לקט מחשבות, תובנות ותהיות בפתח השנה החדשה וברקע השנתיים המטורפות שקדמו לה.
1. לומר “אני משקיע לטווח ארוך בתיק השקעות עצל עם קרנות סל” זה קצת כמו לומר “אני מתכוון לטפס על האוורסט עם גרזני קרח, רתמות ובלון חמצן”
מה שנקרא — טוב אחי. בוא נראה אותך.
השקעה פסיבית היא כנראה הדרך הפשוטה והזולה ביותר להשקיע בשוק ההון ולקצור את פירות הקפיטליזם העולמי. אבל בה בעת היא מציבה אתגר רגשי, מתמשך ומורכב, שיש לומר בכנות: לא רבים יכולים לו.
העשור הנוכחי, במיוחד, זימן למשקיעים כל כך הרבה אתגרים שקשה אפילו למנות אותם מבלי לקבל סחרחורת: הקורונה השביתה את הכלכלה העולמית ולא היה מושג כמה זמן תימשך. הריבית נפלה לריצפה. הנפט נסחר במחיר שלילי. הבורסה קרסה 30%- ב-2020 במה שייזכר בתור השוק הדובי המהיר בהיסטוריה — ואז חזרה בסערה, דרך בועת מים-סטוקס, בועת קריפטו ובועת NFT. חווינו סחרור אינפלציוני שלא נראה כמותו 40 שנה, העלאת ריבית מהירה שנועדה לרסן אותו, שוק דובי איום נוסף ב-2022, התרסקות רבתי של שוק האג”ח (למרבה החלחלה — במקביל להתרסקות של שוק המניות) והכל – ברקע פלישה רוסית לאוקראינה והעמקה של השסעים החברתיים בישראל עד חשיפת העצם.
לאורך התקופה משקיעים הופגזו בתחזיות בלתי פוסקות על מיתון, סטגפלציה ושוק דובי ממושך – תחזיות שאמנם פירקו את השוק אבל לא התממשו בסופו של דבר.
אם שרדתם את כל אלה, דבקתם בתכנית, לא מכרתם בפאניקה והמשכתם להפקיד לתיק ההשקעות בשיטתיות – כל הכבוד.
אני מרוצה מכם.
וחשוב מכך, אתם ראויים לתגמול שהשוק הרעיף עליכם – S&P 500 רשם תשואה כוללת של 54% מאז ינואר 2020 (CAGR שנתי של 12%).
קל לומר שאתה משקיע לטווח ארוך. קשה הרבה יותר לקצור את הפירות.
2. איזה מין דור של משקיעים צומח כאן?
השפל הגדול של 1929 צלק דור שלם של משקיעים והרחיק אותם משוק המניות לשנים ארוכות.
בדומה, ולהבדיל, הכוויה שהותיר משבר מניות הבנקים ב-1983 עיצב את היחס השמרני של ישראלים רבים להשקעה במניות בכלל (תשאלו את אבא וסבא).
והיום? דור של משקיעים נולד לתוך שוק שורי כמעט חסר מעצורים (2009 ואילך), עם שלושה שוקים דוביים בתווך: 2018, 2020 ו-2022.
איך המציאות הזו מעצבת את התודעה של המשקיעים היום? כיצד הם יגיבו בתרחיש של שוק דובי שלא מסתיים בתצורת V חדה בחלוף שנה או שנתיים?
משך ההתרסקויות בשווקים אמנם מתקצר אבל זה לא תמיד היה כך: הנאסד”ק דשדש בין 2000 ל-2016, הדקס הגרמני לא הלך לשום מקום בין 2000 ל-2013, הדאו ג’ונס קפא על שמריו בין 1965 ל-1985, והניקיי היפני רק בימים אלה (2024!) חוזר לשיא האחרון שנרשם אי שם ב-1989.
הנחת המוצא ששוק המניות עולה בטווח הארוך בדרך כלל מוכיחה את עצמה, אבל התזמון של העלייה הזו, והלינאריות שלה, הרבה פחות צפויים מכפי שמשקיעים אולי התרגלו לצפות בעשור וחצי האחרון.
3. פשוט תמשיכו לקנות
בראייה לאחור, מי שניסה לתזמן את דרכו בין הדובים והמפולות של חמש השנים האחרונות נמצא היום במצב רע יותר בהשוואה למי שנשאר מושקע לאורך התקופה, ובמצב רע משמעותית בהשוואה למי שפשוט המשיך לקנות במנות קצובות.
מיצוע – הזרמה קבועה של כסף טרי לשוק המניות – איננה אסטרטגיית השקעה מושלמת אבל היא מאפשרת לפזר את ההשקעה במישור הזמן, שזה פיזור לא פחות חשוב מאשר פיזור במישור הנכסי.
שוק המניות הוא מחולל העושר העיקרי של העת החדשה, אבל ביצועיו נמצאים הרחק ממוקד השליטה שלנו. להבדיל, שיעור החיסכון שלנו – החלק מההכנסה הפנויה שאפשר להפנות להשקעה שוטפת – הוא במידה רבה פועל יוצא של החלטה, אגו ודחיית סיפוקים.
אין מהלכים חסיני-אש בעולם הפיננסי, אבל יש להניח שהפקדה שיטתית של כסף טרי לתיק ההשקעות תשפיע (לחיוב) על העושר שלכם יותר מכל ניסיון לתזמן את השוק.
4. הסיכון המטריד ביותר הוא תמיד זה שאיש לא מדבר עליו
השוק הוא מנגנון צופה פני עתיד.
הוא מגלם את תחזיות המשקיעים באשר לביצועיהן הכספיים של החברות הנסחרות בו.
ויכולות הניבוי שלו, כקולקטיב של מיליוני משקיעים, הן לא רעות – חוץ מכשמדובר בהפתעות.
בחיזוי הפתעות הוא גרוע.
והפתעות – כמו מלחמות, מגפות ואסונות טבע — הן מה שבאמת מחולל את המהלכים האגרסיביים ביותר, מעלה או מטה.
השוק הדובי של 2022 נגרם במידה רבה כתוצאה מציפיה למיתון ממושך, שבתורו אמור היה לנבוע ממדיניות של הידוק מוניטרי מהיר (העלאת ריבית), שנועד בכלל לרסן התפרצות אינפלציונית, שבתורה באה לעולם בעקבות התגובה העולמית למשבר הקורונה.
אבל המיתון המפורסם הזה, למרבה ההפתעה, לא הגיע — והנה, בחלק ממדינות העולם, כולל בישראל, כבר התחילו אפילו בהורדת ריבית.
כשכולם משוכנעים שתרחיש מסוים עתיד להתרחש, הוא נוטה דווקא שלא לקרות.
בד בבד, כפי שנוכחנו לצערנו לאחרונה, כשכל תשומת הלב מוקדשת לאיום מסוים, איומים אחרים נזנחים, מה שהופך אותם למסוכנים יותר.
בני אדם גרועים בחיזוי העתיד. אנחנו חשופים להטיית האחרונות, הטיית הזמינות ולעודף ביטחון מידע. תחזיות שוק נוטות להתנפץ על סלעי הפרקטיקה של החיים והפתעות בלתי צפויות שמגיחות משום מקום וטורפות את הקלפים.
הלקח המרכזי שמשקיעים צריכים לקחת מכאן הוא שהעולם מפתיע, ולכן עליהם ליצור לעצמם שולי ביטחון רחבים מספיק שיאפשרו להם להתמודד עם זעזועים בשווקים מבלי שאירוע פתאומי ובלתי צפוי ימחק אותם.
5. שובן של אגרות החוב?
יש שתי סיבות לכך שאינפלציה גבוהה היא כמו חומר הדברה לאגרות חוב.
ראשית, אינפלציה שוחקת את ההכנסה השוטפת (תשלומי הריבית) מאגרות החוב.
שנית, אינפלציה בדרך כלל מביאה להעלאת ריבית, שבתורה מרסקת את מחירי האג”ח הקיימות (העלאת ריבית מביאה להנפקת אג”ח חדשות בריבית גבוהה יותר, מה שאומר שמחירן של אג”ח קיימות חייב לרדת כדי שהן תוכלנה “להתחרות”).
זו הסיבה ש-2022 הייתה שנה קטלנית לשוקי האג”ח ברחבי העולם. מדד אג”ח ממשלתי כללי (תל גוב) ירד ב-9.5%-. בארה”ב, מדד האג”ח המצרפי (קרן הסל AGG) ירד ביותר מ 13%-. אלה לא תשואות שאנחנו מצפים להן מהפלח דל-הסיכון בתיק ההשקעות.
חמורה במיוחד הייתה העובדה שהקריסה הזו התרחשה במקביל לירידה חדה בשוק המניות. היסטורית, אגרות חוב שימשו כמעין כרית ביטחון עבור תיק ההשקעות במובן שהן ממתנות את התנודתיות האינהרנטית של הפלח המנייתי בתיק. זה לא קרה ב-2022, מכיוון שהסביבה הכלכלית העיבה על שני סוגי הנכסים.
התוצאה היא שהקצאות נכסים בסגנון “שוקולד מריר” או תיקי 60/40 התרסקו ב-2022.
לקח אחד מכאן הוא שהעולם הפיננסי אינו נשלט על-ידי כללי ברזל פיזיקליים. שום דבר לא בטוח, ואין כל ערובה שנכס מסוים ימלא את ייעודו ברגע האמת.
תובנה אחרת נוגעת לעתיד. שוקי האג”ח התאוששו ב-2023, במיוחד ברבעון האחרון שלה. אם לאורך שנת 2024 נראה, כצפוי, המשך של הורדת ריבית והתמתנות באינפלציה, הרי שאגרות חוב עשויות להניב רווחי הון משמעותיים ולתפוס מחדש את מקומן כנכס הגנתי מועדף בתיקי ההשקעות במקום פיקדונות וקרנות כספיות.
ככלות הכל, למרות עליית מחירי האג”ח, התשואות עדיין אטרקטיביות: אג”ח ממשלתי בישראל ל-10 שנים מניבה כיום 4.1% נומינלית. בארה”ב – 3.9%. בבריטניה – 3.7%. בגרמניה – 2%. בסביבת אינפלציה מתמתנת, התשואות הללו אטרקטיביות למדי, במיוחד עבור משקיעים עם טווח השקעה בינוני.
6. בראי השנתיים האחרונות, כלל ה-4% הולך ונשמע לי פחות הגיוני מבחינה פרקטית
בראיון האחרון לגלובס (לפתוח באינקוגניטו) התייחסתי לאתגר הפיננסי המרכזי במודל הרווח של עצמאות כלכלית: התרגום של שווי נקי לזרם הכנסה שממנו ניתן לחיות.
