לכאורה יש לי די והותר.... אז למה אני מרגיש כל כך רע ?

[החכמה מאין תמצא]

זהו, מתנצל על הסטת הדיון. לא אגיב יותר לא כי השיחה איתך אינה מעניינת (היא מעניינת) אלא עבור פותש.

אכן מסכים איתך בכך.
יום טוב,נעצור פה.

ולעניין השרשור - אם יש לך עוד חומרים שמכוונים לאנשים לוגיים אשמח לתת להם צאנס

(יש את פרופ' דורון אורבך ,כימאי בעל שם עולמי) https://www.youtube.com/watch?v=_Lyt3OpelqQ)

 

[בוגל-ראש]

מגיב באיחור ולא קראתי כל השרשור.
שני הדברים שהכי עזרו/עוזרים לי:
1. טיפול פסיכולוגי. הניסיון שלי עם טיפול הוא מאוד מוצלח. לפני שהתחלתי חשבתי שמצבי חייב להיות ״חמור״ מספיק כדי להצדיק פניה לטיפול. בדיעבד זה התבררה כשטות מוחלטת. היום אני אומר לעצמי שכדאי לכל בן אדם שיכול להרשות לעצמי כלכלית לנסות. רק החוויה האינטלקטואלית של הכרת העצמי שווה בעיניי. מבחינתי עד כה זו הייתה השקעה מדהימה מבחינת עלות-תועלת.
2. פעילות גופנית - הליכה, ריצה, אופניים, הליכה בעלייה במכון, כדורסל, משקולות - כל דבר כזה עובד עבורי ויש לו השפעה רחבה על מצב הרוח בימים סביב הפעילות. אם אפשר לעשות ספורט בחוץ / עם מוזיקה זה מוסיף עבורי עוד נקודות.

 

[סול]

אני מודה לך שפתחת את השרשור הזה, הוא הציג כמה גישות שונות להשגת האושר ואף הציג כמה דיוק והתאמה אישית הם קריטיים ביעוץ לאושר. להציע למי שמגדיר את עצמו כאינטוורט למצוא בספורט את העניין בחיים שלו שקול ללהציע לאתאיסט רציונלי להתקרב לדת... אה גם זה היה? לפחות היו להם כוונות טובות.

בחיפוש אחר האושר 90 אחוז מהאנשים מבולבלים ולכן כמעט כל העצות גנריות ודומות לתכניות של יורם יובל. אני גורס שמה שמתאים לאדם אחד איננו מתאים לשני ושמה שמתאים לנו בגיל מסויים לא מתאים לנו בגיל אחר. הכל משתנה, כמו שאומרים בבודהיזם, והנהר איננו אותו נהר.

אני אגיד לך מה הבעיה שלך. הבעיה שלך שאתה "בסדר". שהכסף שלך מאורגן ומחושב, שאתה במונוגמיה יציבה ונכנסת לשגרה משמימה. אתה אינטוורט בגיל העמידה עם טוסטסטרון ירוד שסובל מלאות ומיצוי. כמו כן אתה פוחד מהמוות.

נתחיל מהסוף (תרתי משמע) - אתה פוחד מהמוות ולכן תחביבים לא מעניינים אותך. מבחינתך יש משהו שיושב לך על הלב, ההורים שלך שדועכים מול עיניך וההרגשה שלשם חייך הולכים. לנסות להסיח את דעתך מכך עם תחביבים בלבד לא יתן מזור לבעיה.
בעיני עליך לפתוח את זה מול פסיכולוג ולחשוב, באופן הרציונאלי שלך, מהי שיטת הפעולה המיטבית בנושא הזה. האם אלו יצירת סרטונים למזכרת מהוריך? שיחות איתם? בקשות סליחה ודברים שלא נאמרו בעינכם. מה אתה יכול לעשות בחייך שכשיגיע יומך לא תצטער שלא עשית אותו?

אני אגיד לך מה הבעיה שלך - שאתה בסדר. הייתי בסדר כל החיים ועכשיו אתה מרגיש ש"הכל היה סתם" (ב.תבורי). בסדר זה ההפך מWOW. אתה מרגיש פראייר שאתה מבזבז על הנאות וטיולים ולא נהנה מהכסף שלך.
בעיני כדאי לך להשקיע סכום כסף מסויים בחודש, נגיד אפילו 500 או 1000 שקל, ולבזבז אותו על שטויות. תקרא לזה "כסף לא רציונאלי". כסף שבו אתה עושה דברים מוזרים ולא אחראיים. תהיה קצת משוגע. לך זה כנראה בריא.

לך לא יעשה טוב להתנדב עם מבוגרים, אתה רגיש מדי, ולא עם ילדים, אתה לא שם. אבל אולי תייעץ לאנשים ולחברים כיצד לחסוך את הכסף שלהם? נררה שבזה אתה טוב.

חפש במה אתה גאה ומה מפריש לך דופמין מסיפוק וגאווה ולך על זה בכל הכח - אם אתה חושב שאתה צלם טוב, שיש לך קול ערב או שאתה שחקן באולינג, תעשה עם זה משהו.

אתה צריך חבר טוב לשיחות טובות.

ורק אחרי כל זה, שילוב של ספורט מידתי יעלה אותך על הגל.

