לי אין כדור בדולח לכן לא לקחתי זאת בחשבון.דברתי על נדל"ן ממונף פי 3. אני לא ממליץ אבל זה היה מסלול מוצלח. הוא מאוד מסוכן אבל יש אנשים שהיו בטוחים שנדל"ן רק עולה וריבית רק יורדת. אם מניחים את ההנחות הלא נכונות האלה אז נדל"ן ממונף הוא לא מסוכן.
לי אין כדור בדולח לכן לא לקחתי זאת בחשבון.דברתי על נדל"ן ממונף פי 3. אני לא ממליץ אבל זה היה מסלול מוצלח. הוא מאוד מסוכן אבל יש אנשים שהיו בטוחים שנדל"ן רק עולה וריבית רק יורדת. אם מניחים את ההנחות הלא נכונות האלה אז נדל"ן ממונף הוא לא מסוכן.
אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.או שלומדים למצוא פשרה אחד עם השני, אני בא לקראתך או את לקראתי או שנינו, או שיש דברים ששומו שמיים, כל אחד מחליט לעצמו ללא כפייה.
הרעיון הוא להתמודד עם פערים. אם משהו לא ניתן לעשות ביחד - אז עושים בחוד. זה לא אסון, אנחנו לא בסרט של דיסני. זה לא אומר שעכשיו מתחילים להתחשבן על כל דבר.אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.
זה תלוי באמת איך נראה הבית. אבל מניסיוני גם ככה אין שני בני אדם זהים - אחד אוהב לעבוד קשה, השני עצלן יותר. אחד מקפל כביסה בכיף, השני טוחן במשרד.אבל אם לא מתחלקים במטלות שווה בשווה לפי הזמן והקושי, אלא לפי חלוקה אחרת של העדפות או תיעדוף של צד אחד בעבודה או במטלה מסוימת (למשל מישהו עובד יותר והשני פחות) - אז פתאום פשרה בכיוון זה הכסף שלי וזה הכסף שלך וכל אחד יעשה מה שהוא מבין בכסף שלו, היא לא הוגנת בעיני.
דבר ראשון, זה בכלל לא הכרח. יש מגוון סיבות למה לשמור על משקים נפרדים.במקרה של חיים משותפים כלכלית, אז הפשרה לדעתי צריכה להיות זה הסכום הכולל של הכסף שלנו ביחד
אבל בהחלט, זה אחלה פתרון אם מוסכם על כולם.בוא נראה איך מוצאים פשרה ששנינו חיים איתה בצורה סבירה : חלק נשקיע כך וחלק כך
אין פה שום וטו; אנחנו אנשים בוגרים. מותר לי לעשות עם הכסף שלי דברים שארצה, ומותר לה. אם זה מביא לבעיות - אתה מבזבז את כל הכסף על כרטיסי חישגד - יש בעיה.הטלת וטו אחד על השני היא פסולה לא בגלל שזה הכסף שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה
ברמה הפרקטית אתה בוודאי צודק, מספיק שאחד מתקלח 2 דקות יותר, ומתחלקים בחשבון המים, לא מתחילים לספור קובים.אלא כשחיים בשיתוף צריך לתת ביטוי גם לרצונות הצד השני בחלק מהכסף שלנו.
אם הם נשואים אז זה של שניהם. בחיי שאני לא מבינה את תפישת העולם שלך.זה עדיין הכסף שלה שמסתכן יותר ממה שהיא רוצה
זה לא דבר קיצוני בכלל, אלא בוגר ואחראי. אתה צודק שרצוי לדבר על חששות, אבל אני הייתי מתחילה עם שיחה על יעדים לכסף, ומתוך כך להבין מה יכול להגיע לתיק השקעות ומה צריך להישאר בעו"ש/קרן כספית.אני חושב שבדבר קיצוני כל כך כמו השקעה, לא מדובר בעוד 50 שקל במסעדה - טוב יעשה כל אחד אם יבין את הפחדים של השני,
מי אמר דבר שכזה? אינדיבידואל הוא עדיין אינדיבידואל גם בנישואין.אם הם נשואים אז זה של שניהם. בחיי שאני לא מבינה את תפישת העולם שלך.
זה לא רלוונטי, זה אנקדוטלי, אני מכיר כמה זוגות כאלה - אבל זה תמיד מגיע מתוך בחירה, דיאלוג.בחיי הנישואין הארוכים שלי כבר היו תקופות שהוא השתכר יותר, תקופות שאני, תקופות שהוא היה בבית ואני בחוץ ותקופות הפוכות.
המריבות שאת מתארת זה בדיוק זה, לחץ שנוצר מכך שצד אחד מכניס, והצד השני מוציא יותר משמכניס. זה לא עובד לאורך זמן. חוץ מזה - מותר לכם. אבל לא כולם כמוכם.מבחינתנו הכסף שייך לשנינו, גם כשהיו ויכוחים ומריבות על תיעדוף הוצאות ועל חסכונות.
בהחלט יש לחץ בין בני זוג בתקופות בצורת של אחד מהם, וזה קל לדבר פה תיאורטית, אבל הסיטואציות אמיתיות - מה קורה כשלאחד יש בעיית בזבוז? גרוע מכך - הימורים?האם הייתי אמורה למנוע ממנו הוצאה אישית בתקופה שהייתי מפרנסת יחידה? הוא היה אמור למנוע ממני כשהוא פירנס לבד?
השקעה זו החלטה כבדת משקל, שיכולה לחתוך הון של אדם בחצי, בקלות, עד כדי לאיין אותו. קל להגיד, "שישקיע בכסף שלה", כשלנו יש סיבולת סיכון סבירה+. היא - לא תרדם.זה לא דבר קיצוני בכלל, אלא בוגר ואחראי
זה לב העניין, כל הדבר הזה פסיכולוגי. ילדותי לחשוב שאפשר לחנך אותה. במקסימום - קצת ליידע. אז להכניס אדם לפחד קמאי על כסף שהוא הרוויח? תסכן מה שאתה הרווחת.אם הבנתי נכון, אשתו מבינה היטב בכספים אלא שהיא לא סומכת על הבורסה (אולי טראומה מההורים או של עצמה, אולי פשוט כי רוב הישראלים בורחים מהבורסה)
הכסף שלה
עדיין הכסף שלה
הכסף שלי
הכסף שאני עמלתי עליו
על הכסף שלי בדרכי שלי
שני בני הזוג עמלים להביא כסף, כמו ששניהם עמלים לתחזק את הבית. הכסף הוא של שניהם באותה המידה. אם יש זוג שיש שצד אחד שלא תורם במידה שראוי ויכול לתרום ודיברו על כך ולא הגיעו לפתרון, אני עוד איכשהו יכול להבין את הגישה של ״שלי״ ״ושלך״- אבל בדר״כ כשהופכים לזוג מכירים את היכולות ואת הכישורים של כל אחד, מה הוא מעדיף, מה הוא יכול, מה הוא מסוגל והופכים בנסיבות האלו ליחידה כלכלית אחת.
זה קיים היום בפלח הולך וגדל במגזר החרדי.זה נשמע תיאורטי - הבעל לא יעבוד אף פעם והאישה תפרנס?
מניסיוני האישי והאנקדוטלי, וגם מהשנתיים האחרונות בישראל - אני חולקת עליך.אבל בכל אופן הגיוני שהוא - אדם הוא קודם כל אדם ורק אז חלק מגוף גדול יותר. זה בסיסי, זאת הסיבה ששמים קודם את המסיכת חמצן עליך בהתרסקות, ואז על אחרים.
אבל מי דיבר בכלל על צד אחד שמחליט? להיפך, דובר על שיחות בין בני הזוג כדי להגיע להסכמה הדדית.אין היגיון שמי שהכסף "בחינם" עבורו, יהיה זה שיחליט עבורו. זו ממש כפייה וגניבה
מפני שמצד האשה הבעל מספק לה תוצר שווה ערך.זה קיים היום בפלח הולך וגדל במגזר החרדי.
אני שב ומחדד שמבחינת חוקית (למקרה של גירושים) ומבחינת מהותית לגבי תכנון העתיד, אותו "כסף עודף" שאחד מבני הזוג מרוויח שייך לשניכם במידה שווה. אין לכם יעדים כלכליים משותפים כמו לקנות נכס, סיוע בעתיד לילדים, נסיעות לחו"ל או החלפת רכב?יש צריך ויש מציאות. כמובן שהאידיאל זו יחידה כלכלית אחת אבל מה לעשות שבני אדם לא רציונלים ומתהפכת להם הבטן כשיש אי שיוויון
מה שהתכוונתי היא ליצור הפרדה בכספים ״העודפים״ של משק הבית. האולטימטום הוא האם לחיות כיחידה אחת או נפרדת ולא בתור בריונות של שליטה על הברז. אם נניח מסכמים שההוצאות משותפות הם 20 אלף. כל אחד נותן מהמשכורת שלו לפי אחוזים ולכל אחד נשאר סכום שהוא פרטי שלו שיכול לעשו בו כרצונו בלי ביקורתיות (למשל להשקיע במדד או בכל בקריפטו).
אז תרצה לעשות הסכמי הפרדת רכוש בתוך הנישואים?זה המחיר של לחיות בהפרדה. או שבעל השכר הגבוה מוריד מרמת החיים שלו או שהוא ממן את הזוג שלו כדי לצאת לחופשה יקרה שאחרת לא יכול להרשות לעצמו
מבחינה חוקית אפשר גם ליצור הפרדה. ומה עם מקרה שהבן זוג שמרוויח פחות פתאום מרשה לעצמו להגדיל הוצאות על צריכה מיותרת כי ״הכסף משותף״
מה שאני מנסה להגיד זה שחוסר שיתוף פעולה מצד הבת זוג לא צריך לגרור אבל כלכלי גם עלייך.
לפי ממוצעי עבר -שבה תשואה משכירות סביב 3% במקרה הטוב ואנחנו בשנת ירידת מחירים אז עליית ערך לא ברורה מאליו.
תן לנו דוגמאות לא כולל מקרי קיצון כמו מחיר למשתכן בגליל ים...
מכשיר טיפש כמו קרן כספית מניב 4.4% לערך שנתי.
קרן כספית 0%?לפי ממוצעי עבר -
נדל"ן בארץ נותן בערך 2.5% עליית ערך ריאלית שנתית + 2.5% תשואה משכירות ריאלית שנתית.
שוק ההון נותן בערך 6.8% תשואה ריאלית שנתית מעליית ערך + דיבידנדים.
קרן כספית נותנת קרוב ל-0% תשואה ריאלית שנתית.
למטרת רכישת נדל"ן, הבנק נותן משכנתא ובעצם מאפשר למשקיע למנף את הכסף שלו עד פי 3, אמנם צריך לשלם ריביות אבל זה עדיין מאד משתלם, וממש משנה את התמונה.
כך שבפועל התשואה על ההון של שני האפיקים די זהה (לטווח ארוך כנראה שאכן עדיף שוק ההון בגלל אפקט הריבית דה ריבית, אבל לטווח של עד בערך 20 שנה התשואה די זהה ואף גבוהה יותר בנדל"ן ממונף ברוב המקרים).
כן ולא.אם התפיסה היא שזה הכסף שלי וזה הכסף שלך ומחלקים את המטלות בדיוק שווה בשווה ואת ההוצאות המשותפות לפי גובה הכנסות וכל אחד ממן לעצמו הוצאות לא משותפות - אז הפשרה שכל אחד מחליט לעצמו מובנת לי.
