12 מחשבות על השקעות ב-2024

לקט מחשבות, תובנות ותהיות בפתח השנה החדשה וברקע השנתיים המטורפות שקדמו לה.

1. לומר "אני משקיע לטווח ארוך בתיק השקעות עצל עם קרנות סל" זה קצת כמו לומר "אני מתכוון לטפס על האוורסט עם גרזני קרח, רתמות ובלון חמצן"

מה שנקרא  — טוב אחי. בוא נראה אותך.

השקעה פסיבית היא כנראה הדרך הפשוטה והזולה ביותר להשקיע בשוק ההון ולקצור את פירות הקפיטליזם העולמי. אבל בה בעת היא מציבה אתגר רגשי, מתמשך ומורכב, שיש לומר בכנות: לא רבים יכולים לו.

העשור הנוכחי, במיוחד, זימן למשקיעים כל כך הרבה אתגרים שקשה אפילו למנות אותם מבלי לקבל סחרחורת: הקורונה השביתה את הכלכלה העולמית ולא היה מושג כמה זמן תימשך. הריבית נפלה לריצפה. הנפט נסחר במחיר שלילי. הבורסה קרסה 30%- ב-2020 במה שייזכר בתור השוק הדובי המהיר בהיסטוריה — ואז חזרה בסערה, דרך בועת מים-סטוקס, בועת קריפטו ובועת NFT. חווינו סחרור אינפלציוני שלא נראה כמותו 40 שנה, העלאת ריבית מהירה שנועדה לרסן אותו, שוק דובי איום נוסף ב-2022, התרסקות רבתי של שוק האג"ח (למרבה החלחלה — במקביל להתרסקות של שוק המניות) והכל – ברקע פלישה רוסית לאוקראינה והעמקה של השסעים החברתיים בישראל עד חשיפת העצם.

לאורך התקופה משקיעים הופגזו בתחזיות בלתי פוסקות על מיתון, סטגפלציה ושוק דובי ממושך – תחזיות שאמנם פירקו את השוק אבל לא התממשו בסופו של דבר.

אם שרדתם את כל אלה, דבקתם בתכנית, לא מכרתם בפאניקה והמשכתם להפקיד לתיק ההשקעות בשיטתיות – כל הכבוד.

אני מרוצה מכם.

וחשוב מכך, אתם ראויים לתגמול שהשוק הרעיף עליכם – S&P 500 רשם תשואה כוללת של 54% מאז ינואר 2020 (CAGR שנתי של 12%).

קל לומר שאתה משקיע לטווח ארוך. קשה הרבה יותר לקצור את הפירות.

2. איזה מין דור של משקיעים צומח כאן?

השפל הגדול של 1929 צלק דור שלם של משקיעים והרחיק אותם משוק המניות לשנים ארוכות.

בדומה, ולהבדיל, הכוויה שהותיר משבר מניות הבנקים ב-1983 עיצב את היחס השמרני של ישראלים רבים להשקעה במניות בכלל (תשאלו את אבא וסבא).

והיום? דור של משקיעים נולד לתוך שוק שורי כמעט חסר מעצורים (2009 ואילך), עם שלושה שוקים דוביים בתווך: 2018, 2020 ו-2022.

איך המציאות הזו מעצבת את התודעה של המשקיעים היום? כיצד הם יגיבו בתרחיש של שוק דובי שלא מסתיים בתצורת V חדה בחלוף שנה או שנתיים?

משך ההתרסקויות בשווקים אמנם מתקצר אבל זה לא תמיד היה כך: הנאסד"ק דשדש בין 2000 ל-2016, הדקס הגרמני לא הלך לשום מקום בין 2000 ל-2013, הדאו ג'ונס קפא על שמריו בין 1965 ל-1985, והניקיי היפני רק בימים אלה (2024!) חוזר לשיא האחרון שנרשם אי שם ב-1989.

הנחת המוצא ששוק המניות עולה בטווח הארוך בדרך כלל מוכיחה את עצמה, אבל התזמון של העלייה הזו, והלינאריות שלה, הרבה פחות צפויים מכפי שמשקיעים אולי התרגלו לצפות בעשור וחצי האחרון.

