מה אתם קונים כשאתם משקיעים ב-S&P 500?

ההסתערות הישראלית על מדד ה-S&P500 בעיצומה.

היקף הנכסים המושקע במוצרים העוקבים אחר מדד המניות האמריקני המוביל חצה לאחרונה את רף 30 מיליארד השקלים.

הדבר משתקף גם בדיווחי בנק ישראל המצביעים על עלייה עקבית ביתרת הנכסים של תושבי ישראל בחו"ל מתחילת השנה.

זה לא מאד מפתיע.

קשה להישאר אדישים נוכח הביצועים המרשימים של שוק המניות בארה"ב מתחילת השנה.

התאוששותו המרשימה ממעמקי 2022 בולטת במיוחד על רקע גמגומי מדדי המניות הישראלים והפיחות החד בשקל. הקקיסטוקרטיה המקומית אף היא תורמת את חלקה החשוב — והתוצאה שהמשקיעים מצביעים בכספם.

ניכר שההתפתחות הזו מטרידה את קברניטי הבורסה בת"א. סמנכ"ל הבורסה יניב פגוט אף הציע לאחרונה לשלול הטבות מס ממשקיעים ישראלים שיצמידו את הפנסיה שלהם ל-S&P 500, בנימוק שהשקעה כזו "מסכנת את החוסך הישראלי".

בעיני, לא רק שאין פסול בחשיפה המוגברת של הציבור למדדי שוק רחבים כמו S&P 500, אלא שזו תופעה חיובית בעיקרה — במיוחד כשמדובר במשקיעים שעושים את צעדיהם הראשונים בשוק ההון, חוסכים ומשקיעים בשיטתיות לאורך שנים.

הנהירה ל-S&P 500 משמעותה שמשקיעים ישראלים נחשפים כעת לתיק מניות מפוזר, שיטתי וזול בהובלת חברות גלובליות הנמצאות בחזית הכלכלה הקפיטליסטית הגדולה והחשובה בתבל.

במובן זה, ובהינתן ההתפתחויות בכלכלה ובמטבע המקומי, אני טוענת שחשיפה ל-S&P 500 דווקא מקטינה סיכון עבור החוסך הישראלי, ותורמת לחוסנו הפיננסי בטווח הארוך.

ודאי שאין סיבה להעניש משקיעים דרך מיסוי עודף רק משום שבחרו לפזר את השקעותיהם מעבר לים ולא ללכת שבי אחר מנהיגות כלכלית שבחזונה הכל יסתדר אם רק נלך בחוקותיו של אל מלחמה כנעני זה או אחר.

ומשזה נאמר, משהו בכל זאת מפריע לי בהסתערות הזו כבר תקופה ארוכה.

נדמה לי שבחלקים רבים בשיח הפיננסי בישראל ה-S&P 500 הפך למין מקבילה פיננסית לארוחה קפואה שאנשים מחממים במיקרו ואוכלים כי זה פשוט וקל להכין, בלי לדעת בדיוק מה היא כוללת.

ואז, כשהמדד קצת יורד כמו בחודש האחרון, הקבוצות הפיננסיות הגנריות בפייסבוק מתמלאות בהודעות שבר בסגנון "איך זה יתכן" והרי "המדד תמיד עולה" ו"אמרו לי שסנופי זה טוב".

***

אחד מ"עיקרי האמונה" שלי כמשקיעה הוא הרעיון שאדם צריך להבין במה בדיוק הוא משקיע את כספו היקר.

כן, אפילו אם הוא זורק הכל על קרן אינדקס מחקה מדד.

קל מאד לקנות קרן כזו היום.

להחזיק בה לאורך זמן, להבדיל, זה עניין מאתגר בהרבה.

צ'רלי מנגר כבר לימד אותנו שהכסף הגדול הוא לא בקנייה או במכירה, אלא בהמתנה; ולהחזיק בסבלנות נכס שאתם לא באמת מבינים מה טיבו זו משימה קשה שבעתיים, במיוחד כשאותו נכס לא מתנהג כמצופה.

בניסיון למתן את הדיסוננס הזה, הנה כמה נקודות שיסייעו לכם להבין מה בעצם אתם קונים כשאתם משקיעים ב-S&P 500.

1. אתם לא קונים את המדד

ה-S&P 500, בשמו המלא סטנדרד אנד פור 500 ובשמו החמוד "סנופי", הוא מדד מניות מוביל המשקף את ביצועיהן המשוקללים של 500 חברות בעלות שווי שוק גדול (Large Cap) שרשמו את מניותיהן למסחר בבורסות ארה"ב (כמו בורסת ניו יורק ובורסת הנאסד"ק).

במדד כלולות 505 מניות (*) מכל 11 ענפי המשק, ומשכך הוא נחשב בעיני רבים כייצוג משקף של שוק המניות האמריקני בכללותו — ואף של הכלכלה האמריקנית כולה.

(*) הסיבה לכך היא שלחלק מ-500 החברות הכלולות במדד, כמו למשל אלפאבת חברת האם של גוגל, יש שני סוגים של מניות ושניהם נכללים במדד.

למעשה, המדד הפך לשם נרדף ל-"שוק" או ל-"שוק המניות" בשיח התקשורתי, וזאת על אף שבבורסות ארה"ב נסחרות למעלה מ-4,000 חברות ציבוריות שונות.

מדד מניות, מעצם טבעו, הוא מכשיר סטטיסטי לצורך מעקב. ככזה, ה-S&P 500 איננו נכס מוחשי או נייר ערך שאפשר לרכוש. מדובר לכל היותר בייצוג מתמטי של תיק השקעות תאורטי, שבתורו משקף פלח מסוים של שוק המניות.

לכן, כשמדברים על "השקעה ב-S&P 500", הכוונה היא להשקעה בתיק השקעות שנועד לעקוב או לחקות את ביצועיו של מדד המניות.

