אני לגמרי מסכימה איתך בעניין הזה. אבל בוא ניכנס טיפה לרזולוציה של האפשרויות בפועל (החכמות, לא המטומטמות).
רוצה לצאת לנופש? לך לצימר או תקים אוהל או תסבלט דירה אבל אל תלך למלון. הלכת למלון? אל תלך לחדר אוכל ואל תתקהל בלובי ואל תלך לחדר כושר. רוצה לחו"ל, תוותר על זה כרגע.
רוצה לצאת לבלות? קח את החברים לפארק הקרוב לביתך (כל עוד אין גשם) עם בירות ומנגל. רוצה מסעדה? לך רק לכזאת עם חצר פתוחה. אין? תוותר.
רוצה קרחנה? תוותר. רוצה מסיבות? תוותר. רוצה להתפלל בחברותא בבית כנסת? תוותר. רוצה קריוקי? תוותר.
כי בסוף אתה גם רוצה לבקר את ההורים שלך, הם לא קשישים אבל אתה דואג להם. אם בילוי במסיבות עדיף על קשר עם ההורים, אולי כדאי לזכור שלמחרת אתה אולי הולך לעבוד עם אנשים שחלקם עלולים לקבל את המחלה באופן קשה. זאת תקופת סולידריות, לא תקופת מה שבראש שלי. אנחנו נכשלים בזה