3. פשוט תמשיכו לקנות

בראייה לאחור, מי שניסה לתזמן את דרכו בין הדובים והמפולות של חמש השנים האחרונות נמצא היום במצב רע יותר בהשוואה למי שנשאר מושקע לאורך התקופה, ובמצב רע משמעותית בהשוואה למי שפשוט המשיך לקנות במנות קצובות.

מיצוע – הזרמה קבועה של כסף טרי לשוק המניות – איננה אסטרטגיית השקעה מושלמת אבל היא מאפשרת לפזר את ההשקעה במישור הזמן, שזה פיזור לא פחות חשוב מאשר פיזור במישור הנכסי.

שוק המניות הוא מחולל העושר העיקרי של העת החדשה, אבל ביצועיו נמצאים הרחק ממוקד השליטה שלנו. להבדיל, שיעור החיסכון שלנו – החלק מההכנסה הפנויה שאפשר להפנות להשקעה שוטפת – הוא במידה רבה פועל יוצא של החלטה, אגו ודחיית סיפוקים.

אין מהלכים חסיני-אש בעולם הפיננסי, אבל יש להניח שהפקדה שיטתית של כסף טרי לתיק ההשקעות תשפיע (לחיוב) על העושר שלכם יותר מכל ניסיון לתזמן את השוק.

4. הסיכון המטריד ביותר הוא תמיד זה שאיש לא מדבר עליו

השוק הוא מנגנון צופה פני עתיד.

הוא מגלם את תחזיות המשקיעים באשר לביצועיהן הכספיים של החברות הנסחרות בו.

ויכולות הניבוי שלו, כקולקטיב של מיליוני משקיעים, הן לא רעות – חוץ מכשמדובר בהפתעות.

בחיזוי הפתעות הוא גרוע.

והפתעות – כמו מלחמות, מגפות ואסונות טבע — הן מה שבאמת מחולל את המהלכים האגרסיביים ביותר, מעלה או מטה.

השוק הדובי של 2022 נגרם במידה רבה כתוצאה מציפיה למיתון ממושך, שבתורו אמור היה לנבוע ממדיניות של הידוק מוניטרי מהיר (העלאת ריבית), שנועד בכלל לרסן התפרצות אינפלציונית, שבתורה באה לעולם בעקבות התגובה העולמית למשבר הקורונה.

אבל המיתון המפורסם הזה, למרבה ההפתעה, לא הגיע — והנה, בחלק ממדינות העולם, כולל בישראל, כבר התחילו אפילו בהורדת ריבית.

כשכולם משוכנעים שתרחיש מסוים עתיד להתרחש, הוא נוטה דווקא שלא לקרות.

בד בבד, כפי שנוכחנו לצערנו לאחרונה, כשכל תשומת הלב מוקדשת לאיום מסוים, איומים אחרים נזנחים, מה שהופך אותם למסוכנים יותר.

בני אדם גרועים בחיזוי העתיד. אנחנו חשופים להטיית האחרונות, הטיית הזמינות ולעודף ביטחון מידע. תחזיות שוק נוטות להתנפץ על סלעי הפרקטיקה של החיים והפתעות בלתי צפויות שמגיחות משום מקום וטורפות את הקלפים.

הלקח המרכזי שמשקיעים צריכים לקחת מכאן הוא שהעולם מפתיע, ולכן עליהם ליצור לעצמם שולי ביטחון רחבים מספיק שיאפשרו להם להתמודד עם זעזועים בשווקים מבלי שאירוע פתאומי ובלתי צפוי ימחק אותם.

5. שובן של אגרות החוב?

יש שתי סיבות לכך שאינפלציה גבוהה היא כמו חומר הדברה לאגרות חוב.

ראשית, אינפלציה שוחקת את ההכנסה השוטפת (תשלומי הריבית) מאגרות החוב.

