לכאורה יש לי די והותר.... אז למה אני מרגיש כל כך רע ?

[אחת בפורום]

את לא צריכה לחפש את ה WOW כי יש לך את מתנת הנעורים. תהני ממנה. בוא נדבר בעוד 30 שנה...

מממ אולי אני יכולה למנוע את זה?

 

[motty]

זה לא אני שלא קראתי ,זה אתה שכנראה לא מכיר את החשיבה הדתית. אין מספר שכדור הארץ לא יכול להכיל אם ביאת המשיח תלויה בכך. אני יודע שזה נשמע לך מוזר אבל זו המציאות של החשיבה הדתית. ולכן לא שייך לבצע חישובים כאלה בניתוק מהשקפת עולם וערכים

תגיד
אדון לנצח נתהה
ראית תגובות שלך לפוסט לפני שנתיים
שאתה כותב שאתה מוכן להתווכח עם כל חרדי ולהיווכח מי הצודק ומה הצדק
מצטט משפט שלך
מזמין אותך לפרטי לשכנע אותי שהחרדיות קוהרנטית ומאפשרת בד בבד גם מחשבה מוקפדת,או לחילופין לגלות את האור
מתחייב להודות כאן בריש גלי ששכנעת אותי או אם אפילו הצלחת להציג טענה שאין לי תשובה עליה

אתה עדיין עומד מאחורי המילים שלך
כי אם כן - אני בעניין
(פשוט אין לי דרך לכתוב לך בפרטי
אם אתה מעוניין אכתוב לך את המייל שלי)

 

[pseudonym]

אני לא נגד ספורט, אבל איך שהוא להרגשתי ספורט תמיד מוצג כאיזה פתרון קסם גנרי שיפתור לך את רוב הבעיות בחיים.
לדעתי, ספורט לא יכול להוות תחליף לטיפול ממוקד בדיכאון אלא לבוא בתור תוספת או משהו משלים.

 

[Homer]

אני לא נגד ספורט, אבל איך שהוא להרגשתי ספורט תמיד מוצג כאיזה פתרון קסם גנרי שיפתור לך את רוב הבעיות בחיים.
לדעתי, ספורט לא יכול להוות תחליף לטיפול ממוקד בדיכאון אלא לבוא בתור תוספת או משהו משלים.

גם אני לא נגד ספורט, זה פשוט משעמם אותי נורא.... איבדתי הרבה חברים לספורט, מאז שבני מחזורי התחילו להתקרב לגיל 40, הרבה אנשים שפעם היו מעניינים הלכו לבלי שוב. הדבר היחיד שהם מדברים עליו זה כמה הם רצו/דיוושו /עשו סקוואט.

 

[בת העמק]

אני לא נגד ספורט, זה פשוט משעמם אותי נורא....

כי זה לא ספורט, זאת עוד משימה שמפרקים לגורמים ומסמנים התקדמות (לאן? לאופק מדומיין של בריאות, ניראות ואושר).
אין כמעט דבר מהנה יותר מאשר משחק כדורגל/כדורסל /כדורעף שכונתי פעם בשבוע. עשיתי את זה בגילאי ה-30 שלי, גם בעלי, וגם הבן שלנו עושה זאת עכשיו.
בגילאים מאוחרים יותר, יש לי חברים שהולכים לשחות בבריכה כל יום לפני העבודה, או פעמיים-שלוש בשבוע. זה ספורט אישי יותר שלא מתאים לכולם, אבל היתרון הנוסף הוא שאין עומס יתר על המפרקים (בעיות שמתחילות מגיל 40 וצפונה). יש לי חבר שרץ כל בוקר לפחות 20 ק"מ ומשתתף בתחרויות בעולם של מעל 100 ק"מ. הוא לא חושב שזה בריא, הוא גם לא מדבר על זה, רק עם חבריו להתמכרות.
אגב, יש גם כאלה שגילו את נפלאות האופנוע/אופניים בגיל מאוחר בתור אפשרות להתחברות קבוצתית (כי קשה למצוא חברים חדשים בגילאים כאלה). גם זאת אופציה ליציאה מהשגרה, לפחות בסופש.

