זה לא אינטואיטיבי

ז

ארכיפלג האיים מרגי בים אנדמן, לחופה המערבי של תאילנד, הוא ביתם של שבט נוודי ים המכונה מוקן.

ילדי המוקן מבלים חלק ניכר מזמנם בצלילה חופשית בים, תרים אחר מזון כמו צדפות ופירות ים שונים.

בני אדם, כידוע, לא מצטיינים בראייה תת-מימית. כשהעין מוקפת מים – חומר שצפיפותו גבוהה מהאוויר –קרני האור לא נשברות היטב בקרנית, וכתוצאה מכך התמונה הנקלטת ברשתית ומעובדת במוח מטושטשת מאד.

אבל אל תספרו את זה לילדי המוקן. הם, בניגוד לרוב בני האדם, מסוגלים לראות היטב מתחת למים. למעשה, הרזולוציה המרחבית שלהם מתחת למים חדה יותר מפי שתיים מזו של ילדים מערביים.

לא מדובר כאן בהתפתחות אבולוציונית, באנומליה גנטית או בשינוי יסודי של מבנה העין. לילדי המוקן יש עיניים אנושיות רגילות, והעובדה היא שביבשה הם רואים היטב בדיוק כמו כל אדם אחר.

הראייה החדה של ילדי המוקן נובעת ממניפולציה של העין עצמה, שמאפשרת להם להגדיל את עומק השדה.

לא רק שהם מסוגלים לכווץ את אישוניהם עד לקצה גבול היכולת האנושית, אלא שהם סיגלו לעצמם רפלקס של מיקוד העדשה (אקומודציה) מתחת למים. אצל רוב מוחלט של האנשים העדשה בכלל לא "מנסה" להתמקד בסביבה כה מטושטשת – הרי זה לא רפלקס טבעי — אבל ילדי המוקן הצליחו להתגבר על הנטייה הזו.

והדבר המדהים הוא שהרפלקס הזה נרכש, לא מולד.

פרופ' אנה גיסלן, שחקרה את התופעה בקרב שבט המוקן, ביקשה משתי קבוצות – האחת ילדים מערביים ששהו בתאילנד, והשנייה ילדים שוודיים – להתאמן בראייה תת-מימית. הילדים התבקשו לצלול, להתבונן בכרטיסים שעליהם קווים אנוכיים או אופקיים, ולדווח על כיוון הקווים, כאשר בכל צלילה הקווים הפכו דקים יותר.

בחלוף 11 מפגשים בלבד, הילדים משתי הקבוצות השיגו חדות ראייה זהה לזו של ילדי המוקן.

"לא עשינו משהו מיוחד" סיפרו. "אנחנו פשוט רואים טוב יותר כעת".

יש משהו בהשקעה לטווח ארוך שמזכיר ראייה מתחת למים.

לרובנו זה פשוט לא אינטואיטיבי.

מוח הלטאה שלנו התפתח כדי להגיב לאיומים מידיים – מהנחש בחולות ועד לאריה בשדה — והוא מתעדף הישרדות קיומית מעל הכל.

הכניסו את המוח הזה לעולם הפיננסי, שם הסיכונים גבוהים והרבה מאד מונח על הכף, והרי לכם הסבר מדוע רוב המשקיעים מתגלים בבוא העת כאויב הגדול ביותר של עצמם:  כשהפסדים כספיים נתפסים כסיכון קיומי אנשים נתקפים בהלה, ממהרים למכור, חותכים הפסדים ונמלטים מהסכנה כל עוד נפשם בם.

סבלנות, אי-פעולה נוכח סכנה מיידית, תכנון לטווח ארוך וחשיבה מופשטת הם פשוט לא רפלקסים טבעיים עבור יצורים מוכווני הישרדות.

אבל את הרפלקסים הללו אפשר ללמוד ולסגל, בדיוק כשם שאפשר ללמוד למקד את העדשה מתחת למים.