אבל אם לא מתחלקים במטלות שווה בשווה לפי הזמן והקושי, אלא לפי חלוקה אחרת של העדפות או תיעדוף של צד אחד בעבודה או במטלה מסוימת (למשל מישהו עובד יותר והשני פחות) - אז פתאום פשרה בכיוון זה הכסף שלי וזה הכסף שלך וכל אחד יעשה מה שהוא מבין בכסף שלו, היא לא הוגנת בעיני.
במקרה של חיים משותפים כלכלית, אז הפשרה לדעתי צריכה להיות זה הסכום הכולל של הכסף שלנו ביחד, בוא נראה איך מוצאים פשרה ששנינו חיים איתה בצורה סבירה : חלק נשקיע כך וחלק כך - הטלת וטו אחד על השני היא פסולה לא בגלל שזה הכסף שלי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אלא כשחיים בשיתוף צריך לתת ביטוי גם לרצונות הצד השני בחלק מהכסף שלנו.
הוא דיבר על ריאלית, ועל קרוב ל 0.קרן כספית 0%?
לא בשנה+ האחרונה.
העולם לא מתחיל ונגמר בשטח שבין ת"א לירושלים, ולא בטווח הזמן שבין 2020 ל 2025.שוק ההון 6.8%?
שוק ההון זו מילה רחבה מידי. תלוי במסלולים ובתקופות.
אני יודע, למשל, שמדדי ת"א נדל"ן ובנייה הניבו ב5 השנים האחרונות 150-200% תשואה.
וגם מסוכן לשים את כל עולמך על נכס 1.הוא דיבר על ריאלית, ועל קרוב ל 0.
העולם לא מתחיל ונגמר בשטח שבין ת"א לירושלים, ולא בטווח הזמן שבין 2020 ל 2025.
לדוגמה צד אחד החליט על דעת עצמו שהוא לא רוצה להשקיע בקריירה ומעדיף להשקיע בילדים
דוגמה נוספת, היא יכולת השתכרות ראשונית לא שיוויונית. אם צד אחד למד מדעי המחשב והשני הוראה, ברור שהמורה במשפחה יותר ישקיע בבית כי יש לו יותר זמן פנוי.
כן. אם הדברים נעשים בהסכמה, כלומר, שני הצדדים מחליטים על כך שצד אחד יקריב את הקריירה שלו
חולקת עליך בעניין הזה, אלא אם מדובר על זוג שהכיר והתחתן רק בשנות השלושים שלו. וגם אז זה מוטל בספק (לפחות בימינו חלקם עדיין מתבחבש עם חייו).בסופו של יום, כמעט בכל המקרים אנשים מתחתנים בידיעה ברורה מי מולם, מה כושר ההשתכרות שלו, מה החלומות שלו, כמה קשה הוא מסוגל או רוצה לעבוד
אתה באמת טוען שמדד תל אביב נדל"ן "מפוזר"? אני לא ממש רואה פה פיזור, קרלטיבי בטירוף.וגם מסוכן לשים את כל עולמך על נכס 1.
מעדיף עשרות נכסים. מדד ת"א נדל"ן ובנייה דואגים יופי לפיזור זה.
⌄
⌄
⌄
מפוזר יותר מדירה 1 בודדת זה בטוח.אתה באמת טוען שמדד תל אביב נדל"ן "מפוזר"? אני לא ממש רואה פה פיזור, קרלטיבי בטירוף.
אם אפשר לשאול - האם אתה מחזיק סכום בן 7 ספרות מהשווי שלך במדד ת"א נדל"ן? (או נאמר מעל 20% אם השווי שלך הוא בעשרות מליונים). אם זה במספרים קטנים (=בגדר הימור), הכל טוב. אחרת, נשמע לי קצת משוגע.