• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

פערים בזוגיות כלפי כסף

  • פותח הנושא פותח הנושא מורן ניר
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
דברתי על נדל"ן ממונף פי 3. אני לא ממליץ אבל זה היה מסלול מוצלח. הוא מאוד מסוכן אבל יש אנשים שהיו בטוחים שנדל"ן רק עולה וריבית רק יורדת. אם מניחים את ההנחות הלא נכונות האלה אז נדל"ן ממונף הוא לא מסוכן.
לי אין כדור בדולח לכן לא לקחתי זאת בחשבון.
 
או שלומדים למצוא פשרה אחד עם השני, אני בא לקראתך או את לקראתי או שנינו, או שיש דברים ששומו שמיים, כל אחד מחליט לעצמו ללא כפייה.
אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.

אבל אם לא מתחלקים במטלות שווה בשווה לפי הזמן והקושי, אלא לפי חלוקה אחרת של העדפות או תיעדוף של צד אחד בעבודה או במטלה מסוימת (למשל מישהו עובד יותר והשני פחות) - אז פתאום פשרה בכיוון זה הכסף שלי וזה הכסף שלך וכל אחד יעשה מה שהוא מבין בכסף שלו, היא לא הוגנת בעיני.

במקרה של חיים משותפים כלכלית, אז הפשרה לדעתי צריכה להיות זה הסכום הכולל של הכסף שלנו ביחד, בוא נראה איך מוצאים פשרה ששנינו חיים איתה בצורה סבירה : חלק נשקיע כך וחלק כך - הטלת וטו אחד על השני היא פסולה לא בגלל שזה הכסף שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אלא כשחיים בשיתוף צריך לתת ביטוי גם לרצונות הצד השני בחלק מהכסף שלנו.
 
אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.
הרעיון הוא להתמודד עם פערים. אם משהו לא ניתן לעשות ביחד - אז עושים בחוד. זה לא אסון, אנחנו לא בסרט של דיסני. זה לא אומר שעכשיו מתחילים להתחשבן על כל דבר.
זה בוודאי עדיף מאשר לגרום למישהו לחרדה קיומית, כי הכסף שהוא מרוויח מסתכן\מדשדש. זה בטח עדיף מריבים שמובילים לפרידה.
אבל אם לא מתחלקים במטלות שווה בשווה לפי הזמן והקושי, אלא לפי חלוקה אחרת של העדפות או תיעדוף של צד אחד בעבודה או במטלה מסוימת (למשל מישהו עובד יותר והשני פחות) - אז פתאום פשרה בכיוון זה הכסף שלי וזה הכסף שלך וכל אחד יעשה מה שהוא מבין בכסף שלו, היא לא הוגנת בעיני.
זה תלוי באמת איך נראה הבית. אבל מניסיוני גם ככה אין שני בני אדם זהים - אחד אוהב לעבוד קשה, השני עצלן יותר. אחד מקפל כביסה בכיף, השני טוחן במשרד.
הרעיון הוא להגיע לאיזשהי הסכמה שזורמת סבבה עם כולם.

הרי גם אם הם עובדים שווה בשווה - עובדתית היא מרוויחה פי 3 ממנו. המאמץ שווה, התמורה בכלל לא. אין היגיון שיסתכן הכסף שלה, פי 3, כשהיא לא רוצה בכלל.
במקרה של חיים משותפים כלכלית, אז הפשרה לדעתי צריכה להיות זה הסכום הכולל של הכסף שלנו ביחד
דבר ראשון, זה בכלל לא הכרח. יש מגוון סיבות למה לשמור על משקים נפרדים.
בוא נראה איך מוצאים פשרה ששנינו חיים איתה בצורה סבירה : חלק נשקיע כך וחלק כך
אבל בהחלט, זה אחלה פתרון אם מוסכם על כולם.
בוא רק נאמר, גם אם נלך על 50% מניות, והיא מרוויחה פי 3 ממנו - זה עדיין הכסף שלה שמסתכן יותר ממה שהיא רוצה. אם היא סבבה עם זה, הכל טוב, אבל אולי היא לא.
הטלת וטו אחד על השני היא פסולה לא בגלל שזה הכסף שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה
אין פה שום וטו; אנחנו אנשים בוגרים. מותר לי לעשות עם הכסף שלי דברים שארצה, ומותר לה. אם זה מביא לבעיות - אתה מבזבז את כל הכסף על כרטיסי חישגד - יש בעיה.
אבל בדיוק בגלל זה אנחנו אנשים בוגרים, שיודעים מתי אנחנו מגזימים ומתי לעצור, ולא רובוטים שפועלים לפי נוסחאות.

אין שום וטו בלומר - את הכסף שאני עמלתי עליו, אני לא מסכנת. אני מוכנה לבוא לקראתך, תבוא אתה לקראתי, הכל טוב - אבל גם לשמור על הכסף שלי בדרכי שלי - זה לגיטימי.
אלא כשחיים בשיתוף צריך לתת ביטוי גם לרצונות הצד השני בחלק מהכסף שלנו.
ברמה הפרקטית אתה בוודאי צודק, מספיק שאחד מתקלח 2 דקות יותר, ומתחלקים בחשבון המים, לא מתחילים לספור קובים.
ברמת חיי היומיום, לא חסר מערכות יחסים שיש רק פול משותף, ןיש כסף שלה ושלו (מוכרת האמרה הידועה, הכסף של המפרנס הוא של כולם, ושל השני - דמי כיס שלו), מגוון צורות.
אני חושב שבדבר קיצוני כל כך כמו השקעה, לא מדובר בעוד 50 שקל במסעדה - טוב יעשה כל אחד אם יבין את הפחדים של השני, הרבה לפני פנטזיות רומנטיות של שיתוף-מוחלט.
 
זה עדיין הכסף שלה שמסתכן יותר ממה שהיא רוצה
אם הם נשואים אז זה של שניהם. בחיי שאני לא מבינה את תפישת העולם שלך.
בחיי הנישואין הארוכים שלי כבר היו תקופות שהוא השתכר יותר, תקופות שאני, תקופות שהוא היה בבית ואני בחוץ ותקופות הפוכות.
מבחינתנו הכסף שייך לשנינו, גם כשהיו ויכוחים ומריבות על תיעדוף הוצאות ועל חסכונות. האם הייתי אמורה למנוע ממנו הוצאה אישית בתקופה שהייתי מפרנסת יחידה? הוא היה אמור למנוע ממני כשהוא פירנס לבד?
אני חושב שבדבר קיצוני כל כך כמו השקעה, לא מדובר בעוד 50 שקל במסעדה - טוב יעשה כל אחד אם יבין את הפחדים של השני,
זה לא דבר קיצוני בכלל, אלא בוגר ואחראי. אתה צודק שרצוי לדבר על חששות, אבל אני הייתי מתחילה עם שיחה על יעדים לכסף, ומתוך כך להבין מה יכול להגיע לתיק השקעות ומה צריך להישאר בעו"ש/קרן כספית.
הפות"ש עצמו לא כתב כלום לגבי מטרות ולו"ז, אלא רק ברצון להשיא תשואה על החסכונות. אם הבנתי נכון, אשתו מבינה היטב בכספים אלא שהיא לא סומכת על הבורסה (אולי טראומה מההורים או של עצמה, אולי פשוט כי רוב הישראלים בורחים מהבורסה) ומסתפקת בכספי הפנסיה (וההשתלמות?) המושקעים בה.
 
אם הם נשואים אז זה של שניהם. בחיי שאני לא מבינה את תפישת העולם שלך.
מי אמר דבר שכזה? אינדיבידואל הוא עדיין אינדיבידואל גם בנישואין.
היצוייר מצב שבן זוג אחד יושב מובטל, בעוד השניה מנכ"לית בהייטק, והמובטל יסכן את כל הכסף שהיא עשתה על מימסטוק? זה אבסורד.

יתכן שמערכת המשפט תראה בבני הזוג יחידה אחת, זה תלוי במערכת החוקים, זה תלוי במצבם הספציפי.
אבל בכל אופן הגיוני שהוא - אדם הוא קודם כל אדם ורק אז חלק מגוף גדול יותר. זה בסיסי, זאת הסיבה ששמים קודם את המסיכת חמצן עליך בהתרסקות, ואז על אחרים.
מי שמרוויח את הכסף, ומשקיע אותו רע ומפסיד - מילא. אחריות אישית. מי שגם לא מרוויח את הכסף, וגם משקיע אותו רע ומפסיד? אין פה שום היגיון, זה לקחת מהאחר את המסיכה.
בחיי הנישואין הארוכים שלי כבר היו תקופות שהוא השתכר יותר, תקופות שאני, תקופות שהוא היה בבית ואני בחוץ ותקופות הפוכות.
זה לא רלוונטי, זה אנקדוטלי, אני מכיר כמה זוגות כאלה - אבל זה תמיד מגיע מתוך בחירה, דיאלוג.
המצב ההפוך פשוט לא אפשרי לאורך זמן - אין פה איזון של היום-אני למעלה מחר-אתה, יש פה - מה ששלך שלי, ומה שלי, שלי (כי בתכלס אני לא מכניס).
זה נשמע תיאורטי - הבעל לא יעבוד אף פעם והאישה תפרנס?
אבל זה בכלל לא - אם באופן עקבי האישה מרוויחה פי 3 מהבעל - זה דומה מאוד. הכנסת הבעל היא כמעט כלום באופן יחסי.
אין היגיון שמי שהכסף "בחינם" עבורו, יהיה זה שיחליט עבורו. זו ממש כפייה וגניבה. מובן שאם הצד הזה מבין בהשקעות, זה משהו אחר. מובן שאם הצדדים מסכימים, זה משהו אחר.

אבל אנחנו מדברים במצב שמלכתחילה לא רואים עין בעין. מגוחך לחשוב ש"היא תשנה אותו" או "הוא ישנה אותה". מותר ורצוי שכל אחד יפעל כראות עיניו - ולא יפיל את השני.
מבחינתנו הכסף שייך לשנינו, גם כשהיו ויכוחים ומריבות על תיעדוף הוצאות ועל חסכונות.
המריבות שאת מתארת זה בדיוק זה, לחץ שנוצר מכך שצד אחד מכניס, והצד השני מוציא יותר משמכניס. זה לא עובד לאורך זמן. חוץ מזה - מותר לכם. אבל לא כולם כמוכם.
האם הייתי אמורה למנוע ממנו הוצאה אישית בתקופה שהייתי מפרנסת יחידה? הוא היה אמור למנוע ממני כשהוא פירנס לבד?
בהחלט יש לחץ בין בני זוג בתקופות בצורת של אחד מהם, וזה קל לדבר פה תיאורטית, אבל הסיטואציות אמיתיות - מה קורה כשלאחד יש בעיית בזבוז? גרוע מכך - הימורים?
זה הרי ספקטרום, ומגוחך לחשוב שא. לנצח הכסף של שנינו, כשברור שזה לא תמיד אפשרי. ב. שהחוסר איזון הזה, ועוד כשאחד מחליט בכספי השני, יכול להתקיים לאורך זמן.
זה לא דבר קיצוני בכלל, אלא בוגר ואחראי
השקעה זו החלטה כבדת משקל, שיכולה לחתוך הון של אדם בחצי, בקלות, עד כדי לאיין אותו. קל להגיד, "שישקיע בכסף שלה", כשלנו יש סיבולת סיכון סבירה+. היא - לא תרדם.
אם הבנתי נכון, אשתו מבינה היטב בכספים אלא שהיא לא סומכת על הבורסה (אולי טראומה מההורים או של עצמה, אולי פשוט כי רוב הישראלים בורחים מהבורסה)
זה לב העניין, כל הדבר הזה פסיכולוגי. ילדותי לחשוב שאפשר לחנך אותה. במקסימום - קצת ליידע. אז להכניס אדם לפחד קמאי על כסף שהוא הרוויח? תסכן מה שאתה הרווחת.
 
עדיין הכסף שלה
הכסף שאני עמלתי עליו
על הכסף שלי בדרכי שלי

שני בני הזוג עמלים להביא כסף, כמו ששניהם עמלים לתחזק את הבית. הכסף הוא של שניהם באותה המידה. אם יש זוג שיש שצד אחד שלא תורם במידה שראוי ויכול לתרום ודיברו על כך ולא הגיעו לפתרון, אני עוד איכשהו יכול להבין את הגישה של ״שלי״ ״ושלך״- אבל בדר״כ כשהופכים לזוג מכירים את היכולות ואת הכישורים של כל אחד, מה הוא מעדיף, מה הוא יכול, מה הוא מסוגל והופכים בנסיבות האלו ליחידה כלכלית אחת.
 
זה נשמע תיאורטי - הבעל לא יעבוד אף פעם והאישה תפרנס?
זה קיים היום בפלח הולך וגדל במגזר החרדי.
וגם למה להקצין? הפות"ש מכניס פרנסה למשק הבית גם, פשוט לא באותה מידה כמו האישה.
חוץ מזה, נראה לי שיש לך ערבוב בין המושג עבודה למושג פרנסה. אפשר לעבוד קשה בלי לקבל כסף על זה (טיפול במשק הבית, בילדים ובהורים וגם התנדבות).
אבל בכל אופן הגיוני שהוא - אדם הוא קודם כל אדם ורק אז חלק מגוף גדול יותר. זה בסיסי, זאת הסיבה ששמים קודם את המסיכת חמצן עליך בהתרסקות, ואז על אחרים.
מניסיוני האישי והאנקדוטלי, וגם מהשנתיים האחרונות בישראל - אני חולקת עליך.
אני נמצאת בזוגיות הזאת כבר יותר מ-40 שנה ובהחלט יש התמוססות חלקית של האינדיבידואל אצל שנינו.
אנשים יצאו מביתם בשביעי באוקטובר להציל חיים בלי לחשוב על בריאותם האישית. כנ"ל אנשים שהתנדבו לחזור למעגל המילואים גם כדי להחזיר חטופים.
הסיבה להסבר על מסיכת החמצן במטוס היא - כדי להציל את ילדך אתה חייב לנשום בעצמך.
אין היגיון שמי שהכסף "בחינם" עבורו, יהיה זה שיחליט עבורו. זו ממש כפייה וגניבה
אבל מי דיבר בכלל על צד אחד שמחליט? להיפך, דובר על שיחות בין בני הזוג כדי להגיע להסכמה הדדית.
 
כמובן שהאידאל בזוגיות הוא להגיע להחלטות מוסכמות על שני בני הזוג, בלי קשר לשאלה מי הביא מה למערכת הזוגית.
אבל מה אם אין ממש הסכמה, וגם לא ממש מריבה, אלא מצב בו כל צד מוכן לוותר בחריקת שינויים?

לדעתי במצב כזה, יש משמעות למי הביא את הכסף.
תשוו שני מצבים:
1. א' מרוויח שכר גבוה אבל מבזבז חצי בהשקעות כושלות בבורסה, כך שא' ו-ב' נאלצים להצטמצם.
2. א' מרוויח שכר גבוה ו-ב' (שמרוויח שכר נמוך) מבזבז חצי מזה בהשקעות כושלות בבורסה, כך ש-א' ו-ב' נאלצים להצטמצם.

השורה התחתונה בדיוק אותו דבר.
אבל במקרה הראשון, ב' יכול לנסות לשכנע את א' לנהוג יותר בחוכמה, אבל בסוף צריך לקבל את הדבש עם העוקץ.
המקרה השני הרבה יותר בעייתי, ל-א' יש סיבה טובה לבוא בטענות.
 
יש צריך ויש מציאות. כמובן שהאידיאל זו יחידה כלכלית אחת אבל מה לעשות שבני אדם לא רציונלים ומתהפכת להם הבטן כשיש אי שיוויון

מה שהתכוונתי היא ליצור הפרדה בכספים ״העודפים״ של משק הבית. האולטימטום הוא האם לחיות כיחידה אחת או נפרדת ולא בתור בריונות של שליטה על הברז. אם נניח מסכמים שההוצאות משותפות הם 20 אלף. כל אחד נותן מהמשכורת שלו לפי אחוזים ולכל אחד נשאר סכום שהוא פרטי שלו שיכול לעשו בו כרצונו בלי ביקורתיות (למשל להשקיע במדד או בכל בקריפטו).
אני שב ומחדד שמבחינת חוקית (למקרה של גירושים) ומבחינת מהותית לגבי תכנון העתיד, אותו "כסף עודף" שאחד מבני הזוג מרוויח שייך לשניכם במידה שווה. אין לכם יעדים כלכליים משותפים כמו לקנות נכס, סיוע בעתיד לילדים, נסיעות לחו"ל או החלפת רכב?
אם אין לכם כאלה ואתם נשואים זמן מה, מאוד כדאי שתשבו לשיחה ותחשבו "מה אתם רוצים להיות שתהיו גדולים". נניח שמחר אתם זוכים בלוטו ב10 מיליון ש"ח, מה אתם עושים איתם?
ואם יש לכם יעדים כאלה - הם בדרך כלל דורשים את רוב רובם של המשאבים הכלכליים של התא המשפחתי (של שניכם). אז איך בדיוק תוכלו להשיג אותם אם כל צד משתמש בכספים העודפים כראות עיניו? אחד ישקיע בקריפטו, השנייה תעשה פיקדון ל10 שנים.
אתם הולכים לבלאגן לא מנוהל שאי אפשר להשיג איתו שום מטרה משפחתית.
תתאר לך צוות בעבודה שכל עובד היה מחליט בעצמו על המתודולוגיות, על שפות התכנות ועל יעדי הפרויקט. נראה לך שהפרויקט היה מסתיים בהצלחה?

כלכלה משפחתית זה משהו שצריך להיות מדובר, מנוהל ועם יעדים מדידים. צד ההכנסות אמור להיות לא רלוונטי (בפועל זה כן יוצר מתיחות). בשאיפה שני בני הזוג אמורים להיות עם הבנה בסיסית ולהחליט ביחד על היעדים ועל אפיקי ההשקעה. בבתי אב מסוימים יש איש פיננסים שלוקח יותר את המושכות, אבל הדברים תמיד צריכים להיות שקופים ובהידברות.

זה המחיר של לחיות בהפרדה. או שבעל השכר הגבוה מוריד מרמת החיים שלו או שהוא ממן את הזוג שלו כדי לצאת לחופשה יקרה שאחרת לא יכול להרשות לעצמו
מבחינה חוקית אפשר גם ליצור הפרדה. ומה עם מקרה שהבן זוג שמרוויח פחות פתאום מרשה לעצמו להגדיל הוצאות על צריכה מיותרת כי ״הכסף משותף״
מה שאני מנסה להגיד זה שחוסר שיתוף פעולה מצד הבת זוג לא צריך לגרור אבל כלכלי גם עלייך.
אז תרצה לעשות הסכמי הפרדת רכוש בתוך הנישואים?
מצד אחד אתם נשואים, מצד שני חיים רוצה להיות כשותפים עם שני חשבונות נפרדים שכל אחד עושה בהם ככל העולה על רוחו.
זה לא עובד ולא יעבוד. מתישהו אם תרצו או לא המציאות תכפה עליכם לקבל החלטות "משותפות", ואז מאיזה "כיס" זה יצא?
מהכיס העני והמהמר או מהכיס העשיר והסולידי?
לפני הייעוץ הכלכלי, אתם צריכים דחוף ייעוץ זוגי על ההתנהלות הזאת שלא תגמרו ברבנות.

אתה צריך להבין את הרקע והסיבות לחוסר שיתוף הפעולה של בת הזוג ולהגיע לשורש הבעיה. בכפייה או הפרדה רכושית זה לא יעבוד לטווח ארוך.
 
אגב ביפן למשל זה מאוד נהוג שהבעלים שעובדים קשה מסביב לשעון ומרוויחים הרבה יותר מבת הזוג מעבירים את המשכורת לאשה, והיא אחראית על ניהול התקציב וההוצאות המשפחתיות. וזה בחברה שהיא מאוד פטריארכאלית.
לא שזה אידאל בהכרח, אבל מראה שלא חייב להיות קשר בין צד ההכנסות לצד ההשקעה.
 
שבה תשואה משכירות סביב 3% במקרה הטוב ואנחנו בשנת ירידת מחירים אז עליית ערך לא ברורה מאליו.

תן לנו דוגמאות לא כולל מקרי קיצון כמו מחיר למשתכן בגליל ים...

מכשיר טיפש כמו קרן כספית מניב 4.4% לערך שנתי.
לפי ממוצעי עבר -
נדל"ן בארץ נותן בערך 2.5% עליית ערך ריאלית שנתית + 2.5% תשואה משכירות ריאלית שנתית.
שוק ההון נותן בערך 6.8% תשואה ריאלית שנתית מעליית ערך + דיבידנדים.
קרן כספית נותנת קרוב ל-0% תשואה ריאלית שנתית.

