כמובן, מה החידוש הגדול פה?
באותה לוגיקה, מי שמכין את האוכל יכול לדוגמא לבשל אוכל שהבן זוג שונא ולאמר ״אני עושה קניות, אני מבשל, תאכל ותשתוק. או שתלך לקניות ותכין לעצמך״
מי שאוכל צמחוני, מבשל לעצמו צמחוני. מי שאוהב סטייקים, יכין מנגל עסיסי.
מי שאוהב סטייקים, יכול לבוא לקראת הצמחוני ולהכין גם לו, ואפילו הצמחוני יכול להכין לקרניבור אוכל ולסתום את האף, אבל זה לבוא לקראת.
לא יתכן מצב שהצמחוני גם לא יביא את האוכל, וגם יחליט בשביל כולם שהם אוכלים צמחוני מהיום.
לא יתכן שהקרניבור יגיד, אני לא קונה אוכל, אבל נא לקנות רק בשר.
לא הגיוני שהבעל יקח את אשתו להרפתקה כספית בכספה-שלה שתגרום לה לא לישון בלילה, לא הגיוני שהאישה תשאיר את הבעל מדשדש ולנצח רודף אחרי השקל, בכספו-שלו.
כל זה על מזבח החיים המשותפים.
או שלומדים למצוא פשרה אחד עם השני, אני בא לקראתך או את לקראתי או שנינו, או שיש דברים ששומו שמיים, כל אחד מחליט לעצמו ללא כפייה.
אתה מזכיר לי את הזוגות שישנים עם שמיכה אחת משותפת, שניהם סובלים מזה, אז הם סובלים ביחד בצורה שווה, כיאה לזוג שוויוני. רק שאין שום צורך לסבול.