למעשה, ללא הרפלקסים הללו, הדרך לכישלון קטסטרופלי בשוק ההון קצרה מאד.

הווארד מרקס אמר פעם שכל מה שחשוב בהשקעות אינו אינטואיטיבי, וכל מה שברור — שגוי.

הנה כמה דברים לא אינטואיטיביים כאלה, שמתחדדים ברגע שמצליחים להגדיל את עומק השדה.

תשואה בינונית יכולה להצטבר לסכומי עתק בהינתן די זמן. ריבית דריבית – כלומר, צמיחה אקספוננציאלית של הכסף שעושה הכסף (ושל הכסף שעושה הכסף שעושה הכסף) – לא מצריכה תשואה פנומנלית. המרכיב הקריטי שגורם לה לעבוד הוא זמן. וורן באפט שווה היום 113.3 מיליארד דולר. 113 מיליארד מתוכם נצברו אחרי שמלאו לו 50. הסוד שלו? היכולת להישאר מושקע במשך עשרות שנים.  במקום למקסם תשואה, נסו למקסם את הזמן שלכם בשוק, כדי שלא תצטרכו למכור.

החלטות ההשקעה החשובות ביותר מתקבלות מחוץ לשוק ההון. זה לא עוזר למצוא את הטסלה או האנבידאה הבאה אם החיים מפילים עליכם פטיש 5 קילו שמחייב אתכם למכור את התיק בלית ברירה. חוסן פיננסי בונים מחוץ לשוק ההון: דרך חיסול חובות, אופטימיזציה של הוצאות, פיתוח הרגלי חיסכון בריאים, יצירת כרית מזומנים לשעת חירום, כיסויים ביטוחיים ופנסיוניים והישענות על יותר ממקור הכנסה אחד.

תיקי השקעות קטנים צומחים דרך חיסכון, לא דרך תשואה גבוהה. תיק של 50,000 ₪ שצומח ב-20% בשנה יניב בחלוף 20 שנה סכום קטן יותר מתיק של 500,000 ₪ שצומח ב-9% בשנה. לכן, חוסכים צעירים עם תיקי השקעות קטנים צריכים למקד את עיקר המאמצים שלהם בהגדלת הכנסות ובהקטנת הוצאות: כשהתיק קטן, התרומה האבסולוטית של חיסכון שוטף לגודל התיק גבוהה יותר מהתרומה האבסולוטית של התשואה שהתיק מניב.

מיומנויות ההשקעה המועילות ביותר הן לא פיננסיות, אלא התנהגותיות: היכולת לזהות בולשיט, היכולת להימנע מ-FOMO, והיכולת לשבת על התחת גם כשהעולם סביבך קורס. "כדי לעשות כסף במניות" אמר פיטר לינץ', "צריך לא להיבהל מהן".

מה שבא ביוקר עולה ביוקר. רובנו רגילים לשלם יותר ככל שהמוצר או השירות איכותי יותר. מי שמתפשר על העלות לרוב גם מתפשר על האיכות ועלול לשלם על כך ביוקר. בהשקעות זה הפוך. מוצרי השקעה זולים כמו קרנות סל לרוב מניבים ביצועים עדיפים בהשוואה לחלופות יקרות יותר כמו קרנות נאמנות אקטיביות. כל שקל שמשולם בדמי ניהול או בעמלות בא על חשבון התשואה הפוטנציאלית. מוצרי השקעה יקרים צריכים להניב ביצועים טובים משמעותית כדי לקזז את העלויות שלהם, וזו משוכה שקשה לדלג מעליה על בסיס עקבי. זה נכון גם לגבי רוב מי שמשקיע באמצעות הבנקים בישראל, שגובים עמלות מסחר גבוהות מאד (אם כי למזלנו יש לכך חלופות).

