לפני כמה ימים שמתי לב לזינוק חריג למדי בתעבורת גולשים מרוסיה ואוקראינה לבלוג הזה.
Привет!
לקח לי זמן לקשר את התופעה הזו לפוסט הקצר שפרסמתי בפייסבוק לרגל ה-1 במאי. הפוסט הזה, כך מסתבר, תורגם לרוסית ושותף על ידי עשרות יוצאי חבר העמים לשעבר, ומשם כנראה שהגיע לקבוצות פייסבוק ברוסיה.
היום לפני 3 שנים בדיוק פתחתי את “הסולידית”.
מה אם במקום לעבוד תמורת משכורת, כל אזרח יקבל מהממשלה סכום חודשי – “הכנסה בסיסית” – ללא כל תנאי מוקדם, וכך יוכל להנות מרמת חיים נאותה, שפע של זמן פנוי, אי-תלות במעסיק, וחופש מדאגות כלכליות?
צליל אברהם מפרסמת סדרת טורים במאקו על תלאותיו הכלכליות והקיומיות של גזע החייזרים המתקרא “דור ה-Y” (*), כלומר, בני אנוש שנולדו בין השנים 2000-1980.
בשנת 1883 ניצב הקאנצלר של הרייך הגרמני השני, אוטו פון ביסמרק, בפני בעיה קשה. הכוח הפוליטי החדש באירופה – המרקסיזם – קרא תיגר על הסדר הקיים, תוך שהוא מתנחל בלבבות אזרחי הרייך בליווי הבטחות מרחיקות לכת לשיוויון מעמדי ולצדק סוציאלי. ביסמרק, מטבע הדברים, ראה בכך איום ישיר על יציבות שלטונו. כדי למנוע מבני עמו ללכת שבי אחר הפיתויים שהציעו דוברי “האנושות המקדמת”, בחר להקדים תרופה למכה...
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי קוראת המון על נוירופלסטיקה, מוטיבציה ועל קשרי הגומלין ביניהן.
אחד הנושאים המרתקים בתחום זה הוא הקשר בין הצבת מטרות לרמת הדופאמין במוח – אותו מוליך עצבי שאחראי בין היתר על מצב הרוח ותחושות ההנאה והסיפוק שלנו.
מי שעוקב אחר ציוציו של דורון צברי בתקופה האחרונה לא יכול שלא להידבק באופוריה. במאי “מגש הכסף” מדבר על סרטו הפופולארי במונחים של “חשיפת המטריקס”, “וירוס מתפשט”, ו-“צונאמי”. את עצמו הוא מתאר בתפקיד מורפיאוס, כמי שחושף את ההמונים למציאות הדיסטופית שמשעבדת אותם ומעניק להם תקווה לעתיד טוב יותר. צאו לרחובות, הוא מפציר במעריציו; כבר לא סתם דופקים...
“נְקָמָה אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְהַשִּׁיא וְחֶרְפָּה עַל-כָּל אֲשֶׁר לֹא יִשְׁוֶה אֵלֵינוּ” – כָּכָה נִשְׁבָּעִים לִבּוֹת- הָעַקְרַבִּים. וְ”תשוקה אֶל שִׁוְיוֹן” – זֶה יִהְיֶה מֵעַתָּה הַשֵּׁם אֲשֶׁר לְצֶדֶק; “וּלְעֻמַּת כָּל-אִישׁ אשר יכולת לו נָרִים אֶת-קוֹל צַעֲקָתֵנוּ!”
— פרידריך ניטשה, “כה אמר זרתוסטרא” (מגרמנית: דוד פרישמן)
