בית » עצמאות כלכלית » 7 סיבות למה בחרתי לא להביא ילדים

7 סיבות למה בחרתי לא להביא ילדים

כפי ששמתם לב, אין לי ילדים ולעולם לא יהיו. כך בחרתי. במובן זה אני "חופשיה" מילדים (הגם שבאנגלית הביטוי Childfree נשמע טוב יותר מהמקבילה העברית, אלהורות).

אני לא אובססיבית לגבי הנושא ולא מרגישה צורך תמידי להגן על הבחירה שלי. ויחד עם זאת, העניין עולה לא פעם בתגובות, בעיקר מצד מי שטוען, בעקיפין או שלא בעקיפין, שהעצמאות הכלכלית שלי נובעת מהעובדה שאין לי ילדים (*).

אין כאן קשר סיבתי. את ההחלטה לא להביא ילדים לעולם קיבלתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, זמן רב לפני שבכלל חשבתי על פרישה בגיל צעיר ועל עצמאות כלכלית.

הפוסט הזה מתאר את הסיבות שעמדו מאחורי ההחלטה הזו. המטרה כאן איננה לשכנע אתכם להימנע מלהביא ילדים, או חלילה לטעון שמי שהביא ילדים עשה טעות מרה.

אני מאמינה בכל ליבי שהאנשים היחידים שצריכים להיות הורים הם כאלה שבאמת רוצים בכך, ומוכנים לשלם את המחיר האישי הכרוך בכך. לכן, אני חושבת שהניסיון לשכנע מישהו שרוצה ילדים להימנע מכך הוא מעשה נלוז, חסר טעם ופגום מבחינה מוסרית.

בדיוק כמו הניסיון לשכנע מישהו שלא רוצה ילדים להביא אותם בניגוד לרצונו.

שמעתי כבר הכל

אחד הדברים שמדהימים אותי בדיון הטעון שבין הורים לאלהורים הוא היחס השיפוטי. הורים שופטים אלהורים על בחירתם ואלהורים שופטים הורים על בחירתם.

זו הסיבה לכך שרוב האנשים ששואלים למה אין לי ילדים לא באמת מתעניינים בתשובה. הם שואלים בעיקר כדי שתינתן להם ההזדמנות לשכנע מדוע אני צריכה להביא ילדים בכל זאת.

אפשר לחסוך ממני את הטיעונים השחוקים. אני מודעת היטב לכך:

– שהשעון מתקתק והגיע הזמן לעשות ילדים
– שהסירוב שלי להיות אמא הוא הזוי ולא טבעי
– שאני עקשנית, נרגנת ושונאת ילדים
– שיום אחד אני עלולה להתחרט
– שאף אחד לא יטפל בי בערוב ימי
– שאני אנוכית, רדודה ואגואיסטית
– שאני מוותרת מראש על חווית ההורות ובכלל לא יודעת איך זה
– שאני מתכחשת לתכלית הביולוגית שלי כאורגניזם או כחלק מהגזע האנושי

יש לי תשובות חדות ונוטפות ארס "בהכנס" לכל אחד מהטיעונים הללו – אחסוך מכם את התענוג לעת עתה.

למה אלהורות? 7 סיבות

1. חוסר עניין אמיתי: מעולם לא היה לי אינסטינקט אימהי.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי טיפוס מופנם, שצריך לחשוב, לישון, להתעמל ולאכול כמו שצריך. אני לא אוהבת לצעוק ולהעניש אחרים ולא אוהבת שחוט המחשבה שלי נקטע בגלל רעש, בכי, מריבות, מצבי רוח וצרחות.

אני לא שונאת ילדים, אבל יכולה להתמודד איתם במנות קטנות בלבד. אין לי בעיה לשחק עם ילדים כל עוד אפשר להחזיר אותם להורים שלהם אחרי פרק זמן מסוים. אם אפשר היה לקבל אותם אחרי גיל 21 – הייתי לוקחת 😉

2. איזון נפשי: אף הורה לא יכול לבחור איזה ילד יוולד לו. הסיכון למפח נפש ולשיברון לב מהסוג שילדים גורמים להוריהם – במתכוון או שלא במתכוון (סמים, פשע, מחלות, ביריונות, הריון לא מתוכנן, סכסוכים משפחתיים, פיגור שכלי או מוות) – הוא מעמסה נפשית שאני מעדיפה לא לקחת על עצמי.

מעבר לכך, ילדים הם מקור לדאגה אינסופית. יתכן שזו הסיבה לכך שהורים לילדים סובלים מדיכאון ובאופן כללי מאושרים פחות מהחיים. רכבת ההרים הרגשית שבין גיל שנתיים הנורא לגיל הטיפש-עשרה הנורא מחייבת כמויות אדירות של אנרגיה ותשומת לב. ובהינתן כמויות סופיות של המשאבים הללו, אני מעדיפה להשקיע אותם במשהו אחר מלבד גידול ילדים.

3. עצמאות: האחריות הטוטאלית והשלמה, 24 שעות ביממה, לחייו של בן אנוש קטן וחסר ישע היא כבדה מאוד. כה כבדה עד שהיא הופכת למשקולת שכובלת את הפרט. כובלת אותו לשגרת חיים מסוימת, לעבודה מסוימת, לחוויות מסוימות ולסביבה מסוימת.

מעל לכל, היא מכבידה על הזמן הפנוי, המשאב היקר ביותר בחייו של אדם. אני, כידוע, מקדשת את הזמן הפנוי, ועושה ככל שאפשר כדי להגדיל אותו ולהפנות אותו לאזורים שחשובים לי. ללא ילדים אני יכולה לנהל אורח חיים ספונטני, גמיש וסתגלני – לקום וללכת, לעשות דברים כי מתחשק לי, ללא תכנון מורכב ועם מינימום חיכוך ואילוצים.

4. חיסכון: הבחירה באלהורות היא דרך לחיסכון – לא רק בזמן, כסף, אנרגיה ועצבים, אלא גם במקום פנוי. אין לי צעצועים זרוקים בכל פינה, אין לי צורך בדירת 5-4 חדרים, אני לא צריכה לבדוק שסביבת המגורים שלי "מתאימה לילדים", אין לי צורך ברכב פרטי עם 5+ מקומות, וכמובן אין לי צורך להתעסק בבייביסיטרים יקרים פחות ויותר (מעונות יום, גני ילדים, חוגים).

 מלבד זאת – המגע הכפוי, הממושך והבלתי אמצעי עם המערכת הציבורית הרקובה והמושחתת ביותר בישראל – מערכת החינוך הממלכתי – הוא משהו שהייתי מעדיפה לחסוך מעצמי.

5. זהות עצמית – אני לא רוצה להביא ילדים לעולם רק מפני שזה מה ש"כולם עושים" ושזוהי ההתנהגות הנורמטיבית והמצופה.

אני לא מעוניינת שהאימהוּת תהפוך למרכיב דומיננטי או מעצב בזהות שלי. לא רוצה להגדיר את עצמי במונחים של אחרים, אפילו אם הם בגובה מטר ויצאו מהבטן שלי. חשוב לי שעולם התוכן שלי יהיה עשיר ומגוון, ולא יתמצה בכרכור סביב ילדיי, מעשיהם, תחביביהם והישגיהם ביחס לילדי השכנים. התחרות ההסמויה בין ההורים על הישגי הילדים אחראית לטעמי על חלק גדול מההוצאות הנלוות לגידול ילדים (ע"ע הילד כסמל סטאטוס).

אני מאמינה שנולדתי כדי להיות חופשיה, אוטונומית ועצמאית – לא לשרת, להאכיל, לרחוץ ולהסיע אחרים. לא לדרג את עצמי בתחתית בסולם העדיפויות ולרומם אחרים. לכן כל כך כואב לי על כל אותן "נשים משוחררות" שמנסות ללהטט בין האימהות לקריירה ובדרך נשחקות עד עפר. אירוניה פמיניסטית במיטבה.

6. בריאות: אין לי עניין בטראומה הפיזיולוגית הנלווית להריון ולידה, בשינויים ההורמונליים, ברקמות קרועות, בחתכים, בתפרים, בזריקות, בטחורים, בשינויים במבנה הגוף, בפוטנציאל התחלואה, במזון הגרוע שרוב האימהות מתרגלות לאכול ועוד כהנה וכהנה. הבריאות שלי חשובה לי יותר.

7. סביבה – לבסוף, אלהורות מאפשרת לי לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלי באופן דרסטי.

אני סבורה שאוכלוסיית המין האנושי צמחה יתר על המידה, ושככל שהיא גדלה יותר מצבנו מידרדר (פיצוץ אוכלוסין, רעב, פשע, תחרות אלימה על משאבי טבע). כך שמנקודת מבט פילנתרופית, אני מאמינה שיש לי חובה לעזור למי שכבר נולד בכך שלא אכפה קיום על אדם נוסף שיצטרף למציאות שסועה, אלימה ומידרדרת זו.

 

(*)  ילדים מגדילים הוצאות ומכבידים על התקציב המשפחתי. אין חולק על כך ומעולם לא הכחשתי זאת.

ויחד עם זאת, אני סבורה שגם אדם שבחר להביא ילדים לעולם יכול להגיע לעצמאות כלכלית אם יאמץ את העקרונות המנחים שביסוד הבלוג הזה. מכיוון שלכשעצמם ילדים צורכים מעט מאוד כסף, ישנו מרחב גדול של בחירה אישית. ביום שבו הורים יבחרו להשקיע זמן בילדים שלהם (ולא לשפוך כספים מיותרים על גאדג'טים, מותגים וחוגים יקרים), נפסיק לראות כתבות פופוליסטיות מסוג זה.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

174 תגובות

  1. אין בעיה עם זה שאין לך ילדים.
    בחרת מראש שכל חייך תקדישי לעצמך, אז באמת שאין סיבה שתנסי לחלוק אותם.
    אולי בחיים הבאים 🙂

  2. לילך המהממת

    כמו שאמרת לא אנסה לשכנע אותך אחרת כי הטיעונים ידועים לך מראש אך זה הפוסט היחיד שבו אני אומרת עד כאן.את זה לא כדאי לי לאמץ! ואני בחורה בת 33 רווקה שיודעת שאם לא אתחתן אביא ילד לבד ואממש זכות ענקית זו שניתנה לנו..(ואף ארחיב ואומר שאני חושבת שכל המצע שאת נוהגת על פיו חשוב לי ללמדו ולבצעו כדי שאוכל לדאוג לעתיד טוב לילדי העתידי) הרי לקחת את יכולת הנתינה שלנו לאחר לקחת את המהות שלנו לטעמי.

    • אז את בעצם תכפי על מישהו להיות קיים בעולם הזה ללא אבא ועוד במחשבה תחילה, יפה. מאוד לא אגואיסטי מצידך

    • כל הנימוקים כל כך נכונים וכל כך הגיוניים ואני מסכימה איתם לגמרי. אני נכנסתי להריון בשל תאווה בלתי נשלטת להיות בהריון, לא יכולה להסביר במילים. האמת לא חשבתי על התוצר הסופי וההשלכה המטלטלת על חיי וחיי משפחתי הקרובה והמורחבת. לאור כל זאת- הנה לכם כמה סיבות למה כן להביא ילדים:
      1. הזדמנות לחוויה מתקנת של ילדותינו. מספרים את הסיפור האישי שלנו מחדש דרך ילדינו ויוצרים לנו מן ילדות חדשה וטובה יותר. וכך משלימים סוף סוף עם עברנו. וכן אני יודעת שזה יעורר תגובות של את אגואיסטית. לא ממש מזיז לי. אני אדם שלם יותר:)
      2. לראות את העולם דרך עיניים של ילדים זו ראיית עולם מופלאה. מרגישים יחד איתם, את ההתלהבות בלראות כל דבר בפעם הראשונה. ואז את מגלה כמה יופי יש בפרח צהוב קטן בעיקר אם מגישה לך אותו ילדה קטנה ויפה כמתנה (כי אין לה כסף אז המתנות שלה הכי משמעותיות ומרגשות). כמה התרגשות יש בפרפר לבן מעופף. כמה משמח זה לראות כלבים וחתולים ואפילו קיפודים. כמה כיף לטפס על עץ וכולי…
      3. יש מישהו בעולם שזקוק לך, זה הופך אותך בפעם הראשונה לאדם עם משמעות, עם סיבה לחיות, כי יש לך אחריות, למישהו חשוב שפעולותיו חשובות.
      4. המשך לסעיף שלוש, ילדים מסתכלים על הוריהם באהבה אינסופית, הערצה וחיקוי. זה גורם לך להרגיש את האחריות בלשמש מודל ראוי ולקבל בשתי ידיים את מבטי ההערצה הללו. ביודעך שאתה כל כך אהוב וחשוב להם והם לך.
      5. המשך לסעיף שלוש וארבע אולי זה אותו סעיף לא יודעת:) זה כל כך כיף לפעמים לשכב איתם במיטה ולחבק אותם עד שהם נרדמים. בחברה כל כך מנוכרת עם כל כך מעט מגע. זה כל כך כיף לגעת ולחבק ולנשק ולהתכרבל בלי הפסקה וכן אפשר לחבק את הכלב והבעל אבל אין מה להשוות. זו תחושה אחרת לגמרי…
      אני לא מצטערת לרגע ללא כל ספק זה הדבר הכי חשוב וטוב שעשיתי מימיי. אני ממש גאה בעצמי. ויש לי על מה.
      ילדים מרגע היוולדם מתחילים בתהליך היפרדות מההורים שמגיע לסופו בגיל ההתבגרות. כולי תקווה שאעשה את תפקידי כראוי וילדי יהיו עצמאים ובלתי תלויים בי לחלוטין. ויבואו לבקר ולטפל מתוך בחירה ואהבה ולא חובה. למרות כל זאת אהיה כאן תמיד לתמוך בהם.

      • גליה, ניסחת במילים מדוייקות את רחשי ליבי.

      • הטיעונים לכאן ולכאן הינם אגואיסטיים.
        בסופו של יום ,כולנו כמהים לקבל.
        מבצעים החלטות שיעשו לנו טוב,
        ומי אמר שזה רע?
        זה מדהים. אני שותפה לכל 7 הסיבות שהוזכרו בכתבה .
        ויש לי אחת נוספת:
        8)הפחד מאיבוד קרובים.
        מגיל קטן סבלתי מחרדות קטנות של אובדן או מוות של בני משפחה.
        בדקתי בלילה אם החזה של הוריי עדיין עולה ויורד..זה נשמע פסיכי.או אולי זה בדיוק מה שזה.,נובע מחרדה זו,לא רוצה להביא ילד לעולם שאולי אחשוף אותו ליתמות-זה נשמע טיפשי כי אין לנו שליטה על זה,אבל כל עוד אפשר לצמצם את ההסתברות שזה יקרה,כך טוב יותר.
        ומן הצד השני,בגלל החרדה הזו,אינני רוצה להיכנס למצב של הורה שכול חלילה.
        יתמות או שכול.

      • הי גליה,
        קראתי את תגובתך ואני ממליץ לך בחום (בחום!) ללכת לטיפול.
        הרגשת הבדידות והניכור שלך זועקת מכתיבתך. אני לא שופט את מעשייך או את מניעייך להבאת ילדים לעולם אבל את מטפחת את ההערצה של ילדיך כלפיך (כי את כל כך זקוקה לה) ומתקנת את ילדותך דרכם- ובכך פוגעת בהם פגיעה משמעותית.
        אהבה משמעה ראיית טובת האחר. תחשבי לעומק לטובת מי את פועלת באמת.
        ולכי לטיפול.

        • יוני מה אתה מקשקש תגיד לי ?

        • אה יופי, עוד אחד שמנסה לשכנע את עצמו שהוא לא ביזבז את הזמן והכסף שלו בללמוד פסיכולוגיה ומבלבל את המח בכל פעם שניתנת לו הזדמנות.
          או אולי סתם אידיוט רנדומלי שמברבר.

      • הבאת ילדים כי רצית מגע ומשמעות. הבאת ילדים מסיבות אגואיסטיות לחלוטין. יום אחד ימרדו בך ולא ירצו את קרבתך חלילה תפסיקי לאהוב אותם?

  3. כל מה שכתבת ברור לכל בנאדם שלא משלה את עצמו. ללדת ילדים זאת הקרבה. אבל באמת זה משהו שאתה עושה בעיקר מתוך רצון לתת לאחרים (= לתת חיים למישהו אחר) ולא משיקולי תועלת אישית. אני חושב, שחיים שממוקדים רק בעשיה למען עצמך, למרות שהם יכולים להיות עשירים ומעניינים מהרבה בחינות, עדיין חסר בהם משהו מהותי. כמובן, שהעמדה בסוגיה הזאת הזאת נובעת מהשקפת עולם יותר כללית. לאדם כמוך, שמאמין שהחיים מקריים ואבסורדיים, באמת קשה למצוא סיבה משכנעת להקרבה למען אחרים. זה מובן לחלוטין. אני כאמור, חושב ומאמין אחרת.

    • למה אתה מסיק שהיא חושבת "שהחיים מקריים ואבסורדיים" ?! ההפך מכך הוא הנכון, והקבעיה שקבעת היא לא נכונה ומעידה על שיפוטיות שטחית .

  4. מסכימה איתך דורין מאה אחוז 🙂 גם אני לא מעונינת להביא ילדים לעולם מאותן הסיבות. אני בעד צמצום אוכלוסית בני האנוש על פני כדור הארץ ולהחזירו לבריאות טובה 🙂

    • מה נסגר עם כל מי שאומר שהוא בעד לצמצם את האוכלוסיה? אם הייתם מתעמקים טיפה במחקרים עכשוויים הייתם מבינים שככל הנראה אוכלוסיית העולם הולכץ להצטמק באופן טבעיי ממגוון סיבות, ללא קשר למדיניות ציבורית כזאת או אחרת (כמו הילודה השלילית שיש במגוון מדינות בעולם כרגע)

      • הגיע הזמן שתצטמצם.. יש יותר מידי מפגרים בעולם הזה וכל יום נולדים יותר..

  5. יש אולי צמיחה אדירה במספר בני האדם אבל העם היהודי קטן. זה העם היחיד שמספרו קטן במאה הארונה, מ-18 ל-12 מליון. לכן, בראיה לאומית, אין צמיחה אלא קיטון במספרנו.
    לגבי כדור הארץ – מעבר לתזונה טבעונית יועיל לכדור הארץ יותר מנסיונות להימנע מטביעת רגל פחמנית.
    לגבי סעיף 1 – הוא לא רלונטי. לא היה לי שום ענין בילדים, כולל אחינים . הילד שלך מענין אותך. הרעש שלו והשטויות שלו פחות מרגיזות ומפריעות. ככה זה.
    בריאות – לא נראה לי רלונטי. לאמהות יש פחות סרטן השד וסרטן הרחם למשל.
    בכל אופן- מכבד את בחירתך. אני יודע שזה לא קל להתמודד עם החברה הישראלית יהודית בנושא הזה, אבל כבר פיתחת עמוד שידרה, אז קטן עלייך…

  6. הכל נכון! אמנם אני אמא לשניים קטנטנים שאני אוהבת בעולם כולו והקרבתי המון בשבילם, אני מאוד נהנית להיות איתם ולראות כל הזמן את הקסם שלהם , אבל באמת לא קל לגדל ילדים בדיוק בדיוק מהסיבות שכתבת. ואני חרדה לעתידם והכל עולה המון המון כסף ואין לי כבר זמן לעצמי, מה שכל כך אהבתי… אכן החיים קשים! לצערנו האוכלוסיות שמתחילות למלא את העולם כי הם כן ממשיכים ללדת בהמוניהם יגרמו לעולם להיות קשה יותר ובעלי ההון יגרמו למציאות להיות אכזרית יותר

  7. רציתי רק לומר לגבי זאת שהורים מדוכאים יותר מהממוצע. אני מבין למה את אומרת את זה אבל נסי לקחת מהורים את הילדים שלהם ואז תראי מהו באמת דיכאון… אני מבטיח לך שזה באמת דיכאון חריף בהרבה מהממוצע.

  8. את עדיין צעירה, כמה? 32? זה כמעט צעיר מדי בחברה החילונית-משכילה להביא ילדים, האמירה הזאת תהיה רלוונטית בגיל 45.
    בנתיים את לא רוצה, אולי לא תרצי לנצח, אולי בגיל 40 זה ישתנה. לא יודעת.

    אבל עדיין לא "בחרת" לא להביא ילדים לעולם לתמיד, רק כשהשער הזה יסגר לקראת גיל 45 האמירה שלך לא תהיה ריקה. לדעתי.

  9. מוטי רודשטיין

    צורת החשיבה שלך, דורין, (שדומה מאד לשלי) כל כך שקולה והגיונית, שזה ממש אירוני לחשוב שמבחינה אבולוציונית היא נכחדת שוב ושוב [הסבר: כל אוכלוסיה שמתנזרת מילדים, בהכרח נכחדת], רק כדי לצוץ שוב עם כל אישה שקולה והגיונית לאורך ההיסטוריה שהגיעה לאותה מסקנה מתבקשת.
    המעניין הוא, שככל שרמת החיים עולה (והיא עולה אקספוננציאלית) יותר ויותר אנשים מגיעים לאותה מסקנה וכך נוצרת אוכלוסיה חדשה של מתנזרי-ילודה, שלא קשורה גנטית לאוכלוסיות הקודמות. כלומר, זהו תהליך אבולוציוני שלא עובר בגנים (אותי זה מגניב – אני חנון, אני יודע :)).
    ניתן לראות את התסמינים של התופעה, למשל באירופה, שהולכת ומתאסלמת. מחד, איכות החיים הגבוהה של האירופאים מקטינה את הילודה, ומאידך איכות החיים הנמוכה (והציווי הדתי) של המוסלמים באירופה שומרת על אחוז ילודה גבוה.
    אם ימשיך התהליך הזה ויתחזק, כלומר, אם רמת החיים תהה כל כך גבוהה שרב האוכלוסיה תתנזר מילדים, אז אולי נתחיל לראות תופעות כמו ילדים בהזמנה (למשל מהממשלה שרוצה אזרחים, מחברות מסחריות שרוצות עובדים, מהצבא, וכו'). כלומר, יהיה מי שישלם לאישה על הטרחה של ההריון והלידה, ויגאל אותה מהצורך לגדל את הילד בעצמה. או אז תכנס האנושות לעידן הילודה המסחרית.
    מעניין איך זה יראה.

    • לגבי הזמנת ילדים – אני חושבת שזה כבר קורה. אמצעים לעידוד ילודה במדינות מפותחות

      • מוטי רודשטיין

        מרתק, תודה.
        אם כי, לדעתי, ממשלת ישראל (וכל ממשלה אחרת) צריכה לשקול את נושא עידוד הילודה לאור כמות המשאבים הזמינים, ולא לאור קצב הילודה. קצב ילודה נמוך אינה בעיה בפני עצמה. יותר אנשים ממשאבים, זו הבעיה.

      • לדעתי כל הטענות של לא להביא ילדים שורשם אחד והוא לידאוג רק לתחת שלך וזה שווה לאגואיסטיות , רק מי שמעדיף למות עכשיו ואו לא להוולד בכלל , מוצדק מבחינתו לא להביא ילדים

        • האגואיסטיות של להביא ילדים גדולה הרבה יותר!!!

          למה אתה רוצה כל כך להיות אבא בידיוק???( רמז-אגואיזם נטו)

    • גם מי שרוצה להיות הורה חייב להתחשב בסביבה !
      אנשים שמביאים 5-6 ילדים הם בהחלט אגואיסיטיים הרבה יותר מאל-הורי.

  10. אפשר לבקש הרחבה לגבי העניין הסביבתי? הרי על פי כל הסימנים קצב ההתקדמות הטכנולוגית מהיר בהרבה מקצב התדלדלות המשאבים. למה להניח שהדבר לא יימשך?

      • אני מכיר את התיאוריה של שיא תפוקת הנפט, אבל גם אם אנחנו נמצאים בעידן הקרוב מאוד לשיא תפוקת הנפט (מה שכלל לא בטוח), אנחנו רחוקים משיא תפוקת הגז הטבעי. גם אם התפוקה של כל הדלקים מבוססי הנפט תגיע לשיא, עדיין יש הרבה מקום לשיפור בנצילות האנרגיה, בדפוסי הצריכה ובמיצוי מקורות אנרגיה אחרים (גרעין, שמש/רוח). בינתיים העולם הולך ומקיים יותר ויותר בני אדם ברמת חיים הולכת ועולה.

      • איש נחמד

        דורין אני רוצה לומר לך שקראתי ממש ממש בצער את זה שאת לא רוצה להביא ילדים ולדעתי זה ממש חבל (מקווה שלא יבוא יום ותתחרטי אבל זה יהיה מאוחר מידי) חוץ מזה -אני רוצה לומר לך שהאתר שלך מדהים! וממש כל הכבוד לך!
        אני מאוד מעריך את הידע שלך ואת הרצון שלך לעזור פה להמון אנשים

  11. אני איתך נסיכה
    האנושות אכזרית

  12. אחלה פוסט. המחקר הסוציולוגי מראה שאנשים מביאים לעולם ילדים משתי סיבות עיקריות: חיקוי (אנשים לא דתיים) או ציווי (אנשים דתיים). הקשר בין דת למספר ילדים ידוע. פחות ידוע (ולמעשה מוכחש) שבקרב לא דתיים מה שקובע אם ילדו ילידים ואת מספר הילדים שילדו היא פעולה פשוטה של חיקוי הסביבה הקרובה. אנשים עושים ילידים כי לקרובים שלהם ולשכנים שלהם יש ילדים והם מתאימים את מספר הילידים שלהם לנורמה הסביבתית. איך יודעים את זה? מחקרים רבי שנים בקרב דורות של מהגרים מראים בבירור שמהגרים לא דתיים מאמצים את נורמות הילודה של ארץ ההגירה בתוך שני דורות לכל היותר. בישראל העולים הלא-דתיים ממדינות האיסלם בשנות ה 50 התאימו את נורמות הילודה שלהם לאלו של האשכנזים בתוך 30 שנים והיום הפיריון של אישה חילונית מזרחית דומה לפיריון של אישה חילונית אשכנזית. גם הערבים הישראלים הלא דתיים התאימו את נורמות הלידה שלהם ללזה של הרוב היהודי בישראל. מחקר אחר בקרב ילדים לישראלים (אכנזים ומזרחים) שהיגרו ללוס אנג'לס בשנות ה 60 וה 70 מראה שהם התאימו את נורמות הלידה שלהם לחלוטין לנורמות המקובלות בקרב לבנים דרום קליפורניה, בתוך דור אחד: וזה אומר שיעור ילודה מתחת לרמת התחלופה ואחוז ניכר שחיים בזוגיות ללא ילדים (אלהורות) . אגב, פעולת החיקוי פועלת רק כשיש אינטגרציה סוציו-גיאוגרפית ובמוסדות החינוך. כאשר ישנה סגרגציה בין קהילתית על בסיס דתי או גזעי פעולת החיקוי לא תתקיים והמהגרים יצרו תת-תרבות בעלת נורמות ילודה משל עצמה.

  13. תודה רבה על הפוסט הזה. למרות שזה בלוג כלכלי ולא אלהורי בהחלט חיכיתי לו… מזדהה ומסכימה עם כל מה שכתבת, כולל עם זה שאין לי עניין לשכנע אנשים שרוצים ילדים להימנע מכך. אבל הסברת מצוין את כל הסיבות שמאז ומתמיד הרגשתי שילדים זה לא בשבילי (ובאופן כללי שזה משהו שלא בהכרח מתאים לכולם). הפוסט הזה מצטרף לשיחות שהיו לי עם כמה הורים ש"העזו" להתוודות בפני שעם כל האהבה העצומה לילדיהם ההורות מבחינתם היא בעיקר עול כבד מאוד.

  14. תודה על הפוסט. דורין.

  15. הגיוני, גם פה שפכת לוגיקה מובנת.
    מה בוער בעצמותייך? האם קרה ובצורה אימפולסיבית עשית דבר וראית כי אושר הוא?
    ואלי אושר גדול בא עם מחיר? כאב? ויתור על שליטה?
    אנחנו לא מבינים מלאן דברים ועדיין משתמשים בהגיון האנושי להסביר? ואלי יש דבר בו ההגיון האנושי לא עובד? האם היית באה להרפתקה, בעיניים עצומות, בה את לא שולטת על התסריט ומגלה רבדים אל-הגיוניים?
    טוב,
    ילדים זו התחייבות ארוכת טווח ללא חזרה אך יש התחייבויות ארוכות טווח שבהן הדרך לא קלה והאושר בסוף גדול. איך תדעי אם לא תעשי את הצעד האל הגיוני ?

    • למה להשתמש בהיגיון ולבנות טיעונים לוגיים מורכבים המאפשרים לך להעריך מה יגרום לך להרגיש טוב ומה יגרום לך להרגיש רע, כשאפשר פשוט להתנהג בצורה אימפולסיבית ולא הגיונית ולקוות לטוב?
      מה שאתה מבקש לעשות בתמיכה ב"חוסר ההגיון" הינה "קפיצת אמונה" http://en.wikipedia.org/wiki/Leap_of_faith
      ממליץ לך לבחור דת רנדומלית ולבחור להאמין בה. מי יודע, אולי זה יגרום לך אושר, למרות כל ההגבלות והאיסורים החדשים שתזכה להם. תוכל למצוא הרבה שיאמרו לך שלהם זה גרם להם לאושר.
      בהצלחה.

  16. פוסט מאוד מעניין – כאמור, את לא חייבת לאף אחד דוח ודעתך מאוד מוערכת.

    אני מאוד אוהב לקרוא את הפוסטים שלך ומוצא אותם מעניינים מאוד!
    דווקא בשל כך, אני לא יכול שלא לחשוב, שלך כן היה את האדם שכן וויתר על מירצו וזמנו, דווקא כדי שאת תוכלי לא לוותר על מרצך וזמנך.

    • ששון, אתה מוכן להסביר יותר בבקשה למה התכוונת ?
      משתמע מדבריך, כזה דבר: כשם שמישהו/י הקדיש לך את הזמן והאנרגיה שלו, מן הראוי שגם אתה תעשה אותו דבר- תקדיש מזמן ומהאנרגיה שלך למען אדם אחר.
      האדם שויתר על מרצו וזמנו למען אדם אחר (במקרה הנ"ל כותבת הבלוג), עשה זאת מבחירה וממודעות. וזכותה לבחור אם כן לוותר על זמנה ומרצה למען אדם אחר או שלא.

      • הוא מתכוון להורים שלה. אין כאן טענה נגד דורין, אלא הארה של נקודה- כולנו פה מתרשמים מהאישיות והפעולות שלך, ומוקירים את הורייך על שבחרו להעניק לך חיים. מה היה העולם עושה בלעדייך.
        להביא ילד לעולם, להצמיח אותו טוב, זה לומר- אני אופטימי. העולם עוד משתפר והוא יאיר עוד יותר ממני. אני לא יכולה למנוע מהעולם את הטוב שבלשכפל את עצמי 🙂

  17. כמה הערות:

    לגבי זה שאין לך בעיה לשחק עם ילדים אבל רק לזמן מוגבל – זה נכון לגבי ילדים של אחרים. בדרך כלל היחס לילדים שלך הוא שונה והקשר אליהם חזק הרבה יותר מאשר לסתם ילדים של מישהו אחר אפילו אם הם קרובי משפחה.

    הסיכון הבריאותי של ילדים מצטרף לסיכונים אחרים בחיים כגון מחלות ותאונות. הרי יכול לפגוע בך אוטובוס בעת שאת רוכבת על האופניים, האם בגלל זה את יושבת בבית ולא יוצאת ממנו?

    החישוב הכספי הוא קצר טווח. יתכן שבמקרה יפול עלייך סכום כסף גדול בגיל 45 (ירושה למשל) ואז הנושא הכספי לא יהיה מעניין יותר אבל כבר לא תוכלי ללדת. כסף בא והולך ולקבל החלטה על פי שיקול כספי קצר טווח יכול לגרום לך להצטער על כך.

    הסיכון לבריאותך עקב לידות קיים אבל בדרך כלל לא קורה. גוף האשה בנוי אבולוציונית ללדת ולחזור לעצמו במהירות רבה. יש נשים רבות שלא ניכר עליהן כלל שילדו כמה ילדים.

    את תהיי בודדה. זה לא שהילדים יטפלו בך או לא, זה כשתהיי בת 50 ובן זוגך יעזוב אותך אז לא יהיה אדם אחד בעולם שאכפת לו ממך. וגם לא יהיה בעולם אדם אחד שאכפת לך ממנו. ואל תגידי חברים כי זה דבר מאד לא יציב.

    זה גם אומר שלא יהיו לך נכדים. נכדים הם במקרים רבים מקור לאושר רב יותר מאשר ילדים כי יש פחות עומס בגידול ויש רק את ההנאה של השהיה במחיצת הנכדים.

    ילדים ונכדים הם הקשר שלך אל העתיד. אם הם לא קיימים אז מה אכפת לך שכדור הארץ יחרב אחרי מותך?

    אני אומר את זה מפרספקטיבה של אדם מבוגר ממך, אני מתקרב לגיל 60. כמובן שכל מה שכתבתי זו דעתי בלבד ואין לי שום בעיה מוסרית עם ההחלטות שלך, הן רק שלך. ההערות שהבאתי נועדו לתת לך פרספקטיבה שונה על החלטה כזו.

    • בתור אחד בלי ילדים בגיל 62, אתה לא צודק.

    • מוטי רודשטיין

      מזה שבע שנים שאני מחפש סיבה טובה אחת למה כן לעשות ילדים. משהו כבד משקל, שיאזן שמונה עשרה שנה של עבודת פרך ומליון שקל.
      – "לא להישאר בודד" – אני יודע טוב מאד לבדר את עצמי
      – "המשכת שם המשפחה\ יצירת עותק קטן שלי" – בשביל מה? מתוך גאוות יחידה? מתוך תחושת עליונות? האם הגנים שלי כל כך מוצלחים וחשובים לאנושות? אני לא עד כדי כך נרקיסיסט
      – "מי יטפל בך כשתהיה זקן?" – מיליון השקל שאחסוך
      – "חלון הזדמנויות שנסגר (בעיקר לנשים)" – ואם אגיד לכם שחלון ההזדמנויות שלכם לקפיצה ממגדל שלום הולך להיסגר, אז מה, תקפצו?
      – "ילדים זה שמחה" – זה בהחלט לא נראה ככה. אולי התכוונתם "ילדים זה טרחה". מליון שקל בבנק זה שמחה. חופש מללכת לעבוד זה שמחה. לקום באמצע הלילה כדי להחליף חיתול זה לא שמחה.
      – "אבל הם כל כך חמודים" – ילדים חמודים בגלל שה הגדיל את השרידות שלהם. אני לא מתכוון ליפול בפח הגנטי הזה.

      בקיצור, עוד לא שמעתי סיבה מספיק טובה, אבל ברב המכריע של המקרים הצד השני מקנח במשפט מסוג "עד שלא יהיו לך ילדים, לא תוכל להבין את זה".
      יכול להיות, אבל המשפט הזה תקף גם לעישון מריחואנה, טיפוס לפסגת האברסט, ושחיה עם כרישים.
      ההבדל המהותי הוא בכך שילד אי אפשר להחזיר, בעוד, את שאר הפעילויות אפשר להפסיק. החוק כובל אותך לשמונה עשרה שנה, ואחר כך אתה כבר מכור לילדים והסבל רק מתעצם כשאתה מבין שאתה כן אחראי לכל הסבל שלהם בחיים, ושהם לא שמים עליך קצוץ.
      לפעמים, לדבר עם הורים על גידול ילדים זה כמו לדבר עם מסוממים על הסם שלהם. הם מתים עליו למרות שהוא הרס להם את החיים.

      • מוטי, התגובה שלך שיעשעה אותי מאד תודה 🙂
        תשמע אני לא חושבת שאתה צריך לחפש סיבה ללעשות ילדים, אתה יכול להודות על זה שאתה טיפוס שלא באמת זקוק לזה, אני חושבת שלרוב אין בררה, במיוחד לנשים שבוער בהן הצורך באופן ממש פיזיולוגי לילד, או שחלומם היה להקים משפחה. יש הרבה יתרונות לכך שהצורך הזה לא בוער בעצמותך ולא מתאים לך, קבל אותם ושמח עליהם.

        אגב אני מוסיפה לגבי החמידות – החמידות עוברת בגיל ההתבגרות.

      • התינוקת שלי (בת שנה וחצי) גורמת לי אושר כה רב, שאני מוכנה לקום אליה בלילה בכל פעם שהיא צריכה, לתת לה לאכול לפני שאני אוכלת, לקנות לה בגדים וצעצועים, כמובן שגם חיתולים וכו' לפי צרכיה ולוותר על חלק מצרכי, ועוד ועוד מיני ויתורים. האושר הוא גדול והוא מתובל בהמון הנאות. זה הכי הכי. אין יותר מזה. והכי טוב ממש זו העובדה שיש לי בעל מדהים, שהוא החבר הכי טוב שיכול להיות. אני ממליצה בחום על עסקת חבילה כזו.

        • חכי לגיל ההתבגרות…או יותר מוקדם כשהיא תכנס לבית ספר…בהצלחה

      • "– "המשכת שם המשפחה\ יצירת עותק קטן שלי" – בשביל מה? מתוך גאוות יחידה? מתוך תחושת עליונות? האם הגנים שלי כל כך מוצלחים וחשובים לאנושות? אני לא עד כדי כך נרקיסיסט"
        אתה בתור חנון (לדבריך) מבין שהקיום, לא רק שלך, של כל החי הסובב אותך, כל הפלא והמגוון והפעילות והמהות הזה שסביבך, כל זה קיים בראש ובראשונה תחת עקרון אחד: המשכיות והעברת הגנים הלאה. נכון, כפרט, אין חשיבות רבה לגנים שלך. אבל בעולם שבו יש המון מהויות מומצאות (דתות, רדיפה אחר כסף וכד') לבוא ולומר בבטחון שאחת המהויות המרכזיות שמאפיינת כל יצור חי (ברמת המין, לא הפרט) היא מיותרת ו"נרקסיסטית".. בעיני זה נתפס כיוהרה גדולה. אם המטרה היחידה שלך היא לחיות כמה שיותר טוב – למה לחיות? זה כל-כך זמני.. והיות ואתה אדם לוגי אתה יודע שאין רע בלמות, מעבר לזה שזה נוגד את המהות שלך (הפצת הגנים). אז תוציא עכשיו את כככככל הכסף שלך על ערמת הירואין, תהנה בהנאה המקסימלית האפשרית זמן קצר (נאמר שנה) ויאללה, תן זריקה סופנית.
        והנק' האחרונה – אם אתה מאמין שאתה טוב מהממוצע או החציון האנושי, וכחנון בטח תנסה לבדוק טענה זו אובייקטיבית עם מספרים, אז האין זו חובתך לדאוג שהגנים שלך יתחברו עם זיווג טוב וימשיכו לשוטט בעולם?
        גילוי נאות: אין לי ילדים ולא בטוח שיהיו. אני פשוט לא מסוגל לומר בכזה בטחון שהטיעון הגנטי הוא שרירותי או מוטעה. כנראה שאם אבחר להביא ילדים, יהיה זה רק ילד אחד.
        כל טוב

      • מוטי ,מסכימה איתך ,כמה שזה קצת עצוב..

      • אחד הטוקבקים הטובים שקראתי אי פעם.
        במיוחד על חלון ההזדמנויות.

    • >> ילדים ונכדים הם הקשר שלך אל העתיד. אם הם לא קיימים אז מה אכפת לך שכדור הארץ יחרב אחרי מותך?

      גם לי אין ילדים (לא בטוח, אבל נעזוב את זה כרגע), ומאוד אכפת לי ממה שקוראים בארץ "הסביבה".
      למה זה אכפת לי? כנראה כי אני אדם מצפוני ומוסרי ומבין שבני האדם הורסים את הטבע ופוגעים בשאר היצורים שחיו/חיים כאן גם.
      ונכון שאנחנו יותר חזקים וחכמים ומתוחכמים ומסוגלים לחסל את כל שאר היצורים (למעט נמלים, ג'וקים וחולדות), אבל לדעתי אין לנו זכות לעשות זאת.

  18. דורין, אני קוראת אותך תמיד בערבון מוגבל כי בחרתי אחרת ואת רוב הבחירות האלה גם אם לפעמים קצת קשה לי אני לא באמת רוצה לשנות.אני זוכרת כמה נהנתי גם אני מהשהות עם ילדים לזמן מוגבל ושאפשר להחזיר אותם להוריהם לפני שהפכתי לאם. בכלל לא ממש עשה לי את זה להיות עם הורים לפני שנכנסתי למעגל בעצמי. הם לא עוררו קנאה בלשון המעטה. היום, כאם ל-2 אישה עובדת שמתמודדת עם הקשיים שבג'נגול האינסופי אני זוכרת את התקופה שלפני בגעגוע גדול , מודה! אבל הי, אז עבדתי ממש כמו מטורפת. עוד לא היה הבלוג שלך. אולי זה היה משתנה :-). למרות הקושי שבהורות ובחיים כהורים במדינת ישראל, אני הולכת לישון עם הודיה גדולה והלב שלי מלא באהבה חמימה לשני היצורים הכי חמודים עלי אדמות. זאת תחושה מדהימה גם אם אחרי שניה היא יכולה להיפרע על ידי קריאת " אמא , פיפי". החיים הם לא פיקניק אבל הם מלאים ועשירים ולפעמים אני מרגישה ששריר הלב שלי עובד בכיוונים ייחודיים שלולא השתיים האלה כנראה שלא הייתי מתנסה בהם.

