בית » חיים פשוטים » הטרגדיה של מרוץ ההנאה

הטרגדיה של מרוץ ההנאה

אם תשאלו את האדם שלידכם אם הוא מרוצה משכרו החודשי, ספק רב אם תקבלו תשובה חיובית.

המציאות העגומה היא שרוב האנשים חושבים שהם מרוויחים מעט מדי, בין אם שכרם הוא 5,000 שקל בחודש או 50,000 שקל בחודש.

כולנו, כך מסתבר, שואפים “להתקדם”. ה”קידום” מתמצה על פי רוב בהוצאה כספית על על מוצרים, שירותים וחוויות שמסבים לנו מנה גדושה  של אושר. לכן מעודדים אותנו “להתקדם” לדירה חדשה, לרכב חדש, לשכונה איכותית יותר, לחופשות טובות יותר, לסמארטפון משודרג יותר וכן הלאה.

אבל מה קורה אחרי שכבר “התקדמנו”? האם הגענו למנוחה ולנחלה? האם אפשר למתוח את הקו ולומר “מספיק“?

לא ולא. הנטייה האנושית היא לחשוב תמיד על הדבר הטוב הבא. המשכורת החודשית – גבוהה ככל שתהיה – נתפסת בתור המכשול העיקרי להשגתו של היעד הבא, ולכן ה”מספיק” הופך ל-“מספיק לעת עתה“.

מיצוע האושר

סוציולוגים כינו את התופעה הזו בשם “הסתגלות נהנתנית” (hedonic adaptation), או “מרוץ ההנאה” (hedonic treadmill).

לפי התאוריה, בני אדם נולדים עם סף אושר בסיסי מולד, שאליו הם חוזרים (מסתגלים) בטווח הארוך גם אם נסיבות חייהם משתנות באופן קיצוני, לטוב ולרע.

כך, בין אם עשיתם אקזיט של מיליונים ואתם “בעננים” או שחלילה נפצעתם קשה בפיגוע ואתם ב”דאון” — לאורך זמן, רמת האושר שלכם תשוב לסף הטבעי שקדם לאירועי קיצון אלה.

המשמעות, אם כן, היא שאנשים נוטים להתרגל לרמות עולות של נוחות, מותרויות והוצאות.

הסיפוק שאנו שואבים מהדברים שאנחנו קונים – בית חדש, מכונית חדשה, חופשה חלומית – הוא כמעט תמיד קצר מועד. תוך פרק זמן לא ארוך אנו מסתגלים למצב החדש, ורמת האושר שלנו חוזרת לקדמותה.

אין ספק שהעלאה במשכורת תשפר את חייכם ותגרום לכם להרגיש טוב יותר – לתקופה קצרה. אבל כעבור פרק זמן מסוים – תסתגלו למצב החדש. ככל שאדם מרוויח יותר, הציפיות והתשוקות עולות במקביל, מה שלא מביא לעלייה קבועה בסף האושר שלו.

לתרבות הצריכה יש חלק גדול מאוד בתופעה הזו, אבל ההסתגלות הנהנתנית לא מוגבלת רק לשופינג אינסופי. תוכניות כמו “מאסטר שף” משכנעות אותנו שכל ארוחה צריכה להיות חוויה; דוגמניות אנורקטיות ומפוצצות בוטוקס מנסחות מחדש את אידיאל היופי; פייסבוק וטוויטר מגדירים מחדש את חיי החברה שלנו במונחים כמותיים; פורנוגרפיה מגדירה מחדש את הציפיות שלנו ממין.

לא משנה לאן נפנה – יש מעין לחץ תרבותי בלתי פוסק להעלות את רף האושר. בעיני רבים זהו המצב הנורמלי; בזכותו הם יכולים לתכנן לפרטי פרטים את המענה לשאלה “איך להיות מאושר”: לקנות משהו גדול יותר, מהיר יותר ובכמות גדולה יותר.

כך הופכת ההוצאה כספית לפיתרון הקל לשמירה על רמת האושר.

ממרוץ ההנאה למרוץ הצמצום

כמתבוננת מהצד, התופעה הזו מרתקת כשם שהיא תמוהה.

אני מאמינה שהזיקה הבסיסית שאנשים יוצרים בין (בזבוז) כסף לאושר איננה מחויבת המציאות. דרך אחת לגדוע את הזיקה הזו היא באמצעות מה שניתן לכנות תמונת הראי של “המרוץ להנאה”: “המרוץ לצמצום“.

אלבר קאמי כתב ב”זר“:

“באותה עת נהגתי לחשוב שלו הייתי חייב לחיות בתוך גזעו החלול של עץ מת, מבלי שהיה לי דבר לעשות פרט לצפייה בכיפת השמיים, אט אט הייתי מתרגל לכך. […] אחרי תקופה מסוימת, אפשר להסתגל להכל.”

אני חושבת שלכל בן אנוש יש יכולת בסיסית להסתגל לרמת נוחות, מותרויות והוצאות נמוכה בהרבה, וכל זה במאמץ קטן יחסית. כל מי ששב לביתו החמים והנעים מסביבה “אסקטית” מטבעה – כמו למשל, 21 יום בבסיס צבאי או חצי שנה במדינת עולם שלישי – יבין את כוונתי.

כמובן שמי שחייו סובבים סביב מימון של מוצרים וחוויות  ייראה באימוץ גישה חסכנית כזו בבחינת טירוף אסקטי, סגפנות קיצונית והקרבת קורבן. הרי בראייתם, הדירה החדשה, הרכב הנוצץ והגיחה הקצרה לתאילנד הם הפיצוי המפנק היחיד שנותר בחייהם עמוסי המשכנתא, החובות והעבודה מסביב לשעון.

זה אתגר לא פשוט בתרבות שמודדת אנשים לפי גובה השכר שהם מרוויחים והדברים שהם קונים באמצעותו, ושממטירה עלינו ללא הרף הזדמנויות להסתגלות נהנתנית. זה מחייב אותנו לשחות במעלה הנהר כנגד זרם חזק מאד.

לגעת באושר בר קיימא

כולנו רוצים להיות מאושרים לאורך זמן. אושר בר קיימא נובע מחירות, בריאות תקינה, וחיים מלאי משמעות. הוא לא נובע מקנייה של מוצרים וחוויות בני חלוף, שמייצרים בעיקר פסולת, לחץ נפשי וחוסר שליטה.

בעיני, הגעה לעצמאות כלכלית — פועל יוצא של 1) גמילה מצרכנות כפייתית 2) חיסכון אגרסיבי ו-3) השקעה בנכסים מניבים — היא תנאי הכרחי כדי להנות מאושר מסוג זה. היא מאפשרת לאדם להפסיק לעבוד מכוח חובה, לחיות חיים שלווים ובריאים ללא דאגות כלכליות, ומעל לכל – לבחור בעצמו כיצד לנהל את זמנו ולהשקיע אותו באנשים ובפעילויות שהוא אוהב.

הכל מתמצה בסדרי עדיפויות. מה חשוב לכם יותר – להגיע מנקודה א’ לנקודה ב’ או להשוויץ במכונית חדשה ונוצצת? להיות מסוגלים לישון, לבשל ולארח תחת קורת גג צנועה, או להתפאר בשלושה חדרי שירותים ועוד שני חדרי שינה ריקים? להיות נחמדים לאנשים אחרים, או לעסוק במה שאותם אנשים חושבים על מעמדכם החברתי?

פישוט סגנון החיים והסתפקות במועט מאפשר לחדור מבעד למסך העשן השיווקי ולראות מהם באמת “החיים הטובים”. אני עצמי הפסקתי לעבוד כשהגעתי למסקנה שאין לי עוד צורך בכסף נוסף. כסף נוסף כבר לא ישנה את השאיפות שלי, את התשוקות שלי ואת סגנון החיים הפשוט שאימצתי.