זהו התחום היחיד שבו היכולת להימנע מפעולה היא יתרון תחרותי. ברוב התחומים בחיים הצלחה היא פועל יוצא של התערבות רצופה ובלתי פוסקת. בהשקעות זה אחרת: היכולת להימנע מפעולה לרוב מניבה תוצאות טובות יותר. זה כמובן מאתגר מאד: לא קל לשבת על הידיים בזמן שמולנו מהבהבת סכנה באדום בוהק. אבל המציאות היא שלרוב המשקיעים עדיף להוציא את עצמם מהמשוואה, לצמצם פעולות ולהמתין. לא למכור בפאניקה. לא לסחור יותר מדי. לא להחליף אסטרטגיות רק כי נראה שמשהו בתיק "לא עובד". "הכסף הגדול הוא לא בקנייה או במכירה," אמר צ'רלי מאנגר, "אלא בהמתנה".

אין תיק השקעות מושלם. כל נכס בתיק ההשקעות שלכם יסבול מתקופות ממושכות של ביצועי חסר. מכאן שתיק ההשקעות שהרכבתם יאכזב אתכם. ובשונה ממכונת כביסה או מזגן, אין שום דרך חד-משמעית לדעת אם משהו התקלקל בו, או שפשוט צריך להמתין עד שהאסטרטגיה תעבוד. הצרה היא שקשיי האבחון האלה דוחקים במשקיעים לשחק יותר מדי עם התיק – ובכך לפגוע בביצועיו. "הכלל הראשון של ריבית דריבית הוא לא להפריע לה שלא לצורך".

יש סיכון באי-נטילת סיכון. הבחירה להישאר ב"חוף המבטחים" של כסף מזומן או מוצרי חיסכון שמרניים חושפת את החוסך לסיכון (כמעט ודאי) שכוח הקנייה של הכסף שלו יישחק לאורך זמן. הדרך היחידה להתמודד עם אינפלציה היא להשקיע בנכסים שצפויים לצמוח בקצב מהיר מהאינפלציה. זה כולל גם אותך ואת פוטנציאל ההשתכרות שלך.

לשוק המניות יש אופי "דבוקתי": חלק ניכר מהתשואה שמניב מדד המניות מיוחסת למספר קטן של מניות ומתקבלת במספר מצומצם של ימי מסחר. בין השנים 1996 ו-2015 מדד S&P500 הניב תשואה שנתית ממוצעת של 8.2%. אבל אם החמצתם את 10 ימי המסחר הרווחיים ביותר לאורך עשרים השנים הללו, התשואה שלכם הייתה נחתכת בחצי. קחו זאת בחשבון בפעם הבאה שאתם שוקלים לתזמן את השוק.

אם השקעה בשוק ההון הייתה תרגיל כלכלי בלבד, כל הכלכלנים כבר היו מיליארדרים. המקום המתאים ביותר ללמוד בו השקעות הוא דווקא החוג לפסיכולוגיה.

אי-אפשר לבטא במילים את התחושות שהפסד של 30% מעורר—ולכן גם אי-אפשר באמת ללמוד להשקיע "על יבש". לתשואה גבוהה בטווח הארוך יש מחיר. המחיר הוא אי ודאות ותנודתיות, לעתים קיצונית, בטווח הקצר. זה קל להתמודד עם תנודתיות בתאוריה. לחוות אותה במציאות, עם כסף אמיתי, זה אתגר מנטלי אמיתי. קורסים, ספרים, בלוגים, שאלוני העדפת סיכון ותיקי השקעות וירטואלים הם כולם כלים נחמדים, אבל יש אלמנטים בהשקעות שפשוט אי-אפשר ללמד באופן עיוני, מבלי לחוות אותם על בשרכם. האמת העגומה היא שאין שום דרך לגלות מהו רף הסיכון הנסבל שלכם עד שתחצו אותו.

