להיכנס למירוץ העכברים ?

[האחד]

אני דווקא מסכים עם מיקי, העולם הוא מקום אכזרי ונטול רחמים. החיים הם מאבק הישרדות אחד ארוך ומתיש, מי יותר ומי פחות. יש שבריר אחוז של אנשים שהתמזל מזלם וחיים טוב וללא דאגות, אבל מרבית האנשים רק מנסים לשרוד בשגרה אפרורית ומשעממת, או כמו שאני תמיד אומר, כמעט ואין הפתעות טובות בחיים. יש את השגרה שהיא נקודת האפס ומשם לרוב אפשר רק לרדת. לעלות כמעט ואין סיכוי (לזכות בלוטו? לקבל ירושה מדוד עשיר שלא הכרנו? זהו פחות או יותר)

 

[sogi]

יש לי מה להגיד אבל זה כבר לא קשור לדיון

תשתף. נשמח לשמוע.

 

[בת העמק]

יש שבריר אחוז של אנשים שהתמזל מזלם וחיים טוב וללא דאגות, אבל מרבית האנשים רק מנסים לשרוד בשגרה אפרורית ומשעממת

מנסים לשרוד? אולי תנסה מילים אחרות כמו "מסע", "טיול", "הרפתקאה" וכיוצא בזה.
החיים שלי לא שונים מרוב האנשים האחרים. נולדתי, גדלתי, יצאתי לחיים עם אפס שקלים מהבית, התחתנתי, עבדתי הרבה, גידלתי ילדים, שייכת למעמד הביניים.
במה החיים שלי כן שונים מרוב האנשים? בהסתכלות שלי על המסע הזה וכפועל יוצא- בדרך פעולה שונה מרובם. עוברת עבודה לאחר שמיציתי את העניין בה, עוברת מקום מגורים מאותה סיבה, מתחדשת ברעיונות ובמעשים, מאתגרת את עצמי, משנה את עצמי בהתאם לנסיבות ותמיד זוכרת שזה מסע חד פעמי ויש לנצל את הזמן והיכולת כדי להכיר כמה שיותר שבילים ונופים בשביל להמשיך להתפעל ולהנות. מה הכי פחות חשוב לי? חיים נוחים ללא דאגות

 

[RockStar]

גרתי לבד שנה וקצת הדירה שההורים קנו לי. השתגעתי משעמום שם וחזרתי להורים.

 

[בת העמק]

השתגעתי משעמום שם וחזרתי להורים.

ועכשיו מעניין?

 

[RockStar]

ועכשיו מעניין?

נעים לי יותר עם ההורים שלי וגם הדירה מושכרת ומכניסה כסף.

 

[בת העמק]

נעים לי יותר עם ההורים שלי

וגם מעניין? למה היה לך משעמם כשגרת בלי ההורים?
*חייבת להבין מה אני קוראת כאן בזמן האחרון. בחורים צעירים שמעדיפים את חברת הוריהם על פני בני גילם זה משהו חדש לי לגמרי.

 

[קפה שחור]

וגם מעניין? למה היה לך משעמם כשגרת בלי ההורים?
*חייבת להבין מה אני קוראת כאן בזמן האחרון. בחורים צעירים שמעדיפים את חברת הוריהם על פני בני גילם זה משהו חדש לי לגמרי.

נראה לי שקוראים לזה "מיסוד"

 

[Shlomi Z]

צר לי שככה אתה חווה את העולם, באמת!
מי זה העולם שמפיל אותך בכל הזדמנות? מה זאת אומרת מקום אפל ומלוכלך?
זה לא העולם, מיקי, זה האינטרקציה שלך מול אנשים ומול בעיות שצריך לפתור. זה הסיפור הפנימי שלך והוא מייצר לך את המציאות ככה.
העולם הוא מקום מופלא שקורים בו המון דברים מרתקים. ההחלטה אם משהו שקורה לך משוייך לרע או טוב היא בידך.

