אתה הולך לאוניברסיטה, עובד במשך כמה עשרות שנים, פורש לקראת גיל 70 ואם יש לך מזל – אתה מת בשיבה טובה אחרי כמה שנים בודדות כפנסיונר. זהו התסריט השחוק לעיבוד מחודש ועצוב במיוחד של "המופע של טרומן" — רק שהפעם הכוכב הראשי הוא … אתה.
מצופה מכולנו לחיות כך. הלא אנו חיים במדינה שקמה על יסוד ערכן המוסרי של העבודה והמלאכה, ערך שעיצב את פועלם של בוני הארץ – החל מחלוצי העלייה השניה וכלה בתעשיינים הגדולים במשק.
וכך הפך תסריט ה-לעפ"ם ("לומדים-עובדים-פורשים-מתים") לאתוס מקודש שיש לשאוף אליו. בכל יום מעודדים אותנו להתנהל לפי התסריט הזה – בגלל החובה לתרום ל"צמיחה כלכלית", ל"לכידות חברתית" ולשאר הבניות חברתיות שהן אינן אלא אשליה.
האם הערכים והחוויות שלאורם גדלו הדורות הקודמים – לרבות ילידי שנות החמישים והשישים, האנשים המשפיעים ביותר בישראל כיום — נכונים באופן אוניברסלי גם לדורות צעירים יותר? האם נגזר על כולנו לנהל את חיינו בהתאם לתסריט ה-לעפ"ם, גם אם הוא לא עולה בקנה אחד עם סולם הערכים שלנו?
אני חושבת שלא.
אולי אני מגזימה. אולי אני רדיקאלית חופשיה שמשתייכת למיעוט סהרורי של אנשים צעירים, עצלנים, ואגואיסטים (זקני דור ה-Y). אולי אין לי שום זכות להעביר ביקורת על אנשים מבוגרים ומנוסים ממני.
ויחד עם זאת, נדמה לי שבני הדורות הקודמים, בהכללה גסה, פשוט לא מסוגלים להכיר בכך שיש חלופה בריאה, יציבה ובת-קיימא ל"תסריט" שהם מייעדים לכולנו.
קרייריזם דורסני, יחד עם בן-דודו הנקלה — צרכניזם חזירי — ניצבים ביסוד הדרך "הנכונה" לחיים "נורמטיביים". כל מי שסוטה מהדרך הזו מסווג בתור אידיאליסט, היפי, סטלן, שמאלן, עצלן, פרזיט, עלוקה, לוקה בנפשו ו/או אדם שצריך להתבגר ולהפוך למבוגר אחראי.
אבל לא כולם רוצים לחיות כך. לא כולם מקדשים את העבודה כערך מוסרי, ולא כולם רוצים לעבוד כדי להרוויח כדי לבזבז. אף אדם אינו מחויב – מוסרית או משפטית – לבלות את שארית חייו בעבודה, קל וחומר אם תכלית העבודה היא קנייה של ג'אנק חסר תועלת בקניון. קריירה איננה תנאי הכרחי לחיים טובים. ויתור על קריירה לא הופך אדם ל"נשמה אבודה וחסרת כיוון", כפי שזכיתי להתקרא בפי אחרים.
יש מי שמעדיף לבלות את זמנו הפנוי בשתיית קפה עם זקנים ביום אביב שטוף שמש. יש מי שבוחר לפתח את עצמו שכלית, פיזית ורוחנית וללמוד בשם תאוות הידע, לא בשביל תואר עם ממוצע ציונים גבוה. יש מי שלא מבקש "להגשים את עצמו" באמצעות רכבי ליסינג יוקרתיים, משרות מפוצצות ומשרדים פינתיים בקומה 17 עם נוף לים.
ישנם 8 מיליון ישראלים, ו-8 מיליון תסריטים ייחודיים לכל אחד ואחד.
אנשים שמנסים לכפות עלי אורח חיים המתנהל בהתאם לתסריט ידוע מראש, יגלו שמתחת למעטה הקריירה, הבית היפה והגאדג'טים היוקרתיים שבהם הם מתהדרים — מסתתרות להן נשמות אבודות וחסרות כיוון.
וואוו. מפחיד כמה שההקבלה ל"המופע של טרומן" נכונה. אנחנו מתוכנתים להתנהל על פי תסריט מוכתב מראש. אולי בתת מודע אפילו מאמינים לנאצים ש"העבודה משחררת"… האם זה מקרי שאת המשפט המזורגג הזה המציאו הימח שמם? הם צדקו אגב, העבודה באמת משחררת. משחררת מהחיים…
אהבתי את ההקבלה ל"מופע של טרומן". זה באמת נכון שמחנכים אותנו מגיל צעיר לחיות בדפוס מסוים שנחשב לנורמטיבי כך שרוב האנשים חיים על-פי דפוס זה מבלי לעצור ולחשוב לרגע האם זה החיים שהם רוצים. היה לי ויכוח לא מזמן עם חברים בעניין זה. לטענתם, כל ניסיון לאמץ סגנון חיים שונה הוא למעשה בריחה וחוסר התמודדות עם המציאות. מבחינתם, כרגע אני בשלב של חיפוש עצמי והם כבר "אחרי זה"… מבחינתי, סגנון חיים זה שנחשב לנורמטיבי אינו שונה מכל שיטת שיווק אחרת שמנסה למכור לנו "חוויה", כמו טוס לנופש חלומי, קח הלוואות בתנאים "נוחים", קח משכנתא להגשמת "חלום" הדירה וכו' כמובן לטובת… קרא עוד »
בכל זאת 4 שנים… ועדיין – איך יורדים ממסלול המירוצים? אתה עדיין לא על הסוס?
ל-orly…לגבי מה שכתבת:"העבודה משחררת"…השמדת יהודי אירופה,היתה תהליך שתוכנן בקפידה,עפ"י לוח זמנים מדוקדק.היות וכל התהליך הזה היה סודי בהחלט,וגם היהודים לא ידעו בתחילה על השמדה מחרידה שהולכת להתבצע,בגלל הסודיות.
הם החליטו לרכז את היהודים ולהעבירם,"למחנות עבודה"…והיות זה מחנה עבודה (הם תלו שלט מעיר עיניים בפתח,בכדי להוליך שולל את האומללים המובלים למוות)-ARBBEIT MACHT FREI..שייחשבו לתומם שהגיעו למחנה עבודה!..הם חשבו על פסיק ופסיק הבני זונות יימח שמם וזכרם!!!..והנה היום אני נוסע על פולקסוואגן!..תחי האירוניה האיומה!!…"רכב העם"..
לאלון – אני כמובן מכירה את הנסיבות שמאחורי השלט "העבודה משחררת". ולמרות זאת, וגם אילו באמת היה מדובר "רק" במחנה עבודה (ולא במחנה השמדה) עדיין שמורה למשפט הזה הציניות האכזרית ובאופן כללי התפיסה המערבית המתוסבכת שעבודה קשה היא משהו מבורך שמצדיק את קיומו של האדם, מעניק לחייו טעם ומשמעות וכפועל יוצא של זה היא "משחררת" ("משחררת" משעמום, ניוון, חוסר תכלית וכו'). וזה להבדיל מעבודה או מלאכה שנועדה לפרנסה וקיום בסיסי (ולא כתכלית בפני עצמה) כפי שנתפסת ביהדות למשל. שלמה המלך כתב – "אל תיגע להעשיר". הכוונה היא – אל תתייגע בשביל להתעשר. עושר זה משהו שקשור יותר למזל וברכה ואם… קרא עוד »
אהלן אורלי. נכון – ביהדות הקדומה ובאימפריה הרומית ואחר כך בכנסיה הקתולית לעבודה לא היה ערך דתי. הפרוטסטנטים שינו את הכול. זה מה שקורה במהפכות יש מה שנקרא "היפוך ערכים" – (כמו שילד מורד בהוריו).
לא זוכר למי לתת קרדיט על הציטוט.
"היום באמריקה כולם פרוטסטנטים גם היהודים והקתולים".
סליחה על אי ההקשר לגוף הפוסט,אך הייתי חייב להגיב בכובע ההיסטוריון…ולא כמשקיע בשוק ההון..קבלו התנצלותי.
יש גם תסריטים אחרים
ההודעה נקטעה
אדם צעיר שהולך לאוניברסיטה, לומד רפואה ובמשך חייו המקצועיים מטפל באנשים באהבה.
או שלומד הנדסה ועובד בהי טק, אמנם הרבה שעות אבל עבודה יצירתית.
מפרנס את משפחתו במשכורת גבוהה ויכול להרשות לעצמו לעשות סקי פעמיים בשנה, יכול להרשות לעצמו אופנוע שעולה 100 אלף שקל ולטייל בו בסופי שבוע בנופי הארץ. בקיצור לחיות.
יש גם תסריטים כאלה.
אכן, ישנם יחידי סגולה שנהנים באמת מהעבודה שלהם. ישנם אנשים שהחברה יוצאת נשכרת מהחלטתם לעבוד (למשל – רופאים). אני נוטה להאמין שעובדים אלה הם בחזקת מיעוט. רוב העבודה במשק מיותרת, לא הכרחית. רוב העובדים במשק, כך נדמה לי, עובדים כי הם מרגישים חובה לעשות זאת – כלכלית, מעמדית, ערכית.
