המהפכה הפמניסטית - אליה וקוץ בה?

[Cat]

עם השנים מתחזקת אצלי יותר ויותר ההרגשה שהמהפכה הפמניסטית היתה איזו מזימה לעוד כוח עבודה שנמכרה היטב בתחפושת של מהפכה מודרנית שהיטיבה עם הנשים - וזה כל מה שהיא לא.
במקום שרק אחד מבני הזוג יעבוד וזה יספיק כדי לפרנס את המשפחה , כפי שהיה בימים עברו - במשפחה ממוצעת, שני בני הזוג כיום מפרנסים.
מרגישה שהעומס (בעיקר על נשים) הפך לבלתי אפשרי - שילוב בין פיתוח קריירה, עבודה, להיות המגדלת העיקרית וגם אחריות על רוב מטלות הבית (כי אין דבר כזה משרת אב...מסתבר) גורמת לעומס בלתי אפשרי בתירוץ של "פמניזם", "שיוויון", "ליברליות" ועוד כל מיני מילים מכובסות שמטרתן לגרום לנו שאנחנו חלק מאיזו מהפכה שיוויונית כשבפועל העומס גדל במקביל לחוסר שביעות הרצון מהחיים וכמובן על הזוגיות והמשפחה.
בגלל המרדף אחרי הקריירה כמובן ניתן לראות השלכות סביבתיות, כמו שהגיל להבאת ילדים כיום הוא מאוחר יותר, אני מניחה שיש יותר חיכוכים בזוגיות. בפועל אמא ממוצעת מגיעה להבאת ילדים כשכבר הלשון בחוץ והיא בשיא הקריירה שלה וכמובן, נאלצת לשים אותם בידי זרים כמה חודשים לאחר שהם נולדים כדי שהיא תוכל להמשיך לטפח את הקריירה שלה (מה שבא הרבה פעמים על חשבון גידול הילדים)
מאחר ומן הסתם שאחרי כמה שעות עבודה שהוקדשו להן השעות של שיא האנרגיה - קצת קשה לפנות קשב לילדים.

אשמח לדעת מה עמדתכם בנושא ואיך אתם מתמודדים עם העומס הזה.
אולי יש כאן אנשים שמצליחים לחיות כמו בימים עברו, שרק אחד מבני הזוג עובד?

 

[willy]

אנחנו גרנו בעבר ביישובים בהן במרבית הבתים בתקופה בה יש ילדים קטנים הבעל מפרנס עיקרי והאשה עובדת לרוב בעבודות חלקיות מאוד/פשוטות/צמודות לבית, לחלקן יש מקצוע אך לא עובדות בו.

זה מתאים לאופי מסוים של נשים, וזה כמובן דורש התפשרות מסוימת מבחינה כלכלית, מגורים בפריפריה וכו'.

אצלנו למשל אשתי לא מסוגלת לא לעבוד, למרות שמרוויחה מעט היא חייבת את העשיה.

אבל יחד עם זה כן מנסים להיות כמה שיותר עם הילדים, למשל לא משאירים את הילדים בצהרונים/קייטנות, מוציאים מוקדם מהמטפלת למרות שמשלמים על יום מלא וכו'

זה אכן אתגר.

 

[גרביל מרוץ]

אמא שלי היתה עקרת בית כי אבא שלי לא רצה שהיא תעבוד. היה לו חשוב לשדר תדמית של מי שמסוגל בעצמו לפרנס את המשפחה ובאמת לא היה חסר לנו מבחינת רמת חיים. אמי היתה בעלת אופי אינטלקטואלי, לא אהבה את עבודות הבית, העסיקה מטפלות כשהיינו תינוקות, והיתה לה עוזרת 5 ימים בשבוע במשך כ- 20 שנה. הם התפשרו על זה שהיא תילמד באוניברסיטה ואכן היו לה תארים אקדמיים בכמה מקצועות כולל דוקטורט. אבל כל חייה היא חיה בתחושת פיספוס. לדעתי הילדים שלה (כולל אני) לא היינו מפספסים כלום אם היא הייתה מפתחת את הקריירה שהיא כל כך רצתה.

