בית » שונות » חינוך פיננסי חשוב מכדי שיילמד בבתי הספר

חינוך פיננסי חשוב מכדי שיילמד בבתי הספר

לפני מספר חודשים נדהמה כתבת הצרכנות של ערוץ 10, נגה ניר-נאמן, כשגילתה לעיני המצלמות שסטודנטים בישראל אינם יודעים מושגים פיננסיים בסיסיים כמו “ריבית הפריים” או “הריבית על האוברדרפט”.

הניסוי הקטן שערכה שימש כדי להציג את הטענה שבורותו הפיננסית של הציבור תורמת להחלטות ההרסניות שהוא מקבל בכל הקשור לכספו. האחריות, כך נטען במרומז, היא על המדינה – שלא טורחת לשלב מושגי יסוד בחינוך פיננסי בתכני הלימוד של מערכת החינוך הממלכתית.

קשה להתווכח עם העובדה שקיימת בורות פיננסית קשה בקרב הציבור בישראל. בהחלט יתכן שאם נלמד ילדים צעירים מהי הלוואה, מהו בנק,  מהי ריבית ומהו חוב, יצליחו בבגרותם להתחמק מכל אותן מלכודות פיננסיות שרבים כל כך נלכדים בתוכן.

הבלוג הזה, כידוע, לא חוסך ביקורת מאנשים שנוהגים בחוסר אחריות כלכלית בחייהם וממיטים על עצמם אסונות. אך במלוא הכנות, איזו מידה של אחריות אישית ניתן לדרוש מאדם שמעולם לא נחשף למושגי יסוד בהתנהלות פיננסית בסיסית? זה כמו לבחון מישהו על חומר שלא היה בבחינה.

אלא שיש דווקא מי שפועל בתחום. החל מסוף 2011 פועלת במשרד האוצר “מחלקת חינוך פיננסי” שאמורה להתוות את המדיניות לקידום החינוך הפיננסי בישראל. מחלקה זו אף גיבשה תכנית לימודים מקיפה לתלמידי יסודי עד תיכון, הכוללת מספר מיומנויות ליבה בתחום הפיננסי.

אף שהתכנית נראית מבטיחה מאוד, משרד החינוך בחר עד כה לאמץ חלק קטן ממנה, ומפעיל בשנים האחרונות פיילוט נסיוני, מתוקשב, של שיעורי חינוך פיננסי עבור תלמידי כיתות י’ בבתי הספר שבחרו להתנדב לתכנית.

על פניו, כולם אמורים להיות מרוצים. אותם שישיסטים ברי מזל צפויים מעתה להגיע לפרקם כשהם חמושים בכלים שיאפשרו להם להימנע מהחורבן הפיננסי שאפיין חלקים נרחבים מהדור הקודם.

אלא שיש בעיה קטנטונת. כל זמן שבית הספר ישמש בתור הערוץ המרכזי להקניית חינוך פיננסי לדור הבא של הישראלים — זה פשוט לא הולך לעבוד.

ידע פיננסי ≠ חינוך פיננסי

חינוך פיננסי מוצלח הוא כזה שמסייע לתלמידים לפתח דפוסי התנהגות שיחסכו מהם טעויות בעתיד.

זה אומר, בתמצית, להוציא דרך קבע פחות ממה שמכניסים, לחסל חובות קיימים (ולהתרחק מחובות חדשים), להגדיל את שיעור החיסכון לאורך זמן, ולהשקיע את ההפרש בתיק השקעות מפוזר וזול ככל הניתן.  

עברתי ברפרוף על יחידות הלימוד באתר החינוך הפיננסי של משרד החינוך. ככל שהמטרה היא להנחיל מושגים ומידע עובדתי – תכנית הלימודים נראית יחסית מקיפה.

הילדים לומדים עשרות מושגי יסוד שספק אם היו נתקלים בהם בנסיבות אחרות: כיצד פועל בנק, מהי אינפלציה, מהי ריבית, ומה ההבדל בין הלוואה, חיסכון ומכשירי השקעה שונים. בנוסף לומדים שם על זכויות צרכנים, על שיווק ופרסומות, וישנה אפילו יחידת לימוד שלמה המוקדשת לקריאת החשבון סלולארי.

למרבה הצער, התכנית כמעט שלא מרחיבה מעבר לרובד המושגי. האם די בשינון מושגים כמו ריבית דריבית, אשראי ושוק ההון כדי לסייע לילדים להתנהל כלכלית טוב יותר בעתיד? חוששתני שלא.

המציאות היא שידע עובדתי לא מוביל לשינוי התנהגות. אילו זה היה המצב, אנשים היו מפסיקים לעשן בין רגע. על אותו משקל, למידה של מושגי יסוד פיננסים איננה מספיקה כדי לחולל שינוי התנהגותי, ודאי לא בקרב בני נוער.

אגלה לכם סוד: לא צריך לדעת מהי ריבית הפריים הנוכחית כדי להכניס יותר כסף ממה שמוציאים ולהשקיע את ההפרש בנכסים שמייצרים עוד כסף.

 (למען האמת, אם נגה ניר-נאמן תבוא ותתקיל אותי מחר בבוקר היא עלולה להזדעזע מכך שהסולידית בכבודה ובעצמה אינה יודעת מהי הריבית העדכנית שהבנקים גובים היום על האוברדרפט. סגנון החיים שלי עוצב בצורה כזו שהנתון הזה לחלוטין חסר רלוונטיות לחיי).

 האתגר המרכזי שיש להתמודד איתו, במילים אחרות, איננו פערי הידע בציבור, אלא פערי ההתנהגות.

כדי לחולל שינוי תודעתי והתנהגותי, הדגש חייב לעבור מה”מה” ל”איך” ול”מדוע”. חינוך פיננסי אמיתי לא מסתכם רק בעובדות ומושגים, אלא במענה לשאלות פרקטיות: איך לחסוך יותר? איך לצאת מחובות? איך אפשר לעשות כסף מכסף?; ושאלות התנהגותיות : איך לרסן דחפים אמוציונליים? מתי חשוב לקחת סיכון ומתי חשוב להימנע ממנו?  איך להתמודד עם עודף בחירה? איך מבחינים בין רצון לצורך?

 ישנם 3 גורמים שמונעים מבית הספר הממלכתי, הן כסביבה חברתית והן כסביבה לימודית, לספק מענה ראוי, משמעותי ואפקטיבי לשאלות הללו. מכשולים אלה מונעים ממנו, להשקפתי, להוות ערוץ ראוי להקניית חינוך פיננסי לתלמידי ישראל.

מכשול המוטיבציה

אין ערך לעובדה שחינוך פיננסי נעשה זמין במסגרת בית ספרית כל זמן שהתלמידים עצמם אינם “זמינים” מבחינה מנטאלית (או פיזית, ראו להלן) כדי לקלוט את הנושא. לחינוך פיננסי אין כל ערך בהיעדר רצפטיביות, או נכונות ללמוד.

השיטה האפקטיבית ביותר (ולמיטב זכרוני גם הנפוצה ביותר) לעודד רצפטיביות לימודית בבית הספר היא טיפוח מוטיבציה המבוססת על ענישה.

לא תכין שיעורי בית? תקבל מכתב הביתה / ייכנסו בך בציון המגן / לא תקבל זימונים מחיל מודיעין / לא תתקבל לאוניברסיטה / תסולק היישר ללימודי פחחות וכן הלאה. כך מעודדים תלמידים לחרוש, לשנן, להקיא ולשכוח לעד – וחוזר חלילה, עד המקצוע הבא, עד הבגרות הבאה.

אפשר כמובן ליישם גישה דומה ביחס לחינוך פיננסי.

אפשר להכריח עשרות תלמידי כיתה י’ לשבת 20 שעות מול אתר אינטרנט שמסביר להם מהי אינפלציה ומה תפקידו של בנק ישראל, ומיד אחר כך להאזין לדקלומים של מורה שעברה שבוע השתלמות בנושא. אפשר לדרוש מהם להיבחן על החומר ולהגיש עבודות ולהכין סרטונים ולבצע “למידה משמעותית”.

אלא שבהקשר הבית ספרי, אי אפשר לצפות מהתלמידים להבין שחינוך פיננסי הוא נושא בעל ערך לחיים, ולא (סתם עוד) מקצוע עיוני עבש שנכפה עליהם על-ידי מערכת תלושה של מבוגרים ארכאים שרוצים להתערב בחייהם ולחרוט במוחותיהם מושגים חסרי רלוונטיות.

התוצאה הבלתי נמנעת היא תכנית לימודים נטולת הקשר שמעוררת תסכול וזלזול. התגובות האקראית ששלפתי (מפורום הנוער fxp.co.il) מדברות בעד עצמן:

תגובות תלמידים לחינוך פיננסי

חינוך פיננסי חשוב מכדי שיופקר בידי בית הספר.

 סביר להניח שיהיו יחידי סגולה שקדנים שישננו את החומר (אפילו שאין בגרות…) – אך בהיעדר הקשר הולם או מוטיבציה מיוחדת להצליח, סביר עוד יותר שישכחו את רוב החומר הנלמד עוד לפני שיתגייסו לצה”ל, כך שברגע האמת יתקשו ליישם את הידע.

אם אתם זוכרים משהו ממה שלמדתם בכיתה י’ – אשריכם. אני לא זוכרת דבר.

הנקודה היא שעל מנת שלחינוך הפיננסי תהיה מידה כלשהי של אפקטיביות, התלמידים עצמם צריכים לרצות בשינוי.

אני לא רואה תלמידים צעירים מתנדבים מיוזמתם לרכוש חינוך פיננסי אלא אם יבינו מדוע כדאי להם ללמוד את הנושא. להתרשמותי, בתכניות הקיימות אין שום הבטחה, או גמול חיובי, שיכול לעורר את הזיק ללמוד לשם הלמידה. מה שקיים, בכמויות, זו כפיה פדגוגית מהזן הרע.

לשם ההשוואה, שאלו את עצמכם אילו הייתם משקיעים זמן בקריאת פוסטים פיננסיים בבלוג הזה אלמלא ידעתם על ה”פרס” הממתין בסופו — עצמאות כלכלית עשרות שנים לפני גיל הפרישה המקובל. כעת שאלו את עצמכם מהי הסבירות שבית הספר הממלכתי הטיפוסי יעודד חשיבה “רדיקאלית” ו”חתרנית” ברוח זו, ותבינו מדוע הוא מסגרת גרועה ביותר להקניית חינוך כלכלי כלשהו.

מכשול הקונפורמיזם

התנהלות פיננסית נבונה מחייבת מידה מסוימת של התנגדות אקטיבית לתרבות הצריכה ולגורמים המזינים אותה: לחץ חברתי, לחץ מעמדי, הרצון להשתייך, התשוקה להיות כמו כולם, הפחד מהתבלטות לרעה וכן הלאה.

אלא שהסביבה הבית ספרית, מעצם הגדרתה, אינה מעודדת סממנים של היבדלות, אינדיבידואציה ושחייה נגד הזרם.

 המרקם החברתי הטיפוסי בבית הספר הוא ביטוי קלאסי של הקונפורמיזם הזה. בתי הספר אינם מצליחים, ולמיטב שיפוטי גם אינם מנסים, למנוע את החלוקה הדיכוטומית ל”מקובלים” ו”לא מקובלים” – חלוקה המבוססת לא פעם על סממנים חיצוניים (צרכניים) בלבד.

בסביבה היררכית, תחרותית ומעמדית כה אגרסיבית, ל”חינוך פיננסי” אין סיכוי להיות אפקטיבי.

כמיהתם של בני הנוער להשתייך לחבורה “הנכונה” חזקה מכל תוכן לימודי מעופש שדוחף להם בית הספר במורד הגרון.  ספק אם העובדה שלמדו מהו “אשראי” ומהי “ריבית” ימנעו מהם לשרוף את מעט המזומנים שבכיסם על מסיבות, בגדים, שופינג, אלכוהול, סיגריות, טיסות לאיה נאפה ושאר אסימונים מעמדיים.

 כשאתה בן 16, הרצון לחסוך לא הופך אותך למגניב, להיפך. מעטים הילדים בעלי החוסן הנפשי להתמודד עם כינויי גנאי כמו “קמצן” או “בונקר”.

לא רק האקלים החברתי בבית הספר עוין את מי שמעז לחשוב או להתנהג אחרת. הקונפורמיזם הוא המאפיין המרכזי של האקלים האקדמי-פדגוגי.

ב-12 שנותיהם על ספסל הלימודים לומדים תלמידי ישראל כי “התנהגות טובה” פירושה הליכה בתלם. תלמיד “משפר את התנהגותו” אם הוכיח יכולת לשבת על התחת במשך מספר רב של שעות, לציית לסמכות ולמלא הוראות פשוטות מדי שעה בשעה, שנה אחר שנה. המערכת לא מגלה סלחנות כלפי מי שנכשל בכך: תלמיד שכזה נתפס עד מהרה כסובל מ”לקות למידה” במקרה הטוב או כמופרע שיש לרסן אותו – אפילו באופן תרופתי – במקרה הרע.

 ההתנהגות שמטפח בית הספר היא כזו המושתתת על שינון שטחי, פסיביות אינטלקטואלית, התנהלות על-פי לו”ז, ומעל לכל – קבלת מרות. בית הספר אינו רואה בעין יפה ביטויים של חשיבה ביקורתית או אנטי-קונפורמיזם מצד התלמידים, גם אם לעתים הוא משלם מס שפתיים בנושא.

מובן שבכך בית הספר תורם את חלקו בשילובו המוצלח של הדור הבא בשוק העבודה, בדרך לעשרות שנים כבורג צייתן במכונה הקרייריסטית. אך באותה נשימה, הוא מצייד אותו במנה הגונה של קונפורמיזם, חוסר אונים נרכש ואמונה עיוורת בבעלי שררה — 3 תכונות שצפויות להקשות על התנהלות פיננסית נבונה בעתיד.

כל התלמידים זקוקים לחינוך פיננסי בגיל צעיר, אך היחידים שיצליחו להפיק ממנו תועלת מעשית הם אלו שיעיזו לשחות נגד הזרם. אלו תלמידים שהנושא לא רק מסקרן אותם אינטלקטואלית, אלא גם והולם את הרכב האישיות שלהם (חסכנים, נחושים ובעלי יכולת לחשוב מעבר לשנה אחת קדימה).

תלמידים כאלה זקוקים ללמוד במסגרת תומכת שתגן עליהם מפני נידוי חברתי או אקדמי בשל בחירותיהם להיבדל מהסביבה ולהתנהג אחרת. בית הספר הוא בפירוש לא מסגרת כזו.

מכשול ההורות

יש קווי דמיון רבים בין חינוך פיננסי לחינוך מיני.

שני הנושאים מעוררים מידה מסוימת של מתח, מבוכה ומטען מוסרי; בשני המקרים מדובר בידע חיוני, פרקטי ורלוונטי לחיים יותר  מרוב המקצועות העיוניים הנלמדים בבתי הספר הממלכתיים (להוציא קריאה, כתיבה ואריתמטיקה); וללא הידע הזה, אדם צעיר עלול להרוס את חייו בשלב מוקדם מאוד ולמצוא עצמו לכוד בין חובות כבדים לתינוקות מיותרים.

נקודת הדמיון החשובה ביותר, בעיני, היא שהדרך האופטימלית ללמד את שני הנושאים הללו היא במסגרת דו-שיח מתמשך, לאורך שנים, בין הורה לילדיו —  ולא בהוראה דידקטית, חד-סטרית, תחומה בזמן, הניתנת מטעם תחליף הורי כלשהו.

 קונקרטית, אני מאמינה שהאחריות האולטימטיבית לחינוך הפיננסי של הדור הצעיר רובצת על כתפי ההורים. הורה שלא מקנה מיומנויות כלכליות אלמנטריות לילדיו הוא הורה שנכשל. חד וחלק.

ילדים לומדים מכוח חיקוי, לא מכוח שינון. ילד שצופה בהוריו מתנהלים בחסכנות, באחריות ובשיקול דעת לומד להעריך את ערך הכסף ולסגל את השמרנות הכלכלית כטבע שני. הילדים של מוריה, לדוגמה, יוכלו אולי להפיק תועלת מהידע הפיננסי שילמדו בכיתה י’, אך אין להם צורך בחינוך פיננסי. את זה הם כבר קיבלו מהבית.

 לעומת זאת, אם אם אבא ואמא חיים מתלוש לתלוש, קונים ג’אנק צרכני על חשבון כסף שעדיין לא הרוויחו, או מפצים על היעדר קשב ותשומת לב הורית בדמי כיס (מי אמר שכסף לא קונה אהבה) – סביר להניח שהבורות הפיננסית תהפוך לתורשתית.

כדי לגאול את הילד האומלל מהגורל הזה, חובה שגורם חיצוני יציג לו את המושגים הבסיסיים.

הטרגדיה היא שדווקא התלמידים חסרי המזל הללו, שזקוקים לחינוך פיננסי כמו אוויר לנשימה, צפויים להפיק  את התועלת הנמוכה ביותר מהשיעורים הנלמדים במסגרת בית הספר.