יש כמה דרכים לעשות זאת:

1. השקעה ישירה: הכוונה כאן היא לרכישת כל 505 המניות המרכיבות את המדד בהתאם למשקלן במדד (אסטרטגיה יקרה ליישום ולתחזוקה שאינה מותאמת למשקיע הפרטי).
2. קרנות נאמנות מחקות – קרן נאמנות מחקה היא מכשיר לניהול השקעה משותפת בנאמנות עבור מספר רב של משקיעים. מנהל הקרן מגייס כספים ממשקיעים שונים ומשקיע אותם בתיק השקעות משותף. כשמדובר בקרן מחקה, תיק ההשקעות יורכב כך שיניב תשואה קרובה ככל הניתן לתשואת מדד הייחוס. למשל, אם קרן מחקה S&P 500 גייסה ממשקיעיה מיליון דולר, וחברת מיקרוסופט מהווה 6% מהמדד, אז 60,000 דולר מסך נכסי הקרן יושקעו במניית מיקרוסופט. המשקיעים – בעלי היחידות בקרן המחקה – מקבלים בתמורה להשקעתם יחידות השתתפות המייצגות בעלות יחסית באותו תיק השקעות קולקטיבי.
3. קרנות סל (ETF) הן למעשה מוצר זהה לקרנות מחקות, בהבדל היחיד שקרנות סל נסחרות בבורסה בשלב המסחר הרציף בדיוק כמו מניות וניירות ערך אחרים. להבדיל, קרנות נאמנות נסחרות רק פעם אחת ביום.
4. נגזרים: ניתן להיחשף ל-S&P 500 באמצעות נגזרים כמו חוזים עתידיים ואופציות, ועל ידי כך להשיג את תשואת המדד מבלי להחזיק בפועל את המניות הכלולות בו. זה נקרא "עקיבה סינטתית". אם אתם נחשפים ל-S&P 500 באמצעות מוצר השקעה ישראלי, קרוב לוודאי שהחשיפה נוצרה באמצעות חוזים עתידיים ולא באמצעות קנייה "פיזית" של המניות המרכיבות את המדד, וזאת משיקולי עלות-תועלת של מנהלי ההשקעות בישראל (ראו להלן).

עבור רוב המשקיעים, הדרך הנוחה ביותר להשקיע במדד היא באמצעות קרנות סל וקרנות מחקות. מוצרים אלה מייצרים חשיפה מיידית לתיק מנייתי, מבוזר למדי, פשוט וזול להחזקה.

השקעה מסוג זה קרויה השקעה פסיבית – אתם לא קונים ומוכרים מניות במטרה להשיג תשואה עודפת, אלא פשוט קונים את השוק כולו מתוך ציפיה להשיג את תשואת השוק.

2. אתם נחשפים למדד המניות הפופולארי בתבל

ה-S&P 500 הוא מדד הייחוס ("בנצ'מרק") הנעקב ביותר בעולם.

זאת אומרת שמשקיעים רבים – הן מוסדיים והן קמעונאיים – בוחנים את התשואות שהשיגו בהשוואה לתשואת ה-S&P 500 כדי לבדוק אם הצליחו "להכות את השוק".

המדד כל כך מרכזי בהוויה הפיננסית העולמית שמניות נוטות לעלות בערכן פשוט מעצם העובדה שהן מצורפות אליו – תופעה שתועדה ונחקרה היטב בספרות המימונית. זו המקבילה הפיננסית להעפלה לליגה הבכירה.

למעלה מ-15.6 טריליון דולר מושקעים במוצרים פיננסים שה-S&P 500 הוא מדד הייחוס שלהם: מתוכם 7.1 טריליון מושקעים ישירות במוצרים שמטרתם לחקות את ביצועי המדד (באופן פסיבי), ו-8.5 טריליון במוצרים שנועדו להשיג תשואה עודפת על פניו (באופן אקטיבי).

כך שאם החוסך הישראלי "מסכן את עצמו" בחשיפה ל-S&P 500, הוא חולק את הסיכון הזה עם מיליוני משקיעים בעולם.

הפופולאריות של ה-S&P 500 משתקפת גם בהיצע קרנות הסל. מבין ארבע קרנות הסל הגדולות ביותר הרשומות למסחר בארה"ב, שלוש עוקבות אחר מדד ה-S&P 500:

• קרן הסל של SPDR מבית סטייט סטריט (סימול: SPY, דמי ניהול: 0.09%) עם שווי נכסים של 411 מיליארד דולר
• קרן הסל של iShares מבית בלאקרוק (סימול: IVV, דמי ניהול: 0.03%) עם 348 מיליארד דולר
• וקרן הסל של ואנגרד (סימול: VOO, דמי ניהול: 0.03%), שיחד עם קרן הנאמנות המקבילה (VFIAX) מנהלת מעל טריליון דולר.

התופעה הזו איננה ייחודית לארה"ב. אם נסתכל על פורטל הקרנות האירופי JustETF, נגלה ש-4 מתוך 10 קרנות הסל הגדולות ביותר שמושבן באירופה עוקבות אף הן אחר מדד ה-S&P 500. ביניהן ניתן למנות את הקרנות האיריות של:

• בלאקרוק (סימול: CSPX, דמי ניהול: 0.07%)
• ואנגרד (סימול: VUSD, דמי ניהול: 0.07%)
• אינווסקו (סימול: SPXS, דמי ניהול: 05%).

כידוע, הקרנות של בלאקרוק ואינווסקו רשומות למסחר בישראל כקרנות חוץ וניתן לרכוש אותן בשקלים אף ללא המרת מט"ח.

לבסוף, לא תופתעו לגלות עד כמה דומיננטי המדד גם בשוק ההון הישראלי. מתוך 15 קרנות הסל המנייתיות הגדולות ביותר בישראל במונחים של היקף נכסים מנוהלים,  לא פחות מ-10 (!) עוקבות אחר ה-S&P 500, הן בתצורה חשופת מט"ח והן בתצורה מנוטרלת מט"ח.

3. אתם קונים מדד שווי שוק

ה-S&P 500 הוא מדד שווי שוק. ככזה, למניות בעלות שווי השוק הגדול ביותר ניתן הייצוג הגבוה ביותר במדד.

שווי שוק (Market Capitalization) הוא נתון המבטא את גודלה של חברה ציבורית הנסחרת בבורסה.

שווי שוק מחושב כמכפלת הון המניות של החברה (כלומר, כמות המניות שהחברה הנפיקה) בשער המניה הנוכחי בבורסה.

למשל, אם חברה ABC הנפיקה 10 מיליון מניות, ושער המניה בבורסה הוא $200, אז נאמר ששווי השוק של חברת ABC הוא: 10,000,000 מניות * $200 למניה = 2 מיליארד דולר.

שווי שוק הוא דרך מהירה לסווג חברות לפי גודלן. בארה"ב, חברות עם שווי שוק של 10 מיליארד דולר ומעלה נחשבות כבעלות שווי שוק גדול (Large Cap), חברות עם שווי שוק הנע בין 2 ל-10 מיליארד נחשבות לבעלות שווי שוק בינוני (Mid Cap), וחברות עם שווי שוק קטן מ-2 מיליארד נחשבות לבעלות שווי שוק קטן (Small Cap).

כדי לדעת איזה משקל מסוים יש להקצות לחברה במדד, יש לחלק את שווי השוק של כל חברה בשווי השוק המצרפי של כל החברות הכלולות במדד (העומד כיום על כ-38 טריליון דולר).

המשמעות היא שחברה ששווה 100 מיליארד דולר תיוצג במשקל גבוה פי 10 מחברה ששווי השוק שלה הוא 10 מיליארד דולר.

מכאן שלחברות הגדולות ביותר — אפל, מיקרוסופט, אמאזון, אנווידאה, אלפאבת, מטא, ברקשייר, טסלה — יהיה ה"אימפקט" המשמעותי ביותר על ביצועי המדד.

