התמודדות עם קנאה

[יובל 729]

או שהתמזל מזלם.

מזכיר לי ציטוט מהסרט טיטניק, כשהעשיר אומר לדיקפריו העני " גבר אמיתי יוצר לעצמו את המזל". אמירה קצת מתנשאת ונחרצת אבל קשה להצליח בחיים בלי עבודה קשה גם עם כל המזל שבעולם.

 

[גרהם]

מזכיר לי ציטוט מהסרט טיטניק, כשהעשיר אומר לדיקפריו העני " גבר אמיתי יוצר לעצמו את המזל". אמירה קצת מתנשאת ונחרצת אבל קשה להצליח בחיים בלי עבודה קשה גם עם כל המזל שבעולם.

אם הצלחה היא עושר אז זה דווקא מקרה די שכיח. אדם שקנה קרקע שהפכה אותו לעשיר לא עבד קשה במיוחד. כך גם מי שעובד בחברה שהצליחה.
נכון שמי שרוצה ברמה גבוהה של ודאות שכר מאד גבוה, בדרך כלל יעבוד קשה, אבל רווחים עסקיים גדולים תלויים מאד בגורמים שלאדם אין שליטה עליהם ומזל הוא חלק עיקרי בהצלחה.
וכבר סיפרתי כאן על המתווך שעשה עסקה בה עבד כרגיל וקיבל שכר טרחה כרגיל, אלא שהנכס נמכר בעשרות מיליונים אז שכר הטרחה שנגזר משווי הנכס היה כ 2 מיליון ש"ח. הוא לא עובד יותר קשה מאף מתווך, אבל התמזל מזלו וקרוב משפחה שלו מביא לו עסקאות כאלו.

 

[בת העמק]

אני מקנא בכאלה שאני מרגיש שאוהבים אותם יותר, שרוצים את חברתם יותר מאת חברתי (או במילים אחרות, אני מרגיש שאני לא אטרקטיבי מספיק לאנשים שאני רוצה את חברתם). שאלת איך אני מתמודד עם זה? התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. בינתיים אין איזו הבקעה בנושא.

באתי להוציא אותך מהפנטזיה.
לי היו לאורך חיי הרבה חברים טובים. בשיא החזקתי בגילאי העשרים ומאז התחלתי להפחית.
תחזוקה של חברים טובים באמת היא לא קלה - צריך לשמור על קשר רציף, להתעניין במה שקורה אצלו ולזכור לאורך זמן (כדי להמשיך להתעניין במה שהשתנה), לשוחח טלפונית אחת לשבוע-שבועיים-שלושה (לפי מידת הקירבה) ולהיפגש לעיתים קרובות. לעודד, להקשיב, לטפל (אם צריך), לתמוך - זה לא קל בכלל ולא מתאים לכולם.
היום יש לי 3 חברים הכי טובים (בעלי ושני הילדים) ועוד 3 חברי ילדות מקורבים מאד וזוג קרובי משפחה, ועוד בערך 10 מפוזרים ולא קשורים (קצת בני דודים, ידידים בישוב הנוכחי, חברים מהסביבה הקודמת). זה מאפשר לי יותר זמן לעצמי ופחות התשה בתשומת לב להמון אחרים.
האם לזה התכוונת כשאמרת שחסרים לך חברים טובים? או שאתה מדמיין חבורה שהולכת למשחקי כדורגל/יוצאת לפאב/נוסעת לתאילנד?

 

[Williamsburg]

האם לזה התכוונת כשאמרת שחסרים לך חברים טובים? או שאתה מדמיין חבורה שהולכת למשחקי כדורגל/יוצאת לפאב/נוסעת לתאילנד?

לזה. בכדורגל איני צופה ולטייל בחו"ל אני אוהב דווקא לבד (או לעיתים רחוקות יותר עם בן הזוג מה שיכול להסביר את תחילת המשפט)

אם נחליף כדורגל בנגיד צפיה בהצגה אז הייתי רוצה שאנשים שאני מחזיק מהם יציעו לי ללכת איתם להצגה. או ירצו להיפגש איתי (לא בקטע רומנטי).

 

[בת העמק]

הייתי רוצה שאנשים שאני מחזיק מהם יציעו לי ללכת איתם להצגה

למה אתה מתכוון "אנשים שאני מחזיק מהם"?
אתה לא צריך שהם יציעו לך, אתה יכול להציע להם
האמת היא שרוב האנשים בסביבתי נוהגים ללכת להצגות/סרטים עם בני זוגם ולא עם ידידים בדרך כלל.
הפגישות עם החברים הם לצורך בילוי שמאפשר שיחות ושטויות, הצגה/סרט לא עונים על הדרישה הזאת.
אני נפגשת עם חברים בכמה לוקיישנים:
1.בבית של אחד מאיתנו (עוד יומיים אני מכינה בראנץ' למפגש חברות אצלי).
2. בבית קפה, במיוחד אם אפשר לשבת ולשוחח בלי רעשים מיותרים ואזניים בכותל (עדיפות למרפסת/חצר).
3. פיקניק בטבע (וקצת שוטטות) - אצלנו הולך חזק ביערות הגלבוע/הרי מנשה/יער בית קשת. מביאים אוכל קל ופינג'אן ומתארגנים על שולחן קק"ל.
4. שמחות, הלוויות וביקור חולים (נו, אני כבר בגיל הזה...).

 

[optimum]

למה אתה מתכוון "אנשים שאני מחזיק מהם"?
אתה לא צריך שהם יציעו לך, אתה יכול להציע להם

הרבה פעמים "אנשים שאת מחזיקה מהם" נמצאים בצד השני של האינטרנט, ואת מרגישה שאת מכירה אותם כמו חברי ילדות כי את עוקבת אחריהם ברשתות, למרות שהם אין להם מושג מי את.
כן, מנפלאות הרשת החברתית.

אז אני מזדהה עם מה @Williamsburg מרגיש... גם לי חסרים בחיים קשרים עם "אנשים שאני מחזיק מהם".
ואין לי פיתרון לבעיה. יש לי רק אמפתיה לתת. אבל לא נראה לי שלמישהו יש פיתרון שבאמת עובד.

 

[גרהם]

אז אני מזדהה עם מה @Williamsburg מרגיש... גם לי חסרים בחיים קשרים עם "אנשים שאני מחזיק מהם".

ואולי כמו גראוצ'ו מרקס שלא רוצה להיות חבר במועדון שרוצה אותו כחבר, החברים הטובים מוכרים לנו על שלל התכונות הטובות והפחות טובות, ודווקא הרחוק והלא מושג נחשק יותר (לא רומנטית). [האמת שקופצים לראש לא מעט פתגמים בדיוק על הנושא הזה, אז כנראה זה מוטיב נפוץ].

 

[פשוט]

מעולם לא היו לי רגשות של קנאה. אולי אני מוזר.

גם אני לא זוכר שהיו לי כאלה רגשות.
אולי כשהייתי ילד או נער.
תמיד אמרו לי שכשאתה מקנא במישהו אתה לא באמת יודע איזו חבילה הוא סוחב על הגב.
כנראה הפנמתי את זה.

 

[בת העמק]

הרבה פעמים "אנשים שאת מחזיקה מהם" נמצאים בצד השני של האינטרנט, ואת מרגישה שאת מכירה אותם כמו חברי ילדות כי את עוקבת אחריהם ברשתות, למרות שהם אין להם מושג מי את.

למה הכוונה? אני כנראה ממש בומרית...
תראה, אני נמצאת בפורום הזה כבר 7 שנים ויש כאן לא מעט אנונימים שאני משוחחת איתם די הרבה. למשל @גרהם ואני שותפים לשרשורים רבים ובטח יודעים לזהות אחד אצל השני דעות, ערכים, מקצוע, ילדים וכו'. האם בגלל זה אני מרגישה שהוא חבר שלי? שאני מכירה אותו כמו חבר ילדות? מה פתאום
יש כאן אפילו אנשים שכבר פגשתי אותם במפגשי הצפון כמה פעמים (אהלן @yossik וסהלן @זאב ) מעבר להיכרות הוירטואלית. היה מאד כיף להכיר אותם, אבל ההגדרה שלי היא מכרים חמודים ומוערכים. יש כאן אפילו אחת שביקרתי אצלה בבית, היא באמת קסם של אישה, אבל הדרך להפוך לחברה היא על בסיס הרבה יותר אישי.
לפני הפורום הזה, הייתי שנים בפורום אחר שגם שם היכרתי היטב דמויות וירטואליות מעולות.
אם אתה עוקב אחרי דמות מסוימת בפייסבוק/אינסטגרם - זה בגלל שאתה מקווה להיות חבר שלה? מוזר בעיניי. אני עוקבת אחרי כמה כותבים מוכשרים בתחומים שמעניינים אותי גם בפייסבוק וגם בבלוגים. אף פעם לא חשבתי להפוך אותם לחברים שלי, אפילו אם הם חושפים את חיי היומיום שלהם ולכאורה אני "מכירה" אותם.
חברות וידידות נבנים לאורך שנים במסירות ובתשומת לב הדדית, כמו שבונים זוגיות טובה ויחסים עם הילדים.

 

[lazyprogrammer]

אצלי זה תהליך ארוך שנים. לקח לי המון זמן אבל בגלל שאני מוקף בהמון אנשים מאוד מוצלחים, אתה מתחיל להבין שאין לך באמת סיכוי להיות הכי טוב. בכמעט שום דבר. אפילו אם אתה נהיה המנתח הכי טוב בתת התמחות כלשהי, עדיין אתה לא תבין הרבה בניתוחים אחרים שאנשים אחרים יעשו יותר טוב ממך. אפילו אם תהיה הכי טוב באלגוריתמים מסוג א׳ מישהו יהיה יותר טוב ממך באלגוריתמים מסוג ב׳ ולרוב כמעט בלתי אפשרי להיות הכי טוב בעולם. גם ביל גייטס היה האיש הכי עשיר ל20 שנה ואז עקפו אותו, וגם מי שעקף אותו יכול מאוד להיות שעוד 10 שנים יעקפו אותו, וכן הלאה וכן הלאה. וכנראה שאף אחד משליטי העולם לא ישאיר חותם היסטורי כמו ג׳ינגיס חאן וכו..

לאט לאט אתה מבין שאתה צריך לבנות את האגו שלך מדברים אחרים, ולהיות טוב במה שאתה עושה, או להגיע למטרות שלך.
גם זה לכשלעצמו מאוד לא קל.