בית » חיים פשוטים » מכתב פתוח לשר החינוך

מכתב פתוח לשר החינוך

לכבוד שר החינוך, הרב שי פירון

מכובדי,

לפני כשבועיים רעשה הארץ וגעשה. הרפורמה במערכת החינוך עליה הכרזת פתחה את מהדרות החדשות וזכתה לכותרות ענק בעיתונים.

“מדינת ישראל לא יכולה להתחמק מחינוך לזהות וערכים,” אמרת, והדגשת את השאיפה ל”מצוינות” כבסיס להחלטותיך.

לצערי, אני חוששת שמהפכת התיקונים הזו לא תפתור דבר. היא עצמה מהווה חלק מהבעיה.

היו זמנים, כבוד השר, שבהם ילדים ספגו ערכי יסוד מהבית. אינני מתכוונת לאתוסים דתיים-לאומיים. כוונתי לערכים אוניברסליים וחיוניים יותר לחיי הפרט, כמו למשל: עצמאות, תושיה, הישענות עצמית, ביקורתיות, שיפוטיות, חיסכון ותבונה כלכלית. “מצוינות” מסוג אחר, אם תרצה.

בימינו, רוב הילדים הבאים בשערי מוסדותיך מגיעים ממשפחות חנוקות ממשכנתא ומאוברדראפט, שבהן ששני ההורים חייבים לצאת לעבוד. ומכיוון שלכל אותם עבדים בשכר אין את הפנאי, הקשב והיכולת להקנות ערכים לילדיהם, הם בוחרים באופציה הקלה: מיקור חוץ של התהליך החינוכי.

במובן זה, אדוני אינו אלא קבלן עבודות.

בוודאי תסכים עמי שהתוכן העיוני הוא לא התכלית העיקרית שלשמה קיים בית הספר. למעשה, ניתן היה לדחוס את כל החומר למשהו כמו 6-5 שנים. לפיכך, גם אם תקצץ את מספר מבחני הבגרות מ-15 ל-10, תצמצם את שאלוני הבחינה ותשלב “עבודת חקר” (או “הערכה חלופית” אחרת) בשקלול הציון הכללי, ספק אם משהו בהוויה הבסיסית של בית הספר הישראלי ישתנה.

גם אחרי הרפורמה, התלמיד “המצטיין” יישאר זה שמציית למוריו ללא סייג, שמקבל את דעתם מבלי לשאול שאלות, שעובד יפה בקבוצות, שיושב בשקט ומאפשר למורה לבצע את משימתה. התלמיד ה”אהוד על חבריו” יישאר זה שמנסה להשתלב, שחשוב לו מה אומרים עליו, שלא מנסה לבלוט יותר מדי פן ייחשב ל”יצור”.

המדד הפדגוגי למה שאתה מכנה “מצוינות” יישאר בעינו: תבונה בסיסית, זיכרון לטווח קצר והישגיות (כלומר, היכולת להשיג ציון גבוה). אין זה צירוף מקרים שאלו הן שלוש התכונות החיוניות ביותר עבור חלק גדול מהמשרות הפקידותיות במשק.

כן, כבוד השר. בתי הספר שלך אולי כבר לא יהיו בתי חרושת לציונים. אך לאור האמור, הם בהחלט ישמרו את מעמדם כבית גידול אידיאלי לדור חדש של צרכנים-קרייריסטים.

האם לכך התכוונת כשציינת כי מטרתך “להתאים את הלמידה למאה ה-21?”

הבט סביבך. בוגר י”ב ממוצע עוזב את מערכת החינוך עליה אתה מופקד מבלי לדעת כמעט דבר על העולם שסביבו. ילדים מעטים רוכשים כישורי חיים טכניים ו/או מעשיים במהלך לימודיהם — באילו בתי ספר עוד מלמדים שיעורי מלאכה וכלכלת בית?

בעיני זהו ביטוי לחוסר אונים נרכש מהזן הירוד ביותר. כשאדם בוגר יוצא לעולם מבלי לדעת כיצד לבשל, לתקן, לבנות, לתפור, לטפל, להגן ולבדר את עצמו, אך טבעי שיידרש לשלם לאחרים תמורת כל אלה; וכשהוא נדרש לשלם לאחרים, הוא מוכרח לעבוד ולהרוויח כסף.

