חסכו כאילו אין מחר, השקיעו כאילו חייב להיות

ח

בוקר אחד אתם מגלים שממשלת ישראל השיקה תכנית הגרלות שמקנה לזוכים אפשרות לרכוש דירה חדשה בהנחה של מאות אלפי שקלים.

שר האוצר מלווה את התכנית בהכרזות חגיגיות בנוסח “לדור הצעיר יש גם זכויות, ולא רק חובות”, ו-“קורת גג היא זכות בסיסית ומחובת המדינה לספק אותה.”

ואתם מאמינים לו, כמובן. החלום להפוך לבעלי נדל”ן בארץ הקודש נראה לפתע מציאותי מתמיד.

ככל שאתם מתרגשים יותר, העולם נראה ורוד יותר.

אתם משכנעים את עצמכם שנדל”ן למגורים בישראל זו תמיד השקעה מעולה; שלעולם אפשר לצפות את כל הסיכונים ולבטח מפניהם; שהשלטון באמת ובתמים דואג לכם; ושמשברים פתאומיים אולי קורים מדי פעם, אבל כמו תאונות דרכים והתקפי לב, הם איכשהו תמיד קורים לאנשים אחרים.

יש משהו סוחף, מעצים, באמונה שדבר לא יכול לפגוע בכם. ובחסות התחושה הזו, אתם מרשים לעצמכם למסגר סיכונים אדירים כהזדמנויות.

בנק ישראל מאפשר ליטול משכנתא בשיעור 90% מערך הנכס? הזדמנות לקנות נכס בכסף של אחרים.

אין לכם 10% “להביא מהבית”, אבל יש הורים שדוחקים בכם לקנות דירה? הזמנות לרשום את הנכס על שמם, לקבל מהם הלוואה ולהחשיב אותה כחלק מההון העצמי.

הפרויקט שזכיתם בו בכלל נמצא בנתיבות, ותעדיפו לאכול זכוכית מאשר להתגורר שם? הזדמנות להשכיר אותו למרבה במחיר, הרי אין טובה מדירה להשקעה.

הלך המחשבה הזה מסוכן, משום שהוא לא מכין אתכם אפילו לקל שבזעזועים.

להיפך – הוא מעוור אתכם לצורך בתכנית ב’, בכריות ביטחון או במרחב לטעויות. חסרונם הצורב של כל אלה יורגש בבלת”ם הראשון שתתקלו בו.

וכשהבלת”ם הזה הוא משבר אקסוגני עוצמתי של פעם במאה שנים, שמדרדר משק שלם למיתון, גוזל מכם את משרותיכם, מקשה עליכם למצוא שוכרים בפריפריה הרחוקה ומשאיר אתכם עם התחייבויות טורפניות להחזרי משכנתא על דירה שאסור לכם למכור ב-5 השנים הקרובות – אתם נדחקים אל הקיר ונאלצים ולקבל החלטה שאתם לא רוצים לקבל.

אז אתם חוזרים להורים, יורדים ברמת החיים, מתאמצים למצוא משרה נוספת ומספרים את סיפורכם העגום בתקשורת.

“מה לעזאזל חשבתם?”, זו השאלה המנקרת.

התשובה מתבררת רק בדיעבד.

שאננות – תחושה של חוסן מדומה מפני משברים וזעזועים בטווח הקצר או הארוך – מסווה עצמה לא פעם כאופטימיות.

היא מובילה לנטילת סיכונים מופרזים, למינוף יתר ולוויתור על אסטרטגיות גיבוי.

אבל הנזק החמור ביותר שלה הוא דווקא עקיף: כששאננות חולמנית מתנפצת על סלעי המציאות היא נוטה להפוך לציניות עכורה.

וציניות עכורה היא כר פורה לפסימיות, מהסוג שניתן למצוא תחת כל עץ רענן בישראל 2020.

פסימיות משכנעת.

 היא נשמעת כביקורת חריפה, אינטלקטואלית, מפוכחת, מציאותית.

היא לוחצת על הכפתורים הנכונים – פחד, ספקות, ייאוש. היא מתמזגת בחוויית המשבר הטרייה ובתשוקה האנושית הטבעית לשמוע שהעולם עומד להיחרב.

כהנמן ואחרים כבר הראו ששנאת ההפסד שלנו גדולה יותר מאהבת הרווח, ושאורגניזמים שמייחסים דחיפות רבה יותר לאיומים ולא להזדמנויות נוטים לשגשג יותר.

לכן, אזהרותיו של הפסימיסט לפיהן פנינו לאבדון לעולם יישמעו כתרגיל אינטלקטואלי מבריק בחשיבה ביקורתית, שעה שטענותיו של האופטימיסט הצופה שיפור בטווח הארוך, יבוטלו כאידיאליזם מנותק.

אנשים שנוטלים סיכונים מופרזים בזמנים טובים – מי שחי בהקפה, מי ששקוע בחובות, מי שלא חוסך דבר, מי שתולה 100% מהכנסותיו (והוצאותיו) במקור אחד, מי שמעמיד צאצאים שאין לו יכולת לכלכל, מי שנתקע עם דירת מחיר למשתכן ללא שוכרים –  הם גם הפגיעים ביותר בתקופות משבר.

אין להם זמן ומשאבים להמתין עד שהדברים ילכו וישתפרו. המשבר דוחק אותם לקבל החלטות שלא מתוך בחירה חופשית. חוויית המשבר תירשם אצלם כצלקת, כך שכל משבר עתידי יבשר מבחינתם את “סוף המשחק”. הם, בהגדרה, קהל היעד השבוי של הפסימיזם.

זה מובן. קל לפקפק בסיפורים על צמיחה לטווח ארוך כשהבית שלך עולה בלהבות.

ההיסטוריה הכלכלית של האנושות היא סיפור על הסתגלות, שינוי וקידמה. הלקח המרכזי ממנה הוא “צפו צמיחה בטווח הארוך והיו ערוכים לכך שהעולם יתפרק לחתיכות בערך אחת לעשור.”

למרות זאת, אף על פי שאנחנו מודעים היטב לשינויים הדרמטיים שאירעו בעבר, אנחנו נוטים להעריך בחסר את מידת היכולת שלנו להסתגל ולהשתנות בעתיד. פסיכולוגים מכנים זאת אשליית קץ ההיסטוריה.

פסימיסטים חשופים לאשליה הזו ביתר שאת.

חשבו על כותבים כמו גיא רולניק, ירון זליכה, נדב איל, אבישי בן חיים וצליל אברהם. תפיסת העולם שלהם מעוצבת על-ידי משברים, והכתיבה שלהם היא אקסטרפולציה של משברים בניסיון לתאר את העתיד.