אבל לעניות דעתי הדלה – אין סכום בעולם שמצדיק הקרבה כל כך גדולה של זמן ואנרגיה תמורת כסף. האם דחיסה של חופשת סקי בת שבועיים לשנה עמוסת תורנויות ואלימות נגד רופאים היא באמת פיתרון בריא לגוף ולנפש? אני מסופקת.
אדם לא יכול "לחיות" כשהזמן שלו שייך למישהו אחר.
הנסיון שלי הוא 26 שנות עבודה בהי טק. השימוש במילה "הנאה" הוא אכן בעייתי. אבל יש דבר שנקרא "סיפוק" מעבודה קשה. השתתפתי ביצירה של מערכות בקצה הטכנולוגיה, אמנם זה היה כרוך בהרבה שעות אבל יצא לי לבקר בערך ב-50 מדינות ולפגוש תרבויות שונות בתנאי עבודה. העבודה שלחה אותי לתקופה של רילוקיישן למקום שלא הייתי מגיע אליו אחרת. מתוך המשכורת חסכתי חלק גדול והשקעתי בשוק ההון כך שכיום בגיל 55 יש ברשותי סכום נכבד שמאפשר לי לפרוש מעבודה תוך שמירה על רמת חיים גבוהה כרצוני כולל אותן חופשת סקי. אמנם החיים שלי עד כה בהי טק היו עמוסים מאד אבל אני… קרא עוד »
אני חושבת שתחושת סיפוק היא מטבעה דבר סובייקטיבי.
קשה להשוות את הסיפוק המקצועי שאתה שואב מעבודה לסיפוק האישי שאני שואבת מכך שאני מנצחת את השיטה הקרייריסטית-צרכניסיטית במגרש שלה.
השאלה היא מה אנשים מוכנים לתת תמורת הסיפוק הזה.
אתה היית מוכן לוותר על זמן רב, אנרגיה, עצמאות (כפיפות לבוס) ופניוּת אישית תמורתו.
אני הייתי מוכנה לוותר על חופשות סקי ומשכורת שמנה.
שנינו אמנם עצמאיים כלכלית, אבל נקודות המבט שלנו שונות לגמרי. יתכן שזה נובע מכך שאתה אב לילדים מדור הבייבי-בום, ואילו אני אלהורית מדור ה-Y.
קטע הדורות לא קשור לצערי. דווקא לדור הבייבי -בום היתה פילוסופיה הרבה יותר קרובה לשלך.
אני דור הX אב לילדים וחושב כמוך – (חוץ מהקטע של הילדים – כן?)
אני לא וויתרתי על זמן. ההפך, אין שום סיכוי שכאדם פרטי ולא במסגרת עבודה הייתי נחשף לכל כך הרבה מפגשים, חוויות, פרוייקטים, ופעילויות. הוויתור על העצמאות מכך שיש לי בוס הוא מחיר זעום. זה כמו שתגידי שאת מעדיפה ללכת ברגל מתל אביב לאילת כדי לא לשלם לאוטובוס. ואחרי כל זה מה שנשאר זה החוויות, הכסף שחסכתי, והילדים שבלעדיהם החיים לא היו מלאים. כשאני רואה אדם כמו אורי אבנרי שאין לו צאצאים מבחירה אז זה מגוחך בעיני שהוא מביע דיעה על מה שקורה ויקרה כשאין לו בזה בעצם שום ענין אחרי שילך. בעיני אלהורות היא מתכון לאומללות אבל כשתביני את זה… קרא עוד »
אבי – השיח היה נקי מאלימות מילולית ודורין התייחסה לדבריך בכבוד.
הסיפא של דבריך מראה שכנראה נחשף פה איזה עצב ואולי אתה בעצם לא שלם כל כך עם דרכיך –
אם אתה מסיים בהבעת גיחוך התנשאות ועלבונות.
שבת שלום.
לאבי:
בעבודה בהיי-טק יש גם בעיות ולא רק הנאה.
יש בעיה של לחצים בזמנים ואלה מקלקלים הרבה מההנאה.
יש בעיה במקומות העבודה שהם רוצים להוציא ממך כמה שיותר תפוקה וכמה שיותר מהר. לעומת זאת הם לא כל כך רוצים לתת לך את הזמן והכסף הדרושים לכך. מילא עניין הכסף אבל עניין הזמן הוא מאוד בעייתי אתה צריך לרדת ל-0.6-0.8 משרה בשביל שתוכל ללמוד.