הנה דוגמה.

עם שווי שוק של 2.6 טריליון דולר, חברת אפל היא המרכיב הדומיננטי ביותר במדד ה-S&P 500, ומשקלה הנוכחי הוא 7.05% מהמדד.

זה אומר שני דברים: ראשית, על כל 100,000 ₪ שתשקיעו ב-S&P 500, 7,050 ₪ בעצם יושקעו במניית אפל. ושנית, מניית אפל אחראית, למעשה, על 7.05% מתשואת המדד.

לעומתה, חברת ראלף לורן, עם שווי שוק של 7 מיליארד דולר "בלבד", מהווה רק 0.0127% מהמדד – אי שם במקום ה-498. כלומר, מניית ראלף לורן "תקבל" רק 12.7 ₪ מאותם 100,000 ₪ שהשקעתם.

בתרחיש היפותטי שבו שער מניית אפל יורד ב-10%, שער מניית ראלף לורן מזנק פי 100, ושאר מרכיבי המדד נותרים ללא שינוי,  נגלה שה-S&P 500 בכללותו עדיין ירד בכמעט 0.7% בשל הירידה של אפל. הזינוק המטאורי של מניית ראלף לורן, עקב משקלה האפסי, בקושי קיזז את הירידה.

4. אתם לא משקיעים ב-500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב

ניתן היה לצפות שאם ה-S&P 500 הוא מדד שווי שוק, אז 500 החברות הכלולות בו בהגדרה תהיינה 500 החברות הגדולות בארה"ב.

אבל זה לא המקרה.

טסלה, החברה הציבורית השישית בגודלה בארה"ב, התווספה למדד ה-S&P 500 רק בשלהי 2020.

למה כל כך מאוחר? מכיוון שלמרות גודלה (במונחי שווי שוק), טסלה לא עמדה עד אז בתנאי הסף להיכללות במדד. עד לאותו מועד טסלה הייתה הפסדית, וועדת ההשקעות של המדד דורשת, כתנאי סף, דיווח על רווחיות הן ברבעון האחרון והן בארבעת הרבעונים שקדמו לכך.

כמו אפיפיורים, שופטים וזוכי אוסקר, המניות הנכללות ב-S&P 500 נבחרות על ידי ועדה ייעודית – ועדת המדד של חברת S&P. הוועדה מסתמכת על שורה של קריטריונים לניפוי וסינון חברות.

כך שכשאתם משקיעים בקרן עוקבת S&P 500 אתם לא קונים, בהגדרה, את 500 החברות הגדולות ביותר בשוק, אלא 500 חברות שעברו את תנאי הסף שהגדירה ועדת ההשקעות של S&P.

נכון להיום, אלה תנאי הסף הנדרשים כדי להיכלל במדד ה-S&P 500:

• גודל: שווי שוק מזערי של 14.6 מיליארד דולר
• נזילות: לפחות 10% מהון המניות של החברה צריך להיות זמין להשקעה לציבור, ומחזור המסחר החודשי נדרש להיות בנפח מזערי של 250,000 מניות, על פני שישה חודשים
• רווחיות: החברה דיווחה על רווח ב-4 הרבעונים האחרונים טרם ההיכללות במדד
• מיקום: מטה החברה צריך להיות בארצות הברית, וכך גם לפחות 50% מהכנסותיה ונכסיה הקבועים. בנוסף החברה צריכה להיות רשומה למסחר באחת מבורסות ארה"ב (ניו יורק, נאסד"ק או שיקגו).
• שקיפות: החברה נדרשת לפרסם תשקיף שנתי (דוח K-10) ולהחזיק בסוג אחד בלבד של מניות (כלל זה לא הוחל על חברות עם שני סוגי מניות שכבר היו כלולות במדד)
• ותק: המניות נסחרות בבורסה לפחות שנה אחת

5. אתם לא קונים מוצר פסיבי, ניטרלי או אובייקטיבי

ועדת ההשקעות של ה-S&P 500 היא לא חותמת גומי.

אף על פי שהקריטריונים שלפיהן מניות מצורפות ל-S&P 500 הם מכאניים למדי, בפועל יש מתחם של שיקול דעת שוועדת ההשקעות מפעילה בעת ההחלטה אם לצרף או לנפות חברה מהמדד.

למעשה, מחקרים שבחנו את הרכב ה-S&P 500 לאורך שנים מצאו כי רק חלק קטן מהמניות שהתווספו למדד צורפו על יסוד אותם כללים "מכניים", ולמעשה רובן צורפו כפועל יוצא של שיקול דעתם של עורכי המדד.

כך, בין היתר, בעת קבלת ההחלטה לצרף חברה זו או אחרת, הוועדה לוקחת בחשבון את ההשפעה שתהיה לצירוף החברה על ההרכב הענפי של המדד כולו, על מנת לשפר את האופן שבו המדד "מייצג" את הכלכלה האמריקנית — מה שיכול, למשל, להוביל להחלטה שלא לצרף חברת נפט, למשל, הגם שהיא עונה על הקריטריונים להיכללות במדד. בנוסף מתקבלות החלטות שמטרתן לשפר את יציבות הרכב המדד.

לוועדה אף שמורה הזכות לשנות את המתודולוגיה ותנאי הסף לצורך היכללות במדד.

מכאן שהרכב המדד והשינויים בו הם ביסודו של דבר תוצאה של החלטה אקטיבית של עורכי המדד. גם אם המשקל המצרפי של שיקול הדעת מצומצם, הרי שבהינתן הסכומים ש"צמודים" ל-S&P 500, ההשפעה שלו מבחינה כספית היא אדירה.

כך שגם אם חשבתם שהשקעתם בקרן מחקה שבסך הכל מנסה לחקות את המדד באופן פסיבי מבלי ללקט מניות ספציפיות, בפועל אתם רק מאצילים את תהליך ליקוט המניות לוועדת המומחים של S&P שמפעילה במסגרת זאת מידה לא מבוטלת של שיקול דעת.

מובן, לאור זאת, שה-S&P 500 משקף לכל היותר את ביצועיהן של קולקציה של מניות שנבחרו פרטנית. כאמור, המדד אמנם מהווה מדד הייחוס של משקיעים רביים, פרטיים ומוסדיים, אבל אל תטעו – אין בו שום דבר ניטרלי או אובייקטיבי, ומכאן גם שאין ממש היגיון לתאר אותו בתור "השוק".

זה לא אומר שיש משהו רע או פסול באותן 500 חברות שנבחרו – אבל חשוב להבין שהן אינן מהוות איזה סטנדרט אובייקטיבי שהופך אותן לתיק ה"נכון" או "הראוי".

6. אתם קונים משהו שקשה מאד לנצח לאורך זמן

כולם רוצים להכות את ה-S&P 500, כלומר, להשיג תשואה עודפת ("אלפא") על תשואת השוק ("בטא").

מעטים מצליחים לעשות זאת בעקביות ולאורך זמן, בוודאי לאחר ניכוי דמי ניהול גבוהים, תחלופת נכסים גבוהה, מיסים ותשואות פושרות.

מנתוני מדד SPIVA האומד את ביצועי קרנות הנאמנות המנוהלות אל מול ה-S&P 500, עולה שבין השנים 2002 ל-2022, רק 5% (כן, חמישה אחוזים) ממנהלי ההשקעות האקטיביים הצליחו להכות את המדד באופן עקבי.

גרוע מכך: אין דרך אמינה לזהות את אותם מנהלי השקעות שיצליחו להכות את המדד בעתיד. עורכי SPIVA מפרסמים את "דירוג העקביות" אשר בוחן אם מנהלי השקעות שהצליחו להכות את המדד בעבר מתמידים בהצלחתם ומוסיפים להכות אותו גם בשנים שלאחר מכן. נמצא כי מבין 163 מנהלי ההשקעות שהובילו בביצועיהם ב-2021, אף לא אחד מהם הצליח להישאר ברבעון העליון גם ב-2022.

בקלות אפשר היה להניח שמנהלי השקעות מקצוענים יצליחו יותר מקרן "טיפשה" שבסך הכל מחקה מכשיר סטטיסטי מבלי לקבל החלטות אקטיביות.  אך המציאות היא שקרנות מחקות מדד, ששואפות לכל היותר להניב תשואה ממוצעת, מניבות בפועל תשואה גבוהה יותר מקרנות מנוהלות, בוודאי לאחר התחשבות בעלויות.

חלק מהיתרון של הקרנות הפסיביות כמובן נובע מהצורך של הקרנות המנוהלות להשיג תשואה עודפת אחרי שקלול דמי ניהול יקרים מאד.

אבל זה לא כל הסיפור.

קרנות עוקבות S&P 500 הן מוצרים שיטתיים, פשוטים, עם שיעור תחלופת נכסים (=קנייה ומכירה) נמוך יחסית, שפועלות על סמך תהליך ממושטר וממושמע. הן לא מתחרות באף אחד. הן לא נדרשות למקסם תשואה. במקום למכור נכסים שעלו בערכם ולקנות נכסים שירדו בערכם, הקרנות האלה פשוט מחזיקות את המנצחים ומאפשרות לריבית דריבית להתרחש מאליה – ובשונה ממשקיעים בשר ודם, אין להן עניין או פיתוי להקטין חשיפה ולהוריד את רמת הסיכון.

וורן באפט כתב במכתב למשקיעי ברקשייר הת'וואי ב-2013, "מטרתו של המשקיע החובב איננה לבחור מניות מנצחות – שכן לא הוא ולא "עוזריו" מסוגלים לעשות זאת – אלא לבחור מארג של עסקים שבאופן מצרפי יניבו ביצועים טובים. קרן מחקה וזולה עוקבת מדד S&P500 תסייע להשיג את היעד הזה." במקום אחר הסביר כי " של קרנות מחקות ניצבת האמירה: אני סבור שעסקים בארצות הברית יניבו ביצועים טובים לאורך פרק זמן ארוך, אבל אינני יודע מספיק כדי לבחור את המנצחים ואינני יודע מספיק כדי לבחור את התזמון המושלם" (2002). ועוד: "השקעה תקופתית בקרן מחקה מאפשרת למשקיע החובב להניב ביצועים עודפים על רוב מנהלי ההשקעות המקצועיים. פרדוקסלית, כאשר כסף "טיפש" מבין את מגבלותיו, הוא מפסיק להיות טיפש" (מכתבו מ-1993).

7. אתם קונים נכס עם תוחלת תשואה חיובית…

מאז 1926 ה-S&P 500 הניב תשואה חיובית ב-56% מימי המסחר; ב-63% מחודשי; ב-75% משנות המסחר; ב-88% מהתקופות בנות 5 שנים; ב-95% מהתקופות בנות 10 השנים, וב-100% מהתקופות בנות 20 השנים.

כך שהשקעה בקרן עוקבת S&P 500 איננה שקולה למשחק בקזינו שבו הבית תמיד מנצח. בקזינו, ככל שמשחקים יותר זמן, כך גדלים הסיכויים להפסיד מכיוון שלבית יש יתרון מובנה על המהמר.

בשוק ההון זה אחרת: ככל שמשקיעים תקופה ארוכה יותר, כך גדלים הסיכויים (בתוחלת) להניב תשואה חיובית. למשקיע עם סבלנות, משמעת ותוכנית לטווח ארוך יש "יתרון" על הבית.

למה זה קורה? מדוע השוק עולה לאורך זמן?

הסיבה העיקרית היא שהכלכלה צומחת וחברות מרוויחות יותר כסף.

ב-1928, הרווח הממוצע למניה ב-S&P 500 עמד על $1.11. נכון להיום, הרווח הממוצע למניה ב-S&P 500 עומד על כמעט $200. זאת אומרת שב-95 השנים האחרונות הרווח הממוצע צמח בקצב שנתי של 6%. הדיבידנד הממוצע שחברות ב-S&P 500 מחלקות אף הוא צמח בקצב ממוצע דומה — וכידוע, דיבידנד הוא מרכיב חיוני בתשואה הכוללת שאנו קוצרים מההשקעה.

כשאתם משקיעים ב-S&P 500, אתם משתתפים בסיכונים, ברווחים ובתזרימי המזומנים של עסקים שנרשמו למסחר. אתם נהנים מהחדשנות שלהם, מההשקעות שלהם ומהצמיחה שלהם.

שוק המניות עולה לאורך זמן מכיוון שעסקים מרוויחים, צומחים, קוצרים את פריות החדשנות האנושית, מניע הרווח והרצון לשפר את העולם. בסוף 2014 אפל הכניסה 182 מיליארד דולר ורשמה רווח נקי (בניכוי הוצאות) של 39.5 מיליארד. בסוף 2022 הכנסותיה עמדו כבר על 394 מיליארד והרווח הנקי עמד על 99.8 מיליארד.  כלומר, החברה יותר מהכפילה את הכנסותיה ורווחיה בתוך 8 שנים. שווי השוק הנוכחי שלה – 2.6 טריליון דולר – הוא ביטוי של הצמיחה הזו.

8. ובה בעת, אתם קונים משהו שהולך להפוך לכם את הבטן

יש סיבה נוספת שה-S&P 500 נוטה לעלות לאורך זמן, והיא שהמדד גם יודע ליפול –חזק ומהר.

רק במילניום הנוכחי משקיעים נאלצו להתמודד עם משבר הדוט קום ב-2002-2000 ( 49.1%-), המשבר הפיננסי העולמי ב-2009-2007 (56.8%-), משבר הקורונה ב-2020 (33.9%-), משבר האינפלציה ושרשראות האספקה ב-2022 (25.4%-), וכן את הנפילות של 2011 (19.4%-) ו-2018 (19.8%-) ועוד 4 תיקונים דו-ספרתיים.

קל זה לא.

נכון: אילו הייתם משקיעים 10,000 דולר ב-S&P 500 בשנת 1928, היום הייתם יושבים על סכום של בערך 70 מיליון דולר.

אבל כדי להגיע ליעד הנכסף הזה, הייתם צריכים לשרוד מרחץ דמים אמיתי.

ה-S&P 500 מניב, בממוצע, תשואה ממוצעת שנתית של 10% — אבל הסכום הזה לא מתקבל בחשבונכם בדיוק של פיקדון נושא ריבית בבנק שוויצרי.

לא: זו רכבת הרים. אתם מקבלים שילוב של תשואות ענק מלוות בהפסדים מרסקים.

ה-S&P 500, בהיותו מדד מניות, הוא נכס סיכון. בטווח הקצר הוא עלול להיות תנודתי מאד ובלתי צפוי. אפילו בשנים טובות שה-S&P 500 מסיים עם תשואה חיובית (ואפילו דו-ספרתית), השוק עלול לקרוס במהלך השנה ולתקן ב-10% או יותר. גם כאן: זה לא באג, אלא פיצ'ר. מניות הן נכס תנודתי מכיוון שהן משקפות בטווח הקצר את הלך רוחם של של המשקיעים, ובני אדם, מה לעשות, הם יצורים תזזיתיים.

וזה חייב להיות כך – משום שאם ה-S&P 5000 לא היה מתרסק מעת לעת, לא הייתם יכולים להפיק תשואות גבוהות לטווח ארוך. אם השוק לא היה מתרסק לעולם, הוא היה הופך לנכס חסר סיכון, והתשואה ממנו הייתה כשל נכס חסר סיכון, כלומר, אפסית.

אם זה היה קל להחזיק קרן מחקה מדד S&P 500 בזמן שהשוק מתפרק וכולם אומרים לך למכור כי "הפעם זה אחרת" — כולם היו קונים מניות ומחזיקים אותן.

וכן, אני מעיזה לנחש שרבים מאותם משקיעים שמסתערים כעת על הסנופי לא יצליחו להחזיק מעמד בפעם הבאה שהשוק יתפרק.

לכן המדד עשוי בהחלט להניב 10% בממוצע שנתי, אבל התשואה שמשקיעים יקצרו בפועל תהיה נמוכה בהרבה.

9. אתם קונים נכס דינאמי

אלה היו 10 החברות הגדולות ביותר ב-S&P 500 בדיוק לפני 40 שנה:

IBM, AT&T, אקסון מוביל, קודאק, ג'נרל מוטורס, סירס, זירוקס, ג'נרל אלקטריק, M3 וטקסקו.

חלק מהחברות הללו כבר מזמן לא איתנו. אחרות הידרדרו למקומות מרשימים פחות ברשימה.

הנקודה היא ש-S&P 500 השתנה באופן דרמטי לאורך השנים וצפוי להשתנות גם בעתיד.

ה-S&P 500 הוצג לראשונה בתצורתו הנוכחית בשנת 1957. בשנת 1965 חברה שרדה בממוצע 33 שנים במדד. המספר ירד ל-20 שנה ב-1990, והצפי הוא שעד 2014 המספר ירד ל-14 שנים בלבד. רק 90 מתוך 500 החברות המקוריות שנכללו במדד ב-1957 עדיין כלולות בו כיום.

השינויים הללו בהרכב המדד מתרחשים בגלל אירועים כמו מיזוגים ורכישות, חדלות פירעון, שיבושים טכנולוגיים ואף ניסיונות יזומים של ועדת המדד לשפר את ייצוגיותיו ויציבותו.  למעשה, רק לאחרונה המדד אוזן מחדש לאחר שהבנקים סיליקון ואלי וסיגנצ'ור קרסו ונגרעו מהמדד והוחלפו על ידי החברות אינסולט ובאנג'.

10. אתם קונים נכס גלובלי

ה-S&P 500 הוא מדד מניות אמריקני והמניות הכלולות בו הן תושבות ארה"ב.

אלא שהשקעה ב-S&P 500 היא במובן מסוים הבעת אמון בקפיטליזם העולמי כולו, לא רק בכלכלת ארה"ב.

הסיבה לכך היא שחלק משמעותי מהחברות הכלולות במדד הן חברות גלובאליות שמפיקות בין 30 ל-40 אחוזים מהכנסותיהן מחוץ לארה"ב.

לאור החשיפה העקיפה הזו לכלכלות זרות, היו שטענו  – כולל ענקים כמו ווארן באפט וג'ון בוגל המנוח – שאין כל צורך בפיזור השקעות מעבר לארה"ב.

לכך יש להוסיף את העובדה, שגם שוק המניות העולמי, וקרנות העוקבות אחר מדדים גלובליים, נשלטות במידה רבה על ידי חברות אמריקניות.

ניקח לדוגמה את VT, קרן הסל הידועה של ואנגרד העוקבת אחר מדדFTSE  העולמי.

נכון להיום, כ-60% מאחזקותיה של VT הן חברות אמריקניות:50% הן חברות בעלות שווי שוק גדול (המקבילות לחברות הכלולות ב-S&P 500) והשאר חברות בעלות שווי שוק קטן ובינוני (המיוצגות בין היתר בקרן הסל VXF). 40 האחוזים הנותרים כוללים מניות משווקים מחוץ לארה"ב (VXUS).

במילים אחרות, כאתם משקיעים ב-S&P 500 אתם קונים מחצית משווי שוק המניות העולמי.

11. ולמרות זאת — הפיזור שלכם אינו אופטימלי

ה-S&P 500 כאמור כולל 500 חברות גדולות הנשקלות לפי שווי השוק שלהן.

המבנה הזה מביא לכך שסכום ההשקעה שלכם אינו מתפזר באופן שווה על כל אחת מ-500 החברות הכלולות במדד, אלא נוטה להתרכז במספר קטן מאד של חברות.

למעשה, נכון להיום, כרבע מסכום ההשקעה שלכם בקרן עוקבת S&P 500 יושקע ב-5 חברות בלבד: אפל, מיקרוסופט, אמאזון, גוגל ואנווידה.

כדי להבין עד כמה דומיננטיות חמש הגדולות – שזכו כבר לכינוי S&P-5 – די להסתכל על שווי השוק המצרפי שלהן, שחצה כבר את שווי השוק המצרפי של כל 27 החברות הבאות במדד: (6) טסלה, (7) מטא, (8) ברקשייר הת'וואי, (9) אקסון מוביל, (10) יונייטד הלת', (11) אילי לילי, (12) ג'.פ מורגן, (13) ויזה,  (14) ג'ונסון אנד ג'ונסון, (15) ברודקום, (16) פרוקטר אנד גמבל, (17) מאסטרכרד, (18) הום דיפו, (19) שברון, (20) מרק, (21) אדובי, (22) אבווי, (23) קוסטקו, (24) פפסיקו, (25) סיסקו, (26) קוקה קולה, (27) וולמרט, (28) סיילספורס, (29) תרמו פישר, (30) אקסנצ'ור, (31) מקדונדלס ו-(32) פייזר.

הביצועים המרשימים של 5 החברות הללו, בשילוב המשקל הדומיננטי שיש להן במדד,  מסבירים את התשואה המרשימה של ה-S&P 500 מתחילת השנה.

הריכוזיות לא נעצרת שם, כמובן: יותר משליש (34%) מהכסף שתשקיעו בקרן עוקבת S&P 500 יזרום ל-10 החברות הגדולות במדד. יותר ממחצית מהסכום (56%) תושקע ב-50 החברות הגדולות. או במילים אחרות:  רוב הכסף שתשקיעו ב-S&P 500 יושקע ב-10% העליונים של המדד, והיתרה תפוזר על פני 90% הנותרים (450 חברות).

פיזור, כאסטרטגיה, נועד להקטין את הסיכון הכולל בתיק ההשקעות ולהבטיח שנפילה של רכיב אחד לא תמוטט את התיק כולו. כל ה-"S&P 5" הן כמובן חברות איכותיות ביותר וקשה לדמיין את העולם בלעדיהן. אבל מתעוררת שאלה האם נכון לרכז חלק כל כך משמעותי מהונכם ב-5 חברות, ומה יקרה אם ציפיות המשקיעים ביחס לרווחיהן בעתיד לא תתממשנה. אחרי הכל, אף חברה אינה חסינה מפני תחרות, רגולציה, שיבוש טכנולוגי, שינויים בטעמי הצרכנים, ליטיגציה וברבורים שחורים.

בנוסף, העובדה ש-7 מתוך 10 החברות הגדולות במדד משתייכות לאותו ענף כלכלי – ענף הטכנולוגיה – הופכות את ה-S&P 500 כולו למדד "מגה-טק" וחושפות אותו לסיכונים יחודיים המשפיעים על סקטור זה – סתירה חזיתית לעיקרון הפיזור.

וזה לא תרחיש תאורטי, לצערי. דמיינו שהשנה היא 2000. בעשרים השנים הקודמות ה-S&P 500 הניב תשואה שנתית ממוצעת של 18% בשנה. חשיפת המדד למניות טכנולוגיה הגיעה כבר ל-32% (לעומת 6.3% בלבד ב-1990). אלא שאז הכה משבר הדוט.קום שמוטט את חברות הטכנולוגיה וגרר מטה את המדד כולו לעשור שלם של תשואה אפסית.

כנגד זה, חשוב להבין שהריכוזיות של ה-S&P 500 איננה באג, אלא פיצ'ר. לשם המחשה, בשנות השישים המוקדמות 10 המניות הגדולות היוו יותר מ-50% מהמדד, כש-AT&T הייתה 8% מהמדד ואילו ג'נרל מוטורס 7%.

בנוסף, האם זה באמת מאד מסוכן שהחברות הגדולות והאיכותיות ביותר בעולם הן אלה ש"סוחבות" את ה-S&P 500  ואחראיות לרוב ביצועיו? האם עדיף שהחברות הקטנות והבעייתיות ביותר הן אלה שיובילו את הדרך? את כל אחת מ-5 הגדולות אפשר היה לפרק לעשרות חברות שונות – האם אז המדד היה מאוזן יותר?

הפואנטה היא שאף על פי שאנחנו משקיעים במדד מניות מוביל וגלובלי, הוא אינו מציע פיזור משמעותי ברמה הענפית, ברמת המדינה ובמישור שווי השוק, ולכן ה-S&P 500 לבדו עשוי להיות בלתי אופטימלי אם זהו הרכיב היחיד בתיק המניות שלכם.

12. אתם לא משקיעים במדד המניות האמריקני היחיד

ה-S&P 500 נחשב אמנם למדד הדגל של שוק המניות האמריקני, אך לצדו קיימים מדדי מניות מובילים אחרים שחשוב להכיר.

מדד המניות הוותיק ביותר הוא מדד הדאו ג'ונס (קרן סל עוקבת: DIA). המדד נוצר בשלהי המאה ה-19 ונחשב אף הוא לברומטר מייצג של שוק המניות האמריקני. בשונה מה-S&P 500, הדאו ג'ונס כולל 30 מניות בלבד, המייצגות, לדעת עורכי המדד, את העסקים הגדולים, היציבים והמובילים ביותר בתחומי פעילותם. שלא כמו ה-S&P 500, הדאו ג'ונס איננו מדד שווי שוק, אלא מדד מחיר: כלומר, ככל שמחיר המניה גבוה יותר, כך משקלה של החברה במדד יהיה גבוה יותר, ללא קשר לשאלת גודל החברה במונחי שווי שוק.

מדד ה-NASDAQ Composite עוקב אחר ביצועיהן של כל 3,000+ החברות הנסחרות בבורסת נאסד"ק (אך לא בבורסת ניו יורק). המדד מתאפיין במתן משקל יתר לחברות טכנולוגיה, אם כי נסחרות בו גם חברות מענפים אחרים. מה-NASDAQ Composite נגזר מדד ה-NASDAQ 100 המפורסם, אשר עוקב אחר 100 החברות הלא-פיננסיות הגדולות ביותר (במונחי שווי שוק) שנסחרות בבורסת הנאסד"ק (המדד נעקב על ידי קרן הסל המוכרת QQQ), ומתאפיין בחשיפה משמעותית ביותר לחברות טכנולוגיה (48%  מהמדד לעומת 29% ב-S&P 500). היסטורית, הנאסד"ק-100 הניב תשואה גבוהה יותר מה-S&P 500, אולם המחיר הוא תנודתיות (סטיית תקן) גבוהה יותר.

מדד ראסל 2000 (קרן סל עוקבת: IWM) נחשב למדד הדגל של מניות בעלות שווי שוק קטן (Small Caps) בארה"ב. הראסל 2000 משקף את ביצועיהן הממוצעים של 2,000 החברות הקטנות ביותר מתוך היקום המנייתי של מדד ראסל 3,000, אשר כולל 3,000 חברות ציבוריות בארה"ב. באופן טיפוסי, המדד כולל חברות עם שווי שוק הנע בין 300 מיליון דולר ל-2 מיליארד דולר. כזכור, ה-S&P 500, כבחירה עיצובית, חשוף רק לחברות בוגרות ורווחיות בעלות שווי שוק גדול. היסטורית, מניות בעלות שווי שוק קטן הניבו תשואה עודפת על מניות בעלות שווי שוק גדול לאור פוטנציאל הצמיחה שלהן (מה שמכונה בספרות "פרמיית הגודל"), אם כי הן חשופות לסיכון גבוה יותר. חשוב להבין גם מה אתם לא קונים כשאתם משקיעים ב-S&P 500.

מדד וילשייר 5000 הוא מדד המניות המקיף ביותר בארה"ב במונחים של כמות החברות הכלולות בו. על אף שמו המדד כולל הרבה יותר מ-5,000 חברות ציבוריות מכל הסוגים, השוויים והענפים. ידוע גם כ-Total Stock Market Index ("שוק המניות הכולל"). אין קרן סל העוקבת אחר המדד המסוים הזה, אולם הקרנות VTI ו-ITOT הן פרוקסי טוב (קרנות אלה חופפות ל-S&P 500 בערך ב-80%, וה-20% הנותרים מושקעים במניות בעלות שווי שוק בינוני וקטן).

13. אתם נוטלים סיכון מט"ח

מחירי המניות של החברות הכלולות ב-S&P 500 נקובים בדולר ארה"ב.

מכאן שכשאתם משקיעים בקרן עוקבת S&P-500 נוצרות לכם למעשה שתי חשיפות: האחת היא לשינויים בביצועי המדד (נכס הבסיס) כפועל יוצא של השינוי במחירי המניות המרכיבות אותו;  והשניה היא לשינויים בשער החליפין דולר/שקל.

כלומר, יתכן מצב שהמדד יעלה מאוד, אך השקל יתחזק במקביל אל מול הדולר, באופן שיפגע בתשואה הכוללת שלנו במונחים שקליים. זה נקרא סיכון מט"ח.

חשוב לשים לב שסיכון מט"ח יכול לפעול גם לטובת המשקיע: השנה, למשל, התחזקות של הדולר (או ליתר דיוק ,ההיחלשות של השקל) נתנה רוח גבית חזקה מאד למשקיעי S&P 500.

אפשר כמובן להשקיע ב-S&P 500 באמצעות קרנות "מנוטרלות מט"ח". קרנות אלה מגדרות את החשיפה לשער החליפין דולר/שקל ונותנות אך ורק את תשואת נכס הבסיס.

האם קרנות מנוטרלות מט"ח פחות מסוכנות? ההיגיון אומר שכן  — אחרי הכל, עדיף חשיפה לסיכון אחד (סיכון שוק) מאשר לשני סיכונים (סיכון שוק + סיכון מט"ח), ומכיוון שההוצאות העתידיות של רובנו הן בשקלים, נרצה שגם ההשקעות שלנו תהיינה מגודרות לשקל.

ולמרות זאת, יש גם טיעונים חזקים נגד גידור מט"ח.

ראשית, רובנו כבר ממילא "מגודרים טבעית": אם הבית שלך, הערך הנוכחי של המשכורת שלך, של הפנסיה שלך ושל קצבת הזיקנה שלך כולם ממילא נקובים בשקל – אולי דווקא כדאי להיחשף למטבעות נוספים דרך התיק המנייתי, כדי להגדיל פיזור ועל ידי כך להקטין סיכון. דווקא נטרול מט"ח מקטין את רמת הפיזור בכל הנכסים שלך, קושר את גורלך הפיננסי בגורל השקל, ובכך מגדיל את הסיכון.

שנית, ישנו קשר חשוב בין תנודות מט"ח לאינפלציה: מכיוון שישראל מייבאת כמעט הכל, שקל חלש מייקר את הייבוא ובכך מחולל אינפלציה. מנגד, שקל חלש (כמו עכשיו) משמעותו פירושו גם תשואות גבוהות יותר מתיקי השקעות הנקובים במט"ח – שעשויות לקזז את השפעת האינפלציה השקלית הגבוהה.

14. בנסיבות מסוימות יורשיכם עלולים להיחשף למס עיזבון אמריקני

בארה"ב מונהג מס עיזבון על נכסים אמריקנים' לרבות מניות של תאגידים אמריקניים. המס חל גם על אזרחים זרים המחזיקים בנכסים אמריקנים גם אם כף רגלם לא דרכה בארה"ב מעולם.

אזרחים אמריקנים נהנים מפטור ממס עיזבון על נכסים בשווי עד 12.92 מיליון דולר.

להבדיל, עבור אזרחים לא-אמריקנים, הפטור נמוך משמעותית, וחל רק עד תקרה של 60,000 דולר, כך שכל מה שמעבר לתקרה חשוף למס.

קרנות סל אמריקניות, כולל כאלה שעוקבות אחרי ה-S&P 500 (כמו VOO, SPY ו-IVV), חשופות באופן ישיר למס עיזבון אמריקני, במיוחד אם הן מוחזקות בברוקר אמריקני (כמו אינטרקטיב ברוקרס). החשיפה, תאורטית, קיימת גם אם מחזיקים את הקרנות הללו בבית השקעות ישראלי, אם כי נכון להיום נראה שיש תת אכיפה משמעותית של המס בכל הנוגע לנכסי נפטרים המוחזקים בברוקרים מחוץ לארה"ב.

להבדיל, קרנות סל אירופיות וישראליות על מדדי מניות אמריקניים, כולל ה-S&P 500, אינן חייבות במס עיזבון אמריקני. בנוסף, קרנות אלה עשויות להיות יעילות יותר בהיבטי מס מכיוון שהן צוברות את הדיבידנדים המחולקים על-ידי החברות הכלולות במדד למחיר הקרן ולא מחלקות אותו, ובכך נחסך למשקיע אירוע מס.

15. יתכן שהקרן המחקה שלכם בכלל לא מחזיקה מניות

זה בוודאי המקרה אם אתם משקיעים במדד ה-S&P500 באמצעות קרנות מחקות, קרנות סל ומסלולי פנסיה ישראלים.

כאמור, קרנות אלה אמנם עוקבות אחר מדד ה-S&P 500 אך במקום לרכוש מניות בהתאם למשקלן במדד, הן מבצעות את העקיבה באמצעות חוזה עתידי מסוג E-Mini. זו דרך יעילה, במונחי עלות-תועלת, להשיג עקיבה טובה אחר המדד מבלי להידרש לרכישת המניות עצמן ולביצוע איזון מחדש וכך להשיג את תשואת המדד בצורה מדויקת יחסית.

חוזה עתידי זה הוא נגזר פיננסי הנסחר בבורסת CME אשר עוקב אחר ביצועי המדד. החוזה מייצג הסכם סטנדרטי לרכישת שווי המדד בתאריך עתידי.

מחירו של חוזה E-Mini הוא שווי המדד כפול 50 דולר. כלומר, אם המדד סגר על 4,000 נקודות, שווי חוזה  אחד יעמוד על 4,000*50 = 200,000 דולר.

