רד דד רידמפשן 2 הוא מסוג יצירות המופת שיש לרתך לגשושית ולשגר לחלל כעדות לדברים שבני אנוש מסוגלים להפיק תחת ידם.
זה הרבה יותר ממשחק וידאו. זה אפוס דיגיטלי עשיר, עמוק ומפורט, המגולל את מסעו המורכב ורווי הדילמות המוסריות של ארתור מורגן — פורע חוק המבקש לכפר על מעלליו ברקע שקיעת המערב הפרוע בארה"ב של שלהי המאה ה-19.
אף משחק ששיחקתי – ושיחקתי — לא הצליח להגיע לרמות כאלה של ירידה לפרטים ועומק רגשי, שמטשטשים את הגבול בין בידור לאמנות.
עכשיו, אם נשאל 12 גיימרים שונים מהי הדרך הטובה למצות את החוויה שמציע רד דד רידמפשן 2, יש להניח שנקבל 12 תשובות שונות: דרגת קושי גבוהה בשביל האתגר, או דרגת קושי נמוכה בשביל רציפות העלילה? גרפיקה מיטבית כדי להתפעל מיופיו של העולם הפתוח, או גרפיקה בינונית – כדי להינות ממשחקיות משופרת? להסתער מיד על משימות העלילה הראשית, או לעלות על הסוס ולחקור באיטיות כל פינה במפה?
אין כמובן תשובה נכונה אבסולוטית, שהרי היא תלויה בהעדפותיו האישיות של כל גיימר, ובמשחק עולם פתוח שמאפשר חופש ביטוי אינסופי לשחקן – זה נכון ביתר שאת.
נדמה לי שאותו היגיון חל במידה מסוימת גם בהשקעות בשוק ההון.
כשמשקיע שוקל כיצד להשקיע, עליו להחליט איזה פרמטר הוא מבקש "לאפטם": צמיחת עושר? הגנה על העושר? הכנסה שוטפת? יעילות מס? לעשות סיבוב מהיר, או לשרוד זמן רב ככל הניתן?
דרכים רבות מובילות לרומא, כשכל דרך מציעה שיקולי עלות-תועלת משלה.
אני, למשל, משקיעה מוכוונת תזרים. אני מתאימה את תיק ההשקעות שלי כך שיניב לי הכנסה שוטפת, שתצמח, כך אני מקווה, מהר מהאינפלציה. אני עושה זאת באמצעות השקעה במניות הנוהגות לחלק דיבידנד ולהגדיל אותו משנה לשנה. אני יודעת שאני מקריבה יעילות מס לשם כך. זו בחירה מודעת.
מנגד, יש משקיעים פסיביים שדוגלים בהשקעה בקרנות מחקות מדדי שוק רחבים. משקיעים אלה בוחרים לאפטם תשואה מותאמת סיכון ויעילות מס – על חשבון חלק משלוות הנפש שלהם בתקופות שבהן השוק לא משתף פעולה עם תכניותיהם.
לפני מספר חודשים נפל בחלקי ה"כבוד" לעמוד במרכזו של פודקסט פיננסי פופולארי שניתח (קרי: פירק לגורמים) את אסטרטגיית ההשקעה שאימצתי. המסקנה העיקרית שלי מהפרק הזה היא שכולנו נצא נשכרים אם נזכור שמשקיעים שונים מכוונים ליעדים שונים, ומה שנראה לפלוני משוגע לחלוטין עשוי להיות סביר ביותר בעיניו של אלמוני – ולהיפך.
מטרתי בפוסט הזה היא להתמודד עם כמה מהטיעונים המרכזיים ששמעתי נגד השקעה מבוססת דיבידנדים ולנסות להשיב להם באופן שיטתי.
"דיבידנדים אינם רלוונטיים: קבלת דיבידנד שקולה למכירת מניות"
הטענה הנפוצה ביותר נגד אסטרטגיות דיבידנדים היא שלדיבידנד פשוט אין רלוונטיות מנקודת מבטו של המשקיע.
וכל כך למה?
מצד אחד, אם החברה מחלקת את רווחיה כדיבידנד לבעלי המניות, אמנם נותר לה פחות הון להשקעה מחדש בעסק, אולם המשקיע יכול בעצמו "לפצות" על פוטנציאל הצמיחה האבוד באמצעות השקעה מחדש של הדיבידנד.
מצד שני, אם החברה בוחרת שלא לחלק דיבידנד, והמשקיע זקוק למזומן שוטף, באפשרותו פשוט פשוט למכור מניות ועל-ידי כך לייצר "דיבידנד מלאכותי".
במילים אחרות, השאלה אם החברה מחלקת דיבידנד או לא פשוט אינה משנה למשקיע רציונלי, בין אם הוא מעוניין בצמיחה של תיק ההשקעות ובין אם הוא מעוניין בתזרים מזומנים
הגישה הזו – "תאוריית אי-הרלוונטיות של הדיבידנד" מעוגנת בספרות המימונית, ובמיוחד בתאורמת מודליאני-מילר (1961) שלפיה תזרים המזומנים הקיים של החברה חשוב יותר מצורת החלוקה שלו, ושבשוק מושלם (ללא מיסים, עלויות עסקה ובעיות מידע) מדיניות הדיבידנד אינה משפיעה כלל על ערך החברה.
אלא שכידוע, אף אחת מהנחת היסוד של התאורמה אינה מציאותית.
דיבידנד הוא מזומן המחולק מיתרת העודפים של החברה ישירות לבעלי המניות. אם העסק לא מתפקד – אין לו רווחים. אם אין לו רווחים – אין לו דיבידנד לחלק. מכאן שלדיבידנד יש טבע "פונדמנטלי". חלוקתו תלויה בביצועיה העסקיים של החברה. חלוקתו איננה תלוייה בביצועי מניית החברה או בשער המניה בבורסה או בציפיות המשקיעים באשר לעתידה של החברה.
למכירת מניות, להבדיל, יש טבע ספקולטיבי. הסיבה לכך היא שמכירת מניות תלויה בשער המניה בבורסה ביום המכירה. ציוץ של טראמפ שמפיל את הבורסה עלול בהחלט להשפיע על שער המניה ביום נתון, ומכאן גם על כמות המניות שיש למכור כדי לייצר את התזרים המבוקש. הוא לא ישפיע על תשלום של דיבידנד שכבר הוכרז.
ניקח לדוגמה את חברת התרופות פייזר. חברה זו מחלקת דיבידנד כבר 14 שנים ברציפות. מאז השיא שרשמה בדצמבר 2021 שער המניה נחתך ב-50%.
הדיבידנד שפייזר מחלקת, להבדיל, רק צמח מאז, משום שהעסק עצמו ממשיך להרוויח, וההנהלה בוחרת לחלק את הרוחים הללו לבעלי המניות, ללא קשר לביצועי המניה בשוק.
ההבחנה הזו בין הטבע הפונדמנטלי של דיבידנד ממשי, לעומת הטבע הספקולטיבי של דיבידנד מלאכותי, כשלעצמה מפריכה את הטענה שיש שקילות בין קבלת דיבידנד למכירת מניות.
אפשר לתקוף את טענת חוסר הרלוונטיות גם מזווית אחרת.
כאשר אני מקבלת דיבידנד ומשקיעה אותו מחדש בחברה שחילקה אותו, למעשה אני מגדילה את כמות המניות שלי בחברה וכך גם את חלקי ברווחים ובתזרים המזומנים הקיים של החברה.
כתוצאה מכך ההכנסה השוטפת שאקבל מהחברה צפויה לגדול.
להבדיל, כאשר החברה אינה מחלקת דיבידנד, ושומרת את המזומן בקופתה, היא לכל היותר מבטיחה להשקיע בצמיחה עתידית של העסק בציפיה שבעלי המניות יקצרו רווחי הון בעתיד.
במקרה זה, אני לא מקבלת הכנסה כלשהי מהחברה. אני מקבלת הבטחה מההנהלה – אך אין כל ערובה שההבטחה הזו תתממש.
כלומר, גם כאן, יש להבטחה הזו טבע ספקולטיבי: הכסף שכביכול "מושקע מחדש" על-ידי החברה עלול ללכת לפרויקטים הפסדיים (מי אמר מטאוורס), לבונוסים להנהלה, לפינוקים לעובדים, לרכישות גרועות ועוד כגון דא – בעוד שלו היה מחולק, הייתי אני, כמשקיעה פרטית, יכולה להשיא תשואה גבוהה יותר.
מכאן שדיבידנדים בהחלט עשויים להיות רלוונטיים מנקודת מבטו של משקיע רציונלי, שאינו בוטח ביכולתה של החברה להשיג תשואה גבוהה דרך השקעה עצמית בעסק, ושאינו מעוניין שתזרים המזומנים שלו יהיה תלוי ב"רעש" היומיומי בבורסה.
"תשלום הדיבידנד בא על חשבון שער המניה, ולראייה, ביום האקס, שער המניה יורד בדיוק בסכום הדיבידנד"
רגע אחד, יאמר הקטגור: הרי כל בר דעת יודע שביום האקס, כלומר, היום שממנו והלאה רוכשי המניה בבורסה לא יהיו זכאים לקבל את הדיבידנד האחרון שהוכרז, שער המניה "מתוקן" בגובה הדיבידנד שחולק.