 

[yechi]

לך תתנדב,
תן קצת מעצמך - ותשכח מעצמך....

 

[vigaror]

אבל היתרון הנוסף הוא שאין עומס יתר על המפרקים (בעיות שמתחילות מגיל 40 וצפונה). יש לי חבר שרץ כל בוקר לפחות 20 ק"מ ומשתתף בתחרויות בעולם של מעל 100 ק"מ. הוא לא חושב שזה בריא, הוא גם לא מדבר על זה, רק עם חבריו להתמכרות.

מחזק את זה - לא מזמן יצא לי לראות סרטון על ספורטאי מקצועי שנים אחרי שהוא פרש והספורט הרס לו חלק מהבריאות, מתקשה ללכת היום (והוא עוד לא בגיל פנסיה).
כנראה שלוקח שנים עד שרואים את הנזקים, אז צריך להיזהר לא לקחת את זה לקיצון.

 

[החכמה מאין תמצא]

גם על החיבור עם העולם החיצוני (אנחנו לא בוואקום) כמו חיבור עם הטבע ועם אנשים ובעלי חיים. הנפש לא עומדת בפני עצמה, היא חלק מהמנגנון הפיזי ומהקשר בין העולם מחוץ לנו ואיך זה נחווה בגוף. אבל זה נכון שהתבוננות שקטה ומעשים מקרבים לא מובילים לריגוש כמו קפיצת באנג'י או התאהבות או אקזיט.

רשמתי פחות.

העולם החיצון נשמע לאנשים כמציאות
והעולם הפנימי נשמע לאנשים כדימיון


ברגע שיבינו שהעולם הפנימי הוא לא פחות מציאות מהעולם החיצון(ובעומק הוא הרבה יותר מציאות)
אז זה ישתנה


כמובן ,שאדם חייב להיות מחובר לעולם החיצון מתוקף צרכי הגוף והאדם ,אבל בעומק הנפש עומדת בפני עצמה

 

[בת העמק]

בעומק הנפש עומדת בפני עצמה

לתפישתי הנפש היא חלק מהגוף ולא נפרדת ממנו.
אולי אתה אדם דתי במקרה?

 

[יעקב 1]

לתפישתי הנפש היא חלק מהגוף ולא נפרדת ממנו.

ובכל זאת אכפת לך מכל עץ שנכרת על ידי המין המזיק ביותר על פני הכדור

 

[JWL]

זה לא נכון לטעון שאני לא מחפש משמעות. אני מאוד מחפש. אבל אני לא יכול לומר שהצלחתי ואלי הבנתי שזה לא יקרה ואני רוצה פשוט להרגיש טוב מהסיבות הנכונות

מה הן הסיבות הנכונות? מה לדעתך מגדיר סיבה להרגיש טוב כסיבה נכונה?

 

[eagleeye]

אני סהכ 20+, ומשום מה לא מחפשת את הWOW הזה, כלומר- פספסתי משהו...?
הדברים שאני הכי נהנית מהם זה הקטנים: פרח חדש, יום שמשי, ים...
במילה אחת - שלוה.

לא פיספסת כלום . לטעמי מתכון לבריאות ושקט נפשי לאורך זמן

 

[qwerty]

מה הן הסיבות הנכונות? מה לדעתך מגדיר סיבה להרגיש טוב כסיבה נכונה?

אני אישית לא יכול להנות מפעולה שאני יודע שבטווח היותר ארוך תפגע לי בבריאות - למשל עוגות גלידות ג'אנק פוד ודומיהם....
גם במסעדות אני הרבה פעמים מרגיש שאני מתפשר על בריאות בשביל טעם ובדרך משלם הרבה אז לא נותן לי תחושה טובה
רוב סרטי הקולונוע מכוונים למכנה משותף רחב כדי שיוכלו להצדיק את עצמם מסחרית ולכן אני מתקשה למצוא סרטים שאני ממש נהנה מהם כנ"ל סדרות טלויזיה
אם אני כבר עושה את זה - ברוב המקרים אני מרגיש שבזבזתי את הזמן שלי על משהו שלא נתן לי את התמורה שחיפשתי
הסיבות הנכונות יכולות קשורות או בללמוד משהו חדש שאתה נהנה ללמוד, או להרגיש שאתה עוזר לאחרים ומקבל הכרת תודה.
מפגש חברתי של החלפת דעות ורעיונות עם אנשים אינטליגנטיים וצנועים שלא מנסים להרשים אותך בשנינות ולא מנסים להתפאר - נשמע לי כמו בילוי טוב
אבל זה לא טריויאלי להגיע לקבוצה כזו ולארגן מפגשים כאלה.
אבל בעיני קשה להתחרות בהרגשת האושר כשמתאהבים. לאנשים נשואים הדרך הזו כבר חסומה ולא ניתן לצעוד בה מחדש.... צריך לקבל את זה...

 

[בת העמק]

אבל בעיני קשה להתחרות בהרגשת האושר כשמתאהבים. לאנשים נשואים הדרך הזו כבר חסומה ולא ניתן לצעוד בה מחדש.... צריך לקבל את זה...

היה לי חשד שעל זה אתה מדבר, כי כתבת בתחילת השרשור שאתה כבר לא אטרקטיבי כמו פעם. אני מנחשת שהפנטזיה כוללת צעירה חלקת עור ומוצקה. ישנן צעירות שהאטרקטיביות של הגבר נובעת מהיכולת לפנק אותן (או לרתק אותן, להחכים אותן) ולאו דווקא מגוף חלק ומוצק.
רגשות ה"היי" של התאהבות הם כיף זמני ותו לא. אם לזה אתה שואף, מלא אנשים בגילך פתרו את זה ביציאה מהנישואין/פתיחת נישואין/בגידה.

 

[מלפפון במלח]

בעיני קשה להתחרות בהרגשת האושר כשמתאהבים. לאנשים נשואים הדרך הזו כבר חסומה ולא ניתן לצעוד בה מחדש.... צריך לקבל את זה...

נקודה מעניינת. אני כ10 שנים מתחתיך וכ15 שנה עם זוגתי. אז לחלוטין עברנו את שלב ההתאהבות, אבל אולי אנחנו לא בשלב שלכם. אבל אני רוצה לחבר את הנקודה הנ״ל עם הנקודה הבאה:

החלפת דעות ורעיונות עם אנשים אינטליגנטיים וצנועים שלא מנסים להרשים אותך בשנינות ולא מנסים להתפאר - נשמע לי כמו בילוי טוב

אישית, החלפת הרעיונות הכי מעניינים שקיימת עבורי והשיח הכי מרתק שיש לי הוא עם זוגתי. האם זה לא ככה עבורך? מניח שזה לא ככה עבור כולם, אבל הייתי רוצה להאמין שאדם שזה חשוב עבורו, אז בוחר זוגיות מתאימה.

 

[שיראל]

הדיון כבר מזמן הוצא מהקשר.
תגובות יחידות היו בכוון.

חסרה לך משמעות פנימית בחיים.
אלא שדעתך הייתה מוסחת כלכך כל הזמן בגלל ה"כסף" וה"מטרות הדמיוניות" שהצבת לעצמיך - שזה כסף.

פתאום, ש"הגעת למטרה" החומרית שלך - אתה שומע את הנפש/נשמה שלך סובלת.
למה הנפש שלך סובלת? - כי היא כי היא רוחנית. והיא הוזנחה במשך שנים מקבלת ה-"מזון הרוחני שלה".

מה שאני אומר אלו דברים טרוויאלים.

לכן, הצעות גשמיות שאנשים בפורום הציעו לך כגון ספורט, טיולים, אוכל, או כל "פעולה חומרית" אחרת - לא יעזרו.

אבל כדי לדעת איזה מזון הנפש צריכה אתה קודם צריך לשאול - מה זה נפש?

תתחיל מ - מאמר על המתודה של רנה דקראט.

 

[JWL]

אני אישית לא יכול להנות מפעולה שאני יודע שבטווח היותר ארוך תפגע לי בבריאות - למשל עוגות גלידות ג'אנק פוד ודומיהם....
גם במסעדות אני הרבה פעמים מרגיש שאני מתפשר על בריאות בשביל טעם ובדרך משלם הרבה אז לא נותן לי תחושה טובה
רוב סרטי הקולונוע מכוונים למכנה משותף רחב כדי שיוכלו להצדיק את עצמם מסחרית ולכן אני מתקשה למצוא סרטים שאני ממש נהנה מהם כנ"ל סדרות טלויזיה
אם אני כבר עושה את זה - ברוב המקרים אני מרגיש שבזבזתי את הזמן שלי על משהו שלא נתן לי את התמורה שחיפשתי
הסיבות הנכונות יכולות קשורות או בללמוד משהו חדש שאתה נהנה ללמוד, או להרגיש שאתה עוזר לאחרים ומקבל הכרת תודה.
מפגש חברתי של החלפת דעות ורעיונות עם אנשים אינטליגנטיים וצנועים שלא מנסים להרשים אותך בשנינות ולא מנסים להתפאר - נשמע לי כמו בילוי טוב
אבל זה לא טריויאלי להגיע לקבוצה כזו ולארגן מפגשים כאלה.
אבל בעיני קשה להתחרות בהרגשת האושר כשמתאהבים. לאנשים נשואים הדרך הזו כבר חסומה ולא ניתן לצעוד בה מחדש.... צריך לקבל את זה...

אווצ’. נגעת בכמה נקודות כואבות, שכראה אין להן תשובות פשוטות.
אבל לא הייתי מתייאשת מלנסות בכל זאת.
תשובות מורכבות לוקחות זמן. וגם יותר משניים שלושה ניסיונות כושליםמעבר למילים.
אני אומר מה האסוציאציות שלי, בדיון. תיקח רק מה שמרגיש לך מתאים (תורם לך).

תיארת תחושת ריקנות. אצלי בחיים, בכל פעם שזה הגיע (ומניחה שעוד יגיע...),
זיהיתי שמחת לריקנות יש אי שקט נפשי. 2 חלקים מנוגדים בי:
חלק אחד רוצה לגדול, לחוות את הדבר הבא, ולמרבה הבאסה, זה בד"כ כולל התנסות בדבר שאנחנו נמנעים ממנו כי הוא לא נוח.
והחלק השני - החלק הנמנע, שיודע טוב מאוד כמה כאב ראש יש בלהתחיל משהו חדש ולא נוח.

הרבה אנשים חווים את זה מתישהו. יש כאלה שיותר מפעם אחת.
כי לחיים יש איזה כוח שקט אבל עקשני, שרוצה לצמוח. ולא מוותר כל כך בקלות.

אני הרגשתי, שאם אני נכנסת לתפקיד של לנהל את המשא ומתן הזה בין שני החלקים בי,
זה בשלב הראשון מוריד את רף התחושה הלא נעימה,
ומאפשר לנסות לבנות פתרונות שהם לא מהבטן, שיהיה יותר קל ליישם אותם בחיים (יותר קל מאשר מציאת התאהבות חדשה, או התעקשות על החייאת הנעורים תוך פציעה בספורט נניח, ודברים כאלה)
אבל זה יכול לקחת כמה חודשים.

אם זה מדבר אליך הכיוון הזה, אני יכולה עוד להרחיב על דברים אחרים שנגעת בהם:
* השקעה בשמירה על הבריאות (אפשר להרחיב את המושג, ולכלול בו גם את הנפש, זה פותח עוד מרחב שלם של פעולה)
* מפגש חברתי עם אנשים מעוררי השראה, שמאתגר למצוא.
* אהבה והתאהבות, ופיתוח 2 הרגשות האלה (במצב שהבן/בת זוג שלנו בעניין, ובמצב שלא.)

