עיסוק בכסף ושקט נפשי

[Mittagessen]

שלום לכולם,
חשבתי שהנושא יתאים לפורום הזה, כי אני חושב שאת המונח "מינימליזם" צריך לפרש לא רק במובן הפיזי, אלא גם המנטלי. אם זה לא מתאים לפה, מצטער.

אני בחור צעיר, סטודנט בן 27, שעובד במשרה חלקית ומשתכר משכורת צנועה שממנה אני מצליח לחסוך חלק ניכר. אף פעם לא הרגשתי שאני חי בצמצום או שאין לי דברים שאני צריך. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי בזבזן, וזה נבע משתי סיבות - אינטואיציה בסיסית (שמקורה כנראה בחינוך בבית) ש"צריך לחסוך" והעובדה שאני אדם מופנם שמרבית הדברים שהוא נהנה מהם לא עולים כסף או יקרים במיוחד.

לפני שנה וחצי בערך, כשהתלבטתי מה לעשות עם הכסף שהלך ונצבר לי בעו"ש, נחשפתי דרך חברים לרעיונות שמובעים פה בבלוג, בפורום ובמקומות נוספים והבנתי את היתרונות שיכולים לנבוע בטווח הארוך מחסכון והשקעה בשוק ההון. בעקבות כך, לימדתי את עצמי להשקיע בקרנות מחקות, ובמקביל ניסיתי להתייעל מבחינת הוצאות, כדי ליצור יותר כסף פנוי להשקעה. מניח שיש לי עוד מה ללמוד בכל הקשור להשקעות וגם עוד דרכים להתייעל מבחינת הוצאות, אבל סך הכל הולך לי לא רע.

העניין הוא כזה - פעם, לפני שהייתה לי מודעות פיננסית גבוהה, פשוט לא עשיתי יותר מדי עניין מכסף. הוצאתי אותו כשהייתי צריך משהו, הייתי בודק את תלוש המשכורת שלי, וזהו. לא הייתי חושב על הכסף יותר מדי. בזמן האחרון, אם אני צריך להוציא כסף, אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה. זה קורה אפילו כשמדובר בהוצאות הכרחיות שאין לי שום בעיה לעמוד בהן (נניח נעלי ספורט חדשות בגלל שהנעליים הנוכחיות שלי קרועות). אני יודע מבחינה רציונלית שכסף הוא אמצעי ולא מטרה, אבל נראה שמבחינה רגשית הוא הפך אצלי למטרה בפני עצמה, מה שממש לא היה קודם.

מרבית האנשים פה בפורום הם בעלי מודעות פיננסית גבוהה (וגם למדתי מכם המון בחודשים האחרונים בתור קורא סמוי), ותהיתי אם גם למישהו מכם יצא להתמודד עם תחושה דומה? מה עשיתם עם זה?

תודה אם הייתה לכם סבלנות לקרוא עד כאן.

 

[yossik]

ברוך הבא לפורום!

 

[Captain Sparo]

כל הכסף הזה לא שווה, כל עוד אתה לא חי.
היו לי ימים שבהם אספתי בקבוקים ברחוב וזה גרם לי סיפוק והיו לי ימים שבהם העדפתי לקנות קפה ב12 שקל ולא ב6.
כיום, יש יום קבוע בחודש שבו אני משקיע את מה שנותר בחשבון וממשיך הלאה, בלי חרטות בלי דאגות ועדיין מוציא על קפה 3000 ש"ח בשנה, לא נורא, אני אתמודד עם זה.

 

[DorA]

לפי:

משתכר משכורת צנועה שממנה אני מצליח לחסוך חלק ניכר. אף פעם לא הרגשתי שאני חי בצמצום או שאין לי דברים שאני צריך. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי בזבזן, וזה נבע משתי סיבות - אינטואיציה בסיסית (שמקורה כנראה בחינוך בבית) ש"צריך לחסוך" והעובדה שאני אדם מופנם שמרבית הדברים שהוא נהנה מהם לא עולים כסף או יקרים במיוחד.

תפסיק עם:

בזמן האחרון, אם אני צריך להוציא כסף, אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה.

תחייה את חייך - מצבך טוב בהרבה מהממוצע גם בלי להתקרבן.

 

[Yevgeny]

@Mittagessen ברוך הבא לפורום!