כלל ה-4% מציע פתרון פשוט לעניין: צוברים 300 חודשי מחייה, ומנקודה זו ניתן למכור בכל שנה 4% משווי התיק (תוך התאמה שנתית לאינפלציה) לצורכי מחייה שוטפת וכך מקטינים את הסיכון שהכסף יאזל בתום 30 שנות פרישה.
זה כמובן נשמע טוב בתאוריה, אבל מה אם ניישם את זה על המציאות העכשווית? אדם שפרש בדצמבר 2021 ראה את ה-S&P 500 יורד ב-18.1% בסביבת אינפלציה גבוהה. השוק אמנם טס 25% ב-2023, אבל הפורש שלנו, בהיותו חשוף מאד לסיכון רצף התשואות, נתון לחלוטין לחסדי השוק ב-2024, כשאם גם השנה תסתיים בירידות, מצבו יהיה בכי רע עד כדי סכנה לאובדן עצמאותו.
מי שתלוי בכך ששוק המניות ישתף פעולה עם התקוות, השאיפות ותזמון ההוצאות שלו עלול למצוא את עצמו במצב של “עוני של מיליונרים”, במיוחד בשנים של ירידות דו-ספרתיות.
החשש המתמיד מפני הידלדלות התיק בטרם עת מחולל חרדה מיותרת שבעיני סותרת את כל המהות של חופש כלכלי.
האם אתה באמת “עצמאי כלכלית” אם אתה צריך להתפלל שהשוק לא יתרסק כי אחרת לא תוכל לשלם חשבונות?
אני עדיין מאמינה ש”כלל ה-300″ תקף במובן זה שהוא מאפשר להעריך, באופן גס, עד כמה אדם קרוב לעצמאות כלכלית. הקונספט של שווי נקי מסייע לאמוד היכן את ביחס למטרותיך. אבל הוא חסר ערך מבחינה מעשית משום שהוא משתנה ללא הרף, באופן בלתי צפוי, ומכאן שאין שום דרך לתכנן על בסיסו. לשם המחשה, התיק שלי כבר גדול למדי, ובין תנודות מט”ח וביצועי השוק, השווי שלו עשוי להשתנות לכאן ולכאן בעשרות אלפי שקלים *ביום*.
הפרקטיקה של משיכה של סכום מסוים מתיק ההשקעות שערכו משתנה מדי רגע הולכת ונדמית לי כמעמסה מנטלית של ממש, עם סיכונים פיננסיים לא מבוטלים.
אני מעדיפה לא לגעת בקרן לעולם, ולחיות על זרם הדיבידנדים שהתיק מניב – הכנסה צפויה יותר, שאינה תלויה במצבי הרוח הקיצוניים של אדון שוק.
פרספקטיבה כזו הופכת את התנודות היומיומיות, החודשיות והשנתיות של שוק המניות לרעש רקע.
7. בדרך לשלווה סטואית-פיננסית
ג’ידו קרישנמורטי הקדיש את רוב חייו למתן הרצאות רוחניות. ככל שהתבגר הוא הלך ונעשה גלוי יותר. באחד הרגעים הוא שאל את קהל שומעיו אם הם רוצים לדעת מה סודו.
“אתם מבינים”, הוא לחש, “לא איכפת לי מה קורה”.
תיק הדיבידנד שלי צמח ב-18% השנה. זו תשואה יפה כשלעצמה אבל נמוכה מזו שהניב ה-S&P 500. זה לא ממש מעניין אותי. לא מאד איכפת לי אם התשואה שלי נופלת מזו של המדד או של קרנות הסל המחקות את המדד.
מדד הייחוס הרלוונטי היחיד עבורי הוא ההוצאות של המשפחה שלי. אני לא מחפשת תשואה עודפת או “אלפא”. אני משקיעה כדי לייצר זרם של הכנסה פסיבית שצומחת ריאלית משנה לשנה, כשבחלקה אני משתמשת לצריכה ואת יתרתה אני משקיעה מחדש כדי שאוכל להגדיל את זרם ההכנסה הזו באופן מעריכי: אני קונה מניות דיבידנד שמתומחרות בעיני באופן אטרקטיבי, ובדיבידנד שהן מחלקות לי אני קונה מניות דיבידנד נוספות, שמייצרות אף הן הכנסה, שתופחת ככדור שלג מתגלגל.
אני לא יכולה לתכנן את דפוסי ההוצאה האישיים שלי בהתבסס על מחירי מניות שהם כמעט בהגדרה בלתי רציונליים, בלתי ניתנים לחיזוי, וניחנו בנטייה שטנית שלא לשתף פעולה עם התכניות שלי בעיתוי הנכון. הרי מי יודע, ומי יכול לדעת, כמה כסף צריך לפרוש? מיליון? חמישה מיליון? עשרה מיליון? יותר? מה אם תגיע מפולת מיד אחרי הפרישה? מה אם אחיה “יותר מדי זמן”? האם יהיה מספיק כסף? האם הכסף יאזל?
בנוסף, אני לעולם לא רוצה להיקלע למצב שבו אני מוכרת מניות באופן כפוי בשעה שהשוק מתרסק. זו תובנה שהתחדדה אצלי במרץ 2020. להיפך, אני מעדיפה להיות בעמדה שבה אני יכולה לקנות מניות בכל פעם שאני רואה מניות יורדות בחדות.
לכן, אני מוצאת שבשלב כרונולוגי ופיננסי זה של חיי, אסטרטגייה מבוססת דיבידנדים מתאימה לשני הצרכים הללו וזה חשוב לי הרבה יותר מאשר להניב ביצועי יתר על פני מדד ייחוס זה או אחר. דיבידנדים, בשונה מרווחי הון “על הנייר”, זה כסף אמיתי, ממשי, שמחולק מתזרים המזומנים החופשי של עסקים רווחיים היישר לכיסי, ככסף מזומן. בלי תקוות, בלי חלומות, בלי הערכות וציפיות.
8. מי יעצור את ארה”ב?
שווי השוק המצרפי של “7 המופלאות” – מיקרוסופט, אפל, אמאזון, אנווידיאה, גוגל, טסלה ומטא – עקף את זה של שוקי המניות של בריטניה, סין, צרפת ויפן גם יחד.
שבע החברות הללו, פאר היצירה של הקפיטליזם האמריקני, היו שוות 1.5 טריליון דולר לפני כעשור. הן הוסיפו כ-10 טריליון דולר לשווי השוק שלהן ב-10 השנים האחרונות.
בהובלתן, הדומיננטיות של ארה”ב בשוק המניות העולמי גדלה באופן עקבי – מ-15% בתחילת המאה ה-20 עד ליותר מ-60% היום.
ארה”ב בולעת את העולם כמו פאקמן, והשאלה הנשאלת היא עד מתי? האם בכלל יש היגיון לפזר את הפלח המנייתי על מדדי שוק עולמיים כשאפשר לקנות את הסנופי וללכת לים? האם אין חשש מכך שביצועי השוק האמריקני נשלטים על ידי קומץ ענקיות טכנולוגיה?
פרשנים קודחים לנו במשך שנים ששוק המניות האמריקני יקר מאד, שתוחלת התשואה ממנו, בהתאם, נמוכה מאד, ושה”ערך” האמיתי נמצא בשדות זרים כמו מניות שווקים מתעוררים.
זה כמובן לא ינחם את מי שהגדיל את ההקצאה למניות שווקים מתעוררים על חשבון ארה”ב — ואוכל מרורים ב-15 השנים האחרונות. בעשור האחרון הביג-טק האמריקני מעך את כל מה שסביבו, ממניות בעלות שווי שוק קטן (ראסל 2000) ועד מניות ערך ומניות שווקים מפותחים (MSCI EAFE).
אני לא יודעת מה ואם נראה משהו שיעצור את הקטר האמריקני, אבל מוכנה להסתכן בתחזית אחת: הפער בין 7 הגדולות לשאר 493 החברות ב-S&P 500 יצטמצם השנה. ריבית נמוכה יותר היא רוח גבית עבור חברות קטנות יותר, שאינן מחזיקות במאות מיליארדים במזומן. לדעתי, הגיעה שעתן לפרוח.
9. האם הציבור יישאר בקרנות כספיות?
עליית הריבית בישראל בשנתיים האחרונות הפכה את הקרנות הכספיות, לראשונה מזה שנים ארוכות, למוצר השקעה אטרקטיבי.
הגיוסים הרצופים בשנתיים האחרונות הביא את סך הנכסים המנוהל במסגרתן ל-81 מיליארד ש”ח – כ-20% מסך הנכסים המנוהלים בכל קרנות הנאמנות.
לפי אתר פאנדר, הקרנות הכספיות הניבו בממוצע תשואה כוללת של 4.28% ב-2023 – תשואה גבוהה יותר מהאינפלציה, ואפילו יותר ממדד ת”א 35 המדשדש – אבל עדיין כזו שמחווירה לעומת הראלי המטורף בשוקי המניות המפותחים ב-2023.
אני תוהה אם המשך העליות בשווקים, לצד הורדת ריבית בישראל, יגרמו לישראלים להסיט כסף חזרה לשוק המניות.
נדמה לי – ואין לי לצערי נתונים כדי לאמת זאת – שרוב הכסף שנותב לקרנות כספיות לא הגיע ממשקיעים שברחו משוק המניות, אלא דווקא מפיקדונות ומחשבונות עו”ש שהעלו אבק בעשור וחצי של סביבת ריבית אפסית.
לכן, אני מאמינה שקרנות כספיות ימשיכו לגייס כספים גם ב-2024 ולא נראה פדיונות ענק בשנה זו.
לצד זה, עם כמה שהקרנות האלה הן מין שמיכה מחממת שמנחמת משקיעים בתקופות של אי-וודאות – חשוב לזכור שלטווח ארוך הן כנראה לא האפשרות הטובה ביותר למשקיעים. מניות, ואפילו אג”ח, השאירו למזומן אבק בטווחי זמן ארוכים. מעטים האנשים שיכולים להרשות לעצמם את הסיכון שכרוך בדגירה על יותר מדי מזומן.
10. עוד מאותו הדבר?
2023 הייתה שנה נפלאה בשוק ההון — תמונת ראי של הכתישה ב-2022.
מניות צמיחה זינקו לעומת מניות ערך. מניות ארה”ב דרסו את שאר העולם (לאחר שפיגרו ב-2022). הסקטורים שירדו חזק ב-2022 – טכנולוגיה, תקשורת וצריכה מחזורית – הובילו את השוק בשאגה ב-2023, ואילו הסקטורים המובילים של 2022 – אנרגיה, תשתיות וצריכה קבועה – השתרכו מאחור ב-2023.
ה-S&P 500 רשם תשואה שנתית של כ-25% ומחק את ההפסד מ-2022 (18%-). נאסד”ק זינק ב-55%, מהשנים הטובות בתולדותיו. שווקים מפותחים עלו ב-17%. שווקים מתעוררים עלו ב-10%.
הנטייה הטבעית היא היא לחשוב שאחרי שנה כה פנומנלית משהו רע חייב לקרות.
אכן, שום דבר טוב לא נמשך לנצח, אבל דברים טובים יכולים להימשך תקופות ארוכות מאד. ובעוד שקשה לדמיין שהשוק ירשום שנה נוספת עם תשואה של 25% ומעלה, חשוב לזכור שלשוק המניות יש אופי דבוקתי, כך ששנים “טובות” נוטות להיות סמוכות אלה לאלה.
כדור הבדולח הטוב ביותר שיש לי לעניין זה הוא ההיסטוריה, וההיסטוריה מלמדת שמתוך 19 המקרים מאז 1950 שהשוק האמריקני הניב תשואה שנתית של 20% ויותר, ב-15 מקרים הוא רשם תשואה חיובית בשנה העוקבת. ב-10 מתוך המקרים הללו, התשואה העוקבת הייתה דו-ספרתית.
טווח הדגימה כאן זעיר, אמנם, אבל אם ההנחה שלי לגבי הצמיחה הצפויה של שאר מרכיבי ה-S&P 500 (מעבר ל-7 המופלאות) נכונה, יש בסיס להניח שגם השנה תסתיים בתשואה חיובית. ט.ל.ח. 🙂
11. האם זו השנה של הביטקוין?
המטבע הקריפטוגרפי, שחוגג 15 שנים להשקתו, סיים את 2023 עם תשואה חלומית של 156%. חברות כריית הביטקוין רשמו תשואה גבוהה פי 7.
כידוע בשעתו פתחתי פוזיציה קטנה בביטקוין והקצתי לה 1% מהתיק. הרגשתי שזה “סיכון טוב” במונחים של פרספקטיבת ניהול החרטות של ג’ף בזוס: חשיפה גבוהה מספיק כדי להינות מהאפסייד, ונמוכה מספיק כדי שהדאונסייד לא ירסק אותי.
מאז, הודות לביצועים של המטבע בשנה האחרונה, משקל הביטקוין מתקרב כבר ל-3% מהשווי הנקי הנזיל שלי.
קטונתי מלפרש את תנודות המחיר בנכס הספקולטיבי הזה — יש לי רקורד רע מאד בכל מה שקשור לעניין — אבל נראה שיש שני אירועים מרכזיים שתרמו לראלי השנה: האחד הוא שהיצע הביטקוין הנכרה ייחתך בחצי במהלך 2024, כחלק ממהלך מתוכנן של צמצום ההיצע; והשנייה הוא אישור השקת קרנות סל (ETF) על מחיר הספוט של הביטקוין, שתאפשרנה, מעשית, לקנות ביטקוין ככל נייר ערך שקונים בבורסה.
אני חושבת שזה מהלך שורי מאד עבור המטבע. לשם השוואה, כשהושקה קרן הסל הראשונה על הזהב (GLD), מחיר המתכת הצהובה זינק ב-250%.
האם הראלי של ביטקוין יימשך סביב 2024? אני חושבת שבבסיסו ביטקוין הוא סיפור של ביקוש והיצע, ו-60% מההיצע מוחזק בידי משקיעים, לא סוחרים. אם תיווצר דינמיקה של ביקוש גדל (דרך קרנות הסל החדשות) אל מול היצע מצטמק, יש להניח שהוא יתבטא גם במחיר.
12. השנה ימלאו לי 40
כן, אחיי ילידי 1984, אנחנו כבר לא ילדים יותר.
וזה רלוונטי, משום שאומדן סיכון בגיל כזה הופך למשימה פחות מובנת מאליה.
משקיעים צעירים, כידוע, צריכים לקוות למפולות ממושכות בשווקים כדי שיוכלו לקנות מניות במחירים זולים. משקיעים מבוגרים, להבדיל, יעדיפו לראות עליות עקביות בשווקים כדי ששווי תיק ההשקעות שלהם לכל הפחות יישמר.
אבל בגיל 40 את מוצאת את עצמך רגל פה, רגל שם: תיק ההשקעות שלי כבר גדול ואני שמחה לראות עליות משמעותיות; אבל במקביל, ירידות ממושכות משמחות אותי משום שהכסף שאני חוסכת קונה יותר במהלכן.
רוב בני ה-40+ שאני מכירה נמצאים בשלב פיננסי בחייהם שבו הם יכולים לחסוך יותר מאי-פעם. עבורם, שיעור חיסכון גבוה מפצה על ירידות בשווקים מכיוון שהוא יוצר הזדמנות לתרגם את החיסכון לתשואות גבוהות יתור בטווח הארוך.
התובנה המרכזית שבאה עם הגיל היא שהשקעה לטווח ארוך היא תרגיל פסיכולוגי הרבה לפני שהיא תרגיל פיננסי. המהלכים הרציונליים ביותר מבחינה פיננסית עשויים להיות בלתי סבירים לחלוטין מבחינה מנטלית ורגשית, ובסוף, כבני אדם, הרגש הוא הדבר החשוב ביותר משום שהיכולת להתנהל אמוציונלית היא שקובעת אם נצליח להישאר במשחק הזה מספיק זמן כדי לקצור את הפירות.
בגיל 39, השינה שלי הרבה יותר ערבה בידיעה שהתיק שלי מניב הכנסה שאינה תלויה בזעזועים של שוק המניות, אף על פי שמבחינה פיננסית יש להניח שאסטרטגיית השקעה פסיבית הייתה מניבה תשואה כוללת גבוהה יותר וביעילות מס גבוהה משמעותית.
המפתח כאן, כמו בכל תחום אחר בחיים, הוא להבין את הצרכים והרצונות שלך ולא לתת לעולם להכתיב לך מה הם צריכים להיות.
תודה שקראתם. מאחלת לכם כל טוב ב-2024 ואילך.
לתמיכה באתר אנא שקלו להסתייע בהמלצותיי.
הסולידית ממליצה
המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם. הקישורים המופיעים בעמודה "הסולידית ממליצה" הינם קישורי שותפים והכותבת מקבלת עמלה בגין לקוחות הנרשמים דרכם.
ואוו, מעניינת כהרגלך. שמח לשמוע שגם אחרי כל כך הרבה שנים בשווקים אפשר לשנות גם דעה (ביטקוין). אני מאחל לכולנו שנת חצייה נהדרת 🫶🏻
ותודה לך ❤️
פוסט מצוין כמו תמיד, עושה סדר גם במחשבות וגם בתחזיות והכי חשוב נותן תמונת זום אאוט בציר הזמן שחשובה מאוד כדי לגבש אסטרטגיה במיוחד למשקיעי טווח ארוך – הרשי לי לקבוע טרמינולוגיה חדשה: מעתה יש לאמר “משקיעי הסולידית” כביטוי למשקיעים שמיישמים את התורה שלך עם התאמות הכרחיות לאורח החיים/אופי הספציפי שלהם.
גם ב 2024 תמשיכי להיות הגורו הפיננסי שלנו. משקיעי הסולידית.
תודה על הפוסט ועל הבלוג
אני אוהב אותך.
מרתק. כתוב מצויין. ויחד עם זאת אני מקבל את גישתו של מאנגר זצ”ל שהביטקוין הוא”רעל עכברים”.
חלקם עכברים מאוד עשירים
זאת מסקנה אחרי שלמדת את הביטקוין או רק מראיון אחד ששמעת את מאנגר אומר את זה שדרך אגב הוא גם לא למד את התחום. מזכיר קצת את מי שביטל בזלזול את האינטרנט האיטי שלא ניתן לעשות בו כלום בשנות ה 90. ביטקוין ישנה את קונספט שמירת ערך הכסף וייעל את העברות הכספים בעולם בין יתר הדברים שישתנו בעקבותיו (כמו שאף אחד לא משתמש במכתבים, טלפונים נייחים ואנציקלופדיות ) ביטקוין ישדרג את עולם הערך (סניפי בנקים, העברות כספים, חוזים חכמים, נדלן כהשקעה וכו).
מטבע ספרתי ולאו דווקא ביטקוין. סביר לדעתי שאלו יהיו מטבעות לאומיים
תמיד שמח ונהנה לקרא את הפוסטים שלך.בסעיף 9 את כותבת שאת מאמינה שגם שנת 2023 תהיה שנה של השקעה בקרנות כספיות.צריך להיות 2024.מאחל לכולנו שנת ריווחיות מוצלחת.
תודה על זה. התגעגתי לקרוא את הסולידית המקורית ולא את זו שבטוויטר.
אמור X מעתה
אלו היו 20 דקות של קריאה מענגת ומועילה ממש תראפיה למוח.
את צריכה להוציא ת.ס ETP עם סימול SOLD (פנוי) ואני הראשון שארכוש מהתעודה הזו
שנת השקעות פוריה ושכולם ירוויחו השנה
כלל ה4% נגזר מסימולציות על ההיסטוריה שמתחשבות בדיוק בסיכון רצף התשואות, לא?
לגבי תיק דיבידנדים, הדיון הקבוע לגבי מה עדיף בטווח הארוך.. לא נכנס לזה
לא מצליח להבין איך עובד עניין הדיבידנדים – היא קונה מניות בודדות שמחלקות – וזה נכנס כל חודש כמו משכורת? או אלו קרנות שמחלקות? לא מבין בזה כלום
מניות בודדות שמחלקות *ומקפידות גם להגדיל* את הדיבידנדים.
הדיבידנדים נכנסים ישירות לחשבון , מנוכה בהם מס במקור (אם יש ניכוי במקור!) ואז ניתן לעשות במזומן כרצוננו.
אתה יכול לקרוא המון מידע על זה בבלוג שלי “לקבל משכורת מדיבידנדים” כולל דוגמא של *תיק שמנוהל עם כסף אמתי* (לא סימולציה וירטואלית שמפספסת את הניואנסים של המציאות) שחגג ביום שישי יומולדת גיל 9.
מעניין כרגיל. הרבה יותר טוב מלקרוא ניתוחים ותחזיות טכניות או מטעם בעל אינטרסים.
מאוד מעניין כהרגלך. מתחבר מאוד לעניין וכנראה שמי שבאמת מגיע למצב בו הוא יכול לפרוש לפי אחד החוקים ולחיות על תיק ההשקעות תמיד יחווה חרדה קיומית מסויימת ויהיה לו מאוד קשה לעשות את המהלך ובאמת יפסיק לעבוד ויחייה מתשואת התיק. קשה לחשוב שתראה שנה כמו שנת הקןרונה או שנת 22 ותצטרך למשוך מהתיק במקום להוסיף כל מה שיש לך ויותר לשוק. אחרי שנים של השקעות(במקרה שלי כ15 שנים,היום בן 36) מאוד קשה לעשות את הסוויץ ובמקום להמשיך להפקיד ולהשקיע ,להתחיל למשוך מהתיק בעיקר בתקופות של ירידות זה ממש נגד האופי. כמעט כמו מס הכנסה שצריך לתת כסף בחזרה לאזרחים,לא פשוט.