    • לא רוצה ילדים

      קודם כל, אני באמת שמחה שאת מוצאת את האמהות כמתגמלה ומעשירה. אבל את גם צריכה להודות שיש המון נשים וגברים שההורות לא מעשירה ועצימה אותם, אלא להפך. היא מוציאה מהם את כל הרע שבהם, ולראיה כל מקרי ההתעללות המינית, הפיזית והרגשית בילדים שלא לדבר על ממש רציחת הילדים, חס וחלילה. ההורים האלה שהורגים את ילדיהם, בהרבה מקרים, הם לא (אני חוזרת, לא) חולי נפש כמו שאנחנו משכנעים את עצמנו לחשוב. הם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם גודל הטעות שהם עשו. כמו כן, הרבה אנשים אומרים "אבל זה כל כך שווה את זה" מתוך שכנוע עצמי פנימי, והם אפילו לא מסוגלים להודות לעצמם שהם מתחרטים על העול הכבד שהם לקחו כי זה ממש הטאבו האחרון הקדוש בחברה שלנו. חוץ מזה, שיכול להיות שהילדים שלך עוד קטנים והם עד בשלב שעוד קל להשתלט עליהם. חכי שהם יגיעו לגיל ההתבגרות והם יהיו חופשיים לעשות כרצונם. אז מתחילות הצרות הבאמת גדולות, כמו סמים, יחסי מין בגיל צעיר, הימורים, אלכוהול וכ"ו. לא כל הילדים החמודים גדלים להיות מבוגרים חמודים שתורמים לחברה ושמחזירים טובה להוריהם על כל שנות הסבל. יש מספיק זקנים בבתי אבות שיש להם ילדים, שהילדים לא שמים קצוץ עליהם ולא באים לבקר. ילדים זה לא תעודת ביטוח, ולא כולם חושבים שכל האהבה הזאת שווה את כל הרגעים הקשים.

  19. בשורה תחתונה, מה שמניע אותך זה קמצנות ועצלנות.

    • מדוייק!

    • לאבי – ״קמצנות ועצלנות״ מאפיין את האבהות של העולם המערבי באופן כללי.
      זה מתחיל מאי לקיחת חופשת לידה, אחוז הגברים שלוקחים חופשת לידה בתלום מלא הוא כמעט אפסי = עצלנות

      קמצנות מתבטאת ב״מתן עזרה״ לאישה ולא כשותף מלא בגידול הילדים, הגבר שומר לעצמו את רוב המשאבים שלו: זמן וכסף (פנסיות גבוהות וכ״ו)

  20. כל הכלכלה בנויה על תחרות וצמיחה. המרוץ לדירה, לתואר, לחתונה, להקמת משפחה, לקריירה ועוד. מודלים כלכליים בנויים על כך שכולם או לפחות הרוב עושים את אותם הדברים לאורך החיים. חפשו בגוגל looking through the demographic window. במסמך ניתן לראות את החלוקה של האדם לשלבי החיים בגיל 46 לרוב האנשים מוציאים הכי הרבה כסף – בין היתר על הילדים שלומדים לתואר ראשון ועל המשכנתה. הם מייצרים צמיחה.
    ניתן לראות שהכלכלה המודרנית גם מעצבת את העולם ברמה הדמוגרפית – ביפן, גרמניה ומדינות מפותחות אחרות אנשים מתרבים פחות – למה? כי זה לא כדאי ואנשים מתחילים להבין. ילדים נשארים ילדים עד גיל 35 לפחות ובאוכלוסיה בה ה-WAP גבוהה ביחס לאוכלוסיה הצעירה והמבוגרת יש יותר צמיחה – ומהצמיחה נהנה רק המאיון העליון ואת זה ציין גם לאחרונה נשיא ארה"ב.

    לאדם הממוצע עדיף לא להשתתף במרוץ כי הוא לא נהנה מפירות הצמיחה.
    אפשר לחיות טוב מאוד בלי דירה בבעלות, בלי תואר, בלי להתחתן, בלי להביא ילדים כך להישאר ברמת הוצאות האופיינית בעולם הכלכלה לגיל 18-22 וגם 60+ וליהנות באופן אישי מפירות הכלכלה בעולם החופשי.

    בנוסף ל-PDF המומלץ ראו גם:
    http://www.investorsinsight.com/blogs/john_mauldins_outside_the_box/archive/2012/09/11/a-decade-of-volatility-demographics-debt-and-deflation.aspx

    http://www.theguardian.com/world/2013/oct/20/young-people-japan-stopped-having-sex

    http://www.taipeitimes.com/News/editorials/archives/2011/01/08/2003492953

    ישראל מ-1995 ועד 2015 נמצאת בחלון הזדמנויות דמוגרפי – המשמעות היא יותר אנשים עובדים בתחרות על משרות לכן עלייה בכמות אנשים שלומדים לתואר, עלייה בכמות אנשים אשר נמצאים בתחרות על דירות – המשמעות היא כוח עבודה זול ומחירי דירות גבוהים – במיוחד שמצרפים לזה את הריבית הנמוכה במשק.
    אדם המשועבד לבנק ישאר גם במקום עבודה דפוק בשכר נמוך – כי יש לו חובות להחזיר.

    כל עוד אנשים ימשיכו להיות פריירים ויבנו את חייהם לפי המודלים המקובלים – יהיו החכמים שיגזרו את הקופון ויהנו מפירות העבודה של הפראיירים.

  21. תמיד אפשר לקנות..אחד או שניים…יאללה להוואנה!!!!…שם הכי טוב…
    אלון!..רווק מאושר ומסודר בן 50!!!!!!!!

  22. ברלינאית,

    ביומהולדת 35 הגיל בו החלטתי לקבל החלטה סופית בנושא ילדים וללא שום דחף אימהי בכל שנותיי .. עם בעל מקסים שידעתי שיתמוך בכל החלטה שאקבל.. ישבתי לקבל החלטה רציונלית האם אני מתכוונת להיות אמא..

    למה אני לא רוצה ילדים.. היה ברור לי ( רשימה שמאד דומה לשלך..)
    ואז ניסיתי לרשום רשימה אחרת : למה אני רוצה להיות ללא ילדים.
    נא לא להתבלבל זו לא אותה רשימה…והסתבכתי.. לא הצלחתי למלא את הרשימה השנייה באופן שסיפק את דעתי.. לשם כך צריך בשלות איזושהי תחושת ייעוד ומשמעות , איזשהו עוגן אחר..משהו אינטנסיבי טוטלי יצרני ומספק עם תוצרים ברורים ..
    לא מצאתי כזה..
    והחלטתי לא לקחת סיכון של לצאת קרחת מכאן ומכאן..הסיכוי שבגיל 35 אמצא נתיב חיים יצרני ומספק היה קיים אך נראה לי מסוכן ולא בטוח בדיוק כמו הסיכון של לסבול מהפיכתי לאמא..
    בנוסף ידעתי עוד כמה דברים חשובים, שיש לי בטחון כלכלי סביר, שיש לי בעל שיהיה שותף מלא לחלוטין בתהליך של גידולם,ושאהיה אמא טובה.
    אחסוך מכם את התיאורים של כמה הם חמודים וכמה אני לא מצטערת כי זה לפעמים נכון ולפעמים לא..
    ד.א. הטיעונים על כדור הארץ\ ביזבוז משאבי הכדור וכו.. תמיד הצחיקו אותי. בהקשר הזה . לא מאמינה שמישהו ( פרט לממש משוגעים לדבר ) באמת מכניס את העניין הזה ברצינות למערכת השיקולים..מי שכן שקודם כל יוותר על מוצרים מן החי ,רכב, וקניות יד ראשונה לחלוטין ואח"כ נדבר…

    • מוטי רודשטיין

      עוד עניין לגבי ילדים והעולם שלתוכו הם נולדים.
      כל פעם שאני מנסה לדמיין את הילדים שלי גדלים, אני נתקף רגשות אשמה.
      אני רואה את החמוד שלי מציע חברות לילדה יפה בביה"ס רק כדי שתצחק לו בפרצוף מול חבריו. אני רואה את הנסיכה שלי בוכה כי הפנים שלה מלאות חצ'קונים. הבן מקבל מכות מחבורה של ערסים. הבת מתחילה לעשן עקב לחץ חברתי.
      הרי ידעתי שזה מה שהולך לקרות ובכל זאת הבאתי אותם לעולם. סאדיסט! (וגם מאזוכיסט, כמובן.)
      אני רואה את הבן יושב שעה בפקק, נושם פיח, ונצלה בשמש. אני רואה את הבת לוקה בהתקף חרדה ערב לפני המבחן המסכם באנאליזה נומרית. שניהם מוקפים בפרסומות מתוחכמות שחולבות מהם את המעט שהם מרוויחים. הבן רב עם אשתו. הבת גילתה שבעלה בוגד בה. הבן שוב פעם נקרא למילואים. הבת לא מוצאת עבודה.
      בדמיוני אני מנסה להרגיע אותם ולהסביר, אבל הם לא מקשיבים. הם כבר אלרגיים לקול שלי. ידעתי שזה מה שיקרה, הרי כל הילדים מתמרדים. מאזוכיסט!
      הבן נפצע בתאונת דרכים. הבת כבר לא כל כך יפה. הבן מתמכר למשככי כאבים. הבת חוזרת בתשובה.
      יכולתי למנוע מהם את כל הסבל הזה. אני אשם בסבל שלהם. ועוד יש לי את החוצפה לדרוש מהם נכדים. הרי ידעתי שהחיים הם לא מתנה.

      זקנים, הילדים שלי זקנים.

      אני לא רוצה את זה על המצפון שלי.

      • סליחה שאני אומרת אבל משתמע שהחיים שלך נראים ככה לא של הילדים שלך.

      • היית מעדיף שלא היית נולד?

      • מוטי זה הדבר הכי טוב ונכון שקראתי בחיים שלי. וכל מי שחושב שזה לא החיים שלו כנראה דוחף את הראש ממש ממש עמוק בחול

      • מוטי,הוצאת לי את המילים מהפה,אבל אני פחות שלילית.
        יכולות להיות ויהיו לילדים שלך גם חוויות חיוביות ! כמו שבטח היו לך ואתה שכחת כי אתה פסימיסט. מצד שני אני אישית,לא מוכנה להביא לעולם הזה אף אדם נוסף שבא ממני כשאני יודעת עד כמה העולם הוא מקום לא בטוח ! ומסוכן.. בזה אני מסכימה איתך מאה אחוז. החיים רנדומליים זה הקטע. אני יכולה לגדל את הילד\ילדה ולתת להם את כל החום אהבה קירבה מה שלא תרצו בבית,ואז מה. הילד הולך יום אחד לבית הספר ומאחורי הבית ספר מחכים לו כמה חבר'ה עם סכין, הוא נדקר. זה לא מדע בדיוני דברים כאלה קרו גם בבית הספר שלי.. אופס רנדומליות.

  23. (סיבה 7 עולה כשאני מסתכלת על ילדים מיותרים של אנשים מיותרים)

    סיבה 8- (חוץ מבודדים) אף אחד לא ראוי להיות האבא של הילדים שלי.

  24. אבי גדעון

    היי דורין
    פוסט פצצה – מזמן לא ראיתי התייחסות רבה אצלך בפוסטים. נגעת בעצב רגיש ואולי הרגיש ביותר.
    הטבע מוכיח את התהליך הביולוגי של הקיום מהתחלקות התא והתרבותו דרך מחזור החיים של הצמח ועד לתהליך הילודה להביא להמשכיות הקיום.
    התא הצמח ובעל החיים לא מתעמק בצרכיו האישיים ורצונותיו האגואיסטיים, הם כמו רובוטים מבצעים מה שבהתאם לטבעם, בעוד אנו בני האדם האגו שולט בנו מוחנו בנוי כך שנוכל להביע את רצוננו במחשבה בתכנון בהתייעצויות בלימוד ובהשפעות הרגשיות והמנטליות שלנו. הרעיון שאנחנו ייחודיים וסובייקטיביים אכן מביא אותנו למחוזות תפישות עולם שונות ומגוונות ויש בזה כמובן הפריה הדדית במובן האינטלקטואלי.
    דורין 7 סיבות לאלהורות מול 7 סיבות להורות זו יצירה מחשבתית המבוססת על סובייקטיביות המסתכלת אל סביבתה ושמה את עצמה במרכז.
    ברור כשמש שעמדתך היא אג'נדה שהולכת ומתרחבת בעיקר בארצות המערב הנקלעות לקשיי קיום הולכים וגוברים.
    אין לי מילה של ביקורת על גישתך זאת אף שאני ב 180 מעלות מעמדתך. אשתי ואני הגענו למצוקת קשיי לידה בגיל 32 ובחרנו לאמץ שני ילדים שהיום הם בני 26 27 אם אנחנו מסתכלים לאחור ורואים את העלויות הגבוהות, ההתמודדויות הרגשיות והבירוקרטייות, אנחנו שלמים על הצעד שעשנו מכל בחינה אפשרית.
    דורין אני לא ממליץ אבל אם דיברת על צמצום האוכלוסייה בעולם על ידי אי הולדה אזי את מוזמנת לשקול את האפשרות לאמץ ילד או שניים שנמצאים בסיכון לטובתם ובעקיפין זה גם לטובתך.
    תודה לך על הבלוג המרתק שלך המלא מכל טוב.
    אבי ג

  25. תכל'ס רוב הסיבות די ראויות יש שיסכימו איתן ויש שלא.
    לדעתי אחת הסיבות החשובות להביא ילדים היא להחזיר חזרה למערכת שמכלכלת אותנו.
    הרי כולנו גרים במדינה וחיים על בסיס התשתיות שלה ונהנים מהשירותים שהיא מספקת.
    כמובן שעל איכות השירותים יש מחלוקות רבות אבל כבישים וקופת חולים בכל זאת יש לנו.
    בשביל כל השירותים האלה צריך אנשים. גם אנשים כמוך, דורין, צריך. כי את מספקת ערך לכולנו.
    נכון שאת מתנדבת ועושה ועוד המון דברים טובים אבל את לא באמת תורמת להון האנושי של החברה.
    אני חושב שכדי להמשיך ולהנות מהחיים אני צריך לספק כלים לכך שהחיים ימשכו. וזה נעשה באמצעות תמיכה באוכלוסייה עצמאית על חשבון אוכלוסייה נתמכת. באותו אופן אתייחס לאוכלוסית המין האנושי. יש עודף אנשים במקומות שלא יכולים להכיל אותם ומאידך יש חוסר באנשים איפה שהם נדרשים יותר ויצרניים יותר.
    במחשבה כלכלית מה שאת בוחרת שקול לדאגה לפירות העץ ולא לעץ עצמו

    ולהבהרה יש לי ילדה נהדרת ויהיו לי כנראה עוד ילדים בהמשך.

    נ.ב
    אני מאוד אוהב לקרוא. מעורר מחשבה.

  26. ילדים זו כנראה חוויה מאלפת, בעיקר אם אתה יודע איך לגדל ולחנך אותם כדי שלא יהיו עוד שיבוט צרכני. אבל זו גם משימה עם המון אחריות ואי אפשר לדרוש מכל אחד לקחת את האחריות הזאת, במיוחד שאין לו דחף לכך. אני לא חושבת שבכלל יש בעד ונגד ילדים, אלא רק מי שהחליט או היה לו צורך עז לחיות חיי הורה ומי שלא. מן הסתם אם יכפו עליה ילדים, היא תהיה אמא נהדרת ואולי תגיד בעצמה שזה היה כדאי, אבל לקבל כזאת החלטה זה קושי וסיכון שלא כל אחד מוכן לקחת על עצמו.

    גילוי נאות- אנחנו זוג ללא ילדים מבחירה.

  27. שמעון חש

    דורין כל הכבוד !!!
    שינית גישה לגישה ריאלית
    פעם אמרת , שילדים לא עולים הרבה , זה ההורים שבוחרים לבזבז..

    עכשיו את כותבת , שברור לך שילדים עולים והרבה , אבל ניתן להתנהל גם אחרת

    וזו אמת לאמיתה.

    לא להביא ילדים זו חוויית חיים אגואיסטית מאוד הסובבת רק אותך.. אבל !!!
    עם כל אהבתי הגדולה לילדיי , אם יכולתי לחזור בזמן , לא בטוח שהייתי מביא אותם..

    שמעון חש

  28. אם נעזוב לרגע את הצד הכספי, למרות שכן אפשר לגדל ילדים ללא בזבוז מוגזם ואם גידלת אותם נכון חלקם יחזירו את ההשקעה לפחות חלקית בעסק משפחתי או בעזרה כלשהי. למה להיות עם בן/בת זוג? גם הם גוזלים זמן יקר, גם הם אגויסטיים כמו כל האנשים ודורשים כסף/זמן/כוח שאפשר להשקיע בעצמך. או שמצאתם בן (בת) זוג שלא נקלע לבעיות כלל? שבריאותו לא נפגעת אף פעם ודורש להיות לידו בזמנים קשים, שלא דורש יחס לפעמים בגלל בעיות או סתם יום רע בעבודה גם כשבא לך לעשות משהו אחר, שלא מצריך התגמשות כלשהי?
    הכל עניין של עלות/תועלת ופשרה מסויימת, למשל להתפשר ולהשקיע חלק ממשאבים (זמן/כסף/כוח) שלא ממש מפריע לחלוק כדי לקבל מבן זוג דברים ששווים לי אישית הרבה יותר.

  29. אני ואני ואני ואני…. זה כל מה שאני מצליחה לשמוע כשאלהורים מתחילים להסביר מדוע הם לא מעוניינים להביא ילדים לעולם. הורות, גם אם נוצרה מטעמים כביכול אנוכיים, הרי שבמהותה היא נתינה כמעט אינסופית במשך שנים. איך שלא תנמקו את בחירתכם , איך שלא נסובב את זה, בסופו של דבר אלו שבחרו לא להביא ילדים עשו את זה בגלל סיבה אחת גדולה ועיקרית: לא לדאוג לאף אחד חוץ מלעצמם, ושחס וחלילה לא תפגע נוחותם האישית.

    • מוטי רודשטיין

      ומה לגבי נוחותם של אותם ילדים? ילד שלא נולד, לא סובל (הנה אני לא חושב רק על עצמי).
      נכון, הוא גם לא נהנה, אבל בוא נהיה כנים עם עצמנו: מי שנולד להורים שעובדים מחוץ לבית, ושמפקירים אותו בידי מערכת החינוך הישראלית, סובל יותר מאשר נהנה.

      אם הייתי יכול להבטיח לילדי חינוך ביתי וחיים נוחים, כבר הייתי אבא.

      • א. המוטו העיקרי של הבלוג הזה הינו להגיע למצב של עצמאות כלכלית שתאפשר יכולת בחירה חופשית לתוכן החיים שלך. אני מסכים שזה לא תמיד קל (כמו שלפעמים הבלוג מציג זאת) אבל זה אפשרי (מניסיון). לאחר שמגיעים למצב הזה אפשר להבטיח לילדים חינוך ביתי וחיים נוחים. אבל מעיון בתגובות הקודמות שלך פה אני מבין שזו לא הסיבה היחידה ויש לך עוד הרבה סיבות אחרות ללמה אתה לא אבא.
        ב. האם אתה סבור שכל מי שנולד להורים שעובדים מחוץ לבית ו"הופקר" (כהגדרתך) למערכת החינוך הישראלית, סובל עד כדי כך שאין טעם לחייו?

        חלק מההורות היא לדעת לייצר פתרונות הולמים וסביבת חיים ראויה ולא רק להתבכיין על מר גורלנו (שזה גם עוד עיקרון חשוב שכותבת הבלוג מציגה ומקדשת בהרבה פוסטים).

        • מוטי רודשטיין

          א. אם מערכת החינוך הישראלית (או מישהו אחר) היתה טורחת ללמד אותי את מה שדורין מלמדת אותנו, אז הייתי חוסך הרבה יותר ופורש בגיל מוקדם. נסיבות חיי היו שונות בתכלית וכנראה שהייתי הרבה יותר אופטימי. או אז הייתי יכול לתמוך בילדים בסטנדרטים שאני מחשיב כמינימליים. כמוכן סביר להניח שהשקפתי על מערכת החינוך הייתה אחרת.
          ב. סובל, כן, עד כדי איבוד טעם לחייו, לא. לדעתי, ההשפעה של חינוך לקוי היא מכרעת, כי היא מתרחשת בשלב קריטי בהתפתחות. ומעטים מסוגלים לתקן חינוך לקוי, במיוחד בסביבה שמנציחה את החינוך הלקוי.

          אתה קורא לזה התבכיינות, אני קורא לזה התפכחות מאשליה. אם פותחים עיניים ומסתכלים סביב, מבינים שלא להביא ילדים זה פתרון הולם הרבה יותר.
          עם זאת, אני מסכים שיש פתרונות הולמים יותר, כמו אימוץ ילדים עזובים.