לא רק מפני שהנושא נלמד בכפייה ונוגע בעצב רגיש במיוחד על רקע המחסור בבית; לא רק מפני שהם מתקשים לכבוש את הדחף הצרכניסטי, המהווה מעין פיצוי על שנים של מחסור. מלבד שני אלה, בית הספר, ככל מערכת המבוססת על “ייצור המוני”, הוא תחליף הורי גרוע במיוחד.

קחו לדוגמה את רמת ההכשרה של מורי החינוך הפיננסי. האם מורה שעבר השתלמות קצרה יכול להוות תחליף להורה שמלמד את ילדו לאורך שנים שמרנות כלכלית מהי?

מה מבטיח שהמורה לא מאכיל/ה את התלמידים הבלים מוחלטים? האם נעשית בדיקה שמא המורה יודע להתנהל כלכלית בעצמו, ולא חי מתלוש לתלוש כצרכנו-שכיר שברירי? האם בדיקה מקדמית כזו לא חשובה יותר ממעבר ההשתלמות עצמה?

 ככל שאפשר ללמוד מהעדות הבאה, שפורסמה לפני קצת יותר משבוע ב”קהילת המורים” באתר לחינוך פיננסי שפתח משרד החינוך, נראה שסוגיית הכשרת המורים ובקיאותם מתנהלת בכאוס מוחלט.

morim1-min

תזכירו לי למי אתם מעונינים להאציל את הסמכויות ההוריות שלכם?

עם כל הכבוד לאינטגריטי המקצועי ולתחושת האחריות שמפגינה כאן המורה הנ”ל, לא צריך להיות גאון כדי להבין שהפקרתם של תלמידים שמעולם לא קיבלו חינוך פיננסי מהוריהם בידי מורים מהסוג הזה תסב נזק חמור יותר מתועלת — עד כדי שעדיף שלא יועברו כלל. למרבה הצער, תגובות התלמידים עצמם מעידות שזה כנראה לא המקרה היחיד.

חלופה לבית הספר?

 נותרנו עם דילמה. מצד אחד, יש אוכלוסיה שלמה של תלמידים שלא תיחשף למושגים פיננסיים בסיסיים אלא אם המדינה תכפה אותם עליהם דרך מערכת החינוך (בדיוק כשם שיש אוכלוסיה שלמה של אנשים שלא יחסכו כסף לגיל הפרישה אלא אם המדינה תכריח אותם לעשות זאת). מצד שני, הכפיה המאפיינת את הלימודים בחינוך הממלכתי מעקרת חלק משמעותי מהרצון ללמוד מלכתחילה.

 איך פותרים את הדילמה הזו?

אני מודה ש(הפעם) אין לי פתרון מגובש וחד משמעי. לצד זאת, אני זוממת כבר כמה חודשים ליצור מודל התנדבותי של “מנטורים פיננסיים” —  מסגרת וולונטרית שתאפשר לאנשים שהצליחו מבחינה כלכלית (ויכולים להוכיח זאת) להשקיע מזמנם ומנסיונם כדי ללוות, להדריך ולהוות דוגמה פיננסית אישית עבור נערים מרקע כלכלי חלש שמעוניינים בכך.

המודל הזה לא יתבסס על כפייה, אינדוקטרינציה, או שינון של מידע מושגי שספק אם ייחרט בזיכרון לאורך זמן. במקום זה, הדגש יושם על הסיבות לחסוך ולהשקיע מלכתחילה, ועל דרכים מעשיות לבצע את זה.

 אני לא יודעת כמה יעיל יהיה מודל שכזה — הרי בכל זאת, אפשר להוביל סוסים לשוקת וגו’…  — אבל מה שבטוח הוא שיהיה אפקטיבי פי כמה מהוראה בית-ספרית. הוא יתבסס על ניסיון מעשי, ולא על דקלומי מצגות של מורים שרצו לסגור גמול השתלמות בשבוע.

מה דעתכם?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

121 תגובות

  1. היום חינוך פיננסי הוא יותר פשוט כי אפשר להשיג אותו באינטרנט.למשל באתר הזה https://www.hasolidit.com

    • עד היום לא חשבתי על פיתרון טוב יותר מאשר – מדינה שלא מתערבת בחיי האזרחים בנושאי חינוך וחיסכון.
      ברגע שבן אדם מבין שאם הוא לא ידאג לעצמו\לילדים שלו, הוא[\הם ייזרקו לרחוב, פתאום הוא מאבד מעט מהקונפורמיות שלו ומתחיל להפעיל את הגלגלים במוח בצורה יעילה יותר.

      מעט פשטני, אבל זה נראה לי כמו המודל הנכון לטווח הארוך מאוד.
      אולי יש מודלים חינוכיים שהוכחו כיעילים מאוד, אבל אני די בטוח שגם אם יש כאלו, הם עדיין לא הגיעו לישראל.

    • חינוך פיננסי רצוי שיתחיל מהבית, זאת אחראיות ההורים לחנך את הילדים באופן שישרת אותם בעתיד, ההורים אמורים לשמש דגם לילדיהם בענייני מוסר, כלכלה, רגשות וכדומה, משם למעשה מתחיל הכל.
      באופן זה, מקנים לילדים הרגלי התנהגות בנושאים חשובים בכל שטחי החיים, כאשר העניין הכלכלי כלול בכך,”אם אין לחם, אין תורה” אמרו חז”ל.
      חשוב שבית הספר יקנה לתלמידים ידע בכלכלה, שייתן להם בעתיד כלים להשתמש בהם, לתועלתם ולתועלת הציבור.
      זה די מסובך להרכיב שיעור בכלכלה, שיהיה חף מדעה פוליטית וזה למעשה תפקידו של המורה לערוך את השיעור כך, שיהיה שווה לכל נפש ואובייקטיבי לגבי דעותיו הפוליטיות.

  2. גידי יצחקי

    אחרי חודשים של קריאה עקבית גם אם לא תמיד הבנתי אני רוצה להחמיא לך ולומר שאני נהנה מאד מכל הפוסטים שלך גם אם לא תמיד אני מסכים או מתכוון ליישם את הרעיונות
    הפעם הפוסט כל כך זעזע אותי שאני נשבע שכבר הערב אשב עם בתי לשיחה ראשונה.
    תבורכי על הכתיבה הכל כך בהירה ומהנה שלך הפכתי לקורא נאמן

  3. מציתי את מכסת הקריאה שלי להיום:) ארוך אבל טוב, מדוייק להפליא. אגב במהלך כל 12 שנות הלימוד שהשלמתי לא זכור לי שיעור פיננסי 1. ואני לא זקן:)

    ברגע שהבנתי שלא ניתן לסמוך על בתי הספר שיעזרו לי לבנות את חיי בהצלחה עשיתי את המינימום הנדרש ופיתחתי יכולות אחרות בבית לבד. היום זה התברר כהחלטה נכונה.

    לגבי הסוף, זה נשמע מעניין..אשמח אם תפרטי כיצד זה יעבוד.

  4. קייםמודל כזה (בקונסטלציה זו או אחרת) – פעמונים. כבר זמן מה שאני תוהה איך לא מתפרסמתפה הרשמה לארגון….

    • כן, חשבתי על זה. מה שאינני בטוחה לגביו הוא אם המתנדבים בפעמונים הם עצמאיים כלכלית?

      • גילוי נאות – אני מתנדב בפעמונים.

        לצערי הרב, המתנדבים בפעמונים אינם מסוננים על סמך הקטגוריה הזו. בגדול רובם ככולם אנשים מאד טובים, עם הרבה רצון לעזור ולתרום, אך החינוך הפיננסי של רובם אינו מגיע מהמקום של הבלוג הזה, אלא יותר קרוב לצורה כלפיה הבלוג הזה מעביר ביקורת. בחלק מהמקרים מדובר על אנשים שבאמת לא היה להם איך או ממי ללמוד את הדברים האלו, אך בחלק מהמקרים מדובר באמת באנשים שלא מבינים את המשמעות העמוקה של התנהלות פיננסית נכונה, שלא לדבר על מונחים רחוקים כמו “עצמאות כלכלית”.

        חשוב לזכור שהמשפחות שמגיעות לפעמונים נמצאות לרוב על סף שבר, או שכבר עברו נקודה זו, והיו מספיק חכמות לשים את הבושה בצד (כי בגדול, זו הודאה בכך שאין למשפחה מושג וצל ירוק לגבי התנהלות כלכלית נכונה) ולבקש סיוע מבחוץ. חלקן הקטן של המשפחות הן נקודה של אור, ומבקשות ליווי בתהליך קבלת החלטה כזה או אחר בחייהם, טרם ההחלטה. בנוסף, יש משפחות שעקב ארוע חד פעמי לא נקלעו למשבר כיוון שלא חשבו על סיטואציה כזו מראש.

        אני לא מנסה לומר שהמשפחות בפעמונים הם “אנשים לא חכמים”. להיפך! אני מעריך מאד כל משפחה שהיה לה מספיק שכל להודות בשלב כלשהו באמת המרה, ולקבל את ההבנה שהיא לא יכולה להתמודד לבד עם הסיטואציה. כמו שדורין כתבה בפוסט, ללמוד מושגים זה חסר ערך, אם אין הבנה לגבי צורת השימוש בהם הלכה למעשה בחיי היומיום.

        לגבי הנקודה שהעלית – אני נותן את עצמי לדוגמא: עד לפני מספר חודשים עניתי כמעט בשלמות להגדרה המזעזעת של “צרכנו-קרייריסט”, אולם חייתי בדיוק לפי היכולת שלי ולא מילימטר מעבר. בחצי הנשה האחרונה נפתחו עיניי, והפלא ופלא – כבר יש לי תיק ברווח של כמה אחוזים, אני משקיע במספר סוגי השקעות, גומע ספרים כמו “החיים או הכסף”, ועונה לאנשים בפורום החדש של הסולידית.

        אז לא, המתנדבים של פעמונים לא עצמאים פיננסית 🙂 (לפחות לא חלקם)

        • כן, אני מניחה שזו הייתה כוונתי.

          למנטורים במודל שאני מדמיינת יש יותר מרצון טוב. הם אנשים שמוכיחים, מעצם הוויתם, שמעגל החיסכון->השקעה->הסתפקות במועט–>חיסכון מוביל בהגדרה (מתמטית) לרווחה כלכלית. הם חצו את נקודת ה-CROSSOVER אם נשתמש במונחים של Your Money or your Life. בבלוג הזה גולשים לא מעט אנשים כאלה, חוץ ממני.

          האתגר הגדול (מבחינתי) הוא לפנות לשכבות חלשות יותר. קהל היעד המרכזי של הבלוג הזה הוא שכירים המרוויחים שכר נאה (7k ומעלה), כך שזה יחייב mind switch במידה מסוימת, כמו גם עיסוק בתחום שאני אישית לא מצטיינת בו (עבודה ישירה עם בני אדם).

          • חשבתי על זה קצת, ואני חושב שיש לי עוד מילה קטנה להוסיף:

            חשוב מאד לשים לב להבדל התהומי בין “חינוך פיננסי” ל-“עצמאות פיננסית”.

            למה הכוונה?

            האם אדם שלא מוציא יותר ממה שהוא מכניס הוא בהכרח “עצמאי פיננסית”? כנראה שלא, רוב הסיכויים שאפשר לקרוא לאיש כזה: “מחונך פיננסית”.

            אנחנו מדברים כאן על מספר רבדים בסדר עולה. ראשית על אדם להיות בעל ידע בסיסי במתימטיקה, לאחר מכן עליו להתנהל פיננסית נכון (הכנסות מול הוצאות), ורק בסופו של התהליך יתפנה להשקיע את הזמן בהכנה לעצמאות פיננסית.

            נשמע הגיוני, לא?

          • אולי אפשר לשכנע את ארגון פעמונים לשדרג את השירות שלו ולעזור למשפחות לעלות על הדרך לעצמאות פיננסית “על הדרך”

          • סולידית ודר היקרים,
            אני “חוטא” בהתנדבות במסגרת פעמונים לא שנה ולא שנתיים…
            אם יורשה לי, אני מבקש שלא תחטאו בחוסר דיוקים לגבי הארגון ודרך פעולתו (דר ע”י הבעת דעה כזו או אחרת, סולידית ע”י פרסום באתר), גם לא הוגן כלפי יתר המתנדבים ו/או המשפחות שפונות.
            סולידית, יש לך את המייל שלי אם את מעוניינת להרחיב את הפרטים על הארגון.
            תודה רבה.

          • תגובתך לא מאוד ברורה. אתה מוזמן לפרט מהן הלנותיך והשגותיך אם יש.
            למען הסר ספק, הפוסט הזה לא עוסק בארגון פעמונים.
            הדיונים שאתה רואה בתגובות הן מטעם מגיבים שטוענים שהם מתנדבים בארגון בדיוק כמוך (חלקם אף נושאים תפקידים בכירים יחסית בעמותה)
            לי אישית אין קשר לארגון, מעולם לא נפגשתי או לקחתי חלק בפעילויותיו ודרכי הפעולה שלו אינן ידועות לי.
            במלוא הכנות, אין לי עניין מיוחד להרחיב את הפרטים על דרכי הפעולה של הארגון משום שיש דברים שמעניינים אותי יותר.

        • היי amidar
          גם אני מתנדבת בפעמונים. מתנדבים בפעמונים מגיעים מהרבה סיבות, חלקם היו בעבר בחובות, יצאו לדרך חדשה והעיסוק בתחום עוזר להם לשמר את ההשגים, חלקם עצמאים כלכלית, חלקם “רק” מחונכים פיננסית.
          דורין – לדעתי אדם לא חייב להיות עצמאי כלכלית כדי להתנדב בתחום, גם אדם שמחונך כלכלית יכול להביא ערך רב על חשיבות החסכון ומשמעותו. כנ”ל אדם ששואף ופועל למען עצמאות כלכלית אבל עדיין לא הגיע לשם בפועל.
          חייבת לציין שמנסיוני חלק גדול מהליווי הוא רק עצם ה”בייביסיטר” למשפחות – עצם העובדה שמגיע מלווה על בסיס שבועי וצריך לתת לו דין וחשבון לאן כל שקל הלך כבר יוצר מוטיבציה להשתפר (ברמת המספרים) אצל המשפחה. עם זאת, אני תמיד האמנתי שאם השינוי הוא רק ב”מספרים” ולא בגישה המנטאלית לנושא – כנראה שאותה משפחה שוב תקלע לחובות או לא תחסוך לפי יכולתה. מנסיוני הבאת אנשים לשינוי מנטאלי זה החלק הקשה, ובהחלט מסכימה כי פה נדרש מלווה שמסביר שוב ושוב עד שהשינוי מתרחש… (או שלא לצערי). בכל אופן אהבתי את היוזמה, והייתי שמחה לקחת חלק אם וכאשר תקרום עור וגידים.

  5. כרגיל, פוסט מצויין. לא קל להתאושש מהרגלי חשיבה שרוכשים בבית הספר. אני חושב שהרעיון שהעלית בסוף יכול להועיל לבני נוער בעלי אופי עם רצון ללמוד.

  6. אני מורה פרטית למתמטיקה ורואה שדווקא בחומר הלימוד ל- 3 יחידות בגרות הצליחו להכניס כמה מושגים בסיסיים חשובים, כמו איזו הלוואה/השקעה עדיפה (6% ריבית כל שנה או 12% ריבית פעם בשנתיים – במסגרת לימודי “גדילה ודעיכה” מה שנהוג לכנות ריבית דריבית), בנוסף מלמדים קריאת גרפים שבהם גם גרף צריכת החשמל של משפחה, גרף שתי אלטרנטיבות לחנייה בתשלום וכו’, טיפה בים אבל בכל זאת שמחתי על הניסיון להקנות ידע שימושי לחיי היום יום.

    אבל זה לא מה שהתכוונת, אני יודעת, כדי להקנות את הידע לניהול הפיננסי האישי נראה לי שהכי טוב יהיה להתנסות ברטוב במצב יבש, כלומר להשתמש במשחק מחשב שיעשה סימולציה למציאות. משהו שיתן משכורת קבועה ופונקציית מטרה: להגיע למקסימום יציבות פיננסית של המשתמש. אפשר להכניס למשחק פיתויי צריכה, הלוואות והשקעות. כמובן שצריך שתהיה הדרכה של מישהו שמבין בדברים, אולי אותם מתנדבים שאת חולמת עליהם.

    אולי יש כבר משחקים קיימים כאלו ואולי צריך לפתח (אומת סטארטאפ זה אנחנו, לא?)
    בכל אופן משחק מחשב יכול להיות מספיק מושך לבני נוער כדי שלא רק יבואו אל השוקת אלא גם ישתו.

    הלוואי….

    • אני חושבת שזה רעיון מבריק.
      התנהלות פיננסית, בבייסיק, היא בסך הכל אריתמטיקה, אחוזים וטיפ טיפה חזקות. אין לי ספק שבורות מתמטית היא משטח הגידול שעליו צומחת בורות כלכלית.