אם נביא בחשבון שאותו שמיניסט מסיים את חוק לימודיו מבלי שאיש לא טרח ללמד אותו מהו כסף ואיך לחסוך אותו, מהו חוב ואיך לצאת ממנו, או מהו שוק ההון ואיך להיכנס אליו — לא נופתע לגלות עוד עכבר צעיר משלב להילוך גבוה במרוץ.

כבודו אולי מגחך למקרא הדברים – הלא לשם מה יש אוניברסיטה?

אם הבנתי נכון את כוונתך, הרי שלשיטתך כל ילד בישראל זכאי, יכול ואף זקוק להשכלה גבוהה, שתאפשר לו להתמחות בתחום צר כלשהו בהתאם לעקרון היתרון היחסי. אין זה מקרה שאת עיקר תשומת הלב משכה החלטתך לבטל את הבחינה הפסיכומטרית, שלבטח תקל על המוני בית ישראל להתקבל לאוניברסיטאות.

ההחלטה עולה בקנה אחד עם ההנחה הרווחת, כי האדם הסביר, הנורמלי, חייב ללכת לאוניברסיטה ולרכוש השכלה גבוהה. אם לא יעשה זאת ייחשב לנפל, בור ועם הארץ, שגורלו חיי עוני ובערות.

אינני יודעת אם יש מי שמרוויח כלכלית מהנצחת המיתוס הזה, שגורם לנהירה המונית לאקדמיה מדי שנה בשנה. תקוותי היחידה שאותו גורם לא פועל חלילה מתוך כוונה לכסות על גרעונות ענק כלשהם באצטלה של מתן השכלה.

העובדה המצערת היא, כבוד השר, שמדינת ישראל לא מרוויחה דבר מאקדמיזציית-יתר של האוכלוסיה.

כשאתה שולח הרבה מאוד אנשים לאוניברסיטה, הרמה האקדמית מתרסקת. זה מחויב המציאות, הרי מדובר בהיצע וביקוש. זהו תהליך שנמשך שנים, שהביא לכך שהאוניברסיטאות כבר מזמן לא מהוות “מוסדות להשכלה גבוהה”. כיום רובן אינן אלא ש”ג הניצב בשער הכניסה לשוק העבודה הפקידותי.

בהתאמה, רוב הצעירים הצפויים לגדוש כעת את האוניברסיטאות לא יעשו זאת מתוך עניין אקדמי טהור – חלקם הארי שואף בסך הכל לקבל את התואר — כרטיס הכניסה הרשמי למנעמי מעמד הביניים — ועדיף ועדיף בממוצע ציונים גבוה ככל הניתן.

למרבה הטרגדיה, המעסיקים במשק כבר מבינים את זה. להוציא מקצועות מסוימים, תואר ראשון בימינו לא שווה יותר מדי ולא מוכיח הרבה מעבר ליכולת התמדה, הישגיות ואינטליגנציה ממוצעת.

כפועל יוצא, רמת האמון של המעסיקים באקדמיה הידרדרה לשפל כה חמור כך שרובם מחייבים את מועמדיהם לעבור שורת מבדקים פסיכוטכניים, במטרה לוודא שאכן למדו משהו באוניברסיטה. ואם לא די בכך, בשנים האחרונות צצו מוסדות יעודיים שמלמדים אקדמאים לעבור את אותם מבדקים…

האם לא פשוט יותר לרכוש מקצוע מיד אחרי הצבא, לדלג על האוניברסיטה ולהתחיל על החיים במצב כלכלי טוב בהרבה? האם כבודו חלק עם תלמידי התיכונים כמה מרוויח אקדמאי מתחיל לעומת, נניח, מפעיל צמ”ה, רתך, מסגר, רצף, כורה פוספט, נהג אוטובוס או חשמלאי בעל ניסיון של שנתיים?

אסיים בהצעה: עצור את אינפלציית התארים. דלל את המכללות. במקום לעודד 100% מהאוכלוסיה להגיע לאקדמיה, למרוח את התואר על פני 6-5 שנים בלתי-פרודוקטיביות ולהוריד את הרמה האקדמית, שלח רק את 30% הטובים ביותר לאוניברסיטאות. מתוכם בחר רק את הטובים ביותר ללימוד תארים מתקדמים — הם שימקמו את ישראל בחזית המחקר והפיתוח.

 

ברגשות כנים,

דורין הרטמן
הסולידית

 

 נ.ב: אולי בדרך להתאמת הלמידה למאה ה-21, נשלב מעט תכנים מהמאה ה-18?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

14 תגובות

  1. אין לי בגרות עזבתי קורס םסיכומטרי בשיעור השני ואחרי שלימדתי את עצמי איך ללמוד (מה שלא מלמדים בבצפר או באוניברסיטה) קבלתי 720 (זה היה משחק לראות אם זה יצליח)
    מעבר לתוכן ולגרות את התלמידים להתענין צריך לתת כלים איך לעבד חומר (לדוג שוק ההון 😛
    והוספת עוד כמה רעיונות טובים למקצועות/קורסים במקום אונ’. (מפעיל צמה ונהיגה למיניה)

  2. אז כמו שאמרת את לא המשיח 🙂
    אבל את בהחלט ממשיכת המסורת של נביאי ישראל המציגה אמיתות לא נעימות בפני השלטונות.

  3. מסכימה עם כל מה שנאמר פרט לסוף הדברים, שבאיזשהו מקום סותר את המאמר כולו.
    למה את הטובים ביותר לאוניברסיטה?
    השיטה הבלתי יעילה בעליל שהצבעת עליה כה יפה עד לסיום, תפסיק אך ורק כשיבינו שריתוך, מסגור, תפירה וכדומה הם מקצועות שווי ערך להוראה, עריכת דין, מחקר ופיתוח. אז, הטובים ביותר יהיו בכל תחום ובכל מקצוע, ורק אז רמת הפיתוח ואיכות החיים כאן תצמח.

    • הכוונה טובים ביותר בתחום אקדמי.. הבעיה שלדעתי מביאה מראש לכל המרדף האקדמי היא החוסר בטחון של אנשים והצורך להראות שהם “הטובים ביותר” דווקא בתחום הזה

  4. ואחרי שכבוד השר קרא.
    אני רוצה להזכיר לכולנו בעזרת ויליאם בלייק ברוח המאה ה-18 שצריך חינוך משולב ולא רק לטכנוקרטיה.

    Mock on, mock on, Voltaire, Rousseau:
    Mock on, mock on: ‘tis all in vain!
    You throw the sand against the wind,
    And the wind blows it back again.
    And every sand becomes a Gem,
    Reflected in the beam divine;
    Blown back they blind the mocking Eye,
    But still in Israel’s paths they shine.
    The Atoms of Democritus
    And Newton’s Particles of Light
    Are sands upon the Red Sea shore,
    Where Israel’s tents do shine so bright.

    http://www.betterlivingthroughbeowulf.com/?p=2960

  5. אילו רק הייתי יודעת את האמיתות הפשוטות האלה של החיים לפני, נניח, עשר שנים..
    סביר להניח שהיום הייתי יכולה לצאת לפנסיה.
    אני לא מצטערת על התואר האקדמי שלי ש”גזל” ממני 6 שנים מחיי (ושבמהלכו עבדתי)..
    אני מצטערת על כמות הכסף שבזבזתי על שטויות! המון! המון! צרכנות מטופשת.
    אני לא נגד צרכנות, אלא רק במידה סבירה- בסיילים סוף עונה, רק מה שצריכים, וכד’.

    • מסכימה. לכאורה אין פה איזה סוד גדול, פשוט צורה אחרת לגמרי להסתכל על החיים. מכל כיוון מכתיבים לנו איך החיים צריכים להיראות, שאנחנו לא מסוגלים להאמין שאפשר אחרת, עד שמישהו לא מוכיח לנו..
      אפשר רק לשמוח שהבנת עכשיו ולא עוד 10 או 20 שנה 🙂 או לעולם לא..

  6. אמר מי שאמר – “השכלה היא חוכמה בעיניי החסרים את שתיהן”.