 

[אלוקים לא משחק בקוביות]

נראה לי שליברלים ימנים מביטים על הגל הראשון של פמיניזם, שבאמת היה קשור לשילוב נשים בשוק העבודה אחרי המלחמה, כברכה. אבל הגל הנוכחי של הפמיניזים הוא רדיקלי ולא נראה שהוא באמת מתמקד בשיפור מצבה של האישה אלא בכיפוף מגדרים אחרים וביצירה של היררכיית קורבנות ודברים בסגנון הזה. וזה חולני.

יחד עם זאת, הבנתי שהפמיניסטיות ופרוגרסיבים דווקא יטענו שהגל הראשון של הפמיניזם אפשר לאנשים כמו יו אפנר (שאם הבנתי נכון, הגדיר את עצמו כפמיניסט) להקים את מגזין "פלייבוי". מסוג הדברים שהרבה נשים מתנגדות לו.

אני לא יודע איפה האמת מונחת, אבל אני רואה שככל שעוברות השנים, לכל צד סקטור ומגזר באוכלוסיה יש הרבה פחות סבלנות אחד כלפי השני ושמתחת לפני השטח, תחת כסות של "אקדמיה"/"שדולות"/"הסברה"/"חינוך"/"פודקאסטים" וכדומה, כל צד מנסה (ואולי אף מרגיש חייב) לכפות את האג'נדות שלו על הצד השני באופן פטרנליסטי אבל "מתוחכם", "אינטליגנטי" ככל שאפשר.

חבל שההורים שלי לא ידעו להסביר לי שככה העולם עובד, וש-"אירועי קיצון" הן תוצאה של מאבקים מתחת-לפני השטח שמתנהלים יום יום עשרות שנים קודם לכן.
זה כמובן גם מטיל ביקורת לא קטנה על פילוסופיית "האחראיות האישית" של הסולידית. אבל זה לפוסט אחר.

 

[Yoshi_Invest]

אני חושב שיש מספר דברים, רובנו משכילים ברמות שונות של ידע? אולי יש מילה יותר טובה פה, אני חושב שהרוב הגדול של האוכלוסייה לא מתרגש או משנה לו אם האישה\חברה\אחות\מה שבא לכם רוצה להיות בעלת תואר באוניברסיטה או עסק אישי או אפילו תקנו אותי אם אני טועה אשת בית\עקרת בית אני חושב קראו לזה פה.

איפה הבעיה אם בכלל זה אחד

שהמהפכה הפמניסטית

הפכה להיות באמת

מזימה לעוד כוח עבודה שנמכרה היטב בתחפושת של מהפכה מודרנית שהיטיבה עם הנשים

בגדול בהתחלה לא חשבתי שיש איזה אגנדה רעה מאחורי ה"מהפכה" סך הכל רוצים איזונים פה ושם למגזר שלם ואפילו אני חושב שזה הגיוני בעולם המתפתח שלנו צריך שינוי, אם זאת יש גם קבוצות בעלות אינטרסים כאלה ואחרים שרוצים לדחוף את האגנדה עמוק יותר בין אם בכוונה טובה או כוונה רעה לרוב מה שרואים רלוונטי לקבוצה מאוד קטנה שלא מעניינת את הציבור הכולל, ולכן קורה דברים כמו

מרגישה שהעומס (בעיקר על נשים) הפך לבלתי אפשרי

חלק מזה לא הכל הוא נובע מהרצון לשינוי לטובה אבל אם לא עושים זאת נכון יוצר מצב שיש "טעויות" או "בעיות" שנוצרות בטווח הארוך מהרצון לעשות שינוי לכלל האוכלוסיה.

יכול להיות שסטיתי מהדיון מתנצל, לא היה הכוונה אבל זה בכל מקרה משפיעה על כלל המשק אז חשבתי לתת מענה לשרשור מעניין.

 

[בת העמק]

עם השנים מתחזקת אצלי יותר ויותר ההרגשה שהמהפכה הפמניסטית היתה איזו מזימה

אם ההרגשה הזאת התחזקה אצלך, כנראה שאת יודעת מעט מאד על ההיסטוריה של הפמיניזם.
והמגיבים מתחתייך יודעים עוד פחות...אין לי כח להתחיל שוב בויכוחים עקרים (חפשי את השרשור המפלצתי "תאוריה פמינסטית סולידית").

מרגישה שהעומס (בעיקר על נשים) הפך לבלתי אפשרי

מסכימה איתך באופן כללי לגבי העומס. אני חושבת שהסיבה המרכזית היא המעבר מחמולות למשפחות גרעיניות ומשינוי הציפיות כלפי המקום של ההורים, הסבים, הדודים בטיפול המאסיבי בילדים הקטנים. הבן שלי ואשתו גרים צמוד להוריה ומקבלים הרבה עזרה מהם (ואפילו אנחנו, הרחוקים, משתדלים להגיע ולעזור לעיתים קרובות). בנוסף הם מעסיקים מנקה פעם בשבוע ויש להם בייביסיטר מדי פעם לאחה"צ. בישולים הם כמעט לא עושים, מקבלים מהסבתות וגם ארוחה חמה במעון וכמובן וולט.
ועדיין שניהם מרגישים גמורים, לדעתי בגלל חוסר השינה הכרוני בשלב הזה וגם בגלל שזה לא מאד מרתק (לעומת הקריירה).

שילוב בין פיתוח קריירה, עבודה, להיות המגדלת העיקרית וגם אחריות על רוב מטלות הבית

משתמשים יותר מדי במותג "קריירה" במקום פשוט עבודה. רוב האנשים עובדים, לא מקריירים, גם אם שעות העבודה ארוכות וזולגות לשעות המשפחה.
אחריות על רוב מטלות הבית היא בעיקר עלייך? עצוב לי לשמוע. הבעל שלי תמיד היה חלק בלתי נפרד מהמטלות (בישול, כביסה, ניקיון, טיפול בילדים) וזה היה נפוץ בסביבה שלי כבר לפני 30 שנה. מה שכן, המחשבות על המטלות והמשימות (לגבי הבית, הילדים, הבריאות, הקשר עם המשפחה והחברים) לצערי עדיין לא נפוצות אצל המגדר הגברי. הוא ישמח אם תגידי לו מה צריך ומה התכנית, הוא לא חושב על זה בכלל.

 

[isalidiq]

אם ההרגשה הזאת התחזקה אצלך, כנראה שאת יודעת מעט מאד על ההיסטוריה של הפמיניזם.

אני לא חושב שיש פה מזימה, אבל את לא חושבת שהגל הנוכחי איבד כיוון?
שמה שנקרא היום ״פמיניזם״ לא שם דגש על חיזוק הייחודיות הנשית והברכה שהאישה מביאה אלא על לטשטש הבדלים ולהידמות לגבר יותר ויותר?
כלומר, הצלחה נמדדת אם את לוחמת בקרבי ואשת קריירה, אבל לא אם את משקי״ת ת״ש ואמא שמחזיקה משפחה שלמה באהבה וחום?

 

[גרביל מרוץ]

אני לא חושב שיש פה מזימה, אבל את לא חושבת שהגל הנוכחי איבד כיוון?
שמה שנקרא היום ״פמיניזם״ לא שם דגש על חיזוק הייחודיות הנשית והברכה שהאישה מביאה אלא על לטשטש הבדלים ולהידמות לגבר יותר ויותר?
כלומר, הצלחה נמדדת אם את לוחמת בקרבי ואשת קריירה, אבל לא אם את משקי״ת ת״ש ואמא שמחזיקה משפחה שלמה באהבה וחום?

אין שום קשר בין פמיניזם למה שאתה קורא מדידת הצלחה. הדרישה הפמיניסטית היא לא שנשים תהיינה לוחמות בקרבי או נשות קריירה אלא שהאופציות האלה לא תהיינה סגורות בפניהן. משם כל אשה תעשה מה שהיא רוצה. רק להזכירך שעד לתנועה הפמיניסטית נמנעו מנשים דברים הרבה יותר בסיסיים מזה כמו חינוך וזכות הצבעה.

 

[isalidiq]

אין שום קשר בין פמיניזם למה שאתה קורא מדידת הצלחה. הדרישה הפמיניסטית היא לא שנשים תהיינה לוחמות בקרבי או נשות קריירה אלא שהאופציות האלה לא תהיינה סגורות בפניהן.

זו לא הרטוריקה.
אם מישהו שמרן אומר ״נשים לא צריכות להיות לוחמות כי רובן ככולן לא מתאימות״ התגובה היא בדר״כ ״אתה אומר שגברים יותר טובים מנשים?״
כלומר, אם בחורה לא מתאימה להיות לוחמת, זה אומר איכשהו שהיא פחות טובה.
ואתה רואה את זה גם בשיח עצמו. תראה סרטונים של לוחמות וכו׳ בכל מיני כתבות והאמירות הן בדר״כ ״אני צריכה להוכיח את עצמי פי 100 מהבנים״

רק להזכירך שעד לתנועה הפמיניסטית נמנעו מנשים דברים הרבה יותר בסיסיים מזה כמו חינוך וזכות הצבעה.

ולכן הפמיניזם בתחילתו היה מבורך

 

[SolidusMaximus]

שהמהפכה הפמניסטית היתה איזו מזימה

יש הרבה כאלה מהפכות.
הפמיניזם המקורי התחיל מאפליה אמיתית ומהותית נגד נשים, שדרשה שינוי.
כמו כל מהפכה, ברגע שהמטרה מושגת, יש כאלה "שפושטים מדים" ויש כאלה שממשיכים לעשות לשקוע בפוזיציה.

מהשלב הזה הפמיניזם נקשר עמוקות עם המרקסיזם-קומוניזם האקדמי.
זה נכון שמטרות הסוציאליזם והפמיניזם היו די דומות בהתחלה - חופש וזכויות לקבוצות מופלות, בעיקר דרך הפגנות ושביתות.
אבל שוביניזם זו בעיה הרבה יותר מוגדרת מקפיטליזם - אפליה נגד נשים לא צריכה להיות, נקודה. קפיטליזם? תמיד יהיו אנשים למטה ואנשים למעלה, זה חלק מהמערכת.

מכיוון שרוב הבעיה המוגדרת נפתרה - נשים יכולות להצביע, להחזיק רכוש, להתגייס, יו ניים איט, מה עושים הלאה - אלה שלא פשטו מדים?
אז התחברו למרקסיזם האקדמי, שהוא מטבעו בעיה שאין לה שום סוף. המרקסיזם שואף לפרק את החברה כדי לבנות חברה שוויונית לחלוטין.
לא רק שזה לא יקרה אף פעם, גם אם זה יקרה - יום אחרי שיושג שוויון בעולם החדש האוטופי, כבר יהיה מישהו שישיג הון לא מוחשי גדול מחברו, אליטה חדשה, ואז שוב צריך לפרק.

הרבה מהבעיות בחיים מתחילות מאנשים שלא יודעים להגיד די, ומהצורך לשווק ולפרסם את עצמך גם כשאין על מה.
מיליארדר לא צריך לעסוק במסחר יומי, מה זה יתן לו? אם הוא נהנה, סבבה, אבל הסיכון רב מאוד.
איזה אינטרס יש היום לגיאולוג\מדען סביבה לעסוק במחקר שאינו קשור למשבר האקלים, תחום מפורסם, יוקרתי, ועשיר במימון? יש סטודנטית ללימודי מגדר שתגיד שסך הכל יש שוויון?

בגלל המרדף אחרי הקריירה כמובן ניתן לראות השלכות סביבתיות, כמו שהגיל להבאת ילדים כיום הוא מאוחר יותר, אני מניחה שיש יותר חיכוכים בזוגיות. בפועל אמא ממוצעת מגיעה להבאת ילדים כשכבר הלשון בחוץ והיא בשיא הקריירה שלה וכמובן, נאלצת לשים אותם בידי זרים כמה חודשים לאחר שהם נולדים כדי שהיא תוכל להמשיך לטפח את הקריירה שלה

זה לגיטימי שמנקודת מבט נשית רואים בעיקר את ההשלכות ההרסניות על נשים. הן בהחלט רבות. אלא שההשלכות על הגברים גם קשות.
זה לא רק פמיניזם - זו מהפכת "אהבה חופשית", הפוסט מודרניזם, פוליטיקלי קורקט בצורתו הקיצונית, הווק.
כל אלה מהפכות שהובלו באמת ובתמים על ידי אקדמאים שרצו לעשות טוב, אבל נחטפו ע"י בעלי עניין.