      • אני הייתי שולח את המתנדבים להורים דווקא. כמו שעשו באחד העיתונים והוציאו מספר משפחות מחובות להתנהלות כלכלית אחראית. לילדים יש פיתויים חברתיים שמקשים על ההורים לסרב לצרכנותם האובססיבית.צריכים לצייד את ההורים לא רק בידע אלא גם בעמידות פסיכולוגית שלא יכנעו לבקשות הילדים ויוכלו לעזור להם לעמוד בפרץ. בכל זאת מבוגרים יבינו זאת יותר וגם טווח המחשבה שלהם רחוק יותר מילדים שאינם מעונינים לחשוב על עתידם הרחוק.
        אני מלמד מחשבים בתיכון וכל תלמידי חושבים על חברות סטארט אפ. אני מסביר להם שבסטארט אפ יש סיכוי של אחוז אחד להתעשר ו 99% להיות עני, בעוד שברכישת מקצוע טוב יש סיכוי גבוה לחיות היטב. זה לא אומר שלא צריך לנסות סטארט אפ שניראה מבטיח, אבל לא לבנות על זה. בקיצור הילדם נימצאים יותר בעולם החלומות מאשר במציאות ואצל ההורים קצת יותר קל למצוא נקודת פתיחה טובה. את זה אני אומר בניגוד לדוקטרינה שקל יותר ללמד ילדים מאשר מבוגרים, כי ילדים אמנם מבינים מהר יותר, אך אינם מפנימים את הידע שאינו לרוחם.

      • 1. קיים משחק כזה , הוא נקרא : CASHFLOW
        מבית היוצר של קיוסאקי.
        2. גם אני מתנדב בפעמונים , פעמונים חרטה על דיגלה רק את השלב הראשון בהגעה לעצמאות כלכלית והוא החתירה לאיזון תקציבי .
        ההגדרה ל”הצלחה” בפעמונים היא משפחה ללא חובות אשר חיה באיזון כלכלי בהתאם להכנסות.

        מניסיון אישי בלבד , רוב האנשים (כולל מלומדים מאד) בכלל לא מבינים את הרעיון של עצמאות כלכלית וגרוע מכך … רובם גם לא רוצה לדעת ! (כל כך הזדהייתי עם הרעיון שלך באחד הפוסטים הקודמים שבו אמרת ששום אדם לא ידע את התוכנית יציאה שלך ממרוץ העכברים).
        לפני מספר שנים עבדתי בבית חולים בשעות הלילה בהדרכת רופאים בכירים על תוכנה מסויימת , תוך כדי שיעמום הלילה התפתחו שיחות שבהם התברר שאני היחיד! שלא היה במינוס יום אחד מימי חייו.
        יש לציין שרובם הרוויחו נטו ב2-3 חודשים מה שאני מרוויח בשנה.
        עדיין , גם לאחר הסברים ,מצגות , ועוד לא הצליחו ה”מלומדים” לרדת לסוף דעתי ולהבין מהי עצמאות כלכלית.
        מבחינתם , משכורת גבוהה היא היא עצמאות כלכלית.

        גילוי נאות , אני עצמאי כלכלית כבר מעל 10 שנים , ומידי כמה שנים חוזר למעגל העבודה מרצון וכרגע אני גם עובד כשכיר.

  7. אי אפשר לצפות מארגון מונופליסטי על שעות הלימוד לתוצאות יעילות, זה כבר אמור להיות ברור.
    והבעיה היא שבכלל קיים דבר כזה “מערכת החינוך”. הדגש הוא תמיד על מערכת שבונים והתלמידים צריכים להתאים את עצמם אליה. זה אמור להיות בדיוק הפוך – הדגש צריך להיות על התלמיד, ו”המערכת” צריכה להיבנות לפי הדרישות שלו, ולהתאים את עצמה לכל תלמיד בנפרד. אין שום דרך אחרת. לצערי אנחנו בני אדם והמגבלה שלנו היא שאנחנו צריכים שלאחרים יהיה אכפת מאיתנו בשביל שמערכת יחסים כלשהי תוכל להצליח.

    ובלי קשר, למה תמיד צריך לשים אימייל בתגובה? הרי גם ככה לא נעשה עם זה כלום.. זה סתם מיותר לא?

  8. אני משתדל ללמד כמה ש יותר אנשים על השקעות ובפרט על מניות. אני זוכר את הדיעות הקדומות שהיו לי על מניות לפני יותר מעשר שנים ואיך למדתי מספרים כמו הליכת אקראי בוול סטריט על תפקידן של מניות להשקעה לטווח ארוך. יצא לי גם להעביר מצגות בנושא.
    אני רואה את נושא החיסכון כנפרד ובעל אופי חזק של חופש פעולה ולא ניתן לכימות (בניגוד לתחום ההשקעות שם אין חופש ולרוב האנשים יתאים שוקולד מריר בהרכב זה או אחר בסלים פאסיביים רחבים) בנושא הזה אני חושב שבעלת הבלוג מצליחה לייצר מודעות ולהציף את הנושא אבל רוב האנשים לא יקבלו בהבנה כחלק מהרצאה רעיונות הקשורים בחסכנות. טיפלתי בעניין בשקף אחד במצגת עם המשפט של צ׳ארלס דיקנס

    Annual income twenty pounds, annual expenditure nineteen [pounds] nineteen [shillings] and six [pence], result happiness. Annual income twenty pounds, annual expenditure twenty pounds ought and six, result misery.”

    האפקט של ההבנה של ריבית דריבית וגודל הקרן אחרי 30 שנים של השקעה לעומת האלטרנטיבה של תוצאה של הלוואות וחובות היא מוטיבציה גדולה מספיק לחסוך כסף ומי שזה לא ישכנע אותו אני בספק אם משהו אחר שאגיד יצליח לשכנע אותו.

    • חסכנות והסתפקות במועט היא הפיתרון כמעט לכל מצוקה פיננסית שאפשר להעלות על הדעת.
      הבעיה היא שזהו פיתרון שאנשים לא רוצים לשמוע.
      מוזמן לקרוא על ה”ברכות” שהבלוג הזה מקבל ברחבי האינטרנט כדי להתרשם מהעניין…

  9. עמותת שיעור אחר הינה עמותה אשר מגייסת מתנדבים בעשרות ארגונים עסקיים וגופים ממשלתים אשר מעבירים קורסי העשרה בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מחוסרות הזדמנויות. מדובר בקורס העשרה שנמשך 12-20 שיעורים ומועבר אחת לשבוע בכתה במסגרת שעות הלימודים ובנוכחות מורה. כל מתנדב מלמד שיעור אחד או יותר בהתאם לחלוקה שנקבעת מראש. בית הספר, גילאי התלמידים, המיקום הגיאוגרפי ושעת הפעילות נקבעים בתיאום עם קבוצת המתנדבים. כשעבדתי במשרד האוצר העברנו קורס בנושא כלכלה וצרכנות נבונה (ישנם עשרות גופים שמעבירים קורס זה).

    את יכולה לפנות אליהם ולקבל את מערך השיעורים, הוא די הולם את התכנים עליהם את מדברת, מבדיקה קצרה שלי אין פירוט באתר שלהם.

  10. ברור שעדיף שהחינוך יבוא מהבית, אבל לרוב זה לא קורה. לכן בודאי לא יזיק שנערים ונערות יחשפו בכל מסגרת שהיא לנושאים הקשורים להתנהלות פיננסית נכונה, גם בבית הספר. משהו עשוי להשאר מזה לעתיד, לפחות אצל חלקם. דוקא בגיל הזה יש נטיה לבזבוזים על שטויות בקניון, כגון בגדים, איפור, משחקים לקונסולות, טלפונים סלולריים וכו,.לכן דיון במשמעות ההתנהגות הבזבזנית, העלאת הרעיון של דחיית סיפוקים והסבר איך זה עשוי לתרום להם בעתיד יתכן וישפיע במידה מסויימת. לפחות זהו נושא שהרלוונטיות לחיים האמיתייים שלהם ברורה ומיידית, בניגוד לתנ”ך, ספרות או גאוגרפיה.

  11. שלום, פוסט חשוב בנושא חשוב.
    שתי הערות שעלו לי:
    1. רעיון המנטורים נשמע מעולה. יש בבלוג הזה הצטברות ייחודית של אנשים בעלי ידע וכישורים לעשות את זה. אולי כדאי לעשות את זה לא רק לבני נוער. אני למשל טובה בפן החסכני, אבל פחות בהשקעות, ומאוד אשמח להתפתח בנושא.
    דרך אגב עמותות כמו פעמונים, או מט”י מעניקות חינוך להמונים בנושא. גם אם זה לא תמיד ישירות לבני הנוער, זה למשפחות ודרכן לבני הנוער.

    2. בנוגע לתיאור הססגוני של תלמידי בית הספר אשר למדו לשבת 12 על התחת,הזומבים הקונפורמיסטים, בניגוד לתלמידים בעלי הסיכוי לתחייה פיננסית שהם “חסכנים, נחושים ובעלי יכולת לחשוב מעבר לשנה אחת קדימה”- זו אבחנה מאוד גסה, וגם די שגויה.
    ראשית, בשביל להתקבל מלכתחילה למשכורות הגבוהות שמאפשרות את החיסכון המהיר ביותר, רצוי להיות תלמיד טוב בבית ספר (עיין ערך – לסיים תואר יוקרתי בכלכלה באוניברסיטה בח”ול, ואז להתקבל למשרה איכותית מייד אחרי התואר הראשון).
    שנית, ואולי חשוב מכך- התלמידים הטובים, הם ה-תלמידים שלמדו לחשוב מעבר לשנה אחת קדימה. הם עקשנים, חרוצים, שאפתנים, אינטיליגנטים, מעדיפים את הפרס הגדול על פני הכאן ועכשיו. זה בדיוק סל התכונות שמאפיינות הן את החסכן והן את המשקיע הנבון.

  12. תודה על הפוסט המעניין והחשוב.
    הערותיי:

    1. רעיון המנטורינג הוא נפלא. בעיניי כדאי ליישם את זה לא רק על תלמידים צעירים, אלא גם על מי מאיתנו שמרגיש שעדיין חסר לו מפגש פנים מול פנים בנושא.

    2. מאוד לא מסכימה עם הדיכוטומיה בין “התלמיד הקונפורמיסט, הזומבי של מערכת החינוך”, לבין “התלמיד הנחוש, שיודע לראות שנה אחת קדימה”. משתי סיבות:
    א. כדי להגיע מהר לחיסכון אגרסיבי, רצוי להתחיל בלהיות תלמיד טוב (עיין ערך- לעשות את התואר בכלכלה באוניברסיטה טובה בח”ול, להתקבל לעבודה במשכורת לא רעה בכלל באזור המרכז עם תואר ראשון בלבד, וכדומה).
    ב. התלמידים הטובים, שצולחים היטב את 12 השנים, הם גם עקשנים, חרוצים, אינטיליגנטים, ובעיקר מעדיפים את הפרס הגדול על פני ה’כאן ועכשיו’. זה בדיוק סל התכונות שמאפייניות הן את החסכן והן את המשקיע הנבון.

  13. אני מורה בבית ספר יסודי, ומזה מספר חודשים, הרבה בהשפעת הבלוג שלך, החלטתי להעניק לתלמידים בבית הספר חינוך וידע פיננסי. זו מסגרת וולונטרית מבחינת הילדים, היא מתקיימת בין 14:50 ל16:15, רק מי שמעוניין, ואני מעוניינת בו מגיע- כך שילדים שלא רוצים ללמוד לא נמצאים שם.
    המסגרת מתנהלת כך: הילדים עובדים בקבוצות קטנות לכל קבוצה יש חוה פיזית, שהיא בנתה מחומרים נפסדים וחומרי אומנות, יש כסף, יש בעלי חיים, יש אנשים , יש הוצאות ויש הכנסות, אני ה”מדינה” דהיינו הריבון, ואני מחוללת כל מיני מניפולציות כדי שיראו מה קורה לדוגמא: לפעמים אני מדפיסה המון כסף ומחלקת…לפעמים אני מטילה מיסים גבוהים , לפעמים יש מחסור במים, לפעמים תנאי מזג אויר קיצונייים וכו וכו
    שבוע אחד משחקים, בשבוע שאחריו מדברים ומנתחים את מה שקרה, כולל האמוציות של כולנו ועד כמה הן משפיעות על המצב. תוך כדי כך אנחנו מדברים על החיים האמיתיים, לדוגמא: לשיעור הבא בקשתי מכל אחד לתכנן איך הוא מרוויח כסף בחופשת פסח, במקביל הורדתי תכנית עסקית מהאינטרנט ופישטתי אותה מאד מאד, אני מצפה שחלקם יבואו עם רעיונות וכל קבוצה תעבוד על תכנית עסקית לאחד מחבריה.
    בקיצור- אני משחקת איתם המון, הם מתים על המשחק , ותוך כדי אני מעבירה את ערכי ה”סולידית” האם זה ישנה את חייהם בעתיד? מי יודע. אני מקווה שכן.

    • נהדר! אם כי נשמע שאת מתמקדת יותר בעניינים מאקרו-כלכליים (השפעה חיצונית על ההתנהלות הפיננסית) בעוד שהבלוג הזה עוסק בעיקר במיקרו ובמידת יכולתו של הפרט להתמודד בהצלחה עם שגעונות המערכת.

      רעיון למערך שיעור לתלמידים צעירים וצעירים פחות:
      נתונים 3 אנשים.
      אחד מהם מוציא יותר ממה שהוא מכניס לאורך זמן, ומשלם ריבית לאחרים.
      אחד מהם מוציא בדיוק כפי שהוא מכניס, לא משלם ריבית ולא מקבל ריבית.
      אחד מהם מוצא פחות ממה שהוא מכניס לאורך זמן, ומקבל ריבית מאחרים.

      היכן יהיה כל אחד מהם אחרי שנה? אחרי 5 שנים? אחרי 10 שנים?

  14. יש לי 20 שנות לימוד, 8 מתוכן בלימודי כלכלה חשבונאות ומנהל עסקים ולא למדתי שיעור אחד של חינוך פיננסי. אף אחד לא הסביר לי על ניהול כלכלי אישי, נכסים מניבים והתחייבויות. אולי הזכירו בתיאוריה את העלות האלטרנטיבית וחישובי תשואה אבל בטח שלא על איך לתכנן סדר עדיפויות משפחתי, לחשב הכנסה פנויה ומה כרית הביטחון שלי לשעת צרה.
    באוניברסיטה לומדים רק על כסף של אחרים.
    גם לא נראה לי סביר שמורים שבעצמם לא נוהגים ככה יבואו וירצו לתלמידים על חינוך פיננסי.

  15. ואולי בחברה שמושתת על האמונה שצמיחה זה טוב (ומאמינה שללא הגדלת הצריכה נכנס למיתון) – לחנך אנשים להוציא פחות (ולצרוך פחות) לא נמצא באמת באג’נדה של אף ממשלה…

  16. העלית טענות הגיוניות אבל לא שכנעת אותי. אני חושב שזה מאוד חשוב לשלב לימודי חינוך פיננסי בתכנית הלימודים; לא רק לתלמידי כיתות י’ אלא לכל הגילאים ולהתחיל כמה שיותר מוקדם, עוד בבי”ס היסודי.

    אני מלמד במסגרת התנדבותית שיעורי חינוך פיננסי לילדים בכיתה ד’ במסגרת פרוייקט פיילוט של עמותת ידיד, ומהתרשמותי הילדים מלאי מוטיבציה, סקרנים, לומדים ומפיקים מהשיעורים הרבה. הלימוד הוא חווייתי ואינטראקטיבי ונוגע בהרבה מהשאלות שהעלית בפוסט כגון- “איך לחסוך יותר?” “איך לרסן דחפים אמוציונליים?” ו”איך מבחינים בין רצון לצורך?”

    אני חושב שכמו כל דבר בביה”ס, בסופו של יום האפקט הלימודי רב השנים ייקבע לפי טיב המורה יותר מתוכן מערך השיעור. העקרון הזה תקף לכל המקצועות מהיסטוריה ועד מתמטיקה, ויהיה גם תקף לחינוך פיננסי. חלק מהבעיות שאת מתארת בפוסט נשמעות כמו בעיות שאופייניות לפרויקט פיילוט ושיפתרו בשנים הבאות.

    ההצעה שלך בסוף הפוסט מעניינת מאוד, אבל מסתמכת על גיוס נערים ש”יהיו מעוניינים” ללמוד. איך הם אמורים לדעת שהם מעוניינים ללמוד אם הם עוד לא נחשפו לתחום הזה? הלימודים בבי”ס חושפים את –כל הילדים– לתחום הזה, ובניגוד אליך אני רואה בזה כיתרון ולא חיסרון. מה שכן, אפשר לדבר על דרכים יותר טובות להכשרת מורים או הבאת אנשים בעלי ידע ונסיון מבחוץ.