כמובן יש את משברי הההי-טק שבהם אתה נהפך למובטל ואינך יודע מתי תחזור לעבוד.
כך שההיי-טק זה לא משהו נוצץ.
כל המערכת בנויה בכדי להכריח את הרוב הגדול לעבוד. השכר של רוב העובדים לא מאפשר חיסכון ברמה כזו שתאפשר חיסכון לפרישה מוקדמת. לכן הם לכודים!!! ניקח לדוגמה את השנים האחרונות, אחרי שהייתה עליה מסויימת בשכר הראלי ביטלו למעשה את תוספת היוקר, זה איפשר לשחוק את שכרם של רוב העובדים בעשרות אחוזים, (למעט כמה קבוצות יקירות ההיסתדרות) נוסף לכך העלו בצורה חדה את מחירי הדירות, מה שמחייב את הרוב להשתעבד למשכנתא לעשרות שנים. יש רק חלק קטן מאד בציבור שיכול לקיים את הדרך שלך אפילו אם הוא מאד רוצה. זה לא רק דעות של אחרים, זה מצריך גם מלחמה במערכת של… קרא עוד »
זוהי בדיוק הרוח החיה מאחורי מחאת האוהלים של 2011: הכל יקר מדי, אני מרוויח מעט מדי, אני דפוק ומסכן וקורבן, אין לי מספיק כסף לדלק, למשכנתא, לתרופות, למעון לילד, לסיגריות, לפאבים ולמסעדות ולכן אין לי ברירה אלא להשתעבד. אני טוענת שאם יותר אנשים יוותרו על חלום ארבעת הקירות וישכרו דירה קטנה, יוותרו על הרכב לטובת אופניים, ישקיעו בכושר הגופני שלהם, יתכננו את הרחבת המשפחה בהתאם למצבם הכלכלי (לא צריך מעון לילד אם את/ה לא יוצא/ת לעבוד), ייגמלו מטבק, סמים ואלכוהול ויבשלו לעצמם — הם יגלו שהם מצליחים לחסוך עשרות אחוזים מהכנסתם החודשית. כשהחיסכון הזה מושקע בקנייה של נכסים מניבים (מניות,… קרא עוד »
אמן! את צריכה(במובן של מומלץ , כן? 🙂 ) לחזור על המסר הזה – *כל אחד* לעתים יותר קרובות. לעתים הוא נבלע בדיונים הכלכליים המתישים.
לקיחת אחריות אישית זה טוב. אך תפקיד המדינה בתור רגולטור היא למנוע מצב של עושק הציבור (לפחות על מוצרים בסיסים כמו מזון, דיור, תחבורה וכד'). לצערי ההשגים המוגבלים של מחאת 2011 (ירידה זניחה וזמנית של מחירי המזון) התמוססו אט אט. היום אנחנו משלמים על מוצרי מזון בסיסים יותר ויותר מידי חודש. מי שמרוויח הם בעלי ההון שבשליטתם מונופולים, ועסקים החברים בקרטלים שעושקים את הציבור. בסופו של דבר הציבור הרחב משלם בקופה (של הסופר). את הקופון גוזרים בעלי ההון. כמובן שעיני אינה צרה. בעלי עסקים ויזמים צריכים להרוויח (מי שמסתכן זכותו להרוויח) אבל יש הבדל בין רווח סביר לבין חזירות. ושוב… קרא עוד »
ה"הישג" המשמעותי ביותר של המחאה היה העלאת מס רווחי הון ל-25%. הרי בורסה זה ל"עשירים בלבד"!
באשר לתפקיד המדינה כרגולטור, אני מחזיקה בדעה שלמדינה יש תכלית אחת בלבד – להגן עלי מפגיעה פיזית.
מלבד זאת – אני סבורה שאסור למדינה להתערב בשום אספקט אחר בחיי הפרט.
להתערב בחיי הפרט לא, אבל למנוע מונופולים וקרטלים העושקים את הציבור – בודאי כן – הזו תפקידה של המדינה.
אם לא הייתה רגולציה, היינו ממשיכים לשלם 150 ש"ח בחודש מינימום על חבילה סלולרית סטנדרטית. היום בזכות התערבות המדינה (רגולציה) ניתן לרכוש חבילה זהה בחצי המחיר. אז אכן יש מקרים בהם רגולציה מטיבה עם האזרח/ צרכן. כמובן ששוק הסלולר זה רק קצה הקרחון, יש לטפל באמצעות רגולציה בעוד מונופלים וקרטלים בתחומים אחרים.
לכו לעבוד!!! פראזיטים!!!!…חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח…ותפסיקו לגור אצל ההורים!!!
את לא מייצגת את הכלל כי עבדת בכלל לחו"ל, שם המשכורות גבוהות פי כמה. ואז אחרי 10 שנים חזרת לארץ שמחה ומאושרת.
אם היית נשארת כל הזמן בארץ – כמו כולנו – גם את היית עובדת כמו כולם.
הנוסחה הפשוטה לעצמאות כלכלית מנצחת כל נתון מספרי אבסולוטי. בתמצית, אדם מגיע לעצמאות כלכלית כאשר הונו העצמי המושקע > סה"כ הוצאותיו לשנה * 25. המשוואה הזו מאפשרת לו להפסיק לעבוד ולמשוך מדי שנה 4% מתיק ההשקעות שלו כדי לממן את הוצאותיו בהתאם לכלל ה-4%. כך אני חיה, ואני מאמינה שכל משפחה בישראל יכולה לחיות כך. קח משק בית ממוצע בישראל, שמכניס 13829 ש"ח נטו בחודש (165,948 ש"ח בשנה). קצץ בתקציב ההוצאות ב-70% לפחות, כך שמשק הבית יחיה על 30% בלבד מההכנסה (49,748 ש"ח בשנה). את ההפרש החיובי בין ההכנסות להוצאות (116200 ש"ח בשנה) השקע בנכסים מניבים. נניח תשואה שנתית ממוצעת… קרא עוד »
דורין, אז פנסיה מגיל 34 של 4150 שקל זה בעינייך לנצח את השיטה?
ואני שואל למה את לא מלמדת את עצמך לחיות ברחוב, לקבץ נדבות ולהוציא רק 400 שקל בחודש? פנסיה מגיל 12!
מפני שקיבוץ נדבות גוזל המון זמן פנוי – זו עבודה לכל דבר והשכר לא יציב, לא מתגמל ובעיקר תלוי ברחמיהם של אחרים. ומלבד זאת, אני מעדיפה קורת גג ואוכל טוב, אם זה בסדר מבחינתך.
לשאלתך – אני מעדיפה לקבל את הכסף שלי בלי לעבוד כלל ו/או להיות תלויה באנשים אחרים.
השיטה שלך מעוררת הרבה אנטגוניזם אצל אנשים. אנשים מגיבים כך בין היתר בגלל הדיסוננס שזה גורם להם ביחס לאמונות המקובלות שהלם בנוסף לזעזוע – זה נוגד את כל מה שלימדו אותם. בנוסף תסכול של "למה היא יכולה ואני לא יכול".
אהבתי את התשובה אך לא הבנת את השאלה,
איפה הגבול ולמה?
למה לא הסתפקת 2000 שקל? או אולי 500 שקל ולגור באוהל ביער?
ולמה את לא רוצה 15000 לחודש ולטייל פעם בשנה, לחודשיים, בעולם?
איך את יודעת שהסכום שהחלטת עליו בגיל 25 יתאים לאישה בת 40?
איך את יודעת שמה שמספיק לך יספיק לאחרים?
למה אני שואל?
יש הבדל עצום בין להציג דרך חיים וללמד את מי שרוצה לבין להתריס על תפיסות עולם אחרות.
החרדים מצאו דרך נהדרת לחיות באמונה ללא עבודה, אחלה, למה מסיונריות?
שני דברים:
1) 4,100 ש"ח לא מספיקים לזוג שמוציא סכום כזה רק על שכ"ד+חשמל+מים+ארנונה. אלא אם הם גרים באוהל.
2) לגבי מה שחלכאי אמר על אחריות המדינה: אם לא הייתה רגולציה, היית מרוויחה פחות משכר מינימום, ולא היית מרוויחה כלום בבורסה כי בעלי החברות והמנהלים היו שותים את כל הרווח בדרכים עקלקלות (זה קורה גם היום). כך שההתעלמות מאחריות המדינה פשטנית מאוד.
"קחו משק בית ממוצע בישראל"…. אני, בעלי, וילדי (ולא, אין לי 4-5 ילדים או יותר) הננו משק בית ממוצע, ואפילו מכניסים – נטו- מעל המתואר כאן. אורח החיים שלנו צנוע מאד יחסית לישראלים: לא מחזיקים רכב, לא יודעים מהו שופינג, לא נוסעים לחו"ל, לא נכנסים לקניונים, אוכלים מזון בסיסי ומבשלים את מזוננו בעצמנו. ועדיין לא נוכל לחסוך 70% מהכנסותינו כפי שממליצה דורין: כי כשיש ילדים (כולם במערכות החינוך הציבוריות, לא מוציאים שקל על מעונות/צהרונים/קייטנות וכו') יש אינספור בלת"מים (רק בחודש האחרון , לדוגמא, הוצאנו מאות שקלים על ביקורים במר"מ באמצע הלילה ועבור תרופות יקרות), והגיע הזמן לומר את האמת: עם… קרא עוד »
הצפת אותנו במשוואות ונוסחאות, אבל זה לא משנה את העובדה שהתחלת את החיים בארץ עם כפית זהב בפה.