למרבה הטרגדיה, רוב הישראלים לעולם לא יגיעו ל”נירוונה” הזו, גם אם משכורתם והונם העצמי יגדלו פי 2 ו-3. רובם תקועים בכלא מחשבתי שגורם להם לקרוע את התחת בעבודה שהם שונאים כדי לקנות דברים שהם לא צריכים עבור בני משפחה שהם בקושי רואים.

איפה זה שם אתכם?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

37 תגובות

  1. דורין,
    את מדברת בחלק גדול מהפוסטים שלך על מכונית גדולה יותר, דירה עם שלושה חדרי שירותים וטיסות לחו”ל.
    העניין הוא שכיום, מדינת ישראל, ינואר 2014, השכר החציוני (נאמר 7000 ברוטו) מספיק לשכירת דירה מתפוררת, בלי רכב, ובלי טיסות בחו”ל.
    התיאורים שלך אולי מתאימים לרווקים שמרוויחים 20,000 ברוטו ומבזבזים את רוב השכר מבלי לחסוך.

    • איש (3718)

      שכירת דירה מתפוררת בשדרות רוטשילד? כי בשאר המדינה אפשר בהרבה פחות מ 7000, למשל בנווה עמל, הרצליה.

      • תפרנייה

        נראה לי שהוא התכוון לשכירת דירה מתפוררת + הוצאות המחייה.

  2. דורין, חוסר הסיפוק המובנה בטבע האנושי הוא מה שדוחף אותו קדימה – ללא החסך הזה, לא היו פיתוחים טכנולוגיים, פריצות דרך רפואיות ומדעיות וגילויים חדשים. כי אם אנחנו מרוצים, אז בשביל מה לטרוח? חיים מלאי משמעות אפשר לחיות גם בלי להתאמץ יותר מדי, לא? אפשר לקרוא ספרים (יש מספיק בשביל לספק אותנו חיים שלמים), לגדל עגבניות ולדבר עם חברים. אבל זה יגרום לעמידה במקום ולא התקדמות, ואם חברה עומדת במקום, היא נעלמת בסופו של דבר.

    • מה בדיוק מקדם בלכלות את הטבע עד תום?

      • איש (3718 )

        אורן צודק לחלוטין. ללא הדחיפה הזו לא היה אינטרנט ובורסה ודורין לא היתה יכולה לחיות כפי שהיא חיה.

        היא בעצם חיה באורח חיים שלה בזכות זה שהאחרים ממשיכים לדחוף קדימה. במובן מסוים עדיף שהיא לא תפרסם הבלוג הזה, כי אם כולם יהיו כמוה, היא לא תוכל לחיות כפי שהיא חיה.

        • אבל אם כולם היו אותו דבר מבחינה אימונולוגית אז כל מחלה הייתה מרסקת את המין.
          אותו דבר מבחינה תרבותית – ובחייאת ראבק 🙂 עזבו אתכם מפילוסופים גרמניים ( קאנט – עם הצו הקטגורי) – זה גורם רק לתסביכים ###לים!

  3. אם “בני אדם נולדים עם סף אושר בסיסי מולד” שאליו הם חוזרים יקרה מה שיקרה, אז לא נכון ש”אושר בר קיימא נובע מחירות, בריאות תקינה, וחיים מלאי משמעות”. משמעות הטענה הראשונה היא שגם אם אדם נמצא בשבי, חולה וחייו ריקים מכל משמעות, עדיין הוא יהיה מאושר באותה רמת אושר איתה נולד. שזו אותה רמת אושר שישיג אם כל התנאים שמנית יתמלאו.
    בכל אופן מרכיב מהותי באושר של בני אדם (נורמלים) הוא בני-אדם אחרים, הקבוצה שאליה הם שייכים. אם את רואה עצמך שייכת לקבוצה שבה מקובל “להתקדם” כמו שאת כותבת, לא יספיק שאת בעצמך תצאי מהמירוץ, כי אז תהיי שונה מכל חברייך, והשוני הזה יפגע באושרך.
    את צריכה למצוא גם קבוצה שבה מקובל לצאת מהמירוץ. וזה כבר יותר קשה.