שנית, אינפלציה בדרך כלל מביאה להעלאת ריבית, שבתורה מרסקת את מחירי האג"ח הקיימות (העלאת ריבית מביאה להנפקת אג"ח חדשות בריבית גבוהה יותר, מה שאומר שמחירן של אג"ח קיימות חייב לרדת כדי שהן תוכלנה "להתחרות").

זו הסיבה ש-2022 הייתה שנה קטלנית לשוקי האג"ח ברחבי העולם. מדד אג"ח ממשלתי כללי (תל גוב) ירד ב-9.5%-. בארה"ב, מדד האג"ח המצרפי (קרן הסל AGG) ירד ביותר מ 13%-. אלה לא תשואות שאנחנו מצפים להן מהפלח דל-הסיכון בתיק ההשקעות.

חמורה במיוחד הייתה העובדה שהקריסה הזו התרחשה במקביל לירידה חדה בשוק המניות. היסטורית, אגרות חוב שימשו כמעין כרית ביטחון  עבור תיק ההשקעות במובן שהן ממתנות את התנודתיות האינהרנטית של הפלח המנייתי בתיק. זה לא קרה ב-2022, מכיוון שהסביבה הכלכלית העיבה על שני סוגי הנכסים.

התוצאה היא שהקצאות נכסים בסגנון "שוקולד מריר" או תיקי 60/40 התרסקו ב-2022.

לקח אחד מכאן הוא שהעולם הפיננסי אינו נשלט על-ידי כללי ברזל פיזיקליים. שום דבר לא בטוח, ואין כל ערובה שנכס מסוים ימלא את ייעודו ברגע האמת.

תובנה אחרת נוגעת לעתיד. שוקי האג"ח התאוששו ב-2023, במיוחד ברבעון האחרון שלה. אם לאורך שנת 2024 נראה, כצפוי, המשך של הורדת ריבית והתמתנות באינפלציה, הרי שאגרות חוב עשויות להניב רווחי הון משמעותיים ולתפוס מחדש את מקומן כנכס הגנתי מועדף בתיקי ההשקעות במקום פיקדונות וקרנות כספיות.

ככלות הכל, למרות עליית מחירי האג"ח, התשואות עדיין אטרקטיביות: אג"ח ממשלתי בישראל ל-10 שנים מניבה כיום 4.1% נומינלית. בארה"ב – 3.9%. בבריטניה – 3.7%. בגרמניה – 2%. בסביבת אינפלציה מתמתנת, התשואות הללו אטרקטיביות למדי, במיוחד עבור משקיעים עם טווח השקעה בינוני.

6. בראי השנתיים האחרונות, כלל ה-4% הולך ונשמע לי פחות הגיוני מבחינה פרקטית

בראיון האחרון לגלובס (לפתוח באינקוגניטו) התייחסתי לאתגר הפיננסי המרכזי במודל הרווח של עצמאות כלכלית: התרגום של שווי נקי לזרם הכנסה שממנו ניתן לחיות.

כלל ה-4% מציע פתרון פשוט לעניין: צוברים 300 חודשי מחייה, ומנקודה זו ניתן למכור בכל שנה 4% משווי התיק (תוך התאמה שנתית לאינפלציה) לצורכי מחייה שוטפת וכך מקטינים את הסיכון שהכסף יאזל בתום 30 שנות פרישה.

זה כמובן נשמע טוב בתאוריה, אבל מה אם ניישם את זה על המציאות העכשווית? אדם שפרש בדצמבר 2021 ראה את ה-S&P 500 יורד ב-18.1% בסביבת אינפלציה גבוהה. השוק אמנם טס 25% ב-2023, אבל הפורש שלנו, בהיותו חשוף מאד לסיכון רצף התשואות, נתון לחלוטין לחסדי השוק ב-2024, כשאם גם השנה תסתיים בירידות, מצבו יהיה בכי רע עד כדי סכנה לאובדן עצמאותו.