אולי לא בת להורים מיליארדרים אבל בהחלט אמידה ומבוססת לאחר כמה שנים באנגליה המתגמלת.
אם היית נשארת בארץ כל הזמן במקום לרדת לחו"ל, לא היית יכולה לחסוך ולהשקיע בנוחיות ובשלווה.
תגיד, מי זה "אותנו" שאתה מתיימר לייצג? קורבנות דפוקים בע"מ? בדיוק לפני רגע הסברתי לך בפרוטרוט איך אפשר להגיע למצב של עצמאות כלכלית בכל רמת שכר. מדבריך אני מתרשמת שדילגת על אלגברה בסיסית בחטיבת הביניים. אלגברה בסיסית היא דרך לייצג מספרים באמצעות סמלים, כך שמתאפשר פתרון בעיות המיוצגות באמצעות משוואות העוסקות בקשרים בין עצמים. בשפה פשוטה, לנתונים אבסולוטיים כמו רמות שכר יש משמעות קטנה. מכיוון שאתה מתעקש על הנקודה הזו, אציין ששכרי נטו באנגליה לא היה גבוה בהרבה מרמת ההכנסה שציינתי בתגובתי הקודמת. לא עבדתי 10 שנים, אלא פחות. לא ירדתי מהארץ – אני מתגוררת בהרצליה. ותופתע לגלות שיוקר המחייה… קרא עוד »
אאיך כל אחד? ניקח לדוגמה רווק צעיר, השכר של רוב האוכלוסיה הוא בסביבות ששת אלפים ש"ח נטו. הוא חי בצימצום ומצליח לחסוך מחצית משכרו כל חודש.
כמה שנים הוא יאלץ לחסוך כדי שיוכל לחדול מעבודה?
אנו לא מדברים על אשף בורסה אלה על אחד שחוסך לפי הכללים באתר הזה.
כל שאני אומר , רוב הציבור לא יוכל לבצע את האפשרות של חיים בצימצום ללא הכנסה מעבר לתשואה על חיסכון.
אם נניח שאדם מתחיל לעבוד בגיל 20, מת בגיל 100, ומשקיע אחוז מסוים משכרו בתשואה נתונה, אזי אם יחסוך למעלה מ-70% משכרו, הוא יוכל להגיע לעצמאות כלכלית תוך פחות מ-10 שנים כל עוד התשואה נותרת מעל 4% בשנה.
ככל שאדם חוסך פחות, כך הוא תלוי יותר בגובה התשואה כדי להגיע לעצמאות כלכלית.
ככל שאדם חוסך יותר, הוא תלוי פחות בגבוה התשואה כדי להגיע לעצמאות כלכלית.
גובה ההכנסה האבסולוטית לא משנה כלל, כל עוד אדם מצליח לחסוך 70% מהכנסתו (X) ולהשקיע בתשואה נמוכה יחסית.
ומכיוון שתמונה שווה יותר מאלף מילים: http://www.pinterest.com/pin/383861568210874053/
(הגרף מתוך Early Retirement Extreme של ג'ייקוב פיסקר)
הדיסאוננס של השואלים נובע מבעיה בהנחות היסוד של הנוסחה שלך:
צעיר בן 20 יכול לחיות מ 30% שכר אך לא בהכרח זה השכר שיסכים לחיות ממנו בגיל 40
הי, אורח החיים שדורין מנהלת ושצריך לאמץ כדי להצליח "להכנס לנוסחא" הכלכלית הזו מחייב כמה עקרונות: 1. סגפנות- בכל הקשור לצריכה ולמותרות הקשורות לצריכה 2. יצירתיות. 3.אקטיביות- לקיחת אחריות אישית על כל תחום ותחום בחייך 4. הבנה כלכלית מעבר לממוצע . ( דורין אני מניחה לא תסכים איתי..אבל אני סבורה שאם היום עם ההבנה הכללית המאד ממוצעת שלי אנסה ליישם את המלצותיה של דורין אפסיד יותר כסף.בהשוואה לחלופות סולידיות מאד כגון חסכון שאולי רק ישמור על ערך הכסף. אני לא אומרת שכולם יפסידו.. אלא שאני אפסיד.. הכרישים יגזרו עלי קופונים בלי שארגיש בכלל) אי אפשר הכל ביחד ובמקביל…. גם לחיות… קרא עוד »
השאלה מה אנחנו מחשיבים כמשק בית ממוצע, אם זה זוג הורים ושני ילדים אין להם אפשרות להיתקיים מ- 4,000 ש"ח לחודש (זה מה שיש בדוגמה) רק שכר דירה יהיה לפחות 2,000 ש"ח לחודש.