אלא שבדרך, פסימיסטים נוטים להתעלם מהחוק השלישי של ניוטון:  כנגד כל אירוע (שלילי או חיובי) יש אירוע מנוגד בכיוונו ושווה בעוצמתו, שבסופו של דבר מטה את הדברים בכיוון ההפוך.

בתקופה של גאות אנו נוטים להניח שמגמות חיוביות תימשכנה לנצח, מבלי להביא בחשבון את האפשרות למשבר ממוטט. התוצאה: בני אדם נעשים שאננים, עסקים הופכים לשבריריים, ומחירי הנכסים – מתנפחים. כל זה מתברר, כמובן, רק בדיעבד, כשאנחנו מבינים עד כמה אדישים היינו לכוחות שמצטברים נגדנו.

זה קורה גם בכיוון ההפוך. בתקופות של שפל, אנשים נעשים מודעים יותר לסיכונים, עסקים הופכים ליעילים יותר. נכסים מתומחרים באופן שצפוי להניב תשואות גבוהות יותר. קשה להפנים זאת, אבל דווקא בעיצומו של משבר כלכלי אנו ערוכים לצמיחה גבוהה יותר. זה קורה מכיוון שכל הידרדרות מבשרת את הצמיחה שלאחריה.

זו הסיבה שפסימיזם, כתפיסת עולם וכפריזמה רעיונית, היא לרוב מוטעית, ודווקא אופטימיות רציונאלית היא נקודת המוצא העדיפה עבור רוב האנשים.

                                   

אופטימיות רציונאליות איננה האמונה שדבר לא יכול לפגוע בך.

אופטימיות רציונאלית היא ההשקפה שהדברים צפויים להשתפר בטווח הארוך – לצד ההבנה שהדרך תהיה רצופת מהמורות וזעזועים.

קידמה היא קצת כמו ריבית דריבית. בטווח המיידי, קשה להבחין בה. אבל כשמסתכלים ממעוף הציפור ומרחיבים את טווח הזמן, מדהים לגלות מה האנושות מסוגלת להשיג.

הגיל החציוני בישראל הוא 30.5. אם ניקח את שנת הלידה הרלוונטית (1990) כנקודת ייחוס, נגלה שהחיים, במצטבר, השתפרו מאז באופן דרמטי.

שיפורים בעולם הרפואה הביאו לכך שיעור תמותת התינוקות צנח ב-74.51%, מ-9.831 פטירות ל-1,000 לידות ב-1990 ל-2.551 פטירות ל-1,000 לידות ב-2020.

הם גם הקנו לנו עשור נוסף של חיים. תוחלת החיים הממוצעת צמחה ב-8.39%, מ-76.61 ב-1990 ל- 83.04 ב-2019.

שיפורים בעולם הרכב צמצמו שיעור ההרוגים בתאונות דרכים ב-54.44% — מ-9 הרוגים ל-100,000 תושבים ב-1990 ל-4.1 הרוגים ל-100,000 תושבים ב-2017.

האינפלציה המצטברת בחמש השנים שקדמו ל-1990 עלתה על האינפלציה המצטברת ב-25 השנים לפני 2020. קשה להפריז באפקט המרגיע שיש לכך על החברה כולה.

התל”ג לנפש זינק מ-24,488 דולר ב-1990 ל-40,161 דולר ב-2020.

כלומר, במהלך תקופה שבה ידענו שתי מלחמות, שלוש אינתיפדות, שלוש מערכות בעזה, שלושה משברים כלכליים עולמיים, רצח ראש ממשלה אחד, כתבי אישום נגד שניים, ואלפי כתבות על עתידם הקודר של המעמד הבינוני, של דור ה-Y, של “ישראל השנייה”, ושל כל קבוצת אינטרס שתוכלו להעלות בדעתכם — רמת החיים שלכם קפצה כמעט פי 2.

לכן אני אופטימית.

אני אופטימית כי אני מעריכה שבני אדם יפתרו בעיות ב-30-20 השנים הבאות באופן שייצור ערך ממשי לעולם, לחברה ולמשקיעים.

אני מעריכה שהחיים יהיו טובים יותר עבור רוב בני האדם, שיהיו, בממוצע, עשירים יותר, חכמים יותר ויצרניים יותר.

אני מעריכה שיותר בני אדם קמים בבוקר מתוך רצון לשפר את חייהם מאשר לבנות בונקר ולהסתתר בו. אני מעריכה שלפחות חלק מ-5,000 הישראלים שיסיימו השנה לימודי הנדסה ומדעי המחשב יעשו משהו מדהים שישנה את העולם. אני מעריכה שלפחות חלק מ-4.039 טריליון השקלים שמצויים כיום בידי משקי הבית בישראל יתועלו לאפיקים יצרניים ומועילים.

מעט מאד דברים יגרמו לי לסטות מהערכה הזו.

באותה מידה, אני מאמינה שב-30-20 השנים הקרובות נראה גם מופעים של כאוס, זעזועים, משברים, סבל אנושי ואי-צדק.

שום דבר לא יגרום לי לסטות מההערכה הזו.

אני יודעת שאני חיה בכלכלה שצפויה להידרדר לשפל כלכלי עמוק מעת לעת.

אני יודעת שאני משקיעה את כספי בשוק מניות תנודתי שצפוי להתרסק, אולי בקרוב, אולי בהרבה.

אני יודעת שאני חיה בעולם שברירי, אלים, תנודתי, לא צפוי, לא הוגן, חשוף למלחמות, טרור, פשע, מגיפות ומשברים פוליטיים.

אני ערה לכל הנתונים והמשתנים שהפסימיסט מתבסס עליהם כדי לבסס את הערכותיו.

ולמרות זאת, בשונה מהפסימיסט, אני מאמינה שהזעזועים הללו לא רק שאינם שוללים צמיחה וקידמה עתידית, אלא אף מכשירים את הקרקע לקראתן.

לכן, אני צופה שבטווח הארוך, במצטבר, הסיכויים לטובתי, גם אם המשמעות היא שתהיינה מהמורות בדרך.

להשקפה הזו יש משמעות מעשית.

אם העולם צפוי להתפרק מדי עשור, אני חייבת להיערך לקראת כל התפרקות כזו מראש.

אני חייבת לדאוג לעצמי למרחב טעות, לתכניות גיבוי, ולגיבוי לגיבוי.

וורן באפט כבר לימד אותנו שעל מנת להצליח, תחילה עלינו לשרוד. זאת אומרת שכדי לקצור את פירות הצמיחה, עלי להבטיח שיהיה לי די זמן וסיבולת לשרוד את המהמורות והמשברים שבדרך.

המשאבים הללו – זמן וסיבולת נוכח פני משבר – הם תמצית ההבחנה בין האופטימיסט לפסימיסט.

המתמטיקה של צמיחה אקספוננציאלית היא פשוטה – בשוק ההון, בעסקים, בקריירה או בחיים בכלל, המטרה איננה הביצועים הטובים ביותר, אלא ביצועים סבירים בפרק הזמן הארוך ביותר.

תיק שמניב 20% בשנה נתונה לא עוזר לי אם בשנה שלאחר אאבד עשתונות ואפסיד את הכל. סביר יותר שאדבוק בתיק השקעות שמניב תשואות צנועות יותר, בתנודתיות נמוכה יותר.

לכן, אני מגדירה את הפרספקטיבה שלי במונחים של עשרות שנים, ובתווך שואפת לכך שמשבר ארעי לא יהיה עבורי בבחינת “גיים אובר”.

“הישרדות”, בהקשר הזה, היא מודעות לכך שכל אסטרטגיה שאאמץ טומנת בחובה סיכונים, לצד מוכנות פסיכולוגית ופיננסית לתרחיש שבו הסיכונים הללו מתממשים.

זו היכולת לקבל החלטות מתוך בחירה, ולא מתוך אילוץ. זה החופש מהצורך להיות חייבת או תלויה במישהו בעיתות משבר. זו היכולת לתמרן בפער בין מה שעלול לקרות לבין מה שאני צריכה שיקרה.

המרכיב החיוני ביותר בכל תכנית הישרדות כזו היא נזילות כספית.

יש מי שסבור בטעות שחיסכון נדרש רק כדי להשיג יעד מוחשי מסוים: בית, רכב, חופשה, לימודים. זה היה נכון אילו היינו חיים בעולם צפוי. אלא שהמציאות רוויה בבלת”מים, קלים וחמורים. אני לא צריכה סיבה ספציפית כדי לחסוך. חיסכון הוא לפני הכל דרך לגדר מפני הנטייה החוזרת והבלתי נמנעת של החיים להפתיע אותך ברגע הכי פחות מתאים.

אחרי הכל, הדברים החשובים ביותר שכסף קונה הם לא מוחשיים: אלה האופציונליות, הגמישות, השקט הנפשי, היכולת להמתין ולחשוב בראש צלול כשהמשבר מכה, והיכולת לנצל הזדמנויות כשהן מגיעות.

הגמישות והשליטה הזו על הזמן היא תשואה נסתרת על החיסכון. לכן, גם אם אני משקיעה לטווח ארוך מתוך ציפיה אופטימית לקצור את פירות הקידמה, אני חוסכת — כאילו אין מחר.

guest
149 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
דותן

מאסטרפיס

דוד זוסימן

לגמרי פוסט ל10 הגדולים

Shirli

לגמריי, דייקת במילה אחת.

אייל

נהדר. אני ממש משתגע מאנשים סביבי שעדיין מבזבזים כספים שאין להם. Frugal frugal frugal .נכתב כבר בספר the milioner next door. תחיו בצניעות תחסכו ותתאזרו בסבלנות. זה המפתח לרווחה ולביטחון כלכלי

נטע פלג

נכון הוא כל הזמן מדבר על חסכנות. ספר מעולה, מצאתי אותו בספריה ביום.. הרגשתי שזה יום המזל שלי

בוריס

🔥

שימי

את חוסכת כי את חושבת שיש מחר

גל אור

9,831 פטירות ל – 1,000 לידות
בשנת 1990, היתכן ???
2551 פטירות ל – 1,000 לידות
בשנת 2020 ,היתכן ???
וככל הידוע לי שנת 2020 עדיין
לא הסתיימה,ואת כבר יודעת
את הנתונים.

אלי

בקישור שצרפת במקום פסיק (9,831) יש נקודה עשרונית (9.831) וזה אכן עושה יותר שכל.(טעות בהקלדה), אך תוכן המאמר מעניין ומעביר מסרים חשובים מאוד

שי יצחקוב

פספסת את הנקודה. גם העשרונית וגם את זו שהיא מנסה להעביר

Ran

מכל מה שהסולידית רשמה, זה מה שיש לך להעיר ? האם המספר המדוייק הוא זה שמשנה או המגמה של קיטון בתמותה וקדמת הרפואה ?

אלי

במקום פסיק(9,831), צריך לשים נקודה עשרונית (9.831)

שמשון

עוד חוכמולוג

גריזלי

אני משער שהחישוב הוא על המידע שנאסף עד עכשיו:
כמות מקרי המוות: d
כמות הלידות: B

והחישוב הוא d/B מנורמל ל-1000

למשל אם היו 2551 מקרי מוות על מיליון לידות שהיו השנה עד היום,
זה יוצא 2.551 מקרי מוות לכל 1000 לידות

קובי

לגזור ולשמור🏆

גיל

יופי באמת… עכשיו יש לי חור במסך. תודה רבה.

אמיר

פוסט נהדר. במיוחד בתקופה הזאת – כדאי שאנשים יפנימו את מה שכתבת. לצערי, רובם לא.

מיה

מעולה!

הללי

מהממת שאת ! לגזור ולשמור על המקרר! תודה רבה

איל

משובב נפש
קצת אוויר בתקופה הנוירוטית הזאת
😀

דודי

אחד הטובים שלך. לפעמים במקרה אתה יכול להגיע לבלוג/אתר ולהבין שהוא השפיע עליך לטובה ולמדת ליישם את הכללים החשובים.

תודה לסולידית

רפאל

מסכים !
המשאב הכי יקר בטבע הוא זמן
לזוגיות,תחבבים,קריאה ועוד
הם הבסיס לשקט נפשי לזהות הזדמניות בזמן

בנג'ו

למשבר האקלים כן יש פוטנציאל להחריב חלקים גדולים של האנושות. אני לא יכול להיות בהלך רוח אופטימי כשאני רואה את זה מתקרב.

נתן

בקיצור אתה כנראה פסימיסט

פסטן

גם לשתי מלחמות העולם היה, וגם למגיפה השחורה, ולעוד אינספור קטסטרופות שקרו לאורך ההיסטוריה. איכשהו בכל פעם החברה האנושית מצליחה לשרוד, להשתקם ולעקוף את שיאי העבר. האם מדובר במזל בלבד, צירוף מקרים נדיר ביותר? או שאולי זה פשוט טבע הדברים?

