להיכנס למירוץ העכברים ?

[לא חשוב שמות]

בעבר (בעצם גם היום בחלקים שונים של העולם) אנשים, כולל ילדים, עובדים קשה בעבודות פיזיות למחייתם. במקומות רבים בעולם אנשים ונשים צריכים לרדת לבאר כדי לשאוב מים כדי לשתות ואתה מדבר על חוסר רצון להשתתף במשחק?!

הקישור המיידי שאתה מציג, בין שאיבת בארות לחיים קשים, או לחוסר סיפוק מהחיים, הוא בעייתי לדעתי. אבל אני יכול להבין את האינסטינקט האוטומטי לבצע קישורים והכללות מהסוג הזה.

 

[בת העמק]

ברור שאת, בת עמק הסיליקון או עמק המומינים (בטח שלא עמק יזרעאל)

הרגת אותי
כלומר, או שאני הייטקיסטית מנותקת או שאני דמות בידיונית מספר?

לא אמורה להיות מופתעת לשמוע על יותר ויותר צעירים שפשוט בוחרים להימנע מכל זה.

למה? יש לי ילדים בגילאי ה-20, יש להם חברים מכל רחבי הארץ וגם לחברים שלי יש ילדים בגיל הזה, כך שאני רואה כל מיני בחירות של צעירים. את ההסתגרות בבית ההורים אני לא מכירה, בטח לא כהצהרה תרבותית/היסטורית/אידיאולוגית. אולי כפתרון זמני למצבי קיצון של מחלה כלשהי.
למה דווקא בפורום הזה באים לידי ביטוי הקולות האלה? והאם הם מייצגים אחוז גדול באוכלוסיית הצעירים?

ציפיות רחבות (ומוזרות) בקרב האוכלוסייה שהסבא והסבתא לדוגמה יעזרו בגידול הילדים, יעשו קניות לילדיהם שגרים בדירה "משלהם" (בחוב משלהם יותר נכון)

זה לא חדש בכלל. גם בני דורי נעזרו ונעזרים בהורים עד היום. יש הבדל בין להיעזר לבין להיות מטופל כילד קטן.

כאשר התנאים בלתי אפשריים או לא עובדים לטובתך, אדם צלול בראשו בוודאי לא יהיה מוכן להשתתף במשחק כזה.

על מה אתה מדבר? באיזה תנאים בלתי אפשריים נתקלת? תן דוגמאות כדי שנבין.

 

[איש ירח]

הקישור המיידי שאתה מציג, בין שאיבת בארות לחיים קשים, או לחוסר סיפוק מהחיים

מה????
אתה מציג תיזה שבה אנשים צעירים "לא רוצים לשחק את המשחק" כי הם לא רוצים להצטרף לאיזשהו מרוץ דמיוני. התיזה שלי היא שאין דבר כזה זכות ל"סיפוק עצמי". כל בן אדם בוגר, ובמקומות/ זמנים רבים גם ילדים דואגים לעצמם למחסה ומזון.
אז לפני אתה מתקיף אותי שוב, בעולם המופלא בו אנו חיים היום היינו רוצים שלכל ילד תהיה אפשרות ללכת לבית ספר ולכל אחד תהיה נגישות למים זורמים וחשמל אבל מכאן ועד למחשבה שזו זכותך הטבעית לחיות על חשבון משהו אחר (גם אם המשהו האחר זה ההורים) או לקבל ממנו שירותים שונים זה כבר לא.

 

[לא חשוב שמות]

כלומר, או שאני הייטקיסטית מנותקת או שאני דמות בידיונית מספר?

כך חשבתי, אך לאחר שציינת כי את אמא לילדי Y צעירים, יתכן ואת פשוט רחוקה מידי מהדור הנוכחי. למרות שצורת הכתיבה שלך דווקא מעידה על בקיאות לא קטנה לגבי התחושות והקשיים, כאילו את "בראש שלנו".

למה? יש לי ילדים בגילאי ה-20, יש להם חברים מכל רחבי הארץ וגם לחברים שלי יש ילדים בגיל הזה, כך שאני רואה כל מיני בחירות של צעירים. את ההסתגרות בבית ההורים אני לא מכירה, בטח לא כהצהרה תרבותית/היסטורית/אידיאולוגית. אולי כפתרון זמני למצבי קיצון של מחלה כלשהי.

הסתגרות בבית ההורים אכן עדיין עלולה להישאר תופעה "לא מדווחת" מספיק (מסיבות ואינטרסים מעניינים..). בזה אני איתך.

אבל לגבי:

זה לא חדש בכלל. גם בני דורי נעזרו ונעזרים בהורים עד היום. יש הבדל בין להיעזר לבין להיות מטופל כילד קטן.

אני נוטה להאמין שזאת קצת התממות. לא חקרתי או קראתי מקומות בעניין, אך מהתרשמותי מצפייה בסביבתי הקרובה ניכר שילדי דור ה-Y לא רק שצריכים את הוריהם מבחינה כלכלית, גם לאחר שהם יצאו מבית ההורים, אלא גם צריכים אותם בלי שהם בכלל מודעים לכך שהם צריכים אותם, בנושאים כגון: בטיחות בעת השגחה על הילדים כי הם כל הזמן בנייד, מבחינה פסיכולוגית בתור כתף להישען עליה כי מה לעשות שהיום היציבות התעסוקתית, היציבות החברתית וה-"מה יגידו" הרבה יותר סוערים מבעבר. ושום מילה על משכנתאות המגוחכות, בייביסיטינג ותרבות הצריכה והבילוי של דור ה-Y.

למה דווקא בפורום הזה באים לידי ביטוי הקולות האלה? והאם הם מייצגים אחוז גדול באוכלוסיית הצעירים?

הפורום והבלוג הם בהחלט תופעה שעדיין נחשבת ללא שגרתית במיוחד. שאלת מיליון הדולר היא האם מדובר בתופעת שוליים שהייתה ותהיה קיימת כל הזמן מבלי להשפיע על תרבות המיינסטרים, או שואלי מדובר בתופעה שהיא למעשה ת-ו-ל-ד-ה של תרבות ומדיניות המיינסטרים? ואף עלולה להוות סנונית לתרבות צרכנית והתנהגותית שתשרור כאן (בתור "תגובת נגד") באופן רחב יותר בהמשך.

אני מניח שאת יכולה לנחש מהו ההימור שלי לגבי השאלה הזאת.

על מה אתה מדבר? באיזה תנאים בלתי אפשריים נתקלת? תן דוגמאות כדי שנבין

האמת שאין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל על מנת לספק דוגמה ברורה שתוכלי להתחבר אליה אינטואיטיבית אך אנסה. בואי נתחיל בציון הגישה למשאבים, בציון הריכוזיות והריבוד החברתי המלאכותי שיצרו כאן בקום המדינה. בואי נמשיך בטענה ששמעתי מסוציולוג באקדמיה ולאחר מכן בכמה סדרות טלוויזיה כמו "מגש הכסף" (אם זכור לי טוב, לא בטוח) המציגה את ישראל במקום נמוך בשאלת הקשר בין כישרון ומיומנות למעמד חברתי. נמשיך בהיבטים אישיים יותר של הפרט כמו למשל שהורה צריך לדפוק על השולחן, או להפוך אותו, על מנת שלא ישלחו את ילדו לכיתת תגבור או לחילופין שיעלו את ילדו מ-3 ל-4 יחידות מתמטיקה (יכול רק לנחש מהי תחלופת השולחנות של העובדים/דות הסוציאליימ/יות). חשוב לי להבהיר שאיני טוען חלילה שזוהי תופעה נרחבת, אלא רק מקרים שאני רואה או שומע עליהם בחיי הפרטיים. ביקשת דוגמאות, אז אני מסור לך אותן. בהקשר זה, מכעיסה אותי העובדה שגם אני אצטרך לעודד את ילדי שאין לי, להפגין התנהגות וולגרית, חוצפה ישראלית ומוחצנות יתרה תחת מעטה של מילים מוברכות כאן במדינתנו כגון "ביטחון עצמי"/"תעשה קצת מרפקים"/"תעמוד על שלך"/"תהיה אסרטיבי"/"תהיה אקטיבי"/"תיזום" וכל שאר הבולשיט. אבל אין לי ברירה. וכלה במוקדי כוח, בלקוחות ישראליים פרטיים או בנתוני שירותים, אשר מפגינים מפעם לפעם התנהגות או ייחס בריוניים שניתן ללקט במהדורות החדשות.

* אגב, הדוגמה הסמלית ביותר בהקשר זה שיצא לי לשמוע, זה כשנוסעת אוטובוס אמרה לחברתה בטלפון שהיא זעקה בכיתתה, באקדמיה, שהיא יודעת שהמחאה וההפגנה לא יעזרו אבל שצריך למחות ולהפגין לשם המחאה בלבד, ללא קשר למטרה הסופית או לאפקטיביותה, לשם התחושה העצמית. ולדבריה היא קיבלה מחיאות כפיים ותשואות מהסטודנטים שנכחו בשיעור. שם, באותה נסיעה תמימה באוטובוס, הבנתי שאבד עלינו הכלח.

