כאשר אתם משקיעים בבורסה, כספכם נתון למעשה לחסדיו של שוק ההון. "תשואה מובטחת" היא כמעט תמיד חיזיון תעתועים. אין לדעת מה יוליד יום בשווקים הפיננסיים (*), ואף על פי שהיסטורית המגמה הכללית של שוק המניות היא חיובית, התנודתיות בטווח הקצר והבינוני עלולה להיות חדה וכואבת.

בכל הקשור לחופש כלכלי אמיתי, התשואה מהשקעות בשוק ההון היא מרכיב משני. הנתון הדומיננטי והחשוב ביותר עבור מי שמעוניין להפסיק לעבוד הוא שיעור החיסכון החודשי – החלק היחסי מההכנסה הפנויה שלכם שאותו אינכם מבזבזים מדי חודש.

שיעור החיסכון חשוב יותר מהתשואה מסיבה אחת מרכזית – הוא נתון לשליטתכם.

בעוד שהמשקיע הקטן לא יכול להשפיע על התשואה שתתקבל מהשקעותיו או על האינפלציה במשק, הוא יכול בהחלט לאמץ אורח חיים שיאפשר לו לחסוך עשרות אחוזים מהכנסתו הפנויה.

כך, הרבה יותר סביר להגדיל את שיעור החיסכון ב-50% מאשר להגדיל את התשואה ב-50% (באופן עקבי). לדוגמה: אדם יכול להחליט שמרגע זה הוא מוותר על הרכב כדי להגדיל את שיעור החיסכון החודשי שלו מ-50% ל-75%. הוא לא יכול להחליט שרירותית שמרגע זה התשואה על השקעותיו תגדל מ-6% ל-9% (מבלי להגדיל באופן דרמטי את הסיכון בתיק ההשקעות שלו).

כדי להפסיק לעבוד ולפרוש בגיל צעיר, אדם נדרש לחסוך כמה שיותר מהכנסתו הפנויה, או במילים אחרות – לחיות על כמה שפחות מהכנסתו הפנויה.

אדם שמבזבז את כל הכנסתו ולא חוסך כלום (שיעור חיסכון = 0%) לעולם לא יוכל להפסיק לעבוד. לעומתו, אדם שחוסך את כל הכנסתו ולא מבזבז כלום (שיעור חיסכון=100%) יכול להפסיק לעבוד היום, מפני שהוא לא תלוי בעבודה לצורכי מחייה.

(זה לא אומר, כמובן, שלתשואה עצמה אין חשיבות. הרי את הכסף שחוסכים לא קוברים מתחת לבלטות. אנחנו משקיעים אותו. הכסף מתחיל לייצר רווחים, ובהמשך הרווחים עצמם מתחילים לייצר רווחים (או בארמית: ריבית דריבית)).

ג'ייקוב פיסקר התבסס על הרעיון הזה כדי לבסס את המודל שלו לפרישה בגיל צעיר. פיסקר טוען שככל ששיעור החיסכון גבוה יותר, כך המשקיע תלוי פחות בגובה התשואה משוק ההון. את הטענה הזו הוא ביטא בגרף הזה (מתוך: Early Retirement Extreme).

נניח, על בסיס המודל, שאתם חוסכים חלק מהכנסתכם ומשקיעים אותה באפיק המניב תשואה שנתית של 5%.

חוסכים 25% בלבד? תוכלו להפסיק לעבוד בעוד 32 שנים.

חוסכים 50%? תוכלו להפסיק לעבוד בעוד 17 שנים.

חוסכים 75%? תוכלו להפסיק לעבוד בעוד 7 שנים.

חוסכים 90%? תוכלו להפסיק לעבוד בעוד פחות מ-3 שנים.

כעת נסו לשאול את עצמכם: בכמה יגדל שיעור החיסכון שלכם אם תוותרו על הרכב? ואם תשכרו דירה קטנה יותר? ואם תתחילו לבשל בבית? בכמה שנים הצמצום בהוצאות יקרב אתכם לנקודה שבה תוכלו להפסיק לעבוד ולחיות חיים פשוטים, יעילים וחופשיים יותר?

אם הביטוי זמן=כסף לא אמר לכם שום דבר עד היום, אני מקווה שכעת ייפול האסימון.

אבל איך עושים את זה?

הרעיונות בפוסט הזה, ואולי בבלוג הזה כולו, נתפסים בעיני רבים כמדע בדיוני.

נדמה לי שזה נובע מהקשר תרבותי. הרי קשה להגדיר את התרבות הישראלית כתרבות חסכנית. אנשים כאן מוציאים את כל הכנסתם החודשית כמעט מבלי משים ומאמצים בעל כורחם סגנון חיים אינפלציוני. כניסה לחובות (אוברדרפט, משכנתא, הלוואה בנקאית) נחשבת להתנהגות פיננסית נורמטיבית.

פלא שאנשים מתקשים להאמין שאפשר לגמור את החודש בפלוס של אלפי שקלים?

פרקטית, יש מיליון ואחת דרכים ושיטות לחסוך כסף. מניתי 27 מהן בפוסט הזה. אבל הטיפים הללו חסרי תועלת כל עוד החוסך לא עובר שינוי מנטאלי עמוק, שמאפשר לו לעבור ממצב צרכני למצב חסכוני.

את השינוי הזה אפשר לסכם בשלושה רעיונות תמציתיים:

1. לא מוציאים יותר ממה שמכניסים. ניקח, לדוגמה, נדל"ן למגורים. כשאדם שוכר דירה, ולא קונה אותה, הוא חופשי הרבה יותר להתפשר על איכותה וגודלה. באופן אישי, הייתי יכולה להרשות לעצמי לשכור דירה גדולה במרכז תל אביב, ובכל זאת בחרתי לגור בדירה צנועה במזרח הרצליה הישנה. ההחלטה הזו כמובן מפחיתה עלויות נוספות כמו ארנונה, ועד בית, חשמל ומים. כשהעלויות הנלוות הללו נחסכות מכם, הן מצטברות ותורמות לשיעור החיסכון החודשי שלכם. כך ניתן להשקיע יותר כסף שיעשה עוד יותר כסף. במילים אחרות, אתם מרוויחים פעמיים: פעם אחת כי לא צריך לשלם יותר, ופעם שניה כי אפשר לחסוך (ולהשקיע) יותר.

2. אומרים לא לתרבות הצריכה. זה אומר שמחרימים את הטלוויזיה המסחרית, קונים רק מה שצריך ולומדים להבחין בין רצונות לצרכים (אתם לא באמת זקוקים ל-iPad ולרכב) בין מחיר לערך (מה שיקר ביותר הוא לא בהכרח הטוב ביותר) ובין רמת חיים לאיכות חיים (דברו עם הדייג המקסיקני).

3. אם אפשר להשיג מטרות כלשהן בחינם – אין שום סיבה לשלם עבורן. אם אפשר ללמוד להשקיע בשוק ההון דרך בלוגים באינטרנט, למה לשלם על קורס יקר במכללה? אם אפשר להגיע מ-A ל-B ברגל או באופניים, למה לקחת מונית, אוטובוס או מכונית פרטית? אם אפשר לרוץ בפארק ולבצע תרגילי משקל גוף, למה לשלם על מנוי בחדר כושר?

(*) כמובן שתמיד יהיה מי שיטען שיש לו היכולת להכות את השוק לאורך זמן (כלומר להשיג תשואה טובה יותר ממדד הייחוס). בהנחה שהוא לא יחיד סגולה כמו וורן באפט, סביר להניח שהוא תמים (במקרה הטוב) או שקרן (במקרה הרע).