בנק ישראל הפעיל מספר כלי מדיניות משמעותיים ביותר מיד לאחר שהסתבר שהמשבר פוגע בתפקוד התקין של השווקים הפיננסיים. בשל ירידות השערים בשווקי המניות בחו"ל המשקיעים המוסדיים נדרשו להשלים בטחונות כנגד הנכסים שלהם בחו"ל, והם החלו לממש נכסים בשקלים על מנת לממן את השלמת הבטחונות. כתוצאה מכך נוצרה מכירה מהירה (fire sale) של אגרות חוב ממשלתיות ומחסור עז בנזילות דולרית, על רקע מחסור דומה בעולם. מצוקת הנזילות הדולרית הביאה גם לפיחות מהיר ביותר בשער החליפין, שהצטרף לפיחות הבסיסי שנגרם כתוצאה מהפגיעה בפעילות הריאלית. בנק ישראל פעל לייצב את שוק האג"ח הממשלתיות באמצעות עסקאות ריפו ורכישת אג"ח בשוק המשני, והזרים נזילות לשוק המט"ח באמצעות עסקות החלף שקל/דולר, שהתאפשרו בזכות הרמה הגבוהה של יתרות המט"ח של בנק ישראל. פעולות אלו יצבו את השווקים שחזרו לתפקד בצורה נורמלית, ומנעו פגיעה חדה עוד יותר בחסכונות ארוכי הטווח