• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

המהפכה הפמניסטית - אליה וקוץ בה?

  • פותח הנושא פותח הנושא Cat
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
אומץ לב, קור רוח, בלי פחד, הרבה תעוזה, תיכנון וכדומה
ואלו תכונות מבורכות באדם, בלי קשר להיותו לוחם.
זה מן הסתם תלוי קונטקסט.
גם רוצחים מקבלים עונש חמור יותר אם הרצח שביצעו היה מתוכנן, ונעשה בקור רוח ובתעוזה. ובמקרים האלו זה לא מבורך בכלל.
אף תכונה באדם היא לא "מבורכת" סתם ככה בלי להיקשר לנסיבות שבהן היא באה לידי ביטוי.

ואחרי שאנחנו מבינים את העיקרון הפשוט הזה אז:
הלוחמים מחרפים את נפשם כבר שנתיים וחצי כדי שתהיה פה מדינה בכלל
חלקם בהחלט כן - בזכותם אנחנו עוד כאן. וחלקם ביצעו פשעי מלחמה.
ואני בטוח שכולם פעלו באומץ לב ובקור רוח.
 
נכון, גם הלוחמות, אבל זה מוביל לסגידה למאצ'ואיזם ובכלל לתפישות על תכונות מקובלות של לוחם (אומץ לב, קור רוח, בלי פחד, הרבה תעוזה, תיכנון וכדומה) שזה נוטה לבטל/להקטין את הצד שכנגד - רגש, בילבול, ספונטניות, רוך, ויתור, חששות וכו'.
למרות שהרבה פעמים בחיים הגדירו אותי כספרטני (אני יכול לאכול פעם ביומיים עם הרבה מאמץ פיזי), אני חושב שהמודל של הלוחם והאדם שאנחנו צריכים זה דוד המלך ולא גוליית הפלשתי (תרבות קרובה לספרטה).
 
אף תכונה באדם היא לא "מבורכת" סתם ככה בלי להיקשר לנסיבות שבהן היא באה לידי ביטוי.
ברור. לא צריך להתחכם. הדיון נסוב סביב לחימה במחבלים. לא משהו אחר
וחלקם ביצעו פשעי מלחמה.
כי מה הבעיה להוציא דיבתם של מי שהגנו עליך, בלי שום הוכחה?
 
נכון, אבל זה בכל העולם שהולך ימינה (אני אטען שגם באירופה, שם זה פשוט עדיין מבעבע), לא רק פה.
זה לא ממש עניין של ימין ושמאל (שגם הן סתם מילים שלא אומרות כלום) אבל השמרנות הרימה ראש גם במערב והנפגעות הראשונות יהיו תמיד הנשים (יחד עם המיעוטים). כבר לקחו את זכות ההפלה בארה"ב, מעניין איזה עוד חוקים ישיגו אותנו, הנשים לאחור. בארץ לא מאפשרים לחוקים נגד אלימות בבית להתקדם, רוצים לחוקק אפשרות לאקדמיה נפרדת, בקרוב אסור יהיה לנשים לשיר בצה"ל או בפארקים? יהיו יחידות בצבא שלא תהיה שם אפילו אשה אחת? סטארטאפים על טהרת המין הגברי בלי סוף כבר כיום (שלושה חברים מייסדים, כולם גברים), כנ"ל גם מסעדות. מנהלות בנקים נעלמו מהאופק, גם בבתי השקעות - הנשים מתפוגגות מהמרחב המשפיע.
 
לדעתי הבעיה היא לא עם הפמיניזם, אלא עם זה שנורא קשה לקיים משפחה ברווחה עם המשכורות של היום והמחירים של היום. משרה מלאה כוללת בתוכה המון שעות, החינוך לא חינם, והזנחת הילדים כבר לא כל כך מקובלת חברתית.
אנחנו מסתדרים עם קצת יותר ממשרה וחצי בשכר ממוצע, אבל נעזרים הרבה בשמרטפסבתא, לא טסים לחו"ל וחוסכים הרבה פחות ממה שאנחנו רוצים.