אלו הרי הכללים של הבורסה עצמה!
למשל, אם שער מניה ABC עומד על $100, והחברה מחלקת דיבידנד רבעוני בשיעור $10, הרי שביום האקס שער הפתיחה של המנייה יתוקן אוטומטית ל-$90, כדי לשקף את העובדה שמזומן יצא מהחברה לצמיתות ואינו זמין עוד לשימושים אחרים.
ואם נסכים ש-10+90 = 100, הרי שלפנינו כביכול הוכחה חותכת לכך שאין רלוונטיות לדיבידנד, ושיש שקילות מלאה בין חלוקתו לאי-חלוקתו: קיבלת דיבידנד והשקעת אותו מחדש בחברה? יהיו לך יותר מניות בשער נמוך יותר. הדיבידנד לא חולק ומכרת מניות כדי לייצר דיבידנד מלאכותי? יהיו לך פחות מניות אבל בשער גבוה יותר (שכן לא חולק דיבידנד).
ובכן, לא כל כך מהר.
כן, בשוק מושלם עם משקיעים רציונליים לחלוטין שער המניה אמור לרדת באופן קבוע בסכום הדיבידנד שהוכרז. אבל השווקים אינם מושלמים ומשקיעים אינם רציונליים.
בפועל, לאחר שמניית דיבידנד פותחת את המסחר ביום האקס בשער מופחת, לעתים קרובות מאד שער המניה מטפס עוד במהלך יום המסחר אל מעבר לשער הפתיחה, כאילו לא חולק דיבידנד מעולם, גם בהיעדר הצדקה כלשהי לעלייה כזו.
הנה דוגמה מלפני מספר ימים. אפלאק (AFL) היא חברת ביטוח גדולה ואריסטוקרטית דיבידנד שפעילה בתחום ביטוחי החיים והבריאות בארה"ב וביפן.
אפלאק הכריזה לאחרונה על דיבידנד רבעוני בסך 58 סנט למניה. יום האיקס של AFL חל לפני מספר ימים, ב-19 בפברואר. והנה, החברה פתחה את המסחר באותו יום בשער פתיחה $103.66, נמוך משער הסגירה ב-18 בפברואר ($104.24). ההפרש, כצפוי, עומד על 58 סנט. אלא מה? בחלוף מספר שעות שער המניה עלה, והמניה סגרה את יום המסחר בשער גבוה יותר ($104.52) כאילו מעולם לא חילקה דיבידנד.
אובייקטיבית, אין עוררין על כך שהייתה הסרה קבועה של מזומן ממאזנה של אפלאק, שאמור היה להשתקף באופן קבוע בשער המניה. אבל העובדה היא שלמשקיעים לרוב זה כלל לא משנה. במקרה זה בעלי המניות גם קיבלו דיבידנד מקופת החברה, וגם מחזיקים במניותיהם בשער גבוה יותר כאילו מעולם לא חולק דיבידנד.
התופעה הזו שכיחה ביותר. מוזמנים לבדוק אותה בעצמכם!
אז כן, מנקודת מבט חשבונאית טהורה, לחברה שחילקה דיבידנד יש פחות מזומן, פחות נכסים, וכתוצאה גם הון עצמי מופחת. השווי של החברה בספרים (נכסים פחות התחייבויות) מופחת בדיוק בסכום של הדיבידנד עם כל תשלום דיבידנד.
"הבעיה" היא ששוק המניות איננו מתמחר חברות בהסתמך על ההון העצמי שלהן. גוגל, למשל, נסחרת פי 7 על הונה העצמי ב-12 החודשים האחרונים. מטא נסחרת פי 9.5. אנבידיה נסחרת פי 50. כלומר, שער מניית אנבידיה יצטרך לצנוח ב-98% (!) כדי לשקף את השווי של חברת אנבידיה בספרים.
אסתכן ואנחש שלא נראה נפילה כזו בקרוב.
במילים אחרות, שערי המניות בבורסה אינם מושפעים ישירות משינויים בשווי בספרים. אם החברה מחלקת $1 כדיבידנד, זה לא אומר ששער המניה יעלה או ירד בדיוק באותו סכום (מעבר להתאמה האוטומטית בפתיחת המסחר).
לטוב או לרע, שוק המניות הסוער והרגשני פשוט לא מתמחר מניות בצורה כה שיטתית, רציונלית ונקייה, במיוחד לא בטווח הקצר, ואם יש ביקוש למניה, השוק יתמחר אותה בהתאם ויתעלם לחלוטין מעצם חלוקת הדיבידנד.
ברור לי היטב שדיבידנדים הם לא "כסף בחינם". הם מגיעים מקופות החברות שחילקו אותם. אבל אין מקום לעיוורון היפר-רציונאלי בהשקעות. אילו שוק המניות היה משקף בדיוק את השווי בספרים של החברות הנסחרות בו בהתבסס על אריתמטיקה חשבונאית נוקשה, ספק אם היה יכול לממש את הפוטנציאל שלו כמחולל עושר וצמיחה.
"חלוקת דיבידנד פוגעת בצמיחת החברה ועדיף להימנע ממנה כדי לאפשר לחברה להשקיע את עודפיה בעצמה בחזרה בעסק"
יש מי שמפרש חלוקת דיבידנד כמעין "הודאה בתבוסה": החברה אינה יודעת כיצד להשקיע את רווחיה באופן שיתרום לצמיחת העסק, ולכן, בצר לה, בוחרת לחלק את הכסף לבעלי המניות.
מסיבה דומה, ברמת המשקיע, נטען שהשקעה בחברות שמחלקות דיבידנד נתפסת כאסטרטגיה שעלולה לפגוע בצמיחת התיק בטווח הארוך.
אם נתעלם לרגע מהבינאריות של הטיעון (מעטות החברות שמחלקות 100% מרווחיהן לבעלי המניות), הבסיס לטענה כאן הוא שהנהלת החברה יודעת טוב יותר מבעלי המניות כיצד להקצות את הכסף הזה, ולכן במקום לחלק את המזומן לבעלי המניות מוטב לשמור אותו בחברה.
אין ספק שהיה נפלא אילו כל דולר שהחברה מרוויחה ומשקיעה מחדש בעסקיה היה מוסיף בדיוק דולר של ערך לחברה עצמה.
לרוע המזל, אין כל ודאות שכך יהיה.
המציאות היא שאין באמת היצע אינסופי של פרויקטים והשקעות שרק ממתינים להיקטף.
חברות רבות יושבות על הרים של מזומנים בחיפוש אחר פרויקטים כאלה, וגם אז שום דבר לא מובטח.
אם וורן באפט, האורים והתומים בעצמו, מתקשה למצוא דרכים לתעל את המזומן הרב שבידו, איך הנהלות "רגילות" יצליחו למצוא שימוש נבון לרווחיהן באמצעות השקעה מחדש של 100% מהתזרים בחזרה לעסק?
התשובה היא כמובן שהן לא ימצאו הזדמנויות כאלה – מה שלא מונע מהן בכל זאת להפריז ביכולתן לעשות זאת ולהשקיע 100% מהרווחים בהתרחבות העסק גם כשעדיף היה להימנע מכך.
התוצאה מסתכמת לא פעם בהשקעות גרועות, במיזוגים ורכישות כושלים ויקרים, וכמובן בבזבוזים איומים שרק משמידים ערך עבור בעלי המניות. למעשה, יש מחקרים שהצביעו על כך שחברות עתירות מזומנים משמידות בממוצע כ-7 סנט עבור כל דולר עודף שהן מחזיקות במאזנן ולא מחלקות. במקרים כאלה, יתכן שדווקא חלוקת דיבידנד הייתה עדיפה, שכן המשקיעים היו יכולים להשקיע את הכסף הזה בעצמם.
במובן זה, חלוקת דיבידנד כופה את הנהלת החברה למעין "סד" משמעת שמפחית בזבוז חסר אבחנה ומחייב זהירות בעת הקצאת ההון.
זה נשמע ציני, אבל בעידן שבו הבזבוז והאבטלה הסמויה במגזר הפרטי חוגג, יש ערך רב למנגנון שמחלץ מזומן מידיה של ההנהלה ומעביר אותו ישירות לבעלי המניות החיצוניים.
כך, חלוקת דיבידנד ממתנת את בעיית הנציג שבין הנהלת החברה לבעלי המניות שלה – אותו פער אינטרסים שנובע מכך ש"אנשי הפנים" — המנהלים ונושאי המשרה בחברה — יכולים לעשות שימוש בכספי החברה לטובתם האישית ולא לטובת החברה ובעלי המניות החיצוניים שלה.
אם ההנהלה מחלקת שיעור מסוים מרווחי החברה כדיבידנד, המשמעות היא פחות כסף לשלם למטוסים פרטיים, ליועצים ארגוניים או להפיכת משרדי החברה לגן אנתרופוסופי למבוגרים.
באופן פרדוקסלי, דווקא חברות שמחלקות דיבידנד עשויות לצמוח מהר יותר, מכיוון שההנהלה בוחרת את הפרויקטים שבהן היא משקיעה ביתר זהירות, שכן ההשקעה חייבת לשקול את התועלת השולית של השקעה מחדש בעסק אל מול חלוקת העודפים למשקיעים.
"אם החברה אינה משקיעה את העודפים בפעילותה העסקית, מוטב שתשתמש בכסף לטובת רכישה עצמית של מניותיה מאשר לחלקו כדיבידנד"
יש מי שטוען שדיבידנד הוא מנגנון נחות להחזר הון לבעלי המניות, ושאם החברה כבר החליטה שלא להשקיע את רווחיה חזרה בעסק, מוטב לה להשתמש בכסף כדי לרכוש מניות של עצמה (Buy Backs).
כזכור (וראו פוסט היסוד בנושא), כשחברה מבצעת "רכישה עצמית" היא למעשה רוכשת מניות של עצמה בבורסה ו"מרדימה" אותן, כך שהון המניות שלה קטן. כשהון המניות של החברה קטן, הנתח היחסי של כל בעל מניות קיים בחברה – גדל. בנוסף, מכיוון שרווחי החברה מתפרסים כעת על פני מספר קטן יותר של מניות, הרווח למניה (EPS) גדל – נתון ששוק המניות מאד אוהב לראות.
אלא שגם כאן, מה שטוב בתאוריה לא ממש מתיישב עם הפרקטיקה.
לכאורה, רכישה עצמית היא הדרך המושלמת להחזיר ערך לבעלי המניות: שער המניה גדל מבלי שיש אירוע מס כלשהו ברמת המשקיע. אז למה בכלל "לזרוק" כסף על תשלומי דיבידנד?
בנג'מין גרהם ("המשקיע הנבון") לימד אותנו שכאשר רוכשים את המניה "בזול", כלומר, מתחת לשוויה ההוגן, תוחלת התשואה מההשקעה עולה, ולהיפך. אותו היגיון חל ביתר שאת כאשר חברה רוכשת מניות של עצמה.
על פניו, אין ישות שמכירה את מניות החברה טוב יותר מהחברה עצמה. לכן, החברה נמצאת במקום הטוב ביותר לשפוט אם מניותיה נסחרות מתחת לשווין ההוגן או מעליו. לפיכך, ניתן היה לצפות שחברות ירכשו מניות של עצמן רק כאשר שערי המניות נסחרים בשערים אטרקטיביים.
אילו זה היה המצב, רכישות חוזרות היו גוברות בתקופות של מיתון ושערי מניות נמוכים, ומתמתנות בתקופות של שוק שורי סוער ושערי מניות גבוהים.
בפועל, מתרחשת תופעה הפוכה: חברות נוהגות לרכוש מניות של עצמן דווקא כשהן יקרות מאד, ולהשהות תכניות לרכישה עצמית בתקופות של משבר. כך למשל במשבר הפיננסי של 2008 חברות רבות עצרו תכניות רכישה עצמית, וכך גם בקורונה.
כלומר, לחברות יש נטייה עקבית לשלם ביוקר על מניותיהן – מהלך שלא רק שאינו מייצר ערך לבעלי המניות, אלא משמיד ערך. ואמנם, קשה לחשוב על הקצאת הון הרסנית יותר מרכישה עצמית במחירים גבוהים.
למה שחברה "תסתער" על מניותיה דווקא כשהן יקרות? ובכן, שוב, חוזרים לבעיית הנציג. חבילות התגמול של נושאי משרה רבים תלויות בעמידה ביעדים מדידים כמו רווח למניה. כשהחברה רוכשת מניות של עצמה, גם אם בתזמון לא אופטימלי, היא יכולה להגדיל באופן מלאכותי את הרווח למניה.
לכן, כפי שהזהיר וורן באפט במכתבו למשקיעים מ-1999, להנהלה יש תמריץ לבצע רכישה עצמית "בכל מחיר", גם אם הדבר סותר את טובת החברה או טובתם של בעלי המניות הקיימים (וראו עוד מחקר מעניין בעניין).
רכישה עצמית של מניות בשער גבוה מאד מטיבות עם ההנהלה ועם בעלי מניות שמבקשים למכור את המניות ברווח. הן עלולות להשמיד ערך עבור בעלי המניות הקיימים. דיבידנדים, לעומת זאת, מתגמלים באופן ישיר את בעלי המניות שממשיכים להחזיק במניה.
אין לי התנגדות עקרונית לרכישה עצמית בתמחורים סבירים. אני אוהבת לראות ירידה עקבית בהון המניות של החברות שאני משקיעה בהן. אבל לדעתי, אפשר להצדיק רכישה חוזרת של מניות רק אם מתבצעת חלוקת דיבידנד במקביל, שכן אם יש פחות מניות, אפשר לחלק דיבידנד גבוה יותר פר מניה.
"למה להשקיע במניות דיבידנד 'זקנות' כשאפשר להשקיע בחברות צמיחה ולהשיג תשואות גבוהות משמעותית?"
זוהי כמובן עוד דיכוטומיה כוזבת.
יש חברות צמיחה שמחלקות דיבידנד (גוגל, מטא, מיקרוסופט) ויש חברות צמיחה שאינן מחלקות דיבידנד (אמאזון, טסלה). בדיוק כמו שיש חברות ערך שאינן מחלקות דיבידנד (ברקשייר הת'וואי) וחברות ערך שכן מחלקות דיבידנד (מקדונלד'ס, קוקה קולה).
אבל גם אם נניח לצורך הטענה שמניות צמיחה הן כאלה שבהגדרה אינן מחלקות דיבידנד, נראה השאלה הזו מושפעת מאוד מהביצועים הפנומנלים של מניות הצמיחה בעשור וחצי האחרון, וככזו סובלת מהטיית אחרונות (recency bias).
זה נכון שבתקופות של שוק שורי סוער מניות צמיחה בהחלט עשויות להשאיר אבק למניות דיבידנד.
אבל התמונה משתנה כשיוצאים בזום אאוט. בטווחים ארוכים, מניות דיבידנד לרוב מניבות תשואה עודפת.
מחקר של Ned Davis Research ו-Hartford Funds ניתח את ביצועי המניות הכלולות במדד ה-S&P 500 בין השנים 1973 ו-2023 ומצא שחברות שהכריזו על דיבידנד לאחרונה, כמו גם חברות שהגדילו את הדיבידנדים בעקביות, הניבו תשואה שנתית ממוצעת של 10.19% לעומת 7.72% שהניבו כל מניות המדד במשקל שווה.
מה עומד מאחורי הביצועים הללו? ובכן, זה לא הדיבידנד עצמו, כמו החברות שמחלקות אותם.
חברה שמחלקת דיבידנד נוטה להיות רווחית, עתירת מזומנים, עם הנהלה ממושמעת. מניות צמיחה, להבדיל, משקיעות כל מזומן פנוי חזרה בתוך העסק – מה שיכול אמנם להביא לביצועים פנומנליים (כמו למשל במקרה של חברה כמו אמאזון), אבל גם יכול לרסק את החברה במקרה של טעות של ההנהלה
חשוב לזכור שמטרתנו כמשקיעים היא לא להשיג תשואה גבוהה באופן אבסולוטי (אם זה היה המצב, כולנו היינו משקיעים בתעודות ממונפות פי 3 על משהו כמו פלנטיר או אבומינציה אחרת).
לא – אנחנו מבקשים להשיג תשואה גבוהה בהתאמה לסיכון. ובהיבט זה, למניות דיבידנד יש יתרון משמעותי.
מניות דיבידנד נוטות להיות תנודתיות פחות, במיוחד בשנים גרועות, ועדיין להניב תשואה עודפת לאורך זמן.
"דיבידנים גוררים אירועי מס מיותרים"
הטענה כאן, בתמצית, היא שחלוקת דיבידנד למעשה כופה אירוע מס על בעל המניות, בין אם הוא זקוק למזומן ובין אם לאו. תשלום המס מקטין את התשואה הכוללת מההשקעה ולאורך זמן עלול להסתכם לתשואה כוללת מופחתת.
לכן, כך הטענה, בהיבטי מס, עדיף לייצר הכנסה שוטפת דרך "דיבידנד מלאכותי" כלומר מכירת ניירות ערך בגובה הסכום הדרוש.
לא אכחיש: בישראל מונהג מס דיבידנד גבוה מאד, מה שהופך יישום אסטרטגיות דיבידנדים לבלתי-יעילות בהיבטי מס, במיוחד אם ההשקעה מתבצעת בחשבון חייב במס.
זה לא אומר שאין דרכים לקבל דיבידנד ללא מס בישראל.
למשל, אם משקיעים באמצעות חברה בע"מ, דיבידנד שמקבלת חברה תושבת ישראל מחברה ישראלית אחרת ("דיבידנד בין-חברתי") יהיה פטור ממס (סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה).
כך גם אם מקבלים דיבידנד מחברה תושבת ישראל בחשבון פטור ממס כמו קרן השתלמות בניהול עצמי או קופת גמל בניהול עצמי. גם דיבידנדים מחברות שהתאגדו במדינות שאינן מנכות מס דיבידנד במקור – כמו בריטניה – יהיו פטורים ממס בחשבונות אלה.
אבל מעבר לכך, האמת המרה היא שבכל מקרה אחר נצטרך להיפרד מ-25% מסכום הדיבידנד שנקבל (או 30% אם אנחנו מחזיקים יותר מ-10% ממניות חברה). ואם ההכנסה השנתית שלנו עולה על 721,560 ש"ח (נכון ל-2025) נצטרך לשלם 3% נוספים על כל תשלום דיבידנד שמעבר לתקרה, ואם ההכנסה ההונית שלנו (רווחי הון, ריבית, דיבידנד) עולה על 721,560 ש"ח בשנה, נצטרך לשלם עוד 2% ("מס יסף הוני").
חשוב להבין שדיבידנד בישראל ממוסה מהשקל הראשון, בעוד שרווח הון ממכירת מניות ממוסה רק על חלק הרווח הריאלי (שאחרי אינפלציה). במובן זה, אפשר בהחלט לומר שקבלת דיבידנד היא אירוע מס "מיותר" בהשוואה למכירת ניירות ערך.
מנגד, דיבידנד חייב רק במס דיבידנד שטוח. הוא אינו חייב במס הכנסה שולי (עד 47%), הוא אינו חייב במע"מ ואינו חייב במס בריאות או בדמי ביטוח לאומי. ואם מדובר בדיבידנד מחברה אמריקנית, המס מנוכה במקור לממשלת ארה"ב כך שממשלת ישראל לא תראה ממנו שקל (לפי אמנת המס הרלוונטית), וזו נקודה רלוונטית למי שמעוניין לשלם כאן פחות מיסים.
לכן, גם בישראל, למרות המיסוי הגבוה, אפשר לומר שדיבידנד ממוסה באופן טיב בהשוואה להכנסה אקטיבית.
למעשה, החל מהכנסה של כ-22,000 ש"ח בחודש, עדיף לקבל את הכסף כדיבידנד ולא כשכר עבודה או כהכנסה מעסק (כמובן בהנחה שלא מדובר בבעל מניות מהותי ושלא חורגים מתקרות מס יסף).
מכל מקום, הדיון הזה מחזיר אותנו לשאלה העקרונית: בהנחה שבין כה וכה נצטרך לשלם מס כדי לחלץ ערך מהחברות שהשקענו בהם — מה אנחנו מבקשים "לאפטם" כמשקיעים? שלוות נפש מהכנסה צפויה מראש, או יעילות מס?
אם לשפוט לפי השיח הפיננסי בקבוצות המיינסטרים בישראל, ניכר שהדגש הוא על יעילות מס, עם דיונים כאורך הגלות על קרנות איריות לעומת ישראליות, או מיסוי מט"ח לעומת מיסוי אינפלציוני.
אין פסול בגישה הזו, כמובן, אבל דעתי שונה. אני לא סבורה שזנב המס צריך לכשכש בכלב. אם אני צריכה לשלם מס עבור ההזדמנות לקבל החזר שוטף מההשקעות שלי, שהוא תמיד חיובי, צומח ואינו תלוי בתנודות של שוק המניות – כך יהיה.
"רוצה תזרים מזומנים מתיק ההשקעות? קני אגרות חוב"
הטענה כאן היא שאגרות חוב – הלוואות נושאות ריבית הנסחרות בבורסה – הן מכשיר מתאים יותר, ומסוכן פחות, עבור משקיעים המעוניינים בתזרים שוטף מתיק ההשקעות שלהם. אחרי הכל, למה להסתפק בתשואת דיבידנד של 3% או 4% כאשר אפשר להשקיע באגרת חוב בריבית גבוהה יותר ובסיכון מופחת?
בנוסף, יש חובה משפטית לשלם ריבית על אגרות חוב, והחברה לא יכולה להתנער ממנה בקלות (אלא לאחר הסדר חוב או "תספורת"). דיבידנד, להבדיל, הוא פררוגטיבה של דירקטוריון החברה, וברצותו– הוא יושהה, ייחתך או יבוטל.
התשובה, בקצרה, היא שהשקעה במניות דיבידנד מקפלת בתוכה ציפיה שהחברות הללו גם יגדילו את הדיבידנד שהן מחלקות משנה לשנה, במקביל לצמיחה ברווחים שלהן. זאת בנוסף לעליית הערך הצפויה של המניות עצמן.
כשמדובר באגרות חוב, לעומת זאת, הריבית נקובה וידועה מראש לכל אורך חיי האגרת, וכך גם השווי הנומינלי של האגרת במועד פרעונה – היא אינה צומחת משנה לשנה.
"אסטרטגיית דיבידנדים היא סוג של השקעה אקטיבית שמובילה לריכוזיות יתר"
לא בהכרח – זה מאד תלוי איך ניגשים לבנות תיק מוטה דיבידנדים.
מי שמלקט לעצמו תיק מניות של 50-20 חברות דיבידנד בהחלט יכול להיחשב כמשקיע "אקטיבי" במובן שהוא "סוטה" מתיק השוק.
אבל גם משקיע כזה לרוב יקנה ויחזיק לטווח ארוך, לא ינסה להכות את השוק (למי בכלל איכפת מזה?), ישלם בדיוק 0% בדמי ניהול, ויהנה ממספיק פיזור כדי להקטין את הסיכון הלא שיטתי בתיק ההשקעות (כלומר הסיכון הנלווה להשקעה בחברה ספציפית).
אפשר גם לבנות תיק דיבידנדים בלי ללקט מניה אחת, באמצעות שימוש בקרנות סל זולות ורחבות למדי כמו SCHD של שוואב או VYM של ואנגרד או DGRO של בלאקרוק. כך משיגים את הטוב משני העולמות – גם פיזור הולם וגם הכנסת דיבידנד צומחת.
"בפרישה, עדיף פשוט למכור מניות מאשר להסתמך על הכנסה מדיבידנד"
השיח על פרישה ופרישה מוקדמת נוטה להתמקד בהבחנה דיכוטומית בין שלב הצבירה לשלב המשיכה.
בהפשטה גסה, השיטה היא כדלקמן: הפורש מגדיר לעצמו יעד כמותי לפרישה, ולאחר שהוא כובש אותו, בחלוף שנים של חיסכון והשקעה, הוא אמור להפסיק לצבור נכסים במקום זה להתחיל למכור חלק מסוים מתוכם כדי לממן את מחייתו, בהתאם ל"שיעור משיכה בטוח" שמקטין את הסבירות שחסכונותיו יאזלו בטרם עת. המסגרת הזו הולידה כללים כמו "כלל ארבעת האחוזים" ועוד כיוצא באלה.
הבעיה כאן היא שבאופן טיפוסי, החיסכון הצבור, שאמור לקיים את הפורש שלנו בעשורים הקרובים, מקפל בתוכו הרבה מאד רווחי הון לא ממומשים ממניות המוחזקות לטווח ארוך. לרווחי הון לא ממומשים יש טבע חמקמק. הם עלולים להיעלם כלעומת שבאו, ולו מפני ששערי המניות נוטים לנוע בחדות לאורך זמן.
כל פורש שמסתמך על השקעה במניות כדי לממן את מחייתו – גם דרך מדדי מניות פופולרים כמו S&P 500 או ת"א 125 — חייב לזכור שמניות הן המרכיב התנודתי והמסוכן ביותר במבנה ההון. בעלי המניות הם האחרונים בסדר הנשייה, ההגנות המשפטיות שלהם חלשות יחסית, והם חשופים לחלוטין לסיכון דאונסייד (ירידת ערך).
עכשיו, ברור לי שעל רקע שנתיים של תשואות דו-ספרתיות בשוק המניות בארה"ב הדברים הללו נשמעים כדברי כפירה.
אבל חשוב להזכיר את זה, אולי דווקא מכיוון שכולנו מוכים בסנוורים אחרי 16 שנים של שוק שורי דוהר.
פרישה ממוצעת – בוודאי פרישה מוקדמת – מתפרסת על פני מספר עשורים. סביר להניח שלאורך התקופה הזו שוק המניות יתרסק בחדות ויותר מפעם אחת. פורשים עם תיק מנייתי שמתחילים למשוך מהתיק וחווים התרסקות כזו מיד לאחר פרישתם חשופים לסיכון ממשי, במיוחד אם אין להם הכנסות נוספות.
האתגר כאן הוא סיכון רצף התשואות: הסיכון שהשנים הראשונות לפרישה יתאפיינו בתשואות שליליות בשוק המניות באופן שעלול להביא להתכווצות מהירה של תיק ההשקעות.
אחרי הכל, איש לא רוצה להימצא במצב שבו רגע אחרי פרישתו השוק צולל ב-20% ומוריד את חירותו הכלכלית שאולה, כך שעליו להתחבט אם לחזור לעבוד או להדק את החגורה בתקווה להתאוששות מהירה.
הבעיה היא שכשם שאיש לא יודע את מועד פטירתו, אף אחד גם לא יודע אם השנים המיידיות שלאחר הפרישה שלו יעמדו בסימן נפילות חזקות בשווקים. התוצאה של שני הנעלמים הללו – משך הפרישה וביצועיו של שוק המניות — היא שאף אחד לא באמת יודע לכמה כסף הוא זקוק כדי לפרוש.
אפשר להעריך בקירוב, וכלל ה-4% הוא כלל אצבע סביר כדי להעריך את גובה החיסכון הצבור ממנו יש למשוך כסף, אבל זה בדיוק מה שהוא מתיימר להיות – כלל אצבע.
מה בכל זאת ידוע היטב לאדם הניצב לפני פרישה? גובה ההכנסה שהוא צריך "להחליף" במקום המשכורת שאיבד. וכאן ניכרת חשיבותו של הדיבידנד.
כאמור, לדיבידנד יש טבע פונדמנטלי. מדובר בהחזר ממשי של הון שמחולק מהחברה לבעליה ללא תלות בציפיות המשקיעים מהחברה או בבביצועי המניה בשוק המניות. לכן, הגם שאף דיבידנד אינו חסין לחלוטין מפני ביטול, קיצוץ או הקפאה, הוא חשוף פחות לאי-ודאות. עליית ערך לעומת זאת תלויה בתנאי השוק ובסנטימנט של המשקיעים.
לכן, תשלומי דיבידנד נוטים להיות יציבים וצפויים בהרבה משערי המניות, גם בתקופות של אי-ודאות בשווקים. כתוצאה, הכנסה מדיבידנד נוטה להיות יציבה יותר ממכירת מניות.
למעשה, כשההכנסה הזו הופכת ליעד העיקרי שלנו כמשקיעים, אפשר להתעלם במידה רבה מרכבת ההרים הרגשית הנלווית להשקעה בשוק המניות. ג'ון בוגל אמר זאת בעצמו: "אנשים צריכים להפסיק להסתכל מדי יום על שוק המניות המטופש (ובמקום זה) להסתכל על תזרים המזומנים שהם מקבלים".
הסתמכות על הכנסה מדיבידנד מייתרת את הצורך לנחש מתי נוכל לפרוש: אם ההכנסה הנוכחית שמניב תיק ההשקעות עולה על ההכנסה הנדרשת בפרישה – ניצחנו.
להבדיל, אם מסתמכים על מכירת מניות כדי לייצר את התזרים הדרוש למחייה בפרישה, הרי שערך השוק של תיק המניות שלנו בכל נקודת מכירה הופך לקריטי. זה הופך אותנו בעל כורחנו למתזמני שוק – דהיינו, למשקיעים שנדרשים לפתע "לקנות בנמוך ולמכור בגבוה" הגם שכל חייהם חינכו אותם שזה בלתי ניתן לביצוע באופן עקבי.
הסתמכות על דיבידנד מייתרת את הצורך להחליט מה למכור, מתי וכמה. הכסף נוחת אוטומטית בחשבון, ללא קשר לסנטימנט הנוכחי בשוק.
כולנו זקוקים להכנסה ביום הפרישה. ואם הכנסה היא מה שדרוש לנו, למה לא להפוך אותה ליעד העיקרי? אם אני רוצה להשיל 5 קילוגרם ממשקלי, לא אמדוד את קצב ההתקדמות שלי בספירת צעדים. הליכה מהירה היא האמצעי – לא היעד. היא עשויה להוביל אותי לשם – או שלא. לא אדע בוודאות עד שאשקל. באופן דומה, נדמה לי שיותר מדי אנשים מבלבלים בין הכלי (ההון הצבור) לבין היעד (הכנסה השוטפת שמניב ההון הצבור).
אז – במקום להציב יעד צבירה שאפתני של כמה מיליונים, להשקיע בקרן צוברת עוקבת מדד, להתפלל שהשוק יעלה ולהיקלע לפאניקה בכל מפולת בשווקים שמרחיקה אתכם מהיעד – אפשר להתחיל כבר כעת לגלגל כדור שלג של הכנסה מדיבידנד שתנחת בכל חודש בחשבון.
ההכנסה הזו, חשוב להדגיש, צפויה לצמוח — בין אם אורגנית (חברות איכותיות מגדילות את הדיבידנד ככל שהן מרוויחות יותר) ובין אם אנאורגנית (דרך השקעה מחדש של דיבידנד שחולק והוספה של כסף ממקור חיצוני).
כך או כך, המודל המנטלי משתנה: במקום לקנות מניות במטרה למכור אותן מתישהו בשער גבוה יותר, קונים הכנסה עתידית שתקיים אותנו בפרישה.
"דיבידנדים הם לא יותר מאשליה עצמית, חשבונאות מנטלית, סיפורים שמשקיעים מספרים לעצמם כדי להרגיש טוב כאילו הם מקבלים הכנסה פסיבית"
כפי שראינו עד כה, ניתן להגן על אסטרטגיות דיבידנדים גם מנקודת מבט כלכלית-רציונלית.
חלוקת דיבידנד מסייעת למתן את בעיית הנציג, מעודדת הקצאת הון יעילה ומניעת בזבוזים, מבטלת את סיכון רצף התשואות ומאפשרת לממן את המחייה בפרישה במובחן מהתנודתיות של שוק המניות.
ולמרות כל אלה, יש מי שמתעקש להתייחס לאסטרטגיות דיבידנד כאל מופע של חשבונאות מנטלית והונאה עצמית.
חלוקת דיבידנד, כך נטען, לא יוצרת ערך כלכלי כלשהו – מדובר לכל היותר בהמרה של הון להכנסה. לפיכך, משקיעים "משכנעים את עצמם" שתקבולי הדיבידנד שלהם איכשהו בטוחים יותר לעומת התשואה הכוללת המתקבלת מהמניות, שכוללת הן עליית ערך והן דיבידנדים.
טענות כאלה משקפות גישה מיושנת, היפר-רציונלית להשקעות בשוק ההון, שמתעלמת מהעובדה מי שמיישם בסופו של דבר את התאוריות היפות הללו אינם גיליונות אקסל אלא בני אדם, על מכלול חולשותיהם והטיותיהם הרגשיות, והם עושים זאת בסביבה לא סטרילית, אפופת פערי מידע, ידע, יעדים, השקפות וסנטימנטים.
וחלק מאותם בני אדם אוהבים מאד לקבל מזומן בקבועי זמן אחידים. זה מאפשר להם לדבוק בתכנית ולהמשיך להשקיע לטווח ארוך – הרבה יותר מאשר לקנות ולהתפלל שהשוק יעלה לנצח.
אני נוהגת לומר שהשקעה לטווח ארוך בשוק ההון היא תרגיל בפסיכולוגיה, לא בפיננסים. הצלחה או כישלון הם פועל יוצא של התנהגות – לא של תיק ההשקעות מושלם. תיק השקעות לא אופטימלי שאפשר לדבוק בו בתקופות סוערות תמיד עדיף על תיק השקעות שנבנה כדי להשיג את התשואה הגבוהה ביותר בהתאמה לסיכון.
במובן זה, אפילו אם נקבל את הטענה שדיבידנדים הם "סיפור", ושלהכנסת הדיבידנד הצפויה אין שום ערך מלבד תחושה חמימה בבטן — לדעתי מדובר בסיפור חיובי, שמדרבן משקיעים להמשיך להשקיע לטווח ארוך ולהימנע מטעויות התנהגותיות בתקופות של אי-ודאות שעלולות למחוק עשורים של התנהגות פיננסית אחראית.
כך שגם אם דיבידנדים הם בסך הכל סיפור יפה, אני שואלת: אז מה? חשבונאות מנטלית היא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. בואו נמנף את הטבע האנושי ונעבוד יחד איתו ולא נגדו. משקיעים זקוקים למנגנון שידרבן ויתמרץ אותם להמשיך לקנות ולהחזיק, במיוחד בתקופות שבהן כל עצב בגופם צורח עליהם למכור. דיבידנד זה מנגנון מצוין לשם כך. כי אם זרם ההכנסה מכסה את מנוי הנטפליקס, ואז ואז גם את הקניות החודשיות בסופר, ולאחר מכן גם את שכר הדירה – למי בעצם איכפת ממה שקורה בשוק?
במקום סיכום
אולי ראוי לסיים פוסט מסוג זה עם עוד כמה ציטוטים של ג'ון בוגל, אבי אסכולת ההשקעה הפסיבית בקרנות מחקות מדדי שווי שוק:
"אני מנהל מסע צלב של איש אחד, כך נדמה לי, כדי לשכנע אנשים, במיוחד גמלאים, שלא להסתכל על ערך השוק של תיק ההשקעות שלהם, אלא על זרם ההכנסה שהם מקבלים." ראיון למורנינגסטאר, 2013
"נדמה לי שעלינו להקדיש זמן רב יותר למחשבה על דיבידנדים מאשר לערכי השוק, מכיוון שערכי השוק משתנים ללא הרף ואילו דיבידנדים נוטים לעלות מדי שנה באופן אמין למדי." אסיפת הבוגלהדס, 2018
"מה שמנסים לעשות בפרישה להבטיח זרם חודשי של הכנסה, אז אל תסתכלו על השוק, פשוט ודאו שתיק ההשקעות שלכם מניב הכנסה וימשיך להניב הכנסה…" ראיון למוטלי פול, 2019
***
תמכו בסולידית! לפתיחת חשבון דרך אקסלנס טרייד (החל מ-20,000 ש"ח) | לפתיחת חשבון דרך מיטב טרייד (החל מ-10,000 ש"ח). להמלצות נוספות ראו כאן 🌷
הסולידית ממליצה
המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.
השאלה שלא נענתה כאן היא –
יתרון גדול בהשקעה במניות דיבידנד, היא שתנועות השוק "לא מעניינות" – מעניין רק הדיבידנד, שיש מניות מסויימות שכבר תקופה רק מעלות אותו, וכך, בסיכוי גבוה ימשיכו לעשות זאת.
זה סבבה כשהריבית חסרת הסיכון נמוכה (כמו שהייתה עד לפני כשנתיים).
אבל עכשיו, כשניתן לקבל כ 5% ריבית חסרת סיכון, האם שווה ללכת על רכיב השקעה מסוכן יותר, שברוב המקרים מחלק דיבידנד בשיעור נמוך בהרבה (ושוב, אני מתעלם מעליות המניה, שזה ספקולטיבי).
איך מפצים על זה?
תיאורטית, היה עדיף להחזיק רכיבים חסרי סיכון כל עוד שיעור הדיבידנד נמוך מריבית זו.
מה אני מפספס?
הדיבידנד גדל בהתאם להגדלת הרווחים של החברה (שמייצרים את האינפלציה).
בטווח הקצר מחיר המניה באמת לא מעניין אבל בטווח הארוך מחיר המניה גדל בקצב דומה לקצב גדילת הדיבידנד.
אין משמעות להשוואה של "תזרים גדל עם שווי גדל לאורך זמן שמייצרים את האינפלציה" ל-"תזרים קבוע ושווי שנשחק בשל אינפלציה".
אתה מפספס שהשווי של הרכיבים חסרי הסיכון נשחק לאורך זמן כך שהיכולת של מי שמשקיע בהם לייצר תזרים נשחקת לאורך זמן בעוד השקעה בחברות שמייצרות את האינפלציה ומחלקות לנו דיבידנד על סמך הרווחים שלהן גדלה מעבר לאינפלציה בטווחים הארוכים.
אתה מפספס בזה שאתה מתעלם מהאינפלציה. 5% ריבית זו ריבית נומינלית אבל ערך הכסף יורד בכל שנה ב – 3.5% בערך (כך לפחות זה בשנה האחרונה) כך שהריבית הראלית האמיתית היא 1.3% – 1.4% בלבד.
הייתי שמח אם תפתחי בלוג על משחקי מחשב..
דיון בהחלט מעניין, אבל איך הטענה בעד יציבות הדיבידנד בעת משבר מתיישבת עם הגרף שהצגת שמראה בבירור שדיבידנדים מצטמצמים בעיתות משבר (גרף ה buyback)?
כמו כן, יש מעט אנשי קש בפוסט, דוגמא אחת היא הטענה כי תנודתיות שערי מניות והצורך למכור אותן הופך משקיעים פאסיביים לאקטיביים בעל כורחם, זו שגיאה. מכירת מניות זהה לחלוטין לקניית מניות באופן אחיד ואדיש למחיר, כלומר DCA, בקניה וגם במכירה, אין פה כל ממד אקטיבי.
בדוגמת פייזר שניתנה כאן.
יש ירידת ערך של המנייה.
והדיבדנד, מוסיף 2-3 אחוז תשואה פר מנייה וזה בהינתן שהמנייה במחיר נמוך, התשואה נמוכה יותר בתמחור גבוה יותר של המנייה לפי הגרף.
ועכשיו אני אשאל, מה בכלל יש להראות ולדבר על-2-3 אחוז תשואה ?
מסחר לטובת דיבידנד הוא בעל ערך תשואתי. בהינתן רצון לתזרים קיים, דירה בישראל מניבה יותר מדיבידנד של חברה גדולה.
אפילו אומר, עדיף להשקיע בסיכון גבוה ולחתוך 25 אחוז מס מהרווח.
כתגובה לקטע הבא, אני חייב לציין, כל עניין ה-4 אחוז, הוא בהינתן שהתיק נשאר לפחות באותו גודל, ולכן, זה מאוד לא רלוונטי אם אדם יודע את מועד פטירתו או לא, בנוסף, המלצה שלי, היא לשמור חלק מהתיק השקעות בחסכון סולידי מאוד כתיק נפרד, מספיק כסף להוצאות של 3-5 שנים קדימה, ככה שבמקרה של נפילה, אין לחץ מהתיק המנייתי שנפל. עוד דבר, נכון שזה כלל אצבע, אבל כלל אצבע שמרני מאוד, תשואה רציונלית היא 11.8 אחוז שנתי של S&P. גם הפנסיה של אדם והחישוב שתקבלו, הוא לפי כלל אצבע " הבעיה היא שכשם שאיש לא יודע את מועד פטירתו, אף אחד… קרא עוד »
תודה
הסולידית, מה דעתך לגבי income investing? חברות יציבות שמחלקות את כל הרווחים שלהם דיבידנד ככה שהתזרים יוצא גבוה הרבה יותר ממניות דיבידנד קלאסיות (6-9) וניתן להשקיע חלק מהדיבידנד חזרה כדי להתגבר על האינפלציה. זאת לא אסטרטגיה טובה יותר לתזרים? למשל קרנות CLO וBDC.
דוגמאות (לא משקיע, לא ממליץ) – arcc,main וכו' שמחלקות דיבידנדים גבוהים כבר כ20 שנה.
אקדיש לזה פוסט נפרד 🙂
האם הכנסת את בניך הרך בימים בברית אברהם אבינו?
האם קרעת את התנוך לביתך הרכה?
הבנתי זאם לא עושים את זה לבנות הן יכולות לשמוע יותר דברי טומאה
חומר למחשבה
אוקי, אבל מדוע לא סיפקת לנו רשימת משחקי מחשב מומלצים?
בפעם האחרונה שבדקתי זה לא נחשב ייעוץ השקעות 😉
Gtav הוא יצירת אומנות מאותן הסיבות בדיוק
אכן לאנשים שונים צרכים שונים וחרדות שונות ומטרות שונות בתקופות שונות. ובדיוק כפי שהשקעה במניות מניבות דיבידנדים היא לגיטימית לרבים, כמוה השקעה בדירות שמניבה תשואה צנועה והסבירות שערך הקרן ירד ב50% כמו מניית פייזר נמוך אף הוא
היי, תודה על התוכן המעולה!
אפשר לשאול מאיזה אתר את שואבת את הנתונים על חלוקת הדיבידנד של חברות?
Seekingalpha.com
ו-SimplySafeDividends.com
מה שאני לא מבין זה שהרי הדיבידנד הוא הבסיס לשוק המניות
ללא תשלום דיבידנד (עכשיו או בעתיד) אין סיבה לקנות מניות
קנייה של מניות רק כדי שמישהו אחר יקנה במחיר גבוה יותר ממני וכך עד אין סוף היא ההגדרה של בועה.
ללא ההבטחה של מתן דיבידנד לבעלי המניות אין עוגן אמיתי לתמחר את המנייה.
למה שאקנה חלק מחברה אם אין לי עכשיו או בעתיד דרך לקבל חלק מרווחי החברה ?
תתפלא כמה אנשים "משקיעים" בדברים רק כי הם חושבים שהם יוכלו למכור אותם במחיר יותר גבוה בעתיד 🙂
ספר את זה ל'משקיעי' הזהב והביטקוין שמוכרים אחד לשני בתקווה שתמיד יהיהי מי שמוכן לשלם יותר
אהבתי את הקישור שעשית בין RDR2 להעדפת השקעות אישית 🙂
כשייצא GTA6 האם מניית take two תעלה? לא חשוב. העיקר שיימשיכו להוציא יצירות מופת ללא קשר לאן מועדות פני השוק
למרבה הצער, אני לא חושבת שתעשיית משחק הוידאו היא מה שנקרא Investible
מתי את הולכת לקנוסה לבקש מחילה מdaat99 ?
חחח דעת99 מגיב כאן, גורלי בידיו
מודה ועוזב(ת) ירוחם 🙂
גורלך בידיך – אני סתם דמות אנונימית באינטרנט שאין לאף אחד יכולת להוכיח שהיא אינה סוג של generative AI 🙂
לרוב מניות דיבידנד הן value traps. ע"ע PFE, IEP, וכו. מכיר המון אנשים שהשקיעו בGAZPROM כי היא שילמה 10%+ דיבידנד… עד שהיא הפסיקה לשלם ועכשיו שווה -90% פחות. ואפילו כשהיא כן שילמה דיבידנד היא לא זזה במשך 15 שנה. אז את משלמת יותר מס עבור הזכות לעשות פחות תשואה, אבל מקבלת כסף לחשבון כל חודש. נחמד. באותה מידה אפשר גם להשקיע בנדל"ן, להרוויח 3% בשנה ולספר לעצמנו שזו הכנסה סולידית, באותו הזמן שמישהו שקונה סתם מדד טיפש עושה 8% בממוצע בשנה ריאלי. האם אנחנו לא מפסידים פה 5% מול מדד טיפש? מה עוזר לי שפייזר משלמת 3% דיבידנד (עכשיו 7%)… קרא עוד »
האם השקעה מהסוג הזה לא חשופה למס עיזבון אמריקאי?
זה סיכון שקיים בכל נייר ערך אמריקני, בין אם הוא מחלק או צובר דיבידנדים.
מעבר לשאלות של אכיפה בפועל של מס עיזבון אמריקני בברוקרים ישראלים, יש דרכים לנהל את הסיכון הזה, למשל באמצעות ביטוח חיים בגובה חבות המס הפוטנציאלית, או באמצעות העברת ניירות הערך האמריקנים ל"יצור" משפטי שלא יכול למות ולשלם מס עיזבון כמו חברה בע"מ או נאמנות, כשהמשקיע הוא יוצר הנאמנות וגם הנהנה, וכמוהו גם יורשיו רשומים כנהנים.
או פשוט לקנות קרנות דיבידנד איריות?
אשמח לפוסט על איך לעשות זאת בפועל כדי להימנע ממס ירושה.
זה רעיון טוב לפוסט.
היות וחלופה אחרת זה קרנות דיבידנד איריות שלא מתקרבות בכלל ל-schd/schy בתשואת הדיבידנד, בצמיחה ובשיעור הגדלת הדיבידנד הממוצע.
קרן דיבידנד אירית עולמית הכי פחות גרועה שמצאתי הינה fgqi.
פוסט מעולה.
מה בדיוק התרחיש שאת נמצאת בו?
הרי מי שנמצא בשלב הצבירה, מוזר לו להשקיע במניות דיבידנד, כשלא מעוניינים בכלל בהשקעה מחלקת.
וכשמגיעים לשלב הפרישה אז לא משתלם למכור את הכל ולהחליף למניות דיבידנד.
הכל עניין של תכנון. כאשר מתקרבים לגיל הפרישה אפשר להכניס כסף חדש לDGI
איך קוראים לפודקסט שהשתתפת?
אשמח לשמוע אותו
בקשר לדוגמה שנתת, אפלאק: 58 סנט דיבידנד בנייר של 104 דולר זה 0.5%. היא עלתה 0.8% ביום האקס (הבסיס מתואם לדיבידנד ומתעדכן בהתאם) ביום שה-S&P עלה 0.5% מהפתיחה לסגירה… לא דוגמה טובה. דוגמה טובה תהיה מניה שמחלקת דיבידנד ביום אדום. כסוחר אני יכול לומר שהתיאוריה הנ"ל (נייר סוגר את הדיבידנד באותו יום ולרוב די מהר) היא שיקול תומך טרייד, אבל לא בטוח בכלל שהוא מבוסס.
הסולידית, מתחביבי – לטעון לטובת הדיעה של הצד השני, אני לגמרי בצד שלך שאסטרטגיית הדיבידנדים היא לגיטימית לחלוטין אם היא מתיישרת עם המטרות שלך (לייצר הכנסה שוטפת לצורך מחייה) אז הנה אאתגר טיעון אחד מהרשימה, טענת שחלוקת דיבידנד מכריחה את החברה להיות יעילה יותר וזהירה יותר בניהול ההשקעות שלה אפילו הזכרת שאם לחברה יש פחות מזומן היא תוציא פחות על מטוסים פרטיים ויועצים ארגוניים ותשקיע ביתר אחריות. יש כאן סתירה להגיון הכי בסיסי של משקיע – אם אין לי אמון במדיניות ההשקעה של החברה ואני חושש שהיא בזבזנית ותוציא כסף על משהו לא משתלם, הרי שאין שום הגיון שאשקיע בחברה… קרא עוד »
הטיעונים לא משכנעים אותי. כן, ערכה של מניה לא תמיד יורד בעת חלוקת הדיבידנד – אבל אי אפשר לדעת מה היה ערכה אם לא הייתה מחלקת דיבידנד. מה שאנחנו כן יודעים בוודאות זה שהבורסה מורידה אוטומטית את הערך, כפי שאמרת. הדוגמה של פייזר ממחישה את האשליה – ערך החברה יורד מ-2021 והדיבידנדים ממשיכים להיכנס. האם זאת יצירה של הכנסה כלשהי? לא – אם לא היה דיבידנד והיית מוכרת במקום היית מגיעה בדיוק לאותה הכנסה פאסיבית, ובדיוק אותו שווי של מניות. האמת, שאם את משקיעה מחדש את הדיבינדים בדוגמה הזאת, אז אירועי המס שהזכרת בעצם יפחיתו את הכסף שיש לך. מחיר… קרא עוד »
הדוגמה של פייזר הובאה כדי להמחיש נקודה בסיסית: שער המניה והדיבידנד שלה אינם תלויים זה בזה. אלה ערוצים מקבילים לקצירת תשואה ממניות. במקרה המסוים הזה שער המניה ירד בשעה שהדיבידנד המשיך לטפס. לדוגמאות הפוכות ראה למשל חברות כמו MSCI עם תשואה כוללת (עליית ערך ודיבידנד) של מאות אחוזים ב-10 השנים האחרונות.
חייב לציין – אני ממש אוהב דיבידנדים. זאת הדרך היחידה שבה אני מרגיש החזר על ההשקעה שלי.
בכל זאת, אני חושב שהדוגמה של פייזר דווקא מצוינת.
הרי, אם היית מוכרת מניות פייזר בעודן בירידה באותו סכום של הדיבידנד(אשר עלה) – היית נמצאית באותה נקודה בדיוק, לא? הן מבחינת ההכנסה שהתקבלה, והן מבחינת ערך התיק.
לכן, ההמשחה של הנקודה (שער המניה ושער הדיבידנד) אינה רלוונטית, מעבר להצדקות פסיכולוגיות או רגשיות.
מה שכן, קיבלתי מוטיבציה להתחיל לנבור במחקר האקדמי לגבי מניות דיבידנדים בעקבות המחקר ששלחת.
שבוע נעים.
היי, עבר למעלה מעשור מאז שפרסמת את המלצות הקריאה שלך.
יש ספרים שקראת לאחרונה וממליצה גם לאחרים?
כאשר מדברים על תשואת דבידנד, נגיד 3%, אז זה פר שנה? פר חלוקה? אם תשואת השוק הממוצעת עומדת על אזור ה10 אחוז בממוצע, תאורטית כל חברה שנותנים דיבידנד רבעוני של מעל 2.5% צפויה לאבד מהערך שלה לאורך זמן….לא?
תשואת דיבידנד היא יחס המשקף את הדיבידנד למניה חלקי שער המניה. מכיוון ששער המניה משתנה מדי יום, תשואת הדיבידנד היא יחס דינאמי שמשתנה אף הוא מדי יום. אם מניה ABC מחלקת דיבידנד שנתי של $3, ושער המניה הוא $100, אזי תשואת הדיבידנד תהיה 3%. אם שער המניה נופל, תשואת הדיבידנד עולה, ולהיפך. תשואת דיבידנד של 10% ומעלה היא גבוהה מאד ויחסית נדירה בקרב חברות איכותיות אבל היא לא מבטיחה כשלעצמה שחיקה בערך החברה (כל זמן שהדיבידנד אינו ממומן דרך נטילת חובות וכיוצ"ב). ראה למשל חברות פיתוח עסקי בארה"ב שרבות מהן מחלקות דיבידנד דו-ספרתי ועושות זאת מבלי שהדבר בא על חשבון… קרא עוד »
שרוף עלייך 3>
כרגיל – מאלף ומעניין. תודה.
אפשר קישור לפודקסט פיננסי פופולארי שניתח את אסטרטגיית ההשקעה שאימצת?
אני חושבת שזה נקרא מאני טוקס
אשמח לשמוע מה השיקולים לעשות את השקעה הזו בחו"ל (אינטראקטיב ברוקר) או בארץ?
בסוף אם כל מה שרשמת נכון (לגבי חברות שעדיף שיחלקו רווחים ולא יהיה חכמות וישקיעו בעצמן) אז למה קרנות הדיבידנד כמו VYM לא מכות את ה SP500?
סיכום לאנשי האמלק: טיעונים מרכזיים נגד דיבידנדים והתשובות להם: "דיבידנדים אינם רלוונטיים: קבלת דיבידנד שקולה למכירת מניות" טענה נפוצה: דיבידנד אינו יוצר ערך למשקיע, שכן ניתן לייצר "דיבידנד מלאכותי" על ידי מכירת מניות. תשובה: דיבידנד הוא מזומן שמגיע ישירות מהחברה, ואינו תלוי בתנודות השוק. בניגוד למכירת מניות, שהיא פעולה ספקולטיבית התלויה בשער המניה, דיבידנדים משקפים את הביצועים העסקיים של החברה. דוגמה: חברת פייזר חילקה דיבידנדים ברציפות למרות ירידה של 50% בשער המניה, מה שמראה את היציבות של הדיבידנד לעומת התנודתיות של השוק. "תשלום הדיבידנד בא על חשבון שער המניה" טענה נפוצה: ביום האקס (יום לאחר חלוקת הדיבידנד), שער המניה יורד… קרא עוד »
רק דבר אחד חשוב ששכחת לציין ואני ממש מתפלא עלייך, כי זה באמת מפיל את כל הבניין הזה שבנית על דיבידנדים. בירידת מחיר המניה ערך הדיבידנד יורד גם הוא מכיוון ש 4 אחוז מ 100 זה לא 4 אחוז מ 50 (וגם לא 5 אחוז מ 50 בהנחה שהיא מגדילה דיבידנד). זה דבר מאוד חשוב שלא דיברת עליו ולכן ההכנסה הזו היא דינמית ומשתנה לפי שווי התיק ולא לפי אחוז הדיבידנד ולכן ההכנסה שאקבל לא תהיה מובטחת ותהיה מאוד תנודתית (זה לא מצב אידאלי לפנסיונרים) זאת אומרת שאני יכול להתחיל לקבל "משכורת" של 10,000 ויהיו לי בה עליות וירידות שיכולות… קרא עוד »
"בירידת מחיר המניה ערך הדיבידנד יורד גם הוא" מה? זו שגיאה יסודית. קראת את הפוסט? חברה מחלקת דיבידנד שנתי של $4 למניה. שער המניה הוא $100. תשואת הדיבידנד לפיכך היא 4/100 = 4%. כעת אירועי מאקרו מפילים את השוק ב-50%. שער המניה נחתך ל-$50. בהנחה שלחברה יש יתרת עודפים מספקת ותזרים המזומנים החופשי שלה עדיין מכסה את הדיבידנד, אין שום סיבה שהדיבידנד ייחתך. זו עדיין אותה חברה, גם אם השוק מדביק לה תג מחיר נמוך יותר. תשואת הדיבידנד תהיה כעת 8%. יש לך חברות בארה"ב שמחלקות דיבידנד כבר עשרות שנים, ולא חתכו אותו לא ב-2008 ולא בקורונה. זה בדיוק מה… קרא עוד »
חיה בסרט.
שום חברה לא תגדיל מ 4 ל 8 בירידה של 50 אחוז ראי ערך "אינטל"
זו אשליה אחת גדולה.
הייתי מפנה אותך לבדוק את ביצועיהן של חברות כמו מקדונלדס וקוקה קולה במהלך 2008 ועד היום אבל אני חושבת שיש לך כשל בסיסי בהבנה, שהוא חמור מכדי שאוכל לתקן. שא ברכה.
תשים לב שהחברה לא צריכה להגדיל כלום – היא רק צריכה להמשיך ולחלק את אותו הדיבידנד. הדיבידנדים מתקבלים מרווחי החברות ולא ממחירי המניות. תתבונן כדוגמא על מניית קוקה קולה בתחילת הקורונה: ב-21 לפברואר 2020 מחיר מניית קוקה קולה הגיע לשיא של 60.13 דולר למניה בעוד הדיבידנד הרבעוני שלה עמד על 40 סנט למניה שזה מייצג תשואת דיבידנד של 2.66%. חודש לאחר מכן, ב-23 למרץ 2020, מחיר מניית קוקה קולה הגיע לשפל של 36.27 דולר למניה בעוד הדיבידנד הרבעוני שלה הוגדל ל-41 סנט למניה שזה מייצג תשואת דיבידנד של 4.52%. דוגמא מעולה לתשואת דיבידנד שכמעט הכפילה את עצמה בשל שילוב הגדלת… קרא עוד »
גם אתה וגם הסולידית מתעלמים מהפיל הענק שבחדר – נתונים אמפיריים. אני מסתכל על תעודה לתפארת של מניות דיבידנדים גבוהים VYM ומשווה ל SP500 ב-10 שנים האחרונות. תשואה כוללת של VYM היא 9.8% בשנה. תשואה כוללת של SP500 היא 13.1%. זה אומר שב-10 שנים היית עושה עוד כ-34% על הכסף שלך. בסדר אתם אומרים, אבל אתה יותר מסתכן. אז אני בוחן את סטיית התקן ב-10 שנים של שני ה-ETF והם כמעט זהים (כ-15% בשנה). כל השאר כמו קוקה קולה שגם שכשמתרסק אסטרואיד על כדור הארץ תמשיך לחלק אותם דיביבדנים (ד"א, אם כולם באמת תקועים בבית בקורונה ולא קונים קולה והרווחים… קרא עוד »
אתה מסתכל על 10 שנים ומשווה קרן X מול קרן Y.
אני מסתכל על 98 שנים ומשווה את קבוצת המחלקות לשוק הכללי ובעיקר לקבוצת הלא מחלקות (ראה יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ').
אני מסתכל על כמה עשורים ומשווה את קבוצת המגדילות לקבוצת הלא מחלקות (ראה נד דייויס).
אם כבר נתונים אמפיריים לטווח ארוך אז הם די לרעתך…
אני לא משווה סתם קרן X מול Y. אני משווה את *ה*קרן ב-ה הידיעה של דיביבדנדים גבוהים ל SP500. בהשוואות האלו צריך להזהר כי אתה לא רוצה לתפור. לכן צריך לבחור קרן שאתה חושב שהיא סבירה בבחירת דיבדנדים גבוהים (VYM). נכון רק 10 שנים. קצר מדי. אז חיפשתי מה התאריך הכי קדום שיש בו data ב yahoo finance. ינואר 2007. זה 18 שנה עד היום (קצת יותר). ה-SP500 עשה 27% יותר מתעודת הדיבידנדים וזה gross. בלי להתחשב במס הגבוה יותר ששילם מי שקנה את VYM. שוב – הסיכון (סטיית התקן) זהה. אז עכשיו הטענה שלך – VYM פשוט לא יודעים… קרא עוד »
מסתבר שאתה גם לא יודע מה ההבדל בין דיבידנדים גבוהים לבין דיבידנדים גדלים.
יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ' אספו נתונים של 98 שנה שמראים שדיבידנדים גבוהים פוגעים בתשואה וזה הרבה יותר מה-18 שנים שבחרת להציג.
על סמך אותם נתונים של 98 שנה, החברות המחלקות כקבוצה (לא רק הדיבידנדים הכי גבוהים) ניצחו את החברות הלא מחלקות בפער משמעותי (אפילו בפער של מעל פי-10 כתלות בקבוצה שאתה בוחר לבדוק).
אתה כמובן יכול להמשיך להתמקד בטווח הקצר ובלי להבין הבדלים קריטיים בין "גדול" ל-"גדל".
אני בוחר להמשיך להתמקד בהיסטוריה של 98 שנים תוך התמקדות בגדילה במקום בגודל.
צודק.
תעודות סל דיבידנד לא מנצחות SP500
ואל תשכחו שגם SP500 מחלק דיבידנד של 1.2 אחוז זה מאוד משמעותי בריבית דריבית לטווחים ארוכים
זו אחת הסיבות שאני לא מתקרב לתעודות הסל הגרועות האלו.
הן לוקחות את הזבל של המחלקות ומקצות להן משקל גדול באופן לא פרופורציונלי לאיכות החברות.
קוקה קולה אפילו לא ניצחה את הS&P 500 מהשיא של 2007 עד היום.
מוזמנים לבדוק בעצמכם
1) טווח קצר לא אומר כלום על טווח ארוך 2) בחירה של מניה בודדת בפינצטה לא אומרת כלום על דרך השקעה שכוללת תיק השקעות מפוזר 3) מ-1990 חברת FAST הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 18.91% (לא כולל פיצולים והתפצלויות) 4) מ-1990 חברת CTAS הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 17% (לא כולל פיצולים והתפצלויות) 5) מ-1990 חברת EXPD הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 16.41% (לא כולל פיצולים והתפצלויות) 6) מ-1990 חברת LOW הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 18.00% (לא כולל פיצולים והתפצלויות) 6) מ-1990 חברת SYK הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 18.13% (לא כולל פיצולים והתפצלויות) אלו רק מקצת מהחברות שאני… קרא עוד »
אענה ככה: נקודות הסכמה: הנקודות הבודדות שאני מסכים עם מה שכתוב הוא העניין הפסיכולוגי בו אתה מתייחס לחברה/מניה כאילו היא תרנגול שאתה קונה בשביל הביצים ולא בשביל לאכול את התרנגול. כשאתה מסתכל רק על זרם ההכנסות הגדל זה באמת מסיט משקל פסיכולוגי משערי השוק ואכן מדובר על חברות עם רווחים אחרת אין מה לחלק. עד כאן ההסכמות. נעבור לאי הסכמות: כמו שציינת, כל אחד והדרך שלו. השקעות דיבידנד, לא יעזור, מתאימות בעיקר לאנשים לקראת פרישה/עצמאות כלכלית. למשקיע בשלב צמיחת ההון בגילאים יותר צעירים אין מה לחפש שם. השקעות דיבידנד מצריכות סבלנות וזמן. לא של כמה שנים, בהם תשואת דיבידנד של… קרא עוד »
המילה הזאת דיבידנד הזכירה לי כאלה שבמקום להגיד שכדאי לקנות איזה מוצר – לא בשוק ההון – הם אומרים ששווה "להשקיע" בו, אז אני שואל אם יש בזה דיבידנד.
שחקי בולדרס גייט 3 … אלא אם את לא בקטע של RPG
היי הסולידית,
תודה על הפוסט. מאז שהעלו את הריבית אני לא ממש יודע איפה להשקיע את החלק הסולידי של תיק ההשקעות שלי. אני מבין שדיבידנדים מסוכנים יותר משמעותית מקרן כספית, אך האם היית חושבת שסביר להשתמש בהם כתחליף עבור קרנות כספיות בהינתן טווח השקעה ארוך, או לפחות לשלב בין השניים?
למקרה שאת מחפשת מילה במקום "לאפטם" האנגלית, אז בעברית זה לטייב או למטב.
תודה רבה על קריאה מרתקת כרגיל!