הזמן הטוב ביותר להשקיע הוא כשכולם בורחים מהשוק וקוראים לך למכור. הזמן המסוכן ביותר להשקיע בו הוא כשכולם שאננים וקוראים לך לקנות.  הנחות על מוצרים איכותיים בדרך כלל מושכות קונים. בהשקעות — הן דווקא מבריחות אותם. אנשים אוהבים לקנות מניות דווקא כשהן מתייקרות מאד. זה קורה בגלל הנטייה להתמקד בשווי הנוכחי של התיק, ולא בשווי העתידי שלו. אם אתם בשלב הצבירה ומזרימים כסף בשיטתיות לשוק, מחירי מניות זולים דווקא משרתים אתכם היטב. סגלו לעצמכם פרספקטיבה שמתייחסת לנפילות בבורסה כאל הזדמנויות קנייה, גם אם בעיצומן הן נתפסות כמשברים והכותרות הזועקות אדומות מדם.

תמיד יהיו קולות שיגרמו לכם לפקפק בעצמכם. כשמחירי המניות עולים, משקיעים מייחלים לשוק דובי שיפיל אותם; וכשהשוק הדובי מגיע, משקיעים רק מייחלים שיסתיים.

למשקיעים שונים באותו השוק ובאותו הנכס עשויות להיות מטרות וטווחי השקעה שונים לחלוטין. שוק המניות מפגיש בין שחקנים שונים ומשונים: מסוחרי יום שמחזיקים במניות לשניות ספורות, ועד לקרנות עושר שמחזיקות באותן מניות לתקופות של מאות שנים. כולם משחקים באותו מגרש, באותם כדורים, אבל המשחק שונה לגמרי. הצרות מתחילות כשמשקיעים לטווח ארוך מחקים התנהגות של שחקנים לטווח קצר בשוק ושוכחים את המטרות שבגללן השקיעו מלכתחילה. למשקיעים שחושבים במונחים של עשורים יש יתרון קבוע על פני משקיעים שחושבים במונחים של ימים.

משקיע חובב יכול להשיג ביצועים טובים יותר מאלה של מנהל השקעות מקצועי. אין הרבה תחומי פעילות בחיים שבהם תופעה כזו יכולה להתרחש – הרי לעולם לא תתיימרו להחליף את הקרדיולוג שלכם. אבל בהשקעות, כל אדם יכול להרכיב ולנהל לעצמו תיק השקעות עצל מורכב ממספר בודד של קרנות סל זולות, להחזיק בו לטווח ארוך ללא אילוצים תחרותיים קצרי-טווח, ולאורך זמן להציג ביצועים עדיפים בניכוי עלויות.

חלק גדול מהדברים שמשפיעים על תיק ההשקעות שלכם אינם בשליטתכם. אין לכם שליטה על האינפלציה, על ריבית הבנק המרכזי, על דירוג האשראי, על התשואה שתקבלו, על תקציב המדינה, על מדיניות המיסוי, על מלחמות, מגפות והפגנות. יש לכם שליטה מלאה על תהליך ההשקעה שלכם, על הנכסים שאתם קונים ומוכרים, על התגובות שלכם לאירועים ועל שיעור החיסכון שלכם. התמקדו במה שבשליטתכם.

ידע עודף לא מיתרגם בהכרח לתשואה עודפת. השקעה לטווח ארוך היא תרגיל התנהגותי, לא אינטלקטואלי. ידע עיוני עשוי כמובן לתרום, אבל מעבר לנקודה מסוימת (בסיסית למדי), הוא לא מוביל בהכרח לביצועים עדיפים כמשקיע. למעשה, עודף ידע עלול לההוביל לעודף ביטחון עצמי ולטעויות יקרות. לחלופין, הוא עלול לקלוע את המשקיע הטרי במעין "מחילת ארנב" אינסופית שגורמת לו להרגיש שאין לו מספיק כלים להתחיל להשקיע והתוצאה היא שהוא משתתק מעודף ניתוח.