אם קשה לך להפסיק לעבוד ולחיות רק מהתיק – אז למה שתעשה זאת?
תעבוד וגם תקבל רווחים מהתיק. יהיו לך 2 מקורות הכנסה.
אגב מס הכנסה בהחלט מחזיר כסף לאזרחים (אם מגיע להם). עשיתי זאת כבר כמה פעמים.
כמי שכבר זה רב מושך כספים מתיק דיבידנדים אני יכול להעיד שאני לא חרד בכלל מבחינה פיננסית.
עברתי גם את הקורונה עם דיבידנדים גדלים והמשכתי למשוך.
הניתוק מתנודות השוק עושה את עבודתו ומאפשר לי להשקיע הון גדול בהרבה במניות דבר שבאופן פרדוקסלי מגדיל את התשואה ההוליסטית ארוכת הטווח (תיק 100% מניות לעומת תיק מדדים שמורכב מ-6% מניות, 4% אג”ח, 0.1% מזומן כקרן חירום ו-89.9% בנדל”ן לצורך ההמחשה).
תיק 100% מניות מתאים למעט מאוד אנשים שמסוגלים לראות את רוב התיק נמחק במקרה של משבר חריף. לעומת זאת תיק 60/40 יכול לשרוד תקופות קשות מבלי שרובו יימחק. כשיש נפילות בשווקים פשוט מוכרים אג״ח במקום מניות. דווקא משיכת דיבידנד במצב כזה היא סוג של מכירת מניות בהפסד. וכשיש אפשרות להשקיע בקרנות עם פטור מלא ממס דיבידנדים (אינבסקו) אני לא רואה טעם להשקיע במניות דיבידנד למעט השיקול הפסיכולוגי שאני לא מזלזל בו בכלל.
תיק של 100% מניות מתאים ל-100% מהאנשים שלא מסתכלים על שווי התיק ומתמקדים בתזרים.
זו הגדולה של הפסיכולוגיה האנושית.
הטענה (השגויה בראיה היסטורית) שאג”ח עולה במהלך משברים במניות הוכחה שוב כשגויה במרץ 2020 כשאג”ח התרסק במקביל למניות.
אל תבלבל בין “כשהשוק מתפקד יש קורלציה שלילית בין אג”ח למניות” עם “כשהשוק מתרסק יש קורלציה שלילית בין אג”ח למניות” כי בעוד הראשון התקיים מבחינה היסטוריה, השני לא התקיים ברוב המשברים בהיסטוריה.
קבלת דיבידנד אינה משולה למכירת מניות וכל מי שבפועל השקיע במניות שמחלקות דיבידנד יודע שזו טענה חסרת בסיס שמפומפמת ע”י אנשים שמעולם לא השקיעו במניות שמחלקות דיבידנד.
במציאות הניסיון המעשי תמיד מנצח ידע תיאורטי.
אין אפשרות להשקיע בפטור ממס ואתה ככל הנראה לא מבין שהקרנות האיריות הצוברות לא רק שכופות עליך נזק ששקול לתשלום מס דיבידנדים (לעתים מופחת ל-15% במקום 25%) במקור אלא מוסיפות על כך מיסוי כפול בדמות מס רווחי הון על כל יתרת הדיבידנד נטו.
במציאות הקרנות הללו גורמות למיסוי דיבידנדים מצטבר של 36.25% במקום רק 25% בקרנות המחלקות האמריקאיות.
בשביל לתקן את הנזק של המיסוי הכפול תחת הנחת תשואת שוק של 10% בשנה (הנחה שגויה מיסודה בשל המיסוי במקור) אסור למכור יחידות במשך כ-20 שנה מיום רכישתן.
הגישה של הקרנות הצוברות מחייבת מכירות בכל בלת”מ (או לא להשקיע את קרן החירום שזה אומר שהתשואה הכוללת נפגעת אפילו יותר ממיסוי דיבידנדים!) ו/או רצון להשתמש בכספים לכל חיי המשקיע ויורשיו.
בלי קשר לכל הנאמר לעיל השיקול הפסיכולוגי הוא השיקול היחיד שצריך להכווין אותך.
אם השיקול הפסיכולוגי שלך מכווין אותך לכיוון מדדים אז תמשיך בדרכך.
אני כן מאתגר אותך לבדוק את האמונות שאתה מחזיק כרגע כי הן מבוססות על מידע תיאורטי שמעולם לא היה נכון במציאות המתועדת.
תזכור: השקעות זו לא דת – מותר (ורצוי) לשאול “מי אמר?” ו-“תראה מקרה מהמציאות שבו זה התקיים!” בלי שיאיימו עליך שתגיע לגיהינום.
קודם כל שאפו על התגובה המושקעת ובאופן כללי על כך שאתה מקדיש מזמנך לטובת הנגשת ידע פיננסי.
1. האנשים שאתה מדבר עליהם, שלא מסתכלים על שווי התיק ומתמקדים בתזרים, הם אנשים מעטים. מאוד. אדם רגיל לא יכול לראות לאורך שנים את שווי הנכסים שלו מצטמק ביותר מחצי ולהישאר אדיש.
2. בקרן של אינבסקו עוקבת סנופי אין מס דיבידנדים בכלל. כבר בדקו אותה מכל הכיוונים והראו שבאופן עקבי היא נותנת קרוב ל0.3% יותר מהקרן האירית המקבילה של בלאקרוק.
3. מסכים של אגח אין קורלציה למניות. לא חיובית ולא שלילית. אבל ודאי שאגח ממתן תנודתיות של מניות. גם בגלל שבמקרים רבים הקורלציה שלילית וגם בגלל שהוא פחות תנודתי. ובגלל שכפי שכתבת תיתכן קורלציה חיובית צריך להחזיק בתיק גם שווה מזומן כמו מקמ או קרן כספית.
אגב, אם נדבר בהסתברויות, נראה לי שאפשר לומר שככל שסביבת הריבית גבוהה מבחינה הסטורית כך ההסתברות לקורלציה שלילית עולה (משבר דפלציוני) וככל שסביבת הריבית נמוכה מבחינה הסטורית כך ההסתברות לקורלציה חיובית עולה (משבר אינפלציוני). למיטב הבנתי משבר שממנו באמת צריך לדאוג, שיחתוך יותר מחצי משווי השווקים, בסבירות גבוהה יהיה משבר דפלציוני סטייל 2008 שבו האג״ח יכול להציל את התיק מהתרסקות טוטאלית.
3. אם במשבר 2008 משקיע היה מוכר 2% מקרן עוקבת סנופי זה נחשב מכירת מניות בהפסד? לכאורה לא כי הוא קיבל רק את תשואת הדיבידנד. האם מכירה כזו היא צעד חכם? כנראה שלא כי בזמן משבר צריך להגדיל אחזקה במניות. לא מצליח למצוא הבדל בין משיכת דיבידנד לבין מכירת קרן צוברת בגובה תשואת הדיבידנד של הקרן.
לסיכום, בחשבון פטור ברור שהקרן של אינבסקו עדיפה. בחשבון ממוסה בשלב הצבירה גם ברור שהיא עדיפה. בחשבון ממוסה בשלב המשיכה אני לא רואה הבדל משמעותי אבל אם צברת בקרן של אינבסקו זה יהיה אווילי למכור ולקנות מניות דיבידנד.
על דבר אחד שנינו לגמרי מסכימים: השיקול הפסיכולוגי צריך להיות השיקול המרכזי.
@יהודה יש המון מידע שגוי באינטרנט ומעט מאוד אנשים שטורחים לאמת את מה שהם קוראים.
התוצאה היא שרוב האנשים (ברוב המקרים שלא ביודעין!) מציגים מידע שלא היה נכון מעולם כעובדה חקוקה בסלע עם רמת אמונה של פנאט דתי.
אני תמיד מקפיד לבדוק את המידע הגולמי ולא מסתמך בכלל על מסקנות של אחרים ו/או כותרות של מאמרים.
ההרגל הזה דורש הרבה מאוד זמן אבל הוא הוביל אותי המון פעמים להבנות שהכותרות של המאמרים/מחקרים הן הפוכות ב-180 מעלות מהמידע הגולמי שהן ניסו לסכם.
אני ממליץ לך בחום לנקוט בגישה הזו בדברים שבאמת משפיעים על חייך (כגון היכולת לממן את עצמך ביום שבו לא תוכל לעבוד).
1) אני ממש לא מסכים אתך שהם מעטים – אני מפנה אותך לתשאל כל אדם שאתה מכיר שיש ברשותו לפחות דירה אחת בישראל להשקעה שיש בה דיירים.
כחלק מהתשאול שלך אני ממליץ להפנות אליו שתי שאלות:
א. האם אתה יודע מה שכר הדירה שאתה צריך לקבל והאם אתה בודק אם קיבלת אותו בפועל?
ב. כל כמה זמן אתה בודק מול אנשי מקצוע, שמאים ומתווכים מה מחיר הנכס שרכשת?
אם הוא יודע לענות לך על א’ בשלוף אבל אין לו מושג מאיפה נפלת עליו עם ב’ אז הוא בעל חשיבה תזרימית ואם הוא רוצה להודות בכך ואם לא – הוא מתמקד בתזרים ומתעלם מהשווי.
על זה נאמר “אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז – זה בטוח לא חרגול…”
רוב האנשים לא מבינים שזו הפסיכולוגיה שלהם ומהמעט שכן הרוב לא מבינים שאפשר לקבל את אותו הדבר גם בשוק ההון.
לי לקח כמעט עשור להבין שהחשיבה הנדל”ניסטים שחונכתי עליה ניתנת ליישום בשוק ההון עם תוצאות טובות יותר ולקח לי עוד כמה שנים להוכיח זאת עובדתית לי ולמשפחתי עד שהגענו להסכמה שההון יוצא מהנדל”ן שהוא היה בו ועובר למניות.
החלטה זו הוכחה כרווחית ביותר למרות שהיא בוצעה במועד לא אידאלי מבחינת תנודות שוק ההון והנדל”ן.
2) היה דיון מאוד ארוך על ההיפוטזה הזו בפורום שלי עד לאתמול בערך והוא הסתיים בכך שיש אנשים שמאמינים שהיא נכונה ויש כאלו שמבינים שאם היא הייתה נכונה אז שוק ההון היה נשבר.
אני מודע לכך שיש אנשים שמתעקשים שהם מצאו דרך להשקיע במניות אמריקאיות ללא מס דיבידנדים בתוך מסגרת חייבת במס אבל המציאות היא שאם הדרך הזו הייתה קיימת אז היא הייתה מייצרת מכונה להדפסת מזומן.
