איך לא לוותר על עקרונות?

[breezblock]

זה סיוט

נכון!
(אבל אח"כ לא מפסיקים להתגעגע לתקופה הזאת.)

סה"כ נפלתם על תקופה נהדרת עם הלידה.. האביב הגיע, נורא קל לצאת מהבית עם ניו-בורנז..
צאו החוצה מהבית כמה שיותר, בהתחלה הם ישנים בכל מקום בכל מצב וזה ממש נוח.
תשתמשו בעיטוף כמה שיותר. אם לא מצליח לכם, תביאו איזו דודה שתלמד אתכם איך.

ואל תרגישו רע שאתם לא מתחברים לבייבי.
אני לא התחברתי לבכור שלי עד אחרי גיל שנה.
כל הזמן רציתי שיקחו אותו ממני, זה מאוד נפוץ ונורמאלי אפילו שלא ממש מדברים על זה.

 

[c881]

לא מאמין כמה אני מפספס כשאין גישה מהבית לאתר. (לא יודע למה. לא משנה).
נתחיל אחד אחד - מזל טוב על הרך הנולד.
דבר ראשון - איך לא לוותר על עקרונות? למי שאין עקרונות, אין על מה לוותר.

נעבור לעידוד להורים צעירים (רואה שכולם עושים את זה)
נמשיך... זוכר דבר כזה שקוראים לו שינה? יופי. תמחק אותו. אצלנו זה היה קל - היא ישנה 9 שעות בלילה ואני 4~5, אז לא היה שינוי גדול.
האשה יצאה לחופשת לידה. הצחקת אותי. אין כזה דבר. חופשה זה להשאיר לך את הילד ולטוס לבאהמס.
זו עבודה במשרה כפולה ואתה לא יודע כמה פעמים כבר שמעתי נשים ששמחו לחזור לעבודה (לנוח קצת מהילד).
לא אמרת אם היא מניקה או על תחליף.
בכל מקרה... עד היום אני לא יודע איך ה-גדול שלי שרד את הלילה הראשון כשיצאתי לחפש תמ"ל בשעה 3 לפנות בוקר והשארתי אותם לבד לשעה.
לא חזרתי על הטעות הזו מאז.
יש מי שיגיד שצרת רבים היא חצי נחמה ויש מי שיגיד שמדובר בנחמה של טפשים.
הצעה שלי - גש ב-FB לקבוצה "ממים של הורים", תראה שאתה לא לבד בסירה, יש עוד הרבה.
(ממים של "קרמבו תן לי טיפ" איך ללמד תינוק להרדם לבד, איך לישון כל הלילה, איך לגרום לילד לאכול... כדוגמה מוחצת)
הצעה ראשונה - ישם את השרשור של @breezblock לגבי בישול מרוכז ולהקפיא ארוחות. אשתך/בת זוגתך צריכה לדעת שכשהיא רוצה לאכול היא רק צריכה לשלוף קופסה לחמם ולא להתחיל לבשל.
אתה רוצה לתלות כביסה? בבקשה תתלה.
אתה רוצה שהיא תתלה? זה לא יקרה. יש יצור קטן שדורש את זמנה ותתפלא, אבל יש לו זכות בכורה על הזמן שלה.
אל תשאל אותה "מה הספקת לעשות היום?", "למה לא עשית היום?" כשאתה חוזר מהעבודה.
הקטן עוד בונה לעצמו סדר יום וכל התכנון שלך פשוט הולך לעזאזל. אתה יכול לנסות, קח יום חופש ותן לה יום לצאת מהבית.
ספר לי אחר כך, כמה הספקת לעשות.
ותזכור...

ההבדל בין סיוט לחוויה זה שבוע.

כי עכשיו הוא פשוט רעב.
אחר כך זה גזים.
אחרי זה שיניים...
אני חושב ש- @breezblock נתנה לוח די מסודר של שלבים.

