אני לא ממש יודע איך להתחיל אבל אני מרגיש שאני צריך קצת לפרוק במיוחד בתקופה האחרונה וזה המקום היחידי שאני יכול לעשות את זה כשאני מרגיש שהכל קורס לי בחיים.
לפני כחודשיים החלטתי לעזוב את המשרד פירסום שבו אני עובד.
עבדתי באותו מקום 3 שנים אבל בשנה האחרונה שלי הרגשתי שאני טוחן מים, המשכורת לא גדלה (במהלך ה-3 שנים רק ב-1K) ואני קם כל יום מתוסכל בלי אנרגיה וחשק לעבוד, עושה את המינימום ורק מחכה שהיום יעבור ויגיע הסופ"ש.
החלטתי שאני צריך לשנות כיוון אבל לא ממש ידעתי מה...
רוב החברים שלי בהייטק אז החלטתי שאולי כדאי גם לי לנסות.
כחודש לפני שהחלטתי לעזוב את העבודה קניתי קורס תיכנות וסייבר ולאחר שעות העבודה הייתי לומד כמה שעות.
זה התחיל נחמד אבל ללמוד בשעות הערב אחרי יום עבודה היה לא ממש פשוט.
התחלתי לחשוב על הרעיון של לעזוב את העבודה בשביל להשקיע fulltime בלמידה בשביל שאוכל להשתלב בתעשייה כמה שיותר מהר ולהתחיל פרק חדש בחיים שלי, סה"כ נשמע דיי סקסי.
הרעיון היה מלהיב, סוף סוף להתעסק במשהו שנראה לי מעניין ועם פוטנציאל הכנסה הרבה יותר גדול.
אז בעקבות המוטיבציה שהיית לי והתסכול מהעבודה הנוכחית החלטתי לעשות את הצעד ולעזוב.
לאחר שעזבתי, החלטתי שמגיע לי שבוע-שבועיים חופש.
אז הייתי קם כל יום מתי שאני רוצה, משחק במחשב כל היום, הולך להתאמן וסה"כ נהנה.
אבל משבוע שבועיים זה הפך לכמעט חודשיים ועכשיו - אני אפילו לא מוצא את המוטיבציה לפתוח את הקורס שרכשתי ולהמשיך ללמוד.
אני מרגיש לחץ מצד ההורים שלא מבינים מה אני עושה עם החיים שלי,
לחץ שלי שואללה אני בן 26 ואני מובטל בלי שום עבודה או השכלה וללא כיוון.
ובנוסף על זה אני גם חוזר עכשיו להורים (חודש אחרון לחוזה שלי)
אני מרגיש מתוסכל ששרפתי 3 שנים על קריירה שנמחקה כלא היית...
אני מרגיש אבוד שאני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי ואיזו קריירה לפתח...
אני פשוט מרגיש כישלון כי בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה...
מרגיש שאיבדתי את הטעם לחיים ואני לא יודע איך להמשיך מכאן...
אני מניח שיש פה אנשים חכמים עם כמה טיפים טובים אבל גם אם לא... אין לי עם מי ממש לדבר על הנושא הזה אז לפחות אני יכול לפרוק את זה כאן...
לילה...