הפתרון הוא לא להחזיר את הנשים למטבח, אלא לשפר את מערכת החינוך, לקצר את שבוע העבודה ולפתח טכנולוגיה שתבטל את הצורך בעבודות הבית הלא נגמרות האלה. באמת, מה הקטע עם קיפול כביסה??
 
מה זה משנה מה קורה בשאר העולם?
מה זאת אומרת? אף אדם ואף מדינה לא חיים בוואקום.

אבל השמרנות הרימה ראש גם במערב והנפגעות הראשונות יהיו תמיד הנשים (יחד עם המיעוטים).
כן. אחרי עשרים שנות הצד השני (לא רצית את המילה שמאל, אבל גם ליברלים לא מדוייק, ופרוגרסיבים בכלל נושא מטענים נוספים).
רוצים לחוקק אפשרות לאקדמיה נפרדת
אני לא יודע למה האובר חקיקה הזאת, זה דבר שקיים כבר עשר ועשרים שנה, ולמדינה יש אינטרס עליון שיקרה, כי אחרת החרדים לא ילמדו, וזה טוב למדינה.
בכלל, זה דבר שקיים בכל מקום בעולם, מבתי ספר של נזירות קתוליות עד קולג'ים נפרדים מימים ימימה. לעורר על זה בלאגן ציבורי, כשזה קיים גם ככה, זה חסר טעם.
יהיו יחידות בצבא שלא תהיה שם אפילו אשה אחת?
תלוי בתפקיד. אם היינו בעשרים שנה שבה הכניסו בשם אג'נדה אנשים לתפקידים שלא מתאימים להם, יכול להיות שכרגע המטוטלת תנטה לצד השני.
כמה מש"קי ת"ש את מכירה? רק בגדודים דתיים וחרדיים, מסיבות די מובנות. גברים לא ממש מתאימים לתפקיד.
סטארטאפים על טהרת המין הגברי בלי סוף כבר כיום (שלושה חברים מייסדים, כולם גברים), כנ"ל גם מסעדות. מנהלות בנקים נעלמו מהאופק, גם בבתי השקעות - הנשים מתפוגגות מהמרחב המשפיע.
אני לא יודע, אני לא מאמין שהאווירה היא כזאת שבה נשים חוששות ליזום יותר ממה שחששו לפני 15 שנה.
אבל יתכן שנדבר פה עוד 20 שנה ונראה שהמטוטלת יותר מדי נטתה לצד השני - בכל אופן ברור שהראשונים להפגע הם היהודים, בכל מקום מלבד ישראל. וזה כבר קורה.
 
מה זאת אומרת? אף אדם ואף מדינה לא חיים בוואקום.
התכוונתי שתסביר כיצד והאם בכלל מה שקורה באירופה בעניין זכויות נשים (או בעניין "ההליכה ימינה" בכללי) משפיע עלינו, אי אפשר סתם ככה להניח שכל מה שקורה באירופה תמיד יחלחל לארץ. זה נכון במיוחד לאור העובדה שהטיעון שציטטת הביא הסבר אלטרנטיבי לנסיגה בזכויות האישה שנובע ממדיניות הפנים בישראל.
 
נערך לאחרונה ב:
התכוונתי שתסביר כיצד והאם בכלל מה שקורה באירופה בעניין זכויות נשים (או בעניין "ההליכה ימינה" בכללי) משפיע עלינו, אי אפשר סתם ככה להניח שכל מה שקורה באירופה תמיד יחלחל לארץ.
לא אירופה, כתבתי שגם אירופה לדעתי. ארה"ב - התרבות שלנו מיובאת משם ודברים שקורים שם משפיעים עלינו ועל כולם, זו התרבות האימפריאלית.
זה צייטגייסט -
כן. אחרי עשרים שנות הצד השני
אי אפשר לפמפם לאנשים דבר אחד 20 שנה ולצפות שלא יהיו לזה השלכות לצד השני.
יותר מזה, אנחנו עוד יצאנו בזול, בגלל המצב הבטחוני רוב העם ימני, אבל באירופה וארה"ב זה מרים ראש בדמות מדיניות מהגרים כפויה.