עומר

טבע הדברים? בחייך. כמה זמן קיימת החברה האנושית? 5000 שנה? 10000 שנה? 200000 שנה? איך שלא מסתכלים על זה – התשובה היא “כלום זמן”. רק הגענו, והכי חשוב: רק ב-100 השנים האחרונות באמת התחלנו להגשים את פונטציאל ההרס העצמי שלנו (שריפת דלק מאובני, נשק גרעיני, ביוטכנולוגיה, בינה מלאכותית). עוד בקושי היו לנו הזדמנויות להמיט על עצמינו קטסטרופה אמיתית. אני שותף לסנטימנט החיובי, ומחזיק לנו אצבעות – אבל “טבע הדברים שיהיה בסדר” היא נקודת מבט תאולוגית, ואין לה שום בסיס היסטורי או רציונלי.

arn

העובדה שהחברה האנושית מצליחה לשרוד לא עוזרת למי שנפגעו ומתו בכל הקטסטרופות האלו. בניגוד לקריסה כלכלית שהאנשים שנפגעו ממנה יכולים להתאושש, ההרוגים מכל אותן קטסטרופות לא יכולים להתאושש. זה גם לא היה מעניין אותם אילו היו יודעים שהחברה האנושית בכללותה תשתקם. הם נהרסו.

האזרח דרור

משבר האקלים הוא אחת התוצאות של שינוי מחזור הפחמן. אחת ההשפעות האחרות היא החמצת אוקיינוסים. יש מחזורים חומרים אחרים שהמין האנושי משנה – כמו מחזור הזרחן ומחזור החנקן. דברים אלה יחד עם זיהום ושינוי פיזי של הסביבה (הרס שטחים טבעיים, זיהום, לקיחת יותר מים ויצור ראשוני לטובת בני האדם) משנים לאט את הסביבה הטבעית – את מערכות הגורמות לתפקוד של “ספינת החלל כדור הארץ”. ממגפות ומלחמות אנחנו יודעים להשתקם היטב. אלו ארועים נקודתיים, כאן מדובר על תהליכים ארוכי טווח שאם הם יצרו משבר יחייב שינוי משמעותי בדרך שבה הכלכלה החברה והפוליטיקה עובדות. אנחנו לא יודעים איך לנהל מבחינה חברתית כלכלה… קרא עוד »

ביולוג ירושלמי

אין משבר אקלים. בטח לא “משבר” ובטח לא “אקלים”. אתה מדמיינת. כן יש התחממות קלה (כמה קלה? כמה התחממות? איך מודדים? מתי מודדים? איפה מודדים? מי מודד? מה השיטה בה מודד?). וראשית לכל – בוא תוכיח שזה אנחנו, בני האנוש הטפיליים לפנטה הזו… I dare you. החממיסיטים עושים שירות מעולה לעצמם בלקבל משרות, לייצר מכונים ממשלתיים עם עוד משרות, לקבל מענקים על עוד מחקרים ששווים לרקטום ומה לא. החממיזם + אנרגיה ירוקה הם תחום עסקי, כלכלי ותו לא. יוצר משרות, מוצרים ומה לא. תתעורר. האכילו אותך כל כך הרבה אינטרסים שאתה כבר לא מבדיל בין למעלה לשמאל. תפסיק לאכול את… קרא עוד »

cleareye

ביולוג יקר, משבר האקלים כבר כאן, הוא מתחזק והסיכונים שלו גדלים בטור הנדסי. ראה את דו”ח מקנזי בקישור המצורף

https://climatechangeisrael.org/articles/climate_change_economic_impact_/

נביא בעירו

“משבר האקלים” היא מילה מכובסת שבאה לרתום תופעות שהיו בכדור הארץ מאז ומעולם לאג’נדה הסביבתנית. האמת היא שבעבר כל כדור הארץ היה עם אקלים טרופי ובאנטארקטיקה היה אפשר לגדל אננס. ממש אתמול הים התיכון היה גיהינום מדברי יבש עם 60 מעלות בצל. לפני 20,000 שנה מרבית היבשות היו מכוסות קרח. האג’נדה הסביבתנית דוגלת בכך שללא פעילות האדם (המערבי) העולם היה יציב, ירוק, נפלא, ללא רעב ועם שפע בעלי חיים ושבטים אנושיים יפים מאושרים ששמרו על הטבע וחיו בשלום זה עם זה. המציאות היא שהעולם היה תמיד מסוכן, אכזרי, משתנה ובלתי צפוי. ממש כמו המין האנושי. לפי האג’נדה הסביבתנית- היות ואנחנו… קרא עוד »

arn

לי נראה שלפחות בדבר אחד אין משבר. העליה בטמפרטורה הממוצעת היא לא משמעותית.
במשך 150 שנים הטמפרטורה עלתה רק במעלה אחת כאשר לפני כן השנים 1400 – 1800 היו שנים קרות יחסית (קוראים להם תקופת הקרח הקטנה).

cutie-pie

העולם מתאושש ממשברים כלכליים כי יש אינטרס ברור לגורמים המעורבים לפתור אותם בטווח הקצר. נשאר לי רק לקוות שמשברים פחות “דחופים” כמו ההתחממות הגלובלית והרס הטבע ייעצרו לפני שנגיע לנקודת האל חזור, למרות שזה לא נותן לאנשים רווח כלכלי מיידי. הלוואי שזה לא יקרה מעט מדי מאוחר מדי

אמנון אלבי

כתוב נפלא. תובנות חשובות. תודה.

Tamir

אני משקיע דיי פאסיבי בחלקי ארוך טווח אבל עדיין מוטרד מהנתונים האלה.. http://www.currentmarketvaluation.com/

קובי

זה נכון עד זמן נתון (פנסיה) ועל בסיס העבר. בכל חברת השקעות מציינים שביצועי העבר אינם אינדיקציה למה שיקרה בעתיד. לדוגמה, ביפן ישנו מיתון כבר למעלה מ 30 שנה. זה אומר שמי שקנה מניות ב 1990 עדיין מופסד !!! גם המחקר של בנגן וטריניטי על חוק ה 4% למשיכה מחיסכון פנסיוני עובד לתקופות מוגבלות ולא 100%. אפילו באמריקה הגדולה הייתה תקופה של 15 שנים שהשוק לא חזר למה שהיה (אמנם מזמן), אפילו די לאחרונה, מדד הנסד״ק הגיע ל 5043 בשנת 2000 (10 למרץ), ואז התחיל לרדת ולא חזר מעל לרמה זו לפחות 10 שנים. יתרה מזו, לעשור שבין 2000 ל… קרא עוד »

זה אני

ממש “גאון” – נראה אותך בלי הפנסיה התקציבית

אבי

אני משקיע זה לא אומר שאני קונה מניות בארץ. ובנוסף השקעה לא בהכרח במדדים, השקעה במניות ספציפיות הביאה לנתונים הרבה יותר טובים. לאורך זמן כמובן.

arn

לפי מה אתה בוחר את המניות?
אתה קונה מניות שמחלקות דוידנד? מניות בעלי מכפיל רווח נמוך? מניות עם יחס של הון לחובות סביר? יש קריטריונים נוספים?