 

[Williamsburg]

* מפגש חברתי עם אנשים מעוררי השראה, שמאתגר למצוא.

הייתי ממש רוצה להצטרף לפרלמנט איכותי.

 

[qwerty]

נקודה מעניינת. אני כ10 שנים מתחתיך וכ15 שנה עם זוגתי. אז לחלוטין עברנו את שלב ההתאהבות, אבל אולי אנחנו לא בשלב שלכם. אבל אני רוצה לחבר את הנקודה הנ״ל עם הנקודה הבאה:


אישית, החלפת הרעיונות הכי מעניינים שקיימת עבורי והשיח הכי מרתק שיש לי הוא עם זוגתי. האם זה לא ככה עבורך? מניח שזה לא ככה עבור כולם, אבל הייתי רוצה להאמין שאדם שזה חשוב עבורו, אז בוחר זוגיות מתאימה.

גם כשבן הזוג הוא איש שיחה מרתק ונפלא - אחרי 20 שנה אתה כבר מכיר היטב את תפיסת העולם שלו והוא פחות יכול לחדש לך.
יש ערך לרעיונות שמגיעים מקבוצה של אנשים כאשר כל אחד מביא עימו את הרעיונות והתובנות שהוא למד מתוך כל הרשת הענפה של אנשים וטקסטים שהוא קשור בה

 

[qwerty]

אווצ’. נגעת בכמה נקודות כואבות, שכראה אין להן תשובות פשוטות.
אבל לא הייתי מתייאשת מלנסות בכל זאת.
תשובות מורכבות לוקחות זמן. וגם יותר משניים שלושה ניסיונות כושליםמעבר למילים.
אני אומר מה האסוציאציות שלי, בדיון. תיקח רק מה שמרגיש לך מתאים (תורם לך).

תיארת תחושת ריקנות. אצלי בחיים, בכל פעם שזה הגיע (ומניחה שעוד יגיע...),
זיהיתי שמחת לריקנות יש אי שקט נפשי. 2 חלקים מנוגדים בי:
חלק אחד רוצה לגדול, לחוות את הדבר הבא, ולמרבה הבאסה, זה בד"כ כולל התנסות בדבר שאנחנו נמנעים ממנו כי הוא לא נוח.
והחלק השני - החלק הנמנע, שיודע טוב מאוד כמה כאב ראש יש בלהתחיל משהו חדש ולא נוח.

הרבה אנשים חווים את זה מתישהו. יש כאלה שיותר מפעם אחת.
כי לחיים יש איזה כוח שקט אבל עקשני, שרוצה לצמוח. ולא מוותר כל כך בקלות.

אני הרגשתי, שאם אני נכנסת לתפקיד של לנהל את המשא ומתן הזה בין שני החלקים בי,
זה בשלב הראשון מוריד את רף התחושה הלא נעימה,
ומאפשר לנסות לבנות פתרונות שהם לא מהבטן, שיהיה יותר קל ליישם אותם בחיים (יותר קל מאשר מציאת התאהבות חדשה, או התעקשות על החייאת הנעורים תוך פציעה בספורט נניח, ודברים כאלה)
אבל זה יכול לקחת כמה חודשים.

אם זה מדבר אליך הכיוון הזה, אני יכולה עוד להרחיב על דברים אחרים שנגעת בהם:
* השקעה בשמירה על הבריאות (אפשר להרחיב את המושג, ולכלול בו גם את הנפש, זה פותח עוד מרחב שלם של פעולה)
* מפגש חברתי עם אנשים מעוררי השראה, שמאתגר למצוא.
* אהבה והתאהבות, ופיתוח 2 הרגשות האלה (במצב שהבן/בת זוג שלנו בעניין, ובמצב שלא.)

אשמח לשמוע הרחבה על 2 הנושאים אחרונים ...