מי שתלוי בכך ששוק המניות ישתף פעולה עם התקוות, השאיפות ותזמון ההוצאות שלו עלול למצוא את עצמו במצב של "עוני של מיליונרים", במיוחד בשנים של ירידות דו-ספרתיות.

החשש המתמיד מפני הידלדלות התיק בטרם עת מחולל חרדה מיותרת שבעיני סותרת את כל המהות של חופש כלכלי.

האם אתה באמת "עצמאי כלכלית" אם אתה צריך להתפלל שהשוק לא יתרסק כי אחרת לא תוכל לשלם חשבונות?

אני עדיין מאמינה ש"כלל ה-300" תקף במובן זה שהוא מאפשר להעריך, באופן גס, עד כמה אדם קרוב לעצמאות כלכלית. הקונספט של שווי נקי מסייע לאמוד היכן את ביחס למטרותיך. אבל הוא חסר ערך מבחינה מעשית משום שהוא משתנה ללא הרף, באופן בלתי צפוי, ומכאן שאין שום דרך לתכנן על בסיסו. לשם המחשה, התיק שלי כבר גדול למדי, ובין תנודות מט"ח וביצועי השוק, השווי שלו עשוי להשתנות לכאן ולכאן בעשרות אלפי שקלים *ביום*.

הפרקטיקה של משיכה של סכום מסוים מתיק ההשקעות שערכו משתנה מדי רגע  הולכת ונדמית לי כמעמסה מנטלית של ממש, עם סיכונים פיננסיים לא מבוטלים.

אני מעדיפה לא לגעת בקרן לעולם, ולחיות על זרם הדיבידנדים שהתיק מניב – הכנסה צפויה יותר, שאינה תלויה במצבי הרוח הקיצוניים של אדון שוק.

פרספקטיבה כזו הופכת את התנודות היומיומיות, החודשיות והשנתיות של שוק המניות לרעש רקע.

7. בדרך לשלווה סטואית-פיננסית

ג'ידו קרישנמורטי הקדיש את רוב חייו למתן הרצאות רוחניות. ככל שהתבגר הוא הלך ונעשה גלוי יותר. באחד הרגעים הוא שאל את קהל שומעיו אם הם רוצים לדעת מה סודו.

"אתם מבינים", הוא לחש, "לא איכפת לי מה קורה".

תיק הדיבידנד שלי צמח ב-18% השנה. זו תשואה יפה כשלעצמה אבל נמוכה מזו שהניב ה-S&P 500. זה לא ממש מעניין אותי. לא מאד איכפת לי אם התשואה שלי נופלת מזו של המדד או של קרנות הסל המחקות את המדד.

מדד הייחוס הרלוונטי היחיד עבורי הוא ההוצאות של המשפחה שלי. אני לא מחפשת תשואה עודפת או "אלפא". אני משקיעה כדי לייצר זרם של הכנסה פסיבית שצומחת ריאלית משנה לשנה, כשבחלקה אני משתמשת לצריכה ואת יתרתה אני משקיעה מחדש כדי שאוכל להגדיל את זרם ההכנסה הזו באופן מעריכי: אני קונה מניות דיבידנד שמתומחרות בעיני באופן אטרקטיבי, ובדיבידנד שהן מחלקות לי אני קונה מניות דיבידנד נוספות, שמייצרות אף הן הכנסה, שתופחת ככדור שלג מתגלגל.

אני לא יכולה לתכנן את דפוסי ההוצאה האישיים שלי בהתבסס על מחירי מניות שהם כמעט בהגדרה בלתי רציונליים, בלתי ניתנים לחיזוי, וניחנו בנטייה שטנית שלא לשתף פעולה עם התכניות שלי בעיתוי הנכון. הרי מי יודע, ומי יכול לדעת, כמה כסף צריך לפרוש? מיליון? חמישה מיליון? עשרה מיליון? יותר? מה אם תגיע מפולת מיד אחרי הפרישה? מה אם אחיה "יותר מדי זמן"? האם יהיה מספיק כסף? האם הכסף יאזל?

