בכל מקרה אני כאן בשביל עצות ולהבין איך לחסוך טוב יותר ולהשקיע בצורה חכמה, אז אשמח לשמוע טיפים ועצות אם יש...
בוודאי! סליחה אם חלילה הייתי מעט בוטה בתגובתי ממקודם.
מי שמשתכר 4.7 וחוסך 45 צריך לחיות מפחות מ900 בחודש, זה באמת לא סגנון חיים סולידי זה הרבה מתחת לזה.........
900 ש"ח זה יחסית הרבה לחודש (מעט מעל הממוצע במקרה שלי). כשהייתי סטודנט, בכל סוף/תחילת חודש קיבלתי SMS מהבנק בסגנון "הוצאותיך עבור חודש ינואר: 0 ש"ח" (ושירות ה-SMS הזה היה כרוך בעלות..).
אשמח להכניס מעט יותר היגיון למקרים שציינתי קודם רק עלי לבקש מכם לסלוח לי על כך שארבה לדבר בגוף ראשון ואתבסס בעיקר על המקרה הפרטי שלי כי באמת שאין לי ניסיון חיים או מושג מה קורה עם אחרים ועל סגנונות חיים אחרים. מקווה שתקבלו זאת בהבנה.
אז לפני שאגע בלב העניין,
@nicepo1 כמובן שכשאני עשיתי 4.7K צברתי רוב הזמן פחות מ-50K לשנה. זאת לא חוכמה גדולה לקחת את הקצה התחתון ולקטרג על הרעיון

הייתה תקופה שעשיתי 6.3K בחודש ובשנה אחת מתוך שלוש שנים עם שכר כזה צברתי 51K, בשנתיים אחרות באיזור 46K. מנגד, יש לי חבר שמהשחרור מצה"ל ועד היום (30) הוא עובד בעבודה מועדפת (שכר קרוב למינימום בשנים הראשונות, אבל דופק שעות כמו אני לא יודע מה). הוא כבר עבר את רף המיליון בעו"ש. הבחור יוצא לבילויים, קנה רכב יד ראשונה לא מזמן, בקיצור לא חסכן גדול. כך שעליכם להתייחס לנושא בפרופורציות מגוונות.
נקודה ראויה נוספת היא להבין שיש אנשים שלא מסוגלים או מעדיפים שלא (מסיבות מגוונות) לעבוד בתחומים "מכניסים". להם אין את הלוקסוס לבחור האם מתחשק להם לחסוך יותר או פחות וכמה בדיוק, חיסכון זה Build-In במערכת ההפעלה שלהם,
דווקא מפני שהם לא משתכרים בחמש ספרות.
אז המקרה שלי מורכב משני עקרונות בסיסיים:
1. לגור אצל ההורים עד כמה שניתן ולשקול לוותר לנצח על הקמת תא משפחתי. עדיין יושב על הגדר בעניין זה. לדעתי, מצפייה במקורות לא מבוססים כמו גרף
זה. מדובר בפרקטיקה לגיטימית בעידן אנומי בו אנו חיים כיום.
* בסאנריו שבו להורים אין בעיה שתישאר אבל אין להם יכולת כלכלית לכך,
העובדה שהמוטיבציות שלך בחיים אינן כרוחות בהוצאת כסף רב מקנה ייתרון מסוים (כנראה שלא על נקודה זו תתקבל ההחלטה, אך יש בה תועלת).
* אתה צעיר ונמצא במלוא אונך, יש לכך יתרונות מסוימים במידה ואתה והוריך הופכים לתא כלכלי אחד.
2. הנקודה החשובה באמת, לדעתי, הן המוטיבציות
הפנימיות של אנשים. המוטיבציות שלי אינן מצריכות ממני הוצאות רבות של מזומן ואינן דורשות התעסקות בגירויים ומאורעות חיצוניים יותר מידי (באופן יחסי לאנשים שאני מכיר לפחות. לא במונחים אבסולוטיים כמובן).
אני מניח שלגבי העיקרון הראשון אתם בטח אומרים "טוב, לא חוכמה. זה מסביר הכל". אני יכול לקבל זאת בהבנה, אבל עליכם לזכור שבהרבה מקרים לעזוב את בית ההורים או לשכור דירה או להיכנס לזוגיות אלו לא גזרות גורל. אתם בחרתם לעשות זאת, קחו אחראיות ותשקללו את הפריבילגיות הללו (פריבילגיות בחלק מהמקרים, כל מקרה לגופו כמובן), בעידן מוניטרי שלא ממש עובד לטובתך במידה ואתה שייך למעמד הביניים ואינך בורכת בכישורים הרלוונטים לשוק העבודה הנוכחי.
לגבי עצות בהשראת העיקרון השני, שהוא החשוב והמשפיע באמת לדעתי, הנה דוגמאות מחיי האישיים שאולי עשויים לענות ל-@JudgeMental על הבקשה:
- מסתפק במשחקי מחשב ישנים שיצאו לפני 20 שנים ויכול להעביר איתם שנה שלמה באופן מחזורי (כך שזה בולם הוצאות נהדר).
- פעם ראשונה שטסתי לחו"ל עם חברים היה ביום הולדתי ה-29, מבחינתי חו"ל זאת פריבילגיה בלתי-נחוצה לחלוטין.
- מקפיד לבצע הליכה אקראית בפתח-תקווה כמו
@הסולידית ובערים שונות בגוש-דן (בוולט סטריט כבר לא בגלגול הזה). מפליא אותי איך לאנשים חשוב לפקוד אתרים מפורסמים ברחבי העולם, בזמן שהם אפילו לא מכירים מספיק טוב את השכונה שלהם מתחת לבית (גם כן, קשור לאותה מוטיבציה פנימית).
- מנסה להסב תשומת לב לדברים הקטנים של החיים. מתרפק על כוס תה מאצ'ה חם מול סרטוני יוטיוב רנדומליים כגון
זה,
זה, או AMSR/LOFI וכל מה שיעמיק את הרגע. בכל פעם שאני מאתר פינת חמד שכונתית יפה במרכז הארץ ושומע ציפורים מצייצות או אנשים צוחקים אני מקבל פחות או יותר אורגזמה.
- אוריינות לגבי כל דבר, מאסטרונומיה ופיזיקה, גאופוליטיקה, כלכלה, סטואיזם או
Easter Eggs של משחקי מחשב. גם נושאים בנוסח "קרא אותי ותהיה בריא/עשיר/מאושר" וכל השיט יכולים להלקח בחשבון במידה והמקור מעניין ורציני מספיק.
* לא בטוח שלשרוף נוירונים חיוניים רק על ידע תיאורטי שאת רובו תשכח זאת התנהגות יעילה כלכך, אבל מדובר בעוד קונדום שמגן עליך מפני הפיתויים והסכנות שבאורח חיים מערבי ומוחצן (בדגש על הסיכון של חור בכיס, אבל גם מפני HIV כמובן).
- כל מה שקשור למיקוד פנימה: לרחף במחוזות הדמיון, להקפיד לייצר זמנים של חלימה בהקיץ, מדיטציה, תרגילי מיקוד מחשבתיים ותפיסתיים, נשימות וכן הלאה. חשוב לי רק לסייג בהקשר זה ולציין שכל המסחור והמחקר שעשו לתחומים הללו רק גורעים מאיכותם לדעתי. כמה שפחות לומדים על זה - כך טוב יותר (שוב, לדעתי).
- מציאת תחומי עניין שיקנו לי הסתברות גבוהה למצוא פורומים או קבוצות וואצפ' ודיסקורד של חבר'ה איכותיים מאוד מצד אחד, שמהווים עבורי אתגר ועניין אינטלקטואליים, אך שמצד שני הם לא תמיד חיים את אורח החיים הסטנדרטי ולא כובשים את העולם. הדוגמה האחרונה שאני יכול לציין בהקשר זה הוא משחק הלוח העתיק "גו" שזמין בחינם ברשת, מצריך למידה ארוכת שנים ומחשבה, ומאפשר גישה לקבוצות של חבר'ה מספיק אינטליגנטים שמעדיפים לבזבז את זמנם על תחביבים כגון אלו ולא על טראש בטלויזיה (זה סוג של תו איכות לדעתי). וכמובן, פורום "הסולידית" הוא דוגמה מצוינת גם כן.
שורה תחתונה, מה משותף לכל הדוגמאות הרנדומאליות הללו? כמה דברים:
1. הן לא תלויות בזולת או מצריכות איתו מגע כמעט בכלל.רובן אף לא נוצרות כלל בזכות גירויים חיצוניים או סיטואציות חברתיות בעולם שבחוץ.
2. הן לא מצריכות הסכמה למניפולציות חיצוניות (פרסומות, ביצוע עיסקאות, קבלת שירות וכן הלאה).
3. אף אחת מהן לא מצריכה ממני להוציא אפילו שקל אחד בעבור הפעילות הספציפית עצמה (למעט חשמל וחיבור לרשת הסלולארית או לאינטרנט).
* שים לב שתחביבים ובילויים כגון סרטי קולנוע, ברים, פאבים, טיסות וטיולים ארוכים לא מופיעים כאן. לא שאני לא נהנה מכל זה, אך אני לא חותר לייצר פעילויות ותחביבים מהסוג הזה באופן יזום ואקטיבי מצידי.
האם כעת התמונה מעט יותר הגיונית (ובוודאי מוזרה באותה המידה)?