זה נכון במיוחד לאור העובדה שהטיעון שציטטת הביא הסבר אלטרנטיבי לנסיגה בזכויות האישה שנובע ממדיניות הפנים בישראל.
אתה מבלבל בין סיבה לתוצאה.
הממשלה היא סך הכל ייצוג של הבוחרים בה, ושל מה שמקובל ופופוליסטי באותו זמן.
בדיוק כמו שתוכניות הDEI נפחו נשמתם בשנה אחרי עליית טראמפ (אני לא מדבר על אפלייה מתקנת בקטנה, כמו בארץ), אחרי עשור של פמפום,
כך הממשלה מרשה לעצמה להתנהג בצורה מסויימת, לפי איך שהיא תופסת את הלך הרוח בציבור.

אתה יכול להתפס לחוק נקודתי שחוקקו, ואתה יכול לשאול -
האם לפני עשור היו נשלחים מיליון רוסים למות ולהפצע בשוחות?
האם מדינה הייתה מעזה לתקוף במאות טילים בליסטיים מטרות אזרחיות ומפוזרות, מדינה אחרת?
האם מדינה הייתה יכולה לפוצץ מאות מחבלים בלחיצת כפתור במתקפת סייבר-קינטית?
האם מדינה הייתה מעזה לחטוף נשיא מכהן מהארמון שלו?
ולהבין את התמונה המלאה, להבין שאנחנו כבר לא ב2015.
 
אם ההרגשה הזאת התחזקה אצלך, כנראה שאת יודעת מעט מאד על ההיסטוריה של הפמיניזם.
והמגיבים מתחתייך יודעים עוד פחות...אין לי כח להתחיל שוב בויכוחים עקרים (חפשי את השרשור המפלצתי "תאוריה פמינסטית סולידית").

מסכימה איתך באופן כללי לגבי העומס. אני חושבת שהסיבה המרכזית היא המעבר מחמולות למשפחות גרעיניות ומשינוי הציפיות כלפי המקום של ההורים, הסבים, הדודים בטיפול המאסיבי בילדים הקטנים. הבן שלי ואשתו גרים צמוד להוריה ומקבלים הרבה עזרה מהם (ואפילו אנחנו, הרחוקים, משתדלים להגיע ולעזור לעיתים קרובות). בנוסף הם מעסיקים מנקה פעם בשבוע ויש להם בייביסיטר מדי פעם לאחה"צ. בישולים הם כמעט לא עושים, מקבלים מהסבתות וגם ארוחה חמה במעון וכמובן וולט.
ועדיין שניהם מרגישים גמורים, לדעתי בגלל חוסר השינה הכרוני בשלב הזה וגם בגלל שזה לא מאד מרתק (לעומת הקריירה).

משתמשים יותר מדי במותג "קריירה" במקום פשוט עבודה. רוב האנשים עובדים, לא מקריירים, גם אם שעות העבודה ארוכות וזולגות לשעות המשפחה.
אחריות על רוב מטלות הבית היא בעיקר עלייך? עצוב לי לשמוע. הבעל שלי תמיד היה חלק בלתי נפרד מהמטלות (בישול, כביסה, ניקיון, טיפול בילדים) וזה היה נפוץ בסביבה שלי כבר לפני 30 שנה. מה שכן, המחשבות על המטלות והמשימות (לגבי הבית, הילדים, הבריאות, הקשר עם המשפחה והחברים) לצערי עדיין לא נפוצות אצל המגדר הגברי. הוא ישמח אם תגידי לו מה צריך ומה התכנית, הוא לא חושב על זה בכלל.
לא עשיתי דוקטורט בפמניזם, אבל אני יודעת שההיסטוריה של הפמניזם מאוד לא מיושבת עם המקום שבו הוא נמצא בימינו אנו. הוא התחיל מרצון טוב והפך להכל חוץ מ"ליברלי", "מודרני" או "שיוויוני" לפחות בשוק העבודה. כרגע מה שאני רואה זה עומס בלתי אפשרי על נשים ששם הרבה מהן במקום של דיכוי.
אני לא רואה גברים יוצאים לחופשת לידה או מגישים קורות חיים למשרת אב וגם לא ציפיה חברתית שזה מה שהם יעשו. איפה השיוויון פה בדיוק? העומס לא מתחלק שווה בשווה. הציפיה (התרבותית לפחות) והרבה פעמים גם מה שקורה בפועל היא שהאמא תהיה המטפלת העיקרית וגם תפרנס את המשפחה לצד האב. השינוי התרבותי קרה רק מצד אחד.
נכון שיש כמה משפחות יוצאות דופן, אבל רובנו לא שם.