אורי

בקיצור אתה מגלה סימני פסימיות וחרדה , וחושב שהדרך שבחרת חרגיע את החרדות שלך. אין בדעתי להעצימן, כי לאור כתיבתך , זה קל מאוד. בכל אופן שתצליח בבחירות שלך.

רונן

טקסט קודש

יואב

נהדר. הגישה שלך היא מים חיים במדבר. מעריך מאוד את רוחב היריעה ואת עומק המחשבה.
דבר אחד לא הבנתי: למה התכוונת כשכתבת 2 מלחמות כשמאז שנת 90 היתה רק לבנון השניה ב 2006
ומקובל לדבר על 2 אינתיפאדות ולא 3.

יואב

מדויק.
החודש ברוך השם הצטרפתי למיליונרים.
קשה לי להגיד שחסכתי בהוצאות בדרך. חייתי די טוב גם לפני.

עזרו לי לימודי מדעי המחשב, והשכר בעקבות.
עזרו לי השקעות חכמות בבורסה.
כרגע נמצא בעשירון העליון הן באמצעות המשכורת, והן באמצעות רווחים בבורסה.

איילת

אלוף! כל הכבוד. מקווה שאני בדרך 🙂

המטיף

שכחת גם שאתה שופע ענווה ואינטלגציה רגשית.

דוד

נדיר למצוא כאן מי שמודה למי שבאמת הוא הזן והמפרנס, לקב”ה.
בהצלחה ענקית בהמשך ושתמיד שם שמים יהיה שגור בפיך.

יעקב

אם החוק השלישי של ניוטון היה תקף לגבי קדמה אנושית, היינו עדיין תקועים במערות; כי “לכל אירוע (שלילי או חיובי) יש אירוע מנוגד בכיוונו ושווה בעוצמתו, שבסופו של דבר מטה את הדברים בכיוון ההפוך.” בכל מה שקשור להתנהגות אנושית וכלכלית ידוע שלפעמים 0 = 1 + 1 (או 3).

ברשב

הרבה סיסמאות והרבה הכללות. רוב משקי הבית נאבקים בהישרדות חודש חודש ואינם יכולים לחסוך ובודאי לא לטווח של עשרות שנים. אולי כאשר אין משפחה וילדים אפשר להתנזר ולחסוך אבל זה יגרום להכחדת המין האנושי. יש גידול מתמיד בתל”ג בארץ ובעולם. אבל חלוקת העושר הולכת ומדרדרת. מרבית העושר מתרכזת באלפיון העליון ורמת החיים של שאר העולם בירידה. אכן יש עליה בתל”ג במונחים דולריים אבל בשלושים השנים האחרונות היתה אינפלציה של מעל 100% בארה”ב.מדד המחירים בישראל עלה ב 250%. אין עליה ריאלית ברמת החיים. החוק השלישי של ניוטון מדבר על מכניקה ולא על כלכלה. יותר רלוונטי היה לצטט פסוק מהקוראן. העולם לא… קרא עוד »

יuu

מצחיק שניוטון לא שעה לחוקיו עת הפסיד הון רב בבועת חברת הודו המזרחית או פקעות הצבעוניים, ולא חזר להשקיע בבורסה כל חייו. מדען שאין שני לו וסחרן יומי חובב…

האזרח דרור

בנקודה אחת התגובה שלך בעייתית והיא זלזול בנושא של בעיה אפשרית של גידול בפערי ההכנסות. או בעיה קשה עוד יותר והיא ריכזויות של ההון. שיכולה להוביל לשורה של בעיות אחרות פגיעה בגמול לכשרון (מריטוקרטיה) ובניידות חברתית, פשיעה, צמיחת מנהיגים מפוקפקים (אני אגיד לכם מי אשם בזה שאתה עניים…) , פגיעה בהון אנושי , פגיעה בדמוקרטיה ופגיעה בשגשוג החברתי . לדוגמה אם נניח שיש תהליך לפיו יותר יותר הון מרוכז אצל שכבה הולכת וקטנה פרוש הדבר גם יותר חובות, ופחות קניות של אנשים -אם אין מעמד בינוני – יש פחות קניות, ואם אין מעמד בינוני – הדמוקרטיה מתפקדת פחות טוב –… קרא עוד »

טוביה

כן, רבים סובלים מכושר דחיית סיפוקים של של פעוט בן 4.

ניר

אני חושב שהנקודה הכי חשובה שעלתה בדיוק הזה (וכנראה שווה פוסט שלם) היא ריכוזיות העושר. ברשב כתב: “מרבית העושר מתרכזת באלפיון העליון” (אני לא מתייחס להמשך המשפט) והסולידית ענתה: “אני מניחה שהפתרון של אדוני הוא להלאים את העוגה ולחלק אותה מחדש בצורה שיוויונית, לכל אחד לפי צרכיו” – אבל התגובה הזו מתייחסת לפתרון, מה לגבי הבעיה – האם קיימת? האם היא רצינית? במילים אחרות, האם, לאור ההסטוריה הפיננסית, זה נכון שלאורך זמן העושר מתרכז במקומות מסויימים? או אולי הוא מתרכז ואז מתפזר שוב מידי שנים (או עשרות שנים?). האם בעוד עשר, חמישים או מאה שנים יהיו מעט מוקדי עושר בלבד?… קרא עוד »