כך הקרן יכולה להתמנף. אם הקרן גייסה 100 מיליון דולר מהמשקיעים, היא תשתמש בחלק קטן מהסכום – נניח, 5 מיליון דולר – כדי לרכוש חוזים על המדד ועל ידי כך ליצור חשיפה בכמות מספקת בהתאם לכמות המשקיעים.

שאר הכסף – 95 מיליון – יושקע בנכסים בטוחים כמו מק"מ. הנכסים הללו משמשים עבור הצד השני לחוזה – שדורש בטוחות שיאפשרו לכסות הפסדים פוטנציאליים במקרה שהשוק ירד.

חוזים עתידיים נסלקים ברמה היומית – מחיר השוק של החוזה מחושב בסוף כל יום מסחר. אם המדד עולה, הכסף משולם לחשבונה של הקרן. אם המדד יורד, הכסף מחויב מחשבונה. הבטוחה מבטיחה שהקרן תוכל לכסות כל הפסד פוטנציאלי מהתנודות הללו.

זו דרך יעילה, במונחי עלות-תועלת, להשיג עקיבה טובה אחר המדד מבלי להידרש לרכישת המניות עצמן ולביצוע איזון מחדש וכך להשיג את תשואת המדד בצורה מדויקת יחסית.

חשוב לזכור שקרנות סינטתיות כאלה כוללות מידה של סיכון צד שכנגד אם הצד שממנו רוכשים את החוזה מסיבות כלשהן לא יוכל לעמוד בחובותיו.

בנוסף, החוזים לא נשמרים לנצח, הם פוקעים בשלב מסוים, וטרם הפקיעה, הקרן צריכה למכור את החוזים הקיימים ולרכוש חדשים עם תאריך פקיעה מאוחר יותר בתהליך המכונה "גלגול". עלות הגלגול עלולה להשפיע על ביצועי הקרן.

16. יש הטוענים שאתם מתדלקים בועה ענקית

לא נעים לומר זאת, אבל נראה שאין מנוס.

ישנם משקיעים מפורסמים כמו מייקל ברי שסבורים שהשקעה ב-S&P 500, והשקעה פסיבית עוקבת מדדים בכלל, מתדלקת בועה.

כשקרנות מחקות מדדים הושקו לראשונה, הן היוו חלק זניח מסך כל ההון המושקע בשוק המניות. רוב הכסף הושקע אז בקרנות מנוהלות. הקרנות המנוהלות קנו ומכרו מניות וכך שערי המניות נקבעו בבורסה. הקרנות המחקות פשוט העתיקו את השערים הללו וכך איפשרו למשקיעיהן לקצור את תשואת השוק הממוצעת בדמי ניהול אפסיים.

אלא שכעת, כאשר קרנות מחקות הולכות ומהוות נתח גדול יותר מסך ההון שמושקע בשוק ההון, הטענה היא שהן עצמן מתחילות "לקבוע" את שערי המניות במקום רק לחקות אותן — כמו זנב המכשכש בכלב.

כך, נטען שכסף מושקע באופן "עיוור" ב-S&P 500 על-ידי משקיעים שבכלל לא יודעים באילו מניות הם משקיעים – והתוצאה היא שהכסף החדש הזה קונה בהכרח את המניות הגדולות ביותר במדד שממילא כבר עלו מאד בערכן, וכך דוחק אותן לשוויים בלתי הגיוניים.

באופן אישי אני לא סבורה שהטיעון הזה מאד משכנע, ולמעט אנווידאה (ואולי טסלה) אני לא חושבת שיש מבין 10 החברות הגדולות ב-S&P 500 חברה שמתומחרת באופן בלתי סביר.

17. אתם קונים נכס יקר יחסית

זה לא סוד שב-15 השנים האחרונות ה-S&P 500 הכה מדדי מניות בינלאומיים שוק על ירך.

ה-S&P 500 הניב במהלך התקופה תשואה כוללת של 361% (או 10.7% שנתי), שעה שמדד המניות העולמי ללא ארה"ב (קרן עוקבת:  ACWX) הניב תשואה כוללת של 58% בלבד (או 3.1% שנתי). אם תהיתם, מדד השווקים המתעוררים (קרן עוקבת: EEM) עלה ב-15 השנים האחרונות ב-33% בלבד (או 1.9% שנתי).

הצד הפחות נעים של המשוואה הוא שה-S&P 500, כמדד מניות, יקר בהשוואה למדדי מניות אחרים.

אחת הדרכים לבחון את רמת התמחור של מדד מניות היא באמצעות מכפיל הרווח (Price to Earning Ratio או P/E).

מכפיל רווח מחלק את שער המניה (או שערן הממוצע של מניות הכלולות במדד מניות) ברווח למניה. ככל שמכפיל הרווח גבוה יותר, פירוש הדבר שמשקיעים מוכנים לשלם יותר עבור הרווחים, לרוב מפני שהם צופים צמיחה גבוהה יותר בעתיד. למשל:  אם ל-S&P 500 יש מכפיל רווח של 25, זאת אומרת שבממוצע משקיעים מונכים לשלם 25 דולר עבור כל דולר אחד שהחברות הכלולות במדד יפיקו.

נכון להיום מכפיל הרווח העתידי של S&P 500 עומד על 19.2. לשם השוואה, מכפיל הרווח של מדד מניות שווקים מפותחים (MSCI EAFE) עומד על 12.9, ואילו מכפיל הרווח של מדד מניות שווקים מתעוררים הינו 11.8.

יש הסברים שונים לכך שמשקיעים מוכנים לשלם "פרמיה" עבור מניות בארה"ב  – יתכן שמשקיעים סבורים שהכלכלה האמריקנית יציבה יותר, שלחברות הגדולות ב-S&P 500 צפוי עתיד ורוד, או שתפיסת הסיכון בארה"ב נמוכה יותר.

זה כמובן לא פוסל את ה-S&P 500 להשקעה, אבל חשוב להיות ערים לכך שבאופן כללי, ככל שמניות מתומחרות בזול יותר, הפוטנציאל לקצור מהן תשואה גבוהה יותר עולה.

בשורה התחתונה

השקעה ב-S&P 500 היא טקטיקה – לא מושלמת — לקצירת פירות הקפיטליזם האמריקני והליבה התאגידית שלו.

ה-S&P 500 איננו מסוכן כשלעצמו. הסכנה, אם ישנה כזו, היא בקנייתו העיוורת.

יש דיסוננס חריף בין הפשטות שמאפיינת עידן שבו כל אחד יכול לפתוח חשבון מסחר (*) ולקנות קרן מחקה מדד, לבין הקושי הכרוך בהחזקה של אותה קרן בתקופות סוערות.

הדרך למתן את הדיסוננס הזה היא להשקיע – אבל לדעת במה אתם משקיעים.

(*) קישור שותפים 🌸