בגדול לנו באופן אישי אין בכלל עזרה מהמשפחה בכלום, אנחנו גם לא מעסיקים מנקה ומעולם לא הבאנו הביתה בייביסיטר... אני בטוחה שזה משפיע על העומס המנטלי לא מעט, אבל יש לי תחושה שאם לא הייתי צריכה לדאוג לפרנסה מהצד שלי והיינו יכולים להתלות על מפרנס יחיד לפחות בשנים הקרובות, העומס המנטלי הזה גם היה פוחת.

זה נחמד להגיד עבודה - אבל כשמעסיק מעקם לך את הפרצוף כי לא עבדת כמה שנים כי החלטת להקדיש אותן לגידול הילדים ואז את רוצה לחזור לשוק העבודה, זה אומר שאת כבר לא רק "עובדת" אלא שהיית צריכה לתחזק קריירה, ללא פערים משמעותיים בקורות חיים (אני מניחה ש"גידלתי את הילדים" לא מתקבל בעין יפה אצל רוב המעסיקים) או אם אבוי לי, הלכתי על מקצוע טכנולוגי בעוונותי ולא הייתי מעודכנת כמה שנים בטכנולוגיות החדשות - מן הסתם אדרש להשלים את הפער הלימודי בעצמי.
אז מאחר וזה משהו שצריך לתחזק בקביעות אני כן חושבת שהמילה "קריירה" יותר מתאימה פה. לא כי זאת עבודה מפוצצת בהכרח, אלא כי זה משהו שצריך לתחזק.

לגבי המטלות - לא אני ולא בעלי מצטיינים בלעשות את מטלות הבית, גם בבישול אני לא משהו, ככה שאני לא יודעת להגיד אם אני חולמת להיות עקרת בית (כנראה שלא).
אולי תופתעי לגלות אבל בקרב רוב הנשים שאני מכירה בגילי המצב הוא שרוב מטלות הבית נופלות על האישה. כמובן שאם אתדרך את בעלי במטלות הוא כנראה יעשה אותן (בעצלתיים) אבל הפתרון של מרבית האנשים שאני מכירה הוא פשוט להביא מנקה או לעשות בעצמן.

הנקודה היא שבעיני כל מיני בעלי אינטרסים קפצו על ההזדמנות פז הזו ופני הכלכלה השתנו. היכולת להיות מפרנס יחיד (לא משנה מי המפרנס) נגזלה ממשקי הבית באורח פלא במקביל לאותה מהפכה שדרשה שיוויון, אבל בפועל בתחומים מסוימים גם העמיקה את אי השיוויון.
 
יש הרבה כאלה מהפכות.
הפמיניזם המקורי התחיל מאפליה אמיתית ומהותית נגד נשים, שדרשה שינוי.
כמו כל מהפכה, ברגע שהמטרה מושגת, יש כאלה "שפושטים מדים" ויש כאלה שממשיכים לעשות לשקוע בפוזיציה.

מהשלב הזה הפמיניזם נקשר עמוקות עם המרקסיזם-קומוניזם האקדמי.
זה נכון שמטרות הסוציאליזם והפמיניזם היו די דומות בהתחלה - חופש וזכויות לקבוצות מופלות, בעיקר דרך הפגנות ושביתות.
אבל שוביניזם זו בעיה הרבה יותר מוגדרת מקפיטליזם - אפליה נגד נשים לא צריכה להיות, נקודה. קפיטליזם? תמיד יהיו אנשים למטה ואנשים למעלה, זה חלק מהמערכת.