A1994

סליחה,אבל אתה זה שמדבר בסיסמאות והתנשאות. אני בן 26, ונחשפתי לבלוג הזה לפני כשנתיים וחצי והוא שינה לי את החיים. אני ללא עורף משפחתי, הגעתי מבית הרוס וגדלתי במשפחת אומנה. בזכות התכנים בבלוג הזה, הצלחתי לחסוך בפרק זמן של שנה וחצי 120K נטו. ( בנוסף לקרן חירום של 20K וכל ההפרשות השונות שיש לי..). וכן אני שכר דירה, וכן יש לי רכב, וכן הייתי גם סטודנט תוך כדי, והכי גרוע הרווחתי (ועדיין) שכר מינימום ( 29.12 ש”ח) ולמרות זאת חסכתי – רק בזכות התכנים הנפלאים של הבלוג הזה ויישומם. אז מי פה מדבר בסיסמאות? כנראה שאתה! ממליץ לך לפני שאתה… קרא עוד »

arn

איך עשית זאת? אני מניח שסטודנט צריך 100 שעות לחודש (25 שעות לשבוע) ללימודים ועוד כ-30 שעות בחודש מתבזבזים על נסיעות. אם עבדת 250 שעות לחודש אז סכ”ה השקעת 380 שעות על עבודה ולימודים. כלומר 13 שעות ביום. אני מניח שאי-אפשר להשקיע יותר. 250 שעות עבודה לפי שכר מינימום שוות 7500 ש”ח. תוריד מיסים ישאר פחות מ-7000 ש”ח. 3500 ש”ח לפחות הולכים על הוצאות (כולל שכר דירה) מבלי שיהיה לך רכב. לכן אתה יכול לחסוך 3500 ש”ח לחודש מקסימום כלומר 63 אלף ש”ח בשנה וחצי. אם אתה עובד 300 שעות בחודש תצליח לחסוך 90 אלף ש”ח בשנה וחצי. האם תוכל… קרא עוד »

A1994

הוצאותיי החודשיות בתקופה זו נעו בין 1800-2500. לרוב כלפי מטה. (גר בדרום, עם שותף) השתמשתי במודל העצמות היבשות של הסולידית רוב התקופה. כיום אני מוציא 2000-2600 ש”ח לחודש. בתקופה ההיא ( וגם עד עצם ימים אלו בעצימות נמוכה יותר) עבדתי שישי שבת/חגים/צומות. בחלק גדול מהן כפולות. מה שהקפיץ את השכר שלי (150-200%) וכן בימי חול עבדתי כפולות או קרוב לזה, השעות הנוספות היו רבות (125-150%). דקדוקים של עניים… כמו כן, קיבלתי בזמן זה תוספת אחמ”ש, של 500 ש”ח. בחרתי בכוונה בעבודת משמרות 24/07/365 כדי להגדיל את אופציית ההשתכרות שלי בגמישות יתרה. עבדתי בין 200-270 שעות בחודש. את האמת עד ימים… קרא עוד »

arn

יפה שאתה מצליח להסתדר אבל בכל רציתי לשאול אותך מדוע אתה חושב שלימודי התואר זו טעות? השכר שלך לשעה יכול לצמוח פי 3-4 (תלוי מה אתה לומד) אם תלמד מקצוע (זה לא חייב להיות תואר באוניברסיטה).

A1994

את התואר בחינוך (התמחויות של מקצועות הקודש והיסטוריה של עמ”י) התחלתי כשעוד הייתי בחור ישיבה, לפני 4 שנים. לא היה לי מושג בכסף, ולא בנוגע למקצועות לימוד, הבחירות וההשלכות, וכך יצא שזרמתי לתואר הזה.. היום אני חילוני, כבר שנתיים בערך, ואין לי רצון לעסוק בתחום זה מכמה סיבות.
בנוגע לרכישת מקצוע אתה ממש צודק. ואני מקווה שאתחיל בקרוב ללמוד אנגלית, ועדיין אני חושב ומברר על מקצוע שיעניין אותי ושיש בו פוטנציאל השתכרות גבוה..
ותודה לך על ההתעניינות :- )

שלומי לב

הייתי ממליץ לך קודם כל לחזור בתשובה, אחר כך תהיה לך סייעתא דשמיא 🙂
ככלל בת זוגי עשתה תואר בחינוך והיא עובדת במוזיקה כשהתואר מעלה משמעותית את השכר, יתכן ואתה גם יכול בנתונים האלו למצוא עבודה בתחום שאתה אוהב
מאחל לך הרבה הצלחה.

דוד

סליחה זה נראה פוסט טראומה ולא תוכנית חיים וחיסכון. לך לטיפול או תשקיע בטיפול…

טלי

מסכימה איתך. גם אני חסכתי מה שאפשר כשהייתי סטודנטית. בלי עזרת הורים בכלל לצערי, אף לא שקל ולפעמים הם היו צריכים עזרה כלכלית ממני. והיום בשנות ה-40 שלי אני יושבת על חיסכון לפנסיה שהרבה ממנו נזרע בתקופה ההיא. אמנם זה היה הרבה לפני “הסולידית” אבל כל מילה שלה בסלע. הצער היחיד שלי זה שלא השקעתי בדירות. למדתי בבאר שבע וראיתי מול העיניים שלי איך העיר מתפתחת אבל חייתי בשכירות ולא קניתי דירה מתוך פחד כלשהו שהיום אני לא מבינה אותו.

עובד בנק

המוני בית ישראל חושבים שחסכונות וייעוץ השקעות הם תרגיל עוקץ של הבנקים. המוני בית ישראל שמחים לקנות רכב ב100% מימון ושעבוד לבנק. המוני בית ישראל מתעקשים לחיות על מינוס וכמה שיותר גדול, ואפילו כועסים על הבנק כשלא ניתן יותר. המוני בית ישראל רוצים יותר מכרטיס אשראי אחד, עם מסגרת גדולה ככל הניתן (אבל ללא דמי כרטיס, פה הם חוסכים). המוני בית ישראל שלא עומדים כל השנה בהחזרי הלוואות על השיפוץ, על הרכב, על הדירה, על ההסתבכות במינוס – מספרים שהמשכורת הבאה תכסה את החריגה. ואז באה הקורונה והשאירה אותה חסרי אונים. בצר להם הם מאשימים את הבנק המושחת שתמיד נתן… קרא עוד »

שמיל

אכן, ייעוץ השקעות בבנקים הוא דרך בטוחה להפריד את הלקוח מכספו. והעם ממשיך להגיע ולהתמסר. אנשים קונים ב-100% מימון ובריביות של 10-15%, כי לא מציגים להם את המשמעויות, והם לא יודעים לחשב. אנשים לא מתעקשים לחיות במינוס – הם נדחפים לזה בעקבות עושק מעסיקים. וחוסר יכולת / אנרגיה לעשות טוב יותר. כרטיס האשראי הינו עוד סוג של הטעיה על בסיס הטיה שכהנמן דן בה. אנשים מנסים להיות אופטימיים וזה טוב. חבל שלא לימדו אותם להבין את מנגנון הריבית דריבית וכיצד למנף אותו. הממשלה מאפשרת ל”גדולים” לעשוק את הציבור ולוקחת הרבה לחלוקת שלל שאינה פרודוקטיבית. כנ”ל כל חברות הביטוח, בתי ההשקעות,… קרא עוד »

ניר

מה דעתך על אתגר האקלים שעומד בפנינו? עם כמה שהייתי רוצה להיות אופטימי , כרגע העבר מלמד אותנו שבני האדם היו רק אכזריים אל הטבע ופגעו בו.
זנים שנכחדו מהטבע , שטחים שנשרפים, אשפה שמחסה את האדמה והאוקיינוסים.

