הטבות?
ככה קוראים לזה מבחינה חוקית. אני לא קבעתי את המונח.
זה לא משנה, השתמשת בזה בתור דוגמא למשהו "נשי" שמקל בעבודה, וגברים לא לוקחים אותו, ולפיכך לא משתווים לנשים ברמת העבודה שלהם.
או שמשרת אב זה לא נחשב עבודה קלה יותר, עם פחות שעות? או שחופשת לידה זה לא, היעדרות משולמת מהעבודה?
אוקיי, לדעתך יש שיוויון. לדעתי מה שקורה בפועל רחוק מהמציאות שאתה מתאר.
זה לא שאני בעד להעמיס עוד על הגברים, אני כן בעד להפחית עומס מנשים (כתוצאה מכך גם העומס על גברים אמור לפחות)
זה לא עניין של מה דעתי או לא - זה עניין של העובדות שאת בעצמך הצגת. הגבר עובד קשה יותר בעבודה, ורוב גידול הילדים נופל עלייך.
איפה פה אין שוויון? רוב הגידול ומעט העבודה עלייך, רוב העבודה ומעט הגידול עליו.
את טוענת שלטפל בילדים יותר קשה משעות נוספות במשרד - אוקיי, זה לגמרי, לגמרי סובייקטיבי. ואם את מרגישה כך, תציעי לבן זוגך שאת תקחי יותר שעות נוספות, והוא יטפל יותר.
מה זה משנה אם אני רוצה להחליף או לא, זה נראה לך כמו משהו ישים? זה לא שמשרות אב מחכות לו בתור
בוודאי, בהמון משפחות האב בבית ומטפל. את לא מוכנה לשחרר את תפקידך המגדרי הקלאסי, אבל מצפה שזה יקרה מעצמו, שהוא יוותר על תפקידו הקלאסי. שני צדדים לטנגו.
יש משרות חצי ורבע ושליש משרה, והוא אפילו יכול לקחת חופשת לידה במקומך.
מה גם שהוא מרוויח יותר ממני כי הוא זוכה לשמור על רצף ולהתקדם בזמן שאני הייתי/אהיה ב"חופשת לידה" אז מבחינה כלכלית זה לא יהיה כל כך חכם בכל אופן.
ואפשר כמובן למדוד את זה כשמשאירים אותו שעה עם הילדה או שעה בפגישות. מתי קשה לו יותר... רוצה לנחש?
אוקיי, אז יש פה שתי בעיות - אחת, לא השכלתם להבין מי טוב מה. בשלב זה, לך קל לעשות שעות נוספות, אבל השעות נוספות שלך שוות פחות. אפשר לשנות, אבל זה לשלם מחיר.
שתיים, רצה הגורל ולשניכם קשים אותם הדברים, גידול הילדים. יש גברים שמעולים עם ילדים, לא? זה מצב שווה ערך שלשניכם היה קשה מאוד לעבוד. מה לעשות?
בדיוק. למה שהם ילחמו על זה? אם הייתי גבר בוודאי שלא הייתי טורחת להלחם על זה. זה הרי לא מיטיב עם האינטרסים שלי.
לא הבנת - השאלה היא למה שגברים ילחמו כדי לקבל הטבות שמיועדות מסורתית לנשים. זה
בהחלט מיטיב איתם - גברים רבים היו מתים לעבוד פחות.
הסיבה היא שהמהפכה הפמיניסטית קרתה, אבל לא קרה שום דבר נגדי, שום מהפכה גברית. בהרבה משפחות, עיקר העול עדיין עליהם לפרנס, אין שינוי דרמטי במאה האחרונה.
זה נכון שמצופה, אבל אני לא שומעת על הרבה גברים שמתעסקים עם הביורוקרטיה של הילדים, החינוך או בישול לילדים. יכול להיות שביולוגית גברים פחות מתאימים לתפקיד הזה, אז זה לא בא להם בטבעיות, אבל אי אפשר להתכחש שזה יוצר עומס בלתי אפשרי על האישה שגם צריכה לעבוד וגם צריכה להתעסק בכל העומס מטלות הזה.
אני מסכימה שגברים נאלצו לעשות התאמות למצב שהשפיעו גם עליהם, אבל לא ברמה שהזיזו להם את הגבינה.
בגדול נכון, אבל כמו שאמרתי בהודעה לבת העמק, אי אפשר לצפות לבוא עם ציפיות בשמיים, שהצד השני לא מבקש, ואז להתלונן "למה אתה לא פוגש את הציפיות באמצע???".
האם גברים צריכים להכין את הילדים לבית ספר, לקחת אותם, לדבר עם המורים, להאכיל אותם - כן. זה אחריותם גם. האם תפקידם לבדר אותם נונסטופ? לא בהכרח.
אתה מדבר על התקופות שקדמו למהפכה הפמניסטית, אבל מאז היא עברה הרבה גלגולים. היה אפשר להעריך את תרומתן של נשים לשוק העבודה גם בלי ליצור הכרח ששני בני הזוג יעבדו.
לא טענתי שגברים לא אוהבים את הילדים שלהם או לא רוצים לטפל בהם, אלא שהטיפול העיקרי עדיין נופל על האישה (מאותן סיבות תרבותיות שטמועות בחברה) ולהעמיס גם את ההכרח לעבוד בנוסף לכל המשימות האלו לא תורם לאישה וגם לא למשקי הבית.
היה אפשר לעצור בשלב מסויים, אבל כמו שכתבתי בהתחלה זה טבען של מהפכות, אי אפשר לדעת מתי הן יעצרו. רבות יצאו לעבוד, והמחירים האמירו.
בכל אופן נקודת המבט שלך צרה, כי הטיפול העיקרי אמנם נופל על האישה עדיין, אבל גם הפרנסה העיקרית עדיין על הגבר. לא רק האישה לקחה תפקיד חדש. זו עיקר טענתי.