בנוסף, אני לעולם לא רוצה להיקלע למצב שבו אני מוכרת מניות באופן כפוי בשעה שהשוק מתרסק. זו תובנה שהתחדדה אצלי במרץ 2020. להיפך, אני מעדיפה להיות בעמדה שבה אני יכולה לקנות מניות בכל פעם שאני רואה מניות יורדות בחדות.

לכן, אני מוצאת שבשלב כרונולוגי ופיננסי זה של חיי, אסטרטגייה מבוססת דיבידנדים מתאימה לשני הצרכים הללו וזה חשוב לי הרבה יותר מאשר להניב ביצועי יתר על פני מדד ייחוס זה או אחר. דיבידנדים, בשונה מרווחי הון "על הנייר", זה כסף אמיתי, ממשי, שמחולק מתזרים המזומנים החופשי של עסקים רווחיים היישר לכיסי, ככסף מזומן. בלי תקוות, בלי חלומות, בלי הערכות וציפיות.

8. מי יעצור את ארה"ב?

שווי השוק המצרפי של "7 המופלאות" – מיקרוסופט, אפל, אמאזון, אנווידיאה, גוגל, טסלה ומטא – עקף את זה של שוקי המניות של בריטניה, סין, צרפת ויפן גם יחד.

שבע החברות הללו, פאר היצירה של הקפיטליזם האמריקני, היו שוות 1.5 טריליון דולר לפני כעשור. הן הוסיפו כ-10 טריליון דולר לשווי השוק שלהן ב-10 השנים האחרונות.

בהובלתן, הדומיננטיות של ארה"ב בשוק המניות העולמי גדלה באופן עקבי – מ-15% בתחילת המאה ה-20 עד ליותר מ-60% היום.

ארה"ב בולעת את העולם כמו פאקמן, והשאלה הנשאלת היא עד מתי? האם בכלל יש היגיון לפזר את הפלח המנייתי על מדדי שוק עולמיים כשאפשר לקנות את הסנופי וללכת לים?   האם אין חשש מכך שביצועי השוק האמריקני נשלטים על ידי קומץ ענקיות טכנולוגיה?

פרשנים קודחים לנו במשך שנים ששוק המניות האמריקני יקר מאד, שתוחלת התשואה ממנו, בהתאם, נמוכה מאד, ושה"ערך" האמיתי נמצא בשדות זרים כמו מניות שווקים מתעוררים.

זה כמובן לא ינחם את מי שהגדיל את ההקצאה למניות שווקים מתעוררים על חשבון ארה"ב — ואוכל מרורים ב-15 השנים האחרונות. בעשור האחרון הביג-טק האמריקני מעך את כל מה שסביבו, ממניות בעלות שווי שוק קטן (ראסל 2000) ועד מניות ערך ומניות שווקים מפותחים (MSCI EAFE).

אני לא יודעת מה ואם נראה משהו שיעצור את הקטר האמריקני, אבל מוכנה להסתכן בתחזית אחת: הפער בין 7 הגדולות לשאר 493 החברות ב-S&P 500 יצטמצם השנה.  ריבית נמוכה יותר היא רוח גבית עבור חברות קטנות יותר, שאינן מחזיקות במאות מיליארדים במזומן. לדעתי, הגיעה שעתן לפרוח.

9. האם הציבור יישאר בקרנות כספיות?

עליית הריבית בישראל בשנתיים האחרונות הפכה את הקרנות הכספיות, לראשונה מזה שנים ארוכות, למוצר השקעה אטרקטיבי.

הגיוסים הרצופים בשנתיים האחרונות הביא את סך הנכסים המנוהל במסגרתן ל-81 מיליארד ש"ח – כ-20% מסך הנכסים המנוהלים בכל קרנות הנאמנות.

לפי אתר פאנדר, הקרנות הכספיות הניבו בממוצע תשואה כוללת של 4.28% ב-2023 – תשואה גבוהה יותר מהאינפלציה, ואפילו יותר ממדד ת"א 35 המדשדש – אבל עדיין כזו שמחווירה לעומת הראלי המטורף בשוקי המניות המפותחים ב-2023.

אני תוהה אם המשך העליות בשווקים, לצד הורדת ריבית בישראל, יגרמו לישראלים להסיט כסף חזרה לשוק המניות.

נדמה לי – ואין לי לצערי נתונים כדי לאמת זאת – שרוב הכסף שנותב לקרנות כספיות לא הגיע ממשקיעים שברחו משוק המניות, אלא דווקא מפיקדונות ומחשבונות עו"ש שהעלו אבק בעשור וחצי של סביבת ריבית אפסית.

לכן, אני מאמינה שקרנות כספיות ימשיכו לגייס כספים גם ב-2024 ולא נראה פדיונות ענק בשנה זו.

לצד זה, עם כמה שהקרנות האלה הן מין שמיכה מחממת שמנחמת משקיעים בתקופות של אי-וודאות  – חשוב לזכור שלטווח ארוך הן כנראה לא האפשרות הטובה ביותר למשקיעים. מניות, ואפילו אג"ח, השאירו למזומן אבק בטווחי זמן ארוכים.  מעטים האנשים שיכולים להרשות לעצמם את הסיכון שכרוך בדגירה על יותר מדי מזומן.

10. עוד מאותו הדבר?

2023 הייתה שנה נפלאה בשוק ההון — תמונת ראי של הכתישה ב-2022.

מניות צמיחה זינקו לעומת מניות ערך. מניות ארה"ב דרסו את שאר העולם (לאחר שפיגרו ב-2022). הסקטורים שירדו חזק ב-2022 – טכנולוגיה, תקשורת וצריכה מחזורית – הובילו את השוק בשאגה ב-2023, ואילו הסקטורים המובילים של 2022 – אנרגיה, תשתיות וצריכה קבועה – השתרכו מאחור ב-2023.

ה-S&P 500 רשם תשואה שנתית של כ-25% ומחק את ההפסד מ-2022 (18%-).  נאסד"ק זינק ב-55%, מהשנים הטובות בתולדותיו. שווקים מפותחים עלו ב-17%. שווקים מתעוררים עלו ב-10%.

הנטייה הטבעית היא היא לחשוב שאחרי שנה כה פנומנלית משהו רע חייב לקרות.

אכן, שום דבר טוב לא נמשך לנצח, אבל דברים טובים יכולים להימשך תקופות ארוכות מאד. ובעוד שקשה לדמיין שהשוק ירשום שנה נוספת עם תשואה של 25% ומעלה, חשוב לזכור שלשוק המניות יש אופי דבוקתי, כך ששנים "טובות" נוטות להיות סמוכות אלה לאלה.

כדור הבדולח הטוב ביותר שיש לי לעניין זה הוא ההיסטוריה, וההיסטוריה מלמדת שמתוך 19 המקרים מאז 1950 שהשוק האמריקני הניב תשואה שנתית של 20% ויותר, ב-15 מקרים הוא רשם תשואה חיובית בשנה העוקבת. ב-10 מתוך המקרים הללו, התשואה העוקבת הייתה דו-ספרתית.

טווח הדגימה כאן זעיר, אמנם, אבל אם ההנחה שלי לגבי הצמיחה הצפויה של שאר מרכיבי ה-S&P 500 (מעבר ל-7 המופלאות) נכונה, יש בסיס להניח שגם השנה תסתיים בתשואה חיובית. ט.ל.ח. 🙂

11. האם זו השנה של הביטקוין?

המטבע הקריפטוגרפי, שחוגג 15 שנים להשקתו, סיים את 2023 עם תשואה חלומית של 156%. חברות כריית הביטקוין רשמו תשואה גבוהה פי 7.

כידוע בשעתו פתחתי פוזיציה קטנה בביטקוין והקצתי לה 1% מהתיק. הרגשתי שזה "סיכון טוב" במונחים של פרספקטיבת ניהול החרטות של ג'ף בזוס: חשיפה גבוהה מספיק כדי להינות מהאפסייד, ונמוכה מספיק כדי שהדאונסייד לא ירסק אותי.

מאז, הודות לביצועים של המטבע בשנה האחרונה, משקל הביטקוין מתקרב כבר ל-3% מהשווי הנקי הנזיל שלי.

קטונתי מלפרש את תנודות המחיר בנכס הספקולטיבי הזה — יש לי רקורד רע מאד בכל מה שקשור לעניין —  אבל נראה שיש שני אירועים מרכזיים שתרמו לראלי השנה: האחד הוא שהיצע הביטקוין הנכרה ייחתך בחצי במהלך 2024, כחלק ממהלך מתוכנן של צמצום ההיצע; והשנייה הוא אישור השקת קרנות סל (ETF) על מחיר הספוט של הביטקוין, שתאפשרנה, מעשית, לקנות ביטקוין ככל נייר ערך שקונים בבורסה.

אני חושבת שזה מהלך שורי מאד עבור המטבע. לשם השוואה, כשהושקה קרן הסל הראשונה על הזהב (GLD), מחיר המתכת הצהובה זינק ב-250%.

האם הראלי של ביטקוין יימשך סביב 2024?  אני חושבת שבבסיסו ביטקוין הוא סיפור של ביקוש והיצע, ו-60% מההיצע מוחזק בידי משקיעים, לא סוחרים. אם תיווצר דינמיקה של ביקוש גדל (דרך קרנות הסל החדשות) אל מול היצע מצטמק, יש להניח שהוא יתבטא גם במחיר.

12. השנה ימלאו לי 40

כן, אחיי ילידי 1984, אנחנו כבר לא ילדים יותר.

וזה רלוונטי, משום שאומדן סיכון בגיל כזה הופך למשימה פחות מובנת מאליה.

משקיעים צעירים, כידוע, צריכים לקוות למפולות ממושכות בשווקים כדי שיוכלו לקנות מניות במחירים זולים. משקיעים מבוגרים, להבדיל, יעדיפו לראות עליות עקביות בשווקים כדי ששווי תיק ההשקעות שלהם לכל הפחות יישמר.

אבל בגיל 40 את מוצאת את עצמך רגל פה, רגל שם: תיק ההשקעות שלי כבר גדול ואני שמחה לראות עליות משמעותיות; אבל במקביל, ירידות ממושכות משמחות אותי משום שהכסף שאני חוסכת קונה יותר במהלכן.

רוב בני ה-40+ שאני מכירה נמצאים בשלב פיננסי בחייהם שבו הם יכולים לחסוך יותר מאי-פעם. עבורם, שיעור חיסכון גבוה מפצה על ירידות בשווקים מכיוון שהוא יוצר הזדמנות לתרגם את החיסכון לתשואות גבוהות יתור בטווח הארוך.

התובנה המרכזית שבאה עם הגיל היא שהשקעה לטווח ארוך היא תרגיל פסיכולוגי הרבה לפני שהיא תרגיל פיננסי. המהלכים הרציונליים ביותר מבחינה פיננסית עשויים להיות בלתי סבירים לחלוטין מבחינה מנטלית ורגשית, ובסוף, כבני אדם, הרגש הוא הדבר החשוב ביותר משום שהיכולת להתנהל אמוציונלית היא שקובעת אם נצליח להישאר במשחק הזה מספיק זמן כדי לקצור את הפירות.

בגיל 39, השינה שלי הרבה יותר ערבה בידיעה שהתיק שלי מניב הכנסה שאינה תלויה בזעזועים של שוק המניות, אף על פי שמבחינה פיננסית יש להניח שאסטרטגיית השקעה פסיבית הייתה מניבה תשואה כוללת גבוהה יותר וביעילות מס גבוהה משמעותית.

המפתח כאן, כמו בכל תחום אחר בחיים, הוא להבין את הצרכים והרצונות שלך ולא לתת לעולם להכתיב לך מה הם צריכים להיות.

תודה שקראתם. מאחלת לכם כל טוב ב-2024 ואילך.

לתמיכה באתר אנא שקלו להסתייע בהמלצותיי.