המוסדיים יכולים לייצר שתי קרנות חופפות שבשתיהן יש את אותו מנגנון השקעה (רוכשים לדוגמא רק את ה-SPY) כאשר אחת מנצלת את חוזי החלף כך שהיא נמנעת מתשלום מס דיבידנדים והשניה לא כך שהיא משלמת מס דיבידנדים.
קיום של שתי קרנות זהות שבוודאות (זו הרי הטענה!) יהיה ביניהן פער ידוע מראש (30% מהדיבידנד שה-SPY מחלקת) ביום ידוע מראש (תאריך האקס) זו עסקת ארביטראז’ טהורה עם 0% סיכון תנודתיות ורווח שניתן להגיע באמצעותו עם יישום חכם גם ליותר מ-30% משווי הנכסים בשנה.
האם אתה באמת מאמין שטובי המוחות בעולם לא היו סוגרים את הפער הזה הרבה לפני שאינווסקו היו מקימים את הקרן שלהם ומספרים עליו לנו?
3)1) הסיבה היחידה שאג”ח ממתן תנודתיות היא בגלל שהוא ממתן תשואות.
נניח ואתה מתחיל עם תיק בשווי מיליון, מה אתה מעדיף:
א. תיק שעולה ל-4 מיליון ויורד ל-2 כשאתה צריך 2 מיליון
ה. תיק שעולה ל-1.5 מיליון ולא יורד כשאתה צריך 2 מיליון
מיתון תנודתיות בלי פגיעה בתשואה זה דבר חיובי אבל ריסוק התשואות בשביל למתן תנודתיות זה דבר מאוד שלילי.
נ.ב.
לפני שאתה שולף “אבל בדקו שתיק 80/20 עשה כמו…” תריץ את הבדיקה הזו בתקופות של ריבית עולה ולא בתקופות של ריבית יורדת ותקבל תוצאה קטסטרופלית…
3)2) אין קשר בין סביבת ריבית גבוהה/נמוכה לבין קורלציות.
יש קשר בין סביבת ריבית עולה/יורדת לבין קורלציות.
אם הריבית תשאר קבועה על 100% זה לא ייצר קורלציה (לא חיובית ולא שלילית).
העלאת הריבית ב-0.01% מעלה את מחירי האג”חים ובכך מייצרת קורלציה חיובית.
הורדת הריבית ב-0.01% מורידה את מחירי האג”חים ובכך מייצרת קורלציה שלילית.
בין 1980 ל-2020 היינו בסביבה שבה הייתה ריבית יורדת רוב התקופה וזה דחף את מחירי האג”חים כלפי מעלה באופן משמעותי כך שבמשך כמעט 40 שנה (שני דורות! אנשים התחילו לעבוד בגיל 20 ופרשו לגמלאות כשכל חייהם היו ריביות יורדות!) התקבל הרושם המוטעה שאג”חים הם רווחים מעבר לריביות שהם מחלקים.
אם תבדוק מה קרה לאג”חים בין 1960 ל-1980 אתה תקבל תמונה הפוכה לחלוטין שבה הכללת אג”חים בתיק מנייתי הובילה לפגיעה משמעותית בתשואות ללא תועלת.
אתה תחליט בינך לבין מי שמתבונן בך במראה אם הריביות ב-40 השנה הבאות צפויות לרדת (אג”ח מרוויח), לעלות (אג”ח מרסק תיקי השקעות) או בקושי לזוז (אג”ח פוגע בתשואה ולא תורם מעבר לריבית).
אני לא יודע את העתיד אבל אני כן יודע שב-2 מתוך 3 האפשרויות אני לא רוצה אג”חים בתיק מחקה מדדים.
השילוב עם העובדה שיש לי תזרים יציב מתיק מנייתי כך שאני לא מודע לתנודתיות התיק עצמה בכלל מעיף את האג”חים החוצה.
3)3) משבר דיפלציוני לא צריך להדאיג אותך כמשקיע כל כך הרבה.
אם שווי התיק/התזרים שלך נחתך בחצי אבל אתה צריך חצי מהכסף בשביל לממן הוצאות מחיה אז אין לך פגיעה מוחשית.
משבר שכזה צריך להדאיג אותך כאינדיבידואל עובד כי זה אומר פיטורים המוניים ומשכורות שמפסיקות לזרום.
משבר 2008 לא היה משבר דיפלציוני בכלל כי באצות הברית בשנה של לפני המשבר הייתה אינפלציה של 4.28%, בשנת המשבר הייתה אינפלציה של 0.03% ובשנה העוקבת הייתה אינפלציה של 2.62%.
תצרף את האינפלציה של כל שלושת השנים הללו ואתה מקבל אינפלציה שהיא בטווח הרצוי של הבנק המרכזי האמריקי.
המשבר הדיפלציוני היחיד שאני מכיר מספרי ההיסטוריה הוא 1929.
אם תבדוק את ההיסטוריה של אותו המשבר אז אתה תגלה כמה תובנות מעניינות:
א. מכל שלושה משפחות בארצות הברית ב-2 היה מפרנס יחיד ובשלישית אף אחד לא עבד.
זה נשמע לי הרבה יותר קטסטרופלי מתיק השקעות…
ב. מחירי הנכסים ירדו ב-80% בין 1929 ל-1932 – אתה באמת מאמין שמשקיע שפרש מתיק מדדי ב-1929 והחליט למשוך 4% משווי התיק המקורי היה מסוגל לעשות זאת?
לצורך ההמחשה בשנת 1932 זה אומר שהוא צריך למשוך 20% משווי התיק ואין לו מושג מתי המשבר יסתיים…
ג. במהלך הירידות הגדולות הדיבידנדים של המדד המשיכו לזרום וזה כולל את העובדה שחלק גדול מהחברות במדד היו בלי היסטוריית הגדלת דיבידנדים.
ד. בצורה טיפה אבסורדית סך הדיבידנדים שהמדד חילק התחיל לרדת רק כשהמשבר הגיע לסיומו לקראת סוף 1932 אבל גם אז תשואת הדיבידנד של המדד הייתה גבוהה יותר מתשואת הדיבידנד של המדד מהשיא של לפני המשבר.
ה. האג”חים הממשלתיים באותה התקופה היו יציבים על כ-3.5% ריבית ולא סיפקו הגנת תנודתיות בדמות קורלציה שלילית וממש לא הצילו את המשקיע מהתרסקות טוטאלית.
3)4) הפסד או לא זה עניין תפיסתי.
אם יכולת לקבל 100 וקיבלת רק 10, הפסדת 90 או הרווחת 10?
3)5) מותר לא להבין, מותר לחשוב שאחרים טועים ומותר לא להסכים.
זה הקסם של החופש האינדיבידואלי שאנחנו נהנים ממנו.
אתה יוצא מתוך הנחה שישנה שקילות בין “מכרתי מניות במחיר שמר שוק המשוגע קבע” לבין “החברה חילקה לי 10 דולר שהיו לה בחשבון הבנק ואני בחרתי שלא לקנות עוד מניות של אותה החברה”.
אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאין שקילות בין הבחירות הללו.
אם אתה רוצה לטעון “דיבידנד שקול לרכישה עצמית רק שיש מיסוי” אז אני רוצה להפנות אותך לבדוק מתי חברות מבצעות מכירות עצמיות ומתי הן מנפיקות מחדש את אותן המניות.
בעולם אידאלי שבו הייתה לי היכולת לבחור בין דיבידנד לבין רכישה עצמית אני הייתי מוציא את הרכישה העצמית מחוץ לחוק.
בראיה היסטורית זה אחד מהורסי ההון הכי גדולים של החברות והמשקיעים אוהבים אותו כי הם לא טרחו לבדוק את ההשפעה שלו במציאות.
3)6) אנחנו חוזרים שוב לדיון על קרנות צוברות ושוב על מה שלא הסכמנו עליו ב-#2.
אני טוען שיש כאן מיסוי כפול על הדיבידנדים בנוסף לתלות במר שוק המשוגע וחוסר היכולת להתמודד עם בלת”מים ותנודתיות בלי להפנות כספים ממניות לכלים פחות רווחיים לאורך זמן.
אתה לא מסכים – מותר.
4) הפסיכולוגיה תמיד מנצחת 🙂
הדיון מתכנס לשתי שאלות עובדתיות: 1. אם רוב המשקיעים מסוגלים לראות את רוב ההון שלהם נמחק. 2. אם הקרן של אינבסקו משלמת דיבידנדים.
לגבי השאלה הראשונה, אין לזה השלכה מעשית כי כל משקיע צריך לבחון מהי סיבולת הסיכון שלו ולא מהי סיבולת הסיכון של רוב האנשים. אגב, הדוגמא שהבאת עם בעל הדירה היא דוגמא מצויינת. בוא נדמיין יקום מקביל שבו לכל אחד בסלון יש שלט אלקטרוני המציג בכל רגע נתון את הסכום המקסימלי שמישהו מוכן לשלם עבור הנכסים של בעל הבית. במצב כזה אם תשאל את שתי השאלות נראה לי ברור שרוב האנשים ישלפו את התשובה לשאלה השניה הרבה יותר מהר מזו של הראשונה.
לגבי השאלה השניה, אפשר לסכם שבחשבון פטור אירית עדיפה, בחשבון ממוסה בשלב המשיכה אין הבדל משמעותי, בחשבון ממוסה בשלב הצבירה, אם הצבירה ל20-30 שנה אירית עדיפה ואם פחות אז זה תלוי בשאלה אם הטבת המס באינבסקו אמיתית. יש כמובן עוד מגוון שיקולים אבל בגדול זו תמונת המצב.
לגבי משבר דפלציוני, אולי לא דייקתי במונחים אבל בפועל התכוונתי למשבר שגורם להורדת ריבית חדה שמזניקה את מחירי האג״ח הממשלתי. כמו כן לדעתי אם בוחנים את ההשפעה הפסיכולוגית שלהתכווצות התיק על המשקיע צריך לקחת בחשבון את ההפסד הנומינלי הרבה יותר מאשר את ההפסד הריאלי.
גילוי נאות: מחזיק בתיק 60/40 ולא מסוגל (או: לא רוצה לבדוק אם אני מסוגל) לראות יותר מחצי מהתיק נמחק למרות שהתיק הנזיל מהווה פחות מרבע מההון.
השאלה הראשונה היא חסרת משמעות.
אתה – יהודה – לא רוב המשקיעים.
אתה – יהודה – הוא משקיע בודד וספציפי.
לפי הלמ”ס רוב האנשים עם מינוס בבנק, האם אתה – יהודה – עם מינוס בבנק?
לפי הלמ”ס רוב האנשים עם “הכנסה מתחת לחציון”, האם אתה – יהודה – עם הכנסה מתחת לחציון?
רוב האנשים לא מבינים שקרן שמחקה את ה-SP500 משקיעה יותר מ-28% מההון שלה ב-8 חברות שנמצאות בנסדק (חלקם אפילו רוכשים את שני המדדים “בשביל לפזר”), האם אתה – יהודה – מבין זאת?