וההשלכות של התחממות כדור הארץ הן מרחיקות לכת בכל תחומי החיים. בין השאר בכלכלה ובצמיחה.

דוד

לא הבנתי מה אכפת לך מהאקלים אני מנחש שאין לך ילדים אז אחרי המבול לא?

גלי

הרבה פומפוזיות, מעט ביקורת עצמית. ההיסטוריה הכלכלית היא עניין של בערך 400 שנים, במהלכו העוצמה הטכנולוגית עזרה להכפיל את התוצר העולמי בעשרות מונים. נראה שהסיפור הזה הולך להימשך, אלא אם כן תקרה קטסטרופה. החברות הציבוריות עושות הרבה כסף וצמחות יפה לאורך זמן. מתי מעט מצליחים להכות את המדדים המחקים, וזאת הסיבה להשקיע בקרנות מחקות מדד. כל היתר על אופטימיות ופסימיות, קרוב לנונסנס. ולגבי מחיר למשתכן, הרשי לי להציג את הצד השני של המטבע, זוג צעיר, בני 30, אקדמאיים העוסקים במקצועות. חוסכים כמיליון שקל בלי עזרה מאיש, רוכשים דירה בנתניה בעלות של 1.4 מיליון כאשר שוויה הוא שני מיליון, את יתרת… קרא עוד »

שיר

לא הבנתי, אם הזוג חסך 1M ורכש דירה ב-1.4M – הרי ש-400k הוא לווה. ואם לווה, אז כבר הרווח לא נקי, כי על ההלוואה הזו הזוג משלם בריבית. ועוד הרווח לא נקי – כי הדירה עדיין לא נמכרה. בדיוק כשום ש״רווחים״ בשוק ההון לא משנים דבר עד שלא מכרת את ניירות הערך, כך גם כאן.

כך או כך, מסכימה איתך שקרנות מחקות זה מוצר מעולה וגם האופטימית דוגלת בכך, אין פה משום הסתירה 🙂

ניר

לגבי רווח ונקי, נפריד לשניים:
אכן מדובר ברווח, כי הדירה מכניסה. בין אם עוברים לגור בה וחוסכים שכ”ד, ובין אם משכירים אותה ומקבלים שכ”ד. בפועל הדירה מכניסה מהיום הראשון כסף לפי שווי 2M כאשר העלות היתה 1.4M אז יש רווח.
לגבי נקי, אני הבנתי שה”נקיון” הוא לא לגבי ה-1.4M (שם כמובן שיש ריבית על הלוואה או חוסר תשואה על ה-1M) אלא לגבי ה-600K. ה-600K הם רווח נקי, כי הדירה מכניסה כסף עבורם, אבל לא היתה הוצאה כספית עליהם.

A1994

הוא מתכוון שמינוף מקרן ההשתלמות הוא עם ריבית נמוכה..
בכל אופן חשוב לזכור שזה מינוף עדיין.

דרור

אני לגמרי מסכים עם הרציונליות של אופטימיות רציונלית, רק לא הייתי רוצה שכולם יהיו כאלה (ונראה לי שגם את) וזה למה: א.בדיוק הלחוצים, הפסימיים, ההדיוטות שמסתכלים לטווח הקצר,אלה שנלחצים ומוכרים בזול הם שעוזרים לכסף להתחיל להיות מנותב למקומות חכמים יותר וזה מה שעוזר למגמה של אחרי המשברים להיות מגמת צמיחה, הכסף של לפני המשבר, החמדני, השאנן שלא הושקע בצורה נבונה עובר לידיים חכמות יותר וכולנו נהנים מכך (דמייני שהם, השאננים,היו אופטימיים ומתעקשים על ההשקעות הלא טובות שלהם בעתות משבר) 2. הסתכלת על שוק המניות? עליות, עליות, ועוד קצת עליות. השוק אמור לשקף לי את המציאות, בהתבוננות על שווי,תזרים, מחיר מניה… קרא עוד »

איריס

כרגיל- פוסט מדויק ומחכים. ובחלומי- טקסטים כאלו יילמדו בבתי הספר.

אבי

יותר מחצי שנה של משבר ועדיין אין פוסט על ‘שוקולד מריר’ ואפילו לא פוסט של ‘אמרתי לכם’ על הזהב?
מתקשר לשרות לקוחות…:)

איל

בהחלט יש עניין!

טוביה

ואם אפשר, אז בבקשה כמה מילים למשקיעים שחוששים להשקיע עכשיו, כששוק המניות נראה כמו בועת ענק שלא מחוברת למציאות. תודה רבה על התוכן האיכותי

שי

העצוב הוא שאנשים ברמה של הסולידית הם לא הממשלה/בממשלה/בתפקידי מפתח
אנשים חכמים שנמנעים מפוליטיקה משאירים אותנו להישלט על ידי טיפשים (רק להבהרה, הכוונה כאן לכל ה 120, וגם ל 1200 הבאים אחריהם ברשימות). ולא פחות עצוב שהאמת הפשוטה הזאת ידועה לאנושות לפחות מימי אפלטון, ועדיין דבר לא השתנה.
(אפלטון: “המחיר שאנשים טובים משלמים על אדישות לעניינים ציבוריים, הוא להישלט בידי אנשים רעים.”)

נביא בעירו

מי שמצליחים בפוליטיקה הם “נדלים הארסיים”, המשלבים אינטיליגנציה רגשית גבוהה, שאפתנות ומוסריות נמוכה.
“נמלים חרוצות”, גם אם הן אינטיליגנטיות ושאפתניות, לא יכולות להצליח במשחק הזה. במקסימום, יועסקו כיועצות של הנדלים (:

אדם

פוסט טוב, כדאי היה בהקשר הזה להזכיר את ספרו של מאט רידלי – האופטימיסט הרציונלי, ספר שמוקדש לניפוץ האשליה הרווחת שהדברים הולכים ומתדרדרים.

טוביה

ספר אדיר.
אבל בדבר אחד הוא לא נוגע, הניכור שנפוץ בחיים המודרניים, זאת סוגיא כאובה.

הרץ

מ ע ו ל ה.

CLEMENT

מישהי, הייתי מעריך אותה כדי סולידית, פלשה למוחי בהיחבא והעתיקה את כל פילוסופיית החיים שלי באשר לחסכון, צריכה, זהירות, הישרדות ואופטימיות.
ואני חשבתי שרק אני חושב כך, ומי יודע כמה אני מפסיד מהלך חשיבה כזה, כשכולם עושים חיים מטורפים מסביב.
הסולידית, את אחותי.

רובי ציטרון

וואו, פוסט מכונן ״ המשפט לגבי המתימטיקה של הצמיחה האקספוננציאלית״ והשגת ביצועים סבירים למשך זמן ארוך עכל שניתן, הוא מדהים וכל כך רלוונטי לעשרות תחומים מחוץ להשקעות. מילת ביקורת אחת בכל זאת 😊. ״ לחסוך כאילו אין מחר״ … דווקאבגלל המודעות לסיכון בחיים, יש הכרח למצוא את המינון הנכון בין להנות בחיים כל אחד לפי תפיסת ההנאה שלו, לבין החיסכון. שהרי אתה לא באמת יודע מתי תבוא ה תאונה״ ויש להניח שהיא תבוא.

דני

פוסט נכון ומדוייק! לצערנו, חלק לא קטן מהאנשים חי בלי היערכות כלכלית..ובתקופות קשות כמו היום, הם הלחם והחמאה של התשקורת, שעושה בעזרתם רווח משני לפמפם את דעתה ולנגח את השלטון, במקום לעודד להתנהג באחריות.

שלו

עוד פוסט מעולה!
האם כתבת אותו ברוח הספר The Rational Optimist by Matt Ridleyi?
אם כן, שווא לתת קרדיט.
אם לא, אני ממליץ לך ולכולם לקרוא אותו- ספר מעולה!

טוביה

הוא מדבר בעיקר על התמחות כמנוע הענק של הקפיטליזם והקידמה, אני זוכר נכון?

שמשון

שלום וברכה,
מעריץ שלך מזה זמן רב.
איך את מסבירה את העובדה שמי שקנה מניות בשנת 2000 עדיין בהפסד מול אג”ח ?
תודה!

דורון

איזה. יופי! שאפו ענק על הכתיבה, הניתוח, המסר.
הגישה הזו צריכה להכלל בתכנית הלימודים בתיכונים.

דני

ניתוח יפה אבל אנאכרוניסטי. רמת הפגיעות שלך היום תלויה בעיקר במרחק שלך מהשלטון: במלים אחרות, למרות שילדים זו הוצאה ענקית – זה לא ממש משנה כמה ילדים תעשי אם בעלך בקבע. וזה כמעט לא משנה כמה תחסכי או תבזבזי, אם את מורה במשרד החינוך או מרצה עם קביעות באוניברסיטה. החישובים שאת מתארת נכונים בעיקר לעצמאיים וחלק מהשכירים במערכות הפרטיות, שהם *המיעוט* .

יהודה

אתה טועה כאב ל5 ילדים והכנסה מתחת לממוצע ועדיין חוסך כל חודש

YossiN

פוסט נפלא

המשפט „קידמה היא קצת כמו ריבית דריבית. בטווח המיידי, קשה להבחין בה. אבל כשמסתכלים ממעוף הציפור ומרחיבים את טווח הזמן, מדהים לגלות מה האנושות מסוגלת להשיג“ הוא שירה כלכלית צרופה.

אנא.חזרי על הפוסט לקראת ימים נוראים = זמן חשבון נפש עוד פחות מחודש.

הזדמנות נפלאה

מיטל

ואוו!

ד'ורון

הבעיה היא שמרוב שעשרות שנים למעשה רוב חיינו אנחנו חוסכים ושואפים לראות את ה”קופה” וה”תיק ” גדל ,קשה למרבית האנשים ל שחרר ולהתחיל לבזבז וליהנות מהחסכונות ובדר”כ מעבירים את ה”תיק ” לדור הבא .

ביולוג ירושלמי

אז זו הביעה שלך ד’ורון? 🙂 שמרוב שרוב חייך אתה חוסך וחוסך וחוסך (ו-ח-ו-ס-ך), עד שהגעת לחסכון כל כך מלפצתי שקשה לך בדרך “לשחרר” (למי? למה? את מה?) ו”להתחיל לבזבז ולהנות מהחסכונות”?… אשריך אח יקר. רק שמת לב איך בזבוז קשור אצלך באופן ישיר ללהנות? איך הצרכניזם עיוות לכולנו את המוח. לבזבז כדי להנות. כי אם לא מבזבזים לא נהנים (או פחות נהנים). מבין מה ניסית לרשום פה, אבל לא יודע מי אתה ומאיפה ולמה, רק שרוב (=כל!!!) מי שאני מכיר ממש לא מתמודד עם מפלצת החסכון העצום בהיקפו שלו שהוא לא יודע מתי להתחיל “לבזבז אותה כדי להנות” במקום… קרא עוד »

Guyk

מדוייק.

הברבור השחור

מצוין. שמחתי לקרוא וללמוד מזה.

אליאור

מעולה , כל הכבוד! , ממש לבטא את התחושות והאזהרות שאמרתי לחברים עוד טרם המשבר

שירלי

תובנות גאוניות, כתמיד. יישר כוחך ותודה רבה לך!

אליס

וואו. תודה על העידוד.

עמית

כל מילה.

Johnny

אני כל כך אוהב לקרוא את הניתוחים המקצועים האלו שמתבססים לא על תחושת בטן אלא על עבודת מחקר ונסיון עתיר ידע וזה באמת מרגש כל פוסט מחדש לי דברים שלא ידעתי לפני .
רק רציתי להגיד לך כל הכבוד וגם שבזכותך נפתח לי עולם חדש ומעניין ,הכל התחיל שקראתי את הספר לפי ההמלצה שלך לקרוא את your money or your life .
ומרגיש שאני רק בתחילת הדרך כי יש באמת עולם מושגים כה נרחב ומרחיק לכת ובזוכתך גרמת לי להסתקרן עוד יותר אז תודה וכל הכבוד לך !

יאיר נמט

תודה רבה, כתבה נהדרת!

אורית

פנטסטי
מעולה
תודה רבה

גיל

כפיים!!!!!!! ניסוח מדויק של המציאות.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום