בית » חיים פשוטים » לחיים אין משמעות – וטוב שכך

לחיים אין משמעות – וטוב שכך

נדמה לי שאדם צריך לאמץ מידה מסוימת של ניהיליזם קיומי כדי כדי לסטות מהתלם ולאמץ אורח חיים שונה בתכלית מזה המצופה ממנו.

אני מאמינה שברמת המאקרו, אין תכלית ממשית לקיום שלי על פני כדור הארץ.

אני יודעת שאת השקפת העולם הזו אני חולקת עם מתבגרים דיכאוניים ולובשי שחורים. ההבדל ביני לבינם הוא שחוסר התכלית הזה לא מטריד אותי כהוא זה. אדרבא – הוא מסב לי שקט נפשי ומידה רבה של אושר.

בתמצית, אני סבורה שהיקום, ואגב כך החיים עצמם, אקראיים במהותם ולחלוטין חסרי מטרה (“אבסורדיים” אם לצטט את הפילוסופים).

אני מאמינה שהאטומים שמרכיבים את הגוף והתודעה שלי אינם חשובים יותר מהאטומים שמרכיבים את השמש או את הסלעים בטבע. האטומים זהים לחלוטין – פשוט מאורגנים בצורה שונה. אני מאמינה שבעוד מספר עשורים ההוויה שלי תימחה לחלוטין מהיקום, יחד עם הוויתו של כל בן אנוש אחר ויחד עם זכרם של כל מי שחי בעבר או שיחיה אי פעם בעתיד. יום אחד השמש תתפוצץ, היקום יקרוס לתוך עצמו, ולכל תולדות המין האנושי לא יהיה שום משמעות אמיתית.

אם יש לחיים משמעות נסתרת כלשהי, אין לדעת מהי. אי אפשר לבטוח לחלוטין באמיתות המידע המתקבל מחושינו. אני חייבת לסמוך על חושיי כדי להסתדר ביום יום; אני חייבת להאמין שמה שאני מסוגלת לראות, לשמוע, להריח, לגעת ולטעום באמת קיים. אבל אני לא יכולה להשתמש במידע הזה כדי לגלות אמיתות נסתרות כלשהן על החיים או על היקום, מפני שאני לא יכולה להיות בטוחה ב-100% שאני לא בעצם איזהשהו מוח שחובר למחשב, או שיש ישות שמימית כלשהי שמשטה בי.

גם על ההיגיון אני לא יכולה לסמוך לחלוטין. הגיוני בעיני שלא ייתכן מצב שמשהו יתקיים ולא-יתקיים בו זמנית. הגיוני בעיני ש 1 + 1 = 2. אבל איך אוכל לדעת שזה נכון מעבר לכל ספק סביר? כיצד אוכל להיות בטוחה שדברים שנראים לי הגיוניים הם אכן כאלה? איך אוכל לשלול את האפשרות שאני בסך הכל תוצר של יקום אבסורדי שמשטה בי וגורם לי להניח שהדברים הללו הגיוניים? אין לי שום אפשרות כזו.

רנה דקארט התמודד עם הדילמה הזו בתחילת המאה ה-17. הוא הסיק, בסופו של דבר, שהפיתרון היחיד הוא לסמוך על ההיגיון, מפני שההיגיון עצמו נברא על ידי אלוהים, והרי אין סיכוי שאלוהים ישקר לנו, נכון?

ישנם אנשים – בעיקר מתבגרים דכאוניים אבל גם לא מעט מבוגרים – שמגיעים לתובנה הזו בנקודה כלשהי בחייהם ושוקעים לייאוש קיומי ולדיכאון עמוק. הרי אם אין משמעות לחיים, למה בכלל לקום בבוקר? מדוע לעשות דברים? האם התאבדות איננה הפיתרון הרציונאלי היחיד?

אני סבורה שהמעבר מהתובנה “אין תכלית לקיום” למצב של ייאוש מוחלט איננו מחויב המציאות.

ההכרה בכך שלחיים אין משמעות היא בראייתי תובנה משחררת מאין כמותה. אם לשום דבר אין משמעות, הרי שלאף אדם אין חובה לעשות דבר. המוסר שבין אדם לחברו הוא אפציונלי בלבד, ולא בהכרח רציונאלי. כך גם החובה לרצות ולזבוח לישויות שמימיות כלשהן או להאמין בדת זו או אחרת. אם לחיים אין משמעות – אפשר לעשות הכל בלי לחוש אשמה.

גם אם לחיים אין משמעות, עדיין אפשר להנות מהם. כיף ללמוד תחום חדש מאפס, ולשאוף להצטיין בו. כיף להרוויח כסף. כיף לאכול אוכל טוב. כיף לקרוא ספר איכותי. כיף לבלות, לאהוב ולעזור אחרים. כל הדברים הללו מניבים סיפוק – גם אם אין ולא תהיה להם משמעות בטווח הארוך.

