אם מתחתנים ונשארים עם חשבונות נפרדים, האם זה מגן על בן הזוג עם הממון הרב יותר מכפיה של חלוקת הרכוש במקרה ויש גירושין בעתיד?.
כיצד כדאי לבן הזוג להגן על עצמו מתרחיש כזה פרט לעריכת הסכם ממון (הבנתי שגם הסכם ממון לא תמיד תופס ברגע האמת)
הבעיה שלי שאני תלוי בחסדי בית משפט, ויש לי בעיה עם חוסר שליטה ברמה כזו כשהסטטיסטיקה היא לרעת הסיכוי להשאר נשואים till death do us part (כן אני יודע, אלו החיים...).
הבעיה העיקרית לדעתי שגם קשר של כמה שנים בודדות בו לא באמת הייתה כוונת שיתוף, והזוגיות אפילו רעילה יכול לגרור מתנה של 50% לבת הזוג, איפה הצדק כאן?
1. אני חושב שהסיכון
בשבילך נמוך יותר מהסיכון הכללי במקרים כאלו.
א. הסטטיסטיקה לגבי אחוזי הגירושין הגבוהים (בטח אחרי שנים בודדות) כוללת גם - ואולי בעיקר - אוכלוסיות רבות שאינן רלוונטיות למקרה שלך:
צעירים (חלקם פחות חושבים על התאמה, ויותר פועלים לפי הורמונים ולחץ חברתי), בעלי אינטליגנציה נמוכה (בעיות תקשורת ועוד), כאלו שאינם מודעים לקונספט של זוגיות רעילה, ועוד.
ב. הזכרת בשרשור אחר שאתה צעיר שעומד על סף הפרישה המוקדמת.
במקרה כזה, אפילו אם חלילה החשש שלך יתממש אחרי שנים ספורות של זוגיות, עדיין יישארו לך שנים רבות כדי לתקן.
במקרה הכי גרוע, תאבד כמה משנות הפרישה המוקדמת שלך. לא תישאר חסר כל בגיל שבו אין לך יכולת לעבוד...
2. אני לא חושב שהפתרון העיקרי הוא בתחום המשפטי.
ברור שכדאי לא לעבור לגור ביחד ו/או להתחתן עד שתהיה בטוח יחסית בזוגיות שלכם, ועד שיהיה הסכם ממון הוגן.
אבל אני לא חושב ששם כדאי לשים את הפוקוס.
ההשלכות של זוגיות רעילה חורגות בהרבה מהתחום הכלכלי (קשורות גם לביטחון העצמי, לרמת האושר ולעוד הרבה נושאים), לכן כדאי לנסות לפתור את הבעיה במקור - להגדיל את סיכויי הצלחת הזוגיות במקום למזער את ההשלכות הכלכליות במקרה של כישלון.
אפשר לבחור זוגיות לפי קריטריונים נכונים להתאמה ארוכת טווח,
אפשר להשקיע בזוגיות עצמה ולתחזק אותה למרות העומס השוטף (משקיעים כמה שעות בשבוע לתחזוקה, ומונעים אובדן של אושר, זמן וכסף במקרה של גירושין...),
ואפשר להשקיע באופן שוטף בפיתוח עצמי בתחומים שונים כך שתהיה כמה שיותר אטרקטיבי גם בשביל עצמך וגם בשביל בת הזוג.
כל הדברים האלו יועילו להערכתי הרבה יותר מאשר כל הסכם ממון,
מלבד היותם טובים גם באופן כללי ולא רק בתחום הכלכלי.