  17. מאמר מצויין.
    נכון שלילדים אין כוח ללמוד את הנושא, אבל מסיבה מוצדקת: הם ילדים. אין להם מושג מהחיים ובטח שכרגע אין להם מספיק סיבות להתנהל פיננסית בצורה נבונה. עד שלא ינתקו אותם מהתמיכה של ההורים (בימינו זה לא קורה מספיק) ויזרקו אותם למים, הסוויטצ’ הקוגנטיבי לא ידלק.
    החינוך הפיננסי צריך להתחיל בראש ובראשונה, כמה שלא נעים להגיד את זה, בשיטת המקל והגזר. להציג אלטרנטיבות ללמה כדאי לחסוך, מה יוצא לך מזה. פה טמונה בעיה: לך תסביר לילדים בכיתות י’-יב’ אלטרנטיבות לחיים כשהם עוד לא יודעים מה הם החיים. מה זה לעבוד, מהי אחראיות (לא פיננסית), מהי זוגיות, מהי משפחה – וזה לפני שקופצים לתחום הכלכלה עצמו שהוא ח’תחת נושא בפני עצמו…

    לימוד אחראיות פיננסית לבדו אינו מספיק. בגיל שלהם הנושא יהיה חייב לבוא יחד עם שליטה עצמית ופיתוח יכולות אישיות שיאפשרו לפרט לעמוד מול ההמון, שזה עוד אתגר. אף אחד לא רוצה להפוך ילד לגוש אדישות שלא סופר את החברה.
    אכן אתגר רציני.

    • ומה עם לתת לילדים דמי כיס מוקצבים מראש, האם זה לא סוג של חינוך פיננסי?

  18. נחמה שטרית

    מרתק וחשוב מאוד! תודה רבה…
    בזכותך התחלתי לחשב מסלול מחדש…..לפני מס’ חודשים ואנחנו על הגל.

  19. עמותת “חיים בפלוס” מכשירה סטודנטים להיות מנטורים פיננסים ולהעביר קורסים לכיתות י”א י”ב ולבנות שירות לאומי. הקורסים משלבים מפגשים חוויתיים ואינטראקציות אישיות בין המנטור והחניכים. גיבשנו רשימה של 13 משימות שעל החניכים לבצע, לדוגמא בדיקת דף חשבון הבנק, משא ומתן מול חברת הסלולר, הפקדה לתכנית חסכון, וכו’. המנטורים מלווים את התלמידים בביצוע המשימות. ביצוע המשימות ומדידת ההצלחות מתועדים במערך גוגל דרייב כך שאנחנו יודעים מה האפקט של הקורסים.

    המנטורים נבחרו על פי הכישורים שלהם לתקשר עם בני נוער “בגובה העיניים” . הם מאמינים בדרך החיים של “החיים בפלוס” וכך מהווים מודל לחיקוי לחניכים, שאינם מקבלים את הכלים האלו מהוריהם.

    הפעילות של חיים בפלוס מתקיימת בבתי ספר של עמל, עתיד, אמית, אורט, דרכא, ישיבות בני עקיבא, ביחידות לקידום נוער ובקבוצות של שירות לאומי. כרגע יש לנו פרויקט גדול מאד עם עיריית חיפה, שהזמינה אותנו ל-11 תיכונים בעיר.

    השנה יש לנו למעלה מ-2,000 חניכים בפרויקט, עם 42 מנטורים.

    החניכים הם בני 17 עד 21. המנטורים הם בני 21-29. חלק מהמנטורים הם מתנדבים, חלק בשכר, וחלק מקבלים נקודות זכות או מלגות.

    הקורסים מגיעים לכל המגזרים, כולל ערבים ובדואים.

    חיים בפלוס הוא ארגון חברתי השואף לעשות שינוי בחברה הישראלית על ידי הכוונת הצעירים להמנע מאוברדראפט ולחסוך לעתידם.

    פרטים עלינו וכתבות מהטלויזיה ניתן לראות בwww.chaimbeplus.org

    התגובות מהחניכים, לעומת מה שנכתב בכתבה של “הסולידית”, הם ” הקורס היה מעניין ורלוונטי לחיים שלי. התחלתי לעקוב אחרי ההכנסות וההוצאות שלי. פתחתי תכנית חסכון. המנטור היה סבבה – תודה רבה על הכל!”

    מי שמעוניין לעבור הכשרה (און ליין) להיות מנטור יוכל לשלוח קורות חיים לinfo@chaimbeplus.org.

    אנחנו מספקים מערכי שעור, חומרים ומשחקים, ליווי צמוד למנטור המתלמד ותעודת “מנטור פיננסי”.

  20. אהבתי את רעיון המנטורים, אני בעד!
    אני ראש צוות בארגון ״פעמונים״, הארגון החל לפני כשנה פיילוט של חינוך פיננסי במוסדות של נוער בסיכון.
    אולי אפשר לעשות שיתוף פעולה בין המודל שדיברת עליו לבין התוכנית אצלנו.

  21. הסולידית מכה שוב, עם תובנות מצויינות, אבל, לצערי, חסרות תוחלת, ואסביר:

    א. עד לפני מספר שנים שימשתי כמנהל סניף בנק. הבורות הפיננסית שנחשפתי אליה במהלך השנים הציקה לי מאוד, וניסיתי כמיטב יכולתי “לבער” אותה, בשיחות עם לקוחות (וגם עם עובדי הבנק, שאינם כה מקצועיים כמו שחושבים). אני יכול להעיד – אי אפשר לבער את הבורות הזאת בשום אופן. זו התנהגות מולדת, וגם אם יפלו על אדם כזה אלף אסונות פיננסים, הוא יחזור לסורו.

    ב. פניתי, בזמנו, למפקח על הבנקים ולנגיד בנק ישראל במכתב רשום, ובו הצעה לשני שינויים חשובים, לקידום הנושא: 1. מבחן ידע – לחייב כל פותח חשבון ב”טסט”, שבו יצטרך להראות ידע במושגי יסוד (כגון אלה המוזכרים בכתבה). שאלון קצר, 25 שאלות, כדי שהלקוח ידע לקראת מה הוא הולך, והבנק ידע שהלקוח יודע זאת. 2. חיסול מוסד האוברדראפט לאלתר (ולא אפרט, הדבר מדבר בעדו). למותר לציין שלא קיבלתי כל מענה, גם לא אישור קבלת המכתב…

    ג. בשולי הדברים אציין, שנושאי “אחראיות פיננסית” הם עניין מהותי בחינוך האמריקאי והגרמני, וכן שנושא ה”מנטור” יכול להצליח רק אם הוא ינהג כשוטר.

    לסיום, אינני מאמין בחינוך פיננסי. או שיש לך את “זה” (ו”זה” בא עם תכונות חיוביות נוספות רבות, במגוון תחומי אחראיות בחיים, ולא רק בתחום הפיננסי), או שאתה נדון לאוברדראפט אינסופי, ולתשלומי משכתנא גם בגיל 50, 60, ו70. זו קללה מולדת.

    Clement

    • קלמנט יקר. תובנות מדהימות (ומדאיגות) כהרגלך. מסכימה עם קביעתך בפסקה האחרונה — זו הסיבה שאין לי תשובה חד-משמעית לדילמה שהעלתי בפוסט, ושרעיון המנטורים הוא רק בגדר רעיון — אך מסייגת אותה לעניין אחד. חינוך פיננסי אמור להיבנות במשך שנים כפועל יוצא של קשב ואחריות של הורים לילדיהם. אני מאמינה שכשאנשים טוענים שחובה לשלב תכני חינוך פיננסי בבתי”ס הם במידה מסוימת עושים הנחות לעצמם ומאצילים סמכויות הוריות חשובות לגוף שלא אמור ולא מסוגל לתפקד כהורה.

    • קלמנט שלום,
      קוראת את הפוסט באיחור של כמה חודשים, ורוצה להגיד שכעקרון אתה צודק אבל –
      יש אנשים שלפעמים פתאום נפקחות להם העיניים. שלי למשל נפקחו לגבי השקעות בעזרת הבלוג הזה. והבלוג הזה גם עוזר לי היום לפקוח עיניים של אנשים אחרים (כאלה שאני מלווה בתהליך יציאה מחובות למשל, שזה השלב הראשון בדרך למי שכבר שקוע עמוק במסלול).
      לצערי כבר לא אצא לפנסיה בגיל 30 (אם כי בהחלט שואפת לעשות זאת לפני 60..), אבל אני מעבירה את המסרים לילדים שלי בגילאיהם השונים, ואולי הם כן יצליחו לעשות זאת (לדורין, דרך אגב, הפוסט על המקפצה לאזרחות 2.0 הוא פשוט הברקה, שבאמת 99% מהאנשים לא יעלו בדעתם לבד. חוץ מההגיון שבזה, זה שחרר פתאום את הדאגה לילדה שעוד לא החליטה מה היא רוצה ללמוד. עכשו מצידי שלא תחליט, בינתיים היא חוסכת).

  22. מסכימה עם כל מילה, כולל הקונספט הלימודי שהצעת

  23. אחריות אחריות, כמובן. הSPELLER הזה לא אחראי!

  24. לא יעזור כל החינוך שיקבלו בבית ספר אם בבית לא יהיה לזה חיזוק בצורה מעשית, למשל מתן דמי כיס והסברה של היתרונות הגלומות בחיסכון שלו ולא בבזבוז ישירות בקניון. אפשר גם לצ’פר בצורה של תוספת דמי כיס במקרה של צבירה של חיסכון אחת לתקופה (בדומה לריבית – רק שהבנק זה ההורים). גם יעודד לחסוך וגם יתן להם תחושה של ריבית דריבית. כמובן, שכל זה צריך לבוא עם הגדרה של חיסכון למטרה כלשהיא ולא סתם, וזה לא בושה להגיד להם גם בגיל צעיר שיש מטרות יותר נעלות מלחסוך לצעצוע כזה או אחר, אחרת גם בגיל מבוגר הם פשוט יחסכו ואז יבזבזו הכל על רכב חדש מהניילונים (אחת הדברים הכי טיפשיים שניתן לעשות בחיים האלה – גם למיליונרים). אפשר גם להסביר להם על עבודה, פנסיה וכו’, ואפשר גם לעודד אותם לצאת ולעבוד, או להתנות דמי כיס במשימות בבית על מנת שיבינו את הקשר בין זמן לכסף, ואולי בהמשך (אחרי שיצברו סכום מסוים) גם את ההבדל בין הכנסה אקטיבית לפאסיבית.

    אבל… וזה אבל גדול… רוב המבוגרים שאני מכיר עושים את הטעויות האלו שמנסים כעת למנוע מהדור הבא. אני עד לכל כך הרבה אנשים שמצדיקים החלטת כלכליות שערוריתיות (גם אם אין להם מטרה לצאת לפרישה מוקדמת), בהגיון כל כך עקום. אולי זה בגלל שהם גדול בדור שלא היה גישה לכל המידע הקיים היום באינטרנט. לדעתי, הדור הנוכחי והבא יחנך כבר את עצמו (מלבד אלה שגדלו בבתים בזבזניים), ואולי יהיו כאלה שישברו את מעגל החובות של ההורים שלהם.

    מבחינת הממשלה – גם כשהם מחליטים לעשות משהו הם עושים אותו בחצי דרך, ולא פתרון מערכתי כולל (שאני מודה שאפילו אני לא סגור כרגע בדיוק מה הוא).

    • הכל קשור ושלוב זה בזה. אני חושדת שדמי כיס משמשים לעתים קרובות כפיצוי על היעדר קשב הורי וככאלה מוטב שלא יינתנו מלכתחילה. דמיין לעצמך קרייריסט שקורע את התחת, מכלה את כל הזמן והאנרגיה בעבודה עד שלא נותרת לו דקה פנויה לעצמו — כל שכן לילדיו. הפיתרון? הנה, קחו קצת כסף ותקנו לעצמכם משהו. רק אל תשנאו את אבא…

      • אצלי דמי כיס משמשים ללימוד חסכון. וכך גם אצל לא מעט אחרים. זה החינוך הפיננסי הבסיסי.
        פעם אחת הילד ביקש הלוואה על חשבון דמי הכיס של השבועות הבאים וקיבל. אבל כשאח”כ במשך חודשיים לא היה לו כסף (ועוד שילם ריבית), הוא הבין את הרעיון ומאז לא ביקש יותר הלוואות.. אח”כ התקדמנו לשלב של “תחסוך לקניה יקרה”, ומשם ל”תחשוב אם אתה באמת רוצה להוציא את כל החסכון על זה”. היום הוא קורא את הבלוג ומתכנן איתי רכישת קרנות נאמנות.. 🙂

  25. אני לא מבין את הטענה כלפי בתי הספר.
    לתובנתי בית הספר לא מלמד למחשבה ביקורתית.

    אני נתקל בזה מידי פעם בבית הספר היסודי.
    זאת לא המטרה שלו. המטרה שלו היא לחנך ילדים לתודעה יהודית-ישראלית.

    בשעורי חינוך פיננסי בפרט הם לומדים דברים כמו תוכים. (הם למדו למשל שעדיף להשתמש במזומן על פני אשראי)

    שיהיה לנו בהצלחה.

  26. מילותייך ומחשבותייך הן אור בשדה של חושך.
    רעיון המודל מקסים, וחיוני ביותר. על כן, לטעמי הדל, אם יכוון בעיקרו להורים, יהיה אפקטיבי יותר.
    כפי שציינת, חינוך, ובפרט חינוך פיננסי, מגיע מהבית בו גדלנו.

    “הרואה לימים – זורע חיטה, הרואה לשנים – נוטע עצים, הרואה לדורות – מחנך אנשים.”

  27. סיתוונית

    אני זוכרת שלמדתי “כלכלת בית” ומה לימדו אותנו בכלכלת בית? איך לבשל ולרקום 🙁

    • הלוואי שילדים היום יוצאים מבית הספר והיו יודעים איך לבשל ולרקום. או איך לבנות ולהרכיב ולתקן דברים. בכוחות עצמם. או איך לגדל מזון בעצמם. או איך לקרוא דו”ח שכר. או איך להתמודד עם מס הכנסה. או איך להקים עסק. או איך להשקיע בבורסה.

      בוגר י”ב ממוצע יוצא היום בעיקר עם חוסר אונים נרכש.

      בית הספר טוב בהקניית דע תאורטי, בינוני מינוס בהקניית מיומנויות וכישורי חיים (להוציא קריאה, כתיבה ואריתמטיקה), וגרוע מאוד בהקניית התנהגות וערכים.

      • חוששני שביה”ס לא כל-כך טוב בהקניית ידע תאורטי, אעפס…

  28. דורין

    אני קורא ותיק, ופעם ראשונה בחרתי להגיב.

    הנושא של חינוך פיננסי הוא נושא חשוב.
    יחד עם זאת, כמו שכתבת, המדובר ב”בעיה” הנוגעת לחיים של כל אחד מאיתנו. בדיוק כמו שלשמור על הבריאות הוא לא אחריות של הבי”ס, אלא של ההורים.

    לפיכך אוכלוסית היעד היא קודם כל ההורים ורק לאחר מכן הילדים.
    פתרון אפשרי הוא במסגרת עמותה. בכיתות י’ למיטב זכרוני יש “מחויבות אישית” או “תרומה לקהילה”. זה יכול להיות מקום בו נחשפים לתכנים האלו.
    קחי בחשבון שכמה שזה עצוב, רק חלק מהאוכלוסיה ירצה/יוכל/יהיה בעל מוטיבציה ליישם.

    לפיכך נראה כי הפתרון (החלקי) בנוי על מספר נדבכים:
    1. חינוך פיננסי “כפוי”
    2. חוגים (שווה לחשוב על זה) בהם מתרגלים
    3. פעילות של המגזר השלישי (מה שהצעת).
    4. סוכני שינוי (אנשים שמציגים אלטרנטיבה כמוך).

    מראש הפתרון לא ייגע בכלל האוכלוסיה אלא בחלק קטן.

    בתור “נאה דורש, נאה מקיים” אני עובד על זה עם הילדים שלי.
    הילדים שלי יוצאים לגן הציבורי עם צעצועים שהם לא צריכים כדי למכור אותם (להבין איך לעשות כסף).
    הילדים שלי מפקידים בתכנית חיסכון (הארנק של אבא) חלק מדמי הכיס שלהם ומקבלים ריבית.
    הילדים שלי יוצאים איתי לקניות ורואים איך אבא שלהם עובד רק עם רשימה, משווה מחירים ולא קונה מה שלא צריך.
    הילדים שלי שומעים באופן קבוע, כשהם רוצים לקנות משהו:”למה אתם צריכים את זה? בשביל מה?”.
    הילדים שלי שומעים באופן קבוע שכסף זה דבר שצריך לבחור מה לעשות בו והכי טוב שהוא “יעבוד בשבילכם”.
    הילדים שלי שומעים ורואים שאם אין כסף, לא קונים. ואין הלוואות על חשבון.

    ב”מאבק” הזה אני מסביר להם שאם הם יתרגלו למשהו אחר, כשיהיו גדולים הם לא יצליחו להסתדר לבד. והם מבינים (בינתיים).

    המוח

  29. מאמר חשוב מאוד.
    כמורה בפנסיה כסבתא לנכדים כבר שניים אני מנדנדת לילדים שלי לתת חינוך פננסי לנכדים שלי בבית כחלק מהחינוך הכללי שהם מעניקים להם.
    מניסיון רב שנים התלמידים בתיכון כלל לא מעוניינים בנושאים האלה . בבית ספר התיכון שאני עובדת בו כיום כספרנית וכתלמידה לתואר שני במידענות אני רואה את תופעת המטריקס -צרכנית אצל כל התלמידים.
    אבל, אני רואה דבר נוסף. כמעט כל הנוער לומד ממש טוב דרך מרחב דיגיטלי. אפשר להעביר להם כמעט כל נושא בדרך ויזואלית או דרך טבלטים, סמרטפונים, מחשבים או כל מסך דיגיטלי אחר. מתוך ניסיון של שנים בהוראה מרחוק (הקניית השפה העברית לאזרחיי כל העולם דרך אתר eteacher.co.il) הרעיון של הקניית השכלה פיננסית לבני נוער דרך האתר הזה או בניית אתר דומה יכול להיות דרך טובה להרוג שתי ציפורים במכה אחת. והדרך הקצרה להגיע אליהם. להפוך את האתר הזה ל COOL בעיניהם. שהתלמידים יכנסו מרצונם. המאמץ להגיע אליהם הוא הצעד הראשון בתכנון תוכנית לימודים שיכולה להבנות מחדש על ידי מומחים או אפילו אנשים מתוך המגיבים בבלוג הזה. או להישען על תוכנית הלימודים של משרד החינוך ורק להפוך אותה אטרקטיבית ורלוונטית לחיים של הנוער. במקרה והתוכנית של משרד החינוך תישאר כמו שהיא כיום, שום דבר טוב לא יצא ממנה.
    מי רוצה להרים את הכפפה?

  30. עמותת פעמונים עושה את זה:
    http://www.paamonim.org/vision.php

  31. כקורא וותיק בבלוג שלך, אני לא מפסיק ליהנות מהפוסטים, הרעיון של המנטורים נשמע מעולה, שווה לנסות, פיילוט כלשהו, אולי יצמח מזה משהו ואולי לא, לפי דעתי שווה לנסות.

    נ.ב
    עכשיו גם ראיתי שפתאום ישנם יותר מ6K לייקים, לא יודע איך זה קרה, אבל כל הכבוד – המשיכי כך!

    • האמת שגם לי אין מושג. לגיא הייתה תאוריה שאני מחתימה ועדי עובדים, אך הוא מעולם לא הצליח לאששה 🙂

      • זו כמובן הייתה היפותזה , היא גם מעולם לא הופרכה.
        בשביל להפוך אותה לתיאוריה צריך לאשש עם מחקרים ניסויים ותצפיות.
        לי זה נשמע כמו עבודה. זה בדיוק מה שלא חסר לי 🙂

        2 הגרוש שלי לפוסט :
        במרבית תחומי לימוד המטרה היא להנחיל מושגים ומידע עובדתי.
        מעט אנשים מבינים את העקרונות והנחות המוצא שבסיס התחום ויידעו לקחת את המושגים ולצקת תבניות חשיבה מהן.

        לדעתי ולצערי אחריות אינה דבר שניתן ללמד.
        יש גם לזכור שהדבר הכי חשוב ברוב מוסדות הלימוד הוא הציונים , אחרת למה שומרים אותם בכספת?

  32. זה נשמע כמו שלוחה של פעמונים, רק הזרוע המונעת….
    אני חושבת שהיוזמה היא משובחת, הבעיה המרכזית היא שאין הרבה אנשים כאלה. כלומר, גם אנשים שנחשבים מצליחים היום בתחומם (אפילו כלכלנים) לעתים מנהלים אורח חיים בזבזני וחסר אחריות. מצד שני באופן טבעי המתנדבים שיימשכו ליוזמה יבואו מרקע של ניהול כלכלי טוב.
    מאוד מסכימה עם הטור אגב, והבעיה הכי קשה מכל אלו שמנית היא מוטיבציה.

  33. דורין,
    אם לא היית קיימת, היו חייבים להמציא מישהי כמוך!
    גם אני חושב כבר זמן מה להעביר סדנא בעיר שלי בכנס שמתקיים לחיילים משוחררים בנושא חינוך פיננסי והקניית הידע הבסיסי הנדרש להגעה לעצמאות כלכלית.
    יישר כח ענק!

  34. ניתן ללמד את הנושא דרך יצירת תחרות ביין התלמידים וביין קבוצות שישקיעו כמו במונופול (בכאילו).במשחק תחרותי נוכל לגרות את התלמידים

  35. שלומית

    אני חשבתי להעביר “הרצאה” בגן של הבן שלי לגבי צריכה נבונה וחסכון, תוך כדי המחשה של מוצרים יומיומיים כגון אוכל, בגדים וכו׳. יש לנו במושב חנות יד 2 שאני מנהלת בהתנדבות ויש לא מעט ילדים שבאים ורוכשים להם בגדים ב-2 ₪ ויש לי רצון לקיים שוק שכל אחד מביא את עודפי הגינה שלו ומקבל תמורתם כסף מקומי של המושב ובכסף יוכלו לקנות מוצרים מאחרים או בגדים מהחנות.

    בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לך על ההשראה מהבלוג שלך. אנחנו נהנים מאוד לקרוא ולקבל רעיונות 🙂

  36. יאנוש קורצ’ק

  37. כעוקב חדש ונלהב בבלוג משבוע שעבר, אלו בדיוק המחשבות שעברו לי בראש כשנרשמתי לניוזלטר.
    חייבים מורים לחינוך פיננסי בבית ספר, ורצוי שיהיו אנשים שיודעים לתקשר בגובה העיניים עם התלמידים ולהסביר להם שהשיעור הזה – הוא לא נועד כדי לגרום להם לחסוך בעתיד ולדאוג לעצמם לגיל הפרישה –
    אלא הוא נועד כדי שיגשימו את עצמם בעולם הפיננסי הקשוח.
    שיפתחו עסק, שיתעניינו בשוק ההון מתוך ההבנה שזה משפיע להם על איכות החיים ועל החלומות שלהם לעסוק במה שהם אוהבים ורוצים.
    ילדים ונערים הם מלאי מוטיבציה ודחף ליצור והם מסוקרנים עד שאט-אט המערכת החינוכית קוטלת להם את היצירתיות מדי שנה…
    עם מערכי שיעור נכונים המותאמים לגילאים ואולי אף חוזרים על עצמם מדי חודש באותה צורה – יהיה אפשר להחדיר לתלמידים מגיל קטן עד כמה חשוב שיעור החינוך הפיננסי להגשמה העצמית שלהם ולרווחתם העתידית.

  38. האמת שזה מאוד מענין. אני חושבת במשך הרבה זמן להתחיל להתנדב בפעמונים ואני יכולה להגיד מניסיון שכשלמדתי בגיל 27 קצת מושגים בסיסיים בכלכלה נדהמתי לגלות כמה דברים בסיסיים אני לא יודעת בהם כלום. ללא ספק צריך ללמד את הנוער של היום ואם הייתי יודעת מה שאני יודעת היום כנראה שהייתי כבר היום יכולה להיות עצמאית כלכלית.

  39. Robert Kiyosaki יצר בזמנו משחק לחינוך פיננסי (בהתחלה משחק לוח ואח”כ באינטרנט). אפשר לבדוק את המשחק שלו או אולי להתייעץ איתו.

    • יש לי את המשחק שלו בבית, ואפילו יצא לי פעם אחת לשחק עם עוד אנשים. לצערי התרגום של המשחק לעברית\ישראל לא מוצלח כל כך, ורצוי היה לתרגם אותו בצורה קצת יותר איכותית.

      מודל המשחק טוב ונכון, אך מתאים בצורה מדוייקת לארצות הברית, ופחות לארץ. למי שאינו מעורה בנושא ההתנהלות הפיננסית בצורה עמוקה, רק להבין חלק מהמושגים במשחק יהיה קשים, ובכלל המושגים האלו אינם בשימוש בארצנו הקטנה.

  40. רפי אוברגוט

    אחרי כל כך הרבה תגובות מעניינות וחכמות אשתדל להוסיף עוד נדבך.
    במקצועי הנני מתכנן פיננסי למשפחה עוסק (ושובר את הראש) הרבה בנושא ה”חינוך” הפיננסי (המילה חינוך כבר לא נכונה מהסיבות שציינת בבלוג).
    בכובע נוסף הנני מכיר היטב את פעמונים (מכשיר מתנדבים) ובעוד כובע מוביל את ארגוני ההתנדבות בעירי כמחזיק תיק ההתנדבות (חבר מועצה – זה גם בהתנדבות).
    למה כל זה חשוב?

    ראשית, ניתוח מפוכח, מדויק ומעניין של מצב החינוך הפיננסי. בהחלט תשתית נהדרת לגיבוש תוכנית אפקטיבית.
    אני בהחלט מסכים עם כך שהשינוי צריך להיות: 1. מבית – אחריות אישית ואחריות הורית. 2. שינוי התנהגותי.
    בית הספר/ האוניברסיטה יכולים לסייע כנותני כלים בסיסיים ומתקדמים – אך בסוף האחריות והמימוש יהיו של כל אחד.
    כפי שרואים בתגובות – קיימים גופים רבים שעוסקים בחינוך פיננסי בייעוץ לכלכלת משפחה בליווי או באימון. רבים הן עמותות כדוגמת פעמונים ורבים כיום מנסים להתקיים מכך כמקצוע.

    אחד הפערים הנוספים הקיימים הוא מכיוון הרגולציה (מנהל הבנק ציין זאת) מעבר לחסר העצום בחינוך וכלים לאוריינות פיננסית אפקטיבית כמו שמצוין בבלוג, ומעבר לאחריות האישית שיש לכל אחד – ומסכים מאוד שהכל מתחיל שם, בצלע השלישית של המשולש חסרה רגולציה ופיקוח על נושאים שמאפשרים לכל התרצנים למינהם להמשיך להתנהל בחוסר אחריות.

    מחקרים של כלכלה התנהגותית מראים לא אחת שלעיתים צריך להכריח את הציבור/תאגידים/עסקים על מנת שתיווצר אחריות או לפחות ייווצר הכרח בסיסי להתייחס לנושא (ושלא ישתמע שאני מסיר אחריות ממישהו, אלא רק מוסיף כלים למימושה).
    אתן דוגמאות לרגולציה אפשרית:
    הגשת דו”ח למס הכנסה בכל שנה – יכריח אוטומטית להבין מה קורה בחשבון.
    חיסול תופעת האשראי לפרטיים – כמו במדינות אחרות בעולם (כפי שמנהל הבנק ציין, והסיבה שלא ענו לו ולא יענו לו כי זה ערוץ רווח לבנק ואין לבנק אינטרס שזה יקרה).
    חיוב הבנק לבצע בדיקת נאותות מקיפה ללווה (לא בכל הלוואה, אלא כשההלוואות מתגברות – נניח מהלוואה שלישית) ודחייתה ללא ביצוע תוכנית הבראה וליווי כלשהו (התנדבותי או מקצועי בשכר).
    דוגמא אחרת אפשרית, שצומחת מבעיה שאני רואה לאחר מאות שעות ליווי – כשאדם מגיע לסף קריסה כלכלית, כל נושה/ גוף רואה את עצמו בלבד ואין ראייה כוללת של התמונה שיכולה לפתור את המצב – הפתרון – שימוש ביועץ מקצועי אובייקטיבי על ידי רשות האכיפה שייתן תמונת מצב ותוכנית טיפול שתחייב משפטית את כל הנוגעים בדבר (בעיקר את החייב ואת הגופים הפיננסיים).
    ויש עוד אפשרויות. הנני חותר בממשלה הבאה להגיע לחברי כנסת ולהגיש הצעות בנושא.

    ביום יום אני ממשיך ללמד את האחריות האישית ובונה תוכניות לעתיד הפיננסי של המשפחה תוך הישענות על נקודת ההנחה שזו קודם כל חובתם ואחריותם.

    לגבי המנטורים – רעיון יפה מאוד, אך לצערי, מהכירות מצוינת את תחום ההתנדבות (גם פעמונים סובלים מכך) – הישענות על משהו התנדבותי לאורך זמן בעייתית ומוגבלת משאבים (זמן של המנטורים/מתנדבים, כמות ואיכות שלהם). פעמים רבות ההתנדבות מחליפה את הגופים הרשמיים, אך כאן זה גדול מידי.

    הפתרון לדעתי צריך להיות משולב –
    בטווח הרחוק (שצריך לקרבו) – הקמת רשות ממשלתית לטיפול בתחום התכנון הפיננסי למשפחה והחינוך הפיננסי שתאגד את כל הגופים ותוציא תוכנית ארוכת טווח ומקיפה (ובהחלט ניתן לאגד הרבה רעיונות מהבלוג ומהתגובות).

    בטווח הקרוב – המשך פעילות להעלאת המודעות בכל הערוצים והמשך קיום שיח בנושא.
    פרויקט שיזמתי וגובש יחד עם עמותת פעמונים נקרא “קהילה בזכות” שבו אנו מציעים לרשויות עירוניות להרים את הכפפה ובעזרת איגום משאבים בין מגזריים (מגזר עסקי, ציבורי ושלישי) לבצע תוכנית של העלאת המודעות לנושא האחריות האישית בתחום כולל תוכניות ליווי והקניית מיומניות והתנהגויות פיננסיות ברשות כאשר הרווח של הרשות הוא העלאת מצב הסוציו אוקונומי של האוכלוסיה שיצריך פחות השקעה ברווחה מחד ואוכלוסיה משלמת מיסים חזקה יותר.

    לסיום, פוסט מעולה ומעורר מחשבה. פשוט תודה.
    (ואני חשבתי שיצא לי קצר…)

  41. הסולידית היקרה,
    זו התגובה השנייה שלי, כיוון שהנושא הזה מטריד אותי שנים רבות:
    1. חינוך – מערכת החינוך שלנו לא מצליחה להעביר לתלמידים את המינימום ההכרחי – קרוא וכתוב ברמה סבירה (ראי התגובות בFXP.CO.IL) – אז נראה לך כי היא תצליח להעביר נושא חשוב כזה? תמהני.
    2. המורים – המורים עצמם הם בני דור שאינו יודע מהו “חינוך”, ובוודאי לא מהו “פיננסי” (דוגמא מצוינת – תגובת המורה בכתבה), והם יוכלו להעביר נושא חשוב כזה?
    3. דיסוננס קוגניטיבי – כל האמור במאמר יוצר צרימה מכוערת ואיומה בקרב בני הדור הזה, שהתחנכו על: מגיע לי, לכולם יש ולמה לי לא, כסף קל בבחינת יש מאין ו – Money for nothing כעניין שבשגרה. את מציעה חסכנות והסתפקות במועט? זו מציאות אחת, זו מציאות אחרת, ולעולם לא יהיה קשר ביניהן.
    4. גיל העשרה – זה לא גיל שבו אפשר לומר “התלמידים צריכים לרצות בשינוי”, או “…לשחות נגד הזרם”. הטרמינולוגיה הזאת לא עובדת בגיל הזה, שבו כל המערכת של הנער/ה (פיזיולוגית, פסיכולוגית, קוגניטיבית ומה לא) עוברת שינויים אקוטיים. זה הגיל בו אדם רגיל נמצא במצב הכי קרוב לאי שפיות. אז לשחות נגד הזרם? מיד יעלו אותך באש על המוקד, או יתלו אותך ברחבת הפייסבוק.

    אז מה כן? בואו נסתפק בצעדים בסיסיים ראשונים: נלמד חשבון? נלמד לחשב אחוזים? שברים עשרוניים? חישובי ריבית פשוטים? מתמתיקה ברמה בסיסית? (לא צריך טריגונומטריה:)) ואחר כך, אולי נשלח אותם לעבודות פשוטות (שעה ביום, לא יותר) כדי שיבינו מהו ערכו של הכסף מול ערכו של הזמן? וגם נפגין דוגמא אישית בחיינו – אולי לא נחליף את האייפון 5 באייפון 6, כי זה אווילי, ולא נחליף את המאזדה כל שלוש שנים כי זה בזבוז נקי וטהור, ולא נזרוק לרחוב את הסלון שקנינו רק לפני ארבע שנים, כי…כי כסף אינו צומח על עצים? ילדים מטמיעים דווקא דוגמאות כאלה בנקל, מניסיוני האישי.

    מעבר לכל זה, אני דבק בתפיסה האידיאולוגית שבלב המאמר (ובבסיס הבלוג הזה), לאמור – חסכון, הסתפקות במועט, צניעות, סדר עדיפויות קפדני, אי הליכה עם הזרם – אך סבור כי אידיאולוגיה זו אינה יכולה להתקיים בחלל ריק, והיא חייבת להיות חלק ממכלול רחב של התנהגויות, ולא רק התנהגות פיננסית.