מובן שיש כמה סוגיות בהשקפת העולם הזו שמחייבות התייחסות. למשל: אם לשום דבר אין משמעות ובני אדם הם בסך הכל קולקציה של אטומים, למה שלא אבחר לרצוח אנשים שאינני מחבבת? למה שלא אגנוב וארמה ככל שזה מצמיח לי תועלת? למה לציית לחוקים מלכתחילה?

שאלה מורכבת, עם תשובה פשוטה להפליא. אם ארצח, אגנוב, ארמה ואפר את החוק, יש סיכוי טוב שיתפסו אותי ויכלאו אותי. כך החופש שלי ייפגע, וסביר שבעקבות זאת החיים שלי יהיו פחות מאושרים. משפחתי וחבריי הקרובים – שתורמים מאוד לתחושת האושר שלי – ישמעו שאני רוצחת או גנבת, ולכן סביר שיתרחקו ממני, מה שיגרום לי להיות עוד פחות מאושרת.

הגישה למוסר אפוא היא תועלתנית לחלוטין, ונסובה סביב השאלה: מה יעשה אותי מאושרת לטווח הארוך ביותר? התשובה לשאלה הזו כמעט תמיד נמצאת בגבולות החוק, ולכן אין לי עניין להפר אותו.

סוגיה נוספת קשורה ליחסים בין אישיים. אם אנשים הם בסך הכל אטומים, איך אפשר לאהוב אותם? למה לי ליצור קשר רגשי עם אדם אחר, במקום סתם להפיק ממנו תועלת?

ובכן, כאן אני פשוט מאמצת את האבסורד. מעצם ההנחה שלחיים אין משמעות אני מכירה בכך שהקיום שלי אבסורדי לחלוטין, וכך גם האהבה – אהבה רומנטית, אהבה משפחתית, אהבה לחברים וחברות, ואהבה לאנשים שקוראים את הבלוג הזה מבלי שפגשתי בהם אי פעם.

האהבה היא אבסורדית – אבל היא גורמת לי להרגיש טוב. גם סלחנות, סבלנות, אדיבות ונדיבות – תכונות אבסורדיות לחלוטין – הופכות את החיים לנעימים ומהנים יותר, ולכן אני משתדלת לאמץ אותן.

ברמה המעשית, חוסר תכלית קיומי הוא דבר משחרר. אני לא צריכה למהר לשום מקום. אני לא צריכה לחשוש מכך שיום אחד כבר לא יהיו דברים מהנים שאוכל לעשות. אני יכולה לעצב בעצמי את הדברים המשמעותיים עבורי ולממש אותם – פשוט כי הם גורמים לי להרגיש טוב.

אז האם הקיום שלי חסר משמעות? בהחלט. אבל מה זה משנה?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

42 תגובות

  1. תיארת במדוייק את השקפת העולם שלי 🙂

  2. חיילת בחובה

    כשאין משמעות לחיים, זה היופי כי אז כל אדם יוכל לבחור לו את המשמעות לחייו.

    • מוטי רודשטיין

      דורין, את צודקת. אין בעולם משמעות. זו המצאה אנושית, כמו דת. אבל, מה שכן קיים, והרבה, זה אנשים שמחפשים משמעות. במשך מליוני שנים חיפשו האנשים משמעות לחייהם ולכן, למרבה הצער, דפוס החשיבה הזה טבוע בנו גנטית. רב האוכלוסיה חושבת שלעשות ילדים היא משמעות החיים. הסיבה לכך היא אבולוציונית: מי שחשב כך הגדיל את סיכויי השרידות של צאצאיו ובכך גם את העברת הגנים שמחזקים חשיבה כזו (באותה מידה אפשר לומר שאין שום דבר סקסי בקימוריה של אישה, אבל גברים שכן חשבו כך העבירו את הגנים שלהם יותר מגברים שלא חשבו כך) ולכן רב האוכלוסיה בימינו חושבת כך. ולכן צודקת “חיילת בחובה” שאומרת שאפשר לבחור משמעות. אני חושב שכדאי לבחור משמעות, כי גנטית, אנחנו מועדים לכך. לדעתי, עדיף לחיות עם משמעות מלאכותית שבחרת בעצמך, מאשר לחיות בלי משמעות בכלל (ובטח עדיף ע”פ משמעות שבחר לך מישהו אחר).
      עכשיו, השאלה המעניינת היא איזו משמעות כדאי לי לבחור לשישים שנה שעוד נותרו לי לחיות?

      • לפי האקזיסטנציאליסטים יש לאדם שתי משימות בחייו. האחת למצוא שקר להאמין בו ושתיים לשכוח את אחת. אני חושב שהשקפה של הדאו שהיקום הוא גוף חי והוא מרגיש את עצמו דרכינו היא מדהימה.אנחנו למעשה אברי החישה של היקום. גם קפקא הוקסם מחכמי הדאו וכתב עמוק בפנים אני סיני ואני הולך הביתה.

  3. יהונתן

    זה נכון גם לקונספט ה”האחת”/ה”אחד” שהוליווד, בהקשר של אהבה רומנטית, מנסה לנטוע בנו.

  4. נראה לי שעשית קצת סלט מהרבה גישות פילוסופיות
    אני ממליץ לך לקחת קורס בפילוסופיה או להעמיק בצורה אחרת קצת בנושאים שאת כותבת עליהם בתחום זה, כי יש לך כאן קצת חורים בהשכלה

    • האר נא את עיני.

      • למשל מה שרשמת לגבי דקרט. את בעצם טוענת שהביסוס לכל הטיעון שלו הוא בסופו של דבר דתי – מה שדי רחוק מהאמת

        • רנה דקארט התחנך בבית ספר ישועי וחי את חייו הבוגרים בתור קתולי אדוק. הוא אף כתב מפורשות מפורשות כי אחת המטרות לכתיבת “ההגיונות” הנה הגנה על האמונה הנוצרית.

          באשר לנקודה שהעלתי, ראה מה כותב דקארט עצמו (לצערי אין ברשותי התרגום העברי של “ההגיונות”):

          To begin with, I recognize that it is impossible that God should ever deceive me. For in every case of trickery or deception some imperfection is to be found; and although the ability to deceive appears to be an indication of cleverness or power, the will to deceive is undoubtedly evidence of malice or weakness, and so cannot apply to God.

          • ברלינאית,

            יש הטוענים שהתוספת של אלוהים בהגיונות היתה אילוץ “פוליטי” דקארט פשוט לא רצה להסתבך עם הכנסיה ו”הדביק “לטיעון הפילוסופי שלו את אלוהים..באופן די רשלני ולא בגלל אמונתו העמוקה ולא בגלל שהמשנה שלו ספוגה באמונה באל.

          • אם אכן היה אילוץ פוליטי אז כנראה ש״אולד בן״ בכל זאת צדק. יש שני דברים קבועים בעולם מוות ומס שפתיים. :).זכור לי שגם ניוטון היה אדם מאמין ונתן תפקיד גדול לאלוהים בהפעלת חוקי המכניקה שלו.

          • [משתמש זה נחסם לצמיתות]

  5. חחח דורין 🙂 אולי עצם הקיום הוא המשמעות. והעובדה שהוא סופי לרוב הישויות, הופכת אותו למשמעותי עוד יותר. וגם – את אולי אוסף אטומים, אבל המבנה שהם יוצרים הוא משהו חדש, שהוא יותר מסך חלקיו. כלומר יש קיום ומשמעות ביותר מרובד \ רזולוציה אחת. המממ אפילו עוד יותר משמעות 🙂 או אולי לא?

  6. לפי הדאו היקום הוא גוף חי בשונה מהתפיסה המערבית המונותאיסטית שאל חיצוני לו יצר אותו או התפיסה המדעית שהוא נוצר באופן מכניסטי. משמעות – למילים יש משמעות . משמעות ליקום? – זאת האנשה ליקום. מחכה לפורום באתר על מנת שאפשר יהיה לנהל דיאלוג סוקרטי.

  7. ועוד תועלתני שיקול כנגד לפגוע באנשים: אם לעזור להם ולאהוב עושה לי טוב אז לפגוע בהם יעשה לי רע. כלומר לא רק איום החוק והעונש אלא הסבל מעשיית רע לאחרים כמו העונג מלעשות טוב להם. תועלתני לגמרי… תודה על המאמר המתמצת אהבתי מאד. 🙂

  8. “הגישה למוסר אפוא היא תועלתנית לחלוטין” —> לא. מה שאת מתארת זה לא מוסר תועלתני, אלא העדר מוסר לחלוטין. אגואיזם ברמה הפשוטה ביותר, הנתמך ע”י הדוניזם. כשעושים רק מה שנתפס בעיננו כמועיל או מהנה לנו, שוללים את המוסר. זה אומר, למשל, שאם תהיה לך הזדמנות לעשות מעשה שלא ייעשה (נניח לרצוח…) בתמורה לתועלת כלשהי, גם אם קטנה (נניח הנאה פרוורטית או 100 שקל), תעשי זאת אם לדעתך לא תיתפסי. זה גם אומר שתגנבי תשקרי ותרמי בכל הזדמנות שבה החלופה הזאת תיתפס בעיניך כמועילה יותר (ויש הרבה כאלה מצבים בחיים…), בלי קשר לאם זה הדבר ה”טוב” או ה”נכון” לעשות. זה גם אומר חוסר אחריות מוחלט כלפי הסביבה שלך או הסובבים אותך. למה לדאוג לכדור הארץ? את הנזק ירגישו רק הילדים. למה לסייע למישהו שנתקע בצרה? זה סתם לוקח זמן.

    קיום ללא משמעות היא תפיסה ומודוס אופרנדי מסוכנים ביותר בדיוק בגלל כל הדברים האלה שהזכרת – וזה גם מה שמתארים הפילוסופים של האבסורד שאותם הזכרת (נא לקרוא את “הזר” של אלבר קאמי בתור התחלה).

    • אני מורד ולכן אני קיים. אלבר קמאי.

    • ברלינאית,

      ממליצה לכל מי שהפוסט של דורין מדבר לליבו ותואם את השקפתו לקרוא כמה ספרים של מישל וולבק ( הוא סופר ולא פילוסוף) למשל “החלקיקים האלמנטריים” ו”המפה והטריטוריה “..
      מתוארת שם הוויה קיומית הדומה לזו שאת מתארת דורין.. על השחרור שבה ועל חוסר התכלית שבה.

      • מעולה. מאחר והעלית את הנושא כנראה שהמפה והטריטוריה נלקח מהפילוסוף והמטמטיקאי אלפרד קוזיבסקי שטען שהמפה היא לא הטרטוריה . הייצוג הוא לא המהות. יש דברים שלא זקוקים להסבר -צליל הגשם .. פכפוך נחלים או אם לא נשכח חיים אנושיים.
        מתוך ויקפדיה:

        להמחשת שיטותיו, להלן סיפור מדרך לימודו את שיטתו. קוז’יבסקי, שהרצה בפני תלמידיו, ניגש לתיקו ושלף מדי פעם ביסקוויט שאותו אכל תוך כדי הרצאתו. לאחר מספר דקות שאל את תלמידיו אם מישהו מהם מעוניין בביסקוויט. שני תלמידים שביקשו קיבלו ביסקוויט והחלו לאכול אותו. תוך כדי כך הוציא קוז’יבסקי מתיקו את העטיפה של הביסקוויטים, שעליה היה רשום “מזון לכלבים” עם ציור של כלב. התלמידים שאכלו מהביסקוויט רצו מהכיתה וירקו את מה שבפיהם. קוז’יבסקי הסביר: “כרגע הדגמתי שהאדם אינו אוכל רק מזון אלא גם מילים, וטעמו של המזון מושפע מאוד מטעמה של המילה”.

  9. דורין,כול מה שכתבת נחמד מבחינה קוהרנטית,אבל לא הרגשתי שירבוב של רגש שהוא כידוע חלק מאישיות האדם.לחיים בהחלט יש משמעות,באם תולידי ילדים ואני מאחל לך,תביני את משמעות החיים ,הילדים שלך הם בעצם ההמשך שלך בחיים ואת בעצם אלמותית , ככה אני מרגיש ,ההמשכיות היא דבר נהדר מחזק אותך ונותן משמעות לחיים,ממליץ

  10. איזה באסה
    תמצת את כל עיקרי האמונה בפוסט אחד
    יש לך יעוד ואת מפיצה אותו
    ואת חסרת אמונה?

  11. ואני חש = מצב רוח קרבי….

  12. האבסורד שבהתאהבות למשל מוסבר יפה בסרט “שתי פנים למראה” של ברברה סטרייסנד: לאחר שהיא מנמקת ומדגימה היטב את ה”חרטא” והאשליה ואת הכרוניקה הידועה מראש של ההתפכחות מהאשליה היא שואלת – אז אם אנחנו יודעים את כל זה, למה בכל זאת אנחנו טורחים להתאהב? והתשובה הלא מלומדת היא – כי כל עוד זה נמשך זה מרגיש פאקינג מדהים!

  13. “החיים מאוד פשוטים”-האדם מסבך אותם”…את זה אמר הפילוסוף:אלון!!!..ד”ש מהוואנה…

  14. אני מאמין דווקא במשפט “היום בו נולדת הוא היום בו החליט אלוהים שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיך”.