    • השאלה היא אם בן אדם בכלל רוצה להגדיר את עצמו ואת הזהות המרכזית שלו דרך חסכנות או צבירת רכוש?
      אני באופן אישי חושב שחסכנות, היא סה”כ כלי לעבר מטרה גדולה יותר. כלומר אתה חוסך ומשקיע ומפנה זמן.
      בשביל להתפתח, להתפתח במה? כל אחד שיחליט לעצמו.

      אבל לבנות זהות סביב חסכנות ולבנות סביבך מעגל חברתי שיעגן את הזהות הזו…..ממ.. לא נראה לי. זה
      דומה לוויכוח בין אתאיסט לאיש דתי, אחד אומר שיש אלוהים השני אומר שאין אלוהים אבל שורה תחתונה שניהם עוסקים באלוהים ואני אומר את מי זה מעניין בכלל, מה איכפת לי מאלוהים??

      • projectio בוקר טוב!
        למה שבן אדם ירצה בכלל “להגדיר” את עצמו. לבנות סביב עצמו גדר?
        למה בן אדם צריך “לבנות” זהות בכלל? מה היא לא קיימת מעצמה (וגם משתנה כל הזמן ברוך השם.)?
        אני חושב “להגדיר” ו “לבנות” הם בני הדודים המעצבנים של ל”התקדם” לא?
        תזהר מהשפה היא מהפנטת!!
        דרך השפה מנסים(המובן והמבנה שלה) לגרום לנו להרגיש לא שייכים ושלמים(תתקדם תבנה תגדיר וכ…) וכך לשלוט בנו.

        You can struggle and struggle and struggle and indeed will do so as long as you have the feeling inside you that you’re missing something. And people, your friends, all sorts of people will do their utmost to persuade you that you’re missing something. Because they’re missing something and they think they’re getting it in a certain way and therefore to ensure themselves, they’d like you to do it too.
        Alan Watts

        • היי גיא, השאלה למה? זו שאלה פילוסופית והתשובה ללמה? היא בסופו של דבר, לא יודע, ככה. ככה אנחנו בנויים או אולי ככה אני בנוי.

          בנוגע לזהות, זהות כפי שאני מגדיר אותה, קשורה למילה להזדהות ואנחנו בדרך כלל מזדהים אם הדברים שאנחנו חושבים עליהם הרבה, כלומר אם אתם חושב הרבה על רעיונות אנרכיסטים, אז ברמה מסוימת יש לך תחושת הזדהות אם הרעיונות הללו ואז חלק מסוים בזהות שלך הוא של אנרכיסט.

  4. תפרנייה

    כרגיל את לוקחת מקרה קיצון ומשליכה ממנו על הכלל.
    רוב האנשים שאני מכירה בהחלט רוצים להתקדם מבחינה מקצועית ובהחלט מעוניינים להגדיל את ההכנסות שלהם, אבל לא בהכרח הם ימהרו להחליף רכב או דירה.

    באופן אישי העלאה במשכורת תאפשר לי להיות מאושרת יותר לטווח הארוך כי היא תאפשר לי לקחת חופשות ארוכות יותר ליעדים מעניינים יותר. מכירה לא מעט אנשים שזה סדר העדיפויות שלהם.
    ואילו את כלואה בארץ, מתלבטת בין בריכת המשושים למכתש רמון,. ואולי מגוונת עם שביל ישראל.
    לפעמים החסכנות היא סתם שלשלאות.