אז לסיכום, הסדר חשוב בעיני
קודם כל הכרה והשלמה עם המוות
זה מצב נתון, זה יקרה לכולנו ואם רק תחכה לו זה לא יהפוך אותו לקל יותר. תמצא מישהו לדבר איתו על הדאגות האלה, דבר ודבר עד שאתה מוציא את הרעה החולה הזאת מהמיינד היום יומי שלך. פסיכולוג יעזור וההתקמצנות שלך בעיני תעלה לך ביוקר. קח המלצות לפני ותמצא אחד תותח. אם nlp או דברים כרלה הם הכיוון שלך אני לא פוסל.
משימה קלה יחסית - להשאיק כסף בכל חודש לשטויות לא אחראיות. להתרגל ל"להיות פראייר" עד שזה כבר לא ירגיש לך מוזר להנות מחלק זעום מהכסף שלך.

רק אחרי הכרה והשלמה עם המוות תחפש מה לעשות בחיים- מה גורם לך גאווה בעיקר. במה אתה טוב? זה שאתה בן 40 לא אומר שאסור לך להתגאות בדברים.

חיי חברה. כדאי לך לחפש תחביבים שאפשר לעשות עם אנשים. סלסה או ריצה למשל. אולי תחביבים משותפים לגיבוש המשפחתי? תחפש כאמור חבר טוב לשיחות והקשבה הדדית ותדאג שלא להוריד לו את התדר.

דברים שאולי לא חשבת עליהם - למידת שפות, נגרות, צלילה, אימפרוב, ג'אגלינג, ניתוח סרטי קולנוע, קולינריה.

אל תהיה בסדר כל הזמן.. תרשה לעצמך להתחרפן בקטע טוב. כמה אנשים שאתה מכיר יודעים לאבד שליטה בצורה שאנשים סביבם עדיין מחבבים אותם? תכלס זה כישרון.

רק אחרי שאתה ממלא את החיים שלך בסיפוק, תוסיף אליהם ספורט במידה שעושה לך טוב ולא מעיקה עליך.

עוזרת בבית היא דבר שיכול מאד להעלות אושר לאנשים.

והמלצה אחרונה.. תראה את הסרט אמריקן ביוטי. זה בגדול על המצב שאתה מתאר ויש לך הרבה מה לקחת משם. גם אם כבר ראית שווה לחזור שוב לסרט הזה.

 

[בת העמק]

קודם כל הכרה והשלמה עם המוות

מאד חשוב, תודה על הספוט הזה!

משימה קלה יחסית - להשאיר כסף בכל חודש לשטויות לא אחראיות. להתרגל ל"להיות פראייר" עד שזה כבר לא ירגיש לך מוזר להנות מחלק זעום מהכסף שלך.

לא כל-כך קלה למי שהתרגל להית בשליטה מלאה על כל שקל. אבל גם זה נראה לי חשוב, לשחרר שליטה ולזרום קצת עם חשקים. הבעיה היא שמרוב חוסר שימוש, החשקים כבר לא נחשקים

תחפש כאמור חבר טוב לשיחות והקשבה הדדית ותדאג שלא להוריד לו את התדר.

לא פשוט בכלל אם אין חבר קיים. לא הבנתי מה זה "להוריד לו את התדר".
אני זוכרת שקיטרתי לבעלי לפני עשור שאני חייבת למצוא מישהו לשוחח איתו על נושאים מורכבים יותר ממה שרוב האנשים רוצים או מסוגלים לשוחח.
בסוף גיליתי שהאנשים האלה נמצאים מתחת לפנס - הוא עצמו והבת שלנו. גם הבן הוא פוטנציאל אבל השלב שהוא נמצא בו בחיים (עבודה +צו 8 נצחי +פעוטה) הביא אותו למצב מנטלי מחוק כרגע... לפעמים יש ניצוצות לזמן קצר.
אולי גם הפות"ש יגלה מתחת לפנס את רעייתו, ילדיו או אפילו שכן.

 

[qwerty]

(יש את פרופ' דורון אורבך ,כימאי בעל שם עולמי) https://www.youtube.com/watch?v=_Lyt3OpelqQ)

תודה על ההרצאה הזו - נתתי לה צ'אנס הוגן וצפיתי בכולה
הנה כמה מן הדברים התמוהים שדורון טוען בה ללא הסבר משכנע:
1. האבולוציה פועלת ברמה של יצורים פרמיטיביים כמו חיידקים אבל לא ביצורים מפותחים יותר
2. אלברט איינשטיים האמין באלוהים
3. לא ניתן להכחיש את מעמד הר סיני

ניכר שהוא או לא קרא את הספרים של דוקינס או לא רוצה להתמודד איתם

לא השתכנעתי
אבל תודה

 

[GunnerWSM]

אני רוצה להודות לכל מי שענה והציע רעיונות.
הגעתי (מזמן) למסקנה ששילוב של אתאיזם עם תפיסת עולם אקסיסטנציאליסטית יחד עם עצמאות כלכלית מייצרת אתגר מאוד גדול לשמחת החיים.
כי כל עוד אין לך (לתפיסתך) מספיק כסף, עצם ההליכה לעבודה נותנת לך המון משמעות ומוטיבציה לעבוד, להתקדם בעבודה וללמוד דברים שיכולו לעזור לך איכשהו מתישהו בעבודה בעתיד.
אבל ברגע שכבר יש לך - המון דברים מאבדים משמעות...
ואם אתה יודע שהסוף שלך כלל לא שונה במהותו מהסוף של הג'וק שדרכת עליו אתמול, להפך הוא גרוע יותר כי סביר שיגיע בהתדרדרות איטית ועלובה - זה לא תורם לשימחה.
כל אחד צריך למצוא איזה שקר להאמין בו
לצערי השקר של החבר הדמיוני לא פועל עלי.
נראה כאילו אני צריך ללכת לפסיכולוג אבל לצערי אני לא מספיק מאמין שהוא יוכל לעזור בצורה משמעותית ומשהו בתפיסת העולם הדפוקה שלי מייצר בי התנגדות לתשלום של מאות שקלים על כל שעת פטפוט כזו., אני כבר מעדיף לעשות איתם דברים יותר משמחים....
אבל אולי בהמשך זה יישתנה...