  15. אפשר להסתכל על המוסר כתועלת אישית בעולם חסר משמעות, או כדרך ליצר משמעות לחייך

  16. אבי גדעון

    היי דורין
    קראתי קודם את התגובות ואחר כך את הפוסט – זה היה מעניין.
    הבנתי ממך שני דברים עיקריים 1. חשוב לך להרגיש כייף, מה שנותן לך תחושת אושר והנאה רוחנית שכלית ופיזית זה מדבר אליך ולכן הגישה התועלתית שלך מבוססת על לעשות דברים שלא יהיו נגד החוק או שעלול בטווח עתידי לפגוע בך. 2. אין משמעות לחיים כי אין להם מטרה והגיון מוכח ומוחלט.
    הספקנות זה דבר מכרסם ולכן הרוב הגדול מחפש משמעות אם במובן האמוני או במובן הרציונלי – דרך אגב שמתי לב שכתבת כמה פעמים שאת מאמינה בכך או כך כלומר גם את נאחזת במושג הזה הטבוע בנו כמו רוצים להיאחז באיזה אמת בסיסית שממנה אנו מתחילים להתקדם.
    ברור שלפני היווצרותה של האנושות לא היה למשמעות החיים טעם. אולם מרגע שהאנושות נוצרה עם אגו, שכל וכושר מוטורי לייצור אז גם משמעות החיים באה כשאלה פנימית לכל אדם ואדם במובן הסובייקטיבי ובמובן הקהילתי עדרי.
    המדע מחפש בנרות את החלקיק האלמנטרי להבנת יקום והקיום ורק דרך הכלים האמפיריים – מעניין מתי ואם בכלל ימצא.
    האם מעבר לחלקיק הראשוני הזה קיימת מחשבה אינסופית? אין הוכחה אך רוב בני האדם חשים בתודעה שלהם שללא הכוח העליון (חכמה, מחשבה, אלוקים, טבע ) אין קיום.
    דורין את רואה בעיניך שהחיים הם מצב אקראי שכל יום וכל רגע יש לבחון מה יש לעשות לקראת הדקה הבאה היום הבא שטרם הגיעה על מנת שיגרום לך לאושר.
    לידיעתך המהנדס שייצר את הרכב כבר תכנן כולל ספר טיפולים את עתידו המכני של הרכב רק דבר אחד הוא לא יודע וזה מי הנהג ומה הם הרגליו והתייחסותו לחיים. ובהשאלה הזאת אני אומר לך שאת נוצרת על פי כללים ברורים ומדוקדקים וכל כך מורכבים וחכמים שקשה לתאר אותם ואפילו אי אפשר לתאר את אינסוף המורכבות שבך ועם הדיוק הזה בא חופש הבחירה שלך שתמיד נשאר פרטי וסוביקטיבי.
    אחד הדברים שאני חושב כנקודת מוצא לקיומינו הוא החוסר בדבר מה וכל עוד נרגיש חוסר נשאף למלאו ולצערי לא פעם בניגוד לחוק למוסר ולהגיון.
    שיהיה רק טוב

  17. תעשי לי ילד

  18. את אומרת שאם היית יכולה לגנוב בלי להיתפס מאדם אחר תוך גרימת סבל וצער לאותו אדם היית עושה את זה? או רוצחת אדם שגורם לך סבל?

  19. את מכירה אולי את הרב אורי שרקי? אני חושב שתהני מהדברים שלו
    אפשר לראות שיעורים שלו באתר של מכון מאיר

  20. “אני מאמינה שבעוד מספר עשורים ההוויה שלי תימחה לחלוטין מהיקום, יחד עם הוויתו של כל בן אנוש אחר ויחד עם זכרם של כל מי שחי בעבר או שיחיה אי פעם בעתיד.”

    אני מבקש לקרוא תיגר על האמונה הזו. לפי תחזיות מסוימות – לא רחוק היום בו נבנה מחשב שיהיה קצת יותר חזק מהמוח האנושי (ההערכות שאני מכיר נעות בין עשרות שנים למאה שנים). המחשב הזה יכול לשמש אותנו לבניית מחשב חזק עוד יותר. זהו תהליך אקספוננציאלי שעשוי להביא לאנושות כלים חדשים שקשה לדמיין היום.

    אני לא יודע את העתיד, אבל חברות השבבים בעולם (ובראשן אינטל) מצליחות כבר 40 שנה (!!!) להתמיד בקצב גדילה אקספוננציאלי של כוח חישוב ליחידת מחיר (למעשה, יש מספר מדדים בעולם המחשוב שגדלים בקצב אקספוננציאלי כבר עשרות שנים. מי שאלו חדשות מרעישות עבורו – מוזמן לקרוא על חוק Moore).

    כוח החישוב הזה, בשילוב עם ארכיקטורת מחשבים שמחקה את המוח האנושי יכולים להועיל לנו, למשל, על ידי סיפוק המצאות חדשות – טיפולים למחלות, החלפה ושדרוג של אברים שיצאו מכלל שימוש. בכך ניתן באופן מעשי להאריך את החיים ללא סוף.

