בית » עצמאות כלכלית » דירוג אשראי אישי: למי איכפת?

דירוג אשראי אישי: למי איכפת?

“הזכות לאשראי אמנם אינה מוגדרת כזכות יסוד, אך אין ספק כי אשראי בכלכלה המודרנית הוא שירות חיוני ביותר.”

במילים אלה, לא פחות, מנוסחת הנחת העבודה של “הוועדה לשיפור המערכת לשיתוף בנתוני אשראי” –שפרסמה השבוע את המלצותיה הסופיות. גולת הכותרת, למי שפספס: לכל אזרח ישראלי יהיה בקרוב דירוג אשראי אישי משלו.

הוועדה המליצה על הקמת מאגר מידע משותף לכל הגופים המעניקים אשראי בישראל – הבנקים, חברות האשראי, חברות הביטוח ועוד. הגופים יזינו את המאגר במידע  שיאספו על התנהגותו הפיננסית כל אזרח בישראל, ובכלל זה מידע “חיובי” (כגון: תשלום חובות במועד)  ומידע “שלילי” (כגון: פיגורים בתשלומי חובות, הליכי הוצאה לפועל, פשיטות רגל, וכן הלאה).

כלל המידע ישוקלל לכדי דירוג אשראי אחיד, שיבטא את מידת ה”מסוכנות” של הלווה כלפי נותן ההלוואה – כלומר, עד כמה גדול הסיכון שהלווה שלא יעמוד בתשלומי החוב, על סמך התנהגותו כחייב בעבר.

בכל פעם שאזרח ירצה לקחת הלוואה, הגוף המלווה (נותן האשראי) ישלוף את נתוניו מהמאגר, יעריך את מהימנותו, ויתמחר את מחיר ההלוואה (הריבית) באופן אישי, בהתאם לסיכון. (*)

כך, בעלי דירוג אשראי גבוה יוכלו להנות מהלוואות בריבית נמוכה. לעומת זאת, בעלי דירוג אשראי נמוך ייחשבו ל”מסוכנים” יותר, ולכן, כפיצוי, יהיה עליהם לשלם ריבית גבוהה יותר למלווים.

רבים רואים בהקמת המאגר צעד מבורך. שיתוף המידע צפוי לשיטתם להפחית את הריכוזיות בשוק האשראי ולהגביר את התחרות, להוזיל את הריביות ולהגדיל את זמינותו של אשראי חוקי מחוץ לשוק האפור.

בנוסף, העובדה שהדירוג הוא אישי פירושה שכל אדם יוכל לקבל אשראי זול בהתאם למצבו הייחודי ועל סמך התנהגותו האישית, מה שאמור כביכול לדרבן התנהגות פיננסית אחראית וחשיבה לטווח ארוך. איש כבר לא יוכל לטעון שלא מלווים לו כסף כי הוא גר ב-X, עובד בתור Y, או משתייך למוצא Z; מעתה הכל אישי: שלם בזמן, קבל ריבית נמוכה. פגר בתשלומים – ויגזרו אותך בריבית להבא. סוף הסיפור.

אחריות אישית, מוסר תשלומים, תכנון לטווח ארוך, גמול ועונש… מושלם, לא?

ובכן, יסלחו לי קברניטי האוצר וחברי הוועדה, אבל אני מתקשה להתלהב.

דירוג קריסטל מת’ אישי לכל אזרח?

ראשית, הנחת היסוד שרואה באשראי צרכני בבחינת “שירות חיוני”, על סף זכות מולדת, היא בעייתית, וודאי שאינה נכונה אוניברסלית.

אשראי, כזכור, הוא היכולת לקנות היום בכסף שתרוויחו מחר. את הפער משלים באופן זמני “נותן האשראי”, הוא המלווה, ועבור השירות הוא גובה מחיר – ריבית. נוטל האשראי חייב להחזיר לנותן האשראי את כספו בתוספת ריבית.

“אשראי”, אם כן, היא מילה יפה ומכובסת לחוב. באילו נסיבות הופך חוב לשירות “חיוני” (ככל שמשמעות המילה “חיוני” היא “נחוץ”, “שלא ניתן להסתדר בלעדיו”)?

התשובה היא שאשראי נעשה “חיוני” כאשר הוא הופך למנוע העיקרי שמניע את ההתנהלות הפיננסית ואת סגנון החיים הנלווה אליו.

לרוע המזל, זהו בדיוק המקרה אצל ישראלים רבים. במקום לחסוך כסף ולקנות באמצעותו, הם בוחרים לרכוש דברים באמצעות חוב, ולהשתמש בהכנסתם החודשית כדי לכסות את החוב. ומה עושים כשהחוב מסולק סוף סוף? נכון – הם מנצלים את ההפוגה ונוטלים חוב נוסף, במעין “גרף מסור” אין-סופי.

זהו דפוס ההתנהלות הנהוג במדינת ה”רוצים-עכשיו-נשלם-אחר-כך”.

כשצרכנים חסרי סבלנות, עם נכונות אפסית לדחות סיפוקים, נקלעים ל”כלכלה מודרנית” שבה האשראי זורם כיין וכמעט כל דבר אפשר “לממן” בתשלומים — המוטיבציה לחסוך מתרסקת. כשלא חוסכים, השווי הנקי מתכווץ במהירות. ובמצב שבו סך ההתחייבויות עולה על סך הנכסים, התלות באשראי זול הולכת ומתעצמת – במיוחד במקרי חירום שמחייבים הוצאה כספית גדולה ובלתי צפויה. בנסיבות אלה, האשראי הופך ל”חיוני”.

“חיוניותו” של האשראי נובעת גם מטבעו הממכר.  מעבר לסגולותיו המופלאות כמחולל סיפוק מיידי וכמשכך כאבים פיננסיים (כמו הוצאות חד-פעמיות), האשראי מאפשר לנו להידמות למישהו אחר, להוציא כסף שאין לנו על סמלי סטאטוס מנקרי עיניים, ולהעמיד פנים כאילו אנו משתייכים למעמד גבוה בהרבה ממעמדנו האמיתי. בחברה שסובלת מחרדה מעמדית עמוקה, האשראי, ככל סם, הוא מצרך הכרחי.

כעת שוו בנפשכם אדם שסולד מחובות כמו ממגיפה. הוא יודע שכל חוב שהוא נוטל מעשיר אחרים על חשבונו, וליתר דיוק – על חשבון עתידו. הוא מעריך את חירותו, את כספו ואת זמנו עלי אדמות, ומסרב לשעבד אותם לאחרים רק כדי שיוכל לקנות דברים שידו אינה משגת. הוא שואף לעצמאות כלכלית, ולכן מעצב לעצמו סגנון חיים יעיל וחסכוני, שמאפשר לו לחסוך בעקביות למעלה מ-75% מהכנסתו החודשית.

 מהי מידת ה”חיוניות” של האשראי בחייו של אדם כזה?

איזו חשיבות עליו לייחס ל”דירוג האשראי” שלו?

היות שאני עונה לפרופיל הזה, אני יכולה לומר את דעתי. דירוג האשראי האישי שלי מעניין אותי בערך כמו דירוג הקריסטל מת’ האישי שלי. אני לא מכורה לקריסטל מת’, לא זקוקה לקריסטל מת’ בחיי, ולכן לא איכפת לי כהוא זה מדירוג חיצוני שישקלל את ההתנהגות שלי כמשתמשת בקריסטל מת’.

על אותו משקל, אני אדישה לחלוטין לדירוג האשראי שלי, מהטעם הפשוט שאני לא זקוקה לאשראי. סגנון חיי לא עוצב בדמות בלון הליום שזקוק לניפוח תמידי בכסף של אחרים.

מלבד כרטיס אשראי אחד, ללא דמי ניהול, שמשולם במלואו מדי חודש (0% ריבית) ומשמש אותי כבר שנים ארוכות משיקולים של נוחות (קניות באינטרנט) ותיעוד (אם מס הכנסה ידרוש אסמכתאות להוצאות המחיה הנמוכות שלי) — אין לי כל תכנית להשתמש באשראי בגלגול הנוכחי.

ההצהרה הזו גורפת: בלי מסגרת אשראי, בלי אוברדרפט, בלי ליסינג, בלי עסקאות תשלומים, בלי הלוואות לכל מטרה ובלי משכנתאות. אני לא זקוקה לאף אחד מאלה כדי לשרוד או כדי לחיות חיים טובים יותר.

אני יכולה לעמוד מאחורי הצהרות כאלה משום שלמרבה האירוניה, עצם ההימנעות מאשראי היא שאפשרה לי לחסוך המון ולהגדיל את השווי הנקי שלי בהתמדה. קשה לי לחשוב על מוצר או שירות כלשהו שאני צריכה / רוצה ולא יכולה לשלם עליו מכספי האישי, בתשלום אחד, בכסף מזומן אם צריך.

אין לי שום כוונה לתת ולו שקל אחד לאדם או ישות אחרת תמורת הפריבילגיה לקנות משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אני מסרבת לשלם ריבית לקפיטליסטים חמדנים. אני מעדיפה להיות קפיטליסטית חמדנית בעצמי, ולקבל ריבית מאחרים.

דירוג אשראי חשוב למי שסגנון חייו תלוי בזמינות גבוהה של אשראי זול. מנקודת מבטי, סגנון החיים שלי תלוי במידה רבה בהיעדר אשראי.  אחרי הכל, חוב הוא בחירה. אשראי הוא בחירה. דירוג אשראי אישי פשוט אינו רלוונטי לאדם שאינו מתעתד ללוות כספים בעתיד.

הנרי ניקולס, כלא החייבים בטירת סנט בריאוול, 1858. נחלת הכלל. מקור: ויקיפדיה.

דירוג אשראי גבוה אינו מעיד על יציבות פיננסית!

גם אם אני אדישה לדירוג האשראי האישי שלי, אני מתנגדת באופן נחרץ לניסיון לטעון כאילו דירוג אשראי גבוה הוא סממן של יציבות פיננסית, או שעל כל אדם אחראי מוטלת החובה והאחריות להעלות את דירוג האשראי שלו בכל מחיר, כמדד אוניברסלי לאמינות.

בעיני, זוהי טענה שקרית לחלוטין – ואפילו מסוכנת.

לכן, נחרדתי לגלות שחברי הוועדה ממליצים (עמ’ 20) לשלב במערכת החינוך תכנים שיאפשרו לכל ילד ללמוד “לבנות לעצמו היסטוריית אשראי” – לכאורה על מנת שביום מן הימים יוכל להנות מהניחוח המשכר של אשראי זול בתנאים אטרקטיביים.