שאלה ל-אבי
אבי
איך אתה מחשב, עם מרווחי הביטחון, את כמות הכסף שתספיק לך לפנסיה מגיל 55 ואיך שומר על ערכו?
העניין הזה כנראה עתיק מכולנו. מתוך הספר "משלים פילוסופיים לילדים". – ממליץ להוסיף לרשימת הקריאה פה. 🙂 על הפילוסוף היווני דיוגנס מספרים שהוא חי בתוך חבית ושהוא אהב אהבה גדולה ועצומה את החירות ואת הטבע. יום אחד בשעה שאכל דיוגנס מהקערית הקטנה שלו פנה אליו הפילוסוף אריסטיפוס שהיה חבר של המלך וחי חיי פאר ומותרות ואמר "אתה רואה, אילו היית לומד להתחנף למלך, לא היית צריך להסתפק באוכל עלוב כמו צלחת העדשים הזאת!". הביט בו דיוגנס וענה "ואתה אילו היית לומד להסתפק בעדשים, לא היית צריך להתחנף למלך!". אישית – היום הגעתי למצב שאני מוכן לאוכל מים ולשתות אויר ולא… קרא עוד »
זה בערך הסיפור שלי… ובאמת חיה על עדשים (וגם פופקורן בסיר עם שמן, כמו של פעם…). וההגדרה "גורסי חיים" כל כך מדוייקת, לא רק לגבי עבודות משרדיות. יש למרבה הצער עבודות הרבה יותר קשות שבשביל לשרוד אותן צריך הרבה כוח והרבה וויסקי…
ענק גיא!!…
99% מהעולם חיי לפי פארדיגמות,וסטיגמות…מי אמר:שצריך להתחתן?!…שצריך לעבוד?!…שצריך להביא ילדים?!…שצריך לרדוף אחרי כסף?!…שצריך 20 זוגות נעליים?!…שחייבים לקנות בדיוטי פרי לפני טיסה?!…שברצלונה חייבת להיות אלופה?!…שאסור לעשן סיגרים קובניים?!…אני חייב להפגש עם מי שאמר שחייבים את כל זה!!!!!!
גיא תקבע לי איתו פגישה..ואני מעדיף "בקפה ROJO"…בהוואנה!!!..שמעתי שיש שם רום+סיגרים טריים!!!..במחיר טוב…חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח…
ואסיים בקאטו הזקן:"לכו לעבוד פארזיטים"!!!..למה?…כי ככה דורין אמרה!!!..אני גמור:אחרי 4 שוטים של לגובולין 16…תסלחו לי אחים שלי.
אלון!! כמו שסיכמנו אחרי מועד הפרישה שלי אני בא אליך לוויסקי. עם סיגריות סיימתי מזמן – אבל שיהיה לבריאות! 🙂
ברלינאית, כל הרעיון של שיטת ההשקעות שדורין מטיפה לה היא שלא צריך שום הבנה כלכלית ושהיא דורשת מינימום מאמץ. רציתי להגיב לאבי שעבד בהייטק: כמה זמן ביום הקדשת לילדך בשנים שבהן האישיות שלהם התעצבה? אתה כותב "והילדים שבלעדיהם החיים לא היו מלאים" אבל משאר הכתיבה שלך אני מבין שהיית אבא של סופי שבוע, וזה במקרה הטוב שלא היית בנסיעת עסקים בסופ"ש. הטרגדיה של מצב התעסוקה היום הוא שיש לך בחירה בין עבודה נוחה בשכר מאוד נמוך או עבודה לאורך שעות ארוכות בשכר גבוה. בגלל זה אחוזי השחיקה בהייטק כל כך גבוהים. יכול להיות שעשר שנים בהייטק בשביל לחסוך ולפרוש או… קרא עוד »
אני עבדתי 10 שנים בהייטק בשביל לקנות דירה בלי משכנתא. עכשיו אני מפוטר אבל חופשי ומאושר.
מילא אם העבודה היתה בעלת משמעות אבל עבודה חסרת משמעות, לאיזה לקוח אנונינמי בחו"ל, שעות ארוכות, המון דרישות, ניסיונות לפעמים להבין את הבעיה בלי שבכלל התחלתי לחשוב על פתרון.
נכון, גרסתי 10 שנים מהחיים אבל לפחות השתחררתי מעול המשכנתא – לא דירה ענקית ומפוארת אבל בכל זאת דירה סבירה באיזור המרכז. לפעמים זה עדיף על פני לעשות אותו הדבר במקצוע שהוא לא הייטק במשך זמן כפול (20 שנה או יותר) כדי להגיע לאותה דירה.
עשית בשכל! 10 שנים אחורה מהיום הייתי עושה אותו הדבר בדיוק כמוך.
[…] פסיכומטרי", "דירה בכיכר המדינה" או פרק צפוי אחר בתסריט הנדוש של חייהם, ליהי בחרה לארוז את מטלטליה ולעבור לדירה שכורה […]
1. בינתיים עוד אפשר לגור בהרצליה ב 2500 ₪, אבל כשיעשו פינוי בינוי לגיל עמל, אז יהיה עוד יותר קשה למצוא מגורים צנועים בזול באיזור המרכז. ומחוץ לאיזור המרכז חלק מהשירותים שאת צורכת אינם קיימים. 2. כשמשהו הכי קטן משתבש, בעיקר בנושא הבריאות, (גם כשיש ביטוח, יש השתתפות עצמית), ההוצאות עולות, כך גם כשצריך להחליף מקרר או כשנגנבים האופניים (חס וחלילה). 3. המדינה מספקת, הודות לתשלומי המיסים של העסקים והמועסקים, (אמנם בסדרי עדיפויות לא מושלמים בלשון המעטה), כבישים, מסילת ברזל, בטחון אזרחי ברמה מסוימת, ביטחון צבאי, תשתית לשירותי בריאות, תשתית לחינוך, טיפול מינימלי במי שלא זכה להוולד עם יכולת השתכרות… קרא עוד »
היי דורין,
אני נהנה כל פעם מחדש מהפוסטים.
הייתי שמח לראות פוסט בנושא של איך הסביבה הקרובה אלייך (הורים, אחים, חברים קרובים) מקבלת את אורח החיים שבחרת.
[…] זהו חלום שהעדר מצפה מכל אדם נורמלי להגשים. הוא מחויב, תרבותית ונורמטיבית, להפוך את החלום למציאות. החובה הזו מופיעה אי שם בין סצינה 9א ("אוניברסיטה") לסצינה 12ב ("ילדים") בתסריט חייו. […]
ואם יש אמהות, שמעדיפות לפרוש מ"מירוץ העכברים" לטובת גידול שפוי יותר של הילדים, יבואו חוקרים חביבים ויאשימו אותן בעצלנות ופינוק, ויאיימו עליהן בעתיד שחור. מתוך מחקר דור ה-y: "מאחורי התופעה, שנראית על פניה כסוג של נסיגה זמנית, יש ככל הנראה מרכיב נוסף: עצלות ופינוק. קל להתפתות להישאר בבית ולהיתלות בתדמית של אימא מסורה "במשרה מלאה". נכון שטיפול בתינוקות מצריך עבודה קשה המדירה שינה, אבל במקרים רבים היא קלה ונוחה יותר בהשוואה לעבודה התובענית והמנוכרת בחוץ. לכן, לא מעט נשים צעירות מעדיפות להשהות את החזרה לעבודה אחרי הלידה (ההורים שלהן לא אחת מסייעים להן בכך) ובמקרים רבים מחפשות לעצמן אלטרנטיבה פחות… קרא עוד »
שכחת להוסיף למסלול הלעפ"מ גם מתחתנים ומולידים : לעממפ"מ
שמתם לב כולם, ששני הצדדים המוצגים איך "להעביר" את החיים, או בעצם: איך "למצות" אותם ם הם או לעבוד בעושר, או לבלות בעוני.
וסליחה מכל היקרים – שני הצדדים האמורים הם מתחרים שווים על התואר "התפיסה האומללה".
משום שהחיים הם הרבה יותר ארוכים והרבה יותר עמוקים, בשביל לחשוב שלכך הם נועדו.
החיים נועדו להיות ערכיים.
החילונים שבינינו יחפשו ערכים של נתינה ובנייה.
והדתיים שבינינו, יודעים כי את סט הערכים קבע מי שיודע יותר מכולנו לאלו ערכים הוא ברא את העולם.
הקדוש ברוך הוא!
וכל אלו מבוארים ומפורטים בספר התורה הזאת.