    נקודת מבט אחרת: ייתכן שהזהות וההכרה שלנו הם לא יותר מאוסף נתונים סופי. כשם שההכרה היא לא יותר מאשר ה”מצב” של סך החלקיקים היסודיים שמרכיבים את מערכת העצבים המרכזית שלנו, אולי ניתן גם לטעון “מצב” זה (בפעולת “download”) למחשב עתידני שמחקה את המוח ובכך להעריך את הקיום המנטאלי שלנו לנצח.

    להלן סרטון קצר של אדם הרבה יותר חכם ממני (אבל גם הרבה יותר אופטימי) שדן בנושא הזה (אשר נהוג לכנות singularity):

    ציטוט מדבריו: “תוחלת החיים ב- 1800 לספירה היתה 37 שנים ; ב- 1900 היא היתה 48 שנים”. לפי ויקי תוחלת החיים הממוצעת ב-2010 עמדה על 67.2 שנים.

    כמו כל ספקולציה אחרת, ייתכן שהנבואה הזו עתידה להתבדות. בכל זאת, אני חושב שיש מקום להקדיש מדי פעם זמן להרהור פילוסופי שנותן זכות קיום להנחה שאיננו רק “אבק ברוח”, אלא יצורים שיש להם את הפוטנציאל לחיי נצח, שאנו יכולים להשאיר חותם משמעותי על היקום. אגב, ייתכן שזה נכון גם בלי כל הקשקוש ההייטקיסטי שלי – אף אחד לא יודע מה קורה אחרי שהגוף מת והקיום הפיזי נקטע.

  21. ממליץ לך בחום לצפות לעיתים בערוץ 66, אותה מקום גילוי הפרדיגמה החדשה של המאה ה 21, גם אם זה נשמע יומרני

  22. הטפיסה הזאת של חופש של חוסר משמעות, היא טפיסה יפה ומאוד נוחה אבל לא מקדמת את האנושות לשום מקום. האמת היא שכל המדעים שלנו – להם את חייבת את הקיום שלך , צמחו דבקה בגלל אמונה דת ומשמעות חיים, בלעדיהם את לא היית קיימת ולא היית מתקיימת. לכן את חייבת את החיים שלך למשמעות החיים.

  23. שלום.
    אני חש סתירה בדבריך. מצד אחד, את אומרת שאין בהכרח משמעות לחייך אבל מצד שני, את אומרת את הדבר הבא:
    “…..אם ארצח, אגנוב, ארמה ואפר את החוק, יש סיכוי טוב שיתפסו אותי ויכלאו אותי. כך החופש שלי ייפגע, וסביר שבעקבות זאת החיים שלי יהיו פחות מאושרים. משפחתי וחבריי הקרובים – שתורמים מאוד לתחושת האושר שלי – ישמעו שאני רוצחת או גנבת, ולכן סביר שיתרחקו ממני, מה שיגרום לי להיות עוד פחות מאושרת.
    הגישה למוסר אפוא היא תועלתנית לחלוטין, ונסובה סביב השאלה: מה יעשה אותי מאושרת לטווח הארוך ביותר? התשובה לשאלה הזו כמעט תמיד נמצאת בגבולות החוק, ולכן אין לי עניין להפר אותו…”

    בדגש על ההקפדה על שימור האושר שלך לטווח הרחוק והקרוב, זוהי למעשה משמעות חייך – להיות מאושרת ולספק את תאוותיך או במילים אחרות, הדוניזם. אינני אומר שזוהי משמעות לא ראויה, אך סוף סוף זוהי משמעות.

    לעניות דעתי, אדם בלי משמעות הוא אדם שכפי שציינת בראש דבריך, מחליט לקום בבוקר ולחיות חיים מסוימים או שמא להתאבד באופן אקראי לחלוטין, במידה וקיים מושג כזה (“אקראי”).

  24. מי את בכלל

    את נכנסת להרבה קונפליקטים כאן.

    רצון או תשוקה הוא משהו שחייב להיות גדול יותר מאוסף אטומים.

    אוסף אטומים גם סותר לחלוטין אפשרות של בחירה. זאת אומרת שבהתחשב בגנטיקה שלך ובמקרים שפגשת, לא הייתה לך ברירה אלא לעשות את מסלול החיים הזה.

    זה אומר שגם למיכל בירן (אהובתך) למשל לא הייתה אפשרות לבחור לקדם חינוך כלכלי על פני כפיית “טוב” בעיניה על האחרים.

    זה גם אומר שלכל הישויות בעולם יש מסלול מוכתב מראש. וזה משליך גם על אותם הדברים שכל אחד יפגוש בכל שנייה בחייו (אם הייתה לך אפשרות לטעון שהבחירה תושפע מהפגישות, ברגע שכל המערכת חסרת בחירה, כך גם הפגישות).

    ואם אין שום אפשרות של בחירה, מדוע חשובה כל כך החירות שאת משתדלת לקדם? רק כי היא גורמת הרגשה טובה יותר?

    צרכנות מופרזת גם גורמת לתחושה טובה, אולי לא לטווח הארוך, אבל בטווח הארוך, אם אנחנו לא נהנים יותר, וגם לא נהנה יותר, עדיף להתאבד (גם את מעדיפה לעשות זאת אם תלקי במחלה דמנטית כזו או אחרת).

    אז כל ההבדל בין צרכניסט לבין חסכן, זה שהצרכניסט מרכז את ההנאה שלו בפיקים גדולים, והחסכן מפזר מעט הנאה לכל רגע, כדי לא להיכנס למינוס של הנאה (סבל).
    אבל אין לאדם בכלל אפשרות לבחור אם להיות חסכן או צרכניסט, הכול תלוי באוסף האטומים שיש לו במוח.

    לא תמיד לפילוסופיה יש תשובה טובה. אבל זה שלאף אחד אין תשובה מוכחת, לא אומר שבהכרח הברירה הטובה ביותר היא שאם אף אחד לא יודע להוכיח את תשובתו, עדיף את זה שמכיר בזה ומעדיף לספק “חוסר תשובה”.

    בהצלחה

  25. דב
    לי נראה שהתעסקות במשמעות הקיום של הפרט ושל הבריאה בכלל לא נעשה מנחת.
    להכריז על הקיום כחסר משמעות היא משמעות ועוד איזו משמעות. תחושת הרוגע שנובעת מתפיסה זאת ניתן להפיק מהמחשבה שאם אין כלום אז אין מה להפסיד ואין ממה להתאכזב, בעיקר יש פחות ממה לפחד.
    התנסיתי במניפולציה זאת ולצד הרוגע הופיעו תחושות של עצב ושעמום. לכן המשכתי בדרכי וכעת אני מנסה
    בכל זאת להתגבר על החרדה הקיומית (שבמקרה שלי נובעת מילדות טראומטית). כרגע אני רואה בהתקיימות ספונטנית את חיי האמת. האם זה סוף פסוק? נחיה ונראה…

  26. יצחק מנחם

    למוסר שלך באמת אין תוקף מחייב. הוא תכליתי בלבד. לכן אכן אי אפשר להתווכח איתך. את באמת ובתמים לא מחוייבת למוסר. הוא רק כלי מועיל, ולא מחייב.

    לו יצויר שהיית יכולה לגנוב בלי להיתפס- או לו יצויר שהיינו רק שנינו- אני ואת- בעולם, והיית יותר חזקה ממני, היית גוזלת את כספי.

    בעייני זה מזוויע. אמנם בעיני מי שהמוסר לא מחייב אותו, ואין לו תוקף נורמטיבי- אכן אין בדבריו סתירה לוגית.

    נותר רק לתהות האם את האמת מאמינה וחיה כך.

  27. אני מסכים שסביר שלחיים עצמם אין משמעות במובן שכולנו סך הכל אטומים וחומר שמורכב בצורה מסוימת, שהתחיל מרנדומאליות מותנית והמשיך להתפתח עם רנדומאליות מותנית וכל הרגשות והזכרונות זה פשוט חומר שהסיבה לקיומם של הזכרונות והרגשות אבולוציוני בלבד. אבל אני מקווה שהסיבה היחידה שאת לא רוצחת היא לא פחד מהדעה של הסביבה וכלא, אלה גם סימפטיה מסוימת. כי אם לרצוח (שלא לשם הצלחת חיים לפחות) לא גורמת לך שום הרגשה רעה יש תקלה בהרכב האטומים שלך ואת גם די מסוכנת לסביבה. אבל אני מניח שפשוט החסרת את זה אבל כן קיים בך הסימפטיה.

  28. האדם מחפש משמעות

    יש דברים שאי אפשר להוכיח בשכל,אבל אם יש בנו מספיק ענווה אנו מבינים שהם אף יותר אמיתיים ממה שהשכל רואה כנכון ,כדוגמאת אקסיומות במתמטיקה ,שאומנם אין דרך להוכיח ,אבל זה לא מוריד מהוודאות של נכונות הטענות, כך דברים כמו טוב(אלטרואיזם, שאומנם תמיד מעורב גם בתחושת סיפוק, אבל האדם מאמין שהוא עושה את המעשה כי זה מעשה טוב ,ולא רק בגלל תחושת הסיפוק האגואיסטית שזה נותן לו) ורע,משמעות,אהבה,אמונה להיגיון ולחושים שלי,אמונה בבחירה החופשית,היכולת להזדהות עם האחר אע”פ שהוא שונה ממני,המוסר,הצדק,היכולת להכניס משהו לכלא,ערכים,אידאלים כל אלה קיימים בנו וההוכחה להם היא מעצם המציאות עצמה הם חלק אינטגרלי ממציאות החיים של כולם ואי אפשר באמת להתכחש להם אלא מהשפה לחוץ שהרי כל מדיניות החיים של רובנו מעוצבת ומושפעת מהם

  29. איזה סלט..
    למה לערבב בין משמעות לבין דרך חיים?

    משמעות זה מושג תיאורטי, שיש להגדיר לפני שמתחילים לדון בו.

    פרט בחברה מתנהג בהתאם לנורמות של אותה החברה (באותה התקופה).
    כי החברה תמיד תשאף לשמור על הנורמות (הן בעזרת מקל והן גזר) כדי להגן על עצמה.

    זה נורא בסיסי, נורא פרקטי ונוגע לכל חברה, לא רק אנושית.
    ולא, לא תמיד יהיה כיף או מהנה לפרט לעמוד בהתחייבות לחברה (לדוגמה, שירות צבאי או תשלום מיסים).

  30. ידע סינתטי

    אולי התגובה הזו היא תגובה מיושנת לפוסט מיושן אבל…..

    וואוו הפוסט הזה מלא בוואקום וריק פוסטמודרני!!

    חווית האין והריקנות של החיים, של אמת כל שהיא, של פשר, של מהות – היא מאבני היסוד של הפוסטמודרניזם.
    הבעיה היא שהחוויה הזו היא בסך הכל תוצר מתחייב של תפיסה מטופשת ויהירה לדרישת אמת בצורה וודאית. אם זה לא וודאי במאה אחוז זה לא קיים, זה לא אמת, זוהי הנחת היסוד הפוסטמודרנית. יש כאן רק בעיה אחת, בעולם שלנו לא ניתן להגיע לוודאות במאה אחוז, הדבר היחיד שוודאי בעולם שלנו, הוא ששום דבר לא וודאי. וממילא בעולם שלנו אין אמת! אם אין אמת הנחות היסוד של האחר ושלי – לא מונעות מעיון אינטלקטואלי, אלא מהטיה פסיכולוגית, (הטיית האישור).
    העולם הפוסטמודרני נמצא במשבר (לפחות פילוסופי) בכל מה שקשור לתוקף פילוסופי על ענייני היום יום, מוסר ואתיקה, מדע ואינדוקציה מדעית, (ממליץ על מבוא לתורת ההכרה של ש.ה. ברגמן), החלטות היום יום משילות מעליהן סיבתיות של אלטרואיזם כל שהוא, ומתמצות באינטרסנטיות מצומצמת, ובסופו של יום פשר החיים והחיים עצמן מאבדים את תוקפן המעשי.

    אגב, כאנקדוטה לסיום מחצית המונולוג הזה – הפונדמנטליזם שיש בימינו, וההתפתחות של הניו אייג’, הם תוצאה ישירה של חיפוש אמת בצורה וודאית, אם אין אמת בצורה וודאית, אז אין אמת בעולם שלנו, ולכן עלינו למצוא אותה במקור שנעלה על ההכרה האנושית הרציונלית (והמאכזבת).

    שתי מחלות אינטלקטואליות שפוקדות את האנשות בימינו – פונדמנטליזם ופוסטמודרניזם – נובעות מתוך דרישה יהירה וטיפשית של חיפוש אמת וודאית, בעולם ללא וודאות. פוסטמודרניזם הוא לא פיקחון השכלתי אלא דווקא עמימות במסווה של אכזבה מההשכלה, מהמדע, מהאמפיריציזם ומהלוגיקה.

    אני כופר במטאריאליזם הקשה שהצגת בפוסט, כי הוא לא מתחייב בשום צורה, לא פילוסופית ולא מדעית (אפרופו וודאות). אני אמנם לא מציג באמתחתי חלופה פונדמנטליסטית של עולם קסום של אחרי המוות, אבל הנפנוף השגוי! (מהרבה כיוונים) במטריאליזם קשה בצורה מופגנת ללא כל ביסוס, וכמובן תוך התעלמות מהבעיה הפסיכופיזית, מחייב אותי לומר שהדברים שכתבת כאן לא מדויקים.

    בקשר למשמעות החיים, השאלה הזו נידונה מאז שהאדם הצמיח אונה קדם מצחית והפך להיות מודע לעתידו, ולמוות. אני רק אשתף שאני חושב שהספר היחיד שענה לי על השאלה הזו, זה אומנות האהבה של אריך פרום.

    יש שתי סוגי מנטליות של חיים
    – אדם ששואל את החיים – למה אני צריך להיות בחיים האלה שנולדתי אליהם ללא כל הסבר.
    ויש אדם שעונה לחיים – כל שניה ואלפית שניה בחיים הללו היא נכס ואהבה, ואני בר מזל שזכיתי לחיות.

השאר תגובה