הצורך “לבנות היסטוריית אשראי” נובע מהפרדוקס של מודל הדירוג עצמו: צריך אשראי כדי להשיג אשראי (*).

כשזה המצב, הדרך היחידה שבה יכול פלוני לשפר את דירוג האשראי שלו, כלומר, להוכיח שהוא יודע להתנהל עם חובות, היא 1) להיכנס לחובות ממגוון סוגים ו-2) לשלם אותם בזמן, לאורך תקופה ארוכה ככל הניתן, על מנת “לבנות היסטוריית אשראי” חיובית.

כך, למרבה האבסורד, אדם א’ — צרכניסט שמלהטט בין ליסינג פרטי לשני רכבים, 2 כרטיסי אשראי, משכנתא והלוואה לשיפוצים, עשוי להנות מדירוג אשראי גבוה יותר מאדם ב’ — חסכן אגרסיבי שנמנע מחובות כליל, או שמחזיק לכל היותר בכרטיס אשראי אחד.

כן, כנראה שאדם א’ הוכיח שיש לו יכולת לא רעה לנהל חוב, ולכן מנקודת מבטו של נותן האשראי יש הגיון לצ’פר אותו ולאפשר לו ללוות בריבית נמוכה יותר.  אבל האם אדם א’ אחראי ויציב יותר מבחינה פיננסית? האם מצבו הפיננסי הכולל לא ישתפר באופן דרמטי אם יחסל את חובותיו בבת אחת?

הנקודה היא שקיים מתח מובנה בין החתירה לדירוג אשראי מקסימלי לבין חתירה לחופש כלכלי דרך חיסכון והתייעלות.

לדעתי, יציבות כלכלית נמדדת בהיעדרם המוחלט של חובות או קווי אשראי פתוחים; לא במידת היכולת להיכנס לחובות גבוהים ברגע אחד. מה שטוב לארנק שלכם, לזמן שלכם ולחופש שלכם הוא לא בהכרח הדבר הנכון ביותר עבור דירוג האשראי שלכם. עליכם לבחור מה חשוב לכם יותר, בהתאם לסגנון החיים שבחרתם ועיצבתם לעצמכם.

למזלי אין לי ילדים ובטוח לא כאלה שלומדים במערכת החינוך הישראלית, אבל אילו היו לי, הייתי מאוד מוטרדת אם איזה בוגר השתלמות סוג ז’ בחינוך פיננסי היה מלמד אותם שלמען עתידם מוטב שיעימסו על עצמם הלוואות בגיל צעיר.  שלא יהיה ספק — פיתוח מוסר תשלומים בגיל צעיר הוא דבר חשוב, ואי עמידה בחובות היא התנהלות בזויה ופגומה מוסרית; אבל אם כבר החלטתם לכרוך את רפורמת האשראי בחינוך פיננסי, אל תעודדו נטילת הלוואות. במקום זה, חדדו בפני הילדים את ההשפעה ההרסנית שיש לתלות המתמשכת בחוב צרכני על עצם חירותם.

מטרידה לא פחות היא האפשרות שתעשיית ההלוואות עצמה תעשה שימוש ציני בהאדרתו המדומה של דירוג האשראי כדי להשפיע לרעה על ההתנהלות הפיננסית של הציבור.

הרי עם דירוג האשראי יהפוך מעתה למדד סטנדרטי להערכת הצלחה כלכלית, התעשיה עשויה לקבל כאן כלי שיווקי רב עוצמה, שישמש אותה כדי לפתות אנשים לקחת הלוואות שלא לצורך.

 “בוא ובנה יחד איתנו את היסטוריית האשראי שלך! קח הלוואה לכל מטרה, שלם במועד, וקבל אסמכתא רשמית, שמעידה על היותך אדם אמין ומהימן! אבל רגע, זה לא הכל! בנוסף תקבל אפשרות לקחת הלוואות נוספות בתנאים משופרים!”

חשבו כמה יעיל, כובל ואכזרי מנגנון שיווקי כזה יכול להיות — במיוחד בקרב מי שאוריינותם הפיננסית דלה.

אני כבר מדמיינת את עדר הצרכניסטים צוהל משמחה על הלגיטימציה החדשה שקיבל להזרקת מנה נוספת של אשראי מבעבע היישר לווריד. אבל לא הם הבעיה — דווקא אנשים חסכנים מטבעם עלולים לפקפק לפתע בהתנזרותם מהלוואות. “מה אם נצטרך פעם לקחת הלוואה”, ישאלו את עצמם. “מה יהיה על היסטוריית האשראי הדלה שלנו.”

לאותם אנשים אני אומרת: אל תיראו. כדי לכבות שריפות משתמשים במטפים, לא בלהביורים. כדי להיחלץ ממצב חירום פיננסי, משתמשים בחסכונות לשעת חירום — לא ב”חוב לשעת חירום”.

מלבד זאת, “הנזק האגבי” של דירוג אשראי שאינו מקסימלי לא אמור להיות משמעותי: לפי המתוווה המוצע, רק נותני אשראי יהיו נגישים למאגר האשראי החדש. בעלי דירות או מעסיקים לא יוכלו לקבל את הנתונים. זה ימנע מצבים מהסוג שקיים בארה”ב, למשל, שם אנשים נוטלים הלוואות מיותרות רק כדי לבנות היסטוריית אשראי ארוכה מספיק כדי שיוכלו לשכור דירה.

בשורה התחתונה

דירוג האשראי האישי מבטא את התנהגותכם ההיסטורית כחייבים. הוא מודד דבר אחד בלבד – את מידת הסבירות שתעמדו בתנאי ההלוואה.

אשראי הוא מרכיב חיוני בחייהם של אילו שבוחרים שלא לחסוך וממנפים עצמם לדעת בכסף שטרם הרוויחו. אשראי הוא מרכיב לא רלוונטי בחייהם של אלה  שיש להם די משמעת עצמית כדי לחסוך בקפדנות ולקנות דברים אך ורק בכסף שחסכו.

במובן זה, החסכן יכול להיות אדיש לדירוג האשראי שלו.

הסכנה האמיתית היא שדירוג אשראי גבוה יהפוך בהדרגה לקריטריון להצלחה פיננסית. הדרך היחידה להעלות את דירוג האשראי היא לקחת עוד אשראי.

משכך,  ה”חובה האזרחית” החדשה “לבנות היסטוריית אשראי” עלולה רק להעמיק את תלותו של הציבור באשראי ולעודד אותו לנהל חיים הנסובים סביב החוב – במקום לנהוג באחריות ולהרוג אותו במהירות האפשרית.

היא מטשטשת את הגבול בין התנהלות פיננסית “טובה” ל”רעה”, מבלבלת את הציבור, ובעיקר מסתירה את האפשרות להתנתק כליל מהמטריקס של החוב דרך חיסכון אגרסיבי וויתור מוחלט על אשראי צרכני לסוגיו.

(*) דירוג האשראי נקבע לפי פרמטרים כמו היסטוריית תשלומי החוב, אורך קובץ ההיסטוריה, יתרת החוב לתשלום, סוגי ההלוואות בתיק ומספר בקשות האשראי שהתקבלו בתקופה נדונה.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

83 תגובות

  1. בגדול אני מסכים איתך אבל יש מקומות שדירוג אשראי יכול לעזור, במגזר העיסקי בהתנהלות מול לקוחות חדשים שמזמינם סחורה, לקוחות ותיקים שנקלעו לקשיים, בעלי דירות המשכירים את הדירות. אני מאמין שדירוג אשראי יעודד את הציבור הרחב להתנהל נכון יותר אחרת עם דירוג אשראי נמוךהוא עלול לא לקבל מימון לרכישת דירה או יתקשה להשכיר דירה. אם בעתיד יחליטו לאסור על הבנקים לאפשר ללקוחות לגלוש למינוס ויגבילו את כרטיסי האשראי זה יכול להיות מושלם.

    • מדובר על דירוג אשראי צרכני. צרכנים, בשונה ממשקיעים או בעלי עסקים, לא משתמשים בחוב כדי לקנות נכסים עם פוטנציאל השבחה. צרכנים משתמשים בחוב כדי לקנות התחייבויות נוספות.

  2. האופטימית

    דירוג אשראי לא חייב להיות רע. למשל חסכן אגרסיבי שבוחר להשקיע בנדל”ן באמצעות מינוף משכנתאות עקב הריבית הזולה היום במקום להשקיע בשוק ההון. במקרה זה דירוג אשראי אישי טוב יכול להיות מאוד מועיל ולעזור לו להגיע לעצמאות כלכלית מוקדם יותר.

    • המושג המודרני ״מינוף״ מתקשר ואף מעודד הרבה חולרות. זורקים פה דרכים ליצירת הון בלי להבין את המשמעות של, ״מינוף״ למשל..

  3. מעניין, אבל בהנחה שאנשים ימשיכו לקחת ולתת הלוואות (אחד המקצועות העתיקים בעולם) דירוג האשראי ישכלל את התחרות ולכן מבורך ועוד איך.

  4. ממש, אבל ממש לא נכון מכל כוון שאתה רק מסתכל על זה

    ראשית, יקירתי, גם את צרכנית אשראי: יש לך כרטיס אשראי אמרת? חברת כרטיסי האשראי נתנה לך אשראי. את משלמת את חשבון החשמל אחרי חודש? שוב- חח”י נתנה לך אשראי. האם את מחזיקה את הסלולר שלך במסלול פריפייד (טוקמן)? אני מניח שלא כי זה מסלול יקר.

    תגידי שאת צרכנית קטנה של אשראי? בהחלט, אבל אינני מצליח לחשוב אפילו על מקרה אחד של מישהו שלא נותן או מקבל אשראי.

    שנית, את בחרת לפרוש מעבודה “כי את יכולה להרשות לעצמך” (או בניסוח דומה). מה תגידי למישהו שרוצה לעבוד/ להקים עסק כדי לממש את עצמו? שמעוניין ברכישת מכונית כי זה מתאים לו? האשראי הוא חלק מהמערכת ולפעמים- חלק בלתי נפרד. בעל המכולת צריך מלאי בסיסי ולפעמים למרות שיש לו את הכסף, משתלם יותר לקחת אותו באשראי כדי להנות משיקולי המס. הנגר האמן צריך לרכוש את המכונות / ציוד מתאימים כדי לממש את עצמו. שוב, לפעמים נדרש מימון זר.

    יותר בוטה: אין השקעה ולא תהיה השקעה יותר משתלמת מאשר בלימודים. הסטודנט שצריך להתמסר 3-4 שנים לאוניברסיטה (נדמה לי שגם את היית שם) צריך הן לממן את לימודיו והן את מחיתו. לפעמים להורים יש מספיק, לפעמים נדרש אשראי.

    נושא דירוג ומאגר הנתונים מאוד בעייתי מאלף ואחד כוונים ובראשם החדירה לפרטיות, אב להגיד שאשראי אינו נחוץ נכון כמו להגיד שחשמל אינו נחוץ. אפשר לחיות בלי חשמל, אבל איך…

    • ההשקעה בלימודים משתלמת רק אם אתה מוכשר לכך. אין שום טעם שמישהו שלא מוכשר ללימודים אבל יש לו ידיים טובות ילך לאוניברסיטה. אפילו אין טעם שיעשה בגרויות. אני מכיר אנשים שהלכו ללמוד במכללות ולא מוצאים עבודה במקצועם (כלומר סתם בזבזו זמן וכסף). אינפלציה בתארים אקדמאים תגרום לירידה בערכם בעיני המעסיקים (והדבר היחידי שחשוב זה איך המעסיקים רואים את התואר).

    • לפעמים להורים יש מספיק? מה, אני היחיד שלא לקח מהם שקל עד למעמקי התואר השני כולל? מתברר שאפשר אחרת.

    • הכוח העיקרי שמניע את הכלכלה הוא האשראי. אשראי לעסקים,אשראי למגורים. פייסבוק לא הייתה קיימת בלי אשראי ,גם ורדפרס לא ולכן היית כותבת את הפוסט הזה כנראה על קלף. את תמיד נופלת באיזור המיקרו וסגנון חייך הנזירי.
      בהרבה פוסטים אני איתך.
      בפוסט הנוכחי ,לא. כל השקעותייך בבורסה מושקעות בחברות ממונפות שלא היו מגיעות לשום תשואה ללא מינוף.למה? כי לבנות קו ייצור חדש או מוצר הייטקי חייבים מימון.מימון מביא איתו גם סיכון.
      וכשנמנעים ממנו מקבלים כלכלה של ימי הביניים.
      במיקרו יש משהו בדברייך.בכלכלה מודרנית? ממש לא.

      • תקרא שוב, הנושא הוא מתן דירוג לאשראי צרכני ולא לאשראי באשר הוא

  5. לא כ”כ מכיר את נושא דירוג האשראי האישי, אך נשמע לי מעוות לגמרי העניין. איך כדי לקבל אשראי בריבית אטרקטיבית מוכרח כי אהיה בעל עבר אשראי טוב?

    אציין אירוע היפותטי:
    נניח כי אני אדם, שהוא חסכן אגרסיבי, השומר בכיסי כ-50% ממשכורתי ובנוסף מעולם לא נטלתי הלוואה.
    עוד נניח, שאני מגיע לבנק, וברצוני ליטול לראשונה בחיי הלוואה ארוכת טווח, שגודלה אינה עולה על סה”כ המזומנים ושווי המזומנים הנמצאים ברשותי. לפי ההיגיון הבריא, נטילת הלוואה שכזו, צריכה להיות בריבית הנמוכה ביותר – וכמובן, דירוג האשראי הטוב ביותר. הרי מדובר בהלוואה לצרכן שזרם המזומנים השוטף שלו חיובי תמיד, סה”כ המזומנים גבוה מסה”כ גודל ההלוואה וכמובן שאין היסטוריית אשראי בעייתית כי אין היסטוריית אשראי כלל.
    אני לא בוחן בהכרח את כדאיות ההלוואה אלא כמוצר צריכה אופציונלי .
    לצורך העניין, ברצוני לרכוש מוצר X שמשך השימוש הצפוי בו הוא כ-Y שנים, וברצוני ליטול הלוואה שתהיה שווה למשך השימוש. השיקול לא חייב להיות מוצדק מבחינה כלכלית בהכרח. דהיינו: יתכן כי נטילת ההלוואה תגרום לי להפסד כספי אילו הייתי רוכש את המוצר ללא נטילת הלוואה(הפסד=תשלום הריבית), אך הסיכון שאני לא אעמוד בו, להערכתי, קטן הרבה יותר מאשר מבעלי עבר-אשראי-עשיר.
    לא די בכך, יש סבירות לכדאיות כלכלית מבחינה תאורטית, והיא: במקום לקנות את מוצר X בכסף מזומן, להשקיע את סך הכסף המזומן בתיק ני”ע שיניב לי תשואה שתהיה גבוהה מעלות האשראי על נטילת ההלוואה לצורך רכישת X.
    כמובן שיש שיגידו כי הסיכון רב מדי, ואולי אף יש להסתכל על ההלוואה ממבט על, ועל כך נשאלת השאלה: לצורך מה לקחתי את ההלוואה? לצורך רכישת המוצר, או לצורך רכישת תיק ני”ע?
    בכל מקרה, ככל שדירוג האשראי שלי יהיה גבוה יותר, כך הריבית על האשראי תהיה נמוכה, וכך שתיק ני”ע יספק תשואה נאה ללא סיכון רב מדי. נניח: ריבית על הלוואה של 2.2%, לעומת תשואה נטו בתיק ני”ע בשיעור של 3.5%.
    אזכיר ואומר כי זהו עניין היפותטי. יתכן גם שתיק ני”ע יסתכם בהפסד כואב של 20%, אך עדיין אהיה רחוק מסיכון של חדלות פירעון הודות לקרן שלא השתמשתי בה לרכישת X(אלא נטלתי הלוואה), שנשארו ממנה 80% מסך קרן ההלוואה, וזאת בנוסף לתזרים מזומנים שוטף חיובי + יתרת מזומנים נוספת שהיא מחוץ לקרן המדוברת.

    לכן, מי שנוהג לחסוך ולא ליטול הלוואות, לא יהיה יכול להתברג בדירוג האשראי התואם את רמת הסיכון שלו, שהיא הנמוכה ביותר, דהיינו: הדירוג הגבוה ביותר. כך יש אפליה לא הוגנת של צרכנים אופציונליים, ופוסל מראש מאלה לרכוש הלוואה.

  6. מה עם סולידיים כמוך שמעוניינים להשכיר דירה? האם דירוג האשראי לא יסייע להם לשפוט שוכרים פוטנציאליים?
    דרך אגב האם העובדה שאת משלמת את חשבון כרטיס האשראי שלך בזמן לא עומדת לזכותך?

    • למיטב ידיעתי כבר היום בעלי דירות יכולים להגיש בקשה לשליפת מידע *שלילי* על שוכר פוטנציאלי. הגישה היא דרך חברות פרטיות כמו BDI או קרדיט צ’ק שגובות על כך תשלום יקר יחסית. כמובן שאפשר לבדוק נתונים באופן עצמאי לפי תעודת זהות — היסטוריית פשיטת רגל אפשר למצוא באתר כונס הנכסים, היסטורייה בהוצל”פ אפשר לבדוק באתר רשות האכיפה והגביה, ובדיקת חשבונות מוגבלים אפשר לבצע באתר בנק ישראל. הפוסט מדבר על המאגר החדש, שיכלול בנוסף גם מידע *חיובי*.

      כן, העובדה שאני משלמת את כרטיס האשראי שלי בזמן מן הסתם צפויה להירשם כמידע חיובי. העניין הוא שאדם שמחזיק כמה כרטיסים כנראה יהנה מדירוג אשראי גבוה יותר. השיטה במתווה המוצע מעודדת שימוש באשראי לאורך זמן כצעד הכרחי לרווחה פיננסית. לזה אני מתנגדת.

      • BDI ושות’ מספקים רק מידע שנוצר לאחר הליך משפטי. פיגור של מספר חודשים בהחזר הלוואה שלא הגיע עדיין להליך משפטי – לא יירשם שם. באותה מידה החזרה של 3 שיקים לא יירשם שם. מעבר לכך, הליך קבלת המידע מגושם ביותר (זיהוי בסניף דואר וקבלת המידע בדואר רשום).
        לכן, כימעט אף אחד לא עושה זאת.

        • אתה טועה. חצי מדינה כבר “קונה” את המידע הזה לפני כל צעד פיננסי משמעותי: משכירי דירות קונים מידע על השוכר. מקומות עבודה קונים מידע על מועמדים לעבודה בקופה רושמת
          ובגביית כספים. רוכשי מכוניות חדשות במימון והלוואות נבדקים על ידי יבואני הרכב. משפחות לפני שיפוצים בודקות את השיפוצניק. ההורים של הכלה בודקים את החתן …

      • להבנתי המחוקק יאפשר לכל אזרח לקבל פעם או פעמיים בשנה העתק של דירוג הארשאי האישי שלו חינם. לכן ניתן יהיה להציג לבעל הבית את הדו”ח ללא עלות.

  7. אני רוצה להתייחס לנושא דריסת הפרטיות. חברה ששוחה עם מנהל הבנק, ראתה בסיכום השיחה שיש סעיף פרטים אישיים עליה כמו: רווקה, בעלת שווי דירה בערך של XXX, ועוד פרטים מטרידים מאוד.
    היא דרשה כמובן להסיר פרטים אלה מהמאגר, אבל אני תוהה מה המצב בבנקים אחרים, האם לדירוג האשראי האישי נלווים גם הפרטים האישיים הללו? ואיך אפשר למנוע דליפה של פרטים כאלה לכל דיכפין?

    • לפי המתווה, נראה שהיכללות במאגר תהיה ברירת המחדל, ורק אדם שיבחר במפורש לא להיכלל בו יוכל לבצע Opt out. כמובן שזה מתייחס אך ורק למידע חיובי. מידע שלילי – אי אפשר למנוע דיווחו למאגר.

  8. את לא חושבת שזה יותר טוב למשקיעים? חלק מהתיק שלך מושקע בבנקים וחברות פיננסים…שעתה יוכלו לתמחר יותר טוב את ההלוואות שהם נותנים.

    • זה נכון, אבל לפי ההגיון הזה, גם צריכה כפייתית טובה למשקיעים. אני כותבת את הבלוג כדי להשקיט את מצפוני 🙂

  9. אשראי בא לטובת הצרכן אם הוא יודע להשתמש בו בתבונה,
    חבילת נופש שרכשתי למשפחה שלמה שולם באשראי למספר תשלומים – הספק יעשה לי בעיות יותר קל לי לנהל מולו משפט או לבטל עסקה כאשר לא שילמתי את כל הכסף.

  10. דירוג אשראי גבוה יכול לחסוך כסף גם בלי שלקחת שקל אשראי. בעלי דירוג אשראי גבוה הם לקוחות רצויים, ולכן יקבלו תנאים עדיפים על היתר ( עמלות נמוכות, דמי ניהול נמוכים אם בכלל, וכיוצב).

  11. בשורה התחתונה, את אכן סולידית, אבל מוזרה מאוד, ואני די מרחם עלייך… חבל רק שאת מידי פעם כותבת שטויות, את לא בעלת מקצוע באמת, סתם בלוגרית שמקשקשת גיבובים שונים.
    בטוח לא תפרסמי את שאני כותב, אבל לפחות קראת את זה ואולי, אולי, תחלמי בלילה על חיים קצת יותר… מהכל… !!!
    את חייה כאילו שאת יודעת מראש שלא תגיעי לשום הישג בחיים, לכן חיה על לחם וחמאה, ללא משפחה וללא ילדים, ללא שאיפות וללא חלומות, ללא טיולים לחו”ל וללא מסעדות, בקיצור, או שזכית בלוטו ונשארת מוזרה, או שאת לא באמת שפויה, את יודעת את התשובה, אבל למה להזיק לאחרים תמימים ???

    • מעניין. כדי לשים את ה”ביקורת” שלך בפרספקטיבה, אצטט את תגובתך לפוסט הקודם, שם כתבת: “”אז, תלמדו פורקס ותבואו להפסיד לי … בלי חחח … ממתין לככככככככם חברים יקרים !!!”

      אז בוא וענה לי אתה, למה להזיק לאחרים תמימים?

      • איש הפורקס שונא סולידיות, מוטב שיעבור לבלוג פורקס. אני מקווה שכאן הוא לא מצא ולא ימצא כר פורה לשווק את ההימורים החוקיים עדיין שנקראים פורקס.

        • פשוט נורא שפורקס, אופצתיות בינאריות ועוד כל מיני ממתקים שכאלו עדיין חוקיים.

          זה אפילו לא למכור מוצר באיכות ירודה במחיר גבוה. זה פשוט מאוד לגנוב מאנשים כסף. שי לי מכר שעובד בתחום, והוא סיפר לי על החגיגה המושחטת מאחורי כל מכירה (או יותר נכון = גניבה) מוצלחת בטלפון. הוא סיפר לי על התמריצים המטורפים כמו אייפון, טאבלט ווטיסות לחו”ל בתור צ’ופר על אותה גניבה. ועוד ממי? בדרך כלל מאנשים מהשכבות החלשות ביותר, ולא סתם.

          תגיד לי אדון עדי, באמת… איך אתה ישן בלילה?

          • פורקס יכול לפעול כמו מכונת הימורים אבל גם כמו פוליסת ביטוח.
            אם מישהו מהמר שהדולר יעלה/יירד כדי לנסות להכפיל את כספו – זה הימור במשחק עם תוחלת שלילית.
            אם מישהו מחזיק נכס בשווי מיליון דולר ובעוד חודש הוא יממש אותו וימיר לשקלים וקשה לו לישון בלילה כי כל ירידה בשער הדולר תגרום לו נזק עצום – אפשר להבין למה הוא ישים פוט על הדולר בתור ביטוח.
            כמובן שחברות הפורקס מנסות לפתות אנשים עם “הכנסה פאסיבית של אלפי דולרים בחודש” בלי להזכיר את ההוצאה המקבילה שיותר גבוהה מההכנסה אבל אי אפשר להוציא את האופציות הבינאריות מחוץ לחוק כי זה כמו להוציא את חברות הביטוח מחוץ לחוק.

      • תגובה לעדי:אני לא מבין למה העויינות הזו? למה את חושב שהיא מזיקה לאחרים? למה אתה חושב שהיא סתם עוד איזה בלוגרית? אני יודע שדורין לא זקוקה להגנה, אבל חשוב לי שתדע שאותי הבלוג הזה הציל מטרגדיה פיננסית. מחובות של 180,000 ש”ח לפני שנתיים וחצי,החיסכון שלי בבנק כיום עומד על 111000שקלים!(החוב כוסה לחלוטין)

        כמו הרבה ישראלים חשבתי שהתשלומים ,המינוס,רכב יקר ,כבלים,דירה גדולה,השתתפות בחתונות גרנדיוזיות,אייפון חדש ו3 פעמים בשנה לחו”ל הם גזירת גורל ו”ככה זה” אין מה לעשות. פה הבנתי שאין “ככה זה” ושיש לי אפשרות להחליט איך להתנהל עם כספי. נכון,במדינה ההזויה הזו צריך “עור פיל” ולא אחת אני נתקל באמירות כגון: “בונקר” (במיוחד מאנשים שכנראה לא השתתפתי באיזה בת מצווה או ברית או משהו)אבל מצד שני יש לי בפעם הראשונה כסף משלי ואני מקבל עליו ריבית.אני לא חייב שקל אחד לבנק,הבנק חייב לי! שום פקידת אשראי לא תתעמר בי יותר ותאלץ אותי לקחת עוד הלוואה בריבית נשך ,ואני חי ומרגיש מעולה.

        כמו שהבנת,מעבר לזה שהבלוג הזה הציל אותי מאסון,הוא שינה את חיי לחלוטין.

        שבת שלום לך.

    • אם יש דבר שאני ממש לא אוהב, זה להתייחס בבוז תוך כתיבה בסגנון נמוך לאורח חייו של אדם אחר. ניתן להביע ביקורת, ואפילו קשה, אבל אני רואה בסגנון הכתיבה הנ”ל לא פחות מעלבון.

      כעת אגש לעניין: נשאלת השאלה מה היא המטרה שהצבנו לעצמנו, שלפיה אנו פועלים? הסולידית, ואחרים כמותה, שואפים להגיע לעצמאות כלכלית. מקום עבודה הוא נטל מבחינתם. הוא מהווה לכרית ביטחון דקיקה הרבה יותר מתיק ני”ע שמן שמניב תשואה שלבדה מספקת למחיה. לאחר כמות לא מועטה של פוסטים שקראתי, הבנתי כי רמת החיים ותרבות הצריכה אינה נוגעת אליה ולדומים לה- ללא רכב פרטי, ללא יציאה למסעדות, תפריט מזון מחושב עד השקל האחרון, מעט נסיעות לחו”ל והרשימה עוד ארוכה. האם זה אומר שאדם, שתרבות הצריכה שלו דלה ביותר הופכת אותו לעצוב יותר? לא בהכרח.

      האם אני מאמין באורח חיים שכזה? התשובה היא לא.
      אני, בניגוד לסולידית, מעוניין ברמת חיים גבוהה. לא די בכך, אני לא רואה את עצמי לא עובד גם אם היה לי 15 מיליון דולר בחשבון העו”ש(אני לא מיוחד. ראו מנכ”לים, חברי דירקטוריון וכו’ שעובדים ללא שכר. אין הם חווים שעות פנאי כמעט כלל ומתרוצצים מישיבה לישיבה על אף העובדה שהונם מוערך בעשרות או מאות מיליוני דולרים).

      האם אני מגדיר עצמאות כלכלית כמטרה המרכזית של חיי? לא. למה? כי מלבד הסיבה שצוינה לעיל, אני גם מעוניין ברמת חיים גבוהה. אך יחד עם זאת, אני יודע שבהתנהלות כלכלית לא אחראית, אצטרך לרדוף אחרי הבנק מצד אחד(או שהוא ירדוף אחרי?), ואשאר ברמת חיים בינונית(ואולי אף ארד ברמת החיים) לשארית חיי מצד שני. לכן, אני דואג שההכנסה תהיה תמיד גבוהה מההוצאות וששיעור החיסכון יהווה כ-20% מההכנסה. אני נוהג למדוד את יתרת המזומנים שלי ותיק ני”ע לפי השאלה הבאה: “לכמה זמן סכום זה יספיק לי מבלי לעבוד?” ולא: “מה אני יכול לקנות בכסף הזה?”. דומה מאוד לשאיפה לעצמאות כלכלית, אך זה נועד אך ורק מהרצון שתהיה לי כרית ביטחון נוספת למקום העבודה, ושלא תחליף אותה.

      אני לא רואה את עצמי חי בצניעות כמו הסולידית. גדלתי בשכונה לא עשירה, ורבים משכניי היו חיים מקצבת ביטוח לאומי. אני רואה בכך כי היתה להם עצמאות כלכלית – מבלי לעבוד. הם לא היו יוצאים למסעדות או לסרט, לא היו מרבים בקניית בגדים, לא רוכשים רכב פרטי ולא ממש נוסעים לחו”ל. אבל היה להם אוכל תמיד, הם זכו להנחות בחשמל וארנונה – וקצבת הביטוח הלאומי שמרה עליהם להישאר מאוזנים כלכלית.
      אני רואה באורח חיים זה דומה מאוד לאורח החיים של הסולידית. הרבה פעמים, גם הם עשו זאת מתוך בחירה(באחריות, חלק מאותם אנשים שהכרתי היו יכולים לעבוד במשרה מלאה- ולא עשו זאת).

      גם לי אורח חיים שכזה נשמע לי עגמומי למדי. אך האם אפרסם בגלל זה, תגובת ביקורת ארסית? ממש לא. להפך. יש לי הערכה רבה כלפי אותו אדם שפרץ את מחסומי התרבות וחי לפי יעדיו.
      לעומת זאת, התגובה שלך, עדי, ושל רבים כמותך, נשמעת כמגננה על העברת הביקורת הסמויה(והלא סמויה) מצידה של הסולידית- שהיא כי אפשר לחיות “ללא מינוס”, והאחריות למצבנו הכלכלי נתונה בידנו. לכן, תגובתך חריפה והסגנון נמוך.

      • דודו האדם הוא התוצאה של שרשרת ההרגלים שלו ועל פיהם הוא בוחר את סגנון חייו.

        נ.ב לא חייבים בהכרח להתקבע בסגנון חיים אחד וניתן לקפוץ מסגנון חיים אחד לאחר.

        מסגנון חיים של מנוחה,ספרים, חברים וחדר כושר לסגנון של פעילות עשייה ויצירה אינטנסיביים אם רמת עומס גבוהה והרבה הגשמה עצמית.

        השאלה האמיתית היא אם לאותו אדם יש את חופש הבחירה לקפוץ מסגנון חיים אחד לאחר, או שהוא כלכך עמוס בהתחייבויות לאנשים לחפצים ולגופים שונים שהוא מחויב להישאר בסגנון החיים העיקרי שהוא בחר לעצמו?