    • שלום תפרנייה.
      אני מצרף פה לינק – הכל מעניין. אני ממליץ במיוחד להקשיב חמש דקות בערך מהדקה ה18.5.
      אני מקווה שהלינק לא יוטמע.
      http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&list=PL17A89A50F28F94AB&v=vDLhWsODK3Q

    • לא. זאת לא הרצאה מספר 5 אלה מספר 8. דקה 18.5 כאמור – ולהקשיב 7 דקות.
      כאמור לחפש ביוטוב “קיצור תולדות האנושות”

      • תפרנייה

        מה הפואנטה? מה זה קשור למה שאני כתבתי?
        אתה רוצה לחיות בחבית – תהנה.

        אני רוצה לחיות איך שאני רוצה לחיות לפי הסטנדרטים שלי שגיבשתי לעצמי מתוך היותי אדם בעל תודעה, סקרנות והעדפות (ותתפלא – שלא כוללים בתוכן דירת 4 חדרים או רכב חדש או קניות בכל סוף עונה). בסטנדרטים שלי מתאים לי מאוד לטוס למאלדיביים לסאפרי צלילה, ומתאים לי להחזיק מנקה. מעדיפה לעבוד כדי לממן את התענוגות האלה מאשר לחסוך את הכסף כדי להתפאר בכך שאני חייה מתקציב של 3500 ש”ח בחודש.

        אגב.. את רוב שנות העשרים שלי חייתי בתקציב נמוך אפילו יותר, כך שאם אתה רוצה שיעורים בלחיות בתוך חבית, אתה מוזמן לפנות אלי.

        הנקודה שלי – כל אחד צריך להחליט בשביל עצמו מה באמת עושה לו טוב, ולא כי החברה מכתיבה או כי הסולידית מלגלגת.
        מאוד יכול להיות שאדם ימצא את עצמו בוחר באופן מודע להתיישר אם תכתיבי החברה וזאת לא בהכרח תודעה כוזבת.

        • תפרנייה יקרה (אוקיסימורון 🙂 ) .
          זה רלוונטי בהקשר שעיצוב הסדר המדומיין מעצב את רצון הפרטים בסדר. כאמור מלכי מצריים לא שאפו לנסוע לבבל לירח דבש. אני לא אהיה צבוע (הפעם בלבד) ואומר שאכן אני מאד אוהב לטייל בחו”ל – אבל כאשר אני מבין את מקורות הרצון יש לי יותר חופש בחירה להבין כמה באמת אני רוצה לטייל במקום או להרגיש “מדליק ומיוחד” (כפי שפרסמו לי) ולצרוך צריכה ראוותנית.
          אישית- מאחר ונהגתי לאורך השנים בקווים שהסולידית נקטה קרי – חסכון והשקעות (לא תמיד סולידיות) והייתה לי נקודת פתיחה טובה כלכלית פלוס הרבה מזל אז אני היום במצב שאני מקסימום יכול להיות פסאודו –מינימליסט ולפרוש גם ככה (אשתי עובדת ונהנית מכך – איזה יופי לי 🙂 ). ואכן חיים בחבית הם משל גדול לאהבת החופש ואם הייתי חוזר לשנות ה-20 שלי הייתי רוצה להאמין שהייתי בוחר בהם ומרים אלייך טלפון ללמוד.
          ברור שאני בעד ש ” כל אחד צריך להחליט בשביל עצמו מה באמת עושה לו טוב “.זה אפילו טוב לי מאד שתרצי לטוס 3 פעמים בשנה למאלדיביים – כי שכשאני ארצה מין הסתם התשתיות יהיו שם בזכותך ולי זה יעלה פחות.
          לגבי ה”התנשאות של הסולידית” – זה באמת לא ענייני – אבל אם אתה שואלת אותי אולי זאת תגובת נגד התגובות שהיא מקבלת על סגנון חייה. אני רק יכול להבין כי גם אני הייתי מקבל תגובות כמו – “אז אתה לא חי!” על סגנון חיים צנוע – אך כאמור לא צנוע כמו שלה.

          • תפרנייה

            העניין הוא שלפעמים נהנים ממשהו לא בגלל הראוותנות אלא למרות הראוותנות.