למטרת רכישת נדל"ן, הבנק נותן משכנתא ובעצם מאפשר למשקיע למנף את הכסף שלו עד פי 3, אמנם צריך לשלם ריביות אבל זה עדיין מאד משתלם, וממש משנה את התמונה.

כך שבפועל התשואה על ההון של שני האפיקים די זהה (לטווח ארוך כנראה שאכן עדיף שוק ההון בגלל אפקט הריבית דה ריבית, אבל לטווח של עד בערך 20 שנה התשואה די זהה ואף גבוהה יותר בנדל"ן ממונף ברוב המקרים).
 
לפי ממוצעי עבר -
נדל"ן בארץ נותן בערך 2.5% עליית ערך ריאלית שנתית + 2.5% תשואה משכירות ריאלית שנתית.
שוק ההון נותן בערך 6.8% תשואה ריאלית שנתית מעליית ערך + דיבידנדים.
קרן כספית נותנת קרוב ל-0% תשואה ריאלית שנתית.

למטרת רכישת נדל"ן, הבנק נותן משכנתא ובעצם מאפשר למשקיע למנף את הכסף שלו עד פי 3, אמנם צריך לשלם ריביות אבל זה עדיין מאד משתלם, וממש משנה את התמונה.

כך שבפועל התשואה על ההון של שני האפיקים די זהה (לטווח ארוך כנראה שאכן עדיף שוק ההון בגלל אפקט הריבית דה ריבית, אבל לטווח של עד בערך 20 שנה התשואה די זהה ואף גבוהה יותר בנדל"ן ממונף ברוב המקרים).
קרן כספית 0%?
לא בשנה+ האחרונה.

שוק ההון 6.8%?
שוק ההון זו מילה רחבה מידי. תלוי במסלולים ובתקופות.
אני יודע, למשל, שמדדי ת"א נדל"ן ובנייה הניבו ב5 השנים האחרונות 150-200% תשואה.

בכל מקרה איך שלא תסובב את זה שוק ההון די מנצח את הנדל"ן בטווח הארוך ולא כולל סיפון מטפטף ושוכר שלא משלם.
להבנתי.
 
אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.

אבל אם לא מתחלקים במטלות שווה בשווה לפי הזמן והקושי, אלא לפי חלוקה אחרת של העדפות או תיעדוף של צד אחד בעבודה או במטלה מסוימת (למשל מישהו עובד יותר והשני פחות) - אז פתאום פשרה בכיוון זה הכסף שלי וזה הכסף שלך וכל אחד יעשה מה שהוא מבין בכסף שלו, היא לא הוגנת בעיני.

במקרה של חיים משותפים כלכלית, אז הפשרה לדעתי צריכה להיות זה הסכום הכולל של הכסף שלנו ביחד, בוא נראה איך מוצאים פשרה ששנינו חיים איתה בצורה סבירה : חלק נשקיע כך וחלק כך - הטלת וטו אחד על השני היא פסולה לא בגלל שזה הכסף שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אלא כשחיים בשיתוף צריך לתת ביטוי גם לרצונות הצד השני בחלק מהכסף שלנו.
כן ולא.

לא. כי מאוד תלוי למה צד אחד מפרנס יותר והשני פחות.

אם לדוגמה צד אחד החליט על דעת עצמו שהוא לא רוצה להשקיע בקריירה ומעדיף להשקיע בילדים, לא מתוך הסכמה משותפת. אין סיבה אמיתית למה צריך להיות שיוויון בדרך שבה יש להשקיע את הכסף. הכסף מגיע מצד אחד עיקרי מתוך אילוץ והוא כרית הבטחון של המפרנס או הדרך שלו גם להגיע למצב שהוא יוכל להפחית את את ההשקעה שלו בקריירה בעזרת התשואה של הכסף.

דוגמה נוספת, היא יכולת השתכרות ראשונית לא שיוויונית. אם צד אחד למד מדעי המחשב והשני הוראה, ברור שהמורה במשפחה יותר ישקיע בבית כי יש לו יותר זמן פנוי. אבל לא הגיוני שתהיה לו השפעה שווה בהשקעות כי מראש יכולת ההשתכרות שלו נמוכה יותר והצד המפרנס הוא זה שעליו "הלחץ" להביא את הפרנסה. לו גם הזכות להוריד את הנטל הזה בעזרת השקעה שבעניו הגיונית. כמו בדוגמה הראשונה.

כן. אם הדברים נעשים בהסכמה, כלומר, שני הצדדים מחליטים על כך שצד אחד יקריב את הקריירה שלו או שצד אחד אחד לא מוכן לקחת חלק במטלות הבית לצורך מימוש קריירה.

לסיכום, אם יש פערי השתכרות צריך להבין ממה הם נובעים לצורך קבלת החלטה. לא הגיוני שצד אחד אחראי לפרנס והשני לבזבז ולא משנה אם זה להוציא כסף על ימין ועל שמאל או להשקיע כסף בצורה לא יעילה ומטומטמת, אלא אם העובדה שרק צד אחד מפרנס היא החלטה משותפת או מחוסר יכולת או רצון של המפרנס להשקיע השקעה שווה במטלות הבית.
 
נערך לאחרונה ב:
קרן כספית 0%?
לא בשנה+ האחרונה.
הוא דיבר על ריאלית, ועל קרוב ל 0.
שוק ההון 6.8%?
שוק ההון זו מילה רחבה מידי. תלוי במסלולים ובתקופות.
אני יודע, למשל, שמדדי ת"א נדל"ן ובנייה הניבו ב5 השנים האחרונות 150-200% תשואה.
העולם לא מתחיל ונגמר בשטח שבין ת"א לירושלים, ולא בטווח הזמן שבין 2020 ל 2025.
 
הוא דיבר על ריאלית, ועל קרוב ל 0.

העולם לא מתחיל ונגמר בשטח שבין ת"א לירושלים, ולא בטווח הזמן שבין 2020 ל 2025.
וגם מסוכן לשים את כל עולמך על נכס 1.
מעדיף עשרות נכסים. מדד ת"א נדל"ן ובנייה דואגים יופי לפיזור זה.
 
לדוגמה צד אחד החליט על דעת עצמו שהוא לא רוצה להשקיע בקריירה ומעדיף להשקיע בילדים
דוגמה נוספת, היא יכולת השתכרות ראשונית לא שיוויונית. אם צד אחד למד מדעי המחשב והשני הוראה, ברור שהמורה במשפחה יותר ישקיע בבית כי יש לו יותר זמן פנוי.
כן. אם הדברים נעשים בהסכמה, כלומר, שני הצדדים מחליטים על כך שצד אחד יקריב את הקריירה שלו

כשאתה בא לקשור את חייך עם מישהו/י בקשר שהוא בסגנון נישואים, אתה מביא בחשבון מראש שזה גם שותפות כלכלית ושצריך להגיע לאיזושהי הסכמה בהקשר הזה לפני ובמהלך הנישואים.

אם צד אחד עושה מה שהוא רוצה בלי לדבר בכלל עם הצד השני או אם הצד השני לא עבר תהליך בו הוא הסכים לכך, בפועל אין פה ממילא שותפות.

אם פתאום מישהו מגלה שהוא לא מסוגל נפשית לעבוד יותר וחייב להישאר עם הילדים, הוא ידון בזה עם בת הזוג ואו שיגיעו לאיזו פשרה או שאם הוא לא מסוגל לוותר על החלום המלא או היא לא מסוגלת לקבל את הצורך הזה, אז ממילא אין פה שותפות ממשית.

ככה זה בנישואין. לפעמים מישהו/י משתנה באופן קרדינלי והצד השני צריך להחליט אם הוא מקבל/ת את המשוואה החדשה או לא. אם הוא לא מקבל/ת, אין כאן בפועל נישואין של ממש. אבל אם הוא או היא קיבלו את המצב החדש, אין מקום להגיד זה הכסף שלי, גם אם היא/הוא היו מעדיפים שהצד השני יעבוד.

אם מישהו עובר תאונה איבד כושר עבודה ואין לו עדיין תקופת אכשרה בביטוח או בקרן הפנסיה - אישתו תצטרך להחליט אם היא מקבלת את המצב או לא. אם קיבלה את המצב החדש, הכסף שהיא מרוויחה שייך לנכה בדיוק כמו לה. זו משמעות של קשר ברמה של נישואין.

בסופו של יום, כמעט בכל המקרים אנשים מתחתנים בידיעה ברורה מי מולם, מה כושר ההשתכרות שלו, מה החלומות שלו, כמה קשה הוא מסוגל או רוצה לעבוד ויש פה הסכמה במשתמע לאחד את הכספים לא משנה אם אחד ספרן שעובד חצי משרה והשניה הייטקיסטית.
 
  • אהבתי
Reactions: A42
בסופו של יום, כמעט בכל המקרים אנשים מתחתנים בידיעה ברורה מי מולם, מה כושר ההשתכרות שלו, מה החלומות שלו, כמה קשה הוא מסוגל או רוצה לעבוד
חולקת עליך בעניין הזה, אלא אם מדובר על זוג שהכיר והתחתן רק בשנות השלושים שלו. וגם אז זה מוטל בספק (לפחות בימינו חלקם עדיין מתבחבש עם חייו).
בתור עוזבי קיבוץ באמצע שנות העשרים לחיינו, לא ידענו מה כושר ההשתכרות הפוטנציאלי של שנינו אף פעם וזה גם לא ממש עניין אותנו.
 
וגם מסוכן לשים את כל עולמך על נכס 1.
מעדיף עשרות נכסים. מדד ת"א נדל"ן ובנייה דואגים יופי לפיזור זה.
אתה באמת טוען שמדד תל אביב נדל"ן "מפוזר"? אני לא ממש רואה פה פיזור, קרלטיבי בטירוף.

אם אפשר לשאול - האם אתה מחזיק סכום בן 7 ספרות מהשווי שלך במדד ת"א נדל"ן? (או נאמר מעל 20% אם השווי שלך הוא בעשרות מליונים). אם זה במספרים קטנים (=בגדר הימור), הכל טוב. אחרת, נשמע לי קצת משוגע.
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
אתה באמת טוען שמדד תל אביב נדל"ן "מפוזר"? אני לא ממש רואה פה פיזור, קרלטיבי בטירוף.

אם אפשר לשאול - האם אתה מחזיק סכום בן 7 ספרות מהשווי שלך במדד ת"א נדל"ן? (או נאמר מעל 20% אם השווי שלך הוא בעשרות מליונים). אם זה במספרים קטנים (=בגדר הימור), הכל טוב. אחרת, נשמע לי קצת משוגע.
מפוזר יותר מדירה 1 בודדת זה בטוח.

כל מדד ולטווח ארוך לא ניתן לקרוא לו הימור.
לדעתי.

דירה 1 בה מושקע הון רב מרגיש לי יותר הימור וכבול.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
N פערים במחירי ביטוח דירה בין חברות שונות נדל"ן 1
ה פערים בהגשת בקשה להחזר מס צרכנות פיננסית 9
א איך פערים כל כך קטנים בין קרן צוברת ללא צוברת שוק ההון 7
נ האם יש פערים בדרישות הקבלה בין אונבריסטאות שונות באותו חוג? פוסטים מאיכות נמוכה 9
מומו הברווז קרנות אג"ח מדינה - פערים שוק ההון 4
E פערים בין קרנות מחקות של s&p500 שוק ההון 3
S פערים בפיצול הפרשות - שאלות צרכנות פיננסית 0
ל אחריות כלכלית בזוגיות מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 32
ס מחפשים פתרון למעקב הוצאות בזוגיות (בלי להשתגע מפירוט האשראי) צרכנות פיננסית 13
מ כספים בזוגיות התפתחות אישית 16
N זכאות לדירה בהנחה עבור יחיד מעל 35 לא נשוי, בזוגיות בדירה משותפת נדל"ן 16
ס התנהלות כלכלית בזוגיות צרכנות פיננסית 9
C פסק דין חדש: גידופים חוזרים כלפי משכיר יכולים להצדיק פינוי של שוכר נדל"ן 27
ש התנהלות של עוסק פטור כלפי מס הכנסה מיסים 8
ב שאלה למבינים בתחום - חובות עו"ד כלפי מוכר הדירה נדל"ן 15
mudale222 האם אתם רציונאלים כלפי הסיכון כפי שאתם כלפי הסיכוי? שוק ההון 21

נושאים דומים

Back
למעלה