פוסט שקיבלתי לפיד שלי בפייסבוק של עמוד שנקרא "קמצן מורשה"
קשה לי עם אשתי לאחרונה. אחרי שנים של נישואין מאושרים, נראה שהפעם נשבר לה. "למה אתה אף פעם לא רוצה להזמין אוכל?" עמדתי ושתקתי. היא יודעת שאני מעדיף את האוכל שלה על כל דבר שנקנה בחוץ, אבל לא ראיתי טעם לחזור על זה. "למה אתה אף פעם לא רוצה ללכת לאיקאה?" זו כבר הייתה האשמה מגוחכת, הרי איזה אדם בריא בנפשו ירצה להידחס עם מאות נגועי קורונה פוטנציאלים במתחם המציע רהיטים יקרים יתר על המידה מאיכות ירודה? אך שוב, בחרתי לשתוק. לא רציתי להחמיר את הריב. ואז, הגיעה ההאשמה הקשה ביותר.
"אתה קמצן."
"נופר, אמרנו שאנחנו לא משתמשים במילה הזאת בבית!"
"לא אכפת לי, הנה אני אומרת לך עכשיו, אתה קמצן."
"נופר, שנים השתמשו במילה הזאת כדי לנגח ולהעליב אנשים נורמטיביים שהם בסך הכל בעלי תפיסה כלכלית חדה מהממוצע וחוש מפותח יותר לשוויים האמיתי של סחורות ונכסים כלכליים"
"די, לא עוד פעם החפירה הזאת..."
ראיתי עליה שהיא מיואשת. ומה יכולתי לעשות? לפי תפיסת עולמה (הצרה יש לומר) היא אכן התחתנה עם קמצן, וניתן היה לראות כי הדבר העיב על מצב רוחה.
"אתה יודע מה, לא אכפת לי שאתה קמצן. זה באמת לא מפריע לי."
המילה דקרה מבפנים, אך שמחתי לשמוע שזה לא מפריע לה.
"הדבר שבאמת מפריע לי, הוא שאתה סגפן."
"סגפן?!"
"אתה אף פעם לא רוצה לעשות שום דבר! כל פעם שאני מציעה משהו, אתה תמיד מוצא איזה תירוץ. ככה אתה רוצה להעביר את החיים שלך, כל היום בבית?"
"לא נכון, דווקא יש הרבה דברים שאני אשמח לעשות..."
"כמו מה?!"
"כמו למשל... למשל ללכת לפארק..."
"זהו, ללכת לפארק, זו ההצעה היחידה שלך. ואתה רק רוצה לעשות את זה כי זה לא עולה כסף."
ממש לא רק! אני אוהב את הפארק. זו ממש פיסה של טבע באמצע העיר. יש ציפורים מעניינות, ויש כל מני סוגים של ברווזים, והכל כל כך ירוק, ואם יש לך מזל אתה גם תראה תנים. זה ממש חי-בר באמצע העיר. אבל הרגשתי שלא יהיה טעם להגן על הפארק. וגם לא על עצמי. לפעמים בויכוח, אתה מבין שלאדם השני אין את הכושר השכלי כדי לתפוס את עומק טיעוניך, ולכן נסיון להסביר לו יהיה הלכה למעשה בזבוז של זמן.
"יודעת מה, את צודקת. אני סגפן. אני מכור לסבל. יש לי בעיה פסיכולוגית."
"הבעיה שלך היא יותר מפסיכולוגית. יש לך בעיה פסיכיאטרית."
"נכון. יש לי בעיה. זו אשמתי? רוצה לתלות אותי בכיכר העיר על זה?"
נופר צקצקה והלכה למטבח. נראה שהויכוח הסתיים. שמחתי על כך שלא אצטרך להתמודד עם האשמות כאלה שוב בשבוע הקרוב לפחות.
אבל עמוק בפנים ידעתי את האמת. אני האדם הכי רחוק מסגפן שתוכלו לדמיין. האמת היא, שאני די נהנתן בדרכי שלי. כי עבורי, אין סבל גדול יותר מאשר הוצאת הארנק, וזה הסבל שאני נמנע ממנו. לעומת זאת, צפיה בחשבון אשראי נמוך במיוחד בסוף החודש וידיעה שהכסף מצטבר לו בחשבון הבנק שלי, כסף אותו אוכל לחסוך ולהשקיע ובכך להפוך אותו לעוד כסף, הידיעה הזו גורמת לי אושר שמיימי הרבה יותר מכל ארוחת פאסט-פוד מלאת מיקרובים הנמכרת במחיר גבוה להחריד כולל טיפ לשליח המניאק שבתכלס מקבל משכורת יפה מאוד אז למה את מתעקשת לתת לו טיפ.
- ק. (השם שמור במערכת)