הלוואי והייתי נולד שוב והיית אמא שלי

 

[מיקי]

@בת העמק , יש נהג משאית ש12 שעות על הכביש יוצא ב05:00 וחוזר ב18:00 לא רואה את האישה והילדים כי הוא צריך להביא כסף הביתה שיהיה להם חיים טובים אני לא חושב שהוא קורא לזה ״טיול״ או ״מסע״
ויש גם בנאים שעובדים על עגורנים ועל פיגומים ומסכנים את חייהם יום יום בשביל לשרוד ואני לא חושב שהם קוראים לזה ״הרפתקאה״ כן גם לי אמרו מילים כאלה יפות אבל הם רק מילים כרגע. הזכרת לי את השיר של אריק איינשטיין ״עוף גוזל״ כשהוא אומר ״טוס לאן שבא לך״ זה נורא כיף לשמוע ולחשוב שהכל יהיה בסדר אבל מיד אחר כך הוא אומר ״רק אל תשכח, יש נשר בשמיים״ יש סיבה שהמשפט הזה רשום בשיר היפה הזה…
מה שאני מנסה להגיד זה שלא כדי לחיות באשליות על עולם יפה כי כשהוא מכה (ואני מקווה שלא! ) הוא מכה חזק! ואני חושב שאת יודעת את זה

 

[קפה שחור]

הוא מכה חזק!

צריך להיות מוכן למכות תוך כדי הליכה בדילוגים עם שריקות

 

[מיקי]

צריך להיות מוכן למכות תוך כדי הליכה בדילוגים עם שריקות

זה כל מה שאני רק מנסה להגיד. תילחם עכשיו ואחר כך תחייך ותהנה ממנו

 

[cypriano de rore]

@בת העמק , יש נהג משאית ש12 שעות על הכביש יוצא ב05:00 וחוזר ב18:00 לא רואה את האישה והילדים כי הוא צריך להביא כסף הביתה שיהיה להם חיים טובים אני לא חושב שהוא קורא לזה ״טיול״ או ״מסע״
ויש גם בנאים שעובדים על עגורנים ועל פיגומים ומסכנים את חייהם יום יום בשביל לשרוד ואני לא חושב שהם קוראים לזה ״הרפתקאה״ כן גם לי אמרו מילים כאלה יפות אבל הם רק מילים כרגע. הזכרת לי את השיר של אריק איינשטיין ״עוף גוזל״ כשהוא אומר ״טוס לאן שבא לך״ זה נורא כיף לשמוע ולחשוב שהכל יהיה בסדר אבל מיד אחר כך הוא אומר ״רק אל תשכח, יש נשר בשמיים״ יש סיבה שהמשפט הזה רשום בשיר היפה הזה…
מה שאני מנסה להגיד זה שלא כדי לחיות באשליות על עולם יפה כי כשהוא מכה (ואני מקווה שלא! ) הוא מכה חזק! ואני חושב שאת יודעת את זה

אני עם @בת העמק .
אף אחת מהסיבות שמנית כאן הן לא הסבר לסבל של אדם. סבל הוא דבר אשר נובע מבפנים וסיבתו היא הפער בין המצוי לרצוי (פער זה נובע לרוב מאי קבלה של המציאות). במובן הזה אין הבדל בין סבל של אדם עם תנאי חיים מחפירים (להגדרתך) ובין סבל של מיליארדר.

 

[קפה שחור]

זה כל מה שאני רק מנסה להגיד. תילחם עכשיו ואחר כך תחייך ותהנה ממנו

אני מבין מה אתה אומר
אני אעוות את המשפט שלך לדעתי האישית
תלמד להילחם, תלמד לשרוק
תשתמש בשניהם כשצריך

 

[מיקי]

אני עם @בת העמק .
אף אחת מהסיבות שמנית כאן הן לא הסבר לסבל של אדם. סבל הוא דבר אשר נובע מבפנים וסיבתו היא הפער בין המצוי לרצוי (פער זה נובע לרוב מאי קבלה של המציאות). במובן הזה אין הבדל בין סבל של אדם עם תנאי חיים מחפירים (להגדרתך) ובין סבל של מיליארדר.

לא דיברתי על סבל
דיברתי על להקדים תרופה למכה הנושא היה, כמו שאני ראיתי אותו, על אדם שמפחד לצאת מבית הוריו ולהיכנס ל״ מירוץ העכברים״ וכל מה שאני אומר שהוא נמצא בצומת כרגע והוא צריך לקבל החלטה ולפי דעתי הוא צריך לקפוץ למים
לא יודע איך הגעתם לסבל אולי אני לא הסברתי את עצמי כמו שצריך
לפי דעתי מי שסובל צריך לשנות דבר או שתיים בחיו בלי שום קשר לשירשור

 

[בת העמק]

ויש גם בנאים שעובדים על עגורנים ועל פיגומים ומסכנים את חייהם יום יום בשביל לשרוד ואני לא חושב שהם קוראים לזה ״הרפתקאה״

בעלי שיחיה עבד במשך 10 שנים כגוזם עצים מומחה, מקצוע שנחשב לאחד הקשים והמסוכנים. יוצא בחמש בבוקר וחוזר מאושר וגמור בחמש אחה"צ.
לדעתי זאת היתה התקופה הכי מאושרת שלו. מה היה הסיפור הפנימי שלו? כל יום במקום אחר, צוות אחוקים, מכירים אנשים חדשים, מקומות חדשים, אתגרים חדשים, היכרות מעמיקה עם עולם העצים וזיהוי מצב בריאותם. אז אני ממשיכה להתעקש שהכל עניין של איך תופסים את זה באופן הכי סובייקטיבי שאפשר.
ואני אגיד עוד משהו שיכול להישמע חריף אבל הוא באמת מניסיון וגם מניסיונם של חברים ואהובים: אפילו מחלות קשות הן הזדמנות. הזדמנות לעצור ולבחור מחדש ואחרת, הזדמנות לחשוב מה השתבש ומה אפשר לתקן, הזדמנות להכיר בטוב שקיים.

מה שאני מנסה להגיד זה שלא כדי לחיות באשליות על עולם יפה

אני לא אדם של פיות וקשת בענן, סליחה אם לא הסברתי נכון. אני מאמינה בהתמודדות אמיצה כשצריך אבל תמיד תוך כדי תשומת לב לעולם הפלאי שזכינו להתקיים בו לרגע קטן.

 

[דור ה-Z]

מנסים לשרוד? אולי תנסה מילים אחרות כמו "מסע", "טיול", "הרפתקאה" וכיוצא בזה.
החיים שלי לא שונים מרוב האנשים האחרים. נולדתי, גדלתי, יצאתי לחיים עם אפס שקלים מהבית, התחתנתי, עבדתי הרבה, גידלתי ילדים, שייכת למעמד הביניים.
במה החיים שלי כן שונים מרוב האנשים? בהסתכלות שלי על המסע הזה וכפועל יוצא- בדרך פעולה שונה מרובם. עוברת עבודה לאחר שמיציתי את העניין בה, עוברת מקום מגורים מאותה סיבה, מתחדשת ברעיונות ובמעשים, מאתגרת את עצמי, משנה את עצמי בהתאם לנסיבות ותמיד זוכרת שזה מסע חד פעמי ויש לנצל את הזמן והיכולת כדי להכיר כמה שיותר שבילים ונופים בשביל להמשיך להתפעל ולהנות. מה הכי פחות חשוב לי? חיים נוחים ללא דאגות

מסכים לחלוטין
החיים הם אומנם לא סרט פנטזיה, אבל בסה"כ, אני חושב שאפשר להיות מהם מרוצים-זה עניין של גישה.
אישית, כיף לי לראות איך אני מתקדם כל יום עוד קצת, לומד דברים חדשים ומשתפר לאט לאט.
לא אפרט יותר מדי, אך אגיד שנולדתי עם קלפים לא משהו, אם להודות, אבל גדלתי, התפתחתי, לא ויתרתי, חוויתי דברים-טובים יותר, טובים פחות, התאמצתי מאוד, התעקשתי מאוד, הייתי חצוף מאוד (ואני עדיין כזה, וגם חופר מאוד ).
בניתי חלק ניכר ממי שאני בעצמי, ובעזרתם של אנשים טובים שנתקלתי בהם לאורך הדרך. חלק נשארו, חלק התחלפו. יש עדיין עוד דרך ארוכה.
האמת "הרפתקאה" היא מילה מדויקת-וגם בהרפתקאות יש חלקים אפרורים.
העיקר שיש התקדמות.

