בדיוק כמו שמי שעובד יותר על טיפול וחינוך הילדים לא הופך אותם ליותר שלו מאשר של ההורה השני. ככה זה משק בית מתפקד.
אבל בוודאי שזה נכון. בבתים מסורתיים שהגבר הגיע ב10 בלילה אחרי שהילדים ישנים, ובשישי-שבת, למי היה לילדים קשר יותר אמיתי?
לאמא שהייתה חלק מהחיים שלהם, או לדמות הזאת שהם רואים לכמה שעות פעמיים בשבוע?
הגישה שלי פשוטה - "בשביל כבוד צריך לעבוד".
ברור שהילדים של שני בני הזוג, ברור שהכסף שלהם של שניהם, אבל זה על הנייר.
בפועל, מצופה כיום מאבות מודרניים להיות יותר נוכחים ופעילים - ככה הקשר שלהם עם הילדים מתחזק. מצופה מהאישה לעבוד - וככה יש לה סיי על הכסף בבית.
אבל אי אפשר להתעלם מכך שכשזה לא היה ככה, זה לא היה ככה. כשהבעל היה דמות מרוחקת, כך היה יחס הילדים אליו. כשהאישה לא עבדה, היא לא ממש החליטה על הכסף.
זה עניין פשוט של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. את מדברת על עולם אידאלי, אני מדבר על המצוי - יש הרבה סוגי בתים וסוגי זוגיויות.
אני חוששת שהדעה שאתה מבטא כאן (היא כמובן לא בלעדית שלך) מובילה ליחסים רעועים מאד ואולי אף להיפרדות.
היא מובילה ליחסים רעועים למי שזה לא מתאים לו.
היא מובילה ליחסים מתפקדים, למי שלא נמצא במיינסטרים מסויים. ורובנו - לא נמצאים במיינסטרים לגבי דבר אחד או שניים.
כי אם האופציה היא - מי שמרוויח, מחליט אם להשקיע או לשים בעו"ש את הכסף שלו - או, מי שלא מרוויח, מחליט לגבי מי שהרוויח מה לעשות עם הכסף,
וזה גורם למשקעים בדמות, "אני מפחדת מהנפילות בשוק", ולפיצוצים בדמות, "עבדתי 40 שנה, שמת את הכסף במניות והפסדתי חצי" - זה הרבה יותר יגרום להיפרדות.
תחזוקת זוגיות ומשפחה היא אינסופית, ולשיחות לצורך הסכמה/פשרה/הבנה/הכלה יש חשיבות גדולה מאד לתחזוקה.
האם לדעתך פות"ש חושב שהוא יעשה איתה שיחת פשרה, בה הוא יסכים לא להשקיע? או שהוא מחפש שיחת חינוך בה הוא "יראה לה" שצריך להשקיע?
אני מדבר רק על המצוי, לא על הרצוי