  42. הפוסט הזה הזכיר לי שיחה שמתנהלת עם ילדיי הקטנים בתדירות של אחת לשבוע-שבועיים:

    ילדים: אמא, תקני לי…
    אני: לא
    ילדים: אין לך ארנק?
    אני: יש לי
    ילדים: אין לך כסף?
    אני: יש לי
    ילדים: אז למה לא?
    אני: כי אני בוחרת שלא
    (ואז מסבירה להם למה לדעתי לא)

    לפעמים הם מגיבים לזה יפה, לפעמים לא 🙂

  43. תודה דורין, על אחד הפוסטים הטובים ביותר בנושא החשוב ביותר.
    בכדי לבער את הבורות אני משוכנע שצריך לעסוק בחינוך בגיל בתי הספר. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
    את אומרת שבית הספר הוא לא הסביבה הטובה לכך, ויש דוגמאות של תלמידים/ מורים שלא מפיקים מכך כלום, זה נכון! אך יש גם דוגמאות הפוכות באופן אישי אני מכיר מספר (מצומצם) של תלמידים שעוברים את השעורים של חינוך פיננסי והתגובות שלהם ממש חיוביות. אין לי סקר שמנסה להוכיח אם זה עובד או לא.
    רעיון המנטורים הוא מצויין והוא גם עובד . הדוגמא של “פעמונים” ו”החיים בפלוס” זו כנראה הדרך הנכונה , משום שמשרד החינוך עדין לא מכיר בחשיבות של העניין. תוכניות לימוד , מערכי שעור , צעצועים , ספרים וכל מה שצריך כבר קיים.
    גילוי נאות – אני מנטור לכלכלת משפחה ואני מתפרנס מזה . אני אשמח ללמד בהתנדבות בבית ספר שרק ירים את הכפפה.

  44. מי שחושב בגדול – שיתחיל במורים. אני בטוח שחלק ניכר מהם ישמח להשתלמות בנושא בשביל החיים הפרטיים שלהם. אחרי זה הדרך תהיה סלולה גם למנטורים וכל דבר כזה.

  45. חינוך פיננסי חובה
    אבל “בין חובות כבדים לתינוקות מיותרים”… נראה לי מיותר !!!
    אין תינוק מיותר גם לא לאלהורי
    זה קסם כזה שעד שלא מנסים לא יודעים!

  46. שלום דורין, גם אני התחלתי לקרוא בחודשים האחרונים ואני שמח ללמוד מושגים ודרכים חדשות.
    התחלתי גם לחנך את הילדים שלי בעיקר דרך דמי הכיס שלהם. ע”י העלאת דמי הכיס שלהם במידה והם חוסכים אותם (ריבית) והפקדה לחשבון לאחר הגעה לסכום המטרה. והייתי שמח לפתח אותם לכיוונים נוספים.

    הייתי שמח אם היה אפשר לקבל דוגמאות לעשות מערך שיעור כזה לילדים בבית.
    1. תרגילי חשיבה לריבית ולמושגים פננסים נוספים שיהיו מובנים לילדים.
    2. חלוקת דמי כיס וללמוד לנהל אותם כתקציב פרטי לילד.
    3. הצגת בעיות או מקרים נפוצים שילדים יכלו ללמוד מהם.

    היכולת שלך מדהימה, תודה רבה לך!

  47. כמו תמיד אני נהנה לקרוא אצלך עוד ניסוח של מחשבה עצמאית ורעננה

  48. היי דורין,

    מתחבר להסבר של הקונפורמיזם. מי שחוסך (גם בגילאים אחרי התיכון) נחשב ל”חנון” ולא מגניב.

    חוץ מזה, אחלה מאמר!

    תודה.

  49. נושא החינוך הפיננסי הוא בליבת העשייה שלנו בפעמונים – למבוגרים, לצעירים, לבני נוער וגם לאנשים בגיל השלישי, עולים חדשים, אנשים עם צרכים מיוחדים ועוד. כחלק מפעילותינו הענפה אנו מעבירים מגוון רחב של תכניות לחינוך פיננסי לבני נוער במספר אפיקים:
    סדנאות בבתי ספר – פעילות המועברת בבתי ספר ובעיקר בתיכונים, משלבת התנסות חוויhתית שבה בני הנוער מקבלים ידע מקצועי ולומדים מונחים בסיסיים, אך גם לומדים לבנות תקציב אישי המותאם להוצאותיהם ולהכנסותיהם. בסדנאות מתקיים דיון משמעותי על נושאים רלוונטיים בחיי בני הנוער כמו: מותגים ולחץ חברתי, ההבדל בין “צריך” ל”רוצה”, “חיים ממה שיש”, זכויות וחובות בני נוער בעבודה, מושגי יסוד בבנקאות ואיך לתכנן את העתיד הכלכלי. תכני הפעילות של פעמונים תואמים את תכנית הליבה של משרד האוצר, הכוללת המלצה על הנושאים והתכנים שכל ילד בישראל צריך לדעת עד גיל 18.
    פעילויות במסגרות חינוך לא פורמליות – העברת הרצאות וסדנאות בתנועות הנוער ובמסגרת פעילות המד”צים. ההדרכות מכשירות את המשתתפים להעביר את התכנים הלאה במסגרת פעילותם הקהילתית – במועדוניות, בתיכונים ובמסגרות פנים ארגוניות.
    סדנאות לנוער בסיכון – העברת סדנאות לנוער בסיכון על ידי סטודנטים המתנדבים פעמונים בפנימיות, במוסדות חסות הנוער, בשירות המבחן לנוער ובשיקום נוער. כמו כן הכשרה והפעלה של נציגי מוסדות החינוך ההתיישבותי כך שיהוו “שגרירים” של התנהלות כלכלית נבונה. במסגרת זו מועברות השתלמויות, סדנאות, ימי עיון והדרכות פרטניות לנוער בסיכון ולצוותי הטיפול וההדרכה העובדים עמו.
    סדנאות לאנשי מקצוע (בניהם מורים ואנשי צוות) – הכשרת אנשי מקצוע לכך שיוכלו להעביר את התכנים של חינוך פיננסי הלאה. אנשי המקצוע מצטיידים ב”ארגז כלים” מתאים להובלת תהליך שינוי.
    סדנאות למשפחות וליווי פרטני – בסדנאות שאנו מעבירים למשפחות ולהורים יש התייחסות משמעותית לנושא חינוך פיננסי ובני הנוער, בסדנאות עולות סוגיות כמו: איך אנחנו כהורים מלמדים חינוך פיננסי בבית? מה האווירה בבית בקשר לכסף? איזו דוגמא אישית אנו נותנים לילדינו גם בעניין הזה? אילו אתגרים יש לילדים בנושא כסף? ואילו אתגרים יש לנו כהורים? מה הכלים והמיומנויות שיש בידנו להתמודד? איך רותמים את הילדים לטובת העניין. סוגיות אלו עולות כמובן גם בליווי פרטני של משפחות.
    ארגון פעמונים מונה כיום מעל 2700 מתנדבים שהוכשרו ללוות משפחות, לתת יעוץ מקצועי או להנחות קבוצות שונות.
    המתנדבים שלנו כולם עוברים הכשרה מקצועית המותאמת לסוג ההתנדבות שהם עושים – אם בליווי המשפחות ואם בהנחיית קבוצות. להעברת סדנאות לבני נוער מצוותים אנשי מקצוע בעלי רקע וניסיון בעבודה עם בני נוער.

    למרות שנושא החינוך הפיננסי אותו מוביל משרד החינוך עדיין לא משולב בכלל תכניות הלימודים שבכל בתי הספר, מתנהל בחלק מבתי הספר פיילוט שכזה. בנוסף לכך, בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה בה מנהלי בתי ספר, רכזות חינוך חברתי ומורים מגלים יותר הבנה למשמעות שיש לחינוך פיננסי בחינוך דור העתיד וקמות יוזמות מקומיות בבתי ספר שתפוצתן הולכת ומתפשטת.
    שרון לוין
    מנהלת תחום הדרכה לקבוצות
    ארגון פעמונים

  50. כרגיל, כתיבה רהוטה ובהירה- פשוט תענוג לקרוא

    ראשית, מה שכתבת נכון על כל מערכת החינוך וכל המקצועות- העניין של להעביר לתלמיד את הרלוונטיות של החומר כך שגם תיכנס ותשקע מאוד לא טריוויאלי. זה נכון על היסטוריה, זה נכון על מתמטיקה, וזה נכון גם על חינוך צרכני (אני חושב שכאן זה מונח יותר מדוייק) שלדעתי חייב להיות חלק מלימודי האזרחות.

    למה אזרחות? כי אזרחות אמורה ללמד אותנו להיות אזרחים יותר טובים. מה זכויותינו, מה חובותינו ואיך אנו אמורים לתפקד בחברה (כולל מתי לצאת למרי אזרחי…)

    שנית, האחריות הראשונית על חינוך הילדים מוטלת על ההורים. כתבת נכון שהילד מסתכל על הוריו ולומד מהם. אחת הבעיות הקשות היא שהורים עושים “מיקור חוץ” לגורם שלא מיועד לכך ולא צריך לעסוק בכך. מערכת החינוך אמורה לתת דברים מסויימים, אבל האחריות הראשונית היא של ההורים. הורה שחוטא בכך (מקביל להפליא לרכישה מופקרת של מוצרים) פשוט פושע כלפי ילדו.

    אחרון חביב. מה לעשות? את עושה יפה מאוד! לעשות רעש, להעביר את המסר שלך. מרבית השינויים החברתיים החלו מקבוצה קטנה של אנשים מסורים עם רעיון. לאט לאט הוא התפשט, התרחב ונעשה נחלת הכלל. את, דורין היקרה, עושה זאת היטב ותמשיכי בדרכך!

    כה לחי

  51. שתי הערות ל”תרופות” שאת מציעה להצלת החינוך הפיננסי:

    1.” האתגר המרכזי שיש להתמודד איתו, במילים אחרות, איננו פערי הידע בציבור, אלא פערי ההתנהגות.” – צריכה מושכלת אמנם דורשת שינוי התנהגותי, אבל פערי הידע הם הכלי המרכזי אותו מנצלים אנשי השיווק כדי למכור לנו “חטיפי בריאות” עתירי קלוריות או “תכניות חיסכון” בסביבת ריבית ששואפת לאפס.

    2. “כל התלמידים זקוקים לחינוך פיננסי בגיל צעיר, אך היחידים שיצליחו להפיק ממנו תועלת מעשית הם אלו שיעיזו לשחות נגד הזרם” – לי זו נראית כמו החלפת אינדוקרינציה אחת באינדוקרינציה אחרת. נראה לי שיש יותר מגישה אחת ל”חינוך פיננסי”, ואולי הכי חשוב שמשרד החינוך יציג מגוון של גישות (כולל זו שאת מציגה בבלוג), כדי שכל תלמיד יוכל לבחור את הגישה המתאימה לו או לעשות סינטזה בין מספר גישות.

  52. קראתי את כל הפוסטים שלך והגעתי למסקנות הבאות שיביאו אושר ועושר בחיים האלו :
    1. חשוב מאוד למצוא עבודה שאוהבים אותה (ולא רק מגיעים למשרד ומחכים לתלוש השכר).
    2. לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. כל עוד אנחנו שכירים לא צריך להשקיע יותר מידי. החברה בה אנו עובדים לא שייכת לנו או למשפחה שלנו, אנחנו רק זמניים שם ולכן השקעה של שעות מעבר למכסה מיותרת.
    3. מומלץ לחסוך כל חודש כמה שיותר אבל לא ברמת הסגפנות (רכב חייבים, פעם בכמה זמן גם חו”ל לא יזיק ופה ושם צעצועים לנשמה)
    4. כפועל יוצא מסעיף 3 חייבים ליישם את סעיף 1 שהוא הכי חשוב.
    5. תודה על בלוג מעורר השראה

  53. מערכת החינוך, היא אחת מזרועות הביצוע של מדינת ישראל למימוש המדיניות שלה. המדיניות המוצהרת היא, עמידה ביעד אינפלציה. דבר שבתורו מוביל ל”צמיחה”. הדרך הקלה להוביל את אזרחי המדינה אל עברי פי צמיחה, קלה ביותר. פשוט לחנך את האזרחים לצרוך הרבה, לקנות כמה שיותר, ללוות לכל מטרה וכו’. והנה באורח פלא הושגה המטרה. כמות הולכת וגדלה של צריכה בכל האמצעים -> אינפלציה->”צמיחה”. לכן, גם אילולי היותה של מערכת החינוך מערכת כושלת המחנכת לבינוניות מינוס, הליכה בעדר וחוסר חשיבה עצמית (אם הבנק אמר כנראה שהוא צודק..) יש בה פגם מובנה לחינוך פיננסי נכון. אי לכך חינוך זה חייב להתבצע רחוק ככל האפשר מטלפיה של מערכת “החינוך”.

    • שאלה: האם יעד האינפלציה ריאלי או נומינלי?
      ז”א יעד אינפלציה של 2% שנתי (מרכז היעד של ב”י) – האם זה כולל את הגידול באוכלוסיה?

      גידול באוכלוסיה כיום בערך 2%. ז”א שאם יעד האינפלציה נומינלי אז הממשלה לא מעודדת אזרחים לצרוך יותר אלא לצרוך באופן שווה
      ואני האחרון שיגן על הממשלה

  54. מערכת החינוך ללא ספק הפכה לבית חרושת לתעודות בגרות ותו לא, אם כי עדיין יש יוצאי דופן- אחרי הכל האנשים עושים את התפקיד ואכן היו לי כמה מורות שאני יכולה להגיד עליהן שבאמת עשו הרבה מעבר לתפקיד (ולמשכורת) שלהן וקיבלתי מהן המון ערך מוסף לחיים (אבל רק כי הן בחרו להעביר אותו באופן וולונטרי).

    מאוד אהבתי את העידוד שלך להישענות עצמית ולחשיבה ביקורתית ויצירתית. ברגע שאנשים יתחילו לקחת אחריות על עצמם ויפסיקו להאשים את כל העולם ואשתו בכישלונות שלהם, כולנו נהיה במקום טוב יותר – זה החינוך הכי טוב שאפשר להעניק לילדים: הגורל שלכם בידיים שלכם ותדאגו שזה גם יישאר ככה.

  55. יש ניסוי מפורסם בדחיית סיפוקים הנקרא “ניסוי הסוכריה” המנסה לבדוק עד כמה חיסכון (דחיית סיפוקים) זו תכונה מולדת.

    הרעיון הוא ששמים סוכריה לפני ילד קטן בגיל 3-5 ואומרים לו שבמידה ויתאפק 3 דקות ולא יאכל את הסוכריה יקבל עוד אחת. יוצאים מהחדר ומחכים לראות מה יקרה. (ראו סרטון – אזהרה: עשויים לרצות ילד אחר כך 🙂 )

    מתברר שהניסוי הזה חוזה היטב את הצלחת הילדים בחיים. בטווח של עשרים שנה הילדים שהצליחו להמתין את הזמן הרב ביותר היו אלה שהצליחו יותר בלימודים, בעבודה ובכלל.

    ובאשר לטיפ –
    לכשעצמי נקטתי ואני נוקט בשיטה הזו עם ילדי:
    1. אני מנהל לכל אחד מהם חשבון חסכון וירטואלי באקסל. אליו הולכים כל מתנות יום ההולדת, מתנות בר מצווה, דמי הכיס השבועיים, סכומים שהרוויחו בעבודות קיץ, בייבי סיטר וכדומה. זה חשבון נזיל. כלומר זה כסף שלהם והם יכולים למשוך ממנו כסף בכל עת ולכל מטרה שהיא ללא צורך במתן הסבר.
    2. על מנת לעודד חיסכון הילדים מקבלים ממני דוח מצב חשבון חודשי/ריבעוני/שנתי. הדוח מודפס, נראה יפה, קריא בסגנון של בנק, עם שמם בראש הדוח. המראה את מצב החשבון שלהם. סכום שנצבר. ריווחי הריבית. ותשלומי ריבית צפויים לסוף השנה על הסכום שנצבר עד כה.
    3. כל עוד הסכומים היו קטנים יחסית והילדים קטנים יחסית. הילדים קיבלו ריבית של 10% בחודש. ילדים קטנים זקוקים לסיפוק בטווח קצר. הריבית נוספה לחשבון.
    3. אחרי שנוספים חסכונות הבר מצווה משתנה מדיניות הריבית שלי. הריבית הפכה ל 10% לשישה חודשים. הריבית נוספת לחשבון פעם בשישה חודשים.
    4. מעל גיל 15 כאשר סכומי החיסכון כבר מרשימים. זו הופכת להיות ריבית כמעט ראלית של 5% בשנה. הנוספת לחשבון אחת לשנה.

    מכיוון שמדובר בחשבונות “וירטואלים”, אני מנהל מולם חשבון השקעות מיוחד המיועד לחסכון לילדים. במידה ונוצרים פערים אני מאזן את החשבון הזה אחת לרבעון. כדי שביום פקודה יהייה גיבוי לסכומים המובטחים.

    הבן הבכור שלי הנמצא בצבא צבר כבר סכום שיכול לממן לו בקלות לימודים באונברסיטה ואפילו במכללה (כן אני מאמין בלימודים).

    כולם ללא יוצא מהכלל שומרים את דפי החשבון ועוקבים אחריהם בעניין רב.

    • רעיון מקסים!
      האם מדובר גם בכספים שהם מקבלים מאחרים? (מתנות מדודים, סבים וסבתות וכו’)?

  56. שלום לסולידית,
    1. כמורה בתיכון – אפשר לכתוב את מה שהצגת ברהיטות ובצורה משכנעת על (כמעט) כל מקצוע. הכל נכון. השוט של הבגרויות כבר לא מפחיד הרבה מהתלמידים: חלקם אינדיבידואליסטים אמיצים, רובם לא מסוגלים לחשוב יותר משבוע קדימה. העלייה של המסגרות האקסטרניות, בתי הספר הדמוקרטיים ו אפילו של הנשירה מעידה על כך שריבוי האלטרנטיבות יכול להביא לכך שאחרי כל המלל שמורים כמוני שופכים על חוסר האפקטיביות של המערכת שלנו – דווקא מה הצבעה ברגליים של התלמידים תבוא ישועה.
    2. מערכת בתי הספר לא מתאימה לחינוך פיננסי מאותה סיבה שהיא לא מתאימה לשום סוג של חינוך. היא מתאימה, במקרה הטוב, לסוג מוגבל של לימוד. השם “משרד החינוך” הפך בעיני לציניות אורווליאנית.
    3. הבעיה עם לרכוש השכלה פיננסית לצורך שינוי הרגלים היא שהרגלים לעיתים נדירות מושפעים החינוך פורמלי. קבלת החלטות לא מתבססת על ידע ו להגדיל את מספר המושגים שאני מכיר לא ישפר אותה. ממליץ על “לחשוב מהר, לחשוב לאט” של כהנמן בנושא. חינוך הורי לאורך שנים – יכול לעבוד.
    4. כדי לקבל החלטות כלכליות מושכלות צריך לדעת מה חשוב לך בחיים. לקבוע סדרי עדיפויות. אף תלמיד תיכון שאני מכיר (והרבה מהמבוגרים) לא יודעים לעשות זאת. שתיים מה החלטות המשמעותיות בחיי (להיות מורה, להיות אבא ל3 צעיר יחסית) הן טעויות כלכליות ואני שמח עליהן ומרוצה מהן. כמובן שחשוב לי לתמוך את ההחלטות האלו ההתנהלות נכונה (חסכונות לילדים, פנסיה וביטוחים, יכולת כלכלית לחיות חיים סבירים מבלי לצבור חובות ומינוסים) אבל הכל מוכתב על ידי הדברים שחשובים לי ולא להפך. אני משער שגם אצלך.

    כתיבה מעולה ונוקבת. תודה.

  57. מעניין מאוד, אבל אני חושבת שכרגיל, העניין הוא בשילוב.

    העובדה הקיימת היא שתלמידים טובים שאוהבים ללמוד, ויש להם את עניין ה״חינוך הפיננסי״ מהבית (ומקיימים את זה על עצמם), יוצאים מהתיכון ללא ידע על מושגים פיננסיים וכלכליים.
    תכלס, אני חשבתי לרגע ללמוד כלכלה באוניברסיטה רק כדי לדעת יותר בתחום מעניין וחשוב. (אבל לא)

    אז בודאי שיש מקום ללימודים כלכליים בתיכון, ולו רק בשביל התלמידים שיש להם הגיון כלכלי.

    בנוסף, חינוך כלכלי, כמו חינוך מיני, וכמו שיעורי חינוך אחרים (חברתי, משפחתי ומה לא) – הם שיעורי חינוך בבית הספר. וככאלה – הם מאוד מוגבלים.
    חלק מהמורים יודעים להוציא מהשיעורים האלה זהב,
    וחלק יזרקו סיסמאות שלא יכנסו לאף אחד מהתלמידים.

    החלק החשוב בעייני הוא להגביר את המודעות לנושא. ברגע שיש שיעורי מושגים וידע בסיסי,
    ואז יש גם שיעור חינוך בנושא,
    וגם עמותה שנותנת שיחות – יש יותר סיכויים שמי שזקוק לכך יקבל מה מזה לתוך ליבו.
    שזה לא יהיה ״אני יודע מה לעשות עם הכסף שלי ואף אחד לא ידבר איתי על זה כי זה אישי״,
    אלא – אני לומד, מבין, ופועל ע״פ עקרונות שחשובים לי ויביאו אותי למקום טוב.

  58. פוסט חשוב לאללה. ילדים נכנסים למערכת החינוך ואחרי 12 שנות לימוד לא לומדים כלום על כסף. כמובן שהדרך הכי טובה ללמוד היא דוגמא אישית מהבית אבל כשההורים גם לא יודעים, צריך להתחיל איכשהו כדי לשבור את המעגל.

    יש בתים שבהם לא מדברים על כסף. יש משהו בעייתי בזה שמתייחסים לכסף כמו אל משהו שלילי ואני תומך בשיחה פתוחה בבית כמו שעשו אצלנו. בקשר לדמי כיס אני בעד. בתור ילד קיבלתי דמי כיס וגם יחס אישי ותשומת לב מההורים. ילד שלא מקבל דמי כיס, יבקש כל הזמן דברים מההורים בלי לראות גבולות. ברגע שהוא מקבל דמי כיס, הוא מבין שיש לו כסף קצוב בקופה וצריך לנהל סדרי עדיפויות מה לקנות כי אי אפשר לקנות בכסף שאין בקופה. ואם רוצים משהו גדול, חייבים לחסוך תקופה ולהגיע לסכום הזה.

    כשהילד שלי יגדל (כרגע בן 3 חודשים), אלמד אותו על כסף, חיסכון, ריבית דריבית, צרכנות נבונה ואפילו אקח אותו איתי לסופר עם רשימה מוכנה מראש. יכול להיות שאקבע איתו שמותר לו לקחת מוצר אחד לבחירתו או שאתן לו 10 ש”ח והוא יוכל לבחור אם לקנות משהו קטן ולשמור על השאר, לקנות משהו גדול ב-9.90 או בכלל לשמור על כל הכסף בקופת החיסכון. השיעור החשוב כאן הוא דחיית סיפוקים וניהול סדרי עדיפויות.

    כשהייתי ילד אבא שלי ז”ל אמר שאם הייתי שר האוצר, המדינה לא היתה בגירעון. זו מחמאה שאני אשמח בעתיד להעביר לילד שלי כשיגדל.

    לסיום, איך אפשר בלי מבחן המרשמלו? נחשו מי בעתיד יחסוך ומי יהיה במינוס.

  59. אין צורך לעזור ל”חלשים”. שיהפכו ל”חזקים” בעצמם. כל אחד בדרכו. גם מי שבא מרקע “חלש” אבל יש לו מספיק שכל ורצון-ילמד להסתדר. כל עזרה שמוגשת סתם כך רק תיפגע בהם. ומי שלא מעונין להיות עצמאי-לעולם לא יהיה. כך שלנסות “לעזור” להם הוא בזבוז

  60. איש (3718)

    חינוך הוא תמיד נושא מסובך מאד. בתור אבא לשלושה חסכנים, שהיום הם כבר סטודנטים, אתרום את 2 האגורות שלי (ואולי אחזור על דברים שנאמרו כאן):

    1. דוגמא אישית – הכל מתחיל ונגמר פה. אם ההורים עסוקים בלהרשים את השכנים, ולא דופקים חשבון לכלום, ככה יצאו גם הילדים. לא משנה מה יגידו להם בבית הספר.

    2. דמי כיס – יופי של שיטה. מחייב הילד לחשוב ולתכנן, לדחות סיפוקים, לחסוך. הטענה של דורין שזו דרך של אנשי הייטק לטפל בחוסר הקשר עם הילדים שגויה. להיפך. דמי הכיס דורשים יותר תקשורת. עזרה בתכנון, הכוונה, חיזוקים.

    3. גיל ההתבגרות – גיל בעייתי מצד אחד, קבלה לחברה מאד חשובה וזה אומר בזבוזים, (אל תלכו נגד הילדים. השלימו עם זה). מצד שני זה גיל בו אפשר להתחיל לעבוד, כך שאפשר לומר להם “רוצים בגד יקר? לכו לעבוד”. אצלי זה עבד כמו קסם. זה הגיל לעבודות זמניות. מחזק מאד את הבטחון העצמי של הילדים, את ההתמודדות עם העולם האמיתי, ואת מעמדם בחברת בני הנוער.

    4. תאהבו אותם, תקבלו אותם, תכבדו אותם – אם יש לכם את זה, סעיף 1 כבר יעשה העבודה לבד …

  61. סופר-עצלן

    הנושא יקר לליבי ואני מטיף להוספת חינוך פיננסי כנושא לימוד למערכת החינוך כבר שנים רבות לכל מי שמוכן לשמוע. בעיני עדיף ידע פיננסי שנדחף בכפיה מאשר שום ידע, כמו שעדיף לכפות על אנשים להפריש לפנסיה מאשר שיהיו עניים לאחר הפרישה מעבודה. כמובן שעדיף היה שכולם יגלו עניין הן בחינוך פיננסי והן בפנסיה, אבל זה לא המצב ואני בספק אם זה ישתנה.
    עברתי על התוכנית של משרד החינוך והיא לא רעה ביחס למה שניתן לצפות בתנאים התעשייתיים שבהם היא פועלת. מבין כל החלופות המעשיות, לדעתי התוכנית הזו היא צעד בכיוון הנכון. אמנם נכון שחלק מהתלמידים יכניסו את החומר באוזן אחת ויוציאו בשניה, אבל זה הרע במיעוטו. עדיף קצת חינוך פיננסי מאשר כלום. התגובה של התלמידים איננה הומוגנית, אלא תנוע על קשת, שבין שינוי מחשבתי רדיקלי בסגנון הסולידית, פרישה מוקדמת וכו’, דרך שיפור קל בהתנהלות הפיננסית שלהם כבוגרים לעומת התנהגותם ללא הלימוד הזה, ועד לכאלה שיתעלמו לחלוטין ולא יפנימו כלום. לכן אני חושב שעדיף להפעיל את התוכנית באופן נרחב, מתוך תקווה שחלק מהתיכוניסטים ירוויחו ממנה שיעור חשוב לחיים (וחלק לא).

  62. גיוס אשראי לעסק

    היי
    אהבתי את מבחן המרשמלו

  63. האזרח הפשוט

    דורין זה לא קשור בדיוק לפוסט אבל את חייבת לראות:

    מת לשמוע את דעתך!

    • מה יש לומר? אני בעד שמרנות פיסקלית ומתירנות חברתית. האיש מקדם השקפת עולם הפוכה לחלוטין לשלי — פזרנות פיסקלית ושמרנות חברתית. עיקרי תפיסה זו: הנצחת חולשה, בורות, בערות ותלות במערכת משיקולים אלקטורליים גרידא, תוך קידום כפייה דתית וסוציאליסטית שנועדה להצר את חירות הפרט ולהגבילה.

      • קשה לי להבין אותך, סולידית,

        1. מה הקשר לדת?
        2. קראתי את דעתך ואני די מסכים איתה ובכל זאת צריך לתת תקוה לחלשים איפה היא, התקווה, ע”פ תפיסתך?

        • אני מבין.

          1.)הקשר לדת ברור מנקודת מבטי.
          תחושת האשם והטלת האשם היא אונטולוגית לשתי התפיסות הדתית והסוציאליסטית .

          2.) לנסות תת חכות והתקווה היא שמישהו ינסה לקחת את האחריות ללמוד לתפעל אותן.

        • עמוס מהמרכז

          מקריאתי את תשובתה של דורין, נראה שהיא התייחסה למצע עצמו ולא לפרומו שהוצג בסרטון המוכר- אני מאוד מסכים איתה ולכן אגיד את דעתי.
          המפלגה הזאת עושה ככול שביכולתה על מנת להנציח את העוני והבערות בחברה הדתית והחרדית. הם לא דוחפים את האוכלוסייה שלהם ללימודים קשים ולהייטק למרות החוק חינוך חינם.
          שולחים את ילדיהם לישיבות ולא למקצועות רווחיים.
          במקום לבוא בצעקה למקום שממנו הוא בא, לשלוח את הילדים ללימודי פיזיקה מחשבים ומתמטיקה הוא שולח אותם ללמוד תושב”ע, גמרה וכו’.
          במקום להוציא אותם מהעוני הוא מנציח את העוני ואומר שצריך לעזור להם בעוד אלף שקל בחודש כקצבה מהמדינה, דבר שיעמיק שם את העוני. (דבר הפוך יקרה אם ימחקו את הקצבאות לחלוטין- תרד הטלות וחוסר הברירה יביא את האור).
          כול מה שצריך לעשות זה פשוט לנצל את החוק חינוך חינם עד הסוף. וזהו! כאן הבעיה כאן הכשל, כאן התיקון הנדרש! ולא תוספת של 1000 שקל.
          מחיקת תקציבי הישיבות יביא גם שם לתיקון הבעיה הזאת.
          כשלאדם אין מה לאכול הוא יעבוד! צריך להביא אותם לשם ולא לתת להם מינימום ולהשאיר אותם באפלה ובטיפשות (בורות/בערות /אפלה וכו).

    • איש (3718)

      מה דרעי וחבריו האברכים (אלי ישי, אטיאס וכו’) עם חליפות המשי שלהם יודעים על עבודה אמיתית?

      כל חייהם עסקו בלימוד תורה ועסקנות, ולזה הם מטיפים. מה להם ולפועלי בניין, טכנאי גז , חשמלאים או נהגי מוניות ?

      לדעתי דרעי לא הלך יום אחד ללא חליפה בחיים הבוגרים שלו וכנ”ל עמיתיו.

    • ככל שעובר הזמן, הגבול בין ספרדים ואשכנזים נהיה יותר מטושטש, במיוחד כשמדובר בילידי הארץ עם גנים מעורבבים מכל העולם. החבר’ה של ש”ס (שבה כולם גברים חרדים ממוצא מזרחי) מתלוננים על אפליה ושוכחים שהאפליה הזו קיימת ובועטת רק במגזר שלהם.
      אם ש”ס היו רוצים לעזור לחלשים, הם היו דואגים להם ללימודי מדעים ועזרה בכניסה לשוק העבודה ולא בקצבאות שיוצרות תלות. כמובן שהם לא יעשו את זה כי ש”ס צריכה ליצור תלות כדי שיצביעו להם שוב.
      התשדיר הזה דוחה ומתנשא. נהגי המוניות הם לא אנשים מסכנים ואין דבר רע בלהיות פחחים. כל עבודה מכבדת את בעליה. בטח שהעבודות האלה עדיפות מאשר לקבל קצבאות. הרמב”ם הגדיר את זה בצורה מעולה: “כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות”.
      אבל מה שהכי נוראי בתשדיר הזה הוא השנאה של דרעי נגד “העשירים מסביון”. אותם אנשים שלקחו סיכונים והקימו עסקים מצליחים שמספקים פרנסה להרבה עובדים, לא מספיק לדרעי שהם משלמים 50% מס שמגיע בסוף לשכבות החלשות. הוא רוצה מס יותר גבוה, אולי כמו בצרפת שבה העשירים פשוט העבירו את הנכסים שלהם למדינות אחרות.

      • עמוס מהמרכז

        אכן, נהיה יותר מטושטש אך עדיין קיים.
        אני מזרחי שגדל בחברה אשכנזית, מצבי הכלכלי כמו שלהם, הבית שלי כמו שלהם.
        למרות הכול, עדיין ישנה אפליה לטובת האשכנזים. אי אפשר להתעלם מכך.
        מזרחי או אתיופי צריכים להוכיח את עצמם הרבה יותר בשביל להתקדם במקום עבודה ישראלי טיפוסי. לרוב יעדיפו את האשכנזי.
        אגב, אני מסכים איתך שהפרסומת של ש”ס מגוחכת, אמרו של מורים, כבאים ועוד מקצועות רווחיים אחרים. טוב שלא הגזימו.
        כבאי מתחיל משכר של 8500 נטו ומגיע מהר מאוד ל 15000 נטו עם תנאים סוציאלים נדירים.
        הוא דיבר על האוכלוסייה שמכניסה פחות מ 5000 לחודש ונתן דוגמאות בעיקר של מעמד הביניים הגבוהה. רק מראה כמה הבן אדם לא מבין בכלכלה ובשכר של כול איש מקצוע.
        וכאן נשאלת השאלה, למה אדם שלא מבין כלום במשכורות או כלכלה יכול לדבר על כלכלה בטלוויזיה? בבורותו הוא מבייש את המזרחיים. למה לאדם אינטליגנטי לבחור בטיפש כזה שמדבר רק שטויות?
        הוא יוצר את התדמית של המזרחיים, הוא בעצם שורש הבעיה. אני לא חושב שנתניהו יכל להוציא מהפה שטות שיקרית ומגוחכת כזאת ללא בדיקה ועוד בטלוויזיה.

