המרוץ לתחתית

ה

"נְקָמָה אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְהַשִּׁיא וְחֶרְפָּה עַל-כָּל אֲשֶׁר לֹא יִשְׁוֶה אֵלֵינוּ" – כָּכָה נִשְׁבָּעִים לִבּוֹת- הָעַקְרַבִּים. וְ"תשוקה אֶל שִׁוְיוֹן" – זֶה יִהְיֶה מֵעַתָּה הַשֵּׁם אֲשֶׁר לְצֶדֶק; "וּלְעֻמַּת כָּל-אִישׁ אשר יכולת לו נָרִים אֶת-קוֹל צַעֲקָתֵנוּ!"

— פרידריך ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא" (מגרמנית: דוד פרישמן)

כמה ימים לפני יום הכיפורים סיימתי לצפות בכל עשרת הפרקים של סדרת האינטרנט "נביאים", המגוללת מונולוגים נוקבים של צעירים ישראלים, אקטיביסטים יוצאי עדות המזרח, על האפליה העדתית-ממסדית שחוו ועל האופן שבו זו עיצבה את אופיים, זהותם ופועלם.

תוך כדי הצפיה בסדרה לא יכולתי שלא לשאול את עצמי, כיצד יתכן שדווקא ישראלים צעירים, משכילים, רהוטים ברובם, ששני דורות לפחות חוצצים בינם לבין האפליה העדתית הממוסדת שעליה הם מלינים, מגיבים בעוצמה רבה כל כך, הגובלת לפרקים בשנאה של ממש?

מה הופך דווקא אותם לרגישים כל כך לנושא, ודווקא עכשיו, בישראל 2015?

אם נפסול תשובות ציניות כמו שטיפת מוח או אופורטוניזם פוליטי-כלכלי, הרי שהמסקנה היא שמה שמכונה תנועת ההתעוררות המזרחית, והסדרה "נביאים" בפרט, מבקשות לנכס לעצמן, לדובריהן ולציבור שאותן הן מתיימרות לדברר, את סמל הסטאטוס התחרותי והנחשק בישראל של תחילת המאה ה-21: היוקרה הנלווית למעמד הקורבן.

במובן זה, אין כל הבדל בין המאבק המזרחי לשאר המאבקים הציבוריים שמוביל השמאל הפרוגרסיבי בישראל, החל במחאת ה"צדק החברתי" (שביקשה ועודנה מבקשת לנכס ולייחס את הקורבנות למעמד הביניים כולו), עבור בפמיניזם הרדיקאלי וכלה בגרעין הקשה של הקהילה הלהט"בית.

לחזית האידיאולוגית הזו מכנה משותף אחד: רוממותה של הקורבנות לכדי מעלה, "גביע קדוש", תכונה שיש לשאוף אליה, לטפח אותה ולהתהדר בה בראש חוצות.

ויש לכך סיבות טובות.

הקורבן בחברה המודרנית נהנה באופן אוטומטי מעליונות מוסרית, שבתורה מקנה לו חסינות מוחלטת מביקורת, יכולת לגייס את תמיכתם של צדדים שלישיים רבי-עוצמה (ובראשם המדינה על מוסדותיה), ואפילו לגיטימציה להפעיל דיכוי נגדי, צנזורה ואלימות – פיזית, מילולית, תרבותית וכלכלית — כנגד אחרים.

באופן טבעי, כשהקורבנוּת הופכת למטבע, וכשמעמד הקורבן נמשל למעין אריסטוקרטיה מודרנית, אך טבעי שקורבנוֹת-בעיני-עצמם יצוצו תחת כל עץ רענן. זוהי בדיוק התופעה שאנו עדים לה כעת, כמעט בכל השדרות והמעמדות בחברה.

כבוד, כיבוד, קורבן

הסוציולוגיים ברדלי קמפבל וג'ייסון מאנינג ניסו להסביר את התופעה הזו במאמר מרתק שהכה גלים ברשת בשבועות האחרונים (עד כדי כך שהיה לנושא של פרק הבכורה העונתי של סאות'פרק).

בתמצית, קמפבל ומאנינג טוענים שאנו עדים לתמורה משמעותית בתרבות המוסרית במערב.

עד תחילת המאה ה-19, הם טוענים, החברה המערבית עמדה בסימן תרבות הכבוד (culture of honor) – תרבות שעדיין נהוגה בחלקים מסוימים בחברה הישראלית. בתרבות זו, כבוד הוא נכס שיש להתאמץ כדי לזכות בו. על אותו משקל, אם מישהו פגע בכבודך, עליך להגיב מיד ולנקום בו בכוחות עצמך על מנת להשיב את כבודך האבוד.

בחלוף השנים, תרבות הכבוד פינתה את מקומה לתרבות הכיבוד (culture of dignity). כאן, איש אינו צריך להתאמץ כדי לזכות בכבוד, משום שכבודו של כל אדם מעוגן בחקיקה כזכות יסוד. פגעו בכבודך? הבלג ומחל. הפגיעה קשה מנשוא? גש לבית המשפט או למוסד בוררות רב עוצמה אחר, והגש תביעה בגין לשון הרע.

כעת, תרבות הכיבוד מפנה את מקומה לתרבות מוסרית חדשה: תרבות הקורבן (culture of victimhood). (*) תרבות זו מעודדת אנשים להגיב באופן פרו-אקטיבי ולו לרמיזה הקטנה ביותר של פגיעה בכבודם, בדיוק כמו בתרבות הכבוד; ההבדל הוא שהתגובה לא נעשית בעצמם, אלא, כפי שנהוג בתרבות הכיבוד, באמצעות פניה לצדדים שלישיים (בתי משפט, תקשורת, חקיקה, משרדי ממשלה), שנדרשים לרתום את כל כוחם למען הקורבן המקופח.

במילים אחרות, תרבות הקורבן משלבת את הנטייה המיידית להיפגע ולנקום (כנהוג בתרבויות פרימיטיביות), יחד עם הפניה ל"אבא ואמא", שנדרשים לכפות את הפתרון מגבוה.

בתרבות הכבוד, הדגשת הקורבנות הייתה נחשבת לאות קלון. מנגד, בתרבות הכיבוד, חוסר היכולת להבליג על עלבונות ולקיים שיח מכבד היה נחשב לאות קלון. בתרבות הקורבן, שני החסמים הללו הוסרו לחלוטין.

כך, תרבות הקורבן מעודדת בני אדם מבוגרים לחשוב ולהתנהג כמו פעוטות – מייללים כשמעליבים אותם,  מפעילים סמכות "הורית" עקיפה כשצריך, ובעיקר לא לוקחים (ולא נדרשים לקחת) שמץ של אחריות על מעשיהם.

השטחתו של השיח

כשהשאיפה להימנות על אוכלוסיה מקופחת, מוחלשת, מודרת, ממוסללת ומשוללת פריבילגיות חזקה כל כך, סף הרגישות יורד לאפס.

כל רמיזה, ולו הדקה ביותר, שניתן לפרשה כביטוי של הדרה, גזענות או אפליה, מנופחת במלוא עוצמתה כדי להדגיש כלפי חוץ את מעמדו הקורבני של הניזוק – וכמובן לאפשר לו לתקוף בחזרה כנחש קוברה היורק את ארסו.

בתרבות הרוויה במה שקמפבל ומאנינג מכנים "מיקרו-אגרסיות" מעין אלה, היכולת לנהל שיח פתוח, מפרה ורציונאלי אובדת לחלוטין.

לדוגמה: פרשן כלכלי כתב שהכיסוי התקשורתי שאת נהנית ממנו "חריג בעוצמתו"?  כנראה שזה מפני שאת אישה (והוא כמובן פטריארך שוביניסט).

פרופסור באוניברסיטה אמר שהוא רוצה להביא "אנשים כמוך" לקבוצה הומוגנית? כנראה שזה מפני שאת "מזרחית צ'חצ'חית" (והוא בכלל הגמון אשכנזי גזען).

התייחסת לכתבה על הטרדה מינית בלי לכתוב *טריגר*? אתה אנס מסגבירן חסר רגישות וחסר מודעות לפריבילגיות מהן אתה נהנה.

וכן הלאה…

כך, כשם שאריות משחרים לטרפם באחו, והכרישים אורבים לקורבנותיהם במצולות, הקורבניסטים ממתינים בדריכות לדבר אחד — להזדמנות להיעלב. מרגע שניתנת להם ההזדמנות להרגיש קורבן – בין אם יש בה ממש ובין אם לאו — הם זועקים "קיפוח" ומכים בתגובה במלוא כוחם.

מה שתוחם את גבולות השיח הזה הוא לא השכל הישר, הדעות, השאיפות, או הכישורים האישיים של כל אדם, אלא דווקא הזהויות המולדות שלנו: גברים, נשים, אחרים, סטרייטים, הומואים, אשכנזים, ספרדים, יהודים, ערבים.

המאפיינים הללו – שברוב המקרים אינם נתונים לשליטתנו — קובעים לאיזה קולקטיב אנו משתייכים, לאילו סעדים אנו זכאים (אם בכלל), ואם יש לנו זכות להתבטא בחופשיות בנושאים מסוימים.

הזהות הקולקטיבית הזו תקבע את חווית החיים שלנו יותר מכל היבט אחר. אם נצליח, יהיה זה למרות זהותנו המוחלשת. אם ניכשל, יהיה זה בגלל זהותנו המוחלשת.  (**)

הדינמיקה הזו דוחקת את המשתתפים בשיח לתחרות – או ליתר דיוק, למרוץ לתחתית – שבו המנצח הוא לא מי שמנסח את הטיעון הרציונאלי ביותר, אלא דווקא מי שצובר מה שיותר "נקודות דיכוי" – עדויות להיותו הקורבן המדוכא מכולם, שזכאי לפיכך לפיצוי הגדול מכולם.

זו הסיבה שחלק מרכזי מהשיח הקורבני מובל כיום דווקא על ידי "הקבוצה השלטת": סטרייטים אשכנזים ממין זכר — ציבור שרואה עצמו מודר ומופלה עקב מה שהוא תופס כחוסר יכולת להביע דעה אובייקטיבית בענייני מוצא, מגדר או תרבות מבלי שזו תפורש כגזענות, מיזוגניה או הומופוביה.

כך, למרבה האבסורד, הדרך היחידה של קבוצה זו להשתלב בשיח הקורבני היא להוכיח שהם הם הקורבן האמיתי. הדרך היחידה שלהם להתווכח עם אנשים שמתהדרים בכישורי היעלבות פנומנליים היא להיעלב בעצמם.

השטחתו של השיח, כמובן, פוגעת בכולם.

5020222139_52e7de723e_z-min
צילום: Vicente Villamón, ברישיון CC 2.0

קץ לסוכנות, קץ לאינדיבידואליזם

בשיח הקורבני הזה, שעומד מראשיתו ועד סופו בסימן של פוליטיקת זהויות, פריבילגיות וסוליפסיזם קיבוצי, המציאות האובייקטיבית נבחנת מבעד למשקפיים של דיכוי. כל בני האדם מסווגים, כתלות במאפייניהם המולדים, לאחת מתוך שלוש קבוצות: מדכאים, מדוכאים, ומגינים המדוכאים.

בעולם הדיסטופי שמציירים הקורבניסטים, סוכן השינוי העיקרי בחברה הוא הקבוצה המדכאת: הפטאריארכיה, ההגמוניה, הטייקוניאדה, קראו לה איך שתרצו. היא שפועלת, היא שיוזמת, היא שמנווטת את החברה והיא שמכתיבה את גורלם של המדוכאים – הכל בזכות מעמדה הפריבילגי.

הקבוצה המדוכאת, בתורה, תמיד פסיבית. הסבילות שלה היא חלק בלתי נפרד מעצם הגדרתה כ"אוכלוסיה מוחלשת", כלומר, אוכלוסיה משוללת פריבילגיות, שיש מי שפועל באופן יזום על מנת להחלישה.

מנקודת מבטם של הקורבניסטים, הפרט המדוכא בחברה המוחלשת הוא חסר ערך. אין לו שום יכולת לשנות, בכוחות עצמו, את מאפייניו המולדים ואת מרכיבי זהותו, ומכאן שגורלו נקבע מראש על ידי האוכלוסיה המדכאת.

לשיטתם, דרכו היחידה של הפרט המוחלש להשתחרר מכבלי הדיכוי ולחולל שינוי כלשהו בחייו, היא להכיר בהיותו קורבן מנוצל, לחבור לקורבנות אחרים כמותו, להחצין את מקופחותו ברבים ולהמליך "מגיני מדוכאים" – בדרך כלל, דמויות מתחום התקשורת, האקדמיה והפוליטיקה — על מנת שאלו ידבררו אותו, ייצגו אותו, ולבסוף יסייעו לו לכפות התערבות של המדינה כדי לתקן את העוולות החברתיות.

מטבע הדברים, "מגיני המדוכאים" נוטים שלא להוביל לפתרונות מוחלטים. אחרי הכל, מיגור מוחלט של "הקיפוח" יהיה שקול מבחינתם להתאבדות פוליטית, שהרי ללא קיפוח, קשה יהיה להצדיק את פועלם.

לכן, גם אם המדינה מתערבת במלוא דורסנותה כדי שה"קורבנות" הטריים ישיגו את מבוקשם –  דרך העלאת מיסים, הנהגת אפליה מתקנת, קביעת מכסות ושיריונים, פתיחת משרדים ממשלתיים לענייני "שיוויון" ועוד – ניתן לסמוך על "מגיני המדוכאים" שימצאו סיבות נוספות להנציח את הקיפוח ולשמר את גחלת הדיכוי.

זו הסיבה שבמקביל לפעילותם הפוליטית, נביאי הקורבן מקדישים את מרצם לפיתוח ושימור תודעת קורבן ריאקציונית בקרב חסידיהם.

בינתיים, השילוב בין יצר הקורבנות מחד והאינפנטיליזם מאידך מאכּל כל שריד של אינדיבידואליזם, סוכנות ומסוגלות עצמית שנותר בקרבן של האוכלוסיות הנתפסות כ"מוחלשות".

כשאדם לומד שהוא קורבן של מאפיינים שאין בכוחו לשנות, ושהפתרון היחיד למצבו הוא פניה לקולקטיב חזק ממנו, הרי שהוא מוותר מראש על ניסיונות לקחת את גורלו בידיו ולהשתנות בכוחות עצמו.

מהתרשמותי האנקדוטלית ומהתכתבויות מייל עם מאות קוראים באתר הזה, הגעתי למסקנה שעצם האמונה ביכולת להתמיד ולדבוק בתכנית שאפתנית לשינוי אסטרטגי בחיים (למשל: חיסכון אגרסיבי לפרישה מוקדמת) משפיעה מאוד על מידת יכולתו של פלוני להצליח במשימתו. תרבות הקורבן עושה כל שביכולתה כדי לעקר את האמונה הזו.

תרבות הקורבן תורמת ליצירתה של חברה לא בריאה,  שמעדיפה את הקורבנות על פני האוטונומיה, את הדיכוי על פני לקיחת האחריות, את הקולקטיב על פני הפרט ואת המבנה על פני הסוכנות. היא מחוללת פוליטיזציה אלימה, מפלגת ומקטבת, של היחסים בין גברים ונשים, אשכנזים ומזרחים, עשירים ועניים ועוד, ואם לא די בכך, היא עושה זאת בשם עקרונות וערכים אוניברסליים כמו שיוויון, רב גוניות, סבלנות ואהבת חינם.

בעיני, עם זאת, אין פשע נורא יותר משחיקה יזומה של האינדיבידואליזם ותחושת המסוגלות של פרטים בחברה חופשית. זהו, לדעתי, הנזק החמור והממושך ביותר שמחוללת תרבות הקורבן לחברה בישראל.   

מי יקבור את תרבות הקורבן?

האיום האמיתי על "מגיני המדוכאים" ועל תרבות הקורבן בכללותה אינו נשקף מהפטריאריכה האשכנזו-סטרייטית שבה הם נלחמים.

התרחיש שמפחיד את הקורבניסטים יותר מכל הוא שאותם ציבורים "מוחלשים" לכאורה יסרבו לאמץ את נראטיב הקיפוח שנדחס לגרונם בעל כורחם.

שינוי מסדר גודל כזה יהיה בבחינת מכת מוות פוליטית וציבורית לפועלם המשחית והמנוון של נביאי הקורבן.

כך, לא ההגמוניה האשכנזית מאיימת על המזרחיזם הרדיקאלי, אלא דווקא קיומם של מזרחים עצמאיים, שאפתניים, דעתניים, מריטוקרטיים, עתירי סוכנות, מסוגלות עצמית ואינדיבידואליזם, שמסרבים לראות את העולם מבעד למשקפי המקופח הנצחי, המודר, הממוסלל ומשולל הפריבלגיות.

לא הפטריארכיה הזכרית מאיימת על הפמיניזם הרדיקאלי, אלא דווקא קיומן של נשים ביקורתיות, ספקניות ועצמאיות, שמסרבות לאפשר למרירות הארסית הבוקעת מגרונות הפמיניזם המודרני להציגן כנחותות, חלשות, וכמי שזקוקות להגנה ולדברור.

לא הטייקונים ובעלי ההון מאיימים על השמאל הסוציאליסטי ואבירי "הצדק החברתי", אלא דווקא קיומו של מעמד בינוני איתן, אחראי ושקול מבחינה פיננסית, שמאמין שגורלו נתון בידיו, שחוסך בכוחות עצמו ומשקיע בכוחות עצמו , ושמעצב לעצמו סגנון חיים שמאפשר לו לגדוע את תלותו הכלכלית באחרים – ובראשם מדינת הבייביסטר ומוסדותיה.

רק "המוחלשים" יוכלו לקבור את תרבות הקורבן.

(*) אפשר כמובן להתווכח אם מדובר בתופעה חדשה. פרידריך ניטשה התלונן כבר לפני מאה שנה על תחלואיה של חברה שרוממות את הקורבנות לקדושה, תוקפת את החזקים ומאמצת חמלה בתור ערך נעלה מעוצמה ורציונאליות.

(**) כדי להבין כמה הרסני דפוס החשיבה הזה, חשבו על אותם סטודנטים וסטודנטיות שיונקים את הרעל הזה בפקולטות למדעי הרוח והחברה, ויוצאים לעולם מתוך "ידיעה ברורה" שכל אי הצלחה בהכרח נובעת מ"הדרתם".

הירשם
הודע על
guest

147 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
קפבלנקה

חזק, אהבתי מאוד, אבל שתדעי לך שזה לא פייר, למה כולם קורבנות ורק אני לא?

גיא

לא כולם קורבנות וזה לא פייר שגבנת לי את התגובה.

חיים גולדמן

הגובן מגבן – טפור..

גיא

בברכה.

וגם בתודה למגיב רמי מה 16/8.
…. כנראה שגם תגובות יכולות להשפיע.

מעריץ

מעולה קפבלנקה

דרורה

כל מילה.

רק שהעובדה שעל כל אדם לקחת אחריות על חייו ולא להיות קורבן לא מורידה אחריות מהחברה/מדינה לעזור לאוכלוסיות שצריכות זאת כמו אוכלוסיית הנכים (חוקי נגישות לדוגמא)
ולפעמים בלי היללנות זה לא קורה כי זו השפה (המאוסה) היום.

צריך לחשוב על דרך להאבק במידת הצורך ממקום של עוצמה שתתן השראה לאחרים

נדב

בסהכ פוסט נחמד.
אבל עדיין, יש אוכלוסיות מופלות. לנשים לא הייתה זכות בחירה בארה״ב עד לפני פחות מ-100 שנה. (התיקון ה-19) זאת לא אפליה?
בגרמניה של שנות ה-30 נאסר למכור ליהודים בחנויות. זאת לא אפליה?
אם כיתה בבי״ס מחליטה להחרים את אחד הילדים? זאת לא אפליה?
הכל מותר? הנשים, היהודים והילד המוחרם צריכים להסתדר ולא להתבכיין?
הבעייה היא שאוכלוסיות לפעמים משתמשות בזה כתירוץ, אבל התופעה קיימת.

יואב

אם התופעה באמת קיימת, למה אתה נזקק לדוגמאות בנות עשרות שנים?
(הילד המוחרם בכיתה זו לא דוגמא רלוונטית למה שהיא תיארה בפוסט)

G

אז אין קיפוח היום? סתם דוגמא אחת שקופצת לראש – ערבים?
אתיופים?
יש קיפוח. ולא כל מי שבוכה הוא בכיין.

galgal581

למה ילד מוחרם או ילד כאפות לא צריך הגנת מבוגרים לדעתך?

אריק

כי כשירשמו כאן דוגמאות בין זמננו אתה לא תבין שהתופעה קיימת, בדיוק כמו שאם היית שואל אנשים לפני 100 שנה הרוב המוחלט גם כן היה אומר לך שהתופעה לא קיימת.

יעל

מחקרים מראים ששמות משפחה מזרחיים נקראים פחות לראיונות עבודה,
אתיופים שלא נכנסים למועדונים,
מקומות ממשלתיים שאינם נגישים לנכים,
בתי ספר שלא נוטים לקבל ילדים על בסיס מעמד עדתי, מגדרי, מעמד סוציו-אקונומי, צבע עור וכו…
כל זה רק בארץ…
תקרא לזה קיפוח ״סמוי״ גזענות, אפליה או קורבנות- אבל אם נולדת בצבע הלא נכון, עם המום הבולט לעין או עם שם המשפחה הלא נכון, יהיה לך יותר קשה.
זו בעייה שיש לטפל בה כחברה.
למרות- שאני מסכימה גם עם הסולידית, שאסור שזה יסיר מאחריות הפרט.

galgal581

יש אפליות אבל הן בלתי ניתנות לתיקון. המהפכה הצרפתית, המהפכה האמריקנית והמהפכה הקומוניסטית ניסו לתקן את העולם ונכשלו.

יאיר

לא הבנתם בכלל מה היא אמרה, כמו שהמאמר הציג יש שלושה סוגי שיח ותקופות.
לא צריך להיות בגישה של "אין הפליות בכלל" או הגישה המודרנית היום(שנפוצה יותר בארה"ב) יש אפליות וצריך להעלות אותן לסדר היום, אבל הדרך להתמודד איתן היא לחנך ולהטמיע באוכלוסיות החלשות את הרעיון שהכל תלוי בהם/ן, ולא בגלל שהממשלה מפלה והם חלק מהקבוצה המופלית הם נידונים להכשל. לטנגו צריך 2, צריך גם למזער את האפליה בחברה אבל גם לא לקבע אותה ותמיד למצוא מישהו אשם.

Ben Ohayon

אני חושב שהתבלבלת בין ישראל לארהב… פה האתנוצנטריות היהודית מעוגנת בחוק. כשדוקרים הומואים או צועקים 'מוות לערבים' זו לא 'מיקרואגרסיה'…

איש(3718)

הלאום היהודי מעוגן רק בחוק אחד, חוק השבות, וזה בדומה למדינות לאום אחרות . רוב מדינות העולם הן מדינות לאום. לדוגמא, גם ביפן יש חוק דומה לחוק השבות.

Peter

שטויות, יש עוד המון התייחסויות בחוק ללאום היהודי.
למשל בכל מה שהרבנות אחראית עליו – למשל חתונה.
למשל בכל מה שקשור לגיוס לצה"ל – אם אתה לא יהודי לא ידרשו ממך להתגייס בכוח.

ועוד הרבה דברים אחרים

Ben Ohayon

וגם בחוק הלא כתוב, מקומות שמעסיקים עובדים 'אחרי צבא' בלבד…(ועל הדרך מפלים 30% מהאוכלוסיה)

איש(3718)

לגבי עובדים "אחרי צבא" – זה מפלה לרעה גם חרדים, ולעומת זאת מאפשר כניסה לדרוזים צ'רקסים ואחרים ששרתו בצבא, ולכן הטיעון לאפליה על רקע לאומי לא נכון.

פריכיהו

זה שהטריק הזה לא מפלה באופן כירורגי את כלל המגזר הערבי ורק אותו, עדיין לא הופך את הטיעון ללא נכון.

איש(3718)

Peter

שמת לב שאתה מדבר על אפליה לרעה של יהודים בחוק? (כפיפות לרבנות, גיוס לצה"ל)

אנסח מחדש תשובתי, הלאום היהודי מופלה לטובה רק בחוק אחד , חוק השבות. בכל השאר הוא מופלה לרעה…

O.D

לגבי החתונה – גם ללא הטקס עצמו, על סמך מגורים/ניהול משק בית משותף תוכל לקבל את הזכויות בביטוח לאומי, למשל. (כידועים בציבור)
ולגבי שירות צבאי – לא ברור לי מאיפה הבאת את הטענה:) בתור לא יהודיה הייתי חייבת לשרת בצה״ל, אל אף שלא רציתי, כחובה אזרחית.

ORLY

"בתור לא יהודיה הייתי חייבת לשרת בצה״ל, אל אף שלא רציתי, כחובה אזרחית". בישראל יש הבדל מהותי מבחינת חובת הגיוס לצה"ל בין אזרחים לא יהודים לבין אזרחים ערבים, בעיקר מוסלמים. אלה לא מקבלים צו גיוס והמעט שמשרתים בצבא עושים זאת מיוזמתם ומתעקשים על זה. זאת בגלל ההבנה שבשתיקה לגבי הזהות הכפולה (במוצהר או שלא במוצהר) של אזרחים ערבים כישראלים ופלסטינים. רבים מהם (מלא באוניברסיטאות) הם ממש שונאי ישראל (אפרופו "קורבנות") שמממשים את כל זכויותיהם כאזרחי ישראל בצד שינאה למדינת ישראל שבגללה "נאלצו" לבחור את הבחירה האומללה להיות אזרחיה כדי לא לחיות כ"פלסטינים" מסכנים (שזו זהותם הפנימית…). 

ישי

כתבה מצויינת בפרוייקט הארץ על אחת ממלכות ההתקרבנות יפעת ביטון (לגעת בשיח הגזעני והאלים של האקטיביזם המזרחי
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2732436)

האפליה המתקנת בארהב היא סוג של נסיון להתערבות מינימלית (גם אם מזיקה בראיית סטודנטים שהושפעו ממנה לרעה) כדי לפתוח את הדלת לאינדיבידואל לסייע לעצמו בדרך שתקדם אותו ואת החברה.

Amnon

צפי בTED של סטיבן פינקר ורבקה גולדשטיין: כיצד רעיונות מתקבעים לנורמות, ותביני ש'צדק' זה רק שם של כוכב..
https://www.ted.com/talks/steven_pinker_and_rebecca_newberger_goldstein_the_long_reach_of_reason?language=en

שי

ואו, אני שנים מחפש את הסירטון הזה! תודה!!

שמעון חש

אור סיונוב העציבני במיוחד.
שטיפת המוח שעברה לשנאת קיבוצים מדהימה.
מנסים לתקן אפליה בשנאה.

שכחו ש 90% מהקיבוצים הם בפריפריה ולא בשפיים.
אדמות הקיבוצים הן שדות בבעלות ממ"י ולא קרקע פרטית לבניית וילות מחר.

חצי מהמושבים הם מזרחיים.

שנאה שנאה תרדוף

רון ג.

חד צדדי ומכליל בצורה גורפת מדי. כן, יש אנשים שמנצלים מאבקים חברתיים לשוויון בצורה צינית; כן, גם טענות נכונות לקיפוח ואי-שוויון עלולות ליצור תודעה קורבנית ולגרום נזק; כן, יש לפעמים הרבה עילגות, נלעגות וסתם הגזמה בשפה הפוליטיקלי-קורקטית שמאמצים כדי לדבר על סוגים שונים של עוולות חברתיות. זה בלתי נמנע וזה חלק מהאופי האנושי. זה לא בהכרח אומר שאפשר להימנע ממאבקים חברתיים ומפעילות חברתית ולהסתפק בפעולה אישית, כפי שמשתמע מהפוסט הזה; זה גם לא אומר שצריך להימנע מפתרונות מערכתיים כי הם עלולים להיות מנוצלים לרעה. השאלה, כמובן, היא שאלת האיזון; את טוענת שבמצב הנוכחי אין איזון בין לקיחת האחריות של החברה… קרא עוד »

ramtob

אני מסכים עם רון. המאמר מרתק, וסוחף בביקורתיות שלו, אבל האלטרנטיבה שהוא מציע מעורפלת. אינדיבידואליות וסוכנות ראוי לעודד, אבל קשה לדעת כמה רחוק כל אחד יכול להגיע עם זה. במקום ביקורתיות ושליליות הייתי מציע "גם וגם". גם התפתחות אינדיבידואלית, גם פעילות חברתית.

yossidiv

אתה צודק. הסולידית מאמינה (כך הבנתי מהפוסט לפחות) בשליטתו של אדם בגורלו הוא, תמיד. ישנם מקרים בהם זה לא כך ודרושה עזרה מאחרים, לכן לא ברורה לי גישתה של הסולידית לגבי חבר בני אדם שפועלים למען האינטרסים שלהם תוך הוכחות ברורות שהצד הנתבע מפר שוב ושוב את החוקים שהוא עצמו קבע ונותן פריבילגיות לעומדים בראשו. אתייחס גם לעניין ה-"קורבנות" – ברור שקיימת התקרבנות בחברה הישראלית (הרי יש תמיד מי שמרוויח ממנה ולא, לא מדובר על הקורבנות) אך לא כל התקרבנות הינה ניצול ציני שלה עצמה, ישנן התקרבנויות מוצדקות. התקרבנות היא עניין של חינוך – אם חינכו אותך להיות קורבן מינקות,… קרא עוד »

ראובן .י.

השנאה של הקשת המזרחית לקיבוצים היא מדהימה. כאילו כולם זה שפיים. גם לא רבע.

בל נשכח שחצי מהמושבים הם מזרחיים.

אבל סולידית
השבע לעולם לא יבין את הרעב
את חוטאת בהיבריס קשה ממרום מעמדך.

יש עושק ויש קיפוח.
הנעשק בדרכ הוא חלש ונבער ואינו יודע להרים קולו או לצבור כוח משמעותי.

ולכן אחרים עושים זאת עבורו.

לצורך העניין
שנאת אור סיונוב לקיבוצים , שטיפת מוח בפרוש ,
אינה שונה משנאתך היוקדת לסתיו שפיר.

אלי

את כותבת ממש יפה

עמוס

בתור מזרחי אף פעם לא הרגשתי מוחלש

ראובן .י.

ועם זאת
כמובן שיש בכיינים מקצועיים ומקופחים מקצועיים המתחפרים בו.

הפלא ופלא
ב 90% הם ממרוקו.
העירקים הפרסים וכו הצליחו יפה וגם אם קופחו לפני 40 שנה , קמו והצליחו.

אדיר

בתור מישהו ממוצא מרוקאי, שדי מצליח ולא צריך להתקרבן אני רוצה להגיד תודה שאני מוצא גזענות רק באינטרנט ולא קרה שנתקלתי בה ביום יום. תחפש טיפה סטטיסטיקה אמיתית ותגלה שעבור כל העדות, שתי דורות אחרי הגעה לארץ, אין שום הבדל בסיכוי הצלחה בשום מדד (אם לא מתייחסים למקום מגורים נוכחי- משווים אשדודים מול אשדודים, חיפאים מול חיפאים וכו')

segev

tooshay

sesquiterpene

המחוזות הפאתטיים אליהם הגיעו שלל ה"מאבקים" של השמאל המודרני נובעים, באופן אירוני, מהצלחתו הרבה. המאבק הפמיניסטי המקורי היה מוצדק מאין כמותו – נשים לא יכלו להצביע או להחזיק ברכוש. גם "המאבק השחור", שעליו מבוסס הפלגיאט המקומי, התקומם כנגד דיכוי חוקתי שנבע ישירות מהעבדות. הבעייה היא שהמאבקים האלה נחלו הצלחה מסחררת. הנשים שוחררו והשחורים באמריקה זוכים לשוויון זכויות מלא. וכמעט אף אחד לא מצטער על כך. איפה בעולם יש ריאקציה כנגד הענקת זכות ההצבעה לנשים? כל זה שם את הקרייריסטים מהשמאל בבעייה חמורה. הם בנו לעצמם קריירה על הטפה צדקנית בלתי פוסקת ועל הרגשת עליונות מוסרית על כל העולם – ופתאום… קרא עוד »

Tamir

היי אפשר לשאול מה למדת באוניברסיטה?

נטלי

אפשר גם לקרוא פוסטים אחרים ולגלות.

איש(3718)

צריך לזכור מספר דברים: 1. התקשורת המיידית (אינטרנט) מאפשרת לכל אחד להביע דעתו , לא משנה כמה שולית ואיזוטרית היה תהיה. כמו שלך יש רצון להשמיע את קולך, גם לאחרים יש. 2. ישנה אפליה מכל הסוגים וכל המינים בכל שדרות החברה. זה הטבע האנושי. התקשורת המיידית (סמרטפון שמצלם) מאפשרת לכולם נגישות לארועים, וזה דבר חיובי מאד לדעתי. אני חושב שהעולם עובר היום מהפכה, שאף אחד לא יודע את סופה ואת תוצאותיה. מהפיכת התקשורת המיידית והזמינה מכולם לכולם. בסביבה זו ירויח מי שמעורר יותר רגשות והזדהות בקרב הצופים, אם התקרבנות זה מה שמצליח, אז זה מה שיעשו. לא לחינם מדינות כמו… קרא עוד »

דוד

אהבתי, מחדד דברים שחשבתי \ חויתי בעצמי

Quercus Robur

וואו. אחד החזקים. מרתק ודורש קריאה נוספת. תודה, דורין.

ירון

סולידית יקרה,
זה עתה הקמת על עצמך את זעמם (הקדוש) של כל דוברי ה"מטעם" וה"מייצגים" של השכבות המקופחות. יהיו אשר יהיו
בהצלחה….

עידן

פוסט מורכב וצודק בחלקו אבל על מנת שאדם יפתח זהות אינדבדואלית הוא חייב להכיר את יחסי הכוח שקיימים. הרי לא קיימת מערכת חברתית נטולת אינטרסים, שאינה מפלה וממדרת, שפועלת במאת האחוזים ברוח האחראיות האישית והקפיטליזים הפשוט ברוח הבלוג הזה. אז על מנת שאדם יפתח לעצמו תודעה אינדבידואלית נגד תרבות הצריכה למשל הוא צריך להבין איך הטלוויזיה, הפרסומות וכו פועלים עליו ומשפעים עליו. הרבה פעמים התגובה להבנה זו היא אלימה, מרדנית ולא פעם ילדותית אבל היא תחילת תהליך. מסכים שאם הענין של המופלות או הדיכוי הופך להיות קרדום לחפור בו אז זו בעיה והתהליך לא הושלם. אני מאד אוהב את כתיבתך… קרא עוד »

avinatbezeq

אהבתי מאוד – קראתי עד האמצע 🙁

איש הכרם

לא ראוי לדבר על הקורבן מבלי להתייחס למה/מי הפך אותו לכזה. גם ניצולי שואה השתמשו ומשתמשים עד היום במוטיב הזה, אבל השואה זה טאבו! נכון? אבל אף אחד לא מדבר על התעללות יוצאי אירופה ביוצאי ערב ואפריקה מתוך תחושת עליונות, על ילדי תימן שנחטפו מאימותיהם, על מתן חיסון דפו פרוברה לנשים יוצאי אתיופיה שמטרתו אך ורק טיהור אתני שקט. שלא לדבר על שוד הקרקעות של בני אירופה בקיבוצים, שלא לדבר על יישוב יוצאי ערב ואפריקה בפריפריות כמגן אנושי ראשוני מול פוגרומים של כפרים ערבים. מוטה גור, אמר פעם: "נשבור לכם את העצמות כמו שעשינו לערבים…" וזה מסביר הכל! את הסולידית… קרא עוד »

המחפשת

ואני דווקא מקווה שהיא תמשיך לעשות את מה שהיא רוצה.. להתפתח ולגדול.. ולא להגביל את עצמה למה שהיא כבר יודעת היטב. יש במשפט האחרון שלך משום השתקה המצדיקה את עצמה בהתחפרות בעבר ובידוע ופחד מפני הבלתי ידוע. מקווה שתצליח לגדול מהמשבצת שבה מיקמת את עצמך. חג שמח:-)

דג

יש ניצולי שואה בכיינים בדיוק כמו שיש מזרחים בכיינים (דוגמה לעיל) וקיבוצניקים בכיינים (בעיקר הנודניקים שחושבים שמגיע להם פיצוי מהמדינה על כך שגדלו בבית ילדים).

קיבוצניר לשעבר

איש הכרם אתה ממש מגזים. כנראה שכחת כמה קיבוצים הוקמו כמעוזי גבול וקבעו את גבולה המדיני של ישראל דה פקטו. אגב בקיבוצים יש ערב רב של עדות: פרסים, מרוקאים, תימנים, אשכנזים, רוסים ומה שתרצה. גם במושבים יש כאלה וכאלה. צא מהסרט הדיכוטומי שאתה חי בו שמושבים=מזרחים מסכנים וקיבוצים=אשכנזים גזלנים.

פריכיהו

אף אחד לא מדבר? לא מפסיקים לדבר על זה… לפעמים נדמה שמעדיפים לעסוק בעוולות (אמיתיות או מדומיינות) בעבר מאשר במה שאפשר וצריך לשפר בהווה.

מזרחי ולא משתכנז

בעקבות הפוסט ראיתי מספר פרקים והסדרה הזו פשוט מגעילה.
באו כמה שמאלנים (אשכנזים ומשתכנזים) ומנסים להשוות בין המזרחים והערבים וליצור זהות בין הקבוצות השונות וע"י כך למסמס את הזהות היהודית של המזרחים. לי זה בכלל נשמע כמו מה שאמרו האשכנזים למזרחים בקום המדינה – "כולכם ערבים" , יוצרי הסידרה לא טובים ממפא"י ההיסטורית במאומה.

איש(3718)

מסכים. גם אני ממוצא מזרחי, וגם אני נתקל בנסיון הזה לטעון שיהודים מזרחיים הם בעצם ערבים. זה מצחיק אותי כי להבנתי להיות "ערבי" זה להיות חלק מהתרבות הערבית והמוסלמית, ולאו דווקא להיות חלק ממוצא אתני משותף. הרי מי אלו הערבים האתניים האמיתים? אלו השבטים שפרצו מחצי האי ערב בתקופת מוחמד וכבשו והנחילו האסלם והשפה הערבית לכל המזרח התיכון. הם כבשו את המצרים, הבבלים, האדומים , האשורים, הברברים , הפיניקים וכו' (אמפריות עתיקות ועמים נפרדים אתנית בזכות עצמם), והפכו אותם ל"ערבים" ומוסלמים. כלומר, תנאי הכרחי להיות ערבי זה להיות בעל תרבות ושפה ערבית, ולהיות מוסלמי. אין הכרח במוצא אתני משותף. המציאות… קרא עוד »

רמזי

אמת ויציב.
תודה דורין (שוב).

הייתי בכל זאת מוסיף פסקה שזוכרת שיש מי שהם אכן קורבנות ו/או מוחלשים – נכים, חולים, אלמנים ואלמנות וכוי"ב.אין קשר בין יציאה נגד תרבות ההתקרבנות לעזרה למי שאכן מגיע.

יואב

הם אולי קורבנות אבל הם לא מוחלשים.
אף אחד לא מחליש נכים, חולים, אלמנות וכו, להפך, הם מקבלים פריבילגיות כפיצוי (מה שלא אומר כמובן שהם לא קורבנות).

אגב, אני משתמש בדוגמאות האלה הרבה כשמישהו אומר שהוא מסכן או על אחרים שהם מסכנים. אני שואל אותם: "אתה חולה? אתה נכה? אתה ילד יתום? איבדת ילד?" אז מה בדיוק עושה אותך מסכן? שאתה לא יכול לקנות מילקי?

יוריק קרמר

הדברים קשים מאד ונשמעים מאד. אבל אחרי קריאה איטית ומחשבה, נראה לי שהגזמת.
נכון, יש תופעה של קורבנות ויש המנצלים זאת לבכי קורע לב (לא את לבי). אבל העובדות אינן אך ורק כאלה. התמונה הרבה יותר מורכבת. יש בארץ הרבה יוזמה, יש הרבה רצון להצליח ולא במישור ה"קורבני".
את עוסקת בתופעה חשובה מאד, אבל לא יחידה. יש בארץ קפיטליזם עמוק, שהממשלה מעודדת וציבור רחב פועל בשיטה זו. דרך זאת שונה לחלוטין מדרך ה"קורבנות".
כדי להתמודד עם התמונה שאת מציגה, צריך להקדיש הרבה זמן ולערוך מחקר על התרבות החברתית/כלכלית בישראל. לא אעסוק בכך. הקדשתי רק כמה מלים לערעור והרהור.

יואב

איך בדיוק מתבטא ה "קפיטלזים העמוק"? ברור שהמדינה קפיטליסטית, כל הדמוקרטיות הן כאלה, למעשה אין דמוקרטיה ללא קפיטליזם (שהוא בבסיסו זכות הקניין).

galgal581

יש דמוקרטיות סוצליסטיות. מדינת ישראל היתה כזו פעם.

Ben Ohayon

שווה להראות את הצד השני גם, להזכיר שישנם מקרים אמיתיים של אפליה וגזענות, הנה דוגמא:

https://www.facebook.com/groups/175797925952338/406422126223249/?notif_t=group_comment

בפוסט הנעוץ בקבוצה של 16 אלף אנשים בפייסבוק כתוב שחור על גבי לבן 'עבודה עברית', כלומר 'לא מעסיקים ערבים'. ו16 אלף איש לא חושבים שיש בזה משהו פסול, כי זו הנורמה.

זו לא מיקרואגרסיה…זו אפליה גזענית ולא חוקית.

שי

״החוק״ הזה הוא יציר השמאל
והוא עוד יבוטל
זה לא חוק, יותר חוקן
יש מי שמסרב להעסיק את האוייב
נקודה.
בחורבן השמאל ואירופה , ננוחם.
הימין הולך לעלות באירופה ממש בקרוב
והראשונים שהם יתעמתו איתם, זה השמאל
יהיה שמח ממש בקרוב

מרטין לותר קינג

מרטין לותר קינג גם היה בכיין מקצועי. מתקרבן.

guy

בעוד הפריים טיים נהנה לגזור קופון על הצגת המזרחי כנלעג
ערי הפריפריה מיובשים וחרדים נכנסים לוואקום
זו ישראל של 2015 וזה לא נראה שזה הולך לכיוון חיובי
ככה זה כשמסתכלים דרך החור שבגרוש

שרון

כמו שאמרה אמא של כלה בחתונה שבה הייתי אורחת: "אני יודעת מה זה לגדול אצל אמא פולנייה. גם אני גדלתי אצל אחת כזו".

מומו

סולידית (וסולידים יקרים קוראי האתר), אולי הסיבה שהדור השני עדיין מדבר על זה בישראל 2015 הוא בגלל שהפער בין אשכנזים למזרחים לא נסגר ולא קרוב להסגר?
הניידות החברתית בישראל נמוכה, אם נולדת מזרחי בפרפריה הסיכויים שלך נמוכים מאשכנזי שנולד במרכז.
אם יש לך מזל ממש גרוע ונולדת כמזרחית חרדית מצבך כבר יותר גרוע, אפילו לבית ספר יש לך בעיה להרשם.

עכשיו, אני מכיר את הגישה האינדבידואליסטית שלך, ומכבד אותה. אבל, האם את לא יכולה להבין ולכבד אנשים שחוסר צדק מפריע להם (ואומרים את זה בקול ברור מול מצלמות)?

שי

השמאל הוא לא פחות מהתגשמות המונח השגור אצל הדתיים, ״נס גלוי״ יש לעודד את השמאל מחוץ לישראל, ולהלחם בו עד חורמה בישראל השמאל, שנדאג שייעלם מחיינו כאן בישראל, מחוץ לישראל מביא רק ברכה. בואו נראה: הצאר הרוסי, קשה להבין כמה רוסיה הייתה בעבר גדולה וענקית די אם נציין שרוסיה של הצאר הייתה גדולה ובהרבה מרוסיה הסובייטית ואם נרצה להוסיף, לא רבים יודעים, או זוכרים, שבמלחמת העולם הראשונה, רוסיה לחמה עם אנגליה וצרפת נגד גרמניה וטורקיה, במסגרת זאת הייתה צריכה רוסיה הצארית לקבל את……….. קושטא, הלו היא איסטנבול !!!!! תחת זאת, השמאל, ויש מי שיאמר היהודים, ולא יטעה הרבה, תרמו להפלת… קרא עוד »

גור

בואנה אני אתבע את כולכם פה.

Dolisit

absolutely true in connection with politics of identity. but very false when you link it to arguments against the battle for equality. I'm sure you know already about studies that show that countries that strive for equality are "happier"and suffer less from political dissastisfaction than much richer countries who have higher inequality rates. why? because its not about how much money you have but about how you rate compared to others. in other words people and societies in general are happier and healthier when there is less inequality than they are when they have more money and more inequality. so… קרא עוד »

Dolisit

I live in Northern Europe, in one of those "social" countries who every year rank highest in the happiness board. I dont know if happiness is what you even strive for. maybe freedom is what you regard most, much like the Americans. while I can agree with your criticism on the tactic, all my experiences in this country have shown the opposite of what you just stated in your first paragraph. I believe equality (of course not complete equality) should still be regarded as the best means to the end.

Dolisit

the description of this "problem"is very accureate. but only if you consider it a problem. to me it seems, literally and figuratively as rich people's problems…

דנה ש

השבוע קראתי בספר של אשכול נבו (המקווה האחרון בסיביר) עמ 119:
"אומץ הוא בסך הכול שם אחר לחוסר בררה".
ואני תוהה על משפט זה מאז.. פוסט זה לא מקל על הרהורי..
בגדול, רוצה לכתוב לך כל הכבוד על האומץ, וחזקי ואמצי..
ובקטן מקווה שאומץ פותח דלתות לבררות נוספות.. ולא כמו שכתב נבו שם אחר של חוסר בררה.

ישראל

"כל רמיזה, ולו הדקה ביותר, שניתן לפרשה כביטוי של הדרה, גזענות או אפליה, מנופחת במלוא עוצמתה כדי להדגיש כלפי חוץ את מעמדו הקורבני של הניזוק – וכמובן לאפשר לו לתקוף בחזרה כנחש קוברה היורק את ארסו". ו "היכולת לנהל שיח פתוח, מפרה ורציונאלי אובדת לחלוטין."
לצערי זהו תיאור מדויק להחריד של השיח הטבעוני הנוכחי שגם הוא, לא במקרה, היפר-סוציאליסטי ושואף להשליט משטר בו חירויות הפרט יוקרבו על מזבחה של אידאה דמיונית.

שמעון חש

המאבקים החברתיים הם תגובת יתר , אובר שוט , למחוזות הניצול והעושק שהקפיטליזם החזירי הביא אותנו.

מכיוון שהקפיטליזם החזירי הגיע לקיצוניות עושקת
אז נוצרה תגובת יתר באובר שוט.
וכיאה לאובר שוט , הוא ב אובר..

זה טבע הדברים.
לא נולד משום מקום

אמיר

אסופה של אנקדוטות מביכות שנועדו להגן על הסדר הנוכחי מביקורת. המאמר חף מכל התייחסות רצינית לטענות של חלקים בציבור כלפי איך שאנחנו מנהלים את חיינו, ומלא בביקורת על "התקרבנות" בסגנון fox news על הביטוח הלאומי. לכן אני צופה לו תמיכה רחבה בין האינטלקטואלים שהם קודם כל ולפני הכל משרתי משטר, למרות איך שהם אוהבים לראות את עצמם

רועי

לייק גדול! גם לפוסט וגם לתגובה הזאת. גם אני נוהג כך כל חיי.

מיקו

הכוונה לפלסטינים, נכון?…..

Yossi

הפלשתינאים וחבריהם מהשמאל הישראלי הפכו את הקורבנות לאומנות המתחרה בביצי פאברז'ה או לחילופין במדע טילים. עשה הכל על מנת לא לקחת אחריות. מדינה משלהם….

רון

יש אפלייה ויש קורבנות – יותר מידי משניהם.
יש אחריות אישית, אבל יש גם אחריות חברתית, ויש גם אחריות מדינתית.

עכברתול

אני אוהב אותך, ואת כותבת ממש יפה

ברק

עכברתול.
לאור הכתבה הנ"ל , אתה צריך לבחור איזה פוזיציה אתה בוחר -של העכבר או של החתול.

Eilonvi

המממ. זה מאוד מעניין וזאת פעם ראשונה שאני נחשפת לתיאוריה הזאת (כבוד, כיבוד, קורבנות). אבל אם אני מנסה להסביר את זה לעצמי, אז לדעתי זה פשוט סוג חדש של צביעות. ובצביעות הזאת משתמשים להשגת מטרות אישיות וקבוצתיות עם צידוק "מוסרי" לכאורה (כאשר המצטדקים למעשה מבצעים עוולה מוסרית) וזה כשלעצמו כלל לא דבר חדש…

naftul

תגידי מה עשינו שהבאת לנו פוסט כזה כבד,ועוד אחרי יום כיפור שהיה מספיק כבד,לא יכולת להביא משהו קליל על חיסכון או השקעות,לא קראתי את הכל זה כבד עליי, אבל לא נורא בטח היו לך כוונות טובות.

אני ממילא יחסית חדש כאן, ועדיין לא קראתי הרבה פוסטים שלך, שהתכוונתי לקרוא, אני יבלה את הזמן שם ביי.

יעל1980

תהיי לי בריאה, דורין, איך שאת מצליחה בפוסט אחד לגרום לי להנהן נמרצות על מספר פסקאות, ולהתקומם נמרצות לא פחות כנגד מספר פסקאות אח"כ. בכל מקרה, כתמיד מעוררת אותי לחשוב. תבורכי ותהני מהחגים (רציתי לכתוב תהני מהחופש, רק שאצלך החופש הוא כל יום)

pizza hat

אני לא מסכימה איתך לגבי אפליה.
זה שתגידי שאוכלוסיה X מתקרבנת ואיננה קורבן,זה לא אומר שזה המצב,את מבינה?נכון?

הייתה אפליה מתמשכת נגד נשים, הן לא יכלו ללמוד באונ',לא יכלו להצביע בבחירות. מאז היו שינויים,אבל עובדה,יש עדיין הרבה נשים שלא יתקבלו לעבודה מחשש להריון,ויתחקרו אותן בראיון עבודה בצורה בוטה לא חסר מקרים כאלה!
שכחתי..את לא עובדת כבר שנים,מה אכפת לך מאחרים?
אכן ,יש אפלייה מסויימת בפריפריה,כדי להצליח כאן יהיה קל יותר עם תוולדי במרכז!
אנחנו לא בולנדון,דורין!
ולא כל אחד יכול לעבוד בלונדון ולהרוויח הרבה..ואז לחזור לארץ ולחנך את הישראלים "המפונקים והמתקרבנים."

blackestonian

זה שאין הפליה ממסדית, לא אומר שאין אפליה.
הרי גם יחס השוטרים ליוצאי אתיופיה, הוא לא הפליה ממסדית. זה לא שיש להם ״נוהל מעצר אתיופי״ מיוחד שם במשטרה…

Talia

הי סולידית, אני חושבת שאת חריפה ואינטיליגנטית בצורה יוצאת דופן ולרוב אני נהנית עד מאוד מהפוסטים החריפים שלך. צר לי להגיד שהפוסט הזה בעיני מחטיא ובגדול.. זאת צביעות להציג את העולם כשווה הזדמנויות ושהכל תלוי בפרט הבודד. זה כך בחלק גדול מהמקרים אך לא תמיד. מעניין אם לצורך העניין היית אתיופית מירוחם מבית דל אמצעים היית גם מרגישה ככה. הגזענות והאפליה קיימת גם בדור הזה אם כי בצורה סמויה ונקייה כביכול. זה נכון שלא יפסלו ממך מלהגיע לאוניברסיטה אם יהיו ביידיך האמצעים. אבל ברור כשמש שאם היית נושאת שם משפחה מזרחי כבד עם חזות כהה ישנם מקומות שלא היו מזמנים… קרא עוד »

דניאל

היכן כתבה הסולידית שהעולם שווה הזדמנויות? היא כתבה שעל מנת למקסם את הפוטנציאל הגלום בנו צריך להפסיק להתקרבן, זה נכון בין אם את אתיופית ענייה בפריפריה או אירופאית מיוחסת בצפון תל אביב. במובן הזה לכל אזרח במדינת ישראל יש הזדמנות להשיג עצמאות ויציבות כלכלית, כולם לומדים במערכת החינוך, לכולם יש הזדמנות ללימודים אקדמיים (מסובסדים אפילו אם את אותה אתיופית) והיכולת להגשים את עצמם… מה שחסר הוא המוטיבציה.

Nini

היי דורין,
לא הבנתי למה התכוונת בהערה השנייה שלך (**) "הרעל הזה"?

קפיטליסט

פוסט מעולה ומנוסח היטב!
העוולה הגדולה ביותר של הסוציאליזם במדינתנו (הממומש לצערי גם ע"י מפלגות הימין לא פחות מאשר מפלגות השמאל) הינו בדיוק בשאיפה לקחת כמה שיותר מיסים מהאוכלוסיה המועילה ביותר לחברה (מעמד ביניים: עצמאיים ושכירים במקצועות מבוקשים).
אותם מיסים מחולקים בסופו של דבר למי שבוכה הכי הרבה על במת התקשורת (מתקרבן), במקום השקעה באוכלוסיות אשר באמת זקוקות לעזרה (נכים, יתומים וכו') ובמקומות בהם ישנם כשלי שוק (מוצרים ציבוריים כגון בטחון ותשתיות, נזקים עקיפים כגון זיהום וכד' שאותם עדיף לפתור בצורה ממוסדת).

shuli

דורין את יודעת בוודאי שהמדינה שלנו הוקמה כבר ב"חטא" אי השוויון. מי שהקימו אותה הם יוצאי אירופה…אין איזכור למזרחים שעלו לארץ ובנו אותה גם הם…מאדירים כל הזמן את הפלמ"ח האשכנזי ברובו כאילו שהוא היחיד שנלחם פה..את השטחים במרכז הארץ לקחו לעצמם או שקיבלו אנשי צבא בכירים שכמובן היו אשכזים ברובם…ואת המזרחים שלחו ל"עיירות פיתוח"…נכון שאדם לא צריך להתקרבן וחייב להוציא עצמו ממקומו ולהצליח בחיים בזכותו בלבד אבל כשהמצב הכלכלי שלך לא קל – המשכורות במרכז והאפשרויות יותר גדולות מבפריפריה..זה קשה כפליים להצליח…המדינה שלנו לצערי הכי גזענית אי שוויונית ומפלה שיש….. עדיין על האדם לקחת את גורלו בידיו ולהצליח! כי כשרוצים… קרא עוד »

shuli

לדבר על אפליה לא הופך אותך אוטומטית לקורבן..

גל

לא ברור לי מדוע הנושא של מזרחיים-אשכנזים עדיין מעסיק כל כך את החברה הישראלית בשעה שכולם כבר מעורבבים בצורה כזו או אחרת.. בכיינים, טיפשים או "מקופחים" תמיד היו ותמיד יהיו בכל עדה ובכל תרבות."מזרחיים" יש היום בכל מקום ובעמדות מפתח במדינה… אני חישב שדיון בנושא זה, לא ראוי ופוגע מאד במרקם עדין מאד של החברה הישראלית המתהווה.. דיון בנןשא חרדים למשל הרבה יותר מעניין.. מאחר ומדובר בקבוצה מתחזקת בעלת מאפיינים מסוכנים ויש לי שאלה לקינוח, אבי מעדות אשכנזי ואימי מעדות המזרח.. אז מה אני? מזרחי או אשכנזי?? תודה.

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן