אשמח להתייעץ איתכם לגבי הסיטואציה הנוכחית שלי.
קצת פרטים כלליים - אני אמא צעירה, בתחילת הקריירה שלי. יש לי משרה בהייטק עם משכורת מאוד גבוהה יחסית לשוק, עובדת מהבית, הרבה גמישות ואין הרבה עומס (יש לי זמן להתעסק בפנאי ובמשפחה שלי).
על פניו הכל נשמע מצוין, ומאפשר לחסוך הרבה כסף (בן הזוג שלי גם בהייטק ומרוויח טוב) כדי לפרוש בעתיד.
הבעיה היא שאני משתעממת בטירוף. אין לי שום אתגר, מיציתי את המקום שאני עובדת בו, אני לא רוצה להמשיך לעבוד באותו תחום ובגדול - אני גוועת. פרפורי גסיסה. הדבר היחיד שמחזיק אותי זה נוחות וכסף. אני מתחילה להרגיש שזה מחלחל ומשפיע על מצב הרוח שלי, ושאני כמהה לעשייה משמעותית.
וכמובן שבנוסף להכל יש עכשיו קורונה והרבה יותר קשה לעשות הסבה או למצוא עבודה שתהיה בדיוק מה שאני רוצה (אם אני בכלל יודעת מה אני רוצה).
אשמח לשמוע מה אתם חושבים, מראש אגיד שאין מקום בחברה שלי למעברים, או להתקדמות, או לעשייה יותר מעניינת, אז זו לא אופציה. האם לעזוב ולהחזיר לעצמי את החיוניות שאבדה? או שזה מפונק וטיפשי?
ממש מנסה להתמקד בחיובי אבל לאורך זמן זה פשוט לא מחזיק.
תודה
קצת פרטים כלליים - אני אמא צעירה, בתחילת הקריירה שלי. יש לי משרה בהייטק עם משכורת מאוד גבוהה יחסית לשוק, עובדת מהבית, הרבה גמישות ואין הרבה עומס (יש לי זמן להתעסק בפנאי ובמשפחה שלי).
על פניו הכל נשמע מצוין, ומאפשר לחסוך הרבה כסף (בן הזוג שלי גם בהייטק ומרוויח טוב) כדי לפרוש בעתיד.
הבעיה היא שאני משתעממת בטירוף. אין לי שום אתגר, מיציתי את המקום שאני עובדת בו, אני לא רוצה להמשיך לעבוד באותו תחום ובגדול - אני גוועת. פרפורי גסיסה. הדבר היחיד שמחזיק אותי זה נוחות וכסף. אני מתחילה להרגיש שזה מחלחל ומשפיע על מצב הרוח שלי, ושאני כמהה לעשייה משמעותית.
וכמובן שבנוסף להכל יש עכשיו קורונה והרבה יותר קשה לעשות הסבה או למצוא עבודה שתהיה בדיוק מה שאני רוצה (אם אני בכלל יודעת מה אני רוצה).
אשמח לשמוע מה אתם חושבים, מראש אגיד שאין מקום בחברה שלי למעברים, או להתקדמות, או לעשייה יותר מעניינת, אז זו לא אופציה. האם לעזוב ולהחזיר לעצמי את החיוניות שאבדה? או שזה מפונק וטיפשי?
ממש מנסה להתמקד בחיובי אבל לאורך זמן זה פשוט לא מחזיק.
תודה