@בת העמק , יש נהג משאית ש12 שעות על הכביש יוצא ב05:00 וחוזר ב18:00 לא רואה את האישה והילדים כי הוא צריך להביא כסף הביתה שיהיה להם חיים טובים אני לא חושב שהוא קורא לזה ״טיול״ או ״מסע״
ויש גם בנאים שעובדים על עגורנים ועל פיגומים ומסכנים את חייהם יום יום בשביל לשרוד ואני לא חושב שהם קוראים לזה ״הרפתקאה״ כן גם לי אמרו מילים כאלה יפות אבל הם רק מילים כרגע. הזכרת לי את השיר של אריק איינשטיין ״עוף גוזל״ כשהוא אומר ״טוס לאן שבא לך״ זה נורא כיף לשמוע ולחשוב שהכל יהיה בסדר אבל מיד אחר כך הוא אומר ״רק אל תשכח, יש נשר בשמיים״ יש סיבה שהמשפט הזה רשום בשיר היפה הזה…
מה שאני מנסה להגיד זה שלא כדי לחיות באשליות על עולם יפה כי כשהוא מכה (ואני מקווה שלא! ) הוא מכה חזק! ואני חושב שאת יודעת את זה

קודם כל, אם לנהג המשאית הזה יש אישה וילדים, הוא כבר בר מזל יותר מכל אוכלוסיית הבודדים בעולם (תראה מה קורה בבריטניה עם זה שהקימו שרת הבדידות, או היפנים שנעולים שבועות בביתם)-כן, זה קצת פופוליסטי לומר את זה, אבל בסה"כ זה נכון.
דבר שני, העוני, המכאוב, והסבל הולכים ומצמצמים בכל דור-העוני האבסולוטי נמצא בשיא השלילי בכל השנים (!), ויותר ויותר אנשים זוכים לביטחון תזונתי ולחינוך ראוי (כל זה בשעה שאוכלוסיית העולם עדיין גדלה, ויש בפנינו אתגרים נכבדים).
ההצגה החד צדדית של מקרים בודדים פסימיים (למראית עין, כאמור, תלוי בגישה) היא פשוט חוטאת למציאות. אני לא אומר שהמציאות היא כולה צמר גפן מתוק, אבל אני כן חושב, שרוב בני האדם מוצאים את עצמם לאורך חייהם במקום טוב יותר מהמקום שממנו הם התחילו (לא משנה כמה גבוה/נמוך הוא היה).
כולם עומדים בפני אתגרים, כולם מתמודדים איתם, כולם צומחים מהם, בצורה כזו או אחרת.

 

[cypriano de rore]

לא דיברתי על סבל
דיברתי על להקדים תרופה למכה הנושא היה, כמו שאני ראיתי אותו, על אדם שמפחד לצאת מבית הוריו ולהיכנס ל״ מירוץ העכברים״ וכל מה שאני אומר שהוא נמצא בצומת כרגע והוא צריך לקבל החלטה ולפי דעתי הוא צריך לקפוץ למים
לא יודע איך הגעתם לסבל אולי אני לא הסברתי את עצמי כמו שצריך
לפי דעתי מי שסובל צריך לשנות דבר או שתיים בחיו בלי שום קשר לשירשור

אולי לא הבנתי איתך נכון.
מה שאתה כן אמרת זה שהנהג ומפעיל העגורן לא תופסים את חייהם כ״מסע״ או ״טיול״. אתה מניח שעצם שגרת היום יום שלהם (שהיא עניין חיצוני) היא זו שמונעת מהם לתפוס כך את חייהם ואני חושב שכמעט ואין משהו חיצוני שיכול להכתיב איך אני רואה את חיי. רציתי להגיד שאין בכלל אבל אמנע כרגע מהדיון הזה

 

[לא חשוב שמות]

וגם מעניין? למה היה לך משעמם כשגרת בלי ההורים?
*חייבת להבין מה אני קוראת כאן בזמן האחרון. בחורים צעירים שמעדיפים את חברת הוריהם על פני בני גילם זה משהו חדש לי לגמרי

נראה לי שקוראים לזה "מיסוד"

קוראים לזה גם "תוצר לוואי" של אג'נדה, של מדיניות ושל תרבות.

עליכם לזכור שמדובר באנשים, באיזשהו אורגניזם חי ונושם, ולא בתוכנה או אלגוריתם. כאשר דוחקים באורגניזם הזה אך לא עד הקצה, הוא גמיש, הוא משתנה ומגיב בהתאם, מפתח "מנגנוני נגד" והתנהגות מותאמת למתרחש.

כאשר בן גוריון בחר לפזר גיאוגרפית את העולים של שנות ה-50 לפי אינטרסים ממשלתיים ולא לאפשר להם לבחור היכן לגור ולא לאפשר לערים להתפתח באופן טבעי, או לדוגמה כאשר מישהו החליט להעלות מס רווחי הון ל-25% בעוד מס על השכרת דירות נשאר כפרה קדושה, ובכלל, כאשר התרבות בחרה לטפח דגם של ישראליות מאוד מוחצן, דופק על השולחן, אקטיבי מידי, וחצוף (נותני השירותים, הבוס בעבודה, הנהגים בכבישים, ראשי מוקדי הכוח ועוד) - ברור שאת, בת עמק הסיליקון או עמק המומינים (בטח שלא עמק יזרעאל), לא אמורה להיות מופתעת לשמוע על יותר ויותר צעירים שפשוט בוחרים להימנע מכל זה.

משתנים היסטוריים, תרבותיים ומדיניים מסוג זה ודומיו, יולידו באופן טבעי יותר ויותר בלוגים כלכליים כגון "הסולידית"/"התמונה הגדולה"/"פנסיוני", וציפיות רחבות (ומוזרות) בקרב האוכלוסייה שהסבא והסבתא לדוגמה יעזרו בגידול הילדים, יעשו קניות לילדיהם שגרים בדירה "משלהם" (בחוב משלהם יותר נכון) או שפשוט חזרה (או הישארות) לבית ההורים תהפוך לתופעה פחות ופחות נדירה. מה לעשות, כאשר התנאים בלתי אפשריים או לא עובדים לטובתך, אדם צלול בראשו בוודאי לא יהיה מוכן להשתתף במשחק כזה.

הדבר המעניין הוא, שעברנו איזושהי נקודת "אל חזור" כבר ממזמן וכעת ניתן לראות כיצד הצעירים פועלים באופן "טבעי" לכאורה, בלי בכלל להבין מדוע הם עושים את מה שהם עושים ומהן התמורות הגלובאליות, התרבותיות והמוניטריות שהשפיעו על העדפותיהם בחיים. כדוגמת הפוסט הזה, נחמד לראות כמה שההורים שלנו נהפכו פתאום לכלכך "מעניינים"

מסקרן לראות לאן כל זה יתפתח.

 

[איש ירח]

פשוט חזרה (או הישארות) לבית ההורים תהפוך לתופעה פחות ופחות נדירה. מה לעשות, כאשר התנאים בלתי אפשריים או לא עובדים לטובתך, אדם צלול בראשו בוודאי לא יהיה מוכן להשתתף במשחק כזה.

בעבר זה לא היה יותר פשוט ו"מרוץ העכברים" לא היה פחות אכזרי.
בעבר (בעצם גם היום בחלקים שונים של העולם) אנשים, כולל ילדים, עובדים קשה בעבודות פיזיות למחייתם. במקומות רבים בעולם אנשים ונשים צריכים לרדת לבאר כדי לשאוב מים כדי לשתות ואתה מדבר על חוסר רצון להשתתף במשחק?!
לדעתי הגישה הזו היא אכן תרבותית אבל לא מהצד הזה שאתה מציע. זה נובע מתרבות המגיע לי וכן מ"הורות הליקופטר" מגוננת שמאפשרת את התופעות האלה.