ככל ששערי המניות עולים, התשואה הצפויה מהן יורדת, וככל ששערי המניות יורדים, התשואה הצפויה מהן עולה.  השוק תמיד נוטה להתכנס לממוצע ההיסטורי שלו.

"סיכון מוגבר" לא מבטיח "תשואה מוגברת". נכס או מסלול השקעות בסיכון מוגבר — בהגדרה — עלול שלא להניב את התשואה המצופה. זו בדיוק מהות הסיכון! ככל שהסיכון גבוה יותר, טווח התוצאות האפשריות מתרחב, לטוב ולרע. זה אומר, בין היתר, שככל שנוטלים יותר סיכון, התוצאה השלילית עלולה להיות גרועה יותר. משקיעים צריכים ללמוד להרגיש בנוח עם העובדה הזו.

שוק המניות לא מהווה שיקוף מושלם של הכלכלה בטווח הקצר או הבינוני. זה לא פשוט להשקיע בנכסים פיננסיים כאשר המשק מדשדש או נקלע למיתון. מצד שני, השנה הטובה ביותר בהיסטוריה של שוק המניות האמריקני הייתה 1933. שיעור האבטלה אז הגיע ל-25%. לכמה משקיעים היה את האומץ להשקיע במניות בעיצומו של השפל הגדול?

התשואות בשוק המניות הן לא לינאריות. שמעתם בוודאי שבאופן היסטורי שוק המניות מניב בממוצע 8% בשנה. מילת המפתח כאן היא ממוצע. כלומר, השוק לא מניב 8% מדי שנה. בפועל, התשואה משתנה בחדות משנה לשנה, לעתים היא גבוהה בהרבה מ-8% ולעתים היא נמוכה בהרבה ואף שלילית. התשואות בשוק המניות לעולם אינן מובטחות או עקביות ומשקיעים צריכים לסגל את הציפיות בהתאם. זו לא נסיעה חלקה.

שום דבר טוב לא נמשך לנצח. אם שוק המניות לא היה מתרסק מעת לעת, לא היה בו שום סיכון. אם לא היה בו שום סיכון, כולם היו קונים מניות. אם כולם היו קונים מניות, השוק היה מתייקר מאוד. וכשהשוק מתייקר מאוד – הוא מתרסק. פסימיות קיצונית ושפל במחירי המניות מייצרים הזדמנויות קנייה, הזדמנויות קנייה מייצרות ביקוש למניות, וביקוש למניות מעלה את מחיריהן – עד לאופטימיות קיצונית, וחוזר חלילה.

הרבה דברים בשוק המניות נעשים ברורים רק בדיעבד. איך לתזמן את השוק. איזו חברה התבררה כהשקעה גרועה. איזו חברה התבררה כהשקעה נפלאה.

שוק המניות איננו קזינו. אלא אם, כמובן, תתייחסו אליו ככזה. מה שנסחר בשוק המניות הוא לא ביטים מרצדים על מחשב, אלא חתיכות מעסקים ממשיים. השוק תמיד מושך אליו אנשים שרוצים להתעשר מהר – אבל נוטה להעשיר דווקא את אלה שלא ממהרים לשום מקום.

כולנו יודעים שרוב התחזיות נכשלות, ולמרות זאת כולם מנסים לחזות את העתיד. שוק המניות הוא סביבה שמשלבת אי-ודאות יחד עם סיכונים גבוהים.  בני אדם שונאים – מתעבים – את השילוב הזה.  הביקוש לוודאות, לביטחון ולשליטה כל כך חזק שהוא מייצר היצע של אינספור תחזיות מצד כלכלנים, פרשנים ועיתונאים. רובן מתנפצות על סלעי המציאות: לא רק כי השווקים הם זירה מורכבת ובלתי צפויה עם הרבה מאד חלקים נעים, אלא בעיקר כי את האירועים החשובים שבאמת משפיעים על השוק לטווח ארוך (למשל: ה-11 בספטמבר, קריסת בנק ליהמן, הקורונה, מלחמת רוסיה-אוקראינה) אי-אפשר לצפות.

