מנסים לשרוד? אולי תנסה מילים אחרות כמו "מסע", "טיול", "הרפתקאה" וכיוצא בזה.
החיים שלי לא שונים מרוב האנשים האחרים. נולדתי, גדלתי, יצאתי לחיים עם אפס שקלים מהבית, התחתנתי, עבדתי הרבה, גידלתי ילדים, שייכת למעמד הביניים.
במה החיים שלי כן שונים מרוב האנשים? בהסתכלות שלי על המסע הזה וכפועל יוצא- בדרך פעולה שונה מרובם. עוברת עבודה לאחר שמיציתי את העניין בה, עוברת מקום מגורים מאותה סיבה, מתחדשת ברעיונות ובמעשים, מאתגרת את עצמי, משנה את עצמי בהתאם לנסיבות ותמיד זוכרת שזה מסע חד פעמי ויש לנצל את הזמן והיכולת כדי להכיר כמה שיותר שבילים ונופים בשביל להמשיך להתפעל ולהנות. מה הכי פחות חשוב לי? חיים נוחים ללא דאגות
מסכים לחלוטין
החיים הם אומנם לא סרט פנטזיה, אבל בסה"כ, אני חושב שאפשר להיות מהם מרוצים-זה עניין של גישה.
אישית, כיף לי לראות איך אני מתקדם כל יום עוד קצת, לומד דברים חדשים ומשתפר לאט לאט.
לא אפרט יותר מדי, אך אגיד שנולדתי עם קלפים לא משהו, אם להודות, אבל גדלתי, התפתחתי, לא ויתרתי, חוויתי דברים-טובים יותר, טובים פחות, התאמצתי מאוד, התעקשתי מאוד, הייתי חצוף מאוד (ואני עדיין כזה, וגם חופר מאוד
).
בניתי חלק ניכר ממי שאני בעצמי, ובעזרתם של אנשים טובים שנתקלתי בהם לאורך הדרך. חלק נשארו, חלק התחלפו. יש עדיין עוד דרך ארוכה.
האמת "הרפתקאה" היא מילה מדויקת-וגם בהרפתקאות יש חלקים אפרורים.
העיקר שיש התקדמות.
@בת העמק , יש נהג משאית ש12 שעות על הכביש יוצא ב05:00 וחוזר ב18:00 לא רואה את האישה והילדים כי הוא צריך להביא כסף הביתה שיהיה להם חיים טובים אני לא חושב שהוא קורא לזה ״טיול״ או ״מסע״
ויש גם בנאים שעובדים על עגורנים ועל פיגומים ומסכנים את חייהם יום יום בשביל לשרוד ואני לא חושב שהם קוראים לזה ״הרפתקאה״ כן גם לי אמרו מילים כאלה יפות אבל הם רק מילים כרגע. הזכרת לי את השיר של אריק איינשטיין ״עוף גוזל״ כשהוא אומר ״טוס לאן שבא לך״ זה נורא כיף לשמוע ולחשוב שהכל יהיה בסדר אבל מיד אחר כך הוא אומר ״רק אל תשכח, יש נשר בשמיים״ יש סיבה שהמשפט הזה רשום בשיר היפה הזה…
מה שאני מנסה להגיד זה שלא כדי לחיות באשליות על עולם יפה כי כשהוא מכה (ואני מקווה שלא! ) הוא מכה חזק! ואני חושב שאת יודעת את זה
קודם כל, אם לנהג המשאית הזה יש אישה וילדים, הוא כבר בר מזל יותר מכל אוכלוסיית הבודדים בעולם (תראה מה קורה בבריטניה עם זה שהקימו שרת הבדידות, או היפנים שנעולים שבועות בביתם)-כן, זה קצת פופוליסטי לומר את זה, אבל בסה"כ זה נכון.
דבר שני, העוני, המכאוב, והסבל הולכים ומצמצמים בכל דור-העוני האבסולוטי נמצא בשיא השלילי בכל השנים (!), ויותר ויותר אנשים זוכים לביטחון תזונתי ולחינוך ראוי (כל זה בשעה שאוכלוסיית העולם עדיין גדלה, ויש בפנינו אתגרים נכבדים).
ההצגה החד צדדית של מקרים בודדים פסימיים (למראית עין, כאמור, תלוי בגישה) היא פשוט חוטאת למציאות. אני לא אומר שהמציאות היא כולה צמר גפן מתוק, אבל אני כן חושב, שרוב בני האדם מוצאים את עצמם לאורך חייהם במקום טוב יותר מהמקום שממנו הם התחילו (לא משנה כמה גבוה/נמוך הוא היה).
כולם עומדים בפני אתגרים, כולם מתמודדים איתם, כולם צומחים מהם, בצורה כזו או אחרת.