    • שומאכר

      תסתכלי על זה ככה: כל זוג שבחר לעשות ילד, היה יכול במקום זה לאמץ ילד. אם הם היו עושים זאת, אז הם היו יכולים לשפר בצורה מסיבית ודרמטית את חייו של הילד שאומץ (תלוי כמובן בנסיבות החיים, מקום היוולדו וכו' של כל ילד ספציפי), בעוד שהילד שהם לא הולידו לא יסבול מכך מאומה (כי במקרה הזה הוא לא קיים בכלל). לעומת זאת, כאשר הם עושים ילד במקום לאמץ, לילד שלהם עשויים להיות אחלה חיים, חיים סבירים או חרא של חיים (בוא נודה בכך – היכולת של ההורים להשפיע על איזו מהאפשרויות תתרחש היא מאוד מוגבלת), בעוד שהילד שהם לא אימצו כנראה גם לא יאומץ על ידי אף אחד אחר ויהיו לו די בוודאות חרא של חיים, כמו לרוב הילדים שנאלצים לגדול בלי הורים.

      אז שלא יחרטטו לי בשכל על כמה שהורים הם אנשים שרוצים לתת אהבה אינסופית לעולם. יש בעולם כבר הרבה סבל, הרבה ילדים ותינוקות במצוקה שרק מחכים שמישהו יעזור להם ויאמץ אותם ואנשים מעדיפים במקום זה "לעשות אחד משלהם". אין יותר אנוכי מזה.

    • וכל מי שהביא ילדים הוא הורה טוב נכון? ממש לא

  30. כל.כל אדם הוא ריבון לגופו ונפשו, יש אנשים שמקובעים באמצעות אפקט "העדר" (ניטשה) וברוב חוצפתם מרשים לעצמם להעיר הערות מתנשאות וחסרות טאקט.

    יש אנשים שלא מביאים ילדים לעולם שיש בו סבל וכליה.
    דחף להביא ילדים לעולם הוא להנצחה והמשכיות מישתנה.

    ש

  31. מכירה מישהי שהחליטה להיכנס להריון מתרומת זרע בגיל שלושים וקצת. היא לא מצאה שותף לחייה ורצתה להיות אמא בכל זאת. היא הרגישה בודדה ורצתה מישהו שימלא את חייה, שיאהב אותה, ושהיא תוכל לאהוב. הבת שנולדה לה גדלה להיות ילדה חרדתית, לחוצה, תלויה באמא שלה מאוד, ובעיקר בודדה. הייתה תקופה שהאם יצאה עם גבר אחד, ומשפחה נראתה באופק, אבל זה לא החזיק. אני מניחה שהאם הייתה מאוכזבת ושבורת לב, אבל הילדה בגיל צעיר מאוד עברה תהפוכות נפש רבות. כן משפחה, לא משפחה, יש לה אבא, אין לה אבא, מי זה אבא בכלל? (היא עוד צעירה מכדי לשאול את השאלה הזו, אבל גם זה יגיע)
    האמא היא "אישה משוחררת", עצמאית, עובדת ומפרנסת את עצמה ואת בתה לבדה. בעוד אין שום דבר רע בקריירה של אמא (כמו שקריירה של אב היא נורמאלית לחלוטין) הילדה נותרת לבד בבית במשך המון זמן. אין אחים, אין עוד הורה, לבד. העולם שלה כל כך מצומצם. רק היא ואמא שלה. כמה מפחיד זה. מה אם משהו יקרה לאמא שלה? מי נשאר לה בעולם? ואם משהו יקרה לה, מה יישאר לאמא שלה? כל הדברים האלה עוברים במוחם של ילדים, גם אם הם לא מדברים על זה.
    אגב – ילדים הם אנשים. בני אדם, רק עם מעט ניסיון. ילד שגדל בסביבה בלתי אוהבת או בלתי בטוחה, שגורמת לו לחששות, פחדים, חוסר ביטחון, ולא משנה מאיזו סיבה – יסבול בחייו מהעבר שלו. בשקט או בקול, אם במרד או בבכי בלילות, אי אפשר לתקן חוויות ילדות. לכן הורות לא צריכה להיות "חובה ביולוגית" או נורמה חברתית, אלא פריווילגיה.
    זוג אנשים שמחליטים להיות הורים צריכים להיות ראויים למימוש הבריאה המשותפת הזו, להתחייב לדאוג לשלום, ביטחון, בריאות הגוף והנפש, אהבת וטיפוח הילדים. זוג שאינו מסוגל להתמודד עם גידול ילדים לא צריך להביא ילדים. יותר מזה – צריך לא להביא ילדים. אם זה חלום חייכם להקים משפחה, מצאו את השותף/ה המתאים/ה ותכננו קדימה. חשבו: על מה אתם מוכנים לוותר למען החלום הזה -שלכם-? על מה אינכם מוכנים לוותר? מה תוכלו לתת לילדיכם מלבד האהבה שלכם (שבאה באופן טבעי כמעט לכל זוג הורים)? עליכם להיות בטוחים שתוכלו להתמודד עם ילד – עם הטיפול בו, עם האישיות שיפתח (בכל זאת, עוד אדם שאתם לא מכירים ומחליטים להכניס לחיים המשותפים שלכם. ולא, אי אפשר "לעצב" את האישיות של הילד בחינוך. זה לא עובד ככה), עם הצרכים שלו הכוללים גם שאלות ותהיות. איך תסבירו לו את החיים כך שיוכל להצטייד הכי טוב למסע שלו בהם? תוכלו לענות לו באמת כשישאל מה זה מוות, מה זה עוני, מה זו עבודה, מה זה כסף, מה זה רוע? מלבד התשובה "כשתגדל תבין".
    רק תחשבו ברצינות על ה—א-ד-ם— הזה שאתם מעניקים לו חיים, ועל איזה סוג של חיים אתם מעניקים לו. סוג של תודעת שירות ללקוח עתידי ובלתי ידוע. צריך לבוא עם כלים בסיסיים, כלליים, רציניים. זה לא משחק – ילדים. מדובר ברגשות, בגורל, בחיים של אנשים שאתם מתכוונים ליצור(!!!) אנשים אמיתיים, כמוכם, כמו בן/בת הזוג שלכם, כמו החברים שלכם, המשפחה שלכם, השכנים שלכם. זה לא בובה, זה לא צעצוע, זה לא כלב או חתול מחמד, זה גם לא עכבר מעבדה ולא נייר ציור עליו תוכלו להשליך את חלומותיכם הבלתי ממומשים. זה אדם שבתכלס לא חולק אתכם שום דבר מלבד הגנים הביולוגיים שלכם והחוויות שאתם תיצרו במודע או לא במודע בחלק מחייו. לא לשכוח שאחרי כמה שנים הוא אדון לעצמו, אינו תלוי בכם, ואין לו שום סיבה להישאר בסביבתכם אלא אם כן הוא רוצה. והשנים האלה עוברות מהר, הרי אתם זוכרים כשאתם הייתם ילדים, נכון? לא רחוק כל כך.
    האנושות התפתחה, ובחברה האנושית של היום גורמים כאלה חייבים להילקח בחשבון. דחף ביולוגי, בדידות פרטית ואפילו אהבה עזה לילדים אינם תנאים מספיקים להולדת ילד משלכם. אם אתם נורא רוצים ילד, דאגו לספק לו חיים יציבים לפחות בשנים בהן אינו מסוגל לדאוג לעצמו. (חייבים גם לקחת בחשבון את האופציה שהצאצא שלכם לא יהיה מסוגל לדאוג לעצמו אף פעם, גם זה עלול לקרות)

    פשוט תחשבו טוב על החיים שלכם ועל חיי האדם העתידי שאתם רוצים ליצור.
    ואם אתם לא רוצים ילדים, שימו קונדום. גם זה חשוב.

    • קוקו, מילים כדורבנות!

    • מסכים עם כל מילה.
      מעבר לכל התחשבנויות המתאים לי לא מתאים לי מסתתרת אחריות שאין גדולה ממנה ושרק בגללה הבאת ילדים לעולם בהחלט לא מתאימה לכל אחד.

  32. ביג לייק!

  33. היי דורין,
    תעשי מה שטוב לך.
    אני נחשפתי היום לבלוג שלך ואני מוקסמת מהכתיבה היפה ומהשקפת עולמך. אף אחד לא יודע מה עושה לאדם אחר טוב. לפעמים אנחנו לא יודעים מה עושה טוב לנו ומה שבטוח זה שהכל יכול להשתנות. למשל, מה שחשבת אתמול, לא בטוח שתחשבי כך מחר וכו'. החיים דינאמיים ומלאי שינויים.
    את עושה רושם של בחורה לעניין. בהצלחה!

  34. הי דורין, בטח כך הזמן אומרים לך שאת אנוכית אז גם אני עכשיו אומרת לך את זה אחרי קריאת הבלוג שלך שעסוק בקושי שלתת.

    • כמה נחמד מצידך. אני מאחלת לך טוב ואושר בהמשך חייך.

    • אם את מזהה קושי אצל אחרים, קצת תמוה בעיני שאת מרשה לעצמך לכנות אותם בכינויים לא מחמיאים. קושי משמעו בעיה. ואגב, אני דווקא סבורה שתגובתך אטומה ואינה יכולה להכיל צורת חשיבה שונה או כזו שמנוגדת לנורמות מקובלות.

  35. הייתי חייב לצרף את הלינק הנ"ל לדיון
    http://www.aish.co.il/c/path/235901461.html
    בקשר לשאר הדעות שלך על חיים מינימליסטיים אני דווקא מאוד מחזק אותך

  36. היי דורין,
    לא יודעת למה אני מגיבה דווקא פה, אבל נחשפתי היום לבלוג שלך והוא מגרה לי את התאים האפורים ואני מאוד נהנית ממנו. ספציפית נפתח אצלי דיון בראש בנושא הכללי של הבלוג (אותו גם את הגדרת) – חופש. מעניין שמצד אחד יש החלטות שקיבלת כאן שהן… סולידיות? כמו ההחלטות לגבי אורח החיים מבחינה כלכלית, וההחלטות לגבי ילדים. לכאורה גם כאן וגם כאן יש אלמנט מאוד מגביל. מצד שני אם אני מבינה נכון שתיהן מאפשרות לך חופש גדול בהיבטים אחרים, וגם את שתיהן ניתן להפוך. (כל הטיול הזה נעשה לא ממקום של לשפוט אלא כי חשבתי כמובן על עצמי, שקשה לי עם החלטות גדולות).
    בכל מקרה, תודה, רפרוף מקלדת שלך הזיזי אצלי דברים בראש. 🙂

  37. קובי פרל

    1. את מאד מעניינת, את גם מאד משונה. מעניין אותי עד כמה את חושבת בעצמך שאת משונה… כלומר, האם את מאמינה שלכולנו מתאימה דרך החיים שלך? או אפילו לרובנו? אם כן, האם את חושבת שאנחנו נוהגים אחרת ממך כתוצאה מחוסר רציונליות? מהיעדר בחירה?
    אני חייב להודות שלפני שקראתי אי-אלו מהפוסטים שלך, בכלל לא הייתי מודע לאפשרות שאת מציעה. לפחות לא לקונקרטיות שבה. אני מדבר בעיקר על עניין ה'אלעבודה' ולא על עניין ה'אלהורות' אבל בשני הנושאים את חריגה.
    2. אני עצמי צעיר יחסית ועדיין מחוסר ילדים, אבל תרמתי הרבה בגידול של אחי בן-הזקונים הקטן ממני ב-14 שנה. יש בזה משהו מעניין כי אני חושב שיצא לי 'לגדל' ילד בלי כמעט כל החסרונות שאת מציגה. האחריות (בעיקרה) לא הייתה עליי, השקעתי בו זמן אבל ההשקעה התחלקה עם שני אחים נוספים ושני ההורים, ובאשר לעתידו – אני לא דואג לו לו כי אני סומך על המסגרת המשפחתית שלי כגורם מעצב.
    רציתי לשתף אותך בהתנסות הזו 'מחוסרת הדאגות', בתקווה שהיא תשפוך מעט אור על הסיבה לכך שאני עצמי, בבוא היום אביא ילדים. מאז ומתמיד הייתי מאושר ועודני מאושר לבלות איתו ולראות אותו גדל, ואני חושב שזה משני טעמים עיקריים – האחד הוא שרואים תמורה מאד יפה להשקעה (מה שבוודאי מתחבר עם משנתך האישית) – יש משהו כיף בידיעה שאתה תרמת להיותו כמו שהוא ומדהים לראות כיצד הוא מצליח להתעלות על התקוות שתלית בו, מעבר למה שהיית מצפה. השני הוא הדמיון ביני ובינו, קיום יצור נוסף בעולם שבאופן כמעט מיסטי חולק אתך בתוחלת 50% מהגנום שלו ובמקרה שלי ושלו בטח את ה50% החשובים, כי הוא נראה כמו שנראיתי כשהייתי בגילו והוא חושב ומתנהג כמוני במישור החברתי, ויש משהו מצחיק, ומקסים (ומושך ביולוגית) בכך.
    אני לפחות, אשמח לקחת את הסיכון (הגבוה מאד) שלא ייצא לי ילד מדהים שכמותו, בשביל הסיכוי הקטן שישפר עליי המזל.
    וכן, אנחנו גם "בנויים ביולוגית" לא לשים את כל הביצים באותו הסל (ואת כל הזרעים באותה הביצית 🙂 ). אני אביא מספר ילדים לעולם, ואשלם את המחיר האקולוגי הגבוה, כדי להפיץ עוד כמוני קטנים בעולם. וכנראה אהיה מאושר מכך, מכיוון שרוב אלו שאני מכיר מאושרים מגידול ילדיהם, ואני, על הייחודיות שבי, לא חש שביני ובינם יש כזה שוני שיהיה נבון עבורי לבחור שונה מהם בעניין זה.

  38. חבל שאת לא כותבת עם פחות אג'נדה. כך היה לפחות נדמה לי שאת כותבת מתוך איזשהוא ניסיון. זה נראה כאילו מצאת את כל מה שלא טוב בלהיות הורה ופשוט "נתת" לנו לדעת אותו..
    משו בכתיבתך מן הסתם מעורר קושי כי לא ייתכן שאת באמת חושבת שאנשים שקוראים אותך הם בגיל העשרה. מן הסתם הם מבוגרים קצת יותר..והם בטח בעלי תמונת עולם שמאפיינת את גילם(לפחות ניתן לקוות כך..) מה שאומר שהם לא צריכים כל כך הרבה הסברים.הם,ממש כמוך אומרים לעצמם הרבה דברים. אבל אין בכתיבה שלך אפילו טיפת הסתייגות ממה שאת כותבת. למעשה את מנסה לעשות רושם של אחת שיודעת.בניגוד לשאר. אי לכך קל לצייר אותך במתכונת ההפוכה. מישהי שבאופן אבסורדי לא מאמינה לרגע בעצמה ומוכנה להגיד הכל על מנת לייצג אידיליה שתוכל לעמוד מאחוריה בגאווה. הלא כך?
    אני לא באמת כועסת כי יש עוד הרבה כמוך.ולרוב אני נמנעת מלהגיב אם אין הצדקה. סתם התחשק לי כי אני אוהבת ילדים.מאוד.
    יש לי חברה שאומרת שהיא לא סובלת אותם אבל היא מאוד התלבה מתינוק ששמרתי עליו שהבאתי אליה יותר מפעם אחת.
    אולי עדיף שתגידי אני לא בטוחה שזה בשבילי.אני צריכה לחשוב על זה .מאשר שתגידי-זה לא בשבילי כי אני צריכה הרבה זמן פנוי.
    מישהו חכם אמר שכשעסוקים יש יותר זמן פנוי.אני חושבת שיש בזה אמת.אני גם לא נגד לעבוד. אני נגד לעבוד במשהו שאתה לא מתעניין בו.
    אולי זה בכלל קשור לסוג הזוגיות שלך.
    פרשת את כל הסיבות ללמה לא לעשות ילדים אבל הסיבה שבגללה כתבת לא נהירה לי.
    ולא נראה לי שמישהו שרוצה לעשות ילד יגיד לעצמו לוותר על זה בגלל שיש יותר מידי.
    אני לא רואה בך טיפת סולידיות.
    אני מזהה את הזחיחות שבה את כותבת ואת קלות הדעת ואפס החרטה שלך יותר מאשר תום לבב או רצון לשתף.אני רואה אותך עוד שנה שנתיים כותבת בלוג בשם אחר ומתארת בו שלב שלב בהריון..ובמקביל חוזרת בך מהצהרתך בבלוג הזה עם לינק לבלוג ההריון שלך.
    גם אם לא- ואכן את עומדת מאחורי כל מה שאמרת חשוב לי לומר שלא באמת אכפת לי אם תעשי ילדים או לא. מפריע לי שכל טיעונייך לוגיים יתר על המידה-כאילו מדובר בחישוב כלכלי לשנה הבאה.אין ולו רגע אחד שאת עוצרת ואומרת לעצמך-מדוע אני מקשקשת את כל זה?
    הרי זה ברור שאם את לא רוצה לעשות ילדים זה בידיים שלך- וברחם שלך-אז מה זה לעזעזאל אלהורות? זה כת חדשה?ככה זה נשמע מפה..

  39. אני מבינה אותך מאוד כאלהורית ביולוגית (ללא זוגיות) המעוניינת באימוץ בעתיד הרחוק. זכותך לחשוב בחופשיות ואת משתמשת בזכות הזו יפה מאוד. אגב, למרות אמונתי השלמה בתפיסת הולדה באופן אישי, אני תמיד טוענת שהחיים דינאמים ואולי יום אחד נחשוב אחרת, אבל כרגע זה צורם לי מאוד ונשמע לי לא נכון ואמיתי עבור עצמי.

  40. דיסקליימר – מן הסתם לא ידעתי את זה לפני שהחלטתי להפוך לאם, וברור לי שזה משהו שירשתי (ככל הנראה מאמא שלי, כי זה אפיין גם אותה ואת (כמעט) כל הנשים במשפחה שלה) ולא מאפיין את מרבית הנשים, אבל!
    אני יכולה לספר לך שהסיפורים על מה שקורה לגוף שלך בגלל ההריון והלידה, טוב – הם די מופרכים. שוב, במקרה "שלנו". לא אשכח לאחותי, כוסית בת כוסית (pun intended) שאחרי שילדה את התאומות שלה, אמרה לי "טוב, אם אי פעם הייתי מרגישה בנוח לדגמן הלבשה תחתונה ולחשוף את הבטן שלי, זה רק עכשיו. ונקווה שזה לא ישתנה". אבל אחותי, כמו אמא שלנו בשעתה, תמיד ידעה לשמור על עצמה, את מבינה? בניגוד גמור אלי. אוכלת כל מה שמתחשק לי, כל פעם שמתחשק לי.
    ואז הריתי.
    וירדתי וירדתי וירדתי במשקל.
    כלומר, בשלב מסויים כן התחלתי לעלות, אבל לא אני, התינוק. כשהוא יצא, הכל יצא יחד איתו.
    ואז הריתי שוב, ושוב זה היה בדיוק ככה. כלומר, כמעט בדיוק. הפעם לקח משהו כמו ארבעה ימים לפני שהמשקל שלי התקבע על כמה קילו פחות ממה שהיה לפני שהריתי בכלל.
    והטחורים, אינעל אביהם? נעלמו כלא היו.
    הטוסיק והירכיים העבות יותר? נעלמו ברגע שהתינוק יצא גם הם.
    והתפרים?
    לא יודעת. כשנפלתי בכיתה ב, ופתחתי את הראש 0 זה כאב. והתפרים כאבו גם הם.
    הפעם בקושי מורגש. ולמרות שיכולתי לקחת משככי כאבים כי הם הוצעו לי, ממש לא הרגשתי בכך צורך. לא כאב לי כלום. כלומר, חוץ מהחלק של הדחיפות. אבל את יודעת, הפעם לקח רק עשרים דקות.

    אז להגיד לך לשקול מחדש?
    ברור שלא. אני לגמרי איתך – מי שמביא ילדים לעולם צריך לרצות בכך, ורצוי גם שיעבור מבחנים ויקבל אישורים, מה שלצערי לא קורה. אבל ההכללה הזו, הדיעה הקולקטיבית הזו לגבי מה שעובר על הגוף תוך כדי ובעקבות לידה? זה ממש מחרפן ומקומם.

  41. לי יש ילדים.
    לא הבאתי אותם לעולם מתוך דחף בלתי נשלט.
    חשבתי הרבה לפני כן וניסיתי להבין האם אני רוצה ילדים או לא ואם כן למה.
    בסופו של תהליך הגעתי למסקנה שמישהו עשה את זה בשבילי. כלומר, מישהו (ליתר דיוק מישהם – הורי) השקיעו בגידול שלי זמן, האנרגיה הנפשית וכסף בלי לצפות לתמורה. לכן החלטתי שיש לי חוב מוסרי כלפי שני יצורים חיים (שעדיין לא קיימים) לתת להם חיים.
    עכשיו כשהם כבר עובדה מוגמרת יש לי עוד סיבות להיות שמח על ההחלטה שלי – דברים שכל הורה יבין ללא מילים וכל מי שאינו הורה כל כמות של מלל לא תספיק כדי להסביר לו.
    עם כל זאת אני לא שיפוטי כלפי אלה שהחליטו להימנע מכך. יותר מכך, אני מכבד יותר את אלה שהגיעו למסקנה שאינם רוצים ילדים אחרי שחשבו על כך מאשר את אלו שעשו ילדים כי כך מצופה מהם או מתוך דחף פנימי בלתי מוסבר.
    ובהקשר של אורח החיים שבחרת, יכול להיות שהוא מתאים גם לבעלי ילדים אבל לי אין ספק שהוא הרבה יותר קל יישום למי שאין לו ילדים.

  42. אני כל כך מקנאה בך ומעריצה אותך!
    הלוואי שהייתי קוראת את הבלוג שלך לפני 12 שנים…

  43. 7 סיבות למה להביא ילדים:-

    1. עניין.ילדים אינם קטנים לעד. אם כבר, הבעיה המרכזית היא שבגיל מסויים הם אלו שמפסיקים להתעניין
    בנו, ההורים. לי כאב, אין ספק שאין אינסטינקט אימהי, ואני חושב שאפילו לא אבהי (מה זה?). ובכל זאת,
    העניין בילדים אינו מתמצא כ-ל-ל בלשחק איתם , לצעוק עליהם או להעניש אותם.
    2. איזון נפשי. לפעמים נראה לי שמה ששומר על האיזון הנפש שלי הם הילדים, שנותנים לי להבין כל פעם
    מחדש מה חשוב ומה פחות חשוב.
    3.עצמאות. לא כל בחירה שוללת מאיתנו את ה"עצמאות". מהרבה בחינות, דווקא הורות מאפשרת עצמאות.
    ואגב,על מנת לנהוג ברכב צריך רשיון, אבל כל אחד יכול להחליט ולהיות הורה ולחנך את ילדו בדרכו
    (אני מודה שאין כל ערובה שזה יצליח, אבל הי, אני בטוח שלא נרתעת מאתגר זה או אחר ) .
    4. חיסכון. ילדים הם הוצאה, ללא ספק. אני מודה שמה שמקבלים עבורם מרשויות המס בטל בשישים.
    אבל, הי, גם כלב הוא הוצאה ואני מבטיח לך שבחיים לא תוכלי להתחרות מול הכלב שלך מי פותר חידה
    כלשהיא יותר מהר, אבל מודה- ילד זאת הוצאה יותר גדולה מכלב.
    5.זהות עצמית. למעשה את מגדירה את עצמך דרך האחרים, גם אם בדרך השלילה (" אני לא רוצה
    להביא ילדים לעולם רק מפני שזה מה ש"כולם עושים" ושזוהי ההתנהגות הנורמטיבית והמצופה").
    לכל "אחר" השפעה על הגדרת הזהות שלך, בין אם תודי בכך ובין אם לא. עימות מביא זהות.
    6.בריאות. ללידה יש גם השפעה בריאותית חיובית. מוכחת.בחרת התרכז באופן מופגן באלמנטים השליליים,
    וזה בסדר, אבל לא ה-כ-ל רע.
    7.סביבה. כל עוד מדובר בשני ילדים(או שתי ילדות), ובהנחת שבעולם תוחלת חיים קבועה או עולה הדרגתית,
    לא אמורה להיות להחלטה השפעה קשה על הסביבה.
    8.סולידיות.את סולידית או מה? למה רק בהשקעות ? דעות משתנות, השקפת עולם משתנה, ומי אמר שאנחנו
    לא נכנסים לאותו נהר פעמיים? אם תשני את דעתך , ללא הבטחת העתיד את עשוייה להתחרט.
    לכן, בשם הסולידיות (ולא, אני לא רוצה להיכנס לך לרחם, רק לשם הארגומנט ) הייתי הולך במקומך
    על ילד אחד או הקפאת ביציות. זאת סולידיות.

  44. מסכימה עם כל מלה ומלה בפוסט. רק אוסיף ואומר, שאם כבר פעם נתחרט על הבחירה להיות אלהוריים, אז תמיד ניתן לאמץ ילד, שכבר גם ככה נולד ולא התמזל מזלו וחי כיתום. ובכך לפחות נציל חיי אדם.

  45. בתור אלהורית מבחירה (וכבר קשישה למדי) אני מסכימה עם כל מילה שכתבת, ביחוד עם סעיף 2 שהוא היה הסיבה המרכזית שלא עשיתי ילדים, וגם הסעיף האחרון. אבל כל יתר הסיבות ראויות וחשובות אף הן.
    אני שמחה על הכתבה שהופיעה בגלובס ודרכה הגעתי לאתר מעורר ההשראה הזה.

  46. אני אבא לשני בנים. אוהב אותם מאד. אבל אני בהחלט מבין מי שלא רוצה ילדים וכל הסיבות שרשמת הן סיבות מעולות!

  47. כה אמר זרטוסטרא:
    "הכל באישה חידה, והכל באישה פתרון אחד לו: הריון".

  48. סבבה והכל, אבל לא הבנתי למה את מניחה שילדים מביאים איתם פשע,בריונות, אלימות, הריונות לא רצויים וכדומה. זה לא חייב להיות כך. אנחנו גדלנו ארבעה אחים וכולם ילדים טובים ואף אחד מאיתנו לא גרם לתסכול להורים שלנו והידרדר לפשע וכל מה שאת מתארת. כמובן שאם אינך רוצה להביא ילדים ברור שעדיף שלא תביאי. הם יסבלו ואת גם.

    • האם את חושבת שההורים של סמואל פישביין יכלו לצפות מראש מה יוולד להם? לתחושתי הם לא בדיוק רוו ממנו נחת.

      • אבל למה את שלילית ? למה לחשוב שזה יקרה לך? אני אדם נורמלי. גדלתי במשפחה נורמלית. כולנו אנשים הגונים. מאיפה שפתאום מישהו מאיתנו יחליק על השכל ויעשה מעשים נוראיים?
        ילדים יכולים גם להיוולד עם מום, לחלות בגיל צעיר, למות חלילה. אבל מי לא מביא ילדים בגלל זה? אם אינך רוצה להביא ילדים אני מקבלת את הטענה בלי יותר מדי תירוצים בדיוק כמו שאני מקבלת את הטענה שמישהו לא רוצה ללמוד באוניברסיטה. אבל לפי הסיבה הזו זה נשמע שאם היו מבטיחים לך ילד בריא ושלא עושה צרות היית לוקחת בשמחה.

  49. הרבה שנים ניסיתי לברר לעצמי את עניין הזה של "למה בני אדם בוחרים להביא ילדים לעולם, מה כ"כ מיוחד בחוויה הזאת שנקראת הורות, שלמענה בני אדם מוכנים להקריב כל כך הרבה – זמן, מאמץ, תעצומות נפש, אמצעים כלכליים, בעצם כל מה שכתבת בפוסט שלך ועוד.
    (אני כמובן לא מקבל אוטומטית את העניין הזה של להעביר הלאה את הגנים. למה שאחד עם לוק כמו שלי ירצה להעביר הלאה את הגנים שלו ועוד לערבב אותם עם גנים של אחת שהיתה מספיק לא אחראית כדי לעשות איתו סקס בלי אמצעי מניעה ?! )

    בפרספקטיבה של למעלה מ- 20 שנות הורות אני חושב שיש לי קצה של תשובה:
    אני חושב שבני אדם שואפים להיות הורים, משום שזאת אולי מערכת היחסים היחידה בעולם, שמאפשרת לך כאדם להתנסות באהבת חינם. כן, כן, הדבר הזה שכל כולו נתינה, בלי תנאים ובלי ציפיות לקבל בחזרה. אהבה נטו,
    מין מהות בסיסית שקיימת בכל אחד מאיתנו אך מוסתרת על ידי אינסוף שריטות והתניות שהטביעו בנו מאורעות החיים.
    חווית ההורות מקרבת אותנו למהות הזאת, ובגלל זה רובנו, גם אם באופן לא מודע, כל כך נמשכים אליה.
    יצא לי טקסט רוחני מדי, אה?

  50. אחת שלא יודעת

    הי דורין, בתור אחת שנמצאת בשיא הפוריות, אך לא כל כך מוצאת טעם בלנצל אותה, הפוסט שלך עורר בי המון השתאות.
    ישר כח על הכנות, במילים ובמעשים.
    אכן, האנשים היחידים שצריכים להיות הורים הם אלו ששקלו את היתרונות מול החסרונות והחליטו במודעות מלאה שהם רוצים להביא ילדים לעולם, לטפל בהם פיזית ונפשית, לאהוב אותם ללא תנאי, לחנך אותם לאנושיות טובה ומועילה, ולקבל אותם אפילו אם הם לא ירצו להביא ילדים משלהם.
    רק הזמן יגלה אם אני ביניהם… ולבינתיים, כיף לדעת שבשום צד לא אהיה לבד 🙂

  51. לדעתי הסיבה העיקרית להביא ילדים היא חברתית.
    כחיה חברתית אנחנו נוטים בדרך כלל לבחור את הבחירות שעוזרות לנו לחיברות.
    כלומר סעיף 5 הוא כבד המשקל ביותר, לדעתי, למה לא/כן להביא ילדים.

    לגבי טביעת רגל סביבתית. כל עוד מביאים עד 2 ילדים. אתה תורם להקטנת האוכלוסיה (חלק מהילדים/מבוגרים לא שורדים כדי להביא בעצמם 2 ילדים).

  52. קראתי את הכתבה והיתה לי תחושה חזקה שכנראה יש לך הרבה משקעים מהעבר..
    אני חלילה לא באה לפגוע..באמת!!
    פשוט שמתי לב שכל הסיבות שציינת, מישהו אחר רואה אותן באופן שונה לחלוטין, באור חיובי, ואולי אפילו אלו הסיבות שאנשים אחרים בגללם בוחרים דווקא להביא ילדים.
    עניין של הסתכלות.
    ילדים זה חיים.
    נכון, זו מסירות, זו אחריות ודאגה אינסופית.
    כמו החיים.
    בחיים יש מימד ענק של מאמץ ועמל. אבל זה היופי שבחיים.
    להשיג דברים לא במתנה, אלא ממש 'לקנותק אותם במו ידינו.
    להסתכל אחורה במבט של סיפוק. 'הייתה שווה ההשקעה'.
    אני מאחלת לך מכל הלב, דווקא מתוך אהבה, שתזכי לראות את היופי הזה שבהקמת משפחה, את השמחה האינסופית שזה מביא לחיים, על אף הקשיים והמשברים. כדי שלא תגיעי לגיל מאוחר ותגלי שנשארת קצת בודדה, ואז כבר יהיה בעייתי להתחרט..
    עצה קטנה ממני- לכי לבקר בבית אבות, תחפשי זקנים עריריים לדבר איתם, כאלו שלא זכו להקים משפחה. אולי אז תביני קצת מה זה להשאר בודד. מה זה להגיע לגיל שכבר עשית כמעט כל מה שרצית, הגשת המון, מיצית, ומה שעוד לא עשית לא בטוח שתוכל לעשות. והדבר היחיד שנשאר לעשות זה לשבת לנוח ולהנות מהפירות, ואז..גם את זה אין לך?!
    מאחלת לך משפחה מרובת ילדים, שמחים, משמחים אוהבים ואהובים.

  53. בחירה מעולה! כל הכבוד לך.

    מסכימה איתך בהחלט.

    לדעתי הרוב המכריע בכלל לא מעז לשאול את עצמו: האם אני רוצה ילדים? הם פשוט מניחים שכן.

    בחברה שלנו, במיוחד במדינת ישראל, חיים ללא ילדים נתפסים כפשע

  54. אני אבא ואני מסכים במאה אחוז עם כל מילה

  55. א.לפי דברייך אם כולם יחשבו כמוך…נפסק המשך העולם..
    ב.אם הדור הקודם כל אחד היה חושב ככה..לא היינו מגיבים כעת על הפוסט..כי הרי כלל לא היינו בעולם

  56. מסכימה עם אנה מלמעלה. האמירה תהיה באמת משמעותית לכשתחצי את גיל ה-40 והאפשרות הממשית ללדת תצטמצם. מנסיון אישי שלי ושל חברות ואמירות דומות בגילאי ה-20 וה-30, אני יכולה להעיד שעם ההזדקנות/התבגרות נכנסות תובנות ותחושות נוספות ומשקלן של הקיימות אף הוא משתנה. מעבר לכך, כמי שמעולם לא ממש רצתה ילדים מכל הסיבות שציינת, אני יכולה לומר שלפחות עבורי, אבסולוטית וללא היסוס, ביתי היא גולת הכותרת של כל מה שיצרתי ועשיתי עד כה. וכן- תיקון ואושר ותכלית הכל. פשוט כך.

  57. היי,
    אני יודעת שאני כבר באיחור ורוב האנשים פה לא יחזרו לקרוא (מה לעשות, רק עכשיו הגיע זמני לקבל את ההחלטה הכי קשה בחיים).
    אבל רציתי להוסיף שאני לא סובלת את הטיעון הזה של נתינה. להביא ילד לעולם ואז לעשות למענו הכל זו לא נתינה, וזו פשוט חוצפה לקרוא לזה נתינה. נתינה זה לקחת מישהו שכבר קיים בעולם ולעשות למענו משהו. לעשות משהו למען הילד שהבאת בעצמך לעולם זה פיצוי. אתה עשית אותו ועכשיו אתה צריך לפצות אותו על זה שהוא קיים ולנסות בכל דרך לגרום לו להרגיש שזה טוב שהוא חי.
    כן, הייתי מעדיפה לא להיות קיימת ולא, אני לא אתאבד, אני אשא עד סוף ימי בתוצאה של ההחלטה של ההורים שלי להביא אותי לעולם.
    החיים שלי לא נוראיים, הם חיים מאוד סטנדרטיים וסך הכל יש לי הרבה מזל בחיים והרבה רגעים של אושר, אבל עדיין בכל פעם שאני קצת סובלת ממשהו בחיים האלה (אפילו סבל קטן כמו 'אין לי כוח לעבוד') אני חושבת שזה לא מוצדק לחיות בכלל את החיים האלה והיה עדיף לא להיות קיימת ולא לסבול.
    בכל פעם שאני מדברת עם אמא שלי על הדברים הפחות טובים בחיים היא אומרת 'מה לעשות, החיים קשים', ובא לי לענות לה 'אבל את אשמה!! את עשית אותי'.
    אז מה זה שווה שההורים נתנו לי כל כך הרבה וכל מה שהם יכלו אם כל מה שרציתי זה שהם לא יעשו אותי מלכתחילה??

    • היי,
      גם אני רק עכשיו קראתי את הפוסט הזה, וזאת בעקבות החלטה לפשפש קצת באינטרנט בנושא שמציק לי כבר זמן מה – הבאת ילדים.
      אתחיל ואומר: אני בחורה צעירה יחסית, עוד לא חייבת ממש לקבל את ההחחלטה (פחות משלושים אבל קרובה לשם), אבל הנושא כבר מתחיל לחלחל לחיי מהסביבה הקרובה.
      אני חייבת לציין שאני מאד מזדהה עם מה שאת כותבת, נעמה. את כותבת שאת היית מעדיפה שלא להיות קיימת, ואת צריכה לשאת בתוצאה של ההחלטה של ההורים שלך. מאד מסכימה איתך. אני לא בן אדם דכאוני במיוחד או מאושר במיוחד. לא רע לי בחיים ולרוב די טוב לי. אבל כל זה לא היה משנה אם אמא שלי לא הייתה מחליטה להיות אגואיסטית. העולם היה מסתדר מצויין גם בלעדי, בדיוק כמו שהוא מסתדר מצויין בלי כל אותם ילדים שאנשים החליטו לא להביא לעולם.
      כפי שאמרתי, אני מרגישה, שהסביבה כבר מתחילה להסתכל עלי בתור אמצעי למטרה ושמה ילדים – בין אם זה ההורים שלי ושל בן זוגי שכבר מתחילים לשאול: "ומה עם נכדים?" בין אם זה הגניקולוגית שלי ששאלה אותי "התחלת כבר לחשוב על ילדים?" אחרי ששוב בקשתי מרשם לגלולות לחצי שנה. ובין אם זה חברים וחברות שמתחתנים ומתחילים לפזול לכיוון "שילב".
      בסופו של דבר, אני רוצה להגיד שאני מאחלת לכל האנשים כמונו – אלה שצריכים לקבל את ההחלטה הזאת (והיא לא באה להם בטבעיות: "ברור שאני רוצה משפחה!"), שנצליח לקבל אותה מרגש אמיתי – רצון אמיתי להיות הורה וכמה שפחות להיות מושפעים מחלצים חברתיים ונורמה חברתית.
      הרי לא נתחיל לעשן כי כולם עושים את זה, אז למה שנעשה ילדים כי כולם החליטו על זה??

      בהצלחה לכולנו!

    • לנעמה:
      אני מצטערת לשמוע שככה את מרגישה לגבי החיים שלך, נכון החיים קשים וחסרי תכלית אבל את יכולה למצוא
      להם משמעות משלך.
      ילדים הם לא משמעות, הם מה שאנשים בלי משמעות לחיים עושים כדי לא להרגיש את הריקנות הזאת שאת חווה.
      מאחלת לך שתמצאי משמעות משלך.

    • בזכות דני דין אני קורא את התגובה שלך נעמה.
      אני לא מאמין שהסיפור שאני אספר לך עכשיו ישנה משהו בתחושתיך … אבל אולי …. אולי רק לשנייה 🙂
      אני חושב שבמסורת הבודיהיסטית הטיבטית ( התרה ואדה?) מסופר סיפור שהנשמה נעה בעולם
      ובוחרת את ההורים שמצאו חן בעיניה בזמן המשגל. משמע היא בחרה ולא נבחר דבר בשבילה. אולי היא
      הייתה מבט הזימה בעיני אביה 🙂 ….
      ברור שזה סיפור פאנטסטי ואולי אפילו אגדה.
      האמת שאני לא יודע אם הוא יותר פאנטסטי מאל כל יכול שברא את העולם או מגנרטור של כוחות ממנו נוצר היקום בנקודה סינגולארית.
      אז מה אכפת לך אם את יכולה לספר סיפרים לעצמך ולהרגיש טוב? אחרים בין כה תמיד יספרו לך סיפורים בשביל
      שהם ירגישו טוב.

  58. גם אני נתקלתי בפוסט לאחר שיטוט אינטרנטי בנושא וכן היות ואדם שהפך קרוב אלי הפנה תשומת ליבי לבלוג.
    אני מזדהה עם מרבית האמירות, במיוחד ש"ההבדל" בין ההורה האגואיסט לבין האלהורה האגואיסט היא בבסיסה שיפוט של שתי זוויות ראייה הפוכות, ולכן, בעיני, הופכת לפחות רלוונטית.
    אוסיף עוד אמירה הנוגעת לגורמים: זה שזור בין הסיבות שציינת, אבל אני חושבת שאחריות היא העניין המהותי – מעין "מי אני שאהיה אחראית לחיים של אדם אחר".
    גם כאשר אומרים לי "בוודאות תהיי יותר טובה מאחרים" זה לא משנה, כי זה עניין מהותי אצלי שאינו תלוי השוואה.

    בקיצור, אני בעדך ומי יתן שעוד אנשים *יחשבו* טרם הפיכתם להורים.

  59. יודעת מה נכון בשביל אחרים

    אני רק אניח את זה פה http://theoatmeal.com/comics/kids

  60. מצחיקה את…
    1. את טוענת לאושר ואין לך ילדים ואפילו אינך נשואה. אין אושר גדול כמו ילד. בדוק. ב"ה. (נכון זה פחות נוח, אבל זה אושר. גם לחיות עם אישה זה פחות נוח, אך זה מביא אושר.)
    2. חכי שיוולד לך ילד אחד ותגלי שיש לך אינסטינקט אימהי לא פחות מלכל אחת אחרת.
    3. נכון, החיים הרבה יותר נוחים בלי ילדים, אבל מי אמר שחיים "נוחים" גם משדרגים את האישיות שלך? בתנאי לחץ אנשים גדלים ומתפתחים אישיותית, הרבה יותר מכל קורס לימוד שפות שתקחי.
    4. ד' אמר שצריך להביא ילדים ולפרות ולרבות. זה נשמע לי יותר חזק מכל תיאוריה של הוגה דיעות אנושי שנראה לו שיותר עדיף לעולם לא להביא ילדים. \
    5. (ואם כבר לצמצם את הטביעה הפחמנית שלך – למה לא להתאבד? לכאורה זו סתם אגואיסטיות צרופה! …. ואם לא להתאבד בעצמך – אז למה "לאבד מראש" את הילדים החמודים שיכולים להיות לך?)

