התמודדות עם צאצאים שלא עובדים / לומדים

[AIML]

לשלוח את הילד לפסיכולוג

יש בכלל הוכחות שפסיכולוגיה עוזרת ? ואם יש - האם הם מתאימות למקרה כמו זה או שהן ספציפיות, נניח לטיפול בטראומה? האם יש לפחות הוכחות שלא מזיק, למשל ב״הצדקת״ הערכה עצמית נמוכה? איך אפשר להעמיד את השאלה אם עוזר או מזיק למיבחן?
כי אם אין הוכחות שעוזר אז כמו שאנחנו מכירים ממנהלי תיקי השקעות , העברת הטיפול למישהוא אחר לא בהכרח משפרת את המצב.

 

[האחד]

לא יודע אם יש הוכחות, אני לא מהתחום, אבל אני כן יודע שהבן שלנו בן ה18 שעל פניו הכל בסדר, הוא הולך לאוניברסיטה ללימודי מדמח, ועובד בתור מלצר, ויוצא עם חברים, וגם משחק במחשב בלילה, ועם כל זה היו לו בעיות. לא משהו שאי אפשר אולי להתמודד לבד, אבל הוא לא דיבר איתנו עליהן, אז החלטנו לשלוח אותו לפסיכולוג, בהסכמתו כמובן, 165$ פגישה, אבל אחרי בערך 15 פגישות הילד השתנה (לטובה) ולא צריך יותר. אחרי בערך 10 פגישות שבועיות זה עבר לפעם בשבועיים, ואז הם הגיעו למסקנה ביחד שיותר לא צריך, וכל העניינים שהיו לו נעלמו או הצטמצמו למינימום.
לאור ההצלחה של התהליך שלחנו את הבת בת ה16 שלנו גם לאור העובדה שהיא אמרה שיש לה דברים שהיא לא יכולה לדבר עליהם איתנו והעובדה שאנחנו מרגישים שיש לה דברים שיכולים לפגוע בה בטווח הארוך. בפעם הראשונה שהיא הלכה היא היתה נגד ולא רצתה ללכת, אבל אחרי הפגישה היא הגיעה למסקנה שיש לה לא מעט נושאים שצריכים טיפול (ויש לי הרגשה שאני די מככב כאחד הגורמים). אני מקווה שלא נצטרך לשלוח כל אחד מהילדים שלנו כי זה לא מעט כסף, ומספיק רק ה12000$ על הגשר ששילמנו לשתיים מהן כדי לעשות התקף קטן, אבל אם זה מה שיעזור להם בחיים, שיהיה.

 

[בת העמק]

מה לדעתכם צריכה להיות הגישה לילדים בני 21-22 שהחליטו להקדיש את מיטב שנותיהם למשחקי מחשב ליליים?

אולי להתחיל מההבנה שמה שקורה עכשיו הוא כבר התוצאה של הגישה שהיתה עד היום? מעצם זה שלאיש בן 22 קוראים ילד? מעצם זה שמאפשרים לו?
היות שאין פרטים נוספים אז כל אחד מהמגיבים משלים את פערי המידע כיד הדמיון הטובה עליו. האם הבחור עשה צבא? האם זאת תקופת ביניים של אחרי השחרור? האם ההתנהלות הזאת כבר נמשכת כמה שנים? האם הוא באמת החליט? האם הוא מתנהג בעצבנות אליכם?
אני לא אוהבת שאלת התייחסות כללית לכל בני ה-22. אפשר לנסות לחשוב איתך לגבי הבן שלך אם תתייחס אל זה כשאלה פרטית-אישית ואם תרחיב על
הנסיבות הספציפיות שלו ושלכם. לא מדובר כאן על מתכון או נוסחא קבועה.

 

[yotamd]

אני קצת יותר קרוב לגיל הזה, וגם מכיר את הגישה הזאת שראיתי אצל לא מעט מכרים וחברים.
לאו דווקא לשחק במחשב כל היום, אבל להיות תקוע בשגרה שלא מתקדמת לשום מקום, באופן שהוא נטול שאיפות לעתיד (לעבוד, לבלות, לעשן ירוק וחוזר חלילה).
לפעמים יוצאים מזה לבד אחרי כמה זמן. לפעמים זה דורש התערבות מקצועית. לפעמים זה רק סימן למשהו עמוק יותר שמפריע לילד מתחת לפני השטח. לפעמים זה סתם רצון לקחת הפסקה מהחיים, יחד עם הזמינות והיכולת לעשות את זה בגיל הזה (בינינו - גם אני הייתי רוצה לפעמים לקחת כמה שבועות ולא לעשות כלום. אני פשוט כבול במחויבויות.)

האם ניסית לדבר עם הבן שלך על זה? האם הוא שיתף פעולה? מה הוא ענה?
ניסית אולי להציע לו לשלב עוד פעילות בסדר היום? (נגיד עבודה, התנדבות, עזרה בבית).
האם מרגיש שקורה משהו מתחת לפני השטח?
האם הוא מעוניין להתייעץ עם איש מקצוע?

 

[אלישבע]

יש בכלל הוכחות שפסיכולוגיה עוזרת ?

כן

ואם יש - האם הם מתאימות למקרה כמו זה או שהן ספציפיות, נניח לטיפול בטראומה?

[מצטטת מהכתבה]
נבדק בעיקר על הפרעות כמו דיכאון, חרדה, פוסט טראומה , הפרעות אישיות..
בנוסף , לצד הפחתה סימפטומטית, ישנם מחקרים המראים שיפור במדדים נוספים במצבו של המטופל בעקבות טיפול פסיכודינאמי, כגון תפקוד חברתי, סימפטומים פסיכיאטריים משניים ולעיתים גם מידת ההישענות על גורמי רפואה.

 

[Fitch]

אולי הוא משחק פוקר?

 

[amit]

מה לדעתכם צריכה להיות הגישה לילדים בני 21-22 שהחליטו להקדיש את מיטב שנותיהם למשחקי מחשב ליליים?

יש לך מושג במה הוא משחק?

 

[לא חשוב שמות]

אין מה לבוא אליהם בטענות, זוהי השלכה של משתנים יותר גדולים מהם.

אם להודות באמת, אולי זה אפילו יכול לשמח טיפה לראות שאט-אט החברה הצעירה נהפכת לכזאת.

 

[לנצח נתהה]

אין מה לבוא אליהם בטענות, זוהי השלכה של משתנים יותר גדולים מהם.

אם להודות באמת, אולי זה אפילו יכול לשמח טיפה לראות שאט-אט החברה הצעירה נהפכת לכזאת.

מה נהפכת לכזאת? נדמה לך שזה לא יותר מאשר תופעה חריגה יחסית? (בהנחה שמדובר במישהו ששקוע מול המחשב כבר הרבה מאד זמן)

 

[DERONDA]

במה

לא פוקר, אלא מן מסך ירוק צבעוני שהוא מקליק עם העכבר ונוצרים כדורים צהובים, מידי פעם אני קונה עבורו חרבות או חליפות

 

[DERONDA]

אולי הוא משחק פוקר?

לא

 

[DERONDA]

אני חייב להביר שאין לו דיכאון, חוץ מהפעמים שיש לו "לאגים" ואז הוא מתלונן , בדרך כלל זה קורה בשבע בערב

 

[Roi]

לא פוקר, אלא מן מסך ירוק צבעוני שהוא מקליק עם העכבר ונוצרים כדורים צהובים, מידי פעם אני קונה עבורו חרבות או חליפות

אתה רציני, מה הוא בן שלוש ?
אתה קונה לו חרבות וחליפות....למה?
הייתי עושה לבחור שיחת ניעור רצינית, אבל קודם, אני ממליץ שתתאפס על עצמך ותפסיק לקנות לבחור דברים.

 

[גרהם]

אני חייב להביר שאין לו דיכאון, חוץ מהפעמים שיש לו "לאגים" ואז הוא מתלונן , בדרך כלל זה קורה בשבע בערב

ברצינות? רק בשבע בערב כשיש לאגים הוא בדכאון? כל שאר הזמן הוא פשוט חי לו בשלווה בתוך המסך הירוק בלי שמץ של דכאון?
סליחה על הציניות, אבל אתה באמת לא מבין היכן הבעיה ומה היקפה?

 

[amit]

לא פוקר, אלא מן מסך ירוק צבעוני שהוא מקליק עם העכבר ונוצרים כדורים צהובים, מידי פעם אני קונה עבורו חרבות או חליפות

לא שמעתי על זה... תשאל אותו איך קוראים למשחק.
לא כל המשחקים הם זבל טהור, יש משחקים רבים שיכולים לפתח את הילש ולתת לו ידע כללי עצום.

 

[Roi]

מה לדעתכם צריכה להיות הגישה לילדים בני 21-22 שהחליטו להקדיש את מיטב שנותיהם למשחקי מחשב ליליים?

זה ילד זה?

 

[fliper]

מה זה המשחק הזה?

 

[Et1]

לדעתי המצב הרבה פחות גרוע ממה שרוב חברי הפורום חושבים,
כמו שמגיב אחד כבר כתב, בגילאי שחרור יש נטיה "לחפש את עצמך", יש ששורפים תאי מוח בהודו, ויש שמעבירים לילות מול מחשב.
אופציה ב' עדיפה פי מיליון.
כל עוד אין פגיעה במרקם חיים תקין - אין צורך להילחץ.
כתבת שהילד מנהל אורך חיים חברתי, יוצא עם חברים ועובד.
אם זאת, עדיין כהורה אתה צריך להגיב ולנסות לשאול על תוכניות לעתיד אם קיימות.-

בכללי, תפיסת ההורים כלפי גיימינג משתנה דרמטית.
אם בעבר הורים היו מנסים בכוח לדחוף את הילדים מהבית (אמא שלי הייתה מחביאה לי את הניד פור ספיד הראשון, וכשזה לא עזר גם את המקלדת והעכבר), היום הורים אפילו ממננים שיעורים פרטיים(!!!!) בגיימינג.

למה לצאת החוצה לעולם כשאפשר לשבת בחדר חשוך וממוזג, ולדמיין את עצמך אלוף e-sports

 

[האחד]

התבלבלת.
אני כתבתי על הבן שלי שהוא מנהל אורח חיים תקין. הפוסט המקורי כתב שהילד לא מתפקד בכלל.
למה לצאת לעולם?
כי לדמיין את עצמך אלוף זה נחמד אבל זה לחיות באשליות, כי החיים האמיתיים שם בחוץ ואם לא תזיז את התחת שלך ותתחיל להתמודד עם החיים האמיתיים מהר מאד תגלה שאתה בן 40 לבד בלי מקצוע ועדיין בחדר שלך בבית של ההורים, כשההבדל היחיד הוא שההורים כבר יותר מד מבוגרים מכדי לשאת אותך על הגב שלהם כי הם פרשו, ואתה נאלץ לעבוד בעבודות שכר מינימום, ובהנחה שאתה ילד יחיד אתה מקווה שתקבל את הבית של ההורים כשהם ימותו.
משחקי מחשב הם בדיוק מה שהם, משחקים, ואין מה לעשות מהם יותר מזה. זה לא מפתח כלום, זה לא תורם כלום פרט אולי לבזבוז זמן. גם אני הייתי משחק בשנות ה80 במשחקי מחשב, ואפשר להתייחס לזה כאל תחביב שעות פנאי במקום צפיה בטלביזיה, אבל בדיוק כמו שטלביזיה לא תורמת לפיתוח המנטלי שלי או להתקדמות שלנו בחיים,כך גם משחקי המחשב לא תורמים כלום (ולא, קואורדינציות יד-עין זה לא בדיוק כישורים נדרשים בשוק העבודה).
לגבי החיפוש העצמי אחרי השחרור, זאת בעיה בכלל שיש בישראל, הצבא בעצם קוטע את רצף הלימודים ואז אחרי השחרור נכנסים לשיגרה של כלום, כשמרבית האנשים יוצאים ממנה בשלב כלשהו, ובמיוחד הנחושים, אבל לא מעט אנשים מתרגלים לשגרת הכלום שקשה מאד לקטוע אותה.

 

[DERONDA]

המשחק

ליג אוף לג'נד