מה הניסיון שלך בפועל בלימוד אנשים הגייה של צלילים בשפות שונות? שואל ברצינות.
כי לי יש ניסיון גדול גם עם אנשים שחושבים שהם יודעים איך צריך ללמד ומצד שני עם אנשים שרוצים/צריכים ללמוד. התוצאה בד"כ היא שאף אחד לא מלמד ואף אחד לא לומד.
argumentum ad verecundiam. מה יש להגיד, אם לימדתם אנשים שבאנגלית אומרים tsomorrow, לימדתם דבר לא נכון.
מוזמנים דוברי האנגלית הילידיים כאן להגיד אם צואוסט או צומורואו נשמעים להם כדרכים טובות להגיית toast, tomorrow.
זה פשוט לא אותו צליל.
שים לב: לא אמרתי איך אני חושב שצריך ללמד. אמרתי שיש אנשים שמלמדים הגייה פונטית טהורה, כך שחקנים וזמרים לומדים.
לא רציתי לעבוד עם מורים לאנגלית. לא הייתי צריך שילמדו אותי אנגלית (כי זה מה שהם ניסו לעשות). לא רציתי שילמדו אותי כתיב פונטי, לא רציתי הרצאות בבלשנות, לא רציתי דיוק אקדמי, לא רציתי לאמץ מבטא אמריקאי, לא רציתי לראות דיאגרמות של מיקומי לשון, לא רציתי להקשיב להקלטות ולעשות תרגילים מגוחכים של "תחזור אחריי". לא כי היה לי משהו עקרוני נגד השיטות האלה. פשוט ניסיתי את כולן וזה הרגיש בזבוז זמן.
זאת הטעות. כשמגיעים מגישה לא מדעית, מגיעים לשגיאות.
ראיתי דוגמאות רבות לכך, אנשים שניסו להסביר מה ההבדל בין th לth באמצעות כל מיני השוואות לצלילים אחרים, כשעל זה האוזן שלהם מטעה אותם. זה שגוי ולא עוזר.
הדרך האמיתית היא להסביר מדעית מה קורה בפה כשאנחנו הוגים כל אות. ובעזרת פידבק להגיע לתוצאה.
שיתפתי את התסכול שלי עם חבר טוב שבדיוק עסק בתחום, כולל לימוד של שיפור הגייה באנגלית/ספרדית אצל שחקנים, אנשי עסקים וכו'.
- לא ללמוד כתיב פונטי.
- לא להיצמד למטודולוגיה אקדמית או כל מטודולוגיה אחרת, אם היא לא מביאה אותי לתוצאה שרציתי.
בכל אופן, החלטנו להמשיך לפתח את הנושא. עבדנו עם מורים לאנגלית, קלינאי תקשורת גם כמה בלשנים. לקח עוד קצת זמן עד שבנינו מתודולוגיה, כתבנו מערכי שיעור, תכנים וצילמנו קורס באולפן מקצועי.
מצוין. בסופו של דבר כן עבדת עם מורים לאנגלית, עם בלשנים, כן בניתם מתודולוגיה, וכן עשיתם "תחזור אחריי" עם הקלטות (גם עם החבר שלימד שחקנים, גם באתר).
אין שום צורך ללמוד כתיב פונטי, יש צורך להבין מהו כל צליל כדי להנחיל אותו הלאה.
וכדי להנחיל אותו הלאה, צריך תחזור אחריי, ופידבק לייב, או דיאגרמות של לשון.
ניסיון להשוות צליל X בשפה אחרת, שלא קיים בשפת האם, לצליל Y בשפת האם "כי הוא דומה", שקול להשוואת תפוחים לאגסים. כן, זה close enough, אבל זה לא נשמע מדוייק יותר או טוב יותר.
וניסיון לשיפור, שמבוסס על קירוב לשפת האם, ולא על למידה אמיתית עם פידבק של תצורות השפה האחרת, דומה ללימוד שחייה בהתכתבות.
בהצלחה ללמד דובר גרמנית את "הפה" הספרדי, מרחוק.
המטרה היא לא דיוק או שינוי מושלם של מבטא. אלא להביא אותי למצב שהשומע מבין אותי בצלילים שהם בעייתיים – th, t, l, r ... כלומר מצב של שיפור.
וזהו בגדול. אחרי תקופה מסוימת של דם, יזע ודמעות, התחלנו לראות הצלחות. ההגייה שלי באנגלית השתפרה פלאים. אף אחד לא יטעה לחשוב שאני אמריקאי מלידה אבל הרגשתי הרבה יותר בטוח בדיבור, מספר הפעמים שלא הבינו מה אני אומר, ירד באופן משמעותי. תופעת לוואי הייתה שלא הצליחו לזהות מאיפה אני, מה המבטא שלי. כלומר זיהו מבטא אך לא הצליחו להבין מה המקור. גם כשאמרתי שישראלי, חשבו שאני צוחק איתם.
היו פידבקים מצוינים ובעיקר לקוחות משלמים, והרבה. אחרי זה עשינו כמה שת"פים עם גופים יותר גדולים. כיום חושבים איך להרחיב את זה לנישות נוספות.
כמובן, אם המטרה היא בטחון בדיבור ולקוחות, זה אחלה. המקרה שלך, אל תשכח, לא מייצג. למדת עם החבר ועם פידבק בלייב, אני משער.
אבל אי אפשר ללמד עיוור צבעים דרך האינטרנט - אם עושים רק קירוב לשפתם, ואין פידבק אמיתי לשמוע מה יוצא מפיהם, הם לא באמת לומדים הגייה אמריקאית.
אם תשאל דובר אנגלית, "מה עדיף כתחליף לth - ס', פ', ט'? איי סינק, איי פינק, איי טינק?" התשובה שתקבל היא, אף אחד. אין מנוס מללמד ישראלים לשים לשון על השיניים.
ואין בזה כדי לגרוע מהמיזם שלך, אני בטוח שיש לו ביקוש מטורף. אבל צ' זה לא ט', זה לא עדיף באוזני דוברים, ואני מקווה שאתם לא מלמדים ככה.