לא מעניין מה רוב המשקיעים יודעים/עושים/מסוגלים.
מה שמעניין זה מה אתה – יהודה – כאדם בודד, אינדיבידואלי עם רמת ידע שנראית כגבוהה בהרבה מרוב האנשים מסוגל לעשות.
תזכור שאנחנו לא מנסים להגדיר “פנסיה ברירת מחדל: האם צריכה להיות מדדים או דיבידנדית?”.
אנחנו מנסים לבנות את סך הנכסים ההוליסטיים של יהודה מצד אחד ושל daat99 מצד שני בצורה שתיטיב עם יהודה ו-daat99 ברמה המיטבית.
שאר האנשים אינם רלוונטיים לדיון.
לגבי השאלה השניה גם אם זה נכון זה בטל בשישים לעומת שאר החסרונות שנמצאו בהשקעה מחקה מדד אקטיבי כגון ה-SP500 בראי ההיסטוריה.
1) המחקרים של יוג’ין פאמה וקנת’ פרנץ’ שהוכיחו לא רק שהיה ניתן להניב תשואה גבוהה מהשוק אלא שאין אפילו חודש בודד שבו השקעה של 30 שנה ומעלה שבו הימנעות מהשקעה בקבוצת החברות שלא מחלקות דיבידנד (תשים לב שזה לא מייצג את ההשקעה במניות דיבידנדים גדלים!) הובילה לתשואת חסר לעומת השקעה בכל השוק.
2) המחקרים של ג’רמי סיגל שהראו שההחלטות האקטיביות של וועדות ההשקעות של ה-SP500 הובילו לתשואת חסר לעומת היצמדות למדד המקורי (החברות שהוצאו מהמדד הובילו לתשואת יתר לעומת החברות שנכנסו במקומן)
3) המחקרים הנוספים של ג’רמי סיגל שהראו שחיקוי מדד לפי משקל שווה הובילו לתשואת יתר (וגם לפיזור אמתי!) לעומת חיקוי מדד לפי משקל שוק שזה היישום בקרן של אינווסקו והקרנות הנפוצות האחרות
כל אחד משלושת הנתונים ההיסטוריים הללו (לא תיאוריות – עובדות היסטוריות!) חורר חור בגודל של משאית בגישת “קנה קרן מחקה מדד אקטיבי עם משקל שוק שבה שליש מכספך חשוף לפשיטת רגל של 10 חברות בלבד”.
אפילו מדד ת”א 35 יותר מפוזר מבחינה שקלית ממדד ה-SP500…
לגבי השלט עם מחירי הנכסים אני בהחלט מסכים ב-100% עם הדימוי ואני משתמש בדימוי דומה בשיחות שלי עם אנשים – אני אקח ממך את השלט לפעם הבאה 🙂
זו בדיוק הבעיה בהשקעות – הפסיכולוגיה מנצחת את המתמטיקה ואת התיאוריה.
הדבר היפה הוא שאפשר לאמן את הפסיכולוגיה של האנשים כך שהם ייטו יותר לכיוון התזרים מאשר השווי אם הם מעוניינים בכך.
עשיתי זאת עם לא מעט אנשים שהכרתי בחיים באישיים בהצלחה באופן פרטני (אבל הם חייבים לרצות, רוב האנשים לא רוצים ואז זה לא עובד).
לגבי חשבון פטור אני איתך ב-100%.
קרן אירית/קנדית צוברת (או מחלקת, זה לא משנה בהקשר המיסוי על הדיבידנדים, יש יתרונות וחסרונות שונים לשתיהן) עדיפה בהרבה על פני קרן אמריקאית וזה מהסיבה הפשוטה שאין מיסוי כפול על הדיבידנדים.
בחשבון החייב קיום המיסוי הכפול מצד אחד וקיום החובה למימוש נכסים אם רוצים למשוך כספים מהתיק שגוררת תשלום מס רווחי הון בוודאות מהצד השני מנטרלים את היתרון הזה באופן די מוחלט.
משקיע תזרימי (אפילו משקיע מחקה מדד שמשקיע בקרן תזרימית כגון הקרנות האמריקאיות) מסוגל לנהל את כל חייו כולל מימון בלת”מים בלי להיות חשוף למס רווחי הון כלל וזה יתרון אדיר כשמדובר בתיקים ארוכי טווח עם רווחי הון עצומים.
מס דיבידנדים הוא שולי בראייה ארוכת הטווח – בעיקר כשניתן לצמצם אותו אם (לא מבינים מספיק את ההיסטוריה ו)רוצים לעשות זאת.
אני לא מסכים אתך לגבי היתרון בחשבון הממוסה בשלב הצבירה כי אתה מניח שבשלב הצבירה יש לך יכולת להתמודד עם בלת”מים שלא דרך מימוש נכסים.
ההנחה הזו כוללת בתוכה לפחות אחת משתי ההנחות הבאות שאני לא מסכים עם אף אחת מהן
1) אתה מניח שלא יהיו בלת”מים בדרך
2) אתה לא מקצה לשוק ההון סכום משמעותי מראש בשביל שתוכל למממן את הבלת”מים בלי לפגוע בתשואה ההוליסטית של סך הנכסים שלך
אני מניח שיהיו בלת”מים (והחיים שלי הראו לי שההנחה שלי התממשה במקרה הבודד שלי).
אני גם מניח שכספים ששוכבים במזומן/פיקדון/אג”ח ולא מושקעים בשוק ההון מובילים לתשואת חסר משמעותית (גם כאן החיים שלי הראו לי שההנחה שלי התממשה לפי מאורעות השווקים בימי חיי).
אם משלבים את הנזקים ממימון בלת”מים ו/או התגוננות בפניהם מראש אז מקבלים שני דברים:
1) נזק פיננסי גדול בהרבה על אותם הבלת”מים
2) הסבירות היא שתבוצע מכירת יחידות בקרנות גם “בשלב הצבירה” בשביל לממן בלת”מ גדול ממה שתוכנן מראש
3) תשואה הוליסטית נמוכה בהרבה מהחיסכון הזניח שמוטל בספק על מהפער במיסוי דיבידנדים גם אם ישנו כזה
אני לא רואה שום היגיון לגרום לעצמי נזק משמעותי בהווה במטרה לנסות ואולי לחסוך סכום זניח בעתיד.
לגבי הורדת ריבית חזקה: יכול להיות אבל הבנקים המרכזיים מנסים להימנע מכך בכל מחיר כרגע.
גם אם הריבית תרד בעוצמה בחזרה לכיוון ה-0 שבו היא הייתה לאן לדעתך היא תמשיך לרדת משם?
הבנקים יתחילו לגבות ריבית מלקוחות עם פיקדונות ולשלם ריבית ללקוחות עם אוברדרפט?
הבנקים המרכזיים לא רוצים להגיע לדילמה הזו.
נ.ב.
היה כבר תקדים היסטורי לתיק של 60/40 שאיבד יותר מחצי מערכו.
אני מקווה שהוא לא יחזור לבקר שוב בימי חייך.
האם את מאזנת את ה-3% קריפטו חזרה ל-1% מהתיק?
החוק הראשון בביטקוין זה שלא מוכרים ביטקוין החוק השני הוא לא לעבור על החוק הראשון 😅
זה בערך מה שאמרו ההולנדים על הצבעונים 🙂
הצבעונים לכשהתפוצצה הבועה לא חזרה למעלה כמו ביטקוין שחזרה ובמושגי ביטקוין כוח הכרייה כמות ארנקים וכו רק גדלה עם השנים כך שהבועה קיימת רק במונחי פיאט , לביטקוין יש הרבה מאוד שימושים ו90% עוד לא הבשילו לאדם הקטן. דמיין את האינטרנט בשנת 1992 בקושי עם מייל ואתרים איטיים ללא יכולת צפייה בסרטים רשת חברתית או אמזון, אנחנו שם בביטקוין אבל ההבדל הוא שהתשתית כבר קיימת אז מי שחי בעבר ולא לוקח סיכון קטן כנראה יפסיד רווחי עתק ואם ניפול אז הסיכון הקטן היה שווה את הניסיון.
בועת הקריפטו לא התפוצצה עדיין….
בנוסף אתה מבלבל בין “ביטקוין” לבין “בלוקצ’יין”.
הביטקוין יכול להיעלם והבלוקצ’יין יישאר – זה לא סותר.
תחזור שוב לדמיון האינטרנט בשנות ה-90 ותראה שרוב החברות שהיו בתחום באותה התקופה כבר לא כאן למרות שהאינטרנט הוא חלק בלתי נפרד מחיינו.
היא כתבה ביטקוין, לא קריפטו.
נראה לי שהיא כתבה איפשהו שהיא לא נוגעת ונותנת לו לעשות את שלו.
מוכן להתערב שהוא יגדל ליותר מ-10% מהתיק תוך שנים בודדות 🙂
קריפטו =! ביטקוין
היי, תודה על הפוסט. יש משהו אבל שקצת לא ברור לי מפרספקטיבה של אדם צעיר (בשנות ה-20) – בהינתן מה שכתבת בעבר, כאשר אני עוד במהלך שנים בהן אני מנסה להגדיל את הצבירה שלי, האם לא נכון להשקיע במדדים רחבים כמו שאמרת בעבר?
בחרתי בהשקעה כזו גם משיקוליי זמן פנוי ולאור מה שכתבת אני חושש אם האסטרטגיה המסתמכת על MSCI ACWI ומדדי אג”ח היא לא אסטרטגיה טובה. אשמח לפרספקטיבה שלך
מה שחשוב להבין הוא שמעבר בין אסטרטגיות השקעה הוא מעבר מאוד קשה פסיכולוגית וגורר עמו נזק כספי עצום בדמות מס רווחי הון.
אפילו יותר חשוב מכך הוא שכשמתחילים ליישם גישת השקעה חדשה – בעיקר כזו שמתבססת על יכולת המשקיע לקבל החלטות עבור עצמו – אנחנו חשופים לטעויות אנוש.
לעניות דעתי עדיף לטעות כשצעירים עם “כסף קטן” (במונחים של תיק השקעות שניתן לחיות ממנו) כשעדיין יש הכנסות שיכולות לכפר על הטעויות מאשר בגיל מבוגר שמגלים שכ-20% מההון הולך לתשלום מס רווחי הון ואין הכנסות שיכולות לכפר על הטעויות הללו.
יותר אנשים הכניסו את עצמם לבור עצום כשהם ניסו להחליף אסטרטגיה מאשר כמות האנשים שהצליחו לעשות זאת.
אל תמעיט בערך הכספי האדיר של הניסיון שתקבל בגיל צעיר אם תבחר בדרך שכזו.
כדאיות ההשקעה במדדים מבוססת על התנהלות מר שוק במהלך השנים. הבעיה היא הפסיכולוגיה של המשקיע שחווה את רכבת ההרים בה נמצא כספו. ככל שאתה צעיר הכדאיות גבוהה יותר ובתנאי שתחזיק חזק, כי אתה רוכב על חיה פראית. כל עוד אתה נצמד לתכנית כמתואר, תגיע ליעד.
אני בגילך, לא חושב שיש שום סיבה שתחליף אסטרטגיה. לצבירת הון השקעה במדדים רחבים בטוח יותר משתלמת בתוחלת לאורך זמן. מה תעשה עם הדיבידנדים? תשקיע מחדש? אז למה אתה צריך אותם? סתם חוסר יעילות ניסויית לטעמי
דבריך מוכיחים שפספסת נקודה חשובה מאוד.
למה אתה צריך את הדיבידנד? כי עצם השקעתם היא מה שיגרום להכנסה הפסיבית שלך (ולגודל התיק) לגדול בצורה אקספוננסילית.
תאר לעצמך מצב בו אתה בשלב הצבירה ואתה חוסך 1000 דולר בחודש ממשכורתך ובו זמנית מקבל 500 דולר בחודש הכנסה מדיבידנדים, כוח הקנייה שלך כל חודש גדול פי 1.5,
עכשיו תדמיין תהליך זה לאורך שנים..
את הנקודה הזו הוא דווקא לא פספס כי הוא מקבל הגדלת הון גם בהשקעה מחקה מדד.
הוא כן פספס את הנקודות המאוד חשובות הבאות:
יש המון מידע שגוי שמסתובב באינטרנט ורצוי לאמת את מה שקוראים מול עובדות היסטוריות.
תודה על המאמר..
יש לזכור שחברות לפעמים חותכות דיבידנד וגם מבטלות
וגם…. שתשלום הדיב’ יורד ממאזן החברה וממחיר המניה ואת מקבלת אותו אמנם במזומן אבל פחות 25% ממה שירד מהחברה עצמה – לא עסקה כלכך טובה
1) חברות בודדות יכולות לחכות ולבטל את הדיבידנד – אז מה?
כקבוצה החברות שנוטות להגדיל אותו ממשיכות לעשות זאת למרות אותן חברות סוררות כך שהמשקיע עצמו צפוי להמשיך לקבל תזרים יציב וגדל.
אתה מוזמן לראות המחשה מהמציאות של איך התזרים של תיק דיבידעת שהוא תיק שמנוהל עם כסף אמתי (לא וירטואלי) עלה למרות הקורונה ולמרות החברות שפגעו בדיבידנדים.
מהקמתו ב-2015 ועד היום בכל חודש מתועד בתיק דיבידעת “צפי הדיבידנדים בשנה העוקבת” ועד היום לא היה אפילו חודש אחד שבו הדיבידנדים בפועל בשנה העוקפת לא עברו את הצפי המקורי.
2) תבדיל בין תיאוריה לבין מציאות
בתיאוריה מחיר המניות יורד לפי גובה הדיבידנד – במציאות אתה לא תצליח למצוא אפילו חברה אחת שמחיר המניה שלה ירד לפי גובה הדיבידנד.
אני מתנצל אם אני מנפץ לך בועה אבל אתה חי במציאות ולא בתיאוריה, בסופר מקבלים כסף מהמציאות ולא מהתיאוריה וכו’.
בנוסף לא ניתנת לך הבחירה אם להשקיע בחברה שתשמור את הדיבידנד ללא מס או שתחלק לך אותו אלא רק הבחירה בין להשקיע בחברה שמחלקת דיבידנד (כי יש לה רווחים עצומים שמאפשרים לה לעשות זאת) או לא מחלקת דיבידנד (כי היא לא רווחית מלכתחילה – ראה אנרון).
אתה יכול לראות את המחקרים של יוג’ין פאמה וקנת’ פרנץ’ בשביל לראות את הפער העצום בתשואות ההיסטוריות בין הקבוצות הללו – פער שנשמר עד היום כשמדובר בהשקעות ארוכות טווח כמו שמעודדת בעלת הבית.
הבעיה עם דווידנד דולרי היא שלמרות שהדווידנד בתיק כמו שלך יעלה, אנחנו חיים בשקלים. אנו מדינת יצוא וזרם הדולרים של ההייטק, שעליו קיומנו, גורם לשער חליפין בו קשה מאוד לחיות בשקלים, כעת כצפוי הדולר התחזק בגלל המצב הביטחוני. אבל ככל שנחזור לשיגרה, ולדעתי בתנאים טובים יותר מבעבר, חוזק השקל והאינפלציה הכפולה יפגעו בתשואות.
איך אתה פותר את הבעיה הזו עם רכישת מניות שבמקור נקובים בדולר ומחירן תנודתי בנוסף לתנודות המט”ח?
תשים לב שרכישת קרן מחקה מדד שנקובה בשקלים עדיין חושפת אותך למחיר הנכסים שהקרן עוקבת אחריהם והם ברובם המוחלט (אם לא כולם) נקובים בדולרים.
ממש לא הבנתי:
לגבי 3.
הביטקוין יעיל נגד אינפלציה שכן הוא דפלציוני כך שככל שהממשלות בעולם ובארץ ידפיסו יעניקו או ילוו כסף בחינם או עי לחיצת כפתור הביטקוין ירוויח מכך בעקיפין.
ריבית דה ריבית : ביטקוין עולה בממוצע ב 15 שנותיו סביב ה 130% בשנה כלומר השקעה של 1% מהנכסים נגיד 10k שח כעבור 10 שנים תהיה 41 מיליון לא מכיר הרבה נכסים שיעשו זאת . לצורך השעשוע 5% השקעה 50k יהיו שווים 207 מיליון. סביר להניח שהאחוזים האלו ירדו בהמשך , בהצלחה 😉
היי.
פוסט מרתק ומעורר למחשבה.
אשמח לשמוע בפרקטיקה איך את בוחרת לנהל את ההשקעות במניות דיבידנד.
כמה צריך לשים בתיק דיבידנדים כדי שיהיה לי מספיק להכנסה פסיבית? נאמר 10k בחודש
את אותו הסכום שאתה צריך לשים בתיק מדדים שבאמת צפוי לשרוד משברים בלי לגרום לך להתקפי פאניקה בלילה.
מחקר טריניטי שעליו התבססו כללי ה-300/400 וכדומיהם בדק מה המספר הזה כשתשואת הדיבידנד של השוק עמדה על 4.41% הוא הגיע ל-4% – קרי: פחות מהדיבידנדים שהמשקיע היה מקבל כך שהוא היה יכול להמשיך ולרכוש עוד יחידות מדד במקביל למשיכת הסכום למחיה.
תזכור שהוא התעלם ממיסוי אז תכניס לחישוב תשלומי מסים ושמבחינתו הצלחה הייתה “אחרי 30 שנה אין לי כסף לקנות אוכל” אז תוסיף מרווח בטחון.
אחלה מאמר והמון מזל טוב!
מה האפשרויות הקיימות לאדם המעוניין להשקיע סכומים משמעותיים בנכסים דיגיטליים כגון NFT, בהתחשב בחוסר אמונתו במערכת הבנקאית?
אשמח שתרחיבי בפוסט נפרד כיצד את בוחרת מניות דיבידנד, דוגמאות למניות דיבידנד מובילות אצלך בתיק וכולי
היא כבר הקדישה לעניין שני פוסטים לפחות
1. לומר “אני משקיע לטווח ארוך בתיק השקעות עצל עם קרנות סל” זה קצת כמו לומר “אני מתכוון לטפס על האוורסט עם גרזני קרח, רתמות ובלון חמצן”
שתדעי שאני משקיע לטווח ארוך בתיק השקעות עצל עם קרנות סל, ובאותה נשימה אני איני מתכוון לטפס על האוורס עם גרזני קרח ושטויות אחרות שנדמה לך שטיפשים עושים. כפי שתיארת בנקודה מס 1:
וחשוב מכך, אתם ראויים לתגמול שהשוק הרעיף עליכם – S&P 500 רשם תשואה כוללת של 54% מאז ינואר 2020 (CAGR שנתי של 12%).
אז מה הכותרת הזו מנסה להשיג מלבד את תשומת הלב של הקורא?
כשאני מגיע לפוסט שלך אני מגיע בשביל להשכיל, לא בשביל לקרוא כותרות מפוצצות שמתפרשות כפייק ניוז.
את זה אני יכול לקבל בכל שאר אתרי החדשות.
אמשיך לנקודה הבאה, הייתי חייב להגיב לכותרת ה”קליקבייטית” שלך.
המסר שהכותרת ניסתה להעביר היא שכולם “חכמים בדיעבד וגיבורים” כשהם בשלב הצבירה אבל להמשיך להיות “חכמים בדיעבד וגיבורים” בשלב המשיכה זו משימה שגובלת בבלתי אפשרית.
יש סיבה שכל משקיעי המדדים המדוברים באינטרנט הם או בשלב הצבירה או שיש להם הכנסות שלא קשורות לשוק ההון.
תעשי טובה. תתרכזי בכלכלה ושוק ההון ולא בפוליטיקה. את הרבה יותר טובה בזה. שתהיה שנה של אחדות ובשורות טובות לכל עם ישראל
תעשה טובה ואל תכתיב לבעלת הבלוג מה לכתוב 🙂
היא טובה מאוד גם בזה וגם בזה, כפרה עליה
ובמה אתה טוב?
נהדר, מעניק השראה ומלא בעניין. כיף
מה דעתך על השוק האמריקאי?
מה יקרה אם הממשקל יכנס להקפאה/חדלות פרעון? יש דרך לעשות הגנה מסויימת על מצב כזה?
לא הבנתי למה לעשות stock picking
של מניות דיבידנדים תית אמונה שתמיד יגדילו שמתבססים על מנגנון של השקעצ ערך טכנית ,באמת עובד, ולמה קרנות השקעה לא עטו על המציאה .
ואם זה בכלל דרך להתמודד עם פסיכולוגיה של ירידות צריך אישיות מעניינת שמצליחה בהונאה העצמית להתעלם ממצב התיק .
בנוסף 4% דיבידנדים צמיד יהיה 3% נטן.
לעומת.משיכה מתיק שמכילה גם קרן שאינה ממוסה .
ולא לשכוח , השקעה מעל 60 אלף דולר מחוייבת במס עזבון למניות אמריקאיות,כדאי לזכור את זה למי שיש לו יורשים שמצבם הפיננסי חשוב למוריש
היי, אני משקיע צעיר
להבנתי בשלב שלי אני בשלב הצבירה ונכון להשקיע במדדי מניות שיניבו תשואה גבוהה יותר ממניות דיבידנד…
בעתיד כשאהיה בשלב של רצון לעצמאות כלכלית או לקראתה ארצה להשקיע דווקא במניות דיבידנד כדי לייצר את התזרים היציב שאינו תנודתי כמו שוק המניות…
1- מה דעתכם על גישה שכזו?
2- מתי הרגע שמאזני הרכישה יטו לכיוון הדיבידנד על חשבון מדדי מניות?
3- ובמידה ואני מוכר מדדי מניות וקונה מניות דיבידנד איזה אירועי מס אני עלול לפגוש?
תודה רבה!
דעתי האישית היא שזו גישה הרסנית (מבחינת הורסת הון).
1) ההנחה שהתיק ההוליסטי שלך יוביל לתוצאות חסר אם תשקיע במניות דיבידנד לעומת התיק ההוליסטי אם חלקו הקטן יושקע במדדים (כמו שבמציאות עושים רוב האנשים) היא מוטעית.
גם אם תניח שמדד מנצח מניות דיבידנד (הנחה שהוכח שלא התקיימה במציאות בהשקעות ארוכות טווח ע”י הנתונים שאספו קנת’ פרנץ’ ויוג’ין פאמה – שני זוכי פרס נובל בכלכלה) אז עדיין זה לא אומר שתיק מבוסס דיבידנדים שמייתר את הצורך ברכישת אג”חים ושימור קרנות חירום יוביל לתשואת חסר לעומת תיק מדדי שכולל אג”חים וקרן חירום.
תזכור שאתה מקבל את התוצאות של התיק ההוליסטי שלך ולא רק “מניות מול מניות”.
2) הגישה הזו מרגילה אותך להתבסס על שווי “מה גובה שווי התיק שלי בשביל לאזן מניות/אג”ח?”, “האם שווי התיק גבוה מספיק בשביל לפרוש לפי כלל ה-4%?” בעוד השקעה במניות דיבידנד מצריכה ניתוק פסיכולוגי משווי התיק והתמקדות בתזרים כך שאתה מגיע ליום הפרישה עם הרגלים שצפויים להוביל אותך לאסון.
3) כשמתחילים להשקיע בצורה מסוימת עושים טעויות.
כשמתחילים להשקיע במדדים:
ועוד
כשמתחילים להשקיע במניות דיבידנד:
ועוד
עדיף לעשות את הטעויות הללו עם כסף קטן כשעדיין מקבלים משכורת שיכולה לכפר על הנזק מאשר בסוף הדרך עם סכומים של מיליונים ובלי משכורת בכלל כי כבר פרשנו.
4) המעבר ידרוש תשלום מס רווחי הון מלא על כל הרווחים שהיו לך לכל אורך הדרך וזה צפוי להתכנס לסכום שנושק ל-25% מהצבירה הכוללת (טיפה פחות אבל מאוד קרוב).
תפגוש מס רווחי הון בהמרה,
תפגוש מס רווחי הון על הדיבידנדים שזה יותר מהמס שתשלם ממכירת סכום דומה מתיק הקרנות .
בכלל תחשוב אם אתה רוצה לנהל עשרות מניות בפרישה כך שאם הדיבידנדים נותנים 4,% על ההשקעה ואתה צורך X שקלים לחודש
התיק שלך צריך להיות 25 *X*12 וזה לפני המס
אני הייתי נזהר מאוד תתחיל בקטן ותבדוק את עצמך
בשלב הצבירה אין לך שום סיבה להשקיע במניות דיבידנד, סתם תשלום מס לא יעיל ומיותר. תמשיך להשקיע במדדים, כשתרצה למשוך תוכל למשוך פחות מ4% גם כי הצבירה שלך תהיה גדולה יותר (לעומת דיבידנדים). אם אתה מפחד מסיכון רצף התשואות פשוט לא חובה לפרוש לגמרי ולא חובה לפרוש במכה אחת, אפשר להתאים את עצמך למצב. בכל מקרה לא לעבוד בכלל זה לא משהו שמתאים לכולם, לדעתי עדיף לעבוד במשהו שאתה אוהב וכשאתה שולט על הלוז, וזה חופש כלכלי.
שלום רב הסולידית. אני קורא את הבלוג שלך עוד מ-2014 והוא משמש נר לרגליי בכל הקשור להתנהלות פיננסית. באחד הלינקים ב”מחשבה הראשונה” על השקעות ברשומה הזו כתבת על “גיימסטופ: מרד האיכרים”. ליתר דיוק הציטוט הוא: “ואכן, הרטוריקה היא כמעט של מרד איכרים: המשקיע המילניאלי הקטן מתקומם נגד קרנות הגידור, נגד ה-1%, נגד הממסד, נגד התעשייה הפיננסית, נגד דור ה’בומרים’ שהתעמר בו דרך העברת עושר מטורפת.”
כתור הדיוט מוחלט אשמח אם תוכלי להרחיב בפוסט או בטויטר על הדרך שבה דור הבומרים עסק בהעברת העושר מכולנו ומדוע הדור שלנו (וגם המילניאלס) עם בטן מלאה עליהם. כמו-כן האם אצלנו בארץ הייתה אותה התופעה. אני יכול להבין חלק מן הדברים אבל לא נהיר לי מדוע בהכרח לכעוס עליהם ולא נגיד על הדור שלפניהם או על ה-X-רים שהיום כבר נמצאים בשנות ה-60 לחייהם. בתודה!
ביטקוין נראה לי רעיון מצויין לימים אלה כשאיום האינפלציה באוויר, וגדל מספרם של מובטלי ההייטק עקב פיטורים על ידי חברות כמו גוגל ימ”ש. זהו, אני אמצא לי איזו בורסת קריפטו טובה, ומקווה בתור התחלה לקרקף קצת רווחים בלי לקבל יותר מדי נה-נה-נה0נה-נה מהמשפחה הכבדה הזאת.
גם אני אוהבת מאוד להשקיע במניות דיבידנד. הייתי מסייגת פה ואומרת שעדיף לדעתי לקנות ETF שמחלקים דיבידנדים מאשר מניות בודדות שמחלקות דיבידנד, מניסיון כואב. בשנת 2022-2023 2 מניות דיבידנד שהחזקתי חתכו את הדיבידנד שלהן דרסטית (אחת ב-2/3 והשנייה בחצי). אלו היו מניות עם היסטוריית דיבידנד יציבה וארוכה, אחת מהן dividend king…
לא סיפקת מספיק מידע בשביל התייחסות ממוקדת אז אני אתייחס בכלליות:
1) תיק השקעות שכזה נמדד לפי התזרים הכולל של התיק ולא התזרים של חברה בודדת
את יכולה לראות שהתזרים הכולל שקיבלתי בפועל בתיק דיבידעת תמיד היה יותר גדול ממה שציפיתי לקבל למרות חברות שנעלמו בדרך וחברות אחרות שפגעו בדיבידנד
2) בהרבה מאוד מקרים יש סימנים שהשוק חושב שיש בעיות הרבה לפני שהחברה פוגעת בדיבידנד
שני הבולטים שבהם הם תשואת דיבידנד גבוהה מדי (מה שמכונה “מלכודת דיבידנדים”) ויחס חלוקת רווחים גבוה מדי (כזה שמתקשה להתמודד עם פגיעה ברווחים ועדיין לחלק דיבידנדים)
הסבירות היא שאם תנקבי בסימולי החברות ובתאריכי הרכישה אנחנו כנראה נוכל לזהות ביחס סימנים מחשידים שיוכלו לסייע לך לצמצם את כמות הבעיות הללו בעתיד.
כמובן שאין כאן וודאות וצריך לצפות לנפילות שכאלו אבל תיק שבנוי כהלכה צפוי להכיל אותן ולהמשיך לייצר את התזרים היציב והגדל.
לגבי הקרנות הללו זה סוג של “הרע משני העולמות”:
1) זה רע לעומת קרן מחקה מדד רגילה כי הפיזור קטן יותר ובכל הסיכון מפשיטות רגל גדול יותר
2) זה רע לעומת תיק מפוזר שהורכב ממניות שהקפידו להגדיל את הדיבידנדים בעקביות (והימנעות ממלכודות דיבידנדים) כי התזרים אינו יציב אפילו כשהשוק פורח כך שאי אפשר להתעלם מתנודתיות השוק והיתרון הפסיכולוגי של התמקדות בתזרים לא בא לידי ביטוי במציאות
אם את חושב שקרנות עדיפות אז אני ממליץ לך בחום לחשוב שוב על המדדים היותר רחבים מאשר על הקרנות המצומצמות הללו.
רק לשם הדיוק: מדד הניקיי היפני עומד על 36000 וחסר לו עוד 10% כדי לחזור לשיא של 1989 של כ 40000
היי האם מישהו כאן בדיון מכיר ויודע לכתוב מס’ נייר של קרן מחקה ביטקוין של בלקרוק הנסחרת בנסדק? לא מצאתי כזו. תודה
האמת, הסולידית, אני איבדתי כל אמון בך ובמה שאת אומרת.
את מייצגת גישה נכונה ולרוב את מדברת לעניין.
אבל מתחילת הדרך את הצגת את הדרך שלך (והיא שלך) כאמת אבסולוטית.
וכעת כשאת משנה את דעתך (וכמובן שמותר ונכון להתאימה לגישתך החדשה) אז היא נהפכת לאמת האבסולוטית החדשה.
את לא מנסה להפריח את דעותיך/גישתך מכיוונים שונים. וזה מסוכן.
את בעלת השפעה על קוראיך הרבים והרבה ילכו אחריך בלי ידע עמוק או רצון שכן הם רואים מישהי בעלת ניסיון. אז כשאת משנה את דעותיך הרבה אחרייך ישנו את תיקם.
אני לא אומר בעד או נגד מדדים, תיק דיבידנד, תיק יחס מסויים. ואני גם לא מדבר מפוזיציה כלשהיא (שאני אני לא משקיע כמוך). אני אומר שאת לא מאתגרת את עצמך או את הקוראים. וככה, לדעתי, עושים טעויות שהיה אפשר למנוע אותם.
בקשר ל10- ׳מי שמשקיע על סמך נתוני העבר כמוהו כמי שנוסע קדימה על סמך מצלמת הרוורס׳..
ביצועים בשוק ההון קורים מאירועים משתנים ומה שיקרה בעתיד לא קורה בגלל אירועי העבר.
אי אפשר לצפות את העתיד.
בתור אחד שמחזיק תיק “עצל” אני “מושך” נתונים מאתר finviz הם שינו את התצוגה של עמודה של תשואת הדיבידנד, אולי יש כאן מישהו שיודע איך אני מתקן את פקודת המשיכה?
האם למי שמחזיק בתיק דיבידנדים אין חשיפה למס עיזבון אמריקאי? אם כן, מה את עושה בנידון, או שהסיכון הזה לא משמעותי בעיניך?
מרתק
רציתי לדעת האם יש צורך ומומלץ לשלב מדדי אגח בתיק השקעות וכמה מבחינת אחוזים להשקיע בתיק, תודה
אני גם אוהב אותך 🙂
אלופה!
(בהמשך לכגן)