  64. ביקורת אפשרית על “מבחן המרשמלו”:

    כדי לעמוד במבחן המרשמלו הילד צריך לא רק להתאפק, אלא גם להאמין שהמבוגר יעמוד בהבטחתו. מבחן המרשמלו בודק לא רק יכולת התאפקות, אלא גם את מידת האמון של הילד במבוגר. ילד שמסוגל להתאפק אך לא בוטח במבוגר, יאכל את המרשמלו.

    ילדי עניים נותנים פחות אמון במבוגרים, בממוצע, ובצדק. הם נתקלו ביותר רמאים וביותר מקרים של רמאות בחייהם, גם אם מדובר ברמאויות קטנות. בקרב אוכלוסיות עניות נהוג יותר לרמות זה את זה וגם את הילדים. נהוג יותר לומר לילדים שהם יקבלו אחר כך, ובסוף לא לתת להם.

    אז מה קיבלנו? ילדי עניים מרומים יותר, בממוצע, ולכן נותנים פחות אמון, בממוצע, ולכן נוטים להיכשל במבחן המרשמלו. במקביל, הם נוטים להישאר עניים, מסיבות שונות, שלאו דווקא קשורות ליכולת ההתאפקות.

    מסקנה: מבחן המרשמלו לא באמת מסוגל לבדוק או להעריך את תרומתה של יכולת ההתאפקות להצלחה הכלכלית של הילדים.

  65. חשבתם מה יקרה אם באמת כולם יהיו “מחונכים פיננסית” וכולם יחסכו חלק גדול ממשכורתם?
    אנשים לא ילכו לבתי קולנוע, למסעדות, לבתי מלון ואז בתי הקולנוע, בתי המלון והמסעדות יפשטו את הרגל. יהיו המון בעלי עסקים שיתמוטטו כלכלית והמון עובדים שכירים שיפוטרו כולל הרבה אנשים “שמחונכים פיננסית” ויתכן שגם חלק ממשתתפי הבלוג הזה יפוטרו ולא יוכלו למצוא עבודה. המניות יקרסו כי הרבה עסקים יפלו או יקלעו לקשיים ולכן גם כל מי שישקיע במניות יפסיד.
    הכלכלה היום מבוססת על חובות. חיסול החובות יהרוס את הכלכלה.
    כמו כן במקרה כזה התל”ג יתרסק. התל”ג מוגדר כסכום של הצריכה הפרטית + הצריכה הממשלתית + השקעות + ייצוא – ייבוא. אין אפשרות מעשית לשנות את הייבוא והייצוא כך שהייבוא יקטן והייצוא יגדל כי זה יגרום לפגיעה במדינות אחרות והן ינקטו בצעד דומה. כלומר הן יקטינו את הייבוא מישראל ויגדילו את הייצוא אליה. לכן הקטנת הצריכה פרושה הקטנת התל”ג.

  66. קורין בן אריה

    העיקרון הפשוט של ריבית דה ריבית זה המפתח לתחילת יצירת עושר כלכלי אם מתחילים בגיל 25 אז עד גיל 45 מגיעים לעצמאות כלכלית ואחר כך השמים הם הגבול ……וזה רלבנטי בכל הכנסה .

  67. סולידית שלום!!
    באחד מהבלוגים טענת שאת מושכת כספים מהפלח המזומן שבתיק הרי בראון וכשהוא יורד אל מתחת ל 15% מערך התיק את מאזנת מחדש ע”י מכירת הפלחים המורווחים ואיזונם מחדש לרמת ה 25% ובכספי הרווחים את קונה יחידות מהקרן הכספית שבפלח המזומן. ע”י משיכת הכסף מהפלח המזומן- משמע מהקרן הכספית את לא משלמת מס רווחי הון גבוה כי קרן כספית לא מייצרת רווחי הון גדולים. עד כאן טוב ויפה !! {אם הבנתי נכון את הרעיון}. אולם את רשמת בעבר גם כי יש לאזן תיק זה כאשר אחד מפלחיו עובר את רמת ה 35% או נופל מרמת ה 15% מערך התיק. אז לא הבנתי מתי לאזן …רק כשהפלח המזומן יורד אל מתחת ל 15% או כאשר מי מהפלחים עובר את רמת ה 35% או נופל תחת רמת ה 15%. ???
    אם אני מבין נכון אז רק אם אני מעוניין למשוך 3% שנתי מהתיק באופן קבוע כל שנה אז רק אז אני אאזן את כל התיק רק כאשר הפלח המזומן ירד אל מתחת לרמת ה 15% . כי כמו שכתבת “היות שהמודל של בראון כולל חשיפה כל כך גדולה למזומנים, אין צורך למכור את הנכסים התנודתיים לעיתים קרובות ויש מספיק זמן כדי לאפשר להם להתאושש ולעלות בערכם.”
    שאלה שנייה שלי – אם את בנית תיק של 2000000 ש”ח ו 500000 ש”ח יושבים במזומן או בקרן כספית זהו בזבוז של כסף טוב שיושב ב”כלום ריבית” …מה עושים איתו ?נותנים לו לשבת במזומן?

    כתבתי הרבה ואודה לך מאוד על תשובה מפורטת..
    תודה רבה !!!

    • מה שקורה קודם. מספיק שישנו פלח אחד בתיק שחוצה את ה-35% או ה-15% כדי להוציא את התיק כולו מאיזון, מה שיחייב להחזיר את משקל כל אחד מהנכסים ל-25% באמצעות קנייה/מכירת נכסים לפי הצורך. ההבנה שלך מעבר לכך נכונה.
      “בזבוז של כסף טוב”, תלוי. אני עצמאית כלכלית. יש לי מספיק כסף כדי לממן את צרכיי ורצונותי עד יומי האחרון. ז”א שאין לי צורך בגידול משמעותי של ההון, אלא בשמירה עליו. 75% מחסכונותי מושקעים בנכסים מסוכנים מאין כמותם. ה-25% הנוספים נועדו למתן תנודתיות ובמקביל לענות על צורכי מחייה שוטפים.

  68. הרעיון של “מנטורים פיננסים” נשמע טוב, ניתוח המצב נראה די מדויק.

  69. היי עדיין לא הבנתי ממש !!
    חמש מאות אלף שקל !!! את שמה אותם במזומן !!! בתיק של בראון , אין עליהם ריבית והם לא עושים כלום !!!
    בימים בהם יש מציאות בשוק אפשר לרכוש מציאות במחיר טוב אבל כיום עם ריבית אפסית הם שוכבים במזומן !!!!! לא נורמאלי !!! למרות שתפקידם באיזון התיק מובן לי אבל עדיין האם אין פתרון נוסף שאת מכירה לסכום שכזה? למרות שענית לי אשמח אם תקדישי לזה מחשבה נוספת …..
    תודה.

  70. אחלה בלוג נהנה מכל רגע!!!

  71. אני חושב שאפשר לתמצת את זה לזה שיש צורך באזרחים אחראים (כללית, לא רק כלכלית) ובית ספר לא מספק את, הורים מספקים את זה.

  72. כמי שמנסה להסביר לאבא שלי מגיל 13(וזה היה לפני הרבה זמן :)) שלא חוסכים מהמינוס – חינוך פיננסי הוא אכן קריטי…
    לגבי חינוך בבי”ס, בהחלט רצוי. כמו מיומניות אחזקת בית אחרות. המפתח להצלחה – לימוד ע”י עשייה. לא צריך בחינות. תנו להם לשחק במגוון תסריטים והם יבינו לבד. מנסיוני כחונך בבי”ס (במקצוע אחר), הילדים היום אוהבים ורוצים ללמוד לבד. כנ”ל, דרך אגב, לגבי הסקת המסקנות האישיות של כל אחד מהם. זו כבר האחריות האישית של כל אחד. ואם רק את זה ייקחו איתם – דיינו!

  73. אני סטודנטית לכלכלה ומנע”ס, בשנה מתקדמת, באוניברסיטה בארץ-
    ועדיין אין לי מושג מה זה ריבית פריים וכו’.
    העיקר אני יודעת מה זו עקומת תמורה 🙂
    מובן שאפשהו במהלך הקורסים המונחים בפוסט הוסברו, אבל לא מספיק לעומק או בצורה מעניינת מספיק בשביל שאבין עד הסוף ואף אזכור את זה כרלוונטי לחיי. באקדמיה מתעסקים יותר בתיאוריות.

    שינוי בדמות חינוך פיננסי אכן צריך להיות בשלב מוקדם יותר, בבית הספר.

  74. אוקיי, אני יודע שזה פוסט די ישן אבל אני בכל זאת אגיב –
    דורין, אני חייב להתוודה שאני קורא את הבלוג שלך רק חודש. אני בן 14, אבל כבר הספקתי לקרא כמעט את כל הפוסטים. מן הסתם שחלק מהנושאים עוד מורכבים בשבילי מעט, אבל אני אלמד גם אותם, אבל הרוב ללא ספק ברור כמו אור השמש.
    הבלוג הזה ללא ספק שינה את את הפרספקטיבה שלי על החיים. ואני כל כך שמח שגיליתי אותו בגיל הזה!!! בזכות הבלוג הזה, העתיד שלי כבר די מתוכנן פרקטית.
    לגבי הפוסט, אין בכלל מה לדבר על בית ספר כמקום לרכישת כישורי חיים. אין!
    אני בכיתה ט’, והבית ספר שלי אמנם נחשב לבית ספר הטוב בעיר, אבל הוא תת רמה!
    אני מסתכל על המוסד הזה שקוראים לו ”בית ספר” בדיוק מאותו מבט שאת מסתכל על העבודה.
    בית ספר זה בזבוז זמן ברובו, ויש לי 42 שעות שבועיות! עוד קצת ואפשר לאמר שאני עובד במשרה מלאה.
    זה לא שאני תלמיד עצלן, או טיפש. עצם העובדה שהגעתי לבלוג הזה יכלה להעיד על כך שאני לא כזה. תסכימו איתי :). הבעיה בבית ספר, היא כמו שאמרת – הלימוד בו נעשה בעזרת הטפות והפחדה – ”אם תיכשל בזה, לא תוכל ללכת למגמה X”, ”אם תיכשל במבחן הזה – זה ידפוק לך את כל הממוצע”…
    הבעייתי ביותר בבית הספר זה המורים – רוב המורים פשוט לא יודעים ללמד! או שהם לא יודעים להשתיק את התלמידים, או שהם פשוט ”מקיאים” את החומר שעה שלמה על הכיתה מה שגורם לשעמום ואובדן הריכוז אצל תלמידים, או שהחומר שהם מעבירים חסר חשיבות.
    זה בעיה אבל אין לזה כל כך פתרון. לפחות לא פתרון שנראה באופק.

    מה אני עושה עם זה? אני הגעתי למסקנה שרוב המקצועות (או החומר) שמעבירים בבית ספר אני כבר יודע אותו יותר טוב מהמורות (היסטוריה, מדעים, אזרחות, גאוגרפיה, אנגלית) או שהוא פשוט לא חשוב בשבילי וגם ככה אני אשכח אותו במהרה לאחר המבחן (תנ”ך, חלק מהחומר בלשון, חלק מהחומר בפיזיקה…).
    מה שאני עושה זה בעיקר ללמוד לבד בבית. אני לא מסתמך על הבית ספר שילמד אותי משהו חשוב באמת בחיים (חוץ ממתמטיקה – זה מקצוע שאני פחות חזק בו, המקצוע הזה באמת לא ממש עוזר בחיים אחר כך, ויעידו על זה פה רוב הקוראים. מה שכן, המקצוע הזה בהחלט מפתח את המוח לדעתי. לכן אני משקיע בו בבית ספר).
    אני גם מבריז הרבה. אבל לא מבחינה של להבריז משיעור על מנת לחזור הביתה ולשחק בפלייסטיישן.
    אני מבריז בשביל לא לבזבז זמן על כלום (חיים רק 30,000 יום!). אבל כשאני מבריז, אני לומד בבית את אותו מקצוע רק ברמה יותר גבוה.

    יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא, אבל מפאת חוסר זמן כרגע, אני מסיים כאן את דבריי. תהיו חופשיים לשאול ולשתף.

    • שלום לכולם,
      מאוד אהבתי את הכתיבה ואת הביקורת ויחד עם זאת חשוב לי לחדד מספר נקודות:
      1. נכון שבית הספר נגוע בהרבה בעיות ויחד עם זאת הוא גם דבר מעולה שבו קיבלנו את היכולת הבסיסית לכתוב ולקרוא, אנגלית, חשבון ועוד. חשוב לזכור שכל מערכת גדולה נגועה בהרבה בעיות וחשוב לראות איך משפרים אותה עבור כולנו. אני אומר את זה כאחד שסבל הרבה ממערכת החינוך בילדותו ועם הרבה ביקורת והחליט לעשות שינוי בפיתוח תוכנית היוצרת שינוי.
      2. זה נכון שלהורים יש את היכולת הגבוהה ביותר ליצור שינוי אצל ילדיהם אבל מה עושה ילד שאין לו הורים? מה עושה ילד שההורים לא מבינים בתחום? שהאמא היא אישה מוכה והאבא בכלא? אני קיצוני מידי? אוקי, ואם ההורים לא יודעים להתנהל כלכלית אז מי ילמד אותו??? (יש הרבה מקרים קיצוניים לצערנו). מה שאני רוצה להגיד זה שתפקיד המדינה הוא לאפשר לצמצם פערים ולהקנות ידע טוב לכולם! וכן, צריך לשפר את התוכנית הפיננסית (ובכלל) כגון לאפשר לתוכניות חיצוניות לקדם את הנושא, להכשיר את המורים בצורה טובה יותר לביצוע המשימה, לשנות את דרכי ההוראה ועוד אבל למה לותר על זה???
      3. ארגון פעמונים- כמתנדב בעבר הרחוק ותורם בהווה, אני יכול להגיד שזה ארגון מצוין וככל ארגון גדול יש הרבה יתרונות וגם מה לשפר. נכון, הוא לקח תפקיד של הנחיה ולימוד הנושא עד לשלב האיזון וזה מדהים ועוזר להרבה מאוד משפחות, את ההמשך אנחנו אולי נפתח???
      4. האם מצב אישי של אדם אומר על ההתנהלות שלו?
      בדיחה: איך אישה הופכת גבר למיליונר? מתחתנת עם מליארדר(-: (זה גם יכול היה להיות איך גבר הופך אישה… אם אדם קיבל ירושה גדולה? זכה בפרס ראשון בלוטו? …. האם זה אומר שהוא יודע להתנהל נכון?
      מלווה בפעמונים כפי שנכתב יכול להיות אדם בתהליך של שינוי ועם הרבה רצון טוב אבל עדיין בתהליך אישי התחלתי בתחום הכלכלי ואני אומר את זה מניסיון. עשיתי עבודה מעולה ואין ספק שהיום אני עושה את זה בצורה טובה יותר אבל האם ניתן ליצור מערכת התנדבותית בהיקף ארגון פעמונים שכולם בחופש כלכלי, שכולם מגיעים מהתחום ומוכשרים בהנחיה מלידה?
      5. הייתה הצעה לפיתוח תוכנית כלכלית באמצעות משחקים, זה כבר קיים, התחלתי לפתח את זה לפני כעשור והיום אנו פעילים בכל הארץ, מוזמנים להיכנס לאתר ולהציע הצעות ודרכים לשיפור והצטרפות http://www.mufne4us.com

      בברכה,

      נועם נדב

  75. שהם פלנר

    אני רוצה להגיד לך קודם כל, כל הכבוד על הכתבה הזאת
    אני כחלק משעורי אזרחות צריך לכתוב מאמר עמדה על נושא מסויים, חלק מהעבודה שלי היא על שיעורי חינוך פיננסי שלמדתי בכיתה י׳ (עכשיו אני בכיתה י״ב).
    אני חושב גם שהדרך שמועבר השיעור הוא נורא וגורם לתלמידים להירטע מעולם הפיננסי במקום ללמוד אותו.
    ולי דווקא יש רעיון איך לפתור את זה.
    שיעורים אלו צריכים לעבור ביותר קלילות ולא כפייה בית ספרית. בשביל שדבר זה יעבוד תוכנית הלימודים צריכה להיכתב ע״י נוער ביחד עם מומחים בצורה מתודית ולא שיעורית רגילה. בצורה זאת השיעור יהיה בעל התוכן שצריך לעבור + הדרך המעניינת.
    לכל מי שחושב שזה נשמע מופרך לצופים בשנתיים האחרונות יש את ״המסע בצופים״ שזה בעצם קלסר פעולות שנכתבו ע״י חברי השכבה הבוגרת ביחד עם מומחים בוגרים. התכנים מעולים גם מבחינת הנושא של הפעולות וגם הדרך העברה.

  76. היי, בכתבה יש קישור ל-pdf של משרד החינוך. הקישור לא תקין. האם מישהו/י שמר/ה אותו ויש אפשרות להסתכל בו? או מכיר תכנית עדכנית של משרד החינוך בהקשר של חינוך פיננסי?
    תודה!

השאר תגובה