לא יודע אם יש לי איזה "פתרון", יכול רק לשתף מהניסיון האישי שלי - מצד אחד, בהחלט גדלתי עם גישה חסכנית למדי, חלקית בגלל האופי האישי שלי וחלקית בגלל ההיסטוריה והחינוך המשפחתי, גם הרבה לפני שהייתה לי מטרה בשם "עצמאות כלכלית" לחסוך לשמה. עם השנים שמרתי על מסגרת הוצאות קבועה למדי למרות העלייה ברמת ההכנסה במהלך הקריירה. מצד שני, בהחלט יש הנאות ותחביבים בחיים שבעיני שווים את ההוצאה עליהם ואני לא מרגיש "רע" עם להוציא עליהם כסף - בין אם זה דברים יקרים יותר כמו צילום או טיולים בחו"ל, ובין אם זה סתם לשבת עם חברים על בירה או סרט.

מה שלדעתי יכול אולי לעזור הוא מסגרת תקציב / מעקב הוצאות, משתי סיבות:
* אני מעדכן פעם בכמה חודשים את הגליון שבו אני עוקב אחר ההוצאות שלי - וכל עוד הן עומדות במסגרת הכללית שאני מציב לעצמי, לא משנה לי אם באותם החודשים הוצאתי יותר על מסעדות או טיולים או איזה גאדג'ט חדש, ואין לי סיבה להרגיש "רע" עם ההוצאות הללו - זה עומד במסגרת הכוללת שהגדרתי לי
* במקום להתלבט ביני לבין עצמי על כל הוצאה פרטנית בפני עצמה, זה מאפשר להגדיר לי סדר עדיפויות כללי יותר אם כן חורגים מהתקציב לאורך תקופה - מה יותר חשוב לי מבין הדברים השונים שאני מוציא עליהם? ומה פחות? אפשר לקבל החלטה עקרונית יותר, ולחזור להיות רגועים יותר במסגרת ההוצאות שכן ממשיכים איתן (כי הן מספיק חשובות / מהנות בעיניך).

 

[רוני]

אני לא חסכן, הוצאות המחייה שלי מאוד מאוד גבוהים הגידול בהוצאות המחיה לא מטריד אותי משום שאני מתמקד בהגדלת הכנסות.
כדי לפצות על התנהלות זו, אני נאלץ להתאמץ יותר מהמקובל פה, להשקיע בעזרת מימון, ובהחלט להיות יותר אקטיבי כמשקיע.
אני מניח שכל אחד פועל בהתאם לתכונות אופי שלו, צריך לבדוק האם הדרך בה פועלים, אכן תביא אותנו אל היעד.

נקודה נוספת שאתה צריך לשקול "שקט נפשי " זה טוב, אבל לגבי העתיד, הקמת משפחה, ובת זוג שאולי לא חושבת כמוך מבחינה פיננסית, וזה די שכיח, כאן כבר עלול להסתיים השקט הנפשי.

 

[Osterreicher]

@Mittagessen אחלה שם

 

[קפה שחור]

אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה

כי אתה עדיין מתרגל לפרוצדורה, כאשר זה יהפוך לרוטינה, מבחינתך להוציא כסף יהיה שקול ללבישת בגדים בבוקר, פעולה אוטומטית לחלוטין
זה בסדר למעוד בהתחלה ו"לבזבז", רק תגדיר לעצמך מה הוא אותו "ביזבוז" ותיקח אותו בחשבון

עדיין מוציא על קפה 3000 ש"ח בשנה

הלוואי עלי

 

[FIYaacov]

הלוואי עלי

גם אם תשתה 10 כוסות קפה שחור ביום, כמה זה כבר יוצא לך? (כולל העלות של המים)

או שמא השם שלך הוא לצרכים עסקיים בלבד ובפועל אתה צורך קפאין בגרסאות יקרות יותר

 

[123W]

אני מתעצל לכתוב מחדש או לחפש את הסיפור על אדם וחווה ועל זה שעץ הדעת והמודעות שהוא מביא זאת הקללה של יציאה מגן עדן של בורות אל המציאות והסבל שהיא מביאה עמה.

 

[בת העמק]

בזמן האחרון, אם אני צריך להוציא כסף, אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה.

אתה צודק שזאת בעיה רגשית/נפשית ולהערכתי כדאי להיזהר כי זה מדרון חלקלק מאד. די דומה לדיאטה שהופכת לאנורקסיה. סוג של חרדה.
ואת כל זה אני אומרת לך מניסיוני, גם אני הרגשתי כך פעם והכרחתי את עצמי ללמוד להנות מדברים שעולים כסף (מדי פעם, לא נהנתנית גדולה) בלי
דפיקות לב ולחץ.