 

[RrM]

שבועיים וחצי?? דיייייי. אתה לא רציני. עקרונות?! עם תינוק בן שבועיים וחצי???
זה כלום, אתם שניה ורבע אחרי הלידה, בשיא שיאה של תקופה השרדותית לחלוטין.
תתייחס לזה כאילו זו תקופת החלמה מארוע רפואי לא קטן. שום עקרונות, תעשו את כל ההנחות שאפשר, מה שמקל עליכם כרגע.
תחשוב שהיית שובר רגל, הייתי עדיין מתעקש על תליית כביסה? כנראה שלא. כי זאת תקופה השרדותית זמנית, ובסוף הגבס ירד אז אפשר יהיה לחזור לתלות כביסה.
אז בדיוק ככה עם תינוק בן שבועיים וחצי. ממש אותו הדבר.
מבחינה רפואית, תקופת ההחלמה מלידה (״משכב לידה״ בז׳ארגון הרפואי) מוגדרת כשישה שבועות. רפואית זה כמו התאוששות מניתוח לב פתוח - זה הקנה מידה. אז זה מה שקורה עכשיו לאשתך (וכפועל יוצא לכל המשפחה), וככה צריך להתייחס לזה. אתם מתאוששים מארוע רפואי מסדר גודל של ניתוח לב פתוח. עכשיו לא צריך שום עקרונות, עכשיו זה זמן להחלים ולהתאושש. וכל האמצעים כשרים.
בגיל חודשיים בערך, אפשר יהיה להתחיל לחשוב על חזרה מדורגת ואיטית לשגרה ולעקרונות

הרבה מזל טוב! תחזיקו מעמד, אתה לא הראשון ולא האחרון שחטף את ההלם של הולדת תינוק ראשון. זה במאת מאוד-מאוד קשה, ומאוד מפתיע עד כמה. ההפתעה הזאת לכשעצמה קשה, במיוחד לאנשים עם נטיה להיות קונטרול פריק. הכל מרגיש כאילו יוצא משליטה...
אבל כולם שורדים את זה בסוף, זה עובר, וזה ישתפר, באחריות

 

[c881]

אבל כולם שורדים את זה בסוף, זה עובר, וזה ישתפר, באחריות

אתה נותן תעודת אחריות?
זה משהו שאני לא מעז...
לך תדע מתי יגיע הכדור עצבים הבא.

נ.ב.
שמעתי משכן שחמותו באה בזמנו לעזור בלילה הראשון. ב-2 לפנות בוקר הוא לקח אותה הביתה, הפקיד אותה בחזרה אצל בעלה.
כל הערב טחנה במוח "הילדה רעבה, קר לה, לה את לא...".
@whybe אני לא יודע מה המצב עם המשפחות. הצעה ידידותית שלי, תפתרו את הבעיות ומהר.
זה חשוב מאוד שהסבתות או לפחות סבתא/סבא יגיעו לקחת את הילד מידי פעם מהאם. אפילו לחצי שעה טיול בשכונה.
שהאשה תרגיש שיש לה זמן לנשום/ לעצמה.
שהיא יכולה לגשת לשירותים/מקלחת בלי להיות בחרדות מה עם הילד?
הוא בוכה! למה הוא בוכה?
הוא שקט! למה הוא שקט? הוא עוד נושם?...

 

[korma]

הוא שקט! למה הוא שקט? הוא עוד נושם?...

אני חושב שלואי סי.קיי היה זה שאמר שכשאתה מגדל ילד קטן/תינוק כל הזמן אתה עוקב אחרי כל פיפס שלו וחושב לעצמך בראש:
"don't die, don't die, don't die"

 

[adamshalev]

בשבוע-שבועיים הראשונים היינו כל כך בחרדה שיקרה לה משהו בזמן השינה שבכל רגע היה מישהו צמוד לילדה ער בלילה.
הצלחתי לקרוא ככה ספר אבל מיותר לציין שזה זרע הרס ביכולת לתפקד ביום.

אחרי שהילדה נפלה על הראש כמה פעמים בנסיונות כושלים לעמוד לבד הבנתי שהיא לא כזאת שבירה....

עוד כמה שבועות צפוי לצאת #2. האישה רוצה להניק. תבורך! אני הולך להמשיך לישון בלילה כמו גדול.