  7. מסכים עם כל מה שכתבת אבל חולק על המסקנות שהסקת.
    למנוע מ70% מהאוכלוסייה להשיג תואר אקדמי כדי שיוכלו להיות רתכים, מסגרים, מפעילי צמ”ה?! כבר היינו שם ואנחנו יודעים שאת האוכלוסייה החלשה יכוונו לכיוון אחד ומי שידו משגת וידיי הוריו חובטים בחוזקה על השולחן יזכה ליהנות לגישה לאקדמיה ומשרות צווארון לבן.
    למה לא להשיג תואר אקדמאי בשביל להיות רתך, מסגר, מפעיל צמ”ה? הרי גם הם רוצים לפתח קריירה ולהתקדם במקום העבודה. ולא להיתקע בתפקיד אחד 30 שנה.
    יש משהו מאוד מפרה בלימודים באקדמיה גם אם בסוף מסיימים עם תואר בהיסטוריה או פילוסופיה.

    • למה אתה חושב שהעדר תואר אקדמי יגרום להתקע בתפקיד אחד 30 שנה?
      ולמה אתה חושב שכולם רוצים לפתח קריירה ולהתקדם במקום העבודה? הרי בדיוק נגד התפסיה הזו, ההגדרה עצמת המבוססת עבודה, יוצא הבלוג הזה!

      • רון ידידנו ( המחליף צבעים באייקון של התגובות) החליט שהוא הארכי-נמזיס של דורין.
        כשהוא מדבר לעניין הוא עושה עבודה לא רעה בהצגת הצד השני.

        ואכן בצד השני נעדרת התבונה לדעת ונשכחה העובדה שתארים בהנדסה הם האמצעים בעוד לימודי ההיסטוריה האמנות והפילוסופיה הם התכלית והעיקר אליהם שאפו אבותינו לפני שמוחותיהם נשטפו על ידי נוגשי העבודה הקרייריסטים ועמיתיהם משרדי הפרסום לצרכנים.

      • היי BATYAREAH.
        למה תואר אקדמי ימנע מהם להיתקע בתפקיד? כי מה שהפוסט מדבר עליו זה לשלוח 70% מהאוכלוסייה לבתי ספר מקצועיים שמלמדים אותם להיות רתכים, מכונאים או חשמלאים, למנוע מהם גישה לשערי האוניברסיטה ובכך כפיתם עליהם את עתידם המקצועי.
        מה שאני טענתי בתגובה שלי זה שאנחנו צריכים להעניק לכולם הזדמנות שווה לחינוך עיוני, ללמד גם את ה 70% איך לנתח מאמר, לחשוף אותם לספרות עשירה ומתמטיקה ברמה גבוה, לתת להם הזדמנות להגיע לשערי האקדמיה ואז לתת להם לבחור אם להיות רתכים או עו”ד.
        תואר אקדמאי זה כרטיס הכניסה שלנו לעולם שבו אנחנו יכולים להחליט איך יראה עתידנו המקצועי. וזו מתנה שמערכת החינוך צריכה להעניק לכל צעיר שעובר דרכה. זה שבוגרי אוניברסיטה עם תואר בהנדסה, פילוסופיה או היסטוריה לא רוצים לעבוד בתור רתכים זו הבעיה שדורין, את ואני מסכימים עליה- הגדרה עצמית מבוססת עבודה.

  8. 1. הרבה אבחנות חדות אבל פתרון לוקה בחסר. יש דרכים יעילות יותר לנתב אנשים למקצועות הנדרשים בשוק. הדרך אולי היעילה ביותר (אם את מאמינה לתורת המשחקים) היא יצירת תמריצים חיוביים\ שליליים ואז מתן אפשרות לשוק לווסת את עצמו. למשל, הממשלה תממן לימודים אבל אך ורק במקצועות נדרשים או תעניק הטבות מס לעובדים במקצועות מסויימים. הדרך המוצעת כאן בשלוש וחצי שורות (30% התלמידים המצטיינים ביותר רשאים ללכת לאקדמיה) היא מלאכותית, סטאטית ומתייחסת לאקדמיה כסל אחד, כאילו שאין הבדל בין מסלולים פרקטיים יותר או פחות. היא גם עלולה ליצור תופעות לוואי בעייתיות (מגיבים קודמים התייחסו לחלק) וחוסר התאמה לביקושים בשוק. לפי הנתח הקטן מהפוסט שהקדשת לפתרון מניח שעדיין לא הקדשת לחלק הזה הרבה מחשבה או שהוא פחות מעניין מבחינתך, שזה לגיטימי.
    2. במישור אחר, חלק מהמקצועות המומלצים כאן כמו נהיגת אוטובוס, סיכוי לא נמוך שיוחלפו בעתיד הלא רחוק על ידי מכונות או עובדים זרים. העוסקים בהם גם יהיו בעלי מומחיות צרה בדומה לאקדמאים ויהיו בבעיה דומה. low tech, הימור בעייתי בעולם של היום כל עוד האפוקליפסה לא מגיעה.
    3. ההטענה שבחירה להתחיל לעבוד בעבודה פשוטה מיד אחרי צבא במקום ללמוד לתואר\מקצוע מבוקש יותר משתלמת כלכלית היא פשוט שגוייה. מהנדס תוכנה\חשמל (וכו’) מתחיל למשל מרויח לפחות פי אחד וחצי או שתיים מרתך בעל ניסיון של שנתיים (לפי בדיקה מהירה באינטרנט) ושכרו גם יכול לטפס בקצב גבוה בהרבה. הוא מקבל אופציות\ מניות שיכולות לצבור ריבית דה ריבית והתנאים שלו (קרן השתלמות, דמי הבראה וכו’) טובים בהרבה (ועוד לא דיברתי על פוטנציאל לסיפוק בעבודה, שזה נושא שאת לא מרבה להתייחס אליו). יותר מכך, סטודנט להנדסת תוכנה יכול להתחיל לעבוד במשרה חלקית בשנה השנייה ללימודיו (בדר”כ החל מסמסטר שלישי) ובשני ימי עבודה בשבוע להרויח יותר מהשכר הממוצע במשק. בקיצור, מהנדס יכול לפצות על הפער ולעקוף את הפועל מבחינת הון בתוך מספר זניח של שנים. עמדתי להציג כאן חישוב, אבל זה טריויאלי וגם קל לראות במציאות. האם כל אחד יוכל להיות מהנדס תוכנה? לא יודע, נראה שלא. האם כל אחד יכול להיות רתך? לא יודע, נראה שלא. נהג אוטובוס? אולי. הבחירה בדוגמאות ספציפיות כאלה היא בל מקרה בעייתית אני מניח :).
    4. אני בספק שיש לך איזשהו ניסיון בעבודה כרתכת או נהגת אוטובוס או שאפילו שאלת אחד כזה אם הם מרוצים מהבחירה שעשו. נסי פעם הבאה כשאת עולה על אוטובוס או לוקחת את האופניים לריתוך (קשה לי להאמין שלא תרתכי אותן בעצמך אבל בכל זאת). קל להמליץ לאחרים ;). יש סיבה שהמשכורת גבוהה למרות חסמי כניסה נמוכים (בניגוד להנדסה למשל) ויש סיבה שלמרות זאת אנשים נרתעים ממקצועות אלה, לא רק פינוק.
    גילוי נאות: אני עובד כמהנדס בחברת הייטק ולפני זה עבדתי שש שנים פלוס-מינוס כפועל בכמה עבודות, כולל כאלה שנחשבות מכניסות יותר מהממוצע (למשל אבטחת מתקנים). עבדתי במשך שנים במשמרות סביב השעון וגם עבדתי בבניין לתקופה קצרה מאוד (באתי בגלל השכר ה”גבוה” אבל קשה לי להסביר לך את השחיקה הפיסית). אפילו הייתי “עצמאי” בעל עסק במשך שנה וחצי בערך. גם אני חשבתי שלימודים זה קצת מיותר. אני אומר לך דורין, אפילו להתחיל להשוות זה חסר טעם. עכשיו אני בעולם אחר. יש דברים שלא מבינים עד שלא מתנסים (ת’כלס די הכל). המשיכי לעשות חייל. למדתי לא מעט מהבלוג שלך.

  9. כנראה שגם שי פירון מסכים עם הנאמר – אלא שכדי שמשהו יכול היה להתבצע היה צריך להתחיל מצעד ראשון, לקראת שינוי יותר משמעותי של המערכת:
    ראו:
    https://www.youtube.com/watch?v=PqliCQaQQzc

    וכידוע, היה נחמד מאוד אם היינו יכולים להתחיל משהו כבר מהצעד השני – אך גם בצעד הראשון ניתן להפוך את המערכת לכיוון טוב יותר: כפי שיכול לראות כל מי שמביט במבט חטוף על המערכת (וניחן במידה של כנות).

השאר תגובה