מה הייתם חושבים אם הבן שלכם היה חוזר מבועס כי אף אחד לא נתן לו טיפ ?
הייתם רוצים שיענו לו "תודה" באדישות עם פרצוף קשוח ?
אם אתם ממש קמצנים/טמעים שהחמישה שקלים האלו היו צריכים להיכנס לקרן אירית ויישב לכם כל השבוע איך נפרדתם מהחמישה שקלים.
אז עם כל הכבוד לסולידיות, יש גם סולידריות.
המעשה שלכם, יכול לעשות לו את היום. לעשות פרצוף קשוח לשליח או למלצרית ולא להשאיר טיפ. זה סתם להיות מעפנים.
פרופורציות חברים. לא ציפו שתשברו את התיק השקעות שלכם.
מה הייתם חושבים אם אדם קרוב ללבכם נפל והוא קבצן ?
הייתם רוצים שיסגרו עליו את החלון ויגידו "כבר תרמנו" ?
נכון. יש מצב שהוא ייקח את השקל וחצי שהבאתם לו וייקנה איתם "סמים" אבל יש מצב שתחסכו לו לרדת לזנות בשעה הקרובה.
מאידך, יש מצב שהוא יקנה בזה אוכל.
*הכלבים ינבחו, השיירה תעבור, קארמיה איז א-כלבה, תזכרו אותי כשהילד/ה יהיה מלצר/ית וייפול על מישהו מתחכם. תמשיכו להסביר לעצמכם שאתם מחנכים את הקבצן לצאת לעבוד ואת הילד להתרגל לא לקבל טיפ.
** השרשור הנ"ל + שרשור קבצן + דברים שחברים שלי עושים בכסף שלהם וזה מטריף אותי
סתם מצייר אותנו כאנשים אטומים חסרי חמלה שחיים בסרט שכל שקל שיילך לא להשקעה נקבל שבץ איסכמי. עם הפסיפס האנושי שיש פה, חבל שזה מתפספס.
חג שמח וסגר לילי נעים לכולם!
אני באמת לא מבין את צורת החשיבה הזאת.
קודם כל, אני לא מבין את ההשוואה בין קבצן לשליח. האחד אוסף נדבות , והשני נותן שירות.
לגבי הפסקה הראשונה: אם הבן שלי היה עובד, בעבודה כלשהיא, הייתי מצפה ממנו שימצא עבודה, שתתגמל אותו בצורה הולמת תמורת עמלו, ושלא יצטרך לקבץ נדבות במסגרתה. בנוסף הייתי מעודד אותו למקסם את כושר ההשתכרות שלו.
אם הוא היה מצפה לקבל טיפים, הייתי גוער בו, ומסביר לו מדוע זה דבר מטומטם.
אם אדם קרוב לליבי היה הופך לקבצן, הייתי מעדיף, שהוא לא יקבל נדבות כלל. והדבר יחייב אותו לפנות לשרותי הרווחה, או לעמותות רלוונטיות, ולקבל סיוע אמיתי. וכך אולי הוא יוכל להשתקם, ולא להתגלגל ברחובות. באותם התנאים הייתי שמח לעזור לו בעצמי.
בהתאם, אני תורם כסף לעמותות (ואפילו מקבל על זה זיכוי מס). ולא נותן כסף לקבצנים.
ושוב, כלל לא מבין את ההשוואה בין שליחים לקבצנים.
עבדתי מעט בצעירותי, ומעולם לא קיבלתי טיפ.