אבל ביננו, בעצם התפיסה שאומרת שבשביל לקבל מחיר סביר על שירות מסוים עליך להתמקח, או בשביל לקבל זיכוי שמגיע לך עליך לצעוק או לבקש את המנהל של המנהל, כשבמקומות אחרים (לא בכולם כמובן) אתה אפילו לא צריך להרים טלפון לשם כך, כבר כאן טמון הכשל התרבותי היסודי. כשל שגורם לאנשים להתבלבל ולקרוא לגישה ההפוכה "תרבות המגיע לי". אגב, אני מאמין (ולא בהכרח יודע) שהכשל היסודי הזה ייצר הרבה מקומות עבודה, סיפק הזדמנות להרבה אנשים להצליח בחייהם ואשמח שלא להמשיך בהרהוריי.. (ועל הדרך הפריע לאנשים אחרים, מופנמים או עדינים יותר, או אולי בעלי איטיות מחשבתית או תרבות מנומסת וכן הלאה, פשוט לחיות).

האם כעת הנקודה ברורה יותר?

אז לפני אתה מתקיף אותי שוב

אם כך הרגשת בעת קריאת תגובתי אני מתנצל, לא הייתה לי כוונה לתקוף חלילה.

בעולם המופלא בו אנו חיים היום היינו רוצים שלכל ילד תהיה אפשרות ללכת לבית ספר ולכל אחד תהיה נגישות למים זורמים וחשמל אבל מכאן ועד למחשבה שזו זכותך הטבעית לחיות על חשבון משהו אחר (גם אם המשהו האחר זה ההורים) או לקבל ממנו שירותים שונים זה כבר לא.

1. לא הבנתי את הקישור שעשית בין אנשים שאין להם מים זורמים בברזים, לזכות טבעית כלשהי לחיות על חשבון האחר.
2. בשום שלב לא טענתי שיש לנו איזושהי זכות טבעית לחיות על חשבון האחר או לקבל ממנו שירותים.
3. לפי החוק, בתחומים מסוימים על המדינה לספק לך שירותים מסוימים, כגון חינוך או קצבת זקנה. ובמדינות מפותחות מאוד "אפילו" ביטחון. כך שטענתך לא נכונה לגמרי. בכל מקרה, גם לזה אין קשר ישיר לחיים על חשבון האחר, אלא אם אתה מתכוון שעל-ידי תרומת חלקך למדינה יתאפשרו לך זכויות שבבוא היום מישהו "אחר" יצטרך להעניק לך, וזה בוודאי קשור וגם דיי הגיוני בעיניי (עד שאשתכנע אחרת).

אם נחזור לתגובתי הקודמת, כוונתי הייתה שאין בהכרח קשר ישיר בין קושי פיזי בחיים לבין סיפוק עצמי מופחת או לפינוק מופחת כפי שאתה מציג זאת.

 

[RockStar]

וגם מעניין? למה היה לך משעמם כשגרת בלי ההורים?
*חייבת להבין מה אני קוראת כאן בזמן האחרון. בחורים צעירים שמעדיפים את חברת הוריהם על פני בני גילם זה משהו חדש לי לגמרי.

באופן כללי משעמם לי בחיים כי אני מרגיש ריקנות לעיתים קרובות, כתבתי על זה פוסט כבר.
מצאתי זוגיות ראשונה לפני כמה חודשים עם עובדת פיליפינית שמטפלת באישה זקנה. טוב לנו ביחד למרות שאני לא מתראים מדי יום אבל כבר התחלנו לדבר על פניה למשרד הפנים כדי שיכירו בזוגיות שלנו.
היא באה ממקום מאוד עני בפיליפינים, בדרך כלל הפיליפיניות שמגיעות לארץ הן נשים משכילות מערים מרכזיות (למרות שגם שם קשה) אבל בת זוגי באה ממקום ממש נידח, שרוב תושביו עובדים בחקלאות אין לה השכלה אבל יש לה חוכמת חיים וכוח בלתי נגמר לעבוד למרות שהיא קטנה וצנומה. וכנראה שזאת הסיבה שהתאהבתי בה מאוד.

 

[איש ירח]

בשום שלב לא טענתי שיש לנו איזושהי זכות טבעית לחיות על חשבון האחר או לקבל ממנו שירותים.

אתה לא צריך לטעון. עצם זה שאתה מניח שזו זכותך/ זה בסדר לשבת בבית ההורים ולא לעשות כלום זה אומר הכל.
ולגבי החוק- לא ברור לי מי זה החוק ומי זו המדינה. בוונצואלה החוק הרבה יותר מתקדם ומבטיח לך הרבה יותר זכויות אז מה? אין שם אוכל ולמה?
לאף אדם אין זכות מוקנית לאוכל מחסה וכו'. אנשים צריכים לקיים את עצמם. פעם זה היה לצאת לצוד ממותות ולהסתכן או ללקט שורשים היום זה ללכת לעבודה, גם אם אתה לא מת על זה. גם ביטחון, מה זו הזכות לביטחון? משהו צריך להתגייס לצבא/משטרה כדי שיהיה ביטחון.
לגבי הדברים שכתבת ל- @בת העמק, אין לי אפילו כוח וחשק להתחיל להסביר לך כמה אבסורדיים הם.