  61. חרדי בעל משפחה גדולה ומקסימה

    דורין אז באמת חבל שהורייך הביאו אותך לעולם, וכשהיית ילדה אכזבת אותם והם לא יכלו להגשים את זהותם העצמאית וכו'
    בקיצור את הבולשיט והטהרנות הזה מעולם לא הבנתי
    תאמיני לי היית צריכה להיוולד חרדית ואז היית מביאה 10 ילדים 🙂
    ולסיום דורין [או ווטאבר your name מעניין שאת מתביישת.. ] אל תשכחי את השיר האלמותי "ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה ולכם יש לב של זהב וזה לא בדיחה"

    • חרדי בעל משפחה, כנראה מוחך צר מכדי להבין שמדובר בשיר מחאה ציני שלמעשה מלגלג על חוסר האחריות ואי תכנון המשפחה של חלקים מהציבור בישראל. מתוך השיר:
      "תביאו תריסר ולמה לא חי?
      תביאו עשרים ילדים
      אלוהים כבר יתן
      הסעד גם כן
      מה שצריכים ילדים"

      • חרדי בעל משפחה גדולה ומקסימה

        אל תדאג חבוב טיפש אני לא.. ברור לי מה כוונת השיר אבל לפעמים כמו שילד לא רוצה לבלוע תרופה אז עוטפים לו בסוכרייה גם האמת צריכה להיות עטופה בציניות 🙂
        אבל זה האמת!!
        ואצלנו אומרים שכל האנשים שמייסדים עמותת חסד ורווחה ועושים ערבי התרמה אבל לפעמים הם מזניחים את ילדיהם זה לא שווה כי הגמילות חסד הכי גדולה והכיף הכי גדול לעזור זה עם הילדים!!
        ואני ממש לא נגד הומניות וליברליות, אבל המושג חופש שיאני כל אחד עושה מה שרוצה לפעמים מגיע לאבסורדים מטורפים לגמרי.. יש יסודות בסיסיים לעולם בשביל לחיות נכון לא לרצוח וכו' אז גם להמשיך את העולם מה שהוריך עשו איתך.. זה ברור
        אבל אני לא מפחד כי אני באמת לא צריך את דורין וכמותה שיביאו ילדים אל תדאגו ארץ ישראל מלאה ביהודים טובים [ חוץ מזה שזה רק נותן לנו החרדים שנגיע לרוב יותר מהר… 🙂 ]

  62. אוסיף את הדברים הבאים קחי\תאמיני לזה או לא עניין שלך:

    1) שמעתי אינסוף נשים בהייטק וכו שאמרו אחד לאחד מה שאמרת, מהרגע שנולד להם הילד הראשון, לפתע הם מצאו יעוד בחיים, וכל הרדיפה אחרי כסף, עבודה ותפקידים שם לא ענייניו אותם יותר, דעתם הייתה אך ורק לילדים, לא מכפיה אלא מאהבה אמיתית.

    2) באי עשיית ילדים את מאבדת עוד משהו מהחיים האלו בכדור הארץ, כפי שאדם עובר כל מיני תהליכים בגדילתו ( מזחילה,דיבור,הליכה, לימדה, ועוד…) זה ההמשך הישיר של התהליך הזה ובניגוד למה שאת חושבת אין טבעי ממנו. ( מה שיברר לך אם תעשי ילדים)

    3) וזאת הנקודה החשובה ביותר:
    ברגע שתכנסי להריון, ותתחילי להרגיש את החיים בתוכך את תהי מוקסמת מזה, המבט על פרצופה של אשתי בשניה שיצאה הילדה הראשונה שלנו זה משהו שלא אשכח כל חיי, אור ואושר מטורף שלא ראיתי מימיי.

    נכון לגדל ילדים זה קשה!אבל אציין שמבחינה טכנית לגדל שניים זה קשה הרבה יותר, ואחד, זה סביר מאוד, ככה שאם את תשקלי את הנושא קחי בחשבון שילד אחד זה לא סוף העולם. ומאפשר לך להנות עדיין מכל העולמות.

    • חייבת להגיד שגם להביא ילד אחד זה סוף העולם. קשה ולא מתגמל. אני נכנעתי ללחץ חברתי כנראה , תודה לאל בגיל מאוחר ולא קילקלתי לעצמי את החיים קודם, אבל זה לא מתגמל! מספר רגעי אושר הם מיעוט לעומת הזוועה של צרחות בכי ועוד כל הבולשיט שבא עם ילדים כמו אוכל וקקה. אוכל וקקה הייתי עוד סובלת בשקט אבל הצרחות הורגות אותי וזה בנתיים לא נהיה קל יותר. אני חושבת שהרסתי לעצמי את החיים. ואני מאוד אוהבת את הבת שלי ומשקיע אבל שימחה פנימית כבר אין לי 🙁

  63. האמת מאוד פשוטה. בעבר כל מי שיכל הביא ילדים- א. כי לא היתה ממש אפשרות למנוע, ו-ב. כי אחרת לא היה מי שיטפל בו בזקנתו. היום אפשר לקנות מכסף שחסכת בצעירותך כמעט כל שירות שתיזקק לו בגיל מבוגר (סיעוד הוא הדוגמא הקלאסית כמובן, אבל הכוונה גם לשירותים שאינם ייחודים למבוגרים כמו רפואה, ניקיון, תחבורה, תרבות ועוד ועוד, שנדרשים אנשים צעירים להפעילם) וזאת גם בלי ילדים משלך. לכן אנשים אינם חייבים להביא ילדים כדי לדאוג לעתידם האישי. אבל בסוף, ילדים של *מישהו* נושאים בנטל, גם בטיפול בהוריהם וגם בטיפול במבוגרים אחרים שלא הביאו ילדים, וככל שיש יותר זקנים ופחות צעירים (ע"ע מדינות כמו יפן), הנטל הולך וכבד על הדור הצעיר.

    בקיצור – בהנחה שאתם לא מתכוונים למות בגיל 50, הבחירה באלהורות אפשרית רק כל עוד רוב האנשים האחרים בוחרים בהורות, ומכאן שאלהורים חבים את ה"חופש" שלהם להורים. הגיע הזמן שתפסיקו להתנשא על ההורים ותתחילו להודות להם.

  64. אוטוטו גרושה?

    היי,
    קראתי קצת תגובות של הרבה אנשים חכמים ואני אשמח לעזרתכם.
    אני נשואה כמעט שנה, בשנות ה20 המאוחרות (מאוד) של חיי וככל שהזמן עובר אני יותר ויותר שונאת ילדים. כשניסיתי לדבר עם בעלי על הנושא הוא אמר שמבחינתו זה דיל ברייקר ואם אין ילדים (הוא לא לוחץ על עכשיו, בכללי… תוך שנתיים שלוש…) אז אני צריכה להגיד לו עכשיו ונתגרש.
    אגב, מעבר לכל הקטע של גידול הילדים מחרידה אותי בכלל המחשבה להיכנס להריון, זה ממש מגעיל אותי לראות אישה בהיריון ולחשוב על תהליך הלידה עצמו. קיצר כל התהליך נשמע לי כמו עונש שממש לא מגיע לי.
    מה עושים?
    תודה על עזרתכם…

    • תלכי עם הלב שלך תהיי כנה עם בעלך. אני הבאתי ילד כי נכנעתי ללחץ כנראה 🙁 לא עושה אותי מאושרת וסובלת יומיום למרות שאני מאוד אוהבת אותה ומאוד משתדלת להשקיע . אבל זה סבל של ממש! זה צרחות ובכי וכו׳. אוליי לאחרים תינוקות רגועים – אל תאמיני , הם צורחים ואת לא מסוגלת לעשות כלום עם זה . אותי זה הורג 🙁 איבדתי את העצמאות שלי 🙁 זה מה שמפריע לי הכי הכי

  65. לדעתי, יגיע היום בעוד עשור שבו תחליטי דווקא לאמץ ילד ולא בהכרח ללדת. 🙂

  66. סיכום מצויין וממצה

  67. מאוד מבינה אותך! ומסכימה עם הרוב. אני הבאתי ילד כי כנראה נכנעתי ללחץ חברתי או פחדתי על שעון ביולוגי או רציתי להיות בסוף נורמטיבית … בקיצר כמה דברים. ומאוד מאוד קשה לי עם זה. אני כמובן מאוד אוהבת את הילדה ומשקיע בה ורוצה שתקבל רק את הטוב. אבל אני , אני בפנים נשברת. מאוד קשה לי הצרחות והבכי שזה שם כל הזמן! וזה לא רק חודשים ראשונים! זה לא! זה כנראה אופי של הילד… ואין לי יותא עצמאות בכלל והבכי עושה את זה לעינוי בלתי נסבל 🙁
    המחשבה שזה לכל החיים זה פשוט הורג. ואני פוחדת לפתח דיכאון… כי לאן כל זה!? איפה החיים שלי!? בקיצר למי שכמוני לא היה לה יצר אימהי ולא אהבה ילדים , זה יהיה סבל!

    • פריכיהו

      אורלי תחזיקי מעמד, זה לא לכל החיים… רוב מוחלט של התינוקות בסופו של דבר מפסיקים לצרוח ולבכות ומתחילים לדבר… וככל הילד גדל והופך לעצמאי יותר, ההורים מקבלים את העצמאות שלהם בחזרה.
      הקשיים שאת עוברת יכולים לקרות באותה מידה גם למישהי שכול החיים אהבה ילדים, שום דבר לא מכין אותך לתינוק קטנטן שתלוי בך 24/7 אז גם אם את מאוד-מאוד רוצה ילד בתיאוריה, זה לאו דווקא אומר שתהיי יותר מוכשרת בלהתמודד איתו כשהוא יגיע.
      אם המצב מבחינתך בלתי נסבל כדאי מאוד שתפני לעזרה מקצועית, עדיף לטפל בדיכאון לפני שהוא מתפתח ומחמיר.

  68. מושיקו כלשהו

    MARRY ME.
    לא רוצה ילדים. עזבו אותי.

  69. אני מסכים, גם אני באותו ראש כרגע.
    בכל מקרה אני מקוה להמשיך להיות קשוב לעצמי, ולדעת אם יום אחד אני ישנה את דעתי

  70. מבחינת פיזור השקעות הבאת ילדים היא השקעה גרועה מאוד.
    הון אנושי וכספי עצום המושקע כל כולו בכמה קילוגרמים בודדים. קצת כמו זהב רק שלא ניתן לסחור בהם 🙂

    ג.נ. הכותב אבא

  71. לסולידית – במסגרת הרעיון של חופש כלכלי וכו', האם בשביל תשלום של מיליון דולר במזומן פטור ממס תסכימי כפונדקאית להביא ילד לעולם ולמסור אותו מייד לאחר הלידה ?
    9 חודשים של הריון ללא כל רגש שאין לך לילד, לידה אחת אפילו קיסרית ועוד עצמאות כלכלית בצורת 1,000,000 $ במזומן !
    מסכימה ???

  72. פיקאצ'ו בן 28

    לסולידית (ולכל אחד אחר שקורא) – עזרתכם.
    (אגב – פוסט אדיר!)
    בעודי יושב כאן מול המק-בוק שלי, בן 28, לימיני ישנה בחורה שאני בזוגיות פנטסטית איתה במשך קרוב לשנתיים. אני כבר במשך זמן רב שוקל לפנות לפסיכולוג מכיוון שאינני רואה שום טעם בלהביא ילדים!
    הזוגיות בה אני נמצא הינה באמת זוגיות טובה. אני באופן אישי – גבר רגיש וטוב לב וגם היא. אבל היא גם אישה של משפחה, אישה ש"מתה על ילדים" ובאותה מידה "מתה להביא ילדים". ייתכן וחלומה הגדול ביותר הוא לגדל משפחה ולהביא ילדים. אך האמת היא שבעיניי היא תמימה כל כך (אולי בגלל זה התאהבתי בה?). אני לא רואה שום סיבה בלהביא ילדים ויותר מכך – בכל פעם שאני קורא או שומע תגובה של מישהי או מישהו שכבר הביא ילד וטוען טענה כמו "ילדים זה האושר הכי גדול בלה בלה בלה…" – אני לא יכול שלא לראות זאת נטו כשכנוע עצמי כדי שלא יבין איזו שטות הוא עשה.
    אינני יודע מה לעשות וזקוק נואשות לייעוץ. האם זה אגואיסטי מצידי שאני ממשיך בזוגיות הזו? הרי ככל שהזמן עובר אנו מתקרבים יותר ויותר, מתרגשים יחדיו, נהנים יחדיו… ו…. האין זה מגעיל מצידי להמשיך בזוגיות?
    רמזתי לה המון פעמים על הקו מחשבה שלי. אני אדם ישיר שאומר הכל בפנים ולעיתים קרובות בחוסר טאקט. אני רואה את העולם כפי שהוא. מלא ברוע, רצח אקראי ואם ליפות את זה קצת – החיים הם למעשה "לשרוד" אחד ארוך ומתמשך שמרגיש כאילו לא נגמר.
    מה עושים? כואב לי לסיים את הזוגיות כי אני משוכנע שהיא הטובה ביותר שאמצא אי פעם בחיים הללו.
    אשמח לייעוץ. תודה לכולם 🙂

    • לפיקאצ'ו – אתה כותב "רמזתי לה המון פעמים על קו המחשבה שלי" ומייד אחרי זה "אני אדם ישיר שאומר הכל בפנים"… אז דיברת איתה ברמזים או באופן ישיר? בכל אופן, ממליצה לך לדבר איתה בצורה ברורה ולא ברמזים מפני שרמזים לעולם לא יובנו על ידי מישהי שכל כך משתוקקת לילדים. תשכח מזה. אם באמת אכפת לך ממנה אל תבזבז את שנותיה הטובות ביותר בציפייה למשהו שלא יקרה או שתעשה אותו כברירת מחדל. כדאי שתפנו ליעוץ זוגי בעניין זה.

  73. אני איתך בעיניים הזה לי יש בן אחד שגידלתי לבד ונתתי את החיים שלי בשבלו היום הוא בחור טוב עבור העולם ואותי הוא ירק כמו זבל שלא מתייחסים איליו,אם הייתי יודעת שזה מה שאני אקבל בסוף הייתי עושה הפלה,אני סובלת כל יום מעצם העובדה שהוא לא בקשר איתי שיך את זה שהייתי שם כל החיים שלו,

  74. מסכימה עם כל מילה למרות שאני אמא. אני אמא בכל רמ"ח איברי וממש נולדתי לזה ומאז ומתמיד רציתי בזה, אבל זאת עבודה קשה מאוד וצריך לעשות את זה מרצון מלא ובטח לא מלחץ של הסביבה. יותר מכך, צריך להבין שלהיות הורים זה אומר לשלם מחירים כבדים, לשים את עצמך בצד ולהעניק בלי לצפות לתרומה, ובעיני מי שעושה את זה בלי לשקלל את המחירים הוא האגואיסט. בימינו להיות אל הורי ממקום של חוסר רצון וממקום של בחירה הוא האקט האחראי כאן.
    רק טעות אחת, בנושא בריאות זה לא מדויק, היריונות (אם הם לא מרובים) והנקות דווקא בריאים לגוף האישה ומגנים על הגוף מסוגי סרטן שונים. כל שאר הטיעונים מדויקים.

  75. נתקלתי רק עכשיו בפוסט הזה, למרות שאת האתר ראיתי כבר קודם.
    אני רווקה זקנה, ללא ילדים. לא היתה לי החלטה מודעת לא ללדת, אבל רציתי קודם כל זוגיות טובה. אם הייתי מוצאת כזו, ילד או לא, היה ענין משני. לא היה לי צורך רגשי בילד.
    אני עצמי הייתי בת יחידה, בעייתית מאד להורי, מופנמת ובודדה. גם סבלתי מילדים. די חששתי מן הצורך להתמודד שוב עם הבעיות שהיו לי בילדותי.
    הנטיות שלי היו ספרות ומוסיקה, למרות שגדלתי בבית "כלכלי", אבל אצל אבי זה היה אילוץ. הנטיות הטבעיות שלו דמו לשלי. היום זה העוגן היחיד שלי.
    אני מבינה היטב שלעת זקנה יש מחיר גבוה להימנעות מילדים. לחברותי, גם הגרושות, יש לפחות העוגן הזה (אם כי לפעמים זהו עוגן רצוץ למדי).

  76. אני איתך,
    כל כך מתחברת לכל מה שכתבת…. מי רוצה להכנס למסלול הזה שכולם רוצים להכניס אותך אליו בכוח? כי אם אנחנו כבר שם, בואי, לא משנה אם טוב או רע.
    אני בהחלט איתך! עוד לא הגעתי לנקודה בה אני אומרת: "בחרתי! לא רוצה ילדים" אבל בהחלט לא מתביישת להגיד שלהביא ילד זה לא הדבר שבראש מעייני, מה גם, שזה הדבר הכי אגואיסטי לעשות, ואני לא מצליחה לראותי כאדם אגואיסטי כל כך שיביא לעולם כזה מצער ועצוב ילד.

  77. דורין, אני קורא את מה שאת כותבת ומסכים איתך לגמרי. תמיד עניין אותי למה אנשים מתנדבים מיוזמתם לשעבד את חייהם לשירותם של בני אדם אחרים (תינוקות) למשך לפחות 20 שנה, רק בשביל להתעורר שוב בגיל 50 וללמוד להעריך מחדש את החופש שלהם. לא עדיף להשקיע את החיים בהגשמה עצמית, ולא להקדיש את השנים הטובות ביותר שלנו לעבדות מרצון?

    וגם מבחינה כלכלית, ההחלטה הנבונה במקרים מסוימים (ראי בהמשך פירוט) היא בהחלט לוותר על ילדים, שכן בניגוד לילד הסורר שמתנער מהוריו המבוגרים, הכסף תמיד נשאר נאמן 🙂

    אבל יש סייג אחד, משמעותי מאוד, וזאת הסיבה שבמהלך השנים הקרובות גם אני אצטרף בחוסר רצון מובהק למעגל הסבל ההורי:

    בתור בחור צעיר בן 27, שמגובש לחלוטין על עצמו, אני לא נמנה על ברי המזל שחוננו באהבה לטכנולוגיה, או בזיקה לאחד מקומץ המקצועות, שמבטיחים לעוסקים בהם הכנסה גבוהה במיוחד (רפואה, הנדסה, וכדומה), וביטחון כלכלי לעת זקנה. עד פה, אני לא שונה מהרוב המוחלט של תושבי המדינה.

    למרבה הצער, משמעות הדבר היא שעל מנת ליצור ביטחון כלכלי משמעותי לעתיד, שיבטיח את הישרדותי ואת יכולתי להתקיים באופן עצמאי, אני נדרש להקריב לפחות 40 שנה מחיי בעבודה שאני אשנא (כך), לקום מדי בוקר ביגון, וללכת לישון בתקווה שהבוקר לא יגיע, שכן רק משכורת מעבודה שכזו תאפשר לי להגיע לאחוזי חיסכון משמעותיים, ולקיום בכבוד ללא צורך בסיוע מאנשים אחרים. אולי אפילו, במידה ואני אתעלל בעצמי ברמה קיצונית, אצליח להגיע לפרישה מוקדמת במתווה שאת מציעה בבלוג.

    העניין הוא, וכאן גם השוני ביני ובין מרבית תושבי המדינה, שאין לי את הנכונות להרוס את החיים שלי בהדרגה באמצעות עיסוק יום יומי בתחום שלא רק שאין לי כל זיקה אליו, אלא שאני ממש סובל מהעיסוק בו (למדתי בעבר שנה אחת לקראת תואר "נחשב" מסוג זה – ופרשתי כשהבנתי שעיסוק בתחום עשוי להוביל אותי להתאבד בגיל 35). בעוד שמרבית האנשים מצליחים איכשהו להעביר מדי יום 8-10 שעות בעיסוק שלא מעניין אותם בשום צורה, למשך 40 שנה, עד לפרישתם המיוחלת לפנסיה (בהנחה כמובן שהם לא צללו לדיכאון/נכנסו למשבר גיל המעבר/ביצעו הסבת מקצוע בגיל 40 וכדומה), מדובר באופציה שאינה רלוונטית מבחינתי – בראש ובראשונה כי אני מעריך את החיים שלי מעל לכל דבר בעולם, מתרגש מהגבהים אליהם אני מגיע בכל פעם מחדש, והחלטה כזאת משמעה בפועל התאבדות נפשית, כך שאין סיכוי שאני אפעל כך, והאופציה הזאת יורדת מהפרק.

    מסיבה זו, אני "נאלץ" לבחור ולעסוק בעבודה שמרתקת אותי, וגורמת לי לקום כל בוקר בחיוך (ממש כך), אבל השכר בה נמוך יחסית. הבעיה היא, שמאפיק הכנסה כזה, לא ניתן (לפחות בישראל) לצבור את הביטחון הכלכלי שמבטיח קיום עתידי בכל מצב, וקיימת אפשרות ממשית שבגיל הזיקנה אני אשאר רק עם סכום כספי מינימלי שלא מספיק למחייה.