        • השאלה היא מהו מחיר החופש?
          גם להתחתן ולגדל ילדים זו התחייבות לאנשים. זה בהחלט עניין שמקשה על קפיצה מסגנון חיים אחד לאחר. אז זה אומר שהדבר החשוב ביותר הוא האופציה הפתוחה של קפיצה בין סגנונות חיים?
          גם לחופש עצמו יש מחיר ולעתים עצום.

  12. מתוך עניין גרידא, האם מס הכנסה באמת התעניין אי פעם ברמת ההכנסות שלך? נראה לי שאם החוקר הוא ישראלי ממוצע יהיה לו מאוד קשה לקבל את רמת ההוצאות שלך או את חוסר ההכנסה מעבודה שלך. עצוב שכך המצב

    • תגדיר “התעניין”? יש לי תיק במס הכנסה ואני מגישה דו”ח שנתי על הכנסותי הפירותיות וההוניות מדי שנה ועד כה לא זומנתי לבירור או שימוע, אז אני מניחה שהתשובה היא לא.

      מה שרלוונטי לענייננו הוא “טבלת הוצאות המחיה” שמשמשות את רשות המיסים לבירור הפרשי הון בין שתי הצהרות הון. הטבלאות הללו כוללות סכומים מופרזים עד כדי גיחוך. יש פה עניין של “להוכיח שאין לך אחות”, כלומר, להוכיח שרמת ההוצאות שלך נמוכה מהממוצע. כדי לעשות את זה אני שומרת קבלות ומתעדת את ההוצאות שלי לרמת הגרוש כך שאם מישהו ינסה לטעון שרמת ההוצאות שלי בפועל גבוהה משמעותית, נטל ההוכחה יהיה עליו והוא יצטרך לגבור על האסמכתאות שלי.

      • חיים גולדמן

        שאלה טכנית לחלוטין: כיום מכשירים רבים מספקים קבלות בדיו שנעלם לאחר זמן, יתכן אפילו שזו לא דיו. כיצד את מתגברת על הבעייה הזו בשמירת קבלות?

  13. דורין
    את עושה עבודת קודש.
    תמשיכי לכתוב מאמרים מדהימים ותתעלמי מכל האנשים הרעים עם התגובות ההזויות.
    אני אישית לומד ממך המון.
    תודה על הכל.

    • מחזק את דברייך. גם אני למדתי המון מהבלוג ואני חייב לציין שהייתה לו השפעה גדולה על ההתנהלות שלי.

    • נכון,
      ויש לך השפעה חיובית נהדרת על המון אנשים.
      נראה לי שמצידנו, קוראי הבלוג, את בשקט נפשי גמור יכולה לחסוך לנו את הרפש,
      שלא לדבר על עוגמת הנפש,
      ולמחוק תגובות כדוגמת זו של עדי לעיל.
      אוהבימותך!
      (:

  14. הכל טוב ויפה, ואני בהחלט מסכים שלקיחת אשראי היא מנהג מגונה שהגיע הזמן לצרכן (בעל עסק זה עניין מעט אחר) להפסיק אותו.
    אבל, וזה אבל משמעותי: כל הבעיות שציינת יפתרו ע”י נתנית “ציון בונוס” משמעותי למי שמעולם לא נכנס לחוב. הרי מי שלא היה בחוב בוודאי יודע כיצד לנהל את המשק של עצמו ומכאן סביר להניח שיחזיר את ההלוואה.
    זו הרי הבעיה המרכזית לפי דעתך בפוסט זה לא?

    • זה בדיוק העניין. במודל הקיים, אדם שנמנע מחובות יקבל דירוג אשראי נמוך יותר, פשוט כי היסטוריית השימוש באשראי שלו מצומצמת יותר.

    • נכון היה פעם לקחת הלוואה כאשר האינפלציה הייתה גדולה. כך יכלל לקנות מוצר מסוים ו” להרוויח” את ההפרש בין מחירו העכשווי, לבין מחירו העתידי, בהנחה שאין ביכולתם לקנות את המוצר עכשיו בתשלום אחד – מסיבות שונות. המצב היום שונה, ולכם גם הכדאיות נמוכה בהחלט.
      החוק גם מטפל באשראי צרכני. אין הוא נותן כלל דירוג לאלה שחוסכים. רצוי היה, כמובן, שיהיה דירוג מקביל לאלה שחוזרים.
      כנראה שהמטרה היא לעודד צריכה ולא חסכון, מסיבות כלכליות שלא כאן המקום לדון עליו.

  15. איך אפשר כרטיס אשראי ללא דמי ניהול? (אם את מתכוונת לחיוב החודשי הקבוע על עצם השימוש בכרטיס)

    • יש הרבה אפשרויות. יש בשוק כרטיסים בלי עמלות כלל (ובלי בונוסים נלווים) כמו לאומי free. מועדוני צרכנות שונים מציעים אף כרטיסים מסוג זה. וכמובן – תמיד אפשר להתמקח ולבקש לבטל את העמלה בכרטיס הקיים.

    • אמיר, אם אתה משלם דמי ניהול על הכרטיס תגיד לבנק שלך:
      קיבלתי הצעה לכרטיס לאומי קארד free עם פטור מלא מדמי ניהול ללא הגבלת זמן. האם תוכלו לתת לי גם פטור מלא מתשלום חודשי או שאני אזמין את הכרטיס שלהם ואבטל את הכרטיס הבנקאי?

      • אלון!
        קבלתי כרטיס של אמריקן אקספרס בחינם מאחר שהייתי מנוי פעם על העיתון “אנשים ומחשבים”.
        אני מתאר לעצמי שישנן אפשרויות דומות אחרות.

  16. אחד שיודע מספרים

    אולי פספסתי משהו.. אבל פורסם איפשהו האלגוריטם שמחשב את ציון האשראי? כי יש לי הרגשה די חזקה, שהיעדר היסטוריית אשראי חיובית לא בהכרח מוריד לך את הציון.
    בלי לדעת את השיטה המדוייקת שבה מחשבים כל הדיון הזה נראה לי קצת שטחי..

    • בארה״ב היעדר דירוג אשראי שווה ערך לדירוג אשראי רע. ספקי אשראי עובדים מול מליוני צרכנים ואין אפשרות מעשית למדוד כל לווה לגופו. יש קריטריונים שמבטיחים למלווה סבירות גבוהה שהלווה יחזיר את ההלאווה במלואה ובזמן ועל פי הקו הזה כולם מתיישרים.

  17. בתור מי שעברה לפני שנה לארה”ב אני נוכחת לראות כמה השיטה הזאת אכן מעוותת, וללא חינוך פיננסי נכון מכניסה ב-ד-י-ו-ק את אותו “מעמד Z ומוצא X” לחובות בלתי נגמרים ודירוג אשראי נמוך שלא מאפשר להם לצאת מהמעגל אליו הם נקלעים באופן בלתי נמנע.

  18. הארת את עיני והזכרת לי נשכחות. בעברי כשגרתי בלונדון זומנתי לבנק שם נשאלתי בתמיהה מדוע אני לא משתמשת בכרטיס אשראי אלה בכרטיס דביט (בו יורד התשלום במיידי). לא הבנתי כל כך את השאלה והשבתי שכך אני חיה ממה שיש לי ולא נקלעת לחובות. המנהל הינחה אותי בעדינות בריטית שאני מזיקה כך לעצמי כי זה מוכיח שאין לי יכולת פרעון.. באופן הזה לא יכלתי לקבל שם משכנתא ואת בית המגורים שכרתי מישראלי שידע מה מקור הכנסתי כך שלא נתקלתי בבעיה.
    אז השיטה הזאת תגיע, כנראה, גם לארץ אבל על כרטיס הדביט לא דיברו פה וחבל.

    • כרטיס דביט מאפשר גישה ישירה לחשבון הבנק שלך. עכשיו דמייני לך שהארנק שלך נגנב והגנב רוקן את חשבון הבנק שלך. בדיוק ברגע שאת צריכה מזומן דחוף, את תצטרכי לרדוף אחרי הבנק כדי שיחזיר לך את הכסף. וזו הסיבה למה רוב האנשים לא משתמשים בכרטיסי דביט.

  19. את צרכנית אשראי עצומה ודירוג האשראי אמור להטריד אותך מ א ד.
    אשראי מגיע בצורות רבות ולא רק בכסף.
    לדוגמה – מישהו נתן לך כהלוואה לזמן מוגדר נכס בשווי מיליון שקלים תמורת
    תשלום ריבית חודשית. או במילים אחרות – מישהו השכיר לך דירה תמורת
    שכר דירה חודשי.

    המשכיר שלך מכיר אותך ויודע שאין בעיות. אבל אם תרצי לעבור דירה בעתיד,
    כל משכיר אחר יבקש ממך את דירוג האשראי שלך. אין דירוג או שיש דירוג גרוע?
    הדירה תושכר למישהו אחר.

  20. עמי ברויאר

    אין מה להתרגש מהמרי הפורקס היחידים שמרוויחים שם הם נותני השרותים בתי המסחר , הברוקרים, כותבי הספרים , המרצים וכולי.
    אני מחזיק כרטיסי אשראי ( ללא עמלות ),כרטיסי האשראי מאפשרים לי לדעת את פילוג ההוצאות המשפחתי במדוייק ואוטומטית.
    אני משתמש כמעט רק בכרטיסי אשראי, שומר את הדוחות באקסל ומקבל פילוח של ההוצאות שלי.
    אם משתמשים בכרטיסים של אותה חברה מספיק לעשות טבלת ציר באקסל (PIVOT)
    צריך להוסיף קטגוריות כמו חשמל ,רכב ,דלק

  21. אהבתי את הפוסט כמו את כל הפוסטים שמכילים מידע רב ערך מנקודת מבט מדהימה לדעתי.

    בבקשה שקלי איך להפוך את הבלוג לאתר ובצורה זאת המידע יהיה הרבה יותר נגיש ומסודר לגישה לאחור ולמידה.

    המידע הקיים בבלוג יכול לשנות חשיבה של כמות מדהימה של אנשים את שלי היא שינתה ואני מודה לך על זה.

    טל כרם.

    • היי טל, אני תוהה למה בדיוק אתה מתכוון 🙂

      • אני אסביר לך מניסיוני בחו”ל למה הכוונה, כאשר דירה מוצאת להשכרה אחד הבדיקות המתבצעות זו בדיקה של דירוג האשראי של השוכר הפוטנציאלי, במידה וההכנסה שלו גבולית בודקים גם את הערב שהוא מביא, במידה והדירוג הוא מתחת לרף מסוים השוכר נדחה.

      • הכוונה לאופן פריסת המידע.

        בבלוג הפוסטים נדחקים אחד אחרי השני ולמעשה הישנים יותר כמעט אינם נגישים.

        באתר אינטרנט רגיל ניתן לבצע פריסת מידע רוחבית וקלה לגישה למשתמשים.

        לדוגמא האתר שלי – שאל את טל.

  22. כרטיס אשראי לא מייצר חוב?
    חשבתי שאני דוחה את התשלום למועד החיוב בניגוד לתשלום במזומן.

  23. כמי שנמנע כל חייו מחובות ושמסגרת האשראי שלו בבנק היא אפס, אני מזדהה ומסכים לחלוטין עם כל הנאמר בכתבה.

    אני מבקש להוסיף הבט נוסף. הקמת מאגר מידע על כלל אזרחי המדינה היא פגיעה חמורה בפרטיות!

    כאזרח הרוצה לשמור על פרטיותו, אני מתנגד לכך שמידע עלי ימסר לגופים עסקיים שאין לי אתם קשר כלשהו.

    להבדיל ממאגרי המידע של רשות המיסים שהם רע הכרחי, מאגר מידע האשראי יהיה זמין למספר רב מאד של גופים עסקיים. גופים אלה ודאי ימצאו דרכים לנצל מידע זה לצרכים שונים מן היעוד המקורי. (פניה לאנשים עם “דרוג חיובי”, מכירת מידע לחברות מסחריות שאין להן גישה ישירה למאגר, וכו’.)

    • מפרספקטיבת הצרכן, המהלך של “דירוג אשראי” אמור להוות כגורם בקרה עליו. כמו ציון בבית ספר – לטוב ולרע. לכן, כפי שאני רואה את זה המטרה הסופית של המהלך הזה היא ליצור סוג של אחריות צרכנית אישית.

      אם זו הכוונה, יש לי פתרון הרבה יותר פשוט, שמשום מה דווקא מאוד נפוץ בארה”ב ולא כל כך עובד בארץ – דביט.

  24. יאיר בן משה

    בניגוד למה שכתב כאן אחד המשיבים, דווקא הסולידית מקיימת רמת חיים גבוהה יותר מאשר רובנו. כי עבור רוב הציבור, צוואר הבקבוק של ההנאה מהחיים היא חוסר הפנאי. לדוגמא יש לנו הרבה יותר ספרים מאשר פנאי לקרוא בהם. אנו משלמים סכום קבוע וגבוה תמורת הטלביזיה הענקית והכבלים, אך הפנאי והשקט הנפשי לצפות בה הוא החסר לנו. וכמובן שהילדים זקוקים לשיחה עם האבא וליטוף רגוע של האמא יותר מאשר לעוד צעצוע פלסטיק מבריקו ומזמזם. והמחשב והאינטרנט מלאים אוצרות תרבות ומוזיקה אין סופיים, אך אנו לא מספיקים לסייר בשום מוזיאון וירטואלי או לצפות באופרה או בלט באתרים הנפלאים, שוב כי אין לנו פנאי לכך – כי אנו עסוקים – כי אנו “עובדים” – כי אנו “מרוויחים הרבה כסף”. כי אנו כולנו שבויים בדעה שנוצקה בנו לפני דורות שמגבלת רמת החיים היתה העדרו של הכסף לרכישתה.
    היום אצל רובנו המצב הפוך, המגבלה של ההנאה מרמת החיים אינה חוסר הכסף, אלא חוסר הפנאי. וכאשר הסולידית מציעה דרך נבונה ונכונה להחלפת כסף מיותר בפנאי נחוץ, היא מעלה את רמת החיים ולא מורידה אותה.

    אך כדרך אנשים מהפכנים וצודקים, גם הסולידית נגררת למחוזות קיצוניים ומוטעים. וביקורתה כנגד האשראי ודרוג האשראי נובעת מהסתכלות על ה”חוב” כאל אויב. וזאת, היא מסבירה, בשל הנטייה של הציבור להתמכר לחובות כדי להגדיל את הצריכה והבזבוז.
    להתנגד ל”חוב” באשר הוא, ולרעיון האשראי והדרוג, הינו צעד מוקצן ואפילו היסטרי, דומה למי שמתנגד למזון ולארוחות, בשל הנטייה של חלק מהציבור לצרוך מזון באופן ממכר, מוגזם ופוגע.
    חוב ואשראי ולעומתם חסכון וגמלאות הינן מערכות שנוצרו כדי לאזן בין מועד ההזדקקות האדם לכסף לבין המועד בו הכסף מיוצר. ובדרך זו האדם יכול לקבל החלטות הנבועות מצרכים אמיתיים ושיקולים הגיוניים ולא משיקולי “תזרים מזומנים”. מאחר וחלק מההוצאות שלנו הינן לרכישה של חפצים וצרכים שישמשו אותנו תקופה ארוכה: מכונית, בית, השכלה, חתונה. נכון שגם התשלום עבורם יתפרש על פני תקופה ארוכה. מאחר ואי אפשר לקנות חודש אחד בוכנה אחת של המנוע של הרכב, וחודש שני בוכנה שניה. עלינו לרכוש את הרכב או הבית בבת אחת. והאשראי (או החסכון – שהוא אשראי שאנחנו נותנים לבנק). הינו הדרך הנכונה כדי לפתור את הנושא. וכדי לאפשר לאדם לנהל חייו בדרך יעילה ונכונה.
    דרוג האשראי הינו דרך נכונה וצודקת. היא דומה במידה רבה לשיטת הנקודות בנהיגה. יש בה גם את אלמנט ההרתעה – שמביאה לשיפור נהיגת האדם בכביש. וגם מערכת שמוזילה את הביטוח לרכב למי שנוהג נכון, ובכך משייכת נכון יותר את ההוצאה לגורם היוצר אותה.
    לוותר על דרוג האשראי פירושו שכולנו נשלם הון רב עבור אותם רמאים ופושטי רגל סידרתיים. פירושו לוותר על ההרתעה שמונעת מחלשי הדעת שבנו לסטות ולחטוא.
    דרוג אשראי כמו דרוג כוכבים של מלונות, או דרוג איכות מוצר וספק באתרי הקניה ברשת, משפר את איכות החיים של רובנו. מידע אוביקטיבי ונגיש הינו יתרון שנוצר לנו כיום עם התפתחות מאגרי המידע והתקשורת. זו תהא אוילות לוותר על דרך טובה ומועילה זו.

    • “רמת החיים” שלי אכן נמוכה מאוד – מאחר שמדובר במדד סטטיסטי שמחושב במונחים של הוצאות. ז”א אדם שיש לו 2 מכוניות נחשב בסטטיסטיקה של הלמ”ס לבעל רמת חיים גבוהה יותר מאדם שאין לו מכוניות כלל.
      אני מעדיפה להתמקד באיכות החיים שלי. הרבה יותר קשה להגדיר איכות חיים – הלמ”ס לא מתייחסת אליו משום שהוא פחות מדיד. מבחינתי, איכות חיים נמדדת במידה רבה בבעלות על זמן פנוי כאדם בריא ויציב כלכלית. במובן זה, איכות החיים שלי גבוהה משל אנשים שנמצאים ברמת חיים גבוהה ממני.

      • דורין,

        הלמ”ס ושאר הרשויות אינן מודדות את רמת החיים אלא את רמת המחיה. המדד המתפרסם בסוף כל חודש הוא מדד יוקר המחיה ולא מדד יוקר החיים.

        רמת המחיה נמדדת במונחים של הוצאה על מחיה. בהתאם, מדד יוקר המחיה מודד את השנוי בעלות סל מוצרים תקני. לכן, אם ההוצאות הכספיות שלך נמוכות אזי רמת המחיה (ולא רמת החיים!) שלך נמוכה.

        רמת החיים, לעומת זאת, איננה ניתנת כלל למדידה בכלים של כלכלנים.

      • בתגובתך יש סתירה פנימית. מכיוון שאת אינטליגנטית מספיק אני מניח שתעלי עליה… כמו כן ניתן היה להשמיט את המשפט “למזלי אין לי ילדים”. לא משפט מוצלח במיוחד עבור מישהי שלא משאירה כלום למזל… ולא מוצלח באופן כללי

  25. כלל לא ברור על מה המהומה?
    מעיון בדו”ח הועדה עולה כי הוא עוסק באספקטים השונים של ניהול המידע: באיזה פורמט יישמרו הנתונים, לכמה זמן, האם ע”י גוף מרכזי או מס’ גופים שכל אחד יחזיק בוריאנט משלו, איזה חלק מהנתונים יחשב פומבי ואיזה פרטי – ומי רשאי לבקש מידע פרטי, וכאשר מישהו מנסה לתשאל את המאגר – באיזה פורמט יאחזרו את המידע: האם בפורמט של סליקה או אחר, וכו’.
    מה שהדו”ח לא אומר – איך מבקש המידע “יתרגם” את הנתונים לציון אשראי. זה כבר עיניינו של מבקש המידע.
    לא ניראה ש – “חסכנים כפייתיים” יפגעו במידה וירצו ללוות:
    נניח שלא ביקשתי הלוואה מתחילת 2014 שזהו מועד תחילת איסוף נתוני האשראי, ואני מגיע לגוף נותן אשראי לבקש הלוואה, הוא יראה שהיסטוריית האשראי שלי ריקה ויפעיל שיקולים אחרים להעריך את מידת הסיכון הכרוכה עבורו.
    בפעם הבאה שארצה ללוות, היסטוריית האשראי שלי לא תהיה ריקה וניתן יהיה לעשות בה שימוש.

    ז”א, לא מדובר כלל במאגר פומבי אשר ע”י כל שם יש ציון שמשקף את “שוויו” של הפרט,
    אלא מנגנון טכנולוגי שמייעל ומנגיש את ההליך של הערכת הסיכון עבור נותני האשראי – מה שבשילוב עם שבירת המונופול של הבנקים, אמור להתגלגל לטובת הלווים ולהוזיל את האשראי.
    אז אם ממילא כל נותן אשראי מתרגם את המידע לסיכון לפי דרכו הוא – היכן הבעיה?

  26. אנחנו לא יודעים מה ילמדו את הילדים בבית הספר בנושאים פיננסיים, אבל זה בטוח יהיה יותר טוב ממה שמלמדים עכשיו – שזה כלום

  27. כרגיל פוסט מחכים ,האם בדאי לנצל אשראי בריבית של 2% לשנה להשקעה במניות?

    • אם היית חושף לבנק עבור מה אתה לווה האם היית מקבל אותה ריבית ?
      ההפרש בין מה שאתה משיג מהבנק לבין הריבית שהבנק היה נותן אם היה יודע (בהנחה שהוא נותן לך ובהנחה שהוא מנהל את עסקיו ביושר ולא דוחף הלוואות כי הוא מרוויח עליהם ולא אכפת לו מה יקרה לך אם אתה מפסיד)
      זה הסיכון הנוסף שקשור לעצם מטרת ההלוואה , עכשיו תשאל את עצמך מה היחס בין התשואה נטו לבין הסיכון שלקחת+2%
      ומה המחיר האישי שתשלם אם הבנק ידרוש לקבל את ההשקעה.

      אני אישית לא בעד משחקים כאלה, אבל אם אתה יכל לעמוד בסיכון האמיתי ובמחיר של הפסד (50% ומעלה)
      אז בהצלחה, רק תוודא שגם במקרה של דרישת החזר עקב הפסד דרמטי של 50% לא תפסיד יותר ממה שיש לך בחשבון….

      לא ממליץ ולא מאמין במינוף

  28. אין שום נזק שאדם שחוסך ואינו צרכן כפייתי ישמר לעמו מעמד של בכל דרוג אשראי גבוה
    לעיתים אדם יכל להיקלע לקשיי נזילות וישתלם לו יותר לקח הלוואת גישור מאשר לממש תיק השקעות.
    ואז הלוואה בתנאים מועדפים תהיה זולה יותר ממימוש אחזקות תשלום ותשלום מס על הרווח.

    נכון שמי שמחזיק בתיק סטייל הארי בראון 25% מזומן יש לו כנראהפחות בעיות נזילות אבל האיזון ומימוש רווחים שלא לצורך הוא בהחלט לא סימפטי.

    בשוק ההיטק מקובלת האימרה השקעה מגייסים כשאפשר לא כשצריך, והאנלוגיה תקיפה גם עבור מי שאינו צרכן אשראי, לא חייבים לקחת משכנתא במליון ש”ח אבל שווה ליצר פרופיל חיובי עד גבול הסביר,

    אם זה לא מייקר את הוצאות מחייה בצורה קיצונית /או ופוגע בחסכון אז אפשר בהחלט להכניס את זה למערכת השיקולים
    (זה לא הצדקה למגפת צרכנות יתר )

  29. מסכים וכתוב מצוין. נקודה

  30. לא הבנתי.
    אם דירוג האשראי אמור לבדוק רק את הסבירות שאדם יעמוד בתנאי ההלוואה, אז למה שאדם כמוני לא יקבל את דירוג האשראי המקסימלי?
    פשוט מאוד, אני בן 28, ולמרות שאני לא סולידי כמוך – מעולם לא שילמתי בתשלומים על כלום (חוץ מדירה, אבל זה לא נחשב תשלומים, זה נחשב כל חודש על אותו חודש). למה זה לא מעלה את הסבירות שאעמוד בתנאי ההלוואה?
    למה זה שאני עדיין סטודנט, אבל עם חיסכון של 70K (כי תמיד קניתי מיידית מה שרציתי, אבל רק כי רציתי ולא רק כי היה לי את הכסף)
    למה זה מוריד איכשהו את הסיכוי שאוכל לעמוד בהחזר הלוואה? להיפך, נראה לי שזה מעלה את הסיכוי…
    למה שחברת אשראי לא תעדיף לדרג אותי עם סיכון אשראי נמוך – הרי מי שידרג אותי ושכמותי עם סיכון נמוך רק ירוויח מזה…
    זה לא מצב של “כסף על הרצפה” עבור חברות האשראי – ושהשוק היעיל יתן לי דרוג טוב? (לא יודע, אני הייתי מעדיף להשכיר לעצמי דירה, ולא למי שיש לו עוד הלוואות)

    • fermion,
      אין לך סטטיסטיקה של לקיחת הלוואה והחזר, הרקורד שלך לא קיים באספקט הזה, זה לא אומר שאתה לא בעל אמצעים או אמין, זה אומר שאין לחברת הדירוג דרך אמינה להעריך את מידת הסיכון שלך כי בכל שאר הפרמטרים אתה לא תיפול במובהק בקבוצת הטובים או הרעים (מבחינת דרוג אשראי) וכאשר יש ספק אז אין ספק, ואתה נכנס למצב של סיכון גבוה (בגלל חוסר מידע לא בגלל אישיות קרימנלית 🙂 )

  31. ואני אומר, שהחיים האידיאלים שלך, די בלתי אפשריים לרוב האנשים מסיבות שונות, ולכן הם כן “צריכים” ומשתמשים באשראי. ולכן, אני מסתכל על זה באופן שונה לגמרי.- בהנחה שיש צורך באשראי – מה גובה הריבית. ולדעתי, הריבית המושתת על תורכי האשראי במדינת ישראל היא גזל. לא פחות. בנקים לוקחים ריבית שלדעתי צריכה להיות מחוץ לחוק. הבנקים מעודיי אנשים לקחת הלוואות (לצרוך אשראי) בריבית חוקית לגמרי של מעל 12 או אף 14%. אז נכון שאלה אנשים בוגרים ומבוגרים שלוקחים הלוואות בריביות כאלה, אבל זה רק בדרך לצלילה עמורה יותר.
    ואני אומר – למה שהוועדה לא תבדוק את גובה הריבית הנגזלת

  32. שאלה
    מה דעתך בקשר למינוף לצורך השקעה?

    בסביבת הריבית שיש היום
    האם יש מקום בכלל לשקול נטילת הלוואה לצורך השקעה?

    האם אין פה הזדמנות להגדיל תזרים הכנסות בסביבת ריבית נמוכה ?

    אני כל הזמן שוקל וחושב מה הסיכויים למול הסיכונים
    האם אני מפספס פה משהו מהותי

    נכון הריבית תעלה מתי שהוא, אבל בכמה ?

  33. בארה”ב אין צורך באשראי מתגלגל (יענו כזה שדוחים את התשלום עליו לחודש הבא) כדי לצבור דירוג אשראי חיובי. מספיק לנתב את כל ההוצאות לכמה כרטיסי אשראי (משתמשים בכמה כדי לא לעבור שלושים אחוז מתקרת האשראי באף אחד מהם) ואפשר להגיע תוך חודשים עד שנים לדירוג אשראי גבוה מאוד. הדבר העיקרי הוא לא לפספס תשלום ולשמור על מרחק של 70 אחוז מהתקרה. בדרך נפתחים בפניך כרטיסים שנותנים החזרים על הוצאות (קראתם נכון – חברת האשראי שולחת לכם בסוף השנה צ’ק בגובה 1-3 אחוזים מההוצאות השנתיות שהוצאתם בכרטיס). כך שלא צריך לחשוב על זה כעל מתכון להגברת האשראי המתגלגל. פשוט צריך לשחק עם המערכת ולנצל אותה לחסכון על ההוצאות.

  34. ל–מ. מינוף לצורך השקעה מזכיר לי נשכחות:
    בתחילת שנות השמונים הבנקים עודדו את לקוחותיהם לקחת הלוואות לצורך רכישת מניותיהם. בהמשך, הבועה התנפצה, והממשלה נאלצה לרכוש את הבנקים, המניות הפכו ללא נזילות לתקופה של כ-5 שנים.
    להלן מפולת מניות הבנקים.
    סיפור אחר הוא על עובדי מיקרוסופט ואחרים, בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, שהיו צריכים לשלם על האופציות שלהם שהפכו למניות. (מחיר הבסיס+מס) ולקחו לשם כך הלוואות, כי היה חבל להם “לבזבז” מניות. העובדות הן שהשוק נפל בכ-90%. ושווי המניות שנותרו היה פחות מהחוב.
    להלן פיצוץ בועת האחנטרנט.
    מינוף לצורך השקעה? בודאי, בעסק, בדירה.

  35. נראה לי שמה שהיה פותר את כל העיוות היא אם דירוג אשראי מקסימלי היה מקבל רק אדם שלא לקח הלוואה מימיו, ושבחשבון הבנק שלו מוגדר שאין את האפשרות להיכנס למינוס. זה היה נותן מטרה טובה לשאוף אליה במקום המעוותת שהמערכת הזו מייצרת במבנה הנוכחי שלה.

  36. הכל טוב ויפה, אבל את פשוט מגזימה ומקצינה. קודם כל, ההמצאה הזאת היא לא ישראלית: יש את זה בארה״ב. חשוב מזה, אם אתה לא משתמש הרבה באשראי (כמו אצלי כשחייתי בארה״ב), עדיין הדירוג שלך מעולה ואין שום בעייה לקנות בסופר. מה שהם לא מקבלים שם, ובצדק, זה דווקא את הצד השלילי.
    ולבסוף, אל דאגה, אם אתה עשיר ויש לך כסף או הון, אין שום בעייה לקבל אשראי מהבנק (כנגד בטוחות) גם אם לא השתמשת מעולם בכרטיס אשראי. הבנק ישמח. בקיצור, אני מת על הבלוגים שלך. קורא מעריץ. אבל זה חלש…

  37. הי סולידית יקרה,
    אני קורא כבר כמה שבועות את הבלוג הזה.בהחלט מעורר מחשבה…
    אבל….
    אני לא מצליח להבין אותך כי….
    1. למעשה, רוב השכירים בעלי השכר הממוצע במשק ומעלה חוסכים ושוויים הנקי עולה מידי חודש, באמצעות הפנסיה, השתלמות וכו. רבים לא מודעים לכך שהם גדלים כלכלית, אבל למעשה זה כך.אגב, גם משכנתא היא סוג של תכנית חיסכון..את קונה נכס כלכלי במינוף ובכל חודש שאת משלמת את המשכנתא את מגדילה את השווי הנקי שלך.
    2. את מציגה פה דרך חיים של חיסכון אגרסיבי בעצם כל החיים….כלומר, כשעבדת רמת החיים שגזרת על עצמך היתה נמוכה כדי שהיא תישאר נמוכה כש”תצאי לפנסיה”בגיל 30. חסכת לעצמך את הצורך לעבוד…זה יפה…אבל לקום בבוקר לעבודה זה לא בהכרח עונש…אנשים אמידים מאד עובדים לא מתוך צורך להתפרנס, אלא מתוך צורך לעשות, ליצור. ועל הדרך הם חיים ברמת חיים גבוהה….
    3. זמו פנוי הוא חשוב מאד…אבל כמות הזמן היא לא איכות הזמן: כשאתה נוסע לטיול בחו”ל אפילו לחודש ורואה עולמות חדשים, הזמן שלך איכותי..החוויה נצרבת.
    מקווה שקראת/ם עד הסוף…

  38. עדיין לא ברור מה יהיה דירוג האשראי של מישהו שתמיד נמצא בפלוס וכל הצ’קים שלו מכובדים.
    אם כל אזרח יוכל לקבל את הדירוג האישי שלו פעם או פעמיים בשנה, סביר להניח שמשכירי הדירות יבקשו מהשוכרים לראות את הדירוג שלהם. במצב כזה, הדירוג הופך להיות חשוב לאנשים כמו הסולידית.