חולק חלק ניכר מהרגשתך. לפעמים אני מתבאס שמהיותי נער הבנתי מהר מאוד כמה כל הדתות למיניהם זה בולשיט אחד גדול. אני בהחלט מקנא באנשים שעל ערש דווי והם משוכנעים שהם הולכים לאיזה גן עדן או משהו, האמונה הזאת שיהיה בסדר היא פשוט priceless.
אני אישית כדי ללא להתבאס מהדברים שציינת א. מתרכז בהווה ב. מודה ליקום שאני זכיתי לחיות, שזה עצוווום בפני עצמו ג. שומר על עצמי ועל הבריאות. בתור בחור יחסית צעיר אני באמת מאמין שהדור שלי יהיה עם תוחלת חיים (ואיכות חיים בגיל השלישי) שתחצה את ה100. זה המון זמן לחוות ולמצוא משמעות

 

[החכמה מאין תמצא]

תודה על ההרצאה הזו - נתתי לה צ'אנס הוגן וצפיתי בכולה
הנה כמה מן הדברים התמוהים שדורון טוען בה ללא הסבר משכנע:
1. האבולוציה פועלת ברמה של יצורים פרמיטיביים כמו חיידקים אבל לא ביצורים מפותחים יותר
2. אלברט איינשטיים האמין באלוהים
3. לא ניתן להכחיש את מעמד הר סיני

ניכר שהוא או לא קרא את הספרים של דוקינס או לא רוצה להתמודד איתם

לא השתכנעתי
אבל תודה

תראה...
אני למען האמת לא יודע לענות לך על שאלה מספר -1-,לא מבין בזה...
שאלה -2- זה משהו עובדתי ,כך שאני מניח שניתן לברר מצאתי מקום שמרחיב בזה https://www.haemet.net/articles/creation/creator/einstein_believed_in_god.htm
שאלה -3- אני הבנתי למה הוא התכוון -וזה קצת מסובך להסביר ,אני אסביר את זה
אבל לא ניכנס איתה לעומק ,כי זה יכול להתארך
אבל יש כלל שההיסטוריה חוזרת על עצמה -ואם תסתכל בכל הדתות שיש בעולם ויש אלפי דתות
אין שום דת (מלבד הדת היהודית) שטוענת שהייתה התגלות אלוקית במעמד כל העם...
הנוצרים הם מאמינים לישו והמוסלמים מאמינים למוחמד ושאר הדתות פועלת על אותו עיקרון
שיש אדם מסויים שטוען שהייתה לו התגלות,והוא פיתה את כל האחרים להאמין לו....
אז למרות שאין הוכחה שהדת המוסלמית היא שקר-אבל על אותו משקל אין הוכחה שהיא נכונה
הדת היחידה שטוענת שהתורה התקבלה במעמד רבים זה היהדות
דבר שאם היית רוצה לייצר כזה שקר היום אין אפשרות ליצור(נראה אותך ממציא תורה חדשה ומשכנע עם שלם שהוא רואה בחוש התגלות אלוקית) (והכלל שההיסטוריה חוזרת על עצמה משום מה לא קרה...)
כלומר גם מוחמד לא חשב על הרעיון לספר לכל מאמיניו שהם רואים בחוש התגלות אלוקית וגם ישו לא חשב על זה
וכן הלאה....
כולם סיפרו שהייתה להם התגלות פרטית והחסידים שלהם האמינו אבל לא שהם ראו בעצמם
מה שאין כן בדת היהודית שטוענת שכולם ראו

בכל אופן מכיוון שאתה אדם רציונלי -אני מניח שאם באמת מעניין אותך לשמוע תשובות לשאלות אלה
הרי שאתה יכול להפנות אותם אליו .ומכיוון שהוא אדם משכיל ,אני מניח שהוא יענה לך תשובות שיספקו אותך
או לכל הפחות יודה בטעות(אני יכול לעשות את זה בשבילך ,אבל נראה לי שמכיוון שזה המסע שלך,אתה זה שצריך לברר
אני לא בא לשכנע אותך ,והבחירה היא בידך,בהצלחה)

 

[wish]

אני בהחלט מקנא באנשים שעל ערש דווי והם משוכנעים שהם הולכים לאיזה גן עדן או משהו, האמונה הזאת שיהיה בסדר היא פשוט priceless.

היה לי את אותו הסנטימנט גם, כמה נחמד לחיות בדמיון שיש משמעות, הרבה יותר קל לסבול קשיים ככה, איזה מבאס עבורי שלא אוכל לספר לעצמי את הסיפור שכולם סביבי מספרים לעצמם כשקשה והמציאות מתסכלת.

אבל, תקופה אחרי ש"עברתי צד" התחלתי לשים לב, שלצד החלק (הבאמת) נחמד באמונה, יש גם צד שנטיתי לפספס.

אתה מספר על מישהו שמשוכנע על ערש-דווי שהוא הולך לגן עדן, וממה שאני ראיתי, יש הרבה יותר כאלה שרועדים מפחד כל חייהם שהם הולכים לגיהנום לנצח נצחים בגלל שטויות.

אנשים שאוכלים סרט ואחוזי אימה רק בגלל שהם עשו דברים אנושיים שלא מזיקים לאיש שאסורים בדת שלהם.

לא כולם חיים בגלל הדת באושר, ממש לא, ולטעמי, וטעמתי את שניהם, אין מה לקנא, ממש לא.