 

[קפה שחור]

או שמא השם שלך הוא לצרכים עסקיים בלבד ובפועל אתה צורך קפאין בגרסאות יקרות יותר

גם אספרסו זה קפה שחור מבחינתי, אחד ביום לפחות (בתשלום) סוגר לי את הפינה של ה 3000 בקלי קלות
בלי קשר לכ 10 כוסות קפה טורקי ביום

המסר שאני מנסה להעביר, תבזבז על מה שעושה לך טוב כל עוד אתה מודע לעלות

 

[123W]

גם אספרסו זה קפה שחור מבחינתי, אחד ביום לפחות (בתשלום) סוגר לי את הפינה של ה 3000 בקלי קלות
בלי קשר לכ 10 כוסות קפה טורקי ביום

המסר שאני מנסה להעביר, תבזבז על מה שעושה לך טוב כל עוד אתה מודע לעלות

לא מודאג מכמות הקפאין?

 

[OnTheVerge]

אם גם למישהו מכם יצא להתמודד עם תחושה דומה? מה עשיתם עם זה?

החרדה נגרמת מהמחשבה לגבי העלות האלטרנטיבית של הכסף - אם לא אבזבז על x, אוכל לבזבז על y או לחסוך יותר בתיק ההשקעות.

ניתן למתן את המחשבה לגבי עלות אלטרנטיבית על ידי השקעת סכום קבוע מדי חודש כשאת היתר ניתן לבזבז כאוות נפשך. החלוקה המנטלית מפחיתה מאוד את החרדה.

 

[Fitch]

גם אני הרהרתי בנושא, תודה שהעלת אותו.
אני נוטה להבין ללבך, כשהאמצעי הפך למטרה ומעסיק את הדעת יתר-על-המידה.
יש גם הרגשה של ויתור על ההווה לטובת העתיד, כך ש"מפספסים".

 

[לא חשוב שמות]

ותהיתי אם גם למישהו מכם יצא להתמודד עם תחושה דומה? מה עשיתם עם זה?

כן, יוצא לעתים קרובות ביותר. מקפיד לשאול את עצמי במונחי ערך ולא האם הוצאתי או לא הוצאתי כסף.

זה עובד אני מניח כל עוד באמת אין לבן אדם נטייה לבזבז כסף, גם במצבים בהם הוא יותר "פזרן". לא מדובר במודעות פיננסית אלא בעומק ובגרות נדירים ביותר ששומרים אותו חסין מפני הפיתויים הלא מפתים של החברה המערבית. אין כאן שם קשר למודעות פיננסית לדעתי.

אני תוהה האם כל הרעיון הזה של חיסכון והשקעות - הוא בעצמו לא מהווה פיתוי מסוכן. ובכלל, כסף, מהווה פיתוי שגורם לנו לבזבז כסף וזמן (ובמקרים יותר נפוצים - גם בריאות).

שורה תחתונה, השלב הראשון הוא לצאת מהמטריקס

 

[TunaGolem]

לא מודאג מכמות הקפאין?

אני מודאגת מרמות הדם.

 

[TunaGolem]

מפני הפיתויים הלא מפתים של החברה המערבית

?

 

[eshkor]

המבחן העיקרי שלי גם בהוצאות הכרחיות וגם בהוצאות על "מותרות" הוא הערך שאני מקבל חזרה על כל שקל שאני מוציא, לא משנה אם מדובר בשנקל או ב10K. לי זה מאוד עוזר ל"קבל" את ההוצאה ולא לחשוב על הדברים יותר מידיי

 

[Mittagessen]

תודה לכל המגיבות והמגיבים.
מקריאת רוב התגובות אני מקבל את התובנה שאני פשוט אצטרך לעבוד על עצמי כדי להימנע מלהיכנס ל"אנורקסיה" כמו שכתבה @בת העמק. אולי הפתרון של @Yevgeny הוא מה שהכי יכול לעזור לי לצורך כך.

@רוני - בגדול אני חושב שחוסר השקט שלי נובע ממקום לא רציונלי. הגדלת הכנסה זה תמיד טוב, ואני גם משקיע מחשבה ושעות למידה באיך לעשות את זה, אבל נדמה לי שזה לא יפתור את הבעיה הנוכחית שבכלל לא קשורה לשאלה כמה כסף יש לי. גם אם מחר שווי הנכסים שלי יגדל פי 10 ממה שהוא היום, יטרידו אותי הוצאות שאני יודע שהן הכרחיות ואפילו לא משמעותיות.
@לא חשוב שמות - לא מבין איך השקעה מכל סוג שהוא, אם מבצעים אותה בזהירות, היא בגדר פיתוי. אני צריך פירות, אז אני נוטע עץ.
@Osterreicher - על הכינוי חשבתי בשעה קשה של רעב

ושוב,
תודה על התגובות.