מכיוון שרוב הבעיה המוגדרת נפתרה - נשים יכולות להצביע, להחזיק רכוש, להתגייס, יו ניים איט, מה עושים הלאה - אלה שלא פשטו מדים?
אז התחברו למרקסיזם האקדמי, שהוא מטבעו בעיה שאין לה שום סוף. המרקסיזם שואף לפרק את החברה כדי לבנות חברה שוויונית לחלוטין.
לא רק שזה לא יקרה אף פעם, גם אם זה יקרה - יום אחרי שיושג שוויון בעולם החדש האוטופי, כבר יהיה מישהו שישיג הון לא מוחשי גדול מחברו, אליטה חדשה, ואז שוב צריך לפרק.

הרבה מהבעיות בחיים מתחילות מאנשים שלא יודעים להגיד די, ומהצורך לשווק ולפרסם את עצמך גם כשאין על מה.
מיליארדר לא צריך לעסוק במסחר יומי, מה זה יתן לו? אם הוא נהנה, סבבה, אבל הסיכון רב מאוד.
איזה אינטרס יש היום לגיאולוג\מדען סביבה לעסוק במחקר שאינו קשור למשבר האקלים, תחום מפורסם, יוקרתי, ועשיר במימון? יש סטודנטית ללימודי מגדר שתגיד שסך הכל יש שוויון?

זה לגיטימי שמנקודת מבט נשית רואים בעיקר את ההשלכות ההרסניות על נשים. הן בהחלט רבות. אלא שההשלכות על הגברים גם קשות.
זה לא רק פמיניזם - זו מהפכת "אהבה חופשית", הפוסט מודרניזם, פוליטיקלי קורקט בצורתו הקיצונית, הווק.
כל אלה מהפכות שהובלו באמת ובתמים על ידי אקדמאים שרצו לעשות טוב, אבל נחטפו ע"י בעלי עניין.

"אהבה חופשית" הגיעה רק כשהטכנולוגיה (הגלולה) אפשרה את זה, אבל למי היה אינטרס לקדם את זה? יש בזה מעט טוב לנשים והרבה טוב לשכבת גברים מצומצמת.
פוסט מודרניזם הוא המשך ישיר לאידיאולוגיות הגדולות - ממשלות הבינו שכשאין לאנשים במה להאמין, הם נשבים בתנועות רצחניות. אז עדיף לומר שאין אמת, רק שיהיה שקט תעשייתי.
ווק בצורתו הצינית היא דרך של חברות לאותת "אנחנו סבבה ונאורים", אבל זה בסך הכל טריק שיווקי של חברות וממשלות, לא באמת רצון כנה.

כל אלה התחילו מרצון כנה של מעגל אקדמאי מצומצם, אבל נחטפו מהר מאוד ע"י בעלי עניין, שחלקם גם רצו בהתחלה לעשות טוב, אבל מהר מאוד הושחתו.
כוח מוחלט משחית בהחלט, כמעט אין דרך שבה ארגון גדול כמו חברה, ממשלה, ואפילו חברה שפועלת באופן אורגני - לא יעשה טעויות הרסניות כשהולכים שבי אחרי רעיונות אוטופים.
"הפתרון" הוא בניסיון הצמדות לאמת. להבין מה נכון לכל הצדדים, לא רק בראיה התועלתנית האישית שלי ("קשה לעבוד"), אלא מה נכון לכל בני האדם, מכל המינים והמצבים.
תיאור ממש טוב.
זו גם היתה הנקודה אולי שלא הבהרתי מספיק בפוסט - אני לא חושבת שהמהפכה הפמניסטית התחילה בתור משהו "רע" הבעיה היא במקום שבו אנחנו נמצאים היום בשל ניצול של כל מיני בעלי אינטרסים שהתלבשו עליה.
על תנועת הווק עדיף שלא אגיד מה אני חושבת.:roll:

ההשלכות ההרסניות על נשים בהקשר הזה - אין לי ספק שגם משפיעות על כל הרכב המשפחה, ועל גברים. בסוף דבר משליך על דבר.
 
ההשלכות ההרסניות על נשים בהקשר הזה - אין לי ספק שגם משפיעות על כל הרכב המשפחה, ועל גברים. בסוף דבר משליך על דבר.
אני חושב שהתרבות היום מכווינה מאוד כלפי טשטוש הבדלים. לא רק בין גברים ונשים.
התפיסה הרדיקלית (כמו ב״עולם חדש אמיץ״) רוצה אוטומטים שפועלים בהרמוניה, כי אחרת ״שהיחיד מרגיש, החברה במצב ביש״.
וזה מעקר את כל היופי שבחיים, המגוון והעושר.
 
לדעתי הבעיה היא לא עם הפמיניזם, אלא עם זה שנורא קשה לקיים משפחה ברווחה עם המשכורות של היום והמחירים של היום. משרה מלאה כוללת בתוכה המון שעות, החינוך לא חינם, והזנחת הילדים כבר לא כל כך מקובלת חברתית.
אנחנו מסתדרים עם קצת יותר ממשרה וחצי בשכר ממוצע, אבל נעזרים הרבה בשמרטפסבתא, לא טסים לחו"ל וחוסכים הרבה פחות ממה שאנחנו רוצים.

הפתרון הוא לא להחזיר את הנשים למטבח, אלא לשפר את מערכת החינוך, לקצר את שבוע העבודה ולפתח טכנולוגיה שתבטל את הצורך בעבודות הבית הלא נגמרות האלה. באמת, מה הקטע עם קיפול כביסה??
אבל זו בדיוק הנקודה. למה קשה לקיים רווחה של משפחה? איך הפכו משקי הבית מיכולת של מפרנס יחיד להכרח ל2 מפרנסים כדי לשרוד?

אני לא טוענת שהפתרון להחזיר את הנשים למטבח (זאת תהיה קטסטרופה במיוחד בשבילי כי אני והמטבח לא ממש מסתדרים) אלא שהפתרון שקיים כיום הוא לא ממש שיוויוני.
לקצר את שבוע העבודה או את שעות העבודה יכול להיות פתרון נחמד שיחלק את העומס בין בני הזוג אבל זה כרוך בעוד איזו "מהפכה כלכלית" שלא נראה לי שתקרה בקרוב. (אני חושבת שהמטרה היא להעביד אותנו יותר ולא פחות)
לגבי מטלות הבית - הבנתי שהסינים עובדים על זה ונקווה שיגאלו אותנו מזה בקרוב D:
 
אני חושב שהתרבות היום מכווינה מאוד כלפי טשטוש הבדלים. לא רק בין גברים ונשים.
התפיסה הרדיקלית (כמו ב״עולם חדש אמיץ״) רוצה אוטומטים שפועלים בהרמוניה, כי אחרת ״שהיחיד מרגיש, החברה במצב ביש״.
וזה מעקר את כל היופי שבחיים, המגוון והעושר.
אני מסכימה
ממבט על החברה שלנו, זה עובד לא רע.
 
אני מסכימה
ממבט על החברה שלנו, זה עובד לא רע.
הפורום פה הוא אנטיתזה להשקפה הזו..
עצמאות כלכלית / פרישה מוקדמת - אלו כלים שהיחיד יכול להיעזר בהם כדי לחיות את חייו אחרת.
בצורה פוריה ועשירה יותר.

אני חושב שאם משפחה בוחרת לא לקחת חלק בטירוף התרבותי היום (2 רכבים, לגור במרכז, 2 טיסות בשנה וכו׳ וכו׳) - אז אפשר ליצור חיים רגועים, שהאיש מפרנס, והאישה מטפחת את המשפחה, ולגדוע את מרוץ העכברים
 
בגדול לנו באופן אישי אין בכלל עזרה מהמשפחה בכלום, אנחנו גם לא מעסיקים מנקה ומעולם לא הבאנו הביתה בייביסיטר... אני בטוחה שזה משפיע על העומס המנטלי לא מעט, אבל יש לי תחושה שאם לא הייתי צריכה לדאוג לפרנסה מהצד שלי והיינו יכולים להתלות על מפרנס יחיד לפחות בשנים הקרובות, העומס המנטלי הזה גם היה פוחת.
אני רוצה להתייחס לזה אבל גם לציין שחבל שהכנסת את הפמיניזם לכותרת - והנה כבר קפצו לכאן כמה גברברים ששמחים להביא ציטוטים מהדת שלהם.
אנחנו היינו הורים כמוכם - רחוק מההורים והמשפחה, אין מנקה ואין בייביסיטר. רוב הזמן שנינו עבדנו במשרות מלאות (בלי קריירה :) ) אבל אני הייתי בבית עם התינוקות במשך 8-9 חודשים כי הנקתי. כל-כך שמחתי לחזור לעבודה כי זה חתיכת שעמום להסתובב עם תינוק 24/7 כשאת צעירה מלאת חיים ועניין.
כשהילדים היו קטנים, היינו עושים כביסה כל השבוע ובסופש מקפלים ביחד את כל הערמה הענקית ומכניסים לארון. לא עסקנו בניקיון מופתי, רק במה שנחוץ ( בעיקר שירותים, מטבח, פינת אוכל). לא יצאנו למסעדות אבל אכלנו בעבודה (והילדים בגנים) ולהכין סנדוויצ'ים בבוקר וביצה וסלט בערב זה לא ביג דיל. בשישי הכנו ארוחת שבת, שנינו יודעים לבשל ולאפות אז כל פעם מישהו בישל והשני היה עם הילדים.

אני מבינה שכרגע את גמורה מעייפות ולכן בטוחה שאם רק היית נשארת בבית - היית מרגישה אחרת. אבל יש לא מעט מאמרים, פוסטים וכתבות על נשים בבית עם דיכאון שנובע מחוסר קשר עם עולם המבוגרים ועם משמעות וערך לעבודה, כי העבודה בבית היא סיזיפית (חוזרת על עצמה ולעולם לא מסתיימת) ולא כל-כך מעניין לשחק עם הילדים את המשחקים שלהם ובסוף גם משעמם לראות תכניות בוקר בטלוויזיה או לגלול את האינסטגרם/טיקטוק.
 
אני לא רואה גברים יוצאים לחופשת לידה או מגישים קורות חיים למשרת אב וגם לא ציפיה חברתית שזה מה שהם יעשו. איפה השיוויון פה בדיוק?
את צודקת, אין שוויון, גברים עובדים יותר קשה מנשים, כי הם לא לוקחים חופשות לידה או משרות אב.
העומס לא מתחלק שווה בשווה. הציפיה (התרבותית לפחות) והרבה פעמים גם מה שקורה בפועל היא שהאמא תהיה המטפלת העיקרית וגם תפרנס את המשפחה לצד האב.
אני לא מבין איך התכנסת למסקנה הזאת - האב אכן לא נהנה מהטבות האישה, ועובד קשה יותר. מצד שני, האישה מטפלת עיקרית, אך עובדת פחות (משרת אם, חופשת לידה).

המשוואה ברורה - האמא 60% מטפלת ("מטפלת עיקרית"), ו40% עובדת ("לצד האב"). האב 60% עובד ("לא יוצאים לחופשת לידה או משרת אב") ו40% מטפל ("מטפלת עיקרית").
אני לא רואה איפה פה אין שוויון, אלא אם כן המטרה שנגיע לשוויון אבסולוטי של חצי-חצי. בעיניי זה חסר משמעות, כי לכל הורה יש נטיות שונות. יש אבות שיותר אוהבים להיות בבית.
השינוי התרבותי קרה רק מצד אחד.
כן. השאלה - מי מתמרץ איזו התנהגות? גבר שיקח משרת אב, יקבל קרדיט בשוק הזוגי? אבל נעזוב רגע - עובדתית גברים אכן לא עברו תהליך של פמיניזם. התנועה לא פנתה אליהם.
בגדול לנו באופן אישי אין בכלל עזרה מהמשפחה בכלום, אנחנו גם לא מעסיקים מנקה ומעולם לא הבאנו הביתה בייביסיטר... אני בטוחה שזה משפיע על העומס המנטלי לא מעט, אבל יש לי תחושה שאם לא הייתי צריכה לדאוג לפרנסה מהצד שלי והיינו יכולים להתלות על מפרנס יחיד לפחות בשנים הקרובות, העומס המנטלי הזה גם היה פוחת.
אני לגמרי בעד שנשים יצאו לעבוד, וגברים לא יראו את הילדים רק בסופ"ש, שניהם נשמע לי עצוב, אבל נשאלת השאלה - האם העומס המנטלי היה פחות כשלכל אחד היה תפקיד אחד.
לפרנס זה קשה, לגדל ילדים זה קשה, אבל בעיניי, סביר להניח, לא בדקתי - שהעומס המנטלי נולד מהצורך הבלתי פוסק להיות גם-וגם-וגם-וגם.
 
אבל זו בדיוק הנקודה. למה קשה לקיים רווחה של משפחה? איך הפכו משקי הבית מיכולת של מפרנס יחיד להכרח ל2 מפרנסים כדי לשרוד?

חלק מהסיבה זה שברגע שהיו 2 משכורות, הכסף הזה הלך לתחרות על מחירי הדירות שעלו מאוד.

היו מדינות שהצליחו להימנע מזה. בין אם ע"י מתן הרבה אישורי בניה בזול(יפן), או בנייה ציבורית ושליטה על המחירים(סינגפור).

וחוץ מזה הכלכלה פשוט נהייתה הרבה יותר קשה עם הזמן. למשל המשבר של 2008 שתדלק בועת נדלן לאורך שנים. או התחרות בגלל הגלובליזציה והאינטרנט ותורת הקונספירציה החביבה עלי, לשלטון היה מועיל שיהיה יקר פה.
אני לא טוענת שהפתרון להחזיר את הנשים למטבח (זאת תהיה קטסטרופה במיוחד בשבילי כי אני והמטבח לא ממש מסתדרים) אלא שהפתרון שקיים כיום הוא לא ממש שיוויוני.
לקצר את שבוע העבודה או את שעות העבודה יכול להיות פתרון נחמד שיחלק את העומס בין בני הזוג אבל זה כרוך בעוד איזו "מהפכה כלכלית" שלא נראה לי שתקרה בקרוב. (אני חושבת שהמטרה היא להעביד אותנו יותר ולא פחות)
לגבי מטלות הבית - הבנתי שהסינים עובדים על זה ונקווה שיגאלו אותנו מזה בקרוב D:
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
גברים עובדים יותר קשה מנשים, כי הם לא לוקחים חופשות לידה או משרות אב.
זה שקוראים לתקופה אחרי הלידה חופשה, לא אומר שזה חופשה. אני ממש מתפלאת עליך.
אתה אפילו לא מתחיל להבין מה קורה לגוף-נפש האישה בהריון (בו היא ממשיכה לעבוד כרגיל גם כששום דבר לא רגיל אצלה), מה הנזק הגופני בהריון ובלידה, ומה זמן ההחלמה המינימלי שנדרש לאחר מכן, נניח משכב לידה ביהדות שזה חודש וחצי, שאצל חלק לא קטן מהנשים נדרש הרבה יותר כי זה כולל גם נזק אמיתי בגוף והתפרצות הורמונלית שמשגעת גם את הגוף וגם את הנפש. ואם היא מניקה, מדובר על פעילות שנראית מהצד פאסיבית לגמרי אבל היא מוציאה המון קלוריות (500-700 ליום לייצור החלב) ומעייפת מאד. בתקופת החיים בחמולות, כל בני הבית טיפלו ביולדת (בישלו, ניקו, שמרו על התינוק כשהיא ישנה) אבל היום יש רק בן זוג והוא יוצא לעבודה כרגיל (וכאן החוק לדעתי היה צריך לקבוע משרת אב לחודשיים-שלושה הראשונים לפחות אבל למי אכפת מהאישה במחוזותינו, העיקר שתלד) והאישה נדרשת גם לדאוג לו ולבית - כי הרי היא בחופשה :roll:
 

נושאים דומים

Back
למעלה