בסופו של דבר, האם לחיות בכיף או לחיות בדיכי זה הרבה יותר תלוי אישיות וגישת חיים מאשר דת או אמונה.

 

[Ajax]

אני מודה לך שפתחת את השרשור הזה, הוא הציג כמה גישות שונות להשגת האושר ואף הציג כמה דיוק והתאמה אישית הם קריטיים ביעוץ לאושר. להציע למי שמגדיר את עצמו כאינטוורט למצוא בספורט את העניין בחיים שלו שקול ללהציע לאתאיסט רציונלי להתקרב לדת... אה גם זה היה? לפחות היו להם כוונות טובות.

בחיפוש אחר האושר 90 אחוז מהאנשים מבולבלים ולכן כמעט כל העצות גנריות ודומות לתכניות של יורם יובל. אני גורס שמה שמתאים לאדם אחד איננו מתאים לשני ושמה שמתאים לנו בגיל מסויים לא מתאים לנו בגיל אחר. הכל משתנה, כמו שאומרים בבודהיזם, והנהר איננו אותו נהר.

אני אגיד לך מה הבעיה שלך. הבעיה שלך שאתה "בסדר". שהכסף שלך מאורגן ומחושב, שאתה במונוגמיה יציבה ונכנסת לשגרה משמימה. אתה אינטוורט בגיל העמידה עם טוסטסטרון ירוד שסובל מלאות ומיצוי. כמו כן אתה פוחד מהמוות.

נתחיל מהסוף (תרתי משמע) - אתה פוחד מהמוות ולכן תחביבים לא מעניינים אותך. מבחינתך יש משהו שיושב לך על הלב, ההורים שלך שדועכים מול עיניך וההרגשה שלשם חייך הולכים. לנסות להסיח את דעתך מכך עם תחביבים בלבד לא יתן מזור לבעיה.
בעיני עליך לפתוח את זה מול פסיכולוג ולחשוב, באופן הרציונאלי שלך, מהי שיטת הפעולה המיטבית בנושא הזה. האם אלו יצירת סרטונים למזכרת מהוריך? שיחות איתם? בקשות סליחה ודברים שלא נאמרו בעינכם. מה אתה יכול לעשות בחייך שכשיגיע יומך לא תצטער שלא עשית אותו?

אני אגיד לך מה הבעיה שלך - שאתה בסדר. הייתי בסדר כל החיים ועכשיו אתה מרגיש ש"הכל היה סתם" (ב.תבורי). בסדר זה ההפך מWOW. אתה מרגיש פראייר שאתה מבזבז על הנאות וטיולים ולא נהנה מהכסף שלך.
בעיני כדאי לך להשקיע סכום כסף מסויים בחודש, נגיד אפילו 500 או 1000 שקל, ולבזבז אותו על שטויות. תקרא לזה "כסף לא רציונאלי". כסף שבו אתה עושה דברים מוזרים ולא אחראיים. תהיה קצת משוגע. לך זה כנראה בריא.

לך לא יעשה טוב להתנדב עם מבוגרים, אתה רגיש מדי, ולא עם ילדים, אתה לא שם. אבל אולי תייעץ לאנשים ולחברים כיצד לחסוך את הכסף שלהם? נררה שבזה אתה טוב.

חפש במה אתה גאה ומה מפריש לך דופמין מסיפוק וגאווה ולך על זה בכל הכח - אם אתה חושב שאתה צלם טוב, שיש לך קול ערב או שאתה שחקן באולינג, תעשה עם זה משהו.

אתה צריך חבר טוב לשיחות טובות.

ורק אחרי כל זה, שילוב של ספורט מידתי יעלה אותך על הגל.

אז לסיכום, הסדר חשוב בעיני
קודם כל הכרה והשלמה עם המוות
זה מצב נתון, זה יקרה לכולנו ואם רק תחכה לו זה לא יהפוך אותו לקל יותר. תמצא מישהו לדבר איתו על הדאגות האלה, דבר ודבר עד שאתה מוציא את הרעה החולה הזאת מהמיינד היום יומי שלך. פסיכולוג יעזור וההתקמצנות שלך בעיני תעלה לך ביוקר. קח המלצות לפני ותמצא אחד תותח. אם nlp או דברים כרלה הם הכיוון שלך אני לא פוסל.
משימה קלה יחסית - להשאיק כסף בכל חודש לשטויות לא אחראיות. להתרגל ל"להיות פראייר" עד שזה כבר לא ירגיש לך מוזר להנות מחלק זעום מהכסף שלך.

רק אחרי הכרה והשלמה עם המוות תחפש מה לעשות בחיים- מה גורם לך גאווה בעיקר. במה אתה טוב? זה שאתה בן 40 לא אומר שאסור לך להתגאות בדברים.

חיי חברה. כדאי לך לחפש תחביבים שאפשר לעשות עם אנשים. סלסה או ריצה למשל. אולי תחביבים משותפים לגיבוש המשפחתי? תחפש כאמור חבר טוב לשיחות והקשבה הדדית ותדאג שלא להוריד לו את התדר.

דברים שאולי לא חשבת עליהם - למידת שפות, נגרות, צלילה, אימפרוב, ג'אגלינג, ניתוח סרטי קולנוע, קולינריה.

אל תהיה בסדר כל הזמן.. תרשה לעצמך להתחרפן בקטע טוב. כמה אנשים שאתה מכיר יודעים לאבד שליטה בצורה שאנשים סביבם עדיין מחבבים אותם? תכלס זה כישרון.

רק אחרי שאתה ממלא את החיים שלך בסיפוק, תוסיף אליהם ספורט במידה שעושה לך טוב ולא מעיקה עליך.