"אהבה חופשית" הגיעה רק כשהטכנולוגיה (הגלולה) אפשרה את זה, אבל למי היה אינטרס לקדם את זה? יש בזה מעט טוב לנשים והרבה טוב לשכבת גברים מצומצמת.
פוסט מודרניזם הוא המשך ישיר לאידיאולוגיות הגדולות - ממשלות הבינו שכשאין לאנשים במה להאמין, הם נשבים בתנועות רצחניות. אז עדיף לומר שאין אמת, רק שיהיה שקט תעשייתי.
ווק בצורתו הצינית היא דרך של חברות לאותת "אנחנו סבבה ונאורים", אבל זה בסך הכל טריק שיווקי של חברות וממשלות, לא באמת רצון כנה.

כל אלה התחילו מרצון כנה של מעגל אקדמאי מצומצם, אבל נחטפו מהר מאוד ע"י בעלי עניין, שחלקם גם רצו בהתחלה לעשות טוב, אבל מהר מאוד הושחתו.
כוח מוחלט משחית בהחלט, כמעט אין דרך שבה ארגון גדול כמו חברה, ממשלה, ואפילו חברה שפועלת באופן אורגני - לא יעשה טעויות הרסניות כשהולכים שבי אחרי רעיונות אוטופים.
"הפתרון" הוא בניסיון הצמדות לאמת. להבין מה נכון לכל הצדדים, לא רק בראיה התועלתנית האישית שלי ("קשה לעבוד"), אלא מה נכון לכל בני האדם, מכל המינים והמצבים.

 

[McMurphy]

ואתה רואה את זה גם בשיח עצמו.

זה יותר גרוע לדעתי. השיח עצמו כיום הוא רצון לשוויון בתוצאה תוך הכחשה שיכול להיות שוני סטטיסטי מובהק, בבחירות, רצונות ושאיפות של נשים וגברים שיכולות להשפיע ולגרום ל״חוסר השוויון״, הרבה מעבר לכל חסם כזה או אחר, “פטריארכיה״ או העדר דמויות השראה נשיות. כמובן שזו סקאלה, אבל בממוצע אם תיקח אוכלוסיה גדולה וזהה של גברים ונשים, תמיד יהיו יותר גברים מנשים שימשכו למקצועות טכניים ותמיד יהיו יותר גברים מנשים שיהיו מוכנים לבחור בקריירה סופר תובענית על פני המשפחה (ולכן הם יאיישו תפקידים כאלה).

בעבר אני ואישתי חלקנו שווה בשווה את הטיפול בילדים וכיום אני המטפל העיקרי - זה לא גורם לי להרגיש פחות גבר, גם אם אומר בזהירות שאם ניתן לגברים ונשים אפשרות חופשית, תהיינה יותר נשים מגברים, שתרצנה שהאחריות המשמעותית על גידול הילדים תהא שלהן (אני מדגיש אחריות ולא דווקא המטלות הטכניות עצמן).

נכון שלפעמים אני הגבר הכמעט היחיד ביום הורים בחוג ואולי היה יותר נעים לראות חלוקה שווה, כמו שאני מניח שנשים שבוחרות במקצוע שפחות מושך נשים אחרות, היו מעדיפות שוויון בתוצאה ולכן הן מאשימות את הפטריארכיה, ההבניות מהילדות והעדר מודלי השראה.

זה לא אומר שהחסמים הללו נעלמו לחלוטין, אבל אני חושב שאחרי המהפכה הפמיניסטית וגילגוליה, ההשפעה של החסמים הללו קטנה יותר מההשפעה של הבדלי אופי ממוצעים בין גברים לנשים.

 

[isalidiq]

זה יותר גרוע לדעתי. השיח עצמו כיום הוא רצון לשוויון בתוצאה תוך הכחשה שיכול להיות שוני סטטיסטי מובהק, בבחירות, רצונות ושאיפות של נשים וגברים שיכולות להשפיע ולגרום ל״חוסר השוויון״, הרבה מעבר לכל חסם כזה או אחר, “פטריארכיה״ או העדר דמויות השראה נשיות. כמובן שזו סקאלה, אבל בממוצע אם תיקח אוכלוסיה גדולה וזהה של גברים ונשים, תמיד יהיו יותר גברים מנשים שימשכו למקצועות טכניים ותמיד יהיו יותר גברים מנשים שיהיו מוכנים לבחור בקריירה סופר תובענית על פני המשפחה (ולכן הם יאיישו תפקידים כאלה).

בעבר אני ואישתי חלקנו שווה בשווה את הטיפול בילדים וכיום אני המטפל העיקרי - זה לא גורם לי להרגיש פחות גבר, גם אם אומר בזהירות שאם ניתן לגברים ונשים אפשרות חופשית, תהיינה יותר נשים מגברים, שתרצנה שהאחריות המשמעותית על גידול הילדים תהא שלהן (אני מדגיש אחריות ולא דווקא המטלות הטכניות עצמן).

נכון שלפעמים אני הגבר הכמעט היחיד ביום הורים בחוג ואולי היה יותר נעים לראות חלוקה שווה, כמו שאני מניח שנשים שבוחרות במקצוע שפחות מושך נשים אחרות, היו מעדיפות שוויון בתוצאה ולכן הן מאשימות את הפטריארכיה, ההבניות מהילדות והעדר מודלי השראה.

זה לא אומר שהחסמים הללו נעלמו לחלוטין, אבל אני חושב שאחרי המהפכה הפמיניסטית וגילגוליה, ההשפעה של החסמים הללו קטנה יותר מההשפעה של הבדלי אופי ממוצעים בין גברים לנשים.

מדויק.

ואם לא היה ברור מדבריי: אישה לוחמת לא שווה פחות ממשקי״ת ת״ש, כמו שגבר שבוחר להיות אבא במשרה מלאה לא שווה פחות מאיש עסקים מוצלח.
רק שהדיון דיבר על השיח שהפמיניזם הנוכחי מייצר - וזה שיח מרעיל שמכחיש את המציאות.

 

[בת העמק]

רק להזכירך שעד לתנועה הפמיניסטית נמנעו מנשים דברים הרבה יותר בסיסיים מזה כמו חינוך וזכות הצבעה.

ורכוש, ואחזקת הילדים אצלה במקרה פרידה, וזכות על גופה, ולימודים, ואקדמיה, ובחירה עצמאית של עבודה.
אגב, בכל העולם כולו יש עדיין אחוז משמעותי של מדינות שהחוק (והתרבות כולה) ממשיכים להתייחס כך לאישה.
ואגב נוסף, בישראל נסוגים אחורה מזכויות האישה (כולל ניראות ציבורית, הובלה פוליטית, שירה, מחול, ניהול חברות...) במהירות שבה החרדים מכתיבים לממשלה את הנושאים האלה ובמהירות שהפכנו לחברת ספרטה סוגדת ללוחמים.

 

[isalidiq]

ואגב נוסף, בישראל נסוגים אחורה מזכויות האישה

איך בדיוק? כי לא משריינים 50-50 בשרי הממשלה?

במהירות שהפכנו לחברת ספרטה סוגדת ללוחמים

מה?
הלוחמים מחרפים את נפשם כבר שנתיים וחצי כדי שתהיה פה מדינה בכלל

 

[koko85]

בגדול זה מה שאמור להיות... בישראל לקחו לאקסטרים את מעמד הביניים ....שצריך לעבוד ב4 משרות בני המשפחה כדי לפרנס בית ממוצע

 

[בת העמק]

הלוחמים מחרפים את נפשם כבר שנתיים וחצי כדי שתהיה פה מדינה בכלל

נכון, גם הלוחמות, אבל זה מוביל לסגידה למאצ'ואיזם ובכלל לתפישות על תכונות מקובלות של לוחם (אומץ לב, קור רוח, בלי פחד, הרבה תעוזה, תיכנון וכדומה) שזה נוטה לבטל/להקטין את הצד שכנגד - רגש, בילבול, ספונטניות, רוך, ויתור, חששות וכו'.
יוצא לי מדי פעם לקרוא ציטוטים של חכ"ים/שרים/תקשורת/פרשנים כנגד חכ"יות/שרות וזה כל-כך מקומם אותי הזלזול, ההתעלמות, ההתייחסות כאל ילדה קטנה והיסטרית. שפה שחזרה למקומותינו בשנים האחרונות ביתר שאת.

 

[isalidiq]

נכון, גם הלוחמות,

לגמרי. באמת גיבורות חיל.
אגב, בשפה העברית, לשון זכר היא סתמית.
קרי, מופנית גם כלפי זכר וגם כלפי נקבה.

אבל זה מוביל לסגידה למאצ'ואיזם

איך בדיוק?

ובכלל לתפישות על תכונות מקובלות של לוחם (אומץ לב, קור רוח, בלי פחד, הרבה תעוזה, תיכנון וכדומה)

ואלו תכונות מבורכות באדם, בלי קשר להיותו לוחם.
וגם בלוחמות זה קיים.
אז מה? יש לנו צעירים עם תוכן ואישיות, ולא כמו הילדים חסרי עמוד השדרה הרופסים שיש במערב.

שזה נוטה לבטל/להקטין את הצד שכנגד - רגש, בילבול, ספונטניות, רוך, ויתור, חששות וכו'.

איך בדיוק? גם אלו תכונות מבורכות.
שני הסוגים הנ״ל הופכים אותנו לבני אדם מלאים, ולא יצור קר מצד אחד, או חיה מבוהלת מצד שני

יוצא לי מדי פעם לקרוא ציטוטים של חכ"ים/שרים/תקשורת/פרשנים כנגד חכ"יות/שרות וזה כל-כך מקומם אותי הזלזול, ההתעלמות, ההתייחסות כאל ילדה קטנה והיסטרית.

את עושה השלכה בלי קשר.
זה שיש ח״כיות שמתנהגות כמו ילדה קטנה והיסטרית - זה המציאות. בלי קשר להיותה אישה
כמו שיש ח״כים שמתנהגים כמו בהמות גסות. בל יקשר להיותו גבר
את בוחרת לפרש את הסיטואציה מהבחינה של ״כי היא אישה״.

 

[EOFibz]

המערכון הזה כמובן מתבקש לנוכח הדיון כאן:

 

[שלומו]

לפני 70 שנה בקיבוץ הייתה חברה אחת שעבדה בפלחה יחד עם כל הגברים והייתה רצה קילומטרים בשדות כדי להניק את התינוק בין חצי שנה שלה. כמובן שהעריכו אותה. אבל הייתה גם אמירה שאי אפשר לצפות מרוב מוחלט של הנשים להיות כמוה.
לדעתי היום יש הרבה תחרותיות שגורמת לנשים (ואנשים) להרגיש שהן לא מספיק בסדר. גם תנועות קפטליסטיות וגם קומניסטיות מושפעות מאד מרגש הקנאה. ככה שרודפים אחרי עושר וכבוד ותאוות.

בן זומא במסכת אבות מציע גישה אחרת לחיים

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר:

אֵיזֶהוּ חָכָם?

הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, צט):

"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי".

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר?

הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לב):

"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?

הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב):

"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".

"אַשְׁרֶיךָ", בָּעוֹלָם הַזֶּה;
"וְטוֹב לָךְ", לָעוֹלָם הַבָּא.

אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד?

הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ל):

"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלוּ":

 

[SolidusMaximus]

ואגב נוסף, בישראל נסוגים אחורה מזכויות האישה (כולל ניראות ציבורית, הובלה פוליטית, שירה, מחול, ניהול חברות...) במהירות שבה החרדים מכתיבים לממשלה את הנושאים האלה ובמהירות שהפכנו לחברת ספרטה סוגדת ללוחמים.

נכון, אבל זה בכל העולם שהולך ימינה (אני אטען שגם באירופה, שם זה פשוט עדיין מבעבע), לא רק פה.
לגבי ספרטה - זה עצוב, אבל לא אנחנו פלשנו לעצמנו לפני שנתיים. כל חברה מגיבה גם לאירועים מבחוץ.