            בעיני הפילוסופיה של הסולידית היא זהה למי שהיא יוצאת נגדו. מבחינתה יוקרה נמדדת בכמה שדבר מסויים נחשב “צנוע” או “חתרני”, ולא מכמה הנאה היא באמת מפיקה ממנו.

          • לגבי סופם של דברייך
            אכן התרעתי על הסכנות של “היפוך הערכים” ומה המשמעות היותר עמוקה של ה”מטריקס” שהיא מכילה ולא דואליסטית (ראי ויליאם בלייק – הנשואים של גן העדן והשאול) בתגובותי לפוסטים הקודמים.

  5. יפה גאי, אדם עשוי להגדיר את עצמו על פי מה שהוא היה רוצה להיות או לעשות, למעשה הנטייה שלנו זה להיות פתירים כלפי עצמנו; אתה צודק גאי, לגבי הזהות המשתנה כל הזמן~ “אין אתה נכנס לאותו נהר פעמיים” אמר הירקליטוס, הכל זורם ומשתנה.

    • היי פאטיה. מכיר טוב את הירקליטוס.
      בתור אחד* שמרגיש הכי קרוב לזן בודהיזם אני גם לא מאמין באמת ב”אני”. ה”אני” ה”אגו” הינו המצאה חברתית , אשליה , מציאות מדומיינת לצרכי קונבנציה (לבוא ביחד – מוסכמה) . במובן זה הוא אמתי כמו שהכסף אמתי ( אם תציעי לי עכשיו 1000 שקל – אני מבטיח לך שאקח) אבל על אי בודד אין להם משמעות.
      לכן כשבאים למסטר זן ואומרים לו “יש לי בעיה” הוא שואל בחזרה מי זה “אתה” שיש לו בעיה? אז אני מזמין אותך ואת דקארט ( “אני” חושב משמע אני קיים) לענות לו :)
      יש להם בזן מושג שקרא “להסריח מזן” ופירושו להסריח מ”דת” מ”רעיון” כלומר אל נתלהב מידי מהרעיון עד כדי שהוא יסתיר לנו את המציאות. מאחר ואני מתחיל להריח אפסיק ברשותך לפני שאתחיל להסריח 🙂

      * אחד – בערבון מוגבל – יותר א-שתיים – אדוויטה (דווה = שתיים בסנסקריט והשפות הסלאויות)
      במובן של לא ניתן לפיצול – וכך לשליטה. DIVIDE ET IMPERA של הרומאים.
      האמת שאני לא נותן(משתדל) לאחרים לפצל אותי – אבל כשזה משרת את צרכי אני עושה זאת לעצמי 🙂

      • מר עכביש

        אגב, כשהזכרת את דקארט פתאום הבנתי שדקארט עלה על משהו בלי שהבין אותו.
        אני חושב משמע אני קיים רומז על כך שהאני מתקיים רק כאשר אתה חושב.
        משמע שהאני הוא תוצר של חשיבה, ואילו המצב של להיות אחד עם הטבע הוא מצב בלתי אמצעי כלומר נטול מחשבה.

        אני בטוח שהטמבל דקארט הזה לא בדק מספיק לעומק את מה שהוא אמר…

        • איווה ! 🙂
          – ולכן המוח הוא משרת מסוכן! הוא מפצל! על ידי השפה!המילים!
          🙂 🙂 🙂 🙂
          NO MIND!

  6. projectio
    זהות במובן מסוים זה דבר נזיל, בהשאלה: היום אתה חושב כך מחר אתה עשוי לחשוב אחרת…
    אנחנו כל הזמן עוברים שינויים ומשתנים

  7. תפרנייה
    , למה את חושבת שמדובר בהכללה שבהקצנה; נהפוך הוא, קחי את המושג “הסולידית” תבדקי ותראי שאין כאן מצב קיצוני או קוטבי על שני צידי הסקאלה, אותו דבר לגבי דרך חיים. אף אחד לא מכריח מישהו לקבל
    דרך של חיים באופן סולידי; שאמנם לא מחסיר מאומה מאיכות החיים.