    במצב כזה, הסיכוי הטוב ביותר שלי להימנע מחיי עליבות ועוני בגיל מבוגר (גם אם לפחות מדובר בחיים), הוא לעשות ילדים, כאשר קיים סיכוי סביר ומעלה (לא מובטח, אבל סביר בהחלט) שהם יוכלו וירצו לתמוך בי כלכלית בגיל מבוגר, ולו במידה מינימאלית, דהיינו לממן לי תרופות, אוכל, ואמצעי קיום בסיסיים, וזאת ללא צורך בתשלום מצדי. (כמובן שבמידה ומי מהילדים שלי יבורך בזיקה טכנולוגית, אז בכלל הסתדרתי :))

    זאת הסיבה שלמרות הכל אני אעשה ילדים בתוך שנתיים-שלוש, וגם אם לא יהיה קל, וגם אם הייתי בהחלט מעדיף לוותר על כך – בתור אדם רציונאלי, איני רואה אופציה טובה יותר, אלא רק גרועה יותר. שכן בימינו, ובמיוחד במדינת ישראל – אם אינך נמנה עם הקומץ שמסודר כלכלית – אז אתה נכלל במעמד העוני החדש – לשעבר מעמד הביניים (תנצב"ה), המורכב מכל שאר התושבים.

    אני מודע לכך שהתמונה שציירתי היא לא אופטימית, בלשון המעטה. הנקודה היא, שלפי כל העדויות והסימנים שראיתי, ושאני עדיין רואה, זאת התמונה הריאליסטית, והתכחשות לה, כמו שרבים מאיתנו עושים, רק פוגעת בהם בסופו של דבר. כמו תמיד – לכל אדם יש אחריות אישית על עצמו. לטמון את הראש בחול, או להאשים את כל העולם ואשתו, זה לא מה שיעזור לי להתמודד עם מקרר ריק בגיל 70, או ירכוש לי את התרופה שנדרשת להצלת חיי (שאותם, כאמור, אני מעריך מעל לכל דבר אחר).

    בכל מקרה, אני שמח בשבילך שהצלחת למצוא את הפתרון עבורך, ולצבור את הסכום הנדרש לצורך רכישת ביטחון כלכלי עתידי. אבל חשוב להבין, שיש אנשים שאינם יכולים או מוכנים לעשות את הפשרה הזאת, מסיבות אלו ואחרות, כך שאלהורות, חרף יתרונותיה הרבים, לא בהכרח מתאימה לכולנו, מבחינה רציונאלית כמו גם אמוציונאלית.
    אני בינתיים מקווה שהזאטוטים לא יעצבנו אותי יותר מדי, שהשנתיים-שלוש הראשונות והקשות ביותר יחלפו במהרה, ובכל מקרה אשתדל להשקיע את עצמי בעבודה, איפה שאני מגשים את עצמי וזוכה לסיפוק מתמשך, בעוד שאחרים שבחרו אחרת ממתינים ביגון לסופו של עוד יום שנוא, שאחריו יבוא עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, וכך עד היציאה לפנסיה.

    בהערכה,

    רן

    • רן, אבל אין שום הגיון בשיקולים שלך.
      שני ילדים זה אומר הוצאות של כ-2 מליון שקלים במשך חייך כדי לגדלם. חסוך את ההוצאות הללו, ולא תזדקק לסיוע כלכלי כשתהיה זקן (ומי מבטיח לך ילדים שיוכלו לעזור כלכלית?).

      אם הייתי מציעה לך לשים בצד כל יום 187 שקל, במשך 30 שנה, כדי שבעוד 30 שנה יגיע מישהו ויקנה לך תרופות ויעזור לך בכסף *שלו* (אולי, אם יתחשק לו, אם הוא יוכל, אם הוא יגור קרוב אליך)- זה היה נשמע לך משהו שהגיוני לעשות?

  78. ילדים זה עסק יקר, לא קל, דורש השקעה נפשית, רגשית וכלכלית אין סופית, על כל זה אין בכלל ויכוח.
    ועדין אני חושב שזה פיספוס אחד גדול לא לעשות לפחות ילד אחד או 2 (ח"ח 3 :).

    בסדיר שלי הייתי ביחידה קרבית – לבנון, חברון, חצצון, נבי-מוסא, ואיפה לא.. ותמיד שאלתי את עצמי
    איך זה שחבר'ה צעירים מעזים להצהיר "לא רוצה קרבי". ככל שהתקרבתי לשחרור הבנתי בעצם שאדם המעיד
    על עצמו שהוא לא יכול או לרוצה להיות קרבי באמת יותר עדיף ובעיקר בריא עבורו ולצבא שלא יעשה זאת.
    באותה אנלוגיה אני חושב גם עבור מי שמעדיף מבחירה לותר על ילדים.

  79. וואו כמה תגובות מטופשות (קראתי רק חלק) כגון "את תרגישי מוקסמת שיש לך משהו בתוכך" לא. את תרגישי בחילות כאבים וסבל. זה מה שתרגישי. כעת לגופו של עניין. אנסה להסביר מה הרוב מנסה להגיד לך. אצטט את ד"ר טל בן שחר. נוכחות אנשים שהם יקרים לנו בחיינו מגבירה את תחושת האושר. וזהו "המטבע הקובע" ולא דולרים או שקלים. ילדים משלך מעצימים את תחושת השמחה בעולם ומנחמים אותנו בכאבינו וגבירים את תחושת האושר הכוללת ולכן מעשירים אותנו במטבע הקובע. הדבר נמצא ומגובה בעשרות מחקרים פסיכולוגיים. מקווה שהבהרתי את הנקודה.

  80. אל תבאי ילדים, תביאי ילד
    מספיק.
    שניות לפני שתלכי מהעולם, תדעי שהשארת משהו אחרייך.

  81. קודם כל – אני מאוד נהנה מהבלוג! (ממש ״לוגם״ אותו)

    באופן עקרוני, אני כמעט ולא מגיב, לא פה ולא בשום בלוג, מאמר או עמוד ברשת. אבל איכשהו הפעם הרגשתי צורך להגיב (אין לי מילה אחרת לזה, צורך – מעבר להגיון, לכן כנראה הויכוחים האלה חסרי ערך. כשלא פועלים מהגיון אי אפשר לדון, רק להתווכח. ובכל זאת…).

    מה שרציתי לומר הוא זה: טרם ראיתי מישהו שהתחרט על שהביא ילד לעולם, אבל ראיתי כמה וכמה אנשים שהתחרטו (או שכבר מתחרטים) על שלא הביאו ילד לעולם.

    הסטטיסטיקה הטהורה (על סמך הניסיון שלי, שאינו ניסוי מדעי מדויק) אומרת שהסיכוי להתחרט על שלא הבאת ילד (אחד לפחות), גדול לאין שיעור מהסיכוי להתחרט על כך שהבאת ילד.

    אני לא מומחה, אבל אני חושב שכל אדם שמאמין שהשוק יעיל, צריך לקחת משהו מהעובדה שרוב ציבור המשקיעים בחר בסופו של דבר להשקיע – בילדים (למרות שהכל גלוי וכי ידוע שאין להם ״ערך כלכלי״).

    יחד אם זאת, אני מאמין שההחלטה לא להביא ילדים, כמו ההחלטה להביא ילדים, בסופו של דבר איננה מונעת משיקולים הגיוניים טהורים, אלא גם רגשיים – ולכן לדעתי לא יעזרו טענות כאלה או אחרות.

    בסופו של דבר, אני מרגיש שזה הפסד גדול בשבילי (אולי כאן נעוץ הרצון שלי לכתוב?) – הייתי רוצה שישארו בעולם אנשים טובים כמוך גם בדור הבא (ואיזו דרך טובה יותר מלהעתיק את המקור)…

    • מסכים אתך.
      אני לגמרי בראש של כותבת הפוסט, ובכל זאת הבאתי שני ילדים ואני לא מצטער על זה.
      זה מעין פרדוקס. "בזבוז המשאבים" הוא אדיר במזומנים וזמן. ובכל זאת לא הייתי מוותר על ילדי.
      אם ניתלה רגע באילנות גבוהים: "כולנו עשויים אבק של אהבה" מכירים את המשפט מהשיר? אז אני מאמין שהמשפט הוא נכון ואני חושב שילדים נותנים לנו דבר אחד שאי אפשר לקבל משום מקום אחר, את ההזדמנות להרגיש מהי אהבה טהורה ללא תנאים וגבולות.
      ושוב, אני מניח שהיום בלילה שיעירו אותי בפעם המאה כי יש להם פיפי אני אהיה הרבה פחות לירי….

    • יש המון!!! אנשים שהתחרטו על הבאת ילד לעולם. אף אחד מהם לא יגיד את זה בגלוי מחשש לנידוי או גידוף. הרבה הורים צורחים חסרי סבלנות או לא רוצים להיות עם ילדיהם. ילד זה הרבה עבודה השקעה עצבים סבלנות ולא כל אחד מסוגל להקריב קרבן כזה ל18 שנה

  82. "אין לי בעיה לשחק עם ילדים כל עוד אפשר להחזיר אותם להורים שלהם אחרי פרק זמן מסוים" – מדהים, זה הטיעון שאני תמיד משתמש בו. מילה במילה 🙂

  83. ניתן לקבל ילד בן 21 – זה נקרא אימוץ. אם את מעוניינת באמת להקטין את פליטת הפחמן…

  84. שלום לך הסולידית!
    אמנם הפוסט הזה ישן, אבל את עדיין קיימת 🙂 הייתי רוצה לענות לך על הטיעונים שכתבת:
    לצורך גילוי נאות – אני חרדית, אם ל-3 ובהריון 🙂 עובדת במשרה מלאה.
    1. את מתארת באופן מפליא את ימי הרווקות שלי. ממש הזדהיתי עם כל מילה! לא סבלתי רעש של אחרים (סוג של, תנו לי להיות ערה עד 4 בבוקר ולהתעסק עם מה שאני רוצה בשקט) לא סבלתי לשמור על ילדים (הסכמתי רק כשהם ישנים)
    ואולי הייתי הרבה יותר קיצונית ממך בתחום…
    ויחד עם זאת – כשהילד שקוטע לך את חוט המחשבה הוא שלך – זה אחרת לגמרי. משהו שלא הבנתי קודם בשום צורה. גם כשאחותי אמרה לי שככה זה יהיה אצלי לא האמנתי לה.
    לכן אני יודעת שלא תאמיני לי אבל הייתי בדיוק כמוך.
    רק אתמול – תוך כדי שהייתי עסוקה פתאום הילדים רבו בינהם והרעש היה מחריש ומעצבן – בנקודה הזו נכנסת הבינה היתרה של האשה איך לפשר בינהם בצורה הכי מהירה ויעילה. הם היו מרוצים, וגם אני 🙂
    חברות הרב שואלות אותי איך כאשה עובדת, ואם לקטנטנים (הגדול בן 4.5 בקרוב) אני מספיקה גם להתאמן בכינור ובפסנתר? ולעשות כל מיני דברים שאני אוהבת?
    הנקודה היא תכנון. ברור שיש דברים שאני מוותרת עליהם מחוסר זמן, אבל משהו שאני באמת רוצה ואוהבת אני עושה ומוצאת לכך את הכמה דקות הנדרשות.
    2. התשובה לזה היא שמחה. בית שמח, תוסס, צוהל – אבא ואמא אוהבים לילדים, בד"כ הילדים לא רק שלא יחפשו ריגושים במקומות אחרים, אלא ידעו שכשההורים יצטערו בגין מעשה מסוים זה לבד יחזיק אותם שלא לעשות דברים כאלו.
    אמנם בתור חרדית אין בסביבתי כלל דברים כאלו, ברוך השם, אבל הפרעות נפשיות, מחלות פיזיות – קיימות בכל מקום. הנקודה היא שלא את בוחרת מה יוולד לך, ממילא אין מקום לרגשות אשמה.
    וקרה גם שילדים בריאים עברו טראומה כלשהי (נניח תאונה, נפילה) והתוצאות קשות מאד ח"ו, וכואבות – עדיין לא מדובר באשמה של ההורים. השאלה היא – ילדים בריאים לעומת כאלו שלא ? סטטיסטית האחוז קטן מאד מאד! (של ילדים לא בריאים, מלכתחילה או במהלך החיים)
    זאת לא יכולה להיות סיבה, אחרת – אל תעברי כביש. סטטיסטית זה הרבה יותר מסוכן!
    3.בעניין העצמאות – תלוי מתי.
    נכון, אני מסכימה איתך שהעצמאות של נשואה ואם שונה לגמרי מעצאות של רוווקה. ואם את חיה בזוגיות – העצמאות שלך שונה משל רווקה. מחויבויות ויחסים תמיד כובלים באיזשהו מקום.. השאלה היא עד כמה? פה זה נתון לשליטתך.
    את יכולה לקחת בייביסיטר, לשלוח למעון, לתת לקרובת משפחה לשמור קצת כדי לפנות זמן לבד. אבל נקודת הנקודות- את יכולה ללמוד לעשות מה שאת אוהבת עם הילדים. את אוהבת להתעמל? תתעמלי יחד איתו. תניחי את התינוק בסלקל לידך והוא יתעניין מאד 🙂
    כשהוא יגדל תלמדי אותו כל מיני דברים שאת יודעת ואת יותר תהני ממנו, יהיה לכם כיף הרבה יותר גדול מאשר לבד 🙂
    וכשהוא יגדל, תוכלי לשלוח אותו לסיבוב באופניים, או שתצאו לרכב יחד
    יש המון פתרונות, לא כולם צריכים לעלות כסף. את יצירתית מאד – את יכולה למצוא יותר ממני 🙂
    4. חסכון – עם ילד לא תחסכי כמו עכשיו, זה בטוח. אבל דווקא את תדעי לחסוך הרבה יותר מהורים אחרים – כיון שגם ככה הרעיונות שלך איך לחסוך בכסף הם בלתי רגילים
    לא הכל חייב לעלות כסף, ולא צריך הרבה אביזרים וצעצועים לילדים. את יודעת מה אנחנו עושים לפעמים? יש לנו בובה מדברת ושרה מאד חמודה, שעלתה לא מעט (30$) והיא מאד איכותית. מחזיקה כבר המון זמן. אחת לתקופה כשאנחנו רואים שהילדים איבדו עניין אנחנו מחביאים אותה… אחרי חודש-חודשיםם (או יותר) מוציאים אותה שוב – והילדים מוצאים בה עניין כאילו נקנתה עכשיו מהחנות, ונהנים ממנה מחדש.
    ישנם ילדים (כמו הבן שלי, למשל) שמעניין אותו רק מכוניות – יכול להסיע אותן במשך שעות – זה לא תופס הרבה מקום, וזה מאד מאד מעסיק. (אין לנו לא מחשב ולא טלוויזיה) ספר למשל, זה לא דבר שתופס הרבה מקום, ויכול להעסיק שעות (ילדים לא משתעממים הרבה זמן מאותו ספר). אמנם אני נותנת להם עוד הרבה – אבל יש דברים שאם הייתי וצה לחסוך הייתי יכולה לוותר עליהם חופשי.

    לגבי ביה"ס ומערכת החינוך – לצערנו זה נכון… בגלל זה המון שולחים לחב"ד או לממלכתי דתי.
    אני אישית שולחת למוסדות חרדיים ומאד מאד מרוצה, מהחברה ומהצוות..
    לא יודעת להגיד לך על מקומות אחרים.
    5. את כותבת על זהות עצמית, על נורמות, הגדרת העצמי – הילדים זו תוספת, הם לא מגדירים אותך. אמנם עוזרים לך לפעמים להכיר בעצמך נקודות חדשות ויכולות שלא הכרת קודם.
    וכאן – דווקא את, כסולידית – תראי שלא אכפת לך מהחברה (לא מצאתי סיבה להוציא מאות ואלפי שקלים למסיבת גיל שנה לילד!!) ומנורמות. תופתעי לגלות שהרבה אמהות תקנינה בך.
    אני אישית ליומולדת גיל שנתיים נתתי לילד במבה לחלק – מי שלא ראה אותו לא ראה מהו אושר מימיו. לא היה צריך כלום מעבר לזה. 🙂
    לגבי תחביבים והשגים – זה באמת לא נכון להשוות, ולא רצוי. לפעמים הורים נהנים לספר חוויות, אבל הדרך מכאן ועד להשוואה שגויה ומוטעית. כל ילד הוא משהו אחר לגמרי עם נתונים אחרים, ואין בזה שום טעם.

    כאם אני נמנעת מהנקודה הזו מאד מאד. – זה שיש הורים כאלו לא מחייב .. תנהגי כמו שאת חושבת שנכון, נורמות חברתיות אמורות לשמש הכמלצה בלבד (ויש הורים שנלחצים.. זו בעיה שלהם! )

    לגבי המיקום בסולם העדיפויות – האמא לא נמצאת למטה. היא נמצאת הכי למעלה.. וככל שהאחרים עולים היא עולה עוד יותר. הנתינה נותנת לנותן הרבה יותר ממה שנותנת למקבל. היא מפתחת רגישות לסביבה, הבנה דקה ועמוקה שלא יכולה להיות למי שלא רגיל לתת (לא חייב לילדים דווקא. אבל במישור הזה הנתינה מאד זמינה)

    אני בהחלט בונה קריירה, אבל כל כך קשובה לעצמי, שאין מצב שאני נשחקת. (היה לי בעבודה קודמת שעבדתי.. אבל גם רווקים שעבדו שם נשחקו) אני ב"ה אוהבת את התחום וממצה הרבה כישורים בעבודה, וכיף לי ללכת לשם. אני יודעת להעריך את ההבדל בין מקומות עבוד וכמה הנקודה הזו חשובה.
    להיפך – הניתוק מהילדים לכמה שעות עוזר מאד לנקות את הראש…
    אהיה כנה איתך – קורה שאני מגיעה עייפה, ואין לי כח לכלום, במצב כזה אני פשוט משאירה אותם לשחק והולכת לישון… נכון שכל שניה מעירים אותי, רעש כזה או אחר, אבל אחרי חצי שעה אני כבר בן אדם אחר, ביום כזה מוותרת לעצמי על דברים לא הכרחיים וישר שמה אותם לישון.
    וקורה שאני מתפרצת… אבל בכנות ועם יד על הלב – פעם הייתי מתפרצת יותר.. היום הרבה פחות. זו עבודה עצמית, ובכל מקרה אדם צריך לבצע את העבודה הזו.
    אני משתדלת להגביר את המודעות שלי לעצמי – כמו – "למה עכשיו גערתי בו/ה? כי אני עצבנית, אז קודם תרגעי"
    המודעות שלי לעצמי התפתחה הרבה יותר.. וזה רק חלק מהבונוסים שקיבלתי בעקבות ההורות.
    6. בנושא הבריאות – הריונות והנקה מוכחות כבריאות יותר לאשה. לגבי הלידה עצמה- זו אכן חוויה כואבת, אבל לא מצאתי אשה שבעקבות כך פסקה מללדת.. כנראה התמורה שווה את הכאב הרגעי.
    מבנה הגוף בכל מקרה משתנה. אין זקנה שמבנה הגוף שלה הוא כמו בחורה
    כל מה שכתבת הן תופעות שיכולות להיות, אבל לא בהכרח קורות, ובטח שלא לכל אשה ובטח שלא בכל לידה.
    וחלק מהתופעות קורות גם לגברים (כמו טחורים) ורקמות קרועות יכולות להיות גם לאדם שנפגע באיזושהי תאונה או נפילה.
    את אמנם סולידית, לא ידעתי שפסימית?
    7. טוב שכתבת את זה בסוף. הנקודה הזו משמשת כתוספת לסיבות אחרות. היא לא עומדת בפני עצמה כסיבה ללמה לא להביא ילדים.
    אם את רוצה – כמה מתו בסוריה בשבוע האחרון? עשרות? מאות? עוד אחד שתביאי לעולם לא יעלה ולא יוריד. מבטיחה לך.
    בעצם – יוריד בטח לא. יעלה אני בטוחה שכן.
    דווקא את יכולה לתת לו (לילד) הרבה מאד ערך מוסף שרק יוסיף לעולם שאת כל כך דואגת לו 🙂 (סמיילי עם קריצה)

    8. עם כל האמור, זאת בחירתך האישית
    כל אחד ובחירתו הוא
    אני בחרתי להביא לעולם ילדים ולא מצטערת רגע. אני מאד נהנית ונתרמת מכך. אינני יכולה לדמיין את החיים בלעדיהם
    נכון, זה לא הכי כלכלי בעולם, אבל ברוך השם לא רק נתונים כלכליים מניעים אותנו.
    אחרת איך תסבירי את הזוג שלקח בלילה מושלג את סבתא שלי מחתונה בשלג בירושלים עד לביתה ברכבם? הם אמרו לה בדרך שהם יצאו לרחוב לחפש אנשים שצריכים לחזור הביתה בשלג – ולעזור להם.
    כלכלי – זה לא. אבל זה הרבה יותר מכך.
    אני יכולה לתת לך אינספור דוגמאות.. השיקול הכלכלי שיקול חשוב ביותר, אבל לא היחיד, וכבודו במקומו מונח.
    בהסבריי, אני לא מכסה על חרטה או תחושה דומה כלשהי, אלא אך ורק באה לענות לך למה שכתבת, להציג צד שני של המטבע מתוך הנקודות שהעלית.
    תודה על הדיון המרתק. נהנית לקרוא פוסטים שלך כל פעם (אם כי לא תמיד מסכימה איתך, אבל יכולת ההתנסחות
    המעולה שלך מענגת)
    תודה!
    חנה

    • יש הרבה הורים במגזר החרדי שהביאו ילדים שלא רצו בהם. בגלל לחץ חברתי. כל המגזר מבוסס על לחץ חברתי. אם אדם יחליט לנהוג בצורה לא סטנדרטית מיד ינדו את ילדיו ואשתו. המגזר החרדי רחוק מאד משלמות. את מרוצה מילדיך? נהדר. יש כאלה זחיים בסיוט עם ילדים שלא רצו. הריון ולידה משאירים סימני מתיחה וכיווץ מכוערים בגוף. ולא כל אחד יכול להתמודד עם צעקות וצרחות של ילדים.

      • אתה מדבר מהכרות אישית?
        בכל מקום יש אנשים שהביאו ילדים שלא רצו בהם
        אף אחד לא טוען לשלמות
        אבל לא מצאתי נידוי בשום מקום כזה. אולי יעקמו את האף, אולי יביעו דעה – אבל הסולידית טוענת לא מעט שהיא נתקלת בתגובות כאלו – ותגובות כאלו קיימות בכל מקום.
        לגבי לחץ חברתי – הרשה לי לחלוק עליך. דווקא המגזר מבוסס על אל-לחץ יותר מכל מגזר אחר!

        בשולחן ערוך (שהוא ספר ההלכות המקיף שקיים בכל בית דתי) הסעיף הראשון הוא "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך"
        הלחץ החברתי לא תופס כשמדובר בקיום מצוות, ולכן אדם כזה מתרגל ומנכס לעצמו את היכולת לעמוד בפני לחץ חברתי אחר (שאינו קשור לקיום מצוות)
        ואגב, אי עמידה בלחצים חברתיים מעלה את רף ההוצאות של הבית בדרסטיות. – ואת זה אני פוגשת אצל עמיתות לעבודה שאינן חרדיות (לא באופן גורף, אבל הרבה יותר מקובל לתת אייפון לילד קטן, למשל)

        (אמנם בכל חברה יש נורמות מקובלות אבל זה לא קשור לכאן)
        ואם מדובר על ילדים, כמה פעמים ילדים דורשים כל מיני דברים שראו אצל חברים? המון. לך תגיד לילד לא…
        והרבה מאד בציבור החילוני מציידים את ילדיהם בני ה8-9 באביזרים שהם היו חולמים עליהם בגיל 16 (לא שהם לא היו קיימים אז) מדובר בלחץ חברתי במובן הפשוט של המילה

        אני לא מכירה אנשים שחיים בסיוט עם ילדיהם. אתה מכיר? אני מאמינה שיש כאלו, קשה לי לענות ממקום שאין לי הכרות אישית

        נכון, צעקות וצרחות של ילדים מעצבנים מאד, ולכן אני מלמדת את ילדיי שלא צועקים ולא צווחים (למרבה הפלא זה עובד! כמו שכל מבוגר שהיה פעם ילד למד לא לצעוק בכל מקום והוא קלט את זה בסוף)

        ואגב, מי שלא רוצה להביא ילדים – שלא יעשה זאת, הם יהיו אומללים . ילדים צריכים חום ואהבה ושיהיו רצויים, זה הכי חשוב!
        אבל שיגיד אני לא בנוי לילדים וזה לא בשבילי. הסיבות שרשומות בכל הבלוג הזה ובכל התגובות כאן בנושא אי הבאת ילדים, הן בד"כ תוספת וכיסוי לאמת הזו. כי מי שבאמת רוצה ילדים – שום מחסום לא יעמוד בפניו. ומי שלא – אז ימצא את כל הסיבות שבעולם.

  85. מה אני אגיד לך? מבחינתי, אם לא היו לי ילדים, כאילו לא חייתי.

    אני מכיר את ההנאה של לכתוב שיר, לפתור בעיה במתמטיקה, לנצח בתחרות ספורט, לקרוא ספר טוב, לשמוע מוזיקה, לזיין ולאהוב. של הלהכנס פנימה, להתכוונן ולהרגיש את המבחוץ זורם לך בגוף.

    ועדיין – חיבוק של ילד (או של נכד 🙂 ) – לוקח את הכל בגדול.

  86. סתם עצה

    מבין אותך, לא ממש מסכים.
    אולי ההבדל בינינו נעוץ כאן:
    http://www.hasolidit.com/%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%9B%D7%9A

    בכל אופן, גם אם את כל כך בטוחה בעצמך, את עשויה להתחרט.

    אני ממליץ לך – הקפיאי ביציות.

    זה הכול, רק תשמרי לעצמך את האופציה.

    בהצלחה

  87. מגיעה לך פרס דרווין!
    תודה על שהסרת את עצמך מהמאגר הגנטי של המין האנושי..

    • אין בעד מה. מודה לך בשם האנושות על כך שתמשיך להשביח את המאגר בצאצאיך המשובחים.

      • דווקא על זה הגבת?!
        את מבינה… זו הטרגדיה האנושית במתאם ההפוך המתקיים בין איכות הפרט וכושר הרבייה; אסטרטגיה אבולוציונית וכל הלהג שכמעט וכתבתי ומתכנס אל "מתקשה לשרוד/תנאים קשים" כך יטיב להשריץ ולהרבות זרעו, ככתוב: "וייתן בראש". עזבי אותך מיופמיזם, טרם חזיתי בדביל המסרב להתרבות.
        You, you're very good you;)

        • בסופו של דבר,העולם שכולנו חיים בו בעל כורחיינו הינו עולם רע, שסוע, נבזי וחסר פייריות באופן משווע. לחיות בעולם הזה זה הגיהנום עלי אדמות-מלחמות=הרוגים פצועים פיזית ונפשית וכו. כשלאחד רע ,לשני,בהקשר של סיבה ותוצאה בצורה מותנת טוב! לכן, לא מוסרי בעליל לגזור חיי סבל על ייצור חיי ללא לקחת את הדברים להעיל בחשבון. וקצרה היריעה מלהוסיף!
          כל מה שסיפרו לנו ואילפו אותנו לפיו יש ישות למעלה שרוצה א' ב' ג' שאחד מרצונותיו הוא "פרו ורבו". זהו שקר נבזי. הגיע הזמן להסתכל למציאות היישר בלבן של העיניים ולהתמודד איתה בהתאם אליה ולא לפי פנטזיות שאין להן בסיס במציאות! מי שחושב אחרת שיעשה ילדים כתאוות נפשו..רק כולי בקשה ותקווה..העניקו להם את המיטב שתוכלו להעניק..(חינוך טוב, ערכים טובים, שמחה, ותמיכה על כל גווניה). מזערו להם את הסבל בעולמינו מפני שאתם אלה שהכנסתם אותם אליו.

  88. ביולוג ירושלמי

    השנקל שלי – אם יורשה לי ובאישור הסולידית, שווה לקרוא מאמר מאת מיטל שרון בבלוג "ההם" (hahem) שנקרא – ""אני בדיכאון. אני שונאת להיות אימא"".
    לדעתי מאמר קריאה מעניין מאוד שנוגע במאמר אקדמי מתחום מדעי החברה שהוא בעצמו מעניין מאוד.
    למי שמתלבט (כמוני) האם "כדאי" או האם הוא "רוצה" להביא ילדים לעולם, הפוסט בבלוג הנ"ל הוא עוד נקודה למחשבה.

    ואגב, לכל המגיבים למיניהם – מעבר לפוסט החשוב והמאוד אינפורטיבי של הסולידית, שמעלה דברים/מחשבות/תהיות/נאצות אל פני השטח, התגובות שלכם עצמכם לא פחות חשובות ממנו.
    כולכם עוזרים לי להתקרב עוד ועוד להחלטה. אז תודה.

  89. לפני 4 ימים הכתה בי ההכרה שאני לא רוצה להביא ילד.
    זה קרה באמצע טיפול אצל מדקרת שמסייעת לי ״להשביח״ את הביציות שלי כדי שאוכל להרות.
    אני בת 41. מאז ומעולם לא חשתי צורך להיות אמא. אפילו פחדתי מכך. פחדתי מהריון ומלידה. הכי פחדתי להביא ילד לעולם שמא לא יהיה מאושר. פחדתי להזיק. פחדתי שלא תהיה לי סבלנות. פחדתי שילקח לי החופש שכ״כ יקר לי. פחדתי מכאב פיזי ונפשי. פחדתי מכך שאני פשוט לא נועדתי לכך.
    אני בזוגיות טובה ותומכת. אחרי שני מחזורי טיפולי פוריות שכשלו. שנה של טיפולים הורמונלים, השמנה, מצבי רוח משתנים, עצבנות והמון כעס.
    החלטתי לנסות להרות כי כנראה נכנעתי למוסכמות החברתית. אולי גם הפחד שאתחרט הניע אותי. בכל אופן לא היה זה רצון אמיתי. לא היתה זו תשוקה לילד. ניגשתי לטיפולים מתוך הכרח. הגיל. הלחץ.כולם מסביבי תמכו בהחלטה לגשת לטיפולים, שמחו, הבטיחו ש״בטוח תהיי האמא הכי טובה בעולם״ ושקטן עליי וכל מיני.
    אז ניסיתי. בן זוגי האוהב הזריק לי. הרדימו אותי. שאבו ממני. שיתפתי פעולה בצייתנות שקטה. עצובה. לאט לאט התעורר כעס. עצבנות. האשמנו את ההורמונים. אני חושבת שעמוק בפנים ידעתי שאני עושה משהו, משהו ממש קשה, בניגוד לרצוני.
    אז נכון אני מבולבלת כרגע. נסערת. מרטיבה את המקלדת מדמעות. אבל אני בהחלט מבינה את הכותבת ורתיעתה מהבאת ילדים לעולם. אישית אני פחות מייחסת חשיבות להוצאות הכלכליות (כי כסף בא וכסף הולך), אלא יותר למוטיבציה. אני מונעת יותר מהפחד להזיק. לפגוע. אני הרבה יותר מיומנת בהתנהלות של עולם המבוגרים. לא כל אדם מתאים להיות הורה. אני גדלתי לצד ההוכחה לכך. לא צריכה שום מחקר. והורה שלא בשל להיות הורה, עלול להפוך להורה מתוסכל, פוגעני, ילדותי ונרקיסיסטי. הייתי שם. לא רוצה לעשות זאת לאחר.
    למזלי, בן זוגי האוהב איתי.שנינו חולקים השקפת עולם דומה בעניין
    אנו יכולים להתחבר לרעיון של אימוץ או אומנה. לתת לילד אפשרות לחיים טובים יותר.
    יש בי המון נתינה. יש בי המון רצון לתת. יש בי המון אהבה.
    ועם כל זה אני לא מצליחה להתחבר למקום של להוליד ילד. אי אפשר לומר שלא ניסיתי. אי אפשר לומר שאני לא בגיל המתאים לשקול זאת (או יותר נכון, בגיל המתאים שיהלך עליי אימים מבחינת תקתוק השעון)

    בקשה קטנה: תהיו עדינים ומתחשבים בתגובותיכם. לא רק כלפיי. למילים יש כח.

    • הלוואי וכולם ימצאו את מה שמתאים להם.
      סבתא שלי, עליה השלום, היתה אומרת שמנסיונה, זוג שלא מצליח ללדת, זה לא מיקרי. מישהו שם לא מעוניין, לא בשל, לא מוכן. פעם חשבתי שזה לא נכון, שהקשיים הם פיזיים. כשאני קוראת מה שאת כותבת, זה מהדהד לי. מאחלת לך למצוא שלוה ונחת ומיצוי עצמי. הלחצים החברתיים שהיו בעלי משמעות עבורך, לא יעזרו לך לגדל את הילד… אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. אם את לא בהרמוניה עם ה'כפר' שסביבך, את תשארי איתו לבד.
      שהאהבה תשרה סביבך תמיד!

  90. אז בחרת לא להעניק את האפשרות של הגשמה עצמית שניתה לך.

    • ביולוג ירושלמי

      כוונתך לכך שילד זו הגשמה עצמית?…
      חלש מאוד.
      אני מעדיף להגשים את עצמי ברבדים ובמובנים אחרים לגמרי מאשר שימוש פשוט ופרמיטיבי באיברים קיימים רק כי הם שם.

  91. אני איתך בכל מילה
    עכשיו נשאר למצוא מישהיא עם כיוון מחשבה כזה כיד שנוכל להזדקן יחד

  92. ילדים זה סבל מתמשך עם שבבים קטנים של אושר..

    הסיבות שמנית הן בהחלט סברה למה לא להביא ילדים לעולם ולחיות בחופש מחולט מכל אחריות. את כותבת רהוט, ברור ומעניין. רק חבל שנחשפתי לדעותייך עכשיו…

    הכרתי את בעלי ואחרי חודש וחצי כבר הייתי בהריון. הייתה לנו משיכה מינית בלתי-נשלטת.. כבר בפגישה השנייה שכבנו והוא שכנע אותי מהר מאוד לעשות זאת בלי קונדום. היות ולא חונכתי על ברכי המודרניזציה – גלולות לא היו אופציה מבחינתי – הפכתי מהר מאוד לאימא.. אני חושבת שאולי עם ההסבר הנכון, עם חינוך נכון, עם דעות אחרות – לא הייתי במקום הזה היום. אמי היא אישה מאוד מסורתית בדעותיה וקיום יחסי מין לפני החתונה זה טאבו. לפיכך, כל נושא של אמצעי המניעה לא היה כלל על סדר היום. חוסר הניסיון, דעות מסורתיות ומשיכה מינית בלתי מוסברת הם אלה שהובילו אותי למצב.

    מהר מאוד התחתנו ובראנו חיים חדשים. הדבר התרחש לא מזמן והכל חדש עבורי. אנחנו הורים מאוד צעירים יחסית לסביבה המודרנית כיום. חייבת לציין שזאת לא פעם ראשונה שאני קוראת את הפוסט שלך. נכנסתי אליו כמה פעמים אחרי הלידה, ואני עדיין ממשיכה להיכנס ולקרוא כשהבן שלי כיום כבר בן שבעה חודשים. יש לי המון רגעי משבר, ואפשר להגיד שאני בדיכאון מתמשך. את מנגנוני ההגנה נפשי מוצאת לבטא באמצעות רציונליזציה ואינטלקוטואליזציה. קראתי את הספר "הורות ללא מסכות" שבאמת מספר על החוויה ההורית – שהיא לא כמו שסיפרו לנו. מרגיש לי שהחברה המסורתית עליה גדלתי, ממש הטיפה לי וחינכה אותי ל"ייעודי" בחיים – להתחתן ולהביא ילדים. בלי שניתנה לי אפשרות להגיב ולהחליט בעניין. נכון שהדברים שהובילו למצב כיום הם באשמתי, כי לא נזהרתי, אך גם לא חינכו אותי לכך. הדעות שלעתים גדלים עליהם כל כך חזקים מאתנו שרק בגיל מסוים, ולאחר שעשית כמצופה ממך – רק אז נפקחות העיניים. למעשה, אם יוצאים מנקודת הנחה שהחיים הם מקריים לחלוטין ואנחנו פשוט התפתחות ביולוגית של הטבע, כפי שטוען יובל נוח הררי בספרו "קיצור של תולדות האנושות" – אכן אין כל סיבה לברוא חיים חדשים בעולם כיום. כשבני יגדל וישאל אותי – אמא למה הבאת אותי לעולם? הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה בתור סיבה הגיונית היא כי: בן זוגי לחיים התנגד בתוקף לקיים יחסי מין עם קונדום, ואני התנגדתי לקחת גלולות ולהרוס את גופי הבריא עם הורמונים מזויפים. אז כן – התוצאה היא נטו ביולוגיה. תוכנתנו לכך. הזרע של בעלי מאוד חזק, לכן נקלטתי ככ מהר. המצב הביולוגי אפשר זאת. הגיוני שבאותה עת גם בייצתי.

    בקיצור, אין כל סיבה הגיונית להביא ילדים, כולנו טעות של הטבע.

    מה שכן – אני חושבת שגידול וטיפול בילד מאוד מבגר. אני לוקחת אחריות על חיים של מישהו אחר. אני ממש בתחילת שנות העשרים שלי. ובעלי בשנות העשרים המאוחרות ובזכות הפשוש הקטן התקדמנו פלאים בעבודה ומבחינה כלכלית. הבנתי שהבלוג שלך עוסק בכלכלה. אשמח שתשלחי לי קישור בנושא הרלוונטי, אך מה שברצוני להגיד הוא שבזכותו הפכתי לעצמאית בתחום שלי. לא הסכמתי למוכתבות החברה לא הסכמתי להשלים עם משכורת מינימום וחופשת לידה של בקושי שלושה חודשים. מעסיקים פחות מיטיבים עם נשים, במיוחד כשהללו נשואות, בהריון ועם ילדים. כשנכנסתי להריון – חרב עליי עולמי. הפלה לא הייתה אופציה. כבר בחודש הרביעי ראו בטן ומעסיקים לא רצו להעסיק אישה שצריכה ללדת עוד חמישה חודשים. מעז יצא מתוק מה שנקרא. החלטתי "לדפוק" את המערכת והיחידה שהסכימה להעסיק אותי – זו אני עצמי. יש לי כיום עסק משגשג ואני שמחה על החלטתי. כך שהדבר היחידי שקטנטני תרם לו זה- שיחד עם הולדתו, הוא ילד בתוכי מוטיבציה שלא הייתה קיימת בי עד אז. מוטיבציה הישרדותית. מוטיבציה של אם שדואגת לצאצאיה.

    תודה לך על התובנות. אשמח לתגובה.

    • פוסט מעניין. שמעתי פעם שהורים לא בהכרח מאושרים יותר (אפילו פחות), אבל יש לחייהם משמעות רבה יותר. אני מניחה שהדברים שלך משקפים את הרעיון הזה במידה מסוימת. בכל מקרה נשמע שאת בכיוון הנכון.

      • אני רק אעיר על מה שאני שמעתי:
        הורים מאושרים פחות בתחילת הדרך,
        אבל מאושרים יותר בגילאים יותר מבוגרים.

      • היי,
        תודה על התגובה.
        כן, ייתכן שזה יצר אצלי סוג של משמעות.. אבל גם יש המון רגעים שאינני מבינה מה המשמעות לכך ושאין לי כוח לזאטוט הקטן הזה, שבא לי לחיות את החיים שלי בלי לדאוג למישהו אחר.
        מעניין אותי לדעת מה המשמעות שלך בחיים, כלומר מה תפיסת העולם שלך…

  93. הילדים, תאומים, במקרה שלי, היו חורבן לזוגיות, שואה כלכלית, הרס לעצמאות, הלם מתמשך ואסון לבריאות.
    אני לא מסוגל לדמיין את החיים שלי בלעדיהם.
    להסביר לאל הורי מה זה ילד זה כמו להסביר לעיוור מה זה כחול.

  94. במילה אחת – סוציומט (אדם אנטי חברתי, המעדיף את טובתו האישית על טובת החברה, העם, המדינה)

  95. הייתי יכולה להסכים עם כל הנקודות שכתבת וניסחת בצורה ברורה ויפה… למעט הסעיף הראשון. ההנחה שילדים = צעקות, ריבים, רעש, עונשים ובכי היא שגויה ביסודה. לא כל הילדים נעים בציר הזה של גיל שנתיים הנושא לגיל ההתבגרות הנושא (על אף שברמה העקרונית כל ההסתכלות החברתית היא שגויה- זה שינוי שהילדים עוברים בדרך לעצמאות, היא פשוט לא תמיד עולה בקנה אחד עם השינויים שאנחנו ההורים יכולים לאמץ) אני יכולה להבין למה את חושבת כך- כך גידלו אותנו וזה מה שאנחנו ספגנו לכן רובנו מאמצים את המודל המקולקל הזה לגידול ילדים. אבל- המודל הזה הוא נכון בערך כמו המודל הכלכלי שרוב האוכלוסיה חייה על פיו. אפשר לגדל ילדים בצורה אחרת, אפשר וכדאי. אפשר שהם יהיו מקור השראה, יעודדו צמיחה אישית יפרו את המחשבה והחשיבה וגם יסבו לנו אושר גדול. ילדים מציבים אתגרים זה נכון, אבל כך גם תחומי עיסוק רבים ואחרים. אתגרים מובילים להתפתחות וללמידה אישית. בעיני זו חוויה מעצימה. לי כאמא יש הזדמנות להיות שותפה לגידול דור חדש מוצלח יותר מבחינה אישית וחברתית. לגדל גברים לא כוחניים, לגדל נשים לא כנועות וצייתניות, לגדל אנשים מוסריים חמים ואוהבים, לחנך את ילדי מגיל צעיר לחיסכון ומחושבות כלכלית (ולצאת נגד תרבות הצריכה המוגזמת), לפתח כישורים חברתיים- ולהיות מ-א-ו-ש-ר-י-ם! אין ספק שזה סיכון גדול, יתכן וגדול מידי, בעיני הוא שווה את ההשקעה.

השאר תגובה