עוזרת בבית היא דבר שיכול מאד להעלות אושר לאנשים.

והמלצה אחרונה.. תראה את הסרט אמריקן ביוטי. זה בגדול על המצב שאתה מתאר ויש לך הרבה מה לקחת משם. גם אם כבר ראית שווה לחזור שוב לסרט הזה.

אהבתי את מה שכתבת וזה הזכיר לי את הסרטון הזה שמדבר על הפן הפילוסופי של הסרט מועדון קרב, לדעתי זה גם נוגע בנקודה שציינת ומעניין לראות

מועדון קרב | שובר מסך

לבצע בלעדי של Surfshark! הכניסו את קוד המבצע GILLGOLAN בכתובתhttps://surfshark.deals/gillgolan ותקבלו עוד שלושה חודשים מתנה!להקרנת פלאשבק של מועדון קרב !!!h...

m.youtube.com

 

[unsullied]

שאלה -2- זה משהו עובדתי ,כך שאני מניח שניתן לברר מצאתי מקום שמרחיב בזה

אני מודה לך שאתה מספק תשובות, זה מאוד מעניין לחקור.
לגבי 2 מה שהפתיע אותי היה שקראתי את הטקסט והציטוטים בקישור והגעתי למסקנה שונה. אז קראתי עוד כמה מקורות והסקתי תמונה מאוד שונה - למעשה אינשטיין אפילו מזלזל באלוהים היהודי (וגם של כל שאר הדתות / כי מי שמאמין בעולם הבא / חושב שלאלוהים אכפת ממעשי האדם). והפרשנות שלו של אלוהים היא כזו שבספק שאדם דתי יוכל להסכים איתה. אם תקרא קישור אחד הבא מומלץ כי הוא די ממצה, אבל אפשר גם לקרוא נוספים

Religious and philosophical views of Albert Einstein - Wikipedia

en.m.wikipedia.org

אין שום דת (מלבד הדת היהודית) שטוענת שהייתה התגלות אלוקית במעמד כל העם...
הנוצרים הם מאמינים לישו והמוסלמים מאמינים למוחמד ושאר הדתות פועלת על אותו עיקרון
שיש אדם מסויים שטוען שהייתה לו התגלות,והוא פיתה את כל האחרים להאמין לו....

שגוי. כל דת והטענות שלה על ניסים שנגלו בפומבי, לא רק עברו מפה לאוזן

Splitting of the Moon - Wikipedia

en.m.wikipedia.org

Jesus walking on water - Wikipedia

en.m.wikipedia.org

 

[qwerty]

אני מודה לך שפתחת את השרשור הזה, הוא הציג כמה גישות שונות להשגת האושר ואף הציג כמה דיוק והתאמה אישית הם קריטיים ביעוץ לאושר. להציע למי שמגדיר את עצמו כאינטוורט למצוא בספורט את העניין בחיים שלו שקול ללהציע לאתאיסט רציונלי להתקרב לדת... אה גם זה היה? לפחות היו להם כוונות טובות.

בחיפוש אחר האושר 90 אחוז מהאנשים מבולבלים ולכן כמעט כל העצות גנריות ודומות לתכניות של יורם יובל. אני גורס שמה שמתאים לאדם אחד איננו מתאים לשני ושמה שמתאים לנו בגיל מסויים לא מתאים לנו בגיל אחר. הכל משתנה, כמו שאומרים בבודהיזם, והנהר איננו אותו נהר.

אני אגיד לך מה הבעיה שלך. הבעיה שלך שאתה "בסדר". שהכסף שלך מאורגן ומחושב, שאתה במונוגמיה יציבה ונכנסת לשגרה משמימה. אתה אינטוורט בגיל העמידה עם טוסטסטרון ירוד שסובל מלאות ומיצוי. כמו כן אתה פוחד מהמוות.

נתחיל מהסוף (תרתי משמע) - אתה פוחד מהמוות ולכן תחביבים לא מעניינים אותך. מבחינתך יש משהו שיושב לך על הלב, ההורים שלך שדועכים מול עיניך וההרגשה שלשם חייך הולכים. לנסות להסיח את דעתך מכך עם תחביבים בלבד לא יתן מזור לבעיה.
בעיני עליך לפתוח את זה מול פסיכולוג ולחשוב, באופן הרציונאלי שלך, מהי שיטת הפעולה המיטבית בנושא הזה. האם אלו יצירת סרטונים למזכרת מהוריך? שיחות איתם? בקשות סליחה ודברים שלא נאמרו בעינכם. מה אתה יכול לעשות בחייך שכשיגיע יומך לא תצטער שלא עשית אותו?

אני אגיד לך מה הבעיה שלך - שאתה בסדר. הייתי בסדר כל החיים ועכשיו אתה מרגיש ש"הכל היה סתם" (ב.תבורי). בסדר זה ההפך מWOW. אתה מרגיש פראייר שאתה מבזבז על הנאות וטיולים ולא נהנה מהכסף שלך.
בעיני כדאי לך להשקיע סכום כסף מסויים בחודש, נגיד אפילו 500 או 1000 שקל, ולבזבז אותו על שטויות. תקרא לזה "כסף לא רציונאלי". כסף שבו אתה עושה דברים מוזרים ולא אחראיים. תהיה קצת משוגע. לך זה כנראה בריא.

לך לא יעשה טוב להתנדב עם מבוגרים, אתה רגיש מדי, ולא עם ילדים, אתה לא שם. אבל אולי תייעץ לאנשים ולחברים כיצד לחסוך את הכסף שלהם? נררה שבזה אתה טוב.

חפש במה אתה גאה ומה מפריש לך דופמין מסיפוק וגאווה ולך על זה בכל הכח - אם אתה חושב שאתה צלם טוב, שיש לך קול ערב או שאתה שחקן באולינג, תעשה עם זה משהו.

אתה צריך חבר טוב לשיחות טובות.

ורק אחרי כל זה, שילוב של ספורט מידתי יעלה אותך על הגל.

אז לסיכום, הסדר חשוב בעיני
קודם כל הכרה והשלמה עם המוות
זה מצב נתון, זה יקרה לכולנו ואם רק תחכה לו זה לא יהפוך אותו לקל יותר. תמצא מישהו לדבר איתו על הדאגות האלה, דבר ודבר עד שאתה מוציא את הרעה החולה הזאת מהמיינד היום יומי שלך. פסיכולוג יעזור וההתקמצנות שלך בעיני תעלה לך ביוקר. קח המלצות לפני ותמצא אחד תותח. אם nlp או דברים כרלה הם הכיוון שלך אני לא פוסל.
משימה קלה יחסית - להשאיק כסף בכל חודש לשטויות לא אחראיות. להתרגל ל"להיות פראייר" עד שזה כבר לא ירגיש לך מוזר להנות מחלק זעום מהכסף שלך.

רק אחרי הכרה והשלמה עם המוות תחפש מה לעשות בחיים- מה גורם לך גאווה בעיקר. במה אתה טוב? זה שאתה בן 40 לא אומר שאסור לך להתגאות בדברים.

חיי חברה. כדאי לך לחפש תחביבים שאפשר לעשות עם אנשים. סלסה או ריצה למשל. אולי תחביבים משותפים לגיבוש המשפחתי? תחפש כאמור חבר טוב לשיחות והקשבה הדדית ותדאג שלא להוריד לו את התדר.

דברים שאולי לא חשבת עליהם - למידת שפות, נגרות, צלילה, אימפרוב, ג'אגלינג, ניתוח סרטי קולנוע, קולינריה.

אל תהיה בסדר כל הזמן.. תרשה לעצמך להתחרפן בקטע טוב. כמה אנשים שאתה מכיר יודעים לאבד שליטה בצורה שאנשים סביבם עדיין מחבבים אותם? תכלס זה כישרון.

רק אחרי שאתה ממלא את החיים שלך בסיפוק, תוסיף אליהם ספורט במידה שעושה לך טוב ולא מעיקה עליך.

עוזרת בבית היא דבר שיכול מאד להעלות אושר לאנשים.

והמלצה אחרונה.. תראה את הסרט אמריקן ביוטי. זה בגדול על המצב שאתה מתאר ויש לך הרבה מה לקחת משם. גם אם כבר ראית שווה לחזור שוב לסרט הזה.

סול היקר: בתשובה שלך ניכרים הרבה עמוק חוכמה והשקעה ואני מודה לך עליה. אני באמת אצפה שוב באמריקן ביוטי
ויש לי כבר עוזרת בבית לנקיונות .
חבר טוב לשיחות - קל להגיד קשה למצוא חבר חדש שכזה - אבל למען האמת יש לי אחד כזה שאנחנו פחות או יותר בואתו גיל ובאותו מצב והוא עמוק וחכם ואין לו תובנות לחדש לי אולי כי פשוט אין באמת תשובה טובה.
אולי פשוט הרכיב הגנטי של כל אחד מאיתנו בקביעת רמת האושר, בהינתן נסיבות חיים סבירות, (ואני מחשיב את עצמי עם נסיבות חיים טובות מהממוצע) הוא בלתי ניתן לפיצוח...
בכל מקרה תודה

 

[qwerty]

אני באמת מאמין שהדור שלי יהיה עם תוחלת חיים (ואיכות חיים בגיל השלישי) שתחצה את ה100. זה המון זמן לחוות ולמצוא משמעות

גם אם האמונה שלך הייתה נכונה - משהו שאני לחלוטין לא מאמין בו ** החיים של האדם הממוצע בגיל 90+ אינם קורצים לי כלל וכלל ואני מאמין שאיכותם תהייה ירודה
במקרה הטוב
ממליץ לך למצוא את המשמעות הרבה קודם. תעדכן כשתצליח...

**

ארה"ב: תוחלת החיים ב-2021 נפלה זאת השנה השנייה ברציפות - וואלה חדשות

תוחלת החיים בלידה נפלה ב-2021 לשפל שלא נרשם כמותו מאז 1996 - מ-77 שנים ב-2020 ל-76.1 שנים. הפער בתוחלת החיים בין נשים לגברים התרחב ב-2021 ל-5.9 שנים לעומת 5.7 ב-2020

news.walla.co.il

לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: תוך שנתיים, תוחלת החיים בארה"ב ירדה בכ-3 שנים

www.ynet.co.il

 

[בת העמק]

החיים של האדם הממוצע בגיל 90+ אינם קורצים לי כלל וכלל ואני מאמין שאיכותם תהייה ירודה
במקרה הטוב

כשהייתי בת 20 חשבתי שאיכות חיי בגיל 60 תהיה ירודה. היום אני בת 60 ולא חושבת שאיכות חיי ירודה ביחס לבת ה-20 שהייתי. זה כמובן תלוי איך אתה תופס איכות חיים. יש דברים שכבר לא אעשה כמו בגיל 20 (כדורעף, קפיצה למים ממצוקים) וגם לא כמו בגיל 40 (טרקים, התארחות הדדית אצל חברים ואחים כולל לינה) וגם לא כמו בגיל 50. אבל נוספו לי תובנות על החיים, הראש נפתח לתחומים חדשים, אני מסופקת מחיי החברה והמשפחה שלי ושמחה לגור בסביבה כפרית וטבעית יותר.
בגיל 90 רוב האנשים כבר סובלים מכאבים ונכויות, רבים ממשפחתם וחבריהם כבר אינם, חלקם אלמנים והבדידות קשה. אף אחד לא רוצה לחיות כך, אבל איכשהו כשאנשים מגיעים גם לגיל הזה - הם לא ממהרים להיפרד מהעולם או להיכנס לדיכאון (לפחות על סמך התצפיות שלי). מצד שני, אם ההסתכלות על העתיד היא פסימית - יתכן שבאמת כך ייראו חייך. מחשבה משנה חוויה שמשנה הוויה.

 

[AIML]

הנה כמה מן הדברים התמוהים שדורון טוען בה ללא הסבר משכנע:
1. האבולוציה פועלת ברמה של יצורים פרמיטיביים כמו חיידקים אבל לא ביצורים מפותחים יותר
2. אלברט איינשטיים האמין באלוהים
3. לא ניתן להכחיש את מעמד הר סיני

בלי להקשיב למלל:
1. משפט שקר. (כלומר משפט שאנו אמת). אולי הוא מבין בכימיה, אבל אדם שמדבר בביטחון גמור על דברים שבהם הוא לא מבין, ולא טורח לבדוק, זה מעיד על איכותו ואיכות דבריו. סיבה מושלמת לא להקשיב לו.
2. יש הבדל גדול בין להגיד ״אפיקורוס טען ש…. ולכן … ״ ובין להגיד ״ניוטון האמין בישו״ כאילו שזו הוכחה שמה שניוטון האמין נכון.
3. עוד משפט שקר. ברור שניתן להכחיש את הסיפור הזה ואת נכונות פרטיו, ממש כמו שניתן להכחיש כל סיפור וכל אגדה אחרת.

 

[קפיצת הדרך]

בסופו של דבר, האם לחיות בכיף או לחיות בדיכי זה הרבה יותר תלוי אישיות וגישת חיים מאשר דת או אמונה.

+1000

חבר טוב לשיחות - קל להגיד קשה למצוא חבר חדש שכזה - אבל למען האמת יש לי אחד כזה שאנחנו פחות או יותר בואתו גיל ובאותו מצב והוא עמוק וחכם ואין לו תובנות לחדש לי אולי כי פשוט אין באמת תשובה טובה.

אם הבנתי נכון את @סול … ״חבר טוב לשיחות״ לא אמור למצוא לך את ״התשובה״. הוא אמור להיות חלק מהתשובה…

תשמע… מהתשובות שאתה נותן, והדרך בה הן מנוסחות, אז יותר ויותר אני מרגישה ש…

האם רק ציפרלקס יעזור לי ?

חשוב לי רק להבהיר שאני לא אומרת את זה בכלל מתוך שיפוטיות. אלא רק מהתחושות שקיבלתי מהתגובות שלך.
משהו בדרך בה הן רשומות נותן לי הרגשה שאתה מחפש ״פתרון״. משהו חד וברור שיעשה הבדל.

מנסיוני עם בני משפחה שנעזרו (ונעזרים) בתרופות - כן זה בהחלט ״עובד״.
ותכלס… זה הכי קרוב ל - ״פתרון קסמים״ שאתה מחפש… אז למה לא לנסות? הרי אם היית חולה סוכרת אני מניחה שהיית נעזר באינסולין, אם דיאטה לא הייתה מצליחה לאזן אותך, לא?

מה שכן, מומלץ מאוד מאוד מאוד לשלב את זה עם פסיכולוג.
חשוב מאוד - לא להתייאש מהר מדי. לא פעם ולא פעמיים לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה.
כנ״ל לגבי הפסיכולוג. אם אין חיבור טוב זה לאו דווקא אומר שפסיכולוג לא עוזר. זו טעות נפוצה שהורסת להרבה מאוד אנשים.

 

[סול]

לגבי "מועדון קרב" האמת שרציתי לכתוב גם אותו... ויש גם סרט הוליוודי הרבה פחות פילוסופי ועמוק בשם yes man.. על הרנדומליות של לומר כן לכל דבר בחיים ולאן שה מוביל אותך. ממליץ על שלושת הסרטים בהקשר לדיון ובסדר הזה..
יש עוד סרט פחות מוכר בשם Perfect fit - על זוג שמוצאים משמעות בחיפוש אחרי הג'ינס המושלם..

אני רוצה להמליץ לך יותר בחידוד ללמוד קורס אימפרוביזציה - מלמדים שם לפעול מהבטן. זאת נראית לי נקודה ששווה לפתח לפותח השרשור. ללמוד להגיד את הדבר הראשון שעולה לנו לראש ממול אנשים היא יכולת שמתנוונת לרובינו עם השנים.

אני חושב שחשוב להתאים יעוץ לאושר לבנאדם, ואם אנחנו עוסקים פה באינטרוורט ששם לב לפקטים היתרון שאולי לא צריך יותר מדי. התמודדות והשלמה עם המוות בשילוב קורס אימפרוביזציה או שניים יכולים ליצור שיפט בחיים, והתלהבות מהצלחה ממשהו חדש שניסית יכולים לעשות הכל.
אשריך שיש לך את הכסף לפנות לעצמך את הזמן לטפל בעצמך, זה אולי קל משאתה חושב. עניין של כמה אלפי שקלים, במקום תרופות בתור התחלה.

האם אני אופטימי? כן. אני אופטימי ועלינו תמיד להיות אופטימיים כי כשאנחנו מביטים על העתיד עלינו לדמות בעיננו לא רק את הסכנות (כפי שמשקיעים נוטים לעשות) אלא גם את מה שביכולתנו לעשות עם הזמן שלנו.

ממליץ גם, בהתאם לאישיות שוב (ההמלצות שלי לאקטרוורטים יהיו שונות) לקרא ספרים מעניינים. פותחי ראש אבל לא כבדים.

כמה שעלו לי לראש וקראתי לאחרונה
פרויקט רוז - קומדיה (על מציאת אהבה של בעל תסמונת אספרגר רציונאלי בצורה קיצונית)
11/22/63 - שלא כמו רוב ספריו של סטיבן קינג לא מדובר באימה אלא בספר על חזרה בזמן אבל יש שם כמה פרקים מעניינים על הסיפוק של המספר מללמד בתיכון וזה ספר מעולה שקראתי פעמיים.
עוד כמה טובים - הפולגמיסט הבודד, הלולאה וכ'ו.

 

[vigaror]

ממליץ על ערוץ הYoutube:
academy of ideas

מציגים שם בצורה פשוטה ומתומצת רעיונות פסיכולוגים ופילוסופים.

 

[מלפפון במלח]

ההמלצות שלי לאקטרוורטים יהיו שונות

באינטרוורט

אני חושב שחשוב להתאים יעוץ לאושר לבנאדם

אני חייב להודות שאני לא מצליח ליישב את הדיסוננס בין שתי הגישות שלך. מצד אחד אתה מקטלג את האנשים לפי פרמטרים של מוחצנות-מופנמות. זו תאוריה שפותחה לפני מעלה 100 שנה. מאז הרבה מאוד מים עברו מתחת לגשר. ומצד שני אתה דוגל בהתאמה אישית של הפתרון לאדם הספציפי.

 

[סול]

אני מפריד בין מוחצנים ומופנמים כי זה רלוונטי לדיון - למוחצנים ומופנמים יש יש סף גירוי שונה לדופמין. בעוד שלמוחצנים יש סף גירוי גבוה לדופמין, והם צריכים לחיות על הקצה כדי להרגיש שהם לא משתעממים (לרוב, הם מבזבזים בשל כך את כספם) למופנמים יש סף גירוי נמוך לדופמין, הם רגישים יותר וריבוי פעולות יציף אותם בלחץ.
לכן ציינתי שלהציע לאדם מופנם ולא פעלתן מטבעו לחפש אושר בספורט לכשעצמו לא קולע למטרה - ספורט עצמו לא מפריש המון דופמין למופנמים, שלרוב משתעממים מהחזרתיות ומאי הקוגנטיביות של הפעולה. לכן אני גורס שחשוב לפני שמתחילים לעשות ספורט להדביק אותו לפעילות אחרת שכן שכן מעניינת אותנו קוגנטיבית - שיהיה משהו לחשוב עליו ולא סתם ריק, שיפנה לו מקום להרהר במוות או בדעיכת החיים כפי שהןא לצערי נוטה.
להרהר במוות זה בסדר גמור כל עוד אתה חי, שיש לך שאיפות מטרות ומשמעות ואינך מרגיש שהכל זה לחינם, זה משהו שהרבה יותר משמעותי לפתור לפותח השרשור. הוא רציונאלי, הוא לא מסוגל לשקר לעצמו בנושא ולדעבונו הוא שם לב לפרטים, אך הוא בהחלט יכול לנתב את המוח שלו לכיוונים אופטימים בחיים.

 

[מלפפון במלח]

אני מפריד בין מוחצנים ומופנמים כי זה רלוונטי לדיון - למוחצנים ומופנמים יש יש סף גירוי שונה לדופמין. בעוד שלמוחצנים יש סף גירוי גבוה לדופמין, והם צריכים לחיות על הקצה כדי להרגיש שהם לא משתעממים (לרוב, הם מבזבזים בשל כך את כספם) למופנמים יש סף גירוי נמוך לדופמין, הם רגישים יותר וריבוי פעולות יציף אותם בלחץ.
לכן ציינתי שלהציע לאדם מופנם ולא פעלתן מטבעו לחפש אושר בספורט לכשעצמו לא קולע למטרה - ספורט עצמו לא מפריש המון דופמין למופנמים, שלרוב משתעממים מהחזרתיות ומאי הקוגנטיביות של הפעולה. לכן אני גורס שחשוב לפני שמתחילים לעשות ספורט להדביק אותו לפעילות אחרת שכן שכן מעניינת אותנו קוגנטיבית - שיהיה משהו לחשוב עליו ולא סתם ריק, שיפנה לו מקום להרהר במוות או בדעיכת החיים כפי שהןא לצערי נוטה.
להרהר במוות זה בסדר גמור כל עוד אתה חי, שיש לך שאיפות מטרות ומשמעות ואינך מרגיש שהכל זה לחינם, זה משהו שהרבה יותר משמעותי לפתור לפותח השרשור. הוא רציונאלי, הוא לא מסוגל לשקר לעצמו בנושא ולדעבונו הוא שם לב לפרטים, אך הוא בהחלט יכול לנתב את המוח שלו לכיוונים אופטימים בחיים.

לא ירדת לסוף דעתי. אתה מצד אחד טוען שצריך להתאים את הפתרון לאדם, ולהתייחס לכל אדם בצורה אינדיבידואלית נפרדת כי כל אדם הוא שונה. מצד שני אתה מקטלג את כל האנשים כמוחצנים או מפונמים, תיאוריה שאבד עליה הקלח לפני שנים רבות ומתייחסת לכל האנשים באחת משתי דרכים.

נ.ב
תתייג או תצטט, אחרת קשה לשים לב שהגבת