היציבות הפיננסית אז חשוב לא התדרדר.

  40. שמעון חש

    טור נחמד על דילמות של נשים..
    אצל גברים זה פתור מזמן, אין מתנות נקודה! וגם לא רוצה מתנות.
    ידוע ומוסכם.
    בתור גרוש עם ילדים, יש יוצא מהכלל אחד, מתנות לאחיינים בלבד בימי הולדת, אכן מעקרון ההדדיות שילדי גם מקבלים מתנות מהדודים.
    וכדי לא לבזבז זמן על הניגוס הזה, המתנה לאחיינים היא כספית צנועה…

    בברכה

  41. פוסט פשוט מעולה!!!
    דורין, אני עוקבת אחר התכנים כבר קרוב לשנתיים, ולא רק שסייעת לי להרחיב את הידע שלי בהשקעות בצורה מהותית, אלא בעקבות האתר שיניתי את תיק ההשקעות שלי ובעיקר את הגישה, ההבנה והמטרות שלי, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
    אני רוצה לשתף שאני חשה בשינוי מהותי ויפה, שהתרחש לו אט אט, בכתיבה שלך ובדרך בה את מבטאת את רעיונותייך. אני נהנת לקרוא איך את נאמנה תמיד לדרך החיים הייחודית ולערכים שלך, שבגללם אנו חוזרים שוב ושוב לאתר, אך לאורך התקדמות ציר הזמן אני מרגישה שהשיפוטיות וההתנשאות, שליוו מאמרים עתיקים יותר, התקלפו להן ונזנחו בצד. אני מאוד נהנת לחוש בכתיבתך כבוד בסיסי למגוון סוגי האנשים, גם אם את לא מסכימה בעליל עם דרך חייהם או מחשבתם.
    תודה שוב על תובנות חשובות וכתיבה פשוט נפלאה.

    • הלן, זו אחת התגובות הטובות ביותר שיצא לי לקרוא בבלוג כלשהו. גם הבגלל חדות האבחנה וגם בגלל שכותבת הבלוג נתנה במה ויצרה דינאמיקה שמאפשרת תגובות כאלו.
      תודה דורין, תודה הלן

  42. אני חושב שצריך להבדיל בין שני דברים (שגם במאמר המרתק, כרגיל, לא מופרדים דיים): מתן מתנה ורכישת מתנה.

    לתת מתנה, זה טוב כי לקבל מתנה עושה לי טוב (ו”עושה לי טוב” זו הצדקה בסיסית ראויה למרבית הדברים). כמובן שיש צורך לשמור על מינון וכד’, אבל עקרונית- לתת מתנה אין עם זה בעיה.

    הבעיה היא עם לקנות מתנה. הקניה, כמו פעמים רבות מחליפה דברים אחרים. כמו שניתן לבשל ארוחה או ללכת למסעדה, כך גם המתנה: קניה (או מתן כסף לרכישה) מחליפה דברים אחרים.

    וכרגיל: לקנות במקום לעשות, שם שורש הרע.

  43. הפטנט הישראלי הידוע למחזר מתנות קצת מגעיל אותי אבל עובד כשאין ברירה.
    הבעיה הגדולה אצלי היא לא המתנות הקטנות לימי הולדת לילדי הגן והכיתה של ילדי אלא הצקים הנפוחים שאמורים לכסות את “המנה” בחתונות. זה כואב בכיס בייחוד לצעירים שיוצא להם ללכת לחתונה של חברים מהלימודים, מהצבא, מהשכונה, מהעבודה, מהמשפחה וכו, משהו כמו פעם בחודש בממוצע עם הוצאה של מאות שקלים כל פעם. אצלי זה יוצא שמשכורת חודשית הולכת לזה מדי שנה ואני עוד מצמצמת ומבריזה מדי פעם.

  44. אוהבת לתת ואוהבת לקבל.
    פעם הייתי מקדישה המון זמן (בעיקר של מחשבה, ואז מוצאת משהו תוך כדי קניית משהו אחר, כי כבר היה לי בראש מה מתאים) לבחירת וקניית מתנות לאהוביי. בכתיבת ועיצוב ברכות גם. מאז הורדתי משמעותית את הזמן והאנרגיה שאני משקיעה בכך.

    אצלנו בבית אוהבים מתנות, אבל נוהגים בצניעות, ומגבילים את סכום הכסף שכ”א מצופה להוציא על מתנה לימי ההולדת לאחים/גיסים/אחיינים. לפעמים קונים מתנה גדולה מכולם. הרבה גם שואלים מה הורי האחיינים רוצים עבורם, או מה המבוגרים רוצים עבור עצמם.

    בחגים – לא מביאים מתנות (חוץ ממי שממש לא מסוגל, והפסיקו לבקש שלא יביאו).
    אם מתישהו במהלך השנה נתקלים במשהו שבטוחים שהורים/דודים ממש יאהבו – אפשר לקנות להם אז. בלי קשר לארוע.

    במסיבות יומולדת של ילדי הגן נהוג להביא מתנות יד שניה או מתנות תוצרת בית, וממש לא מצופים לרכוש משהו, ובכל מקרה הכוונה שיהיה יותר סימלי מאשר בעל ערך כספי.

  45. גורם לי לחשוב על השיר של רמי קלינשטיין ”מתנות קטנות” בגרסה של ”מניות קטנות,מישהו שלח לי מניות קטנות”

  46. טייגרית

    הי סולידית 🙂
    נהניתי מאוד מהפוסט, וגם מאוד מזדהה עם הנושא של מתנות בחגים.
    זה מעצבן, ובשתי ארוחות החג האחרונות פשוט לא הלכנו, בעיקר כי לי לא התחשק לבזבז כסף על מתנה למארחת (וגם לא להמוניות של הארוחה, אבל זה כבר נושא נפרד…)

    רציתי להציע לגבי מה שכתבת: ואני מצטטת:
    “על אותו משקל הייתי שמחה אם מישהו היה מנקה לי את הבית או מתכנת איזה מחשבון ג’אווה מגניב לאתר שלי. אבל משום מה אף אחד לא מציע לי מתנות כאלה 🙂 ”

    את יכולה להציע בארטר, ואני בטוחה שיהיו קופצים על האפשרות.

    חג חירות (תרתי-משמע) שמח!!

  47. דווקא בעניינים שבין אדם לחברו – צריך לזכור שיש דברים חשובים מכסף. זה טוב לחשב הוצאות ולהיות בעניינים כאשר מתכננים השקעות או תקציב של כלכלת הבית. אבל רבאק, יש מקומות שצריך פשוט לשחרר. אני רואה פה תגובות של אנשים שכל כך מחושבים עד כדי כך ששכחו מה מטרת החיים, והיא לא כסף כמובן.

    לפעמים פשוט צריך לפעול עם הלב, במיוחד כאשר מדובר באנשים שאתם אוהבים.

  48. ריבות וכד’ – רעיון גדול!
    איזה שנה, סתם לכייף, קניתי בשוק מלא רימונים והכנתי ליקר. יצא מדהים ומקסים,
    ואחלה מתנות לחג.

    באופן עקרוני, אצלינו אין מי יודע מה לחץ על מתנות,
    אבל אני אוהבת – גם לתת וגם לקבל,
    בסגנון של: “אם מישהו רוצה לתת מתנה ספונטנית כהבעה כנה ואמיתית של תחושותיהם – זה נפלא ובעיני דרך נהדרת להביע רגש והערכה”, מה שכינית “להעדיף מתנות ספונטניות על פני מתנות “קלנדריות”.
    כשאני רואה לפעמים משהו שלדעתי מישהו/י מאוד י/תאהב – אני קונה.
    זה בדרך כלל קישקושים קטנים, זולים, ומאוד חמודים –
    פסל של ג’ירפה למישהי שאוספת,
    ספר יד שניה ב 30 שח למישהו שבדיוק חיפש אותו, וכד’.
    בדרך כלל זה בינגו.
    והיות וזה לא נופל על ארועים מיוחדים זה באמת נתפס ככייף ואהבה,
    ויש לי פטור מארועים מיוחדים (:

    ופעם, כשעוד היה לי זמן –
    לא הייתי מנקה בתים, ובטח לא עוברת על תיקים של ני”ע,
    אבל הייתי עושה הילינג (:
    שווה פצצות!

  49. נראה לי שהעניין כאן (ובפוסטים אחרים גם כן) זה לא מתנות, אלא מפגש בין עולמות ערכיים. אני קורא הרבה את הפוסטים שלך, ונהנה מהם מאוד אינטלקטואלית, הם פותחים לי את החשיבה ומעניקים לי חומר למחשבה. יש נושא עקרוני אחד שלא מובן לי, והוא המפגש שלך עם אחרים.
    בואי ניקח לדוגמא את נושא המתנות. מבין את דעתך ועמדתך. כמובן, שיש אחרים שחשים אחרת לגבי מתנות (או לגבי צריכה, או לגבי נוחות, וכו’ וכו’). כמובן שאיש מכם אינו טועה, ואיש מכם אינו צודק. כל אחד מכם מחליט על אורח חייו. לכן, כשאת לא מעניקה מתנה למישהו, את מונעת ממנו משהו שהוא היה רוצה לקבל, ושהיה משמח אותו. הטיעונים שלך לגבי המיותרות של מתנות תקפים לגבייך ולא לגביו. עכשיו, כמובן שזו זכותך לא להעניק מתנה לאדם אהוב עלייך, גם אם הוא היה שמח לקבלה. אני רק שואל את עצמי למה. האם ערך החסכנות הרדיקלית חשוב לך יותר מערך ה”התחשבות באוהבייך” (בהיעדר הגדרה טובה יותר שאני יכול לחשוב עליה כרגע)? האם לומר “אני זה אני, טייק איט אור ליב איט” זה לא נוקשה לך מעט?

  50. סולידית יקרה, אני חייב לחלוק עלייך הפעם… (מקווה שהכיסא שלך בסדר :))
    כפי שציינת בעצמך, החלפת מתנות ימיה כימי האנושות ואף לפניה. *לא כל מי שנהנה לתת מתנות (שחלקן אפילו די יקרות) סובל מחסכים*! (כלשונך). זהו אכן *עוד* ערוץ להבעה תמימה של חיבה, וזה בהחלט לא חייב להיות יותר מזה.
    ולראייה, עבדך הנאמן, סולידי בערך כמוך בהוצאותיו (אך בשביל אחר… אני פשוט עובד יחסית מעט), חצי מרוקאי (להראות שאולמות אירועים אינם זרים לי, וקרובים אינם חסרים לי), ואני מצליח לתת מתנות ולקבלן, בכל לב.
    הכלל שלי הוא נוקשה פחות משלך: אני קונה או מכין מתנה – כשאני פוגש משהו שגורם לי לחשוב על אדם אהוב, שאני יודע שיישמח לקבלו. למשל – כרטיסים להופעה של אמן אהוב, מעיל יפה ובמחיר טוב, אולר… לגבי העיתוי – אני גם ככה לא חזק בתאריכים, וקרוביי למדו כבר לא לצפות ממני למתנות יום הולדת, אנחנו כבר לא בגן…
    לגבי אירועים – אפילו בתקופה העמוסה ביותר בחתונות ובקנס שבו הן כרורכות (אני כעת צועד את שנתי האחרונה לפני השלושים, ומטבע הדברים, גם מכריי המתחתנים בהמוניהם), לא נכחתי ביותר משתיים שלוש חתונות בשנה (שאותן בררתי ואפילו נהניתי מהן, למרות כל הקיטש).
    וכל זה מבלי לחרוג מיכולותיי הכלכליות הצנועות 🙂

    • מסכימה מאוד. על אף דינמיקת האירועים והצ’קים המעצבנת שנוצרה במדינתנו – לפעמים יש פשוט צורך להתנהג כמו רומאי ברומא. וזה לא מה שיהרוג אותנו.

  51. בקשר להעברת מניות כמתנה – ממה שהבנתי הדבר מוגדר כאירוע מס ורבע מהסכום ילך למס הכנסה כשהמקבלים ימכרו אותן!

  52. תלכו לחנות ״סיפור חוזר״, תמיד אפשר למצוא שם איזה ספר עזוב שישמח לבעלים חדשים!

  53. חחחח…

    אנקדוטה משעשעת: יש לי מכר שכיום משוכנע שאני “חולה במחלת נפש רצינית” (אולי “הפרעה טורדנית כפייתית”, שכן “קמצנות כפייתית” יכולה להיכנס תחתיה), ולמה? כי אני מביא מתנות ומשקיע בהם זמן ומחשבה, אבל לא רואה טעם להוציא בשבילם כסף (מעולם לא הוצאתי יותר מ 15 ש”ח על מתנה).
    מבחינתו, ההגדרה הבסיסית של מתנה, זה כל דבר **חומרי** שנקנה על ידי נותן המתנה בלפחות 100 ש”ח…
    ואגב, הפתיחות המחשבתית ויכולת החשיבה הביקורתית שלו (בכל תחום אפשרי) היא 0. הוא אומר, “לא, זה לא שצריך לדבר על כך שתקנה מתנות, צריך שתעשה את זה כבר כמה שיותר מהר, לפני שאני אקרע לך את הפרצוף, ו/או אדרוש ממחלקת פסיכאטרית לאשפז אותך מיידית!!!111”.

    מעניין איך את הסולידית היית מתמודדת מול מישהו כזה, במידה והוא היה אח או הורה או קולגה שלך (בתקופה בה עבדת).. אם זה אדם זר אז קל פשוט להתעלם ממנו לחלוטין, אבל אם הוא לא..

השאר תגובה