 

[RrM]

אתה נותן תעודת אחריות?
זה משהו שאני לא מעז...
לך תדע מתי יגיע הכדור עצבים הבא.

קודם כל אני אשה זה רק ככה, למען הפרוטוקול

אני לא נותנת כמובן תעודת אחריות כחוזה עסקי, אבל אני אומרת ש-99.99999 אחוזים מההורים שורדים את התקופה המאתגרת והקשה הזאת בשלום. מתוך 150 אלף התינוקות שנולדים בישראל מדי שנה אולי יש מקרה אחד או שניים של הורים בדכאון קליני ממש כזה שזה מגיע לפגיעות בנפש. אז אין שום סיבה שהכותב לא יהיה אחד מבין ה- 149999 איש שעוברים את זה בשלום. הסטטיסטיקה לגמרי לטובתו

אגב, מפרספקטיבה של אשה שעברה את זה - אחד הדברים ההכי מעצבנים בתקופה שאחרי לידה, זה פער הזה, שאת כל החיים שלך התהפכו בן רגע, כאוס מוחלט וקירסת מערכות טוטאלית - ואילו הבן זוג: קם לו בבוקר, מתלבש, הולך בבוקר לעבודה, בקיצור הכל ממשיך כרגיל. נורא קשה לראות את זה מול הפרצוף יום יום בלי לרצות לצרוח ״זה לא פייר!!״. אז לגבי העיצה שלך עם הסבים: אני הייתי אומרת שמאוד חשוב שכן יימצא הזמן שבו לא הסבתא/סבא נותנים לאמא להתאוורר, אלא דווקא האבא (זה יכול להיות כמובן בנוסף, לא במקום). אבל שהאבא יראה בלהיות עם התינוק ולתת לאמא להתאוורר, כתפקיד שלו, ולא של צד ג׳ כלשהו.
אני אישית, כתנאי לילד שני הצבתי לבעלי דרישה שהוא לוקח חופשת לידה של שבועיים. יעלה כמה כסף שיעלה, מבחינתי זה מאסט לשלום הבית ולשלום הנפש. והאמת היא שגם לו, לחוויה ההורית שלו (הוא לא ראה את זה ככה בזמנו, אבל היום הוא מודה לי ש-״הכרחתי״ אותו). כמו שביזלוק כתבה, שלב הניו בורן חולף תוך חודשיים, ואחר כך נורא מתגעגעים לגור האדם הטרי שיש רק בשלב הזה. ממש חבל שהאבא יפספס לגמרי את החלק הזה בילדות של הילד שלו (ובפעם השניה כבר מצפים לקושי, אז הוא נחווה פחות טראומתי )

 

[c881]

אגב, מפרספקטיבה של אשה שעברה את זה - אחד הדברים ההכי מעצבנים בתקופה שאחרי לידה, זה פער הזה, שאת כל החיים שלך התהפכו בן רגע, כאוס מוחלט וקירסת מערכות טוטאלית - ואילו הבן זוג: קם לו בבוקר, מתלבש, הולך בבוקר לעבודה, בקיצור הכל ממשיך כרגיל. נורא קשה לראות את זה מול הפרצוף יום יום בלי לרצות לצרוח ״זה לא פייר!!״. אז לגבי העיצה שלך עם הסבים: אני הייתי אומרת שמאוד חשוב שכן יימצא הזמן שבו לא הסבתא/סבא נותנים לאמא להתאוורר, אלא דווקא האבא (זה יכול להיות כמובן בנוסף, לא במקום). אבל שהאבא יראה בלהיות עם התינוק ולתת לאמא להתאוורר, כתפקיד שלו, ולא של צד ג׳ כלשהו.

כן, מוכר לי מאיפה שהוא.
בראשון, עבדתי במוקד תמיכה, בקושי קיבלתי יום חופש ללידה (כלומר, יצאתי באמצע משמרת תוך איום על המנהל באותו רגע שזה או אני או הוא בדרך לחדר לידה).
עד היום אני שומע תלונות על "איזה לא תומך הייתי".
בשניה כבר הייתי איתה גם יומיים אחרי בבית החולים (אחר הצהריים חוזר להיות עם הגדול), הייתי "חצי בסדר".
בשלישי כבר רשמו לי "תיקון" על הכל.
יש שאלה סינית~פולנית עתיקה - אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם העץ השמיע קול?
בהטייה לגברים -
אם גבר שטף כלים, החליף חיתול, טייל עם הילד, ... ואמא ישנה/לא ראתה את המקרה האם זה אכן קרה?
אצלי, מוכנים לקבל את הטענה שעשיתי משהו לפעמים, עד שיצליחו לסתור את הטענה בעובדה שיש גמדים איפשהו בבית.

 

[שרון]

זה קשה, המשפחה שלה לא עושה לנו עבודה קלה

להעמיד גבולות בנעימות אבל בתקיפות

 

[שרון]

הוףףף זה קשה. תודה לכולם על הברכות והתמיכה. אני בהחלט דואג קודם כל לצרכים הבסיסיים שלה (זה קשה, המשפחה שלה לא עושה לנו עבודה קלה), זמן לאוכל, זמן לישון וידיים פנויות לטפל בתינוק. זה באמת לוקח כל טיפת סבלנות שיש לי (אין לי). אני כל הזמן מרגיש אשם בגלל הדבר הקטן וחסר הישע שהבאנו לעולם. אני מאוד מתקשה להחזיק מעמד. אם זה נשמע לכם יותר מדי בכייני אתם מוזמנים לעבור הלאה.

לחלוטין, אבל לחלוטין נורמלי וטבעי. סלח לעצמך על כל הרגשות (יהיו מיליונים כאלה), אפילו רגשות לא "הוריים". אתה לחלוטין חדש בתחום הזה. לוקח זמן להכיר את התינוק, את עצמכם מולו וכו'.

 

[שרון]

נדרסה ע״י משאית / יצא לה אדם חי בין הרגליים.

אהבתי את ההשוואה המדויקת

 

[c881]

@whybe אם המשפחה שלה לא עושה לכם חיים קלים... איפה המשפחה שלך בסיפור?

 

[whybe]

@whybe אם המשפחה שלה לא עושה לכם חיים קלים... איפה המשפחה שלך בסיפור?

המשפחה שלי גרים מחוץ לעיר, חלק חצי שעה וחלק יותר רחוק. שלה גרים במרחק 50 מטר קו אווירי ועדיין מרשים לעצמם לשאול "מתי תבואו אלינו שנראה אותו?" "למה לך השטויות האלה של ההנקה?" "את (אשתי, הבת שלהם) מתנהגת כמו בהמה!". ורק מצליחים להעליב להעציב ולהכעיס. ברמה שלאשתי אין כוח לא לעזרה מהם ולא לנוכחות שלהם יותר מדי. אחרי שאנחנו עברנו במיוחד להיות קרובים אליהם בלידה

 

[גל נ]

"למה לך השטויות האלה של ההנקה?" "את (אשתי, הבת שלהם) מתנהגת כמו בהמה!".

וואו איזה בורות, לא להאמין שעדיין אנשים חושבים ככה. כל הכבוד לך על האיפוק, לא יודע איך אני הייתי מגיב אם ככה היו אומרים לאשתי.
נסה כמה שיותר לתמוך בה בהנקה, זה שווה הכל.
אצלנו הסיכום היה שהיא קמה להניק בלילה וחוזרת לישון בסיום. תפקידי היה להחזיק את הילד 10 דקות עד לגרעפס ולהרדים אותו.

 

[whybe]

כל הכבוד לך על האיפוק, לא יודע איך אני הייתי מגיב אם ככה היו אומרים לאשתי.

מי אמר שהתאפקתי? דווקא נתתי להם לשמוע מה אני חושב...

 

[c881]

גם אנחנו עברנו לליד המשפחה שלה. לא יודע לכמת את העזרה שלהם בכסף.
אם הייתי צריך לכמת, כנראה שהייתי במינוס כרוני.

חשבת על גישור?
אני מניח שהם רוצים לראות את הנכד, רק צריכים "סדנה" קצרה לפני.

 

[whybe]

אשתי עדיין לא עומדת על שלה מול ההורים שלה. חמותי שולטת שם ביד רמה וכולם מחזיקים אחריה. היא גם מעסיקה שליחים (מרגלים?) בדמות האבא והדודה שמוציאים מאיתנו מידע כשהיא מטפסת על עץ שקשה לה לרדת ממנו. בגדול האגו משחק תפקיד גדול מאוד בכל מערכות היחסים של חמותי מול העולם וקשה לה לשמוע שמישהו לא עושה מה שהיא אומרת. היא רוכבת על אשתי מאז שהתארסנו, דרך החתונה, התואר השני, ירח הדבש (טיול לפני החתונה שעשינו), ההריון, עכשיו הלידה... כל מהלך היא זורעת ספקות, עלבונות ממש, לוקח לה מאה שנה להגיד מילה טובה אם בכלל, לא מקבלת את השוני בבת שלה, רק ביקורת ביקורת ביקורת. אשתי אומרת שאמה עושה לה רצח אופי במשפחה, וזה די נכון, כל פעם שיש ריב, כולם מתרחקים מאיתנו ואף אחד לא משתמש בשכל של עצמו, אלא אוטומטית הולך אחרי האמא.

 

[yossik]

אשתי עדיין לא עומדת על שלה מול ההורים שלה. חמותי שולטת שם ביד רמה וכולם מחזיקים אחריה. היא גם מעסיקה שליחים (מרגלים?) בדמות האבא והדודה שמוציאים מאיתנו מידע כשהיא מטפסת על עץ שקשה לה לרדת ממנו. בגדול האגו משחק תפקיד גדול מאוד בכל מערכות היחסים של חמותי מול העולם וקשה לה לשמוע שמישהו לא עושה מה שהיא אומרת. היא רוכבת על אשתי מאז שהתארסנו, דרך החתונה, התואר השני, ירח הדבש (טיול לפני החתונה שעשינו), ההריון, עכשיו הלידה... כל מהלך היא זורעת ספקות, עלבונות ממש, לוקח לה מאה שנה להגיד מילה טובה אם בכלל, לא מקבלת את השוני בבת שלה, רק ביקורת ביקורת ביקורת. אשתי אומרת שאמה עושה לה רצח אופי במשפחה, וזה די נכון, כל פעם שיש ריב, כולם מתרחקים מאיתנו ואף אחד לא משתמש בשכל של עצמו, אלא אוטומטית הולך אחרי האמא.

לא נשמע טוב, מאוד מדכא. לפי התאור שלך נראה לי שאיו מנוס - תארזו את הפקלעות ותעברו לדירה מרוחקת מההורים.
ממרום גילי אני יכול להגיד לך כי התערבות ההורים בחיי הזוגיות של הילדים שלהם זה גורם הורסני.
כל זוג צעיר עושה טעיות אבל זה לא אומר שההורים אמורים להתקרצץ על ילדיהם.
האם יש דודה נחמדה במשפחה?
לפעמים דודה טובה יותר מאמא.

 

[c881]

@whybe מחזק את דברי @yossik תמצאו סביבה אחרת.
לא יודע אם המשפחה שלך, דודים רחוקים או פשוט חברים מהעבודה.
לא יודע מה עבר על חמותך, בזמנו קראתי שיחסים במשפחה זה "שאריות של עד 3 דורות אחורה", שבישראל יש בעיה בגלל כל מי שנעלם בשואה, לחמות היום לא היו חמות ולכן הן לא יודעות איך לנהוג מול הילדים.

 

[whybe]

לחמותי יש חמות שלא עניינו אותה הנכדים (או שהיה סכסוך אחר בינה לבין האמא, אני כבר לא יודע מה האמת). הייתה לה אמא שהייתה איתה ראש בראש בהרבה דברים, ועכשיו לפי אשתי היא עושה לה את אותם שטיקים. ולא שמה לב שזה מה שהיא עושה כנראה