בדיקה יומיומית של מחירי המניות לא הופכת אתכם למשקיעים טובים יותר. זה כמו לשתול עץ קטן ולבהות בו עד שיצמח.

שער (מחיר) המניה בשוק מבטא מה שמשקיע אחר יסכים לשלם לכם תמורתה אם תמכרו אותה היום. אם אין לכם עניין למכור היום, שער המניה לא אמור לעניין אתכם. זכרו זאת במפולת הבאה.

הירשם
הודע על
guest
42 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
דני

יפה, רק שהם לא צריכים טקסטים מעצימים כל שבוע להזכיר לעצמם את יכולות הראייה 😉

תהיי חזקה, כולנו באותה הסירה, וזה קשה במיוחד כשיש ילדים, אפילו אם רק אחד.
ד

אביאל

מגניב 🙂

david

מדהים כרגיל. כל מילה וכל פסקה. תט

אמנון

מאמר מצוין, תודה. כתוב כהלכה.

חביב חן

מדויק להפליא

מלאכי

הייתי זקוק לזה. תנקס.

ביולוג ירושלמי

כולנו 🙂
גם אני הייתי זקוק לזה.

תומקי

כותרת קליקבייט מעולה ופוסט עוד יותר מעולה. רק אם ככה כבר התבלבלתי האם את עדיין משקיעה ביטקוין וקרנות מחקותאו שכבר החלטת לעשות הסבה להשקעות ערך ובחרת מניות מספר להשקעה לטווח ארוך?

ביולוג ירושלמי

למיטב תשומת ליבי הסולידית רשמה שכסף חדש היא משקיעה באסטרטגיית DGI.
קרנות מחקות – "תמיד" היו לה ולמיטב ידיעתי עדיין יש.
ביטקוין – שינתה את דעתה בעבר הכבר די רחוק במושגים של היום, ועכשיו כבר מחזיקה (ובמומלצים שלה אפילו יש קישורים למוצרים מהתחום).

אתה שואל באמת או כדי "לעקוץ"?…
השאלה נשמעת קצת כעקיצה (לא מאשים חלילה).

תומקי

שואל באמת..

אוקי

ןבכל זאת למבולבל המתחיל פלוס אפשר לעשות רשימה של 3-4 קרנות\דיבידנדס\ מניות להתרכז בהן?

סתיו

כן בבקשה, אשמח להמלצות לתחילת בניית תיק למשקיעות צעירות וטריות 🤞

ברשב

הכל נכון. אבל המשקיע הוא בן אדם. לאדם יש צרכים צפויים ובלתי צפויים. הכסף הוא לא המטרה. הכסף הוא אמצעי לחיים טובים ובטוחים. חיים רק פעם אחת ואי אפשר לותר על חיים טובים 40 שנה כדי לחיות בעוד 40 שנה חיים טובים יותר. השאלה היא לכמה זמן צריך אדם להכין כרית מזומנים ולהתאפק ולא לצאת מהשוק. לדעתי צריך לתכנן על 20 שנה לפחות. ולכן אפשר להשקיע בשוק ההון רק סכומים שבטוח לא נהיה זקוקים להם 20 שנה.

יאיר

בעיניי נכון להתייחס לדברים כך :
מתים רק פעם אחת. חיים מחדש בכל יום.
ולעניין ״כרית המזומנים״ – זה מאד אישי ומותאם צרכים וציפיות. נדמה לי שנכתבו ע״י הסולידית ואחרים לא מעט פוסטים בנושא, כולל חישובים מספריים/ מתמטיים.

אבי

המאמר נכון. אבי מי מסוגל לעמוד בכל המטלות במאמר. יש הרבה פסיכולוגיה בהשקעה במניות. הניסיון נקנה בדם (או יותר נכון בכסף).

משקיע חובב

מעולה, תודה. אשמח להמלצה על בלוגים/ספרים/פודקאסט סביב הנושא הזה של הפסיכולוגיה בהשקעות, התנהגות ואיך לחזק את השריר הזה.
וכמובן עוד פוסטים כאלה כאן. נהנה לקרוא אותך.

ביולוג ירושלמי

תודה רבה על ההשקעה ועל הכתיבה הרהוטה, הברורה, המשכילה וידענית סולידית יקרה. עוד מאמר שקראתי בשקיקה. מרגיש שיודע את כל שנכתב, מכיר את כל שנכתב, שכבר ספגתי והטמעתי את כל העקרונות החשובים לאין שיעור הללו בעבר, וכל זה בזכותך. את המחנכת הפיננסית הלאומית מבחינתי. יותר מכל מורה שהיה לי בתיכון בכל מקצוע כלשהוא. קריטי מאוד וחשוב מאוד לחזק מידע שאתה מרגיש שאתה כבר יודע אותו. לקרוא אותו שוב ושוב כמו תוכי. בקצרה ובהכללה מאוד – מה שקורה בעצם הוא שאתה מחזק פיזיולוגית את ה- neural pathways במוח. נויירונים שאוצרים את המידע הנ"ל, שקראת כבר, מכירים אותו ו"מחדשים" אותו, נותנים ספייק… קרא עוד »

רוית

מעניין מאוד נושא הנוירונים

נתנייתי

מעניין. הכוונה שלך בשינון היא הרי לשנות *התנהגות* ולא לחזק ידע. הייתי חושב שיעיל יותר אשכרה לתרגל פעולות השקעה קשות,
נניח לקרוא על ירידה במניות הדיור- ואז לומר לעצמך ״ובכל זאת אחזיק בתעודת סל X”.

בהשאלה, בקורס טיס משננים שוב ושוב ושוב רשימת בדיקות. ובכ״ז צריך גם לתרגל בטיסה. אלו רשתות נוירונים אחרות.

שביט

תודה, רק אישש לי את מה שאני משתדל לעשות בדרך כלל.

עידן בר

תודה כרגיל מעורר מחשבה ומכוון לפעולה.

יגאל

פוסט מצוין,
השאלה שלי היא מתי כן לממש תיק מצליח ככל שיהיה מבלי להפסיד בירידה הבאה,
נגיד שאני צריך חלק מהכסף והתיק נמצא בירידה,האם יש אפיק אחר שבו כדאי לממש את הרווחים?

אנרכו

הסולידית הייתה אומרת לך, תלמד לחיות בכיף עם מעט מאוד כסף

נתנייתי

כפי שאי אפשר לתזמן עליות, אי אפשר לתזמן ירידות. מציע למשוך את הכסף הנדרש בהדרגה (בכפוף לאילוצי נוחות, עמלות ומיסוי).

שלומי

אחלה סולידית

אושר

מיעוט מאוד קטן של משקיעים מרוויח משוק ההון וזאת בזכות העובדה שהרוב עושים טעויות קשות, וטוב שכך. אם כולם היו מתנהלים בתבונה אז לא היו קוראים לזה "שוק". הפסיכולוגיה ההתנהגותית חשובה הרבה יותר מבחירת מסלול השקעה טוב ככול שיהיה.

ברוך

אתה לא צודק. אם אתה מתחת לגיל מסויים, נאמר 50 או 60, וגם רוב אלה שמעל גיל זה – אתה מושקע ע"י הפנסיה.

רוב מי שמושקע בפנסיה, רואה ממנה בפרישה סכום גדול מאשר זה שהפקיד.
ולא חלילה רק 30% בתשואה של 4%, שזה החלק "המבוטח" ע"י המדינה באג"ח.

משמע, רוב המושקעים בשוק ההון הם על ידי המוסדיים בפנסיה, ורובם מרוויחים רבות, רק בגלל שלא נגעו בכסף עשרות שנים.

תיאור הבורסה כקזינו נובע מבורות ושווה ערך לתיאור החרדים את האינטרנט כחטא, רק כי יש בו סכנה. במה אין סכנה?

יאיר

סיכום מעניין עם תובנות מוכרות. להפנמה.
אימצתי בעבר לא מעט ״המלצות״ שלך ורובן היו מוצלחות. זו את אני או שילוב 🤷‍♂️

Raz

תודה סולידית על התובנות ונקודת המבט הכל כך חשובה שלך!
התגעגענו.. ❤️

שואל

מה דעתך על העברת ההשקעה בקרן הפנסיה למסלול S&P 500?

אנרכו

תענוג צרוף לקרוא את הסולידית

סיגי קדוש

תודה על המילים המעצימות פשוט כיף לקרוא הכל אמיתי מבלי להתייפיף. שאלה אני משקיעה חדשה בשוק ההון האם אני אמורה להיכנס אחת לתקופה לתיק שלי? האם צריך לבצע שינויים? תודה רבה

אמציה

תודה
תמשיכי לכתוב 🙂

סהר

תודה לך😍

Dorin

היי סולידית אהובה,
אני חושבת שיש איזשהו קו קוהרנטי שעובר בין רוב הפוסטים שלך –
והוא "רגרסיה למוצע" – מצב בו ערכים קיצונים לטוב ולרע נמשכים לממוצע, לאמצע – ולכן בסוף השוק מאזן את עצמו, לכן את בעד "כלכלה חופשית" (היד הנעלמה), לכן את חושבת שצריך להשקיע לטווח הרחוק ולא "להכות את השוק"….

יש משהו ברגרסיה לממוצע שמאפיין לא רק מספרים – אלא גם את החיים – כך גם הפוסטים העדכניים שלך הם בראייה מתונה יותר – כמו הפוסט שחגגת בו 10 שנים.

אשמח לדעתך 🙂

ברוך

פוסט נהדר. נהניתי מאוד.

דב קוטלר

נהניתי מאוד לקרוא
תודה רבה!

צורצור

יש קטע ב The Crown שאני חושב עליו לפני כל פעולה פיננסית גדולה שאני מבצע.Queen Mary : To do nothing is the hardest job of all. And it will take every ounce of energy that you have.
https://www.youtube.com/watch?v=afAEoF-YZ-w

עמית

הלוואי שהייתי יודע על אפשרות כזאת, וגם היו מניחים לי להתאמן על השגת חדות ראייה
במקום שאשתמש במשקפיים.
והזכויות שלי על גופי אינן מובנות מאליהן כשאני קורא תחת עיניהם הפקוחות של הוריי שפתאום שמים לב שאני מתאמץ ומציעים לי שוב ושוב ללכת לאופטומטריסט ולארגן לעצמי משקפיים.

‪tal

פוסט מעולה תודה רבה! מסכים שהניסיון בשוק נקנה ב״דם״ של מפולות חדות לאורך השנים אותן אתה צולח (לא לגעת בתיק, לקנות כשכולם בורחים). השאלה שאני מתמודד איתה עם משפחות שאני מלווה היא איך לגרום לאנשים שלא מבינים, אין להם ביטחון והם מפחדים מהשקעות להתניע מהלכי השקעה ארוכי טווח? איך לגרום לשינוי מנטלי ולהפוך אדם ״שוקע״ (לא גומר את החודש – תזרים שלילי, גלגול חובות, וכו..) לאדם ״משקיע״ (רוכש נכסים פיננסים ונדל״ן, מינוף הון קיים, חוב לטובת צמיחה וכו..)?
אשמח לרעיונות

שי מ

ביטחון עצמי אמונה ביכולת להצליח.

האנשים מהסוג שאתה מתאר איבדו תקווה ואמונה בעצמם ולכן לא רואים טעם בלהשקיע אלא מחפשים הנאה מידית.

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן