בעיני יש שני מצבים אלטרנטיביים:
1. ילד בגיר יושב בבית הוריו כפרזיט, אוכל, שותה וחי על חשבונם, ומשחק משחקי מחשב כמו קטין. במקרה כזה, שיחה עם ה"ילד" שבה הוא נדרש לממן את מחייתו, גם אם ממשיך לגור בבית, יכולה מאד להתניע עניינים. למשל, לקבוע שעלות המחיה שלו בבית היא 1000 ש"ח לחדר, 250 ש"ח לחשבונות, 750 ש"ח לאוכל, ואם משתמש ברכב, בהתאם. כמובן שכל העלויות האחרות - פלאפון, ביטוח רפואי משלים, בגדים, מחשב חדש, עלות המשחקים, נסיעות לחו"ל - על חשבון הילד. הילד יכול להמשיך ולגור בבית כל עוד ישתתף בעלות הכלכלית שהוא מביא איתו. דרך אגב, את הכסף הייתי חוסכת עבורו בתיק השקעות. רוב ההורים לא צריכים את הכסף הזה כדי לממן את הילד, וזו הבעיה. אלו ילדי שמנת שלא חייבים לעבוד למחייתם. אם מדובר בחודשיים שלושה, לא נורא, אבל לא הייתי מסכימה לתקופת זמן ארוכה מזו. העלויות יכולות להיות ממומנות אפילו ממשרה חלקית, אבל לא יתכן שאדם בוגר לא יקח אחריות על החיים שלו וימשיך להיות ילד, גם אם ההורים צריכים לשים לזה סוף.
2. אדם בוגר מחליט להקדיש את הזמן הפנוי שלו, בניגוד לדעת הוריו, למשחקי מחשב. הוא מממן את עצמו ואיננו לוקח מהם כספים כלשהם, גם לא בעקיפין דרך החיים בביתם. במצב כזה, אם הם הביעו את דעתם, כדאי שישתקו.
, אך תעשו זאת בנחמדות מירבית ואף פעם לא בזלזול או חוסר אהבה, כי זה יחזור אליכם כבומרנג. תמיד באהבה ובכבוד. תתייחסו בכבוד לכל תשובה שיתן לכם, גם אם לא תסכימו איתה.