    • תפרנייה

      על סמך המשפט הזה:
      “מה חשוב לכם יותר – להגיע מנקודה א’ לנקודה ב’ או להשוויץ במכונית חדשה ונוצצת? להיות מסוגלים לישון, לבשל ולארח תחת קורת גג צנועה, או להתפאר בשלושה חדרי שירותים ועוד שני חדרי שינה ריקים? להיות נחמדים לאנשים אחרים, או לעסוק במה שאותם אנשים חושבים על מעמדכם החברתי?”

      זאת הקצנה.
      הסולידית ממקמת את עצמה בצד אחד, ואת כל השאר בצד השני ומתעלמת מהסקאלה.

  8. אכן אורן, חוסר הסיפוק מובנה ודוחף קדימה.
    אנשים לא נעשים לאורך זמן זחוחים ומדושני עונג מעצמם, או מהסובב אותם; חוסר סיפוק גורם למחאה ולסקרנות ותקווה;
    לעולם יהיה האדם יוצר וזה לא מתנגש עם לחיות בהרמוניה עם הרצון החופשי.
    אין דבר כזה כמו האושר המושלם, שכולם רוצים בו לאורך זמן; יש רגעי אושר, בין שהם ארוכים או קצרים ומתפוגגים.
    לדעתי, יש לציין את האושר כתקופות, במהלך חיינו ולא מעבר לכך.

  9. אני מעריך מאד את דרכך, אבל למה את טוענת שעשיית כסף מנכסים מניבים היא תנאי הכרחי? בשבילך זה עובד מצוין, אבל למה לטעון שאין דרך אחרת? הרי את ה-4000 שקל שאת מוציאה בחודש אפשר גם להרוויח כשכיר ולעשות את מה שאוהבים תמורת כסף.

    • כי שכיר אפשר לפטר, תיק נכסים סולידי אמור להחזיק ללא תלות באחרים (להוציא שואה גרעינית או משהו כזה).

  10. שרוליק

    יפה מסכים!

  11. גאי, האגו הוא ענין יצרי ,באופן החשיבה המערבית;
    הבודהיסט שם “פס” על האגו, זן המואר יודע משהו שלא ניתן לביטוי מילולי

    • הי פאטיה.
      אני באמת לא מבין בזה אבל לעניות דעתי הצנועה -תלמיד הזן הלא מואר יודע שאם רוצה הוא להיות מואר הוא כנראה לא יואר 🙂

  12. גיא, תשובה מצויינת. 🙂

  13. זה נכון, 4 אלף אפשר להשיג בלי בעיה בעבודה של יומיים בשבוע, לכל מי שיש לו קצת שכל ויכול לארגן לעצמו, עבודה שמשלמת 40-50 ₪ לשעה. אבל באופן אישי אני חושב שזה מסוכן מדי, צריך שיהיה הון עצמי התחלתי, מספק שבריבית דריבית, יוכל להחליף בעוד 30-40 שנה, את הסכום ששכיר שעובד 5 או 6 פעמים בדרך כלל מפריש לעצמו באופן הדרגתי לאורך כל שנות עבודתו. מבחינתי יציבות כלכלית נבנית על שתי רגליים: רגל אחת הון עצמי גדול מספיק. רגל שנייה: כישורים מקצועיים שתמיד ניתן להפעיל אותם על מנת לייצר הכנסה.

  14. תגובה לאיליה

  15. סמים, זה מה שזה

  16. ביולוג ירושלמי

    פוסט רהוט, ברור, מובן, ונהיר. פוסט מכונן.
    ובכלל לא משנה תגובות הנגד, הווכחנות, הפלספנות, הלהטוטים וכל העניין שמסביב לנושא.
    אני לא אומר שהסולידית צודקת בהכל או שהמגיבים טועים… אני אומר שהכתוב פה ראוי שיתבוננו בו מבעד למסכות השעבוד ה”רגילות”.
    מעורר מחשבה.
    תודה רבה! 🙂

השאר תגובה