  39. ברכות לסולידית על הסקירה על הנושא על דירוג אשראי. למען הגילוי הנאות, אומר, בראשית הדברים, כי אני ממקימי eloan.co.il פלטפורמה להלוואות המונים. כמו כן, אציין כי הופעתי הן בפני צוות זקן, הן בפני ועדת שטרום וקרוב לודאי שיזמנו אותנו גם לועדה הבאה בנושא תחרות במערכת הבנקאית בעוד 3 שנים.

    הרעיון הבסיסי אליו שואף הרעיון של דירוג אשראי אישי הוא כמובן, לייצר תחרות בין ספקי האשראי השונים. אי אפשר להסכים עם הסולידית לגבי הנקודה לפיה “אני מסרבת לשלם ריבית לקפיטליסטים חמדנים” וכי דירוג אשראי מעניין אותה כשלג דאשתקד כי “לעולם לא תצרוך אשראי”.

    יש להבחין בין חוב טוב לחוב רע. חוב טוב, הוא חוב המהווה השקעה זהירה בעתיד ושאין לו כל השפעה שלילית לאורך זמן על מצבך הפיננסי – נהפוך הוא. הוא מטיב את מצבך הפיננסי לאורך זמן. עם זאת, יש לסייג את הדברים ואעשה זאת בהמשך.

    כמה דוגמאות:
    • על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תואר שני הוא השקעה פנטסטית. הפרשי השכר בין בעלי תואר ראשון לתואר שני הוא 16%. כלומר, בחישוב מספרי קר, בוגר תואר שני, בממוצע, אחרי 30 שנות עבודה יוסיף להון האישי שלו כ 700 אלף ש”ח. עלותו של התואר השני היא כ 60 אלף ש”ח. אז ברור לחלוטין כי – באין ברירה – ראוי לקחת הלוואה למימון התואר השני
    • משכנתא – מדובר בחסכון לטווח ארוך . כל עוד אתה מתנהל כלכלית נכון, ולא “קופץ מעל הפופיק”, רכישת בית לאורך זמן, מלבד קורת גג, תספק לך נכס, שהיסטורית לפחות, גם בגלל עיוותי מס, לעיתים הביס את ביצועי המדדים המקומים. http://www.bizportal.co.il/realestates/news/article/314202
    • השקעה בעסק – בשנת 1945 לקח מר סאם וולטון הלוואה של 25,000 דולר על מנת להקים חנות. בלי ההלוואה הזאת, סאם וולטון לא היה מכניס קרוב לוודאי את ארבעת ילדיו לרשימה של 12 המיליארדים הגדולים בעולם. הוא ייסד את וולמרט. אשראי זול ויעיל הוא החמצן ל 99% מהעסקים בעולם.
    • ויש כמובן עוד דוגמאות אבל נעצור כאן….

    כמובן, שכלל אצבע הוא לוודא שלא מדובר בהלוואה “רעה” ובטח ובטח שראוי לעשות סקר ריביות. יש לבחון לא רק את הריבית הנגבית אלא גם מה הם העמלות שאנו נדרשים לשלם והאם בכלל אנו יכולים לעמוד בהחזרים שנקבעו לנו.

    אז לא כל אשראי הוא אשראי רע וזה בעיני קצת נאיבי, לפחות עבורי ממרומי גיל 45, להגיד “לעולם לא”.
    ובכל זאת, אני מסכים עם הסולידית. דירוג אשראי אישי הוא פתרון של שנות ה 70 של המאה שעברה שלא יביא לתוצאה הרצויה. בארה”ב יש דירוג אשראי אישי, באנגליה יש דירוג אשראי אישי – האם הדבר הביא לתחרות על אשראי? התשובה היא לא. האם ריכוזיות המערכת הבנקאית בארה”ב ובאנגליה ירדה בעקבות יצירת דירוג אשראי אישי? שוב, התשובה היא לא.

    ובכל זאת, כאיש צנוע שחושד שהרבה פעמים הוא טועה, אני אברך על הרפורמה הזאת….

    עם זאת, אני חושב שהיום אפשר לייצר תחרות על אשראי, על השירותים שאתה מקבל מהבנקים וגופים אחרים הרבה יותר מהר והרבה יותר בזול ואני מצטט כאן מנייר העמדה שהוגש לועדת שטרום (.. ונראה לי שיוגש גם לועדה הבאה בעוד 3 שנים):

    “יש לדרוש מהבנקים בנייה מיידית של BANK API. מערכת המאפשרת לצדדים שלישיים שאושרו על ידי הפיקוח על הבנקים לשאוב בצורה דיגיטלית מאובטחת, על פי הסכמת הלקוח, את כל המידע הבנקאי הקיים בבנק על אותו לקוח.”

    המערכת הבנקאית כל כך מתחכמת ומסובכת שהלקוחות לא מבינים מהיכן לוקחים להם את הכסף – ללקוח ממשקי הבית ומהעסקים הקטנים – בלתי אפשרי לעקוב אחרי החיובים. כאן, במחקר של משרד האוצר הבריטי:

    “A persistent theme in these reports is the role played by poor availability of meaningful information, both to consumers and to new or potential entrants, or competing providers. For example, the CMA/FCA study into banking services for SME’s concludes that:
    • SMEs struggle “to understand the cost and service quality provided by SME banking providers, and particularly to compare the offer that they may have with one available from other providers of SME banking services.”
    • Because an “SME’s main banking provider has ready access to significantly more information about that SME than any provider which does not offer that service to it,” they are at a “significant advantage over competitors” when it comes to assessing creditworthiness, which results in an information asymmetry that “is likely to create barriers to the entry and expansion of smaller and newer providers.”
    These findings form the latest instalment in a procession of reviews – Breedon in 2012, Large in 2013, the OFT in 2014 – all of which identify problems with information accessibility as a barrier to competition in SME banking and SME lending. The CMA also identified similar problems in the market for personal current accounts. It found that it is “difficult to compare the costs of PCAs using information on providers’ websites” because “many PCA providers have introduced different charging structures that are not easily comparable with those used by other PCA providers.”

    עיקר הבעיה בעולם ובישראל היא שהציבור פשוט מרגיש אבוד כשהוא מסתכל על חשבון הבנק שלו. כל כך הרבה עמלות, כל כך הרבה סעיפים ותתי סעיפים, תמיד מופיעה עז חדשה בשורה לא מוכרת – איך אפשר להשוות?!
    הפתרון הוא כמובן טכנולוגי. הנגשת כלל המידע ומתן אפשרות לצדדים שלישיים, בצורה מאובטחת, על פי הסכמת הלקוח, לקבל בשניות את כל המידע בחשבונו של הלקוח. בעולם קוראים לזה BANK API.

    לדעתנו, יש לחייב את כל הבנקים לבנות ממשק לתכנות יישומיים (API). משמעות הדבר היא כל לקוח יכול לתת הרשאה לצדדים שלישיים, רק כאלו שאושרו על ידי הרגולטור לקבל מיד את כל המידע הבנקאי שלו.

    המשמעות היא עצומה:

    • מיד יצוצו אפליקציות שיאפשרו לך לדעת כיצד להתנהל כלכלית נכון יותר. האם אתה יכול להרשות לעצמך טלפון חדש החודש? כמה אתה חוסך לפנסיה כל חודש? איזה עמלה אתה משלם על כל פעולה שאתה עושה? כמה תשלם על אותה פעולה בכל בנק אחר? בעולם זה קיים כבר, כך לדג’ mint.com

    • אפליקציות להנהלת חשבונות לעסקים קטנים. הוזלה מיידית של הנהלת החשבונות לכלל העסקים הקטנים בישראל מכמה אלפי שקלים בחודש לשקלים בודדים. בעולם זה כבר קיים. כך לדג’ waveapp

    • דו”חות מיידים לרשויות המס בלחיצת כפתור בעלות אפסית. כך לדג’ TurboTax

    • והחשוב מכולם: סגירת פערי המידע בין ספקי האשראי השונים. מחיקת היתרון העצום של הבנק בו פעיל חשבונך מול נותני אשראי, בנקים או חברות כרטיסי אשראי אחרות. אלו יוכלו לקבוע את ה creditworthiness של הלקוח בשניות ואתה מעביר את החשבון בלחיצת כפתור.

    ברוכים הבאים לעידן האפליקציות.

    העלות של בניית ממשק שכזה היא זעומה, הזמנים לביצוע הוא מספר חודשים והתוצאות הן מיידיות. אנו מביאים כאן את דו”ח משרד האוצר הבריטי שהוגש בספטמבר 2014 בנושא.
    https://www.gov.uk/government/uploads/system/uploads/attachment_data/file/382273/141202_API_Report_FINAL.PDF

    אגב, נושא אבטחת המידע גם הוא פתיר לחלוטין, כמופיע בדו”ח הבריטי. אנו מבקשים להזכיר שלכל חברות הטכנולוגיה יש היום שלל API’s שהם מספקים ואף ל NASA ול FBI יש כאלו.

    אז שיבנו דירוג אשראי אישי אם בא להם.. אבל אם הם רוצים תחרות ולקוחות חכמים – תחייבו BANK API

  40. פוסט מעולה. הדבר היחיד המשונה לי היה שתוך כדי הקריאה קפץ לי פרסומת של כרטיסי השראי עם הלוואה לכל מטרה… צילמתי מסך…

  41. אמנם עבר לא מעט זמן, אבל הנה הדבר היחיד שקרה מאז:
    http://www.boi.org.il/he/ConsumerInformation/ConsumerIssues/Pages/BankID.aspx

    זה לא דירוג אשראי, אבל כן התחלה של משהו אחיד בין הבנקים…

  42. היי,
    רציתי לדעת באיזה מדינות כיום מופעל דירוג-אשראי-אישי?
    אם יש לך מקורות שבהם אוכל ללמוד על